הפלה שבוע 18
דיון מתוך פורום אובדן הריון - תמיכה וליווי
גילי שלום לפני כשבועיים עברתי טראומה של החיים שלי , שבועיים אחרי הסקירה המוקדמת אחרי כל התמונות היפות והחוויה המרגשת בלראות אותו מוצץ אצבע ובועט , ואת ההרגשה של הדגדוג שמבפנים , התחיל הדימום ופתאום ירידת מים , ועדין הייתה לי תקווה שהכל בסדר , אבל כנראה "שעבדתי" על עצמי , עוד לפני שנכנסתי למיון הבייבי שלי היה בחוץ , וכן יצא לי לראות אותו !!! יש לי בבית שני בנים ובת , כשהגדול בן 3.5 והכי קטן בן שנה , אני מנסה למצוא נחמה בהם אבל אני מוציאה את העצבים עליהם , קשה לי נורא , אני אוהבת הריון וילדים , אני אוהבת משפחות גדולות , אני רוצה אחת משלי! אני יודעת שהריון חדשה לא יפצה אותי על האובדן ! אני לא יודעת אם זה הפך לסוג של "התמכרות" להריונות וילדים! הסביבה חושבים שדי , יש לי משפחה ממוצעת ושזה מספיק! אבל אני לא חושבת כך , אפילו אין לי מושג איך לשאול אותך אם אני נורמלית או שזה באמת הפך לסוג של התמכרות?
שלום לך לפני שאענה על עניין ה"התמכרות" הרשי לי להשתתף בצערך על האובדן ועל האופן הקשה שבו הוא התרחש. את צודקת שילד חדש לא יפצה על האובדן (אם כי זה לא אומר שלא תעשי עוד ילדים), ואת צודקת בכך שילדייך לא מפיגים את הכאב כי אלה דברים בלתי תלויים. נסי להפריד בין העובדה שיש לך משפחה כעת והרצון להרחיבה, לבין האובדן. אלה דברים שאינם עומדים בסתירה. עלייך לעכל את מה שקרה, לכאוב, לכעוס ולאט לאט להתחזק, ובהמשך להחליט לאן פנייך מועדות וכמה ילדים את עוד רוצה. האם זו התמכרות? אינני מכירה אותך. אנשים עושים דברים שונים ממניעים שונים. השאלה היא האם יש לך את המשאבים הנפשיים והחומריים לגדל משפחה גדולה. ואם כן, ואם מי שאת חיה איתו בזוגיות מסכים לכך- הרי שמצאת לך התמכרות מרחיבת לב ומרובת משמעות. המשיכי לעדכן מה שלומך. גילי
מנהלי פורום אובדן הריון - תמיכה וליווי
