געגועים!!!

ילד שלי קטן, אוצר שלי יקר ואהוב כמה אני מתגעגעת כמה אתה חסר לי, חלפו להם קצת יותר מ-4 חודשים מאז האובדן הגדול ואני מרגישה ריקה כבויה לא מצליחה באמת להתגבר לא מצליחה או רוצה אם להיות כנה לסלוח לעצמי קשה לי, קשה לי עם התחושה שהחיים חוזרים אט אט למסלולם שהכל ממשיך. לפני שבועיים חזרתי לעבוד אחרי 4 חודשים בבית ואני מרגישה כאילו אני בוגדת בך כאילו אני שוכחת אותך על אף שאתה תמיד תמיד במודע ולא במודע בלבי בנשמתי במחשבתי תמיד תמיד אני כואבת אותך וחסרה אותך ואז אני מוצפת בגעגועים בלתי פוסקים תחושת ריקנות וחסר ותחושת אשמה עזה שמחרידה את לבי ונשמתי..כבר לא יודעת אם נכון היה לחזור לעבוד או לא כבר לא יודעת איך לנסות לבנות את חיי שוב, אין לי חשק לשקם אותם בלעדייך אני חיה לי מיום ליום כפי שאומר השיר חיה אבל לא באמת הכל חולף לידי כלום לא נוגע כלום לא משמח באמת או מרגש אבדתי את עצמי.. הכל כבר לא כשהיה אני כבר לא מי שהייתי לפני הפכתי מרירה כואבת עצובה מיואשת ומופנמת אבדה לי השמחת חיים החיוך החשק להכל איך חוזרים לחיות איך ממשיכים הלאה... יקר שלי אנחנו בתקופה של חגים של שמחה וכל שאני יכולה לחשוב הוא שהיית אמור להיות איתי בחג הזה אומנם בתוכי עדיין אבל איתי מלאך שלי כולי תפילה שאתה במקום בטוח ואהוב שמלמעלה ראית את סיבותיי ואת כאבי מקווה שביום מן הימים תמחל לי ותחזור אליי שוב ולתמיד-אמן! אני לא יודעת למה אבל משהו בכיפור עזר לי מעט ונתן לי קצת הפוגה ורגעים קטנים של נשימה בכדי לאזור כוחות ולהמשיך.כל כך מתגעגעת אליך ילד שלי אוהבת אותך הכי בעולם ומקווה שאהבתי מגיע אליך ללמעלה אמא!