גרידה בשבוע 20
דיון מתוך פורום אובדן הריון - תמיכה וליווי
לפני 3 ימים עברתי גרידה בשבוע 20 להריון. ההריון היה תקין לכל אורכו והחלטנו לבצע בדיקת מי שפיר, למען הסר ספק. בבואנו לבצע את הדיקור, הרופא בדק עם מכשיר האולטרסאונד את מיקום העוברית שלי, אך לא ראה דופק!!! אני ובעלי היינו בהלם. לא הבנו מה קרה ואיך???...יש לי בבית שני ילדים קטנים שההריונות שלהם עברו חלק, ללא בעיות. איך זה פתאום קרה?? אני יושבת עכשיו, כותבת והדמעות לא מפסיקות...איך מתמודדים?? אני נאחזת בילדים הקטנים שלי אבל ממש מבועתת מההריון הבא. למישהי קרה מקרה דומה??
שיר יקרה, אני קוראת את הדברים שכתבת ובוכה. אותו דבר קרה לנו לפני 4 חודשים רק שאצלינו הובהר לנו שבשל מיעוט קיצוני במי שפיר סיכוייו של העובר לשרוד את ההריון אפסיים והסיכון לחיי הוא עצום. בניתוח הפתולוגי התגלה שהסיבה למיעוט מי השפיר היתה בשל פגם גנטי . עצוב וקשה. אף אני הייתי בשבוע 20. בימים אלה קשה לי שבעתיים. הגענו לתאריך הלידה ומסביבי כולן יולדות... בצאתי מבית החולים אמרתי לבעלי שזהו לא אלד יותר. הן בשל גילי והן בשל חוסר יכולת לעבור שוב את הסיוט הנוראי הזה לא הייתי מסוגלת לחשוב על הריון נוסף. בימים אלה אני מנסה שוב להיכנס להריון והחלטנו שאם לא ילך לנו באופן טבעי ניגש להפריה. בני בן ה 4 נותן לי המון כוחות והצורך שלי לדאוג לו לאח לא נותן לי לוותר. אני אהרה שוב ואביא לעולם עוד ילד. אני בוכה המון, אבילה על האובדן. אני חשה שתחובה לי סכין בתוך הלב ובכל פעם שאני רואה חברה בהריון, שומעת על לידה או מוזמנת לברית, הסכין מסתובבת לי בתוך הלב. שמחה בשמחת אחרים אך כואבת ודואבת. אני מאמינה שיר שהריון חדש ובתומו לידה משמחת תסייע בהתמודדות עם האובדן. מישהי אמרה לי שהאובדן הקשה הזה לעולם יישאר. זהו אובדן של ילד. אנחנו יכולות למצוא את הכוחות להתמודד. ילדייך , בן זוגך והידיעה שאת אישה פוריה , כל אלה יסייעו לך למצוא מאגר עצום של כוח. וכשתרגישי מוכנה אז תמצאי את הכוח להרות שוב. אני בטוחה שכשאהרה ילווה אותי יום יום ענן עצום של דאגות אבל אל לנו לשכוח את הנס היומיומי המתרחש באלפי מקומות בעולם: תינוקות בריאים באים לעולם. אני מאחלת לך שיר, ולי שנזכה ללדת בקרוב. ובינתיים היי חזקה ותהני מילדייך .
שיר היקרה. אני מצטערת לקרוא על אובדנך. ההפתעה המוחלטת בה מגיע האובדן הוא אחד הדברים הקשים ביותר לעיכול. הדמעות בוודאי זולגות גם על האובדן, על תחושת חוסר האונים ועל החרדה מפני הבאות. הסברים רציונאלים לא יסייעו שהרי אם יש לך 2 ילדים בריאים את יודעת שגופך יכול להניב תינוקות בריאים, אך הפחד איננו רציונאלי. תני לעצמך זמן לעכל והרשי לעצמך להתעצב גם אם יש לך שני ילדים מקסימים. נסי שלא לחשוב כעת על ההריון הבא. כשתסיימי את תהליך הפרידה מההריון הזה וההריון הבא יגיע, תהיי במקום אחר ואת לא יודעת איך תרגישי. אנחנו כאן. המשיכי לכתוב.
שיר שלום, ראשית אני רוצה לומר לך שאני משתתפת בכאב שלך זה קרה לי לפני 3 חודשים שבוע 15 הכל היה מושלם היתה לי עוברית ילדש שני שלי, הגדול שלי בן 13 בכל אופן היינו בסקירת מערכות אצל אחד הרופאים הגדולים בירושלים וזה היה יום שישי בצהרים והכל היה טוב וראינו את העוברית אייך היא זזה ואייך כולה שלמה וכל הבדיקות יצאו מעולות אחרי שעתיים של הבדיקה התחיל לי דימום קליל חשבתי שזה מהבדיקה אז הלכתי לנוח ...יום לאחר מכן לא הרגשתי טוב והמשכתי לנוח ואז ביום ראשון הלכתי לראות בבשיקת אולטרסאונד שהכל בסדר ואז הוא אמר לי חמודה אין ופק הייתי בהלם מוחלט לא הפסקתי לבכות ואני רוצה לומר לך שאני מבינה אותך וזאת תקופה מאוד קשה גם ההורמונים משתוללים גם זה שאיבדת תינוקת אבל תרימי את הראש ותסתכלי קדימה ברוך השם יש לך 2 ילדים בבית תאמיני בבורא עולם וב"ה ההריון הבא יהיה בסדר וכנראה שהילד הזה לא היה צריך להגיע לעולם הזה רק האמונה בבורא עולם חזקה אותי והאמנתי שהכל זה מלמעלה... אני עדיין מנסה להביא ילד וכל חודש הציפיה לזה מטריפה אותי אבל אני מאמינה שב"ה זה יגיע ...תהיי חזקה וחיבוק חזק ממני אלייך יום טוב
מנהלי פורום אובדן הריון - תמיכה וליווי
