אובדן הריון
דיון מתוך פורום אובדן הריון - תמיכה וליווי
שלום רב,לפני כשבעה שבועות עברתי הפסקת הריון מאוחרת בשבוע 35וזאת לאור ממצא של עצמות קצרות באולטרסאונד שהובילו למי שפיר מאוחרים(לא ביצעתי מי שפיר מוקדם היות ואל היתה אינדיקציה לכך ועד שבוע 31 כל ההריון היה תקין) ואז גילו שיש לעוברית טרנסלוקציה, בדקו אותנו את קריוטיפ ההורים ונמצא שאנו תקינים והממצא הוא ממצא חדש בעוברית(הסבירו לנו שלו אחד מאיתנו היה נושא את אותו מבנה כרומוזומים, אזי הילדה היתה תקינה אולם היות והיא נשאה מבנה שונה ואנו תקינים, לא היה מנוס מהפסקת ההריון שכן ההיה כ15 אחוז שמשהו לא יהיה תקין בה).האבל קשה מנשוא היות וזה היה הריון ראשון שלי, שכל כולו גם ללא שהיהת סיבה לכך עד שבוע 31, הייתי מאוד חרדה וכלך הזמן הייתי חרדתית היות ולא ביצעתי מי שפיר שבוע מוקדם... אני מאוד עצובה חיכיני לילדה הזו ככ, ככ, שאין לתאר, ואני מדמיינת דברים חושבת על זה כל הזמן ולא נותן לי מנוח. למרות שיודעת שלקחנו את ההחלטה הנכונה, היות וזה היה הריוני הראשון המחשבות על העתיד מפחידות אותי, שכן אני אומרת נפלנו למקרה נדיר שכזה, ולכן מפחדת מתה מפחד מהעתיד חלילה וחס חס ושלום זה חוזר שוב.וכולם מרגיעים שזו תקלה בהפריה והסיכוי שהיא תחזור אפסי, אולם אתה לא יכול להימנע לשאול אזי מדוע קרה לנו זאת עכשיו שכן כאמור הודיעו לנו שהכרומוזמומים שלנו תקינים, והעובר פיתח משהו חדש לעצמו(מוטציה חדשה). אני מפוחדת שחס ושלום זה יחזור שוב, הלוואי והיה לי כבר ילד בריא בבית שעם כל הכאב והצער הייתי יודעת שאנו יודעים לעשות ילדים בריאים, אולם אין זה המצב לצערי ואני רק צריכה להאחז בתקווה במה שאמרו לנו שהסיכוי שיחזור אפסי.. אני מאוד רוצה שתשתפו אותי אם מישהי עברה דבר דומה,ואיך היה ההמשך שלה, מקווה שטוב שוורוד, שכול מי שחווה דברים כאלו מקבלת אחרכך פיצוי בגדול מאלוהים.. בבקשה תשתפו אותי אם מישהי עבר כזה דבר ומכירה שמעה..האם מישהי שמעה על בנות שהיו להן בעיות בכרומוזומים במי שפיר ולאחר הריון זה חוו הריון תקין ובריא..בבקשה.. תןדה
שלום לילך הצטערתי מאד לקרוא על אובדנך הקשה. הרצון לדעת ש"יהיה בסדר" בעתיד הוא כ"כ טבעי ומאד מתסכל שאין תשובות חד משמעיות. אני יכולה לספר לך שאני מכירה מקרים רבים בהם נאלצו להפסיק הריון ממגוון סיבות ושבהמשך לזוג נולדו ילדים בריאים. אבל, אני חושבת שבכל מקרה הקושי שלך הוא עצום כעת כי את מתאבלת על מה שאבדת לפני שבעה שבועות, על מה שיכול היה להיות לך עכשיו ונלקח ממך. ולכן אני רוצה להגיד שגם אם תצליחי להשיג מידה מסויימת של וודאות בנוגע לעתיד וליכולת שלכם להביא לעולם ילדים בריאים, אני לא בטוחה שהתחושות הקשות תעבורנה כי הן רלוונטיות לאובדן שקרה וילווה אותך במובנים מסויימים גם כאשר יהיו לך ילדים בריאים. אני בטוחה שזו תקופה קשה מנשוא. נסי להעזר בכל מי ומה שניתן על מנת לשרוד אותה. הרשי לעצמך לחוות את מלוא הכאב ואל תחששי ממנו. זה מה שיאפשר לך בסופו של דבר להמשיך הלאה. את מוזמנת לכתוב כאן ולשתף, להתייעץ ולדעת שאת לא לבד עם התחושות הללו. עדכני מה שלומך גילי
אני יודעת שהתחושות קשות גילי, מאוד, הציפייה התחלפה בריקנות אדירהף לכן רוצה לדבר עם בנות שעברו משהו דומה לאחר מי שפיר לא טוב, מישהי עברה כאן משהו כזה ויכולה לשתף בסיפור שלה האישי?ולאחר מכן חוותה הריונות תקינים?בבקשה חשוב לי לשאול לדעת..תודה
הי גם אני לצערי עשיתי מי שפיר בשבוע מאוחר. הכל נראה תקין, ובנוסף הרופאים המליצו לי לחכות מחשש להפלה חוזרת. בשבוע 33 ביצענו מי שפיר וגילינו מום נדיר מאוד, שיפגע מאוד באיכות חייו של התינוק. עברנו שבעת מדורי גיהנום בוועדה להפסקת הריון, ובשבוע 36 בוצעה הפסקת הריון ( אני עוד מסוגלת להרגיש את המחט ) ואחריה זירוזים ולידה שנמשכו 4 ימים. התינוק היה במנח עכוז, והייתה לידה לא פשוטה. נולד לי תינוק מדהים שניים וחצי קילו, דומה לי שתי טיפות מים, חמוד ועדין. לא קיבלתי ליווי תומך של עובדת סוציאלית, ובקושי נתנו לי להיפרד מהתינוק שלי. זה היה הריון לאחר 12 שנות טיפולים והפלה בהריון קודם. עברו 8 שמונה חודשים. אין רגע שאני לא רואה את הפנים המתוקות שלו מול עיני. כל כך מתגעגעת. בן זוגי בהכחשה מוחלטת וקשה לדבר איתו על הטראומה שחווינו. הלוואי והייתי מוצאת קבוצת תמיכה לנשים כמונו. כל כך קשה לחזור לבית ריק, אחרי כל החלומות והתכנונים. בכל מקרה אנחנו ממשיכים בטיפולים, ויש לנו המון תקווה בלב. ברור לנו ( ונסמך גם ע"י רופאים ) שהריון הבא יכול להיות תקין לחלוטין. גם אני מתייאשת ונופלת לפעמים, אבל משתדלת לא לאבד תקווה. אני מכירה מישהי שבהריון ראשון מצאו תסמונת דאון, ויש לה כבר שתי בנות בריאות ומקסימות, כך שיש תקווה. אם יש משהו שאוכל לעזור - בשמחה מירי
אנחנו אחרי לידה באיכילוב צוות מקסים לידה כואבת ומייסרת ראינו את לוליטה קטנה ללא רוח חיים ביקשנו לראות את הכאב בעיניים מיילדת ומי שהיה בלידה בכה איתנו היום חזרנו הביתה בלי עובר בבטן ולא ביד רינות משוועת בדידות תחושת תסכול כאב אבדן ייאוש וכעס עם רגשות אשמה שאולי לוליטה לא תסלח לנו לעולם חוזרים עם שקיות מבית החולים רק בלי תינוק ביד. לא מבינים מה עשינו שמגיע לנו כזה סבל לעבור? מחפשים נחמה, תקווה זהו הריון ראשון עם תחושות קשות, התעקשנו לראותה התמונה שלה עוברית באמצע הדרך ללא רוח חיים, קטנה ולא מושלמת מעוררת תחושות קשות, ביקשנו לשוב ולראותה יום אחרי נאמר כי כבר קברו אותה רצינו להיפרד בפעם האחרונה אך כבר היה מאוחר אולי היינו צריכים לאחוז אותה וללטפה ולהרגיעה להתנצל שככה אנחנו נפרדים לתת ללכת קצת יותר בקלות ולא להרוג אותה מי אנחנו שהרגנו אותה? אנחנו יותר טובים מילדים עם תסמונת דאון? ה' שיעזור לנו למצוא נחמה ותקווה בחיים הללו
הצטמררתי לקרוא ולשמוע מה שעברתם. אני הייתי עם בתי לפני כ-5 חודשים באותה סיטואציה. עברנו תקופה מאוד קשה ולא האמנתי שניתן לחזור למסלול חיים בריא אחרי טראומה כזאת. ומסתבר יקירתי, החיים אכן זורמים, מוצאים עיניין בדברים רבים אחרים, מפנים אנרגיות לדברים טובים, מסתכלים על "הטוב" בסיפור הרע, ש..אולי...ואולי...ואולי...מנסים לאסוף כוחות, ולא תאמיני. גם מצליחים. הייתי עם בתי לכל אורך הדרך, התחברתי אליה כמו שבאף תקופה בחיים שלנו המשותפים לא היה חיבור כל כך חזק (ואנחנו משפחה מאוד חמה) התחלנו לצאת יחד, לדבר חופשי על המקרה, להתראות לעיתים קרובות (יש מרחק פיזי) ככל שניתן. בתי התחברה לפייסבוק ואני שמחה שהיא מגלה חברות מהעבר ומתלהבת. לא אגיד שאין בכלל קטעים עצובים. יש ויש. זה לא נמחק. אבל למדנו לחיות עם זה ומסתכלים לעתיד ובעזרת השם - נפוצה. שיהיה לך רק טוב. ואם תצטרכי מילה או ייעוץ ממני - ככל שאוכל - אשמח להיות בקשר. שבת שלום
מנהלי פורום אובדן הריון - תמיכה וליווי
