נו באמת..

דיון מתוך פורום  אובדן הריון - תמיכה וליווי

27/02/2012 | 10:52 | מאת: ניסיון חוזר

כן כן זאת אני עם 8 חברות בהריון (אחת ילדה לפני שבועיים במזל טוב).. אחת מהן לא ממש מרוצה שנכנסה להריון כ"כ מהר (יש לה בן בן שנה וחצי).. אה והיא גילתה את ההריון באמצע שבוע 11 (אני הייתי אמורה להיות בשבוע 10) אז היא עושה פרצוף.. השניה.. ראיתי אותה מדליקה סיגריה בכיף שלה, הייתי בטוחה שמשהו קרה להיריון שלה, כי לא ראיתי אותה איזה שבועיים אז שאלתי אם הכל בסדר והצבעתי על הבטן, אז היא עונה לי שבינתיים כן, אז שאלתי למה את מעשנת, אז היא עונה לי: כי מבחינתי הוא עדין לא שם!! טוב שלא העפתי לה סטירה, איזה גועל.. עשה לי שחור בלב.. לא זה שהיא מעשנת ופוגעת בעובר שלה.. התשובה שלה!! מה זה???

לקריאה נוספת והעמקה

היי. כל אחת וההכחשות שלה... מקווה שלא יצא לה ילד יותר מדי מעושן. החזיקי מעמד! בקרוב גל הלידות הזה יגמר ואת תתמודדי עם הדברים באופן הדרגתי ללא כל התזכורות הקשות הללו

29/02/2012 | 08:03 | מאת: אמא אוהבת

ואכן תגובתה של חברתך תמוהה. יש הרואות את קיומו של ילדם והכרה בעובדת היותו בן אדם, מהרגע שהן יודעות את דבר הריונן. הן דואגות לשלומו רגע רגע ,אוכלות נכון,שומרות על עצמן מכל דבר שלילי וקשובות כל דקה לבעיטה באישון לילה של ילדם הטהור עוד בעודו ברחם. יש כאלה שזורמות עם עובדת היותן בהריון. הן מקפידות להיבדק אצל הרופא,עושות את מה שנדרש אולם לא מתייחסות אל ילדם כאל ילד עדיין עד שהוא מגיח לאוויר העולם. יש כאלה שמתעלמות מקיומו של ילדם ברחמן וממשיכות להתנהל באותה דרך כפי שנהגו לפני שהרו גם אחרי הלידה. לא פעם גם בהמשך חייו הן ממשיכות להתנהג כאילו כלום לא קרה וכך גדל ילדם. הרווחה במדינתינו מטפלת באלפי ילדים שהוריהם "אינם רואים אותם". את עדיין כואבת את אובדן ילדך וקשה לך כל כך הידיעה שאצלך הכל נקטע באמצע פתאום . נגמר. אף אני, 6 שבועות לאחר פרידה קשה כל כך מבני בן ה 20 שבועות ברור לי שהכאב יישאר אצלי תמיד. אני עדיין סופרת שבועות וחוששת כל כך מחודש יוני, בו הייתי אמורה ללדת. אמא של אחת מהילדם בגן של בני אמורה ללדת בתאריך זה. גם אני רוצה.... חברות בהריון זוכות ממני לחיבוק עצום וללטיפה על בטנן המתעגלת, ותוך כדי אני מנגבת דמעה מזוית העין.אני תמיד זוכה מהן לחיבוק עצום ואוהב. אני שמחה בשמחתן ומתעניינת לשלומו של ילדן. אני אוהבת ומחבקת . אם יש אנשים לא נעימים לי, אני לוקחת שלושה צעדים אחורה ומתרחקת מקרבתן. מהמקום האבל והפצוע בו אני נמצאת, אין לי צורך בציניות,בכעס או בתסכולים של אחרים. אני מתרפקת על אהבתי העצומה לבני מחמלי ולבעלי המקסים והתומך.אני סבלנית יותר,לומדת להאזין ברוב קשב ולוקחת את הזמן ברוגע.אין צורך למהר כשנמצאים עם אנשים אהובים. אני שמה פעמיי אל עבר הריון חדש ומקווה שהכל יקרה בקלות ויעבור בבריאות טובה ובידיים מלאות. מאחלת גם לך.

מנהלי פורום אובדן הריון - תמיכה וליווי