רוצה לעודד...

שלום לכולן/ם, לפני בערך שבעה חודשים נכנסתי לפורום הזה לאחר הפלה/גרידה בשבוע 10, הריון ראשון, עצב גדול... הרגשתי שאני לא יכולה לנשום, שאף אחד לא מבין את המצב בו אני נמצאת וכאן, מצאתי לי תמיכה, הבנה ועידוד. שמחתי לגלות שאני לא לבד, פתאום הבנתי שלא מעט נשים עוברות את החוויה המפילה הזאת (תרתי משמע). היום אני כאן כדי לתת אור לאלה מכן שעוברות את זה בימים אלה, כי לא שכחתי את אותן נשים ואת גילי המקסימה שהיו כאן כשאני הייתי זאת שזקוקה לכוחות האלה. אז ככה: לאחר חודשיים כמעט שהמחזור לא הופיע, הלכתי שוב להבדק אצל רופא הנשים שלי, היה שבוע של דאגה כיוון שכמה רופאים שונים שבדקו אותי נתנו חוות דעת שונות, אחד אמר שיש לי מחיצה ברחם ושעלי להסיר אותה בניתוח ועוד אחד אמר שהוא רואה שיהיה ביוץ בקרוב. הייתי מצוברחת ולא ממש ידעתי מה לחשוב, פחדתי שמשהו לא בסדר ואז שוחחתי עם חברה טובה (שבמקרה היא גם דתיה) שהרגיעה אותי ואמרה לי:"אין לך מה לדאוג, הכל בסדר, מה שצריך לקרות קורה גם אם תחכי למחזור וגם אם תנסו לפניו". מאוד חששתי להתחיל לנסות להרות שוב לפני קבלת המחזור כי הרופאים אמרו שהסיכוי להפלה חוזרת גדל אם לא מחכים די זמן אבל החלטתי להקשיב לחברה ולא לחשוב ולחשב יותר מידי, הרגשתי שזה מאוד הורס את הספונטניות והכיף שיש באהבה ובסקס שלנו ושפשוט נמשיך את חיינו כרגיל. לא נעים לי לומר שגם לא ממש הבנתי שכדי שאקבל מחזור עלי קודם לבייץ ... אחרי עשרה שבועות של ציפיה למחזור הייתי בבדיקה אצל הרופא והוא אמר לי שלפי הזקיקים (עוד מושג שלא ידעתי על קיומו)אני אמורה לבייץ ביומיים הקרובים. עשיתי חישוב קל שתוך שבועיים-16 יום אני אמורה לקבל מחזור וגם למדתי שפרק הזמן מהביוץ למחזור הוא אצל כל הנשים בין שבועיים ל- 16 יום. חיכיתי וחיכיתי, שבועיים, אפילו שלושה והתחלתי להרגיש סימנים מוכרים מההריון הראשון, אבל כאלה שיכולים להצביע על עוד הרבה דברים אחרים. מהפחד להתאכזב לא בדקתי בבדיקה ביתית וגם ייחסתי את העייפות הנוראית לכך שטרם התאוששתי מהחתונה של אחותי. לאחר ארבעה שבועות מהיום שבו הייתי אצל הרופא שראה את הזקיקים המקלון הראה סימן של +. גיליתי שאני בהריון! השמחה שלי היתה מהולה בפחד וחרדה ששוב זה יקרה, לא חיכיתי למחזור- הסטריה. טיפול אלטרנטיבי לנפש עזר לי מאוד להרגע באותה תקופה והחלטתי לחכות עוד כמה שבועות ורק אז ללכת לרופא לבדיקת הדופק. עברו שבועיים מהיום שגיליתי שאני בהריון, בילינו עם חברים וכשחזרנו הביתה גיליתי שאני מדממת. הבנתי שכנראה זו הפלה נוספת, על אף שידעתי שזה לא תמיד מעיד על כך, הרבה יותר קל היה לי לחשוב לכיוון השלילי. טסנו לבית החולים ובבדיקת האולטראסאונד הרגיעו אותי שזה בסדר ולראשונה גם ראיתי את לב העובר פועם!!! קיבלתי למשך חודש כדורי פרוגסטרון כדי לחזק את הרחם והשתדלתי להיות אופטימית ולמלא את ראשי וליבי ברגשות חיוביים. היום אני בשבוע 23, נושאת ברחמי עוברית קטנה (ושובבה), מנסה להרגיע את עצמי לפני כל בדיקה משמעותית ומקווה לטוב. נכון, אכן יש לי מחיצה ועוד איזשהו מום קטן בחבל הטבור ויכול להיות שאלד לפני הזמן- אבל מה שחשוב הוא שהאבל שהייתי בו אז התחלף באושר גדול! אני מאמינה באמת ובתמים שההפלה חיזקה אותי, הראתה לי שקיימים בי כוחות שלא ידעתי על קיומם ושכל אחת מכן שחברה בפורום הזה תחווה את האושר הזה בשלב זה או אחר בזמן הקרוב. זה נורא קשה לצאת מהמרה השחורה הזאת ולא לדאוג בהריונות שאחרי אבל גם אי אפשר לחיות בפחד ולהיות חרדים כל הזמן. התרחקו מאירועים שלא עושים לכן טוב, פנקו את עצמכן עם או בלי בן הזוג, הקיפו את עצמכן באנשים יקרים שכיף לכן בחברתם ותחשבו חיובי עד כמה שאפשר! עוד דבר שעזר לי הוא הספר "כוחו של התת מודע"- מומלץ. אני ממשיכה לקוות לטוב, בכל יום שישי כשאני מדליקה נרות אני מודה על מה שיש לי ומבקשת בתפילה הריון תקין ומלא לנשים שמחכות לכך- בלי להכיר אתכן, אתן בינהן. חיבוק גדול ושהכאב יהפוך לאושר במהרה!

איזה יופי!! תודה. ריגשת אותי . מאחלת לך הריון מהנה ורגוע ולידה קלה. חג שמח. אמא אוהבת.

גם את נהגת לרגש אותי באותם ימים קשים ואת זה שהייתן פה אני לא שוכחת כ"כ מהר. הלוואי שלא יצטרכו יותר את הפורום הזה! רק בשורות טובות לכולן!

תודה רבה על האיחולים, הלוואי ואוכל לכתוב שוב כשהכל באמת ימשיך להיות בסדר. תודה על הכל, לוטם