:(

בשבוע שעבר עשיתי הפסקת הריון בשבוע 18 לתאומים מונו מונו. כי לא היה מי שפיר בכלל וסבלתי מדימומים חזקים אני לא מצליחה להרפות וכל הזמן חושבת. למה מיהרנו להפסיק למה לא חיכנו עוד קצת. נראה לי שלא נתנו לזה עוד הזדמנות אחרונה.הרופאים אמרו שזה מסכן אותי.

סיפורך העצוב החזיר אותי לתקופה הקשה בחיי בה סיימנו הריון בשבוע ה 20 בשל אותן סיבות בדיוק. כמות מי השפיר פשוט הלכה ונעלמה והרופאים הסבירו שסיכויי העובר לשרוד עד הלידה,נמוכים ביותר ואם יצלח,יחיה שעות בודדות אם בכלל. אף אני,כך נאמר לי,בסכנה לחיי בשל ההריון ובשל מחלת רקע. עברנו הפלה קשה ביותר. נסיון ללדת במשך 3 יומיים אחרי אינספור זירוזים ולאחר תגובה קשה מאוד שלי לנסיונות התחננתי לגרידה וקיבלתי. ונגמר. התחושות שאולי טעינו, החשש שמא עוברי עליו ויתרתי יכל לשרוד ולהיוולד בריא ושלם ליוו אותי במשך תקופה ארוכה ולא נתנו לי מנוח. כשהחלטתי להניח לתחושות הקשות ולהמשיך הלאה , שבתי לחיות.שבתי להנות ממה שיש לי וברוך השם, יש. רבקה, את כואבת את אובדנך ואובדנך כבד מנשוא. איבדת שניים. הכאב עצום ובלתי נתפס. יקח זמן לקום על הרגליים ולשוב לחיים. אך זה יקרה. ואז תתגלי את היכולת העצומה של הסליחה והמחילה.את תמחלי לעצמך על שבחרת בחיים,על שהקשבת למומחים,ואין ספק שקיבלת עיצה נכונה וטובה,ושבחרת נכון. עלייך להשלים עם העובדה שלא הייתה לך ברירה. ואת תמצאי בתוכך את המחילה. ותמשיכי הלאה בחייך,בהריון נוסף ובעזרת השם בילד בריא ושלם ועוד אחריו. גם בימים שמחים ומאושרים אני לא שוכחת את הבן הנוסף שיכל להיות לנו, אח למחמלינו היחיד ומיוחד,נכד נוסף להורינו.עולם ומלואו. לא שוכחת אבל מאמינה שעל אף יסורי המצפון שהיו לי,הגעתי להשלמה ולמחילה. מאחלת לך יקרה שתעברי ימים אלה ותמצאי את עצמך שוב בקרוב נושאת ילד בריא ברחמך . כואבת את אובדנך ומחבקת חזק.

תודה רבה על ההבנה והתמיכה. אני מרגישה שאף אחד לא באמת מבין. אני מניחה שעם הזמן זה יעבור וצריך להתמקד בטוב שבחיים. המחשבה והתחושה שהם היו שורדים אם הינו מחכים ושהמים היו חוזרים לא עוזבת אותי. למרות שכל רופא שהתיעצתי איתו אמר שלא היתה ברירה. אני לא בטוחה שהתחושה הזו תעבור. צריך להשלים ולהמשיך. תודה רבה לך וצר לי לשמוע שגם את עברת משהו דומה.