גרידה בשבוע 23

שלום לכולן, הלוואי והייתי יודעת מאיפה להתחיל, אך האובדן התחושות והרגשות כל כך קשים שאני חייבת לפרוק זאת ולהתחיל מאיפה שהוא. לפני 3 שבועות עברתי לצערי גרידה עקב מיעוט מוחלט של מי שפיר. בדיקות הדם הנלוות בתחילת ההריון אכן הראו שיש כנראה בעיה שלייתית אך בהתייעצות עם מס' מומחים הייתי בתקווה שאצטרך להיות רק במעקב הריון בסיכון גבוה ותו לא. ביצעתי דיקור מי שפיר וחיכיתי את 3 השבועות הכי ארוכים בחיי על מנת לדעת שהילד שלי בסדר. כמה חיכיתי לטלפון שיבשר לי זאת וביום שני אחה"צ התבשרתי שהבדיקה אכן יצאה תקינה ושהכול בסדר הייתי על גג העולם עד יום שישי בבוקר שבו חרב עליי עולמי הרופא אמר לי את המשפט שייחרט בזכרוני תמיד "אני מצטער זה נגמר" איך ממשיכים מכאן? אמרתי לעצמי, איך מספרים עכשיו למשפחה לחברים הבנתי שהזמן מרפא הכול למרות הכול. אין ספק שהקושי הפיזי והנפשי לא מרפים, הפחד מההריון הבא המחשבות איך עבור את הכול מהתחלה לא נותנים מנוח. לא כך ציפיתי לסיים את הריוני הראשון עם בן זכר בבטן בגיל 25אך כנראה כך רצה הגורל ואין דרך אחרת אלא להמשיך הלאה ולהתחזק. אני מאחלת מכל ליבי לכל הנשים אשר חוו אובדן שלא יאבדו תקווה ה' יזכה ויפצה אותן בדרכו ובעזרת השם הן יחזרו הביתה בידיים מלאות ובחיוך רחב על פניהן. מי יתן ונשמע רק בשורות טובות ובשנה הבאה נהיה בפורום השכן של הריון ולידה ונשתף אחת את השנייה בחווית הלידה שעברנו. יום מקסים לכולן