הפלה טיבעית

שלום, אני אישה בריאה וחזקה בדרך כלל אבל ביום שלישי שעבר הגוף שלי בגד בי. הייתי בשבוע שעבר אצל הרופא שלי והוא בישר לי שאני עם 2 שקי הריון ועובר 1,הוא אמר שיש לזה 3 הסברים 1- שאולי העובר הראשון מסתיר אותו ולא רואים את העובר השני באולטראסאונד 2- שהוא רק נוצר במהלך ההריון לכן עוד לא רואים אותו 3-שיש עובר שנספג לגוף (הוא שאל אותי עם כבר דיממתי ואמרתי לו שלא) שמכונה "התאום הנעלם" לא היה לי דימום יומיים ואני חשבתי חיובי על 2 האופציות הראשונות ושמחתי שאולי יהיה לי תאומים, אבל היום שלישי התחילו לי הדימומים והדימום גבר עם גושים גדולים, ומאז אני מדממת ככה. אני שיתפתי את בעלי כמובן אבל הוא מגיב מאוד אדיש, אז כתבתי לו מכתב מהלב והסברתי לו שאני צריכה אותו מבחינה נפשית שיתעניין, ישאל אותי באמת מה שלומי ולא ככה לשאול אותי כדרך אגב מה שלומי. בקיצור מאוד מרגישה לבד ושאין לי את מי לשתף במה שאני עוברת ולכן אני פונה אליכם. קשה לי עם העובדה שהייתי בהריון עם 2 עוברים ועכשיו אולי נשאר לי 1. עוברים לי כל מיני מחשבות בראש כמו העם יש עוד עובר? העם העובר שאולי כן שרד בסדר? למה זה לא מעניין את בעלי? רציתי רק לשתף אותכם במה שאני עוברת (וסליחה על והפירוט, זה סוג של פירוק עצמי) תודה.

קרתי מה שכבת חבל לי בעלך לא עוזר אבל עם יש לך ספק הכי קטן למה לא חוזרת לרופא ?

לא ברור לי השאלה, אבל אני כן חוזרת לרופא ונמצאת במעקב צמוד.

קרתי מה שכתבת עם יש לך ספק למה לא חזור לרופא?

מבינה לליבך. את החרדות והפחדים ותחושת הלבד. קודם כל, תנסי למרות הקושי להתחזק אולי בידיעה שאחד שרד ולהיות חזקה עבורו. אני יודעת שמה שאני אומרת לך לא קל כי עדיין איבדת עובר אבל עדיין יש שם משהו ששווה להילחם עליו. תהיי חזקה. את לא לבד. אנחנו פה לשמוע לייעץ ולשלוח חיבוק מרחוק.

לצערי הפלתי גם את העבר השני, הייתי הכי חזקה שאני יכולה בשבילו אבל הוא בכל מקרה לא הצליח להתפתח. כמות הרגשות שאני עוברת הם אדירות מאוד קשה לי לשלב את הרגשות האלו בחיי היום ים שלי, עם הילדים, שכנים, חברים, עמיתים לעבודה וכו'.אני מאוד מופנמת ומרגישה שחסר לי חיבוק אמיתי של מישהו שמבין לליבי.

אני רוצה להגיב לגבי מה שאמרתי ש"גופי בוגד בי". הרופא שלי אמר לי שהעוברים לא מצליחים להתפתח כמו שצריך. גופי זיהה את אי יכולתו של העובר הראשון להתפתח והתחיל ההפלה. העובר השני ניסה להתפתח ובסופו של דבר גם הוא לא הצליחה וגופי החליט שעדיף להפיל. לאחר מכן הרופא אמר לי עם אני ישאל 3 רופאים מתי אפשר לנסות שוב, אני יקבל 3 תשובות אחרות. הרופא שלי מאמין שעדיף לתת לגוף להחליט מתי הוא מוכן לעוד הריון (כמובן לאחר הדימום). לאחר שהרופא שלי הציג בפני את זה הצורה כזאת אני מאמינה שגופי עושה מה שטוב לי. ובנושא של בעלי, אני לא יצליח בחיים להבין אותם ונמאס לי לנסות. אבל זה מאוד קשה שאמא שלי שקרובה אלי מאוד גרה בחו"ל ושאני ובעלי דתיים ולכן אסור לנו לגעת אחד בשני שבוע לאחר שיגמר לי הדימום. ופה נכנס אחד הקשיים הגדולים. אין לי את אימי כי היא מעבר לים ובעלי לא יודע להתייחס אלי ולמצב הזה כמו שאני צריכה ואפילו את החיבוק שאני כל כך צריכה אין לי.