קושי בלהתגבר

דיון מתוך פורום  אובדן הריון - תמיכה וליווי

20/07/2011 | 18:31 | מאת: מלי

היי, אני בת 27, נשואה. בהריון הראשון עברתי הפלה בשבוע 11 כי לא היה דופק לעובר. מאז עברו חודשיים. ואני מרגישה הרבה יותר בוגרת, מפוכחת, אפילו יותר חזקה ממה שהייתי לפני, כאילו החוויה הטראומטית הזו באיזשהו אופן עיצבה אותי קצת אחרת. בכל מקרה אני מנסה לגלות עם עצמי ועם בן זוגי האם אני רוצה עכשיו לנסות שוב להכנס להריון, אבל משהו מוזר קורה לי בכל פעם שהמחשבה על תינוק, או איזכור של הריון של אשה אחרת עולה, והמשהו הזה הוא מעין התפרצות רגשית מלווה בבכי כואב. זה כאילו הגוף והזמן רצים קדימה מנסים להמשיך בחיים לחשוב על העתיד החדש. אבל המחשבה והנפש כלואים באובדן. איך מתגברים על זה? האם ניתן בכלל להתגבר על זה? אשמח לתגובות, תודה:)

היי מלי הצטערתי לשמוע על אובדנך וכאבך. אמרת נכון. הגוף והזמן רצים קדימה אך הנפש לפעמים צריכה יותר זמן כדי לעכל את מה שקרה. את רק חודשיים אחרי האובדן וגם אם את מרגישה שהיו בו דברים שחזקו אותך, הרי שההתפרצויות מראות שחלקים מהפגיעה עדיין משפיעים מתחת לפני השטח. אני מציעה לך לאפשר לעצמך את ההתפרצויות הללו ולא להבהל מהן. ככל שתתני לרגשות לצאת כפי שהם, התדירות תלך ותפחת. רגשות של אבל על אובדן זקוקים למקום כדי לבוא לידי ביטוי, ואין הם מעידים על הליכה אחורה. להיפך. בכל בכי שכזה חשבי שאת מתנקה ומשתחררת ומפנה מקום לעתיד הטוב. מקווה שזה עוזר. גילי

20/07/2011 | 21:52 | מאת: מלי

תודה גילי על החיזוק, לעיתים נדמה לי שרק בזה שמישהו נותן את הליגטמציה לבכות ולחוש את האובדן זה כבר עוזר... הייתי צרכה לשמוע את זה כדי לקבל את מה שעובר עליי, תודה:)

מנהלי פורום אובדן הריון - תמיכה וליווי