עוד שוקעת מפעם לפעם..

היי. לא כתבתי פה בערך חודש. חזרתי לשגרה שבוע לאחר ההפלה. החזרה הייתה מאוד קשה עבורי אבל גם הצילה אותי מלשקוע בתחושות הקשות שלי. קיבלתי עידוד ויחס חם מהסביבה והרגשתי שאני מצליחה לתפקד. בפנים הייתי די שבורה, אולי קצת בדיכאון. לא היה לי חשק לשוםדבר מסביבי. אני חושבת שרק לאחרונה הרגשתי שאני מתחילה להתאושש ולהתחזק באמת. למרות זאת, קשה לי עם הריונות סביבי. אני בטוחה שגם אני אזכה לכך אבל עדיין יש לי צביטה בכל פעם שמישהי מספרת לי על הריון. אני מרגישה שהאובדן שחוויתי הוא גדול ולמרות שתמיכה שלה זכיתי מסביב- הרבה אנשים לא הצליחו להבין לעומק את הרגשות שלי. אם אני הייתי ממשיכה לשמוע את המשפטים הנדושים (אם כי נכונים):את צעירה.. זה היה בהתחלה... הייתי משתגעת!!!

אני קוראת את הדברים שלך ומזדהה עם כל מילה. השגרה,אמנם מצילה אותנו מהתרסקות ועוזרת לקום כל בוקר מחייכים ושמחים בחלקינו. לולא השגרה, הייתי מתפרקת. הכאב,עם זאת, לא מרפה ולדעתי לעד יישאר בליבי. בכל ערב לצד מיטתו של בני כשאני שרה לו שיר ערש והוא אט אט נרדם,עולות בי המחשבות אודות אחיו שחייו נסתיימו בטרם התחילו. אני עושה חשבונות מתי אכנס שוב להריון ותוך כמה חודשים יהיה לו אח או אחות, אני מחשבת בת כמה אהיה,בן כמה בעלי יהיה ובן כמה יהיה בני, אני מוצאת את עצמי במערבולת רגשית עצומה שמציפה את עיניי . אני בוכה. דמעות חמות , דמעות כואבות. והדמעות הן רק שלי. נדמה לי שהכאב הוא רק שלי,אישי,פרטי. בעלי, מתחשב ואוהב. הוא יודע שעל אף החזרה לשגרה , אני עדיין אבלה ודואבת. אחרים, שואלים מידי פעם , אולם אין ספק שהם אינם מבינים ואינם יכולים להבין. הם לא איבדו את הדבר שאנחנו איבדנו. הם השתתפו בצערינו כשזה קרה אבל השגרה החזירה אותם למציאות שלהם מהר. ולא תמיד המציאות של האחרים קלה יותר משלנו. לכל אחד יש את הקשיים ואת הנסיונות שלו. בסופו של יום לאחר שאנו מסיימים לנחם ולחבק את הזולת לאחר אובדן שהוא חווה,אף אנחנו שבים לשגרת יומינו ולעיתים שוכחים את הכאב של האחר. לפני מספר חודשים , בתכנונים לחג הפסח הודעתי לבעלי שנהיה היכן שיזמינו אותנו. לפני כשלושה חודשים היה לי ברור שבליל הסדר אשב עם כרסי בין שיניי ואהנה מכל רגע ממתינה בסבלנות ליום הלידה שאמור היה להיות כחודש אחרי. עכשיו כשברור וידוע שאין הריון החלטנו שאנחנו מזמינים . אני רוצה שלבני תהיה חוויה משמעותית של סדר משפחתי גדול, אותו ינהל בעלי ואני לצידו. אני רוצה סדר עם הרבה שירה ,שמחה ובלאגן של חג. שיבואו בני דודים רבים וימלאו את הבית בשמחת החג. רוצה שבני לא ירגיש את הבדידות של הלבד. שלא יהיה הילד היחידי בשולחן החג. הזמנו הרבה מבני המשפחה ואף אירגנו מקומות לינה לכולם. אופרציה רצינית. אבל אני מקבלת זאת באהבה גדולה. מחשבות על פסח הבא, עם תינוק בריא ושמח ממלאות אותי בשמחה. רציתי? קיויתי? תכננתי? לא נורא. החיים לא תמיד עושים מה שאנחנו רוצים שייעשו. ממשיכים הלאה. רוקמים חלום נוסף ומתפללים שבורא עולם ישמע קולינו ושיזכה אותנו. הכאב שלי הוא כרוני , אובדן של ילד ולא משנה מה גילו , נשאר טבוע בנשמתינו.העיקר, להמשיך הלאה ולהגשים חלומות.

את פשוט מקסימה.. גם אני הייתי מאוד עסוקה בתכנונים- מתי אהיה בסוף 9, מתי אצא לחופשת לידה וכדומה... גם אני תכננתי, קיוויתי וציפיתי. על כן האכזבה והכאב שלי היו גדולים. האדם מתכנן ואלוהים צוחק.. המשיכי להתחזק מבנך, מקריאת הדברים שכתבת יש לי תחושה שהוא נולד לאמא מדהימה, חזקה ואוהבת. אין לי ספק שיהיו לך ילדים נוספים שיזכו לחוות מהחום וחוכמה שלך. שיהיה חג שמח מלא בשמחה ובאור!!

אמא אוהבת יקרה, מספר פעמים קראתי את מה שאת רושמת ואת ממש מחזקת. גם אצלי עבר חודש ואני גם בשגרה שמעסיקה אותי שזה באמת טוב, ואני מוצאת את עצמי כל כמה ימים שהמצב רוח יורד נכנסת לפורום לחפש נחמה. רק מי שעבר טראומה כזאת יודע עד כמה עמוק זה משפיע. והמילים שלך חזקות והתקווה וממש כיף לך שיש לך כבר ילד בבית. אצלי יש את החשש והפחד שהכשלונות שחזרו יקרו לי עוד פעם. אני ממש מרגישה שאני עומדת למבחן, תמיד הייתה לי הרגשה שאמהות תתלבש עלי בקלות. אך המסע ארוך ומרתיע וגם מפחיד לפעמים,ולמרות זאת יש לי ניצוצי תקווה, שאגיע ליום הזה שאהיה אמא. זהו יש רגעי חולשה ויש רגעי חוזק ואני מתנדנדת בינהם.

אמא אוהבת יקרה, כתבתי ב"גוגל" "תמיכה לאחר הפלה" ואיכשהו הגעתי לכאן לפורום. קראתי מעט מהתגובות שלך לשאר החברות בפורום ועיניי התמלאו בדמעות של התרגשות. בלי להכירך את אשה טובת לב, אני מרגישה זאת! שמחה בשבילך על ההריון לאחר ההפלה ואחזיק אצבעות ואתפלל להצלחתו ולסיומו בשלום, בעזרת השם. לפני שלושה שבועות עברתי גרידה בשבוע תשיעי וזהו הריוני הראשון. אני כ"כ חרדה מהעתיד ופוחדת לעבור זאת שוב, יש לי הרגשה שהפורום הזה יתן לי קצת כוחות. שיהיה לך חג שמח, מלא שמחה, אהבה ואור. מי יתן וביתך יתמלא בטוב ובהרבה ילדים, לוטם

אין לך מושג עד כמה... גם אני אחרי וחווה את הדברים שאת מתארת, במיוחד על הקושי עם הריונות סביבי. מאחלת לך רק ימים שמחים!