שבוע אחרון... :-(

זהו! זה השבוע האחרון... בשבוע הבא ביום הזה אחזור לעבודה ואהיה עובדת מן המניין. ודווקא עכשיו יש רגעי שבירה, יש חוסר שקט נוראי, יש חששות, ואפילו הבכי חזר... שבוע לא קל. אבל מכורח הנסיבות אעבור גם אותו! אשמח אם תחזקנה לי אצבעות שאעבור את התקופה הזו בהצלחה. ושאצליח לעמוד בביטחון על רגלי. לרגע זה נראה לי הכי מפחיד שבעולם, הכי, לא אפשרי, אבל כנראה שזה כן! ו...שיהיה שבוע טוב!

היי אני מאוד מבינה את החששות שלך את רגיע השבריה אני בכתי גם לפני שחזרתי לעבודה זה לא קל במיים ראשונים אבל זה אפשרי ויכול לעזור לך . לי רשה בעבודה מסיבה אחת שיש משהי בהריון ומדבר הרבה על זה היום אמרה שבמרץ תליד באותו חודש גם אני היתי אמרה ללדת עם הריון היה תקין . אז הרגשתי קושי בכתי היגעת לבית אבל אין בררה צריך ליתמודד מספרת לך את זה ש תהיה חזקה כי תמיד יש רגחע שבריה אבל זה הכי הגיוני מה שחשוב זה לנסועת להמשיך אלה ועבודה השגרה היי חלק מחיים מאחלת ללך בהצלחה ! ושולחת לך חיבוק

רק שעושה הרבה יותר, רק שעל פני השטח 'מתפקדת', כאילו חוזרת לשגרה... נפגשת בערבים,קונה בגדים, נפגשת בלוא ברירה עם הריונית מתקדמת, לא נחה... אבל............... בתוך תוכי נסוגה, פוחדת, בוכה... כ"כ פוחדת מהיום/שבוע הראשון. אבל בלוא ברירה אעבור גם אותו!

נטע יקרה, אני מבינה אותך כל כך ומרגישה כאילו ממש אני כתבתי את הדברים. אני רוצה לומר לך שהשגרה היא אשר מחזיקה אותנו בסופו של דבר. ברגע שאנחנו חייבות לקום בבוקר, להתארגו, להתאפר, לטפל בילדים הקיימים ולתקשר עם אנשים בעבודה, אנחנו חיים. אף אחד לא הבטיח שזה יהיה קל. האממיני לי , מניסיון, השעות הקשות ביותר הן בבית, אחרי העבודה כאשר אנחנו מאפשרות לעצמנו להתפרק. תיהי חזקה. דעי לך שאני עוברת כבר שלושה חודשים את המשבר הזה והוא רצוף רגעים קשים וכואבים, אך גם רגעים קטנים של אושר שנותנים תקווה. בעזרת השם נלד כולנו במהרה בימינו ילדים בריאים ומאושרים. הרבה כח!

תודה על ההבנה והאמפתיה! אין ספק שבזה שיש בשביל מה לקום יש גם מעט תקווה וכוח להמשיך. וכן זה לא קל בכלל. מקווה שהחזרה לשגרה אכן תטיב עימי ושאתגבר לי על הפחדים הגדולים שלפני בהצלחה. שוב תודה! מאחלת בשורות טובות...