פחד לטעות ו...חרדת בחינות??

שלום, הייתי רוצה עצה מעשית לבעיה שנמשכת אצלי כבר שנים. אני בת 29 ומחטיבת הביניים לא מעזה לגשת לבחינות ולהגיש עבודות. את כיתה ו' לא למדתי (מסיבות משפחתיות לא הייתי בכלל בבית הספר) ובגלל שאת מבחני המחוננים בכיתה ד' כמעט עברתי (התוצאות שלי היו בין הגבוהות, אפילו שלא הגעתי לתוצאות של מחוננים), החליטו שאני מסוגלת להשלים את הפער ו"זרקו" אותי ישר ל- ז'. באותה שנה גם עברתי מספר טראומות נפשיות ופיזיות וקרה מקרה בכיתה בו חשבתי שאני מסוגלת לצייר ולהקשיב למורה ביחד, אבל כשהיא עצרה אותי ב אמצע הציור ושאלה על מה דיברה, חטפתי בלק ולא ידעתי לענות. התחלתי לבכות וברחתי מהכיתה. מאז לא ניגשתי למבחנים מתוך פחד לטעות או שלא אדע בכלל את התשובה ושיחשבו שאני טיפשה. גם עבודות לא העזתי להגיש, אפילו שבבית הייתי מסוגלת לענות על השאלות ובדרך כלל די בקלות. מהר מאוד לא ראיתי בכלל טעם בהימצאות בכיתה בשיעורים, אלא אם כן הם באמת עניינו אותי, והתחלתי להבריז... קיבלתי תעודה של 12 שנות לימוד אחרי שבתיכון שכנעו אותי שרק אכנס למספר שיעורים שקבעו איתי, שרק אהיה נוכחת בכיתה. מיותר לציין שבגרות אין לי וגם לא ציון בית ספרי אמיתי. לפני שלוש שנים ניסיתי לגשת למבחן קבלה להשלמת בגרויות ולמרות שכשקראתי את השאלות (שחלקן היו ברמה של כיתה ג'!), התשובות היו לי ברורות בראש, כשרציתי להוציא אותן בחוצה, בכתב או בעל פה, הכל התערבב והתבלבל לי, הגרון נחסם והיד שותקה. עד היום אני לא מסוגלת לגשת לבחינות וזה מפריע לי גם בראיונות עבודה... האם יש דרך לטפל בבעיה ואם כן, מהי? עוד פרט קטן לתוספת הבהרה: אם אני "בוחנת את עצמי", כלומר, אם יש לי תשובות מוכנות מראש ואני בודקת את התשובות שלי על פיהן (בלי לרמות)- אני עונה על הכל בלי שום בעיה, אלא אם כן באמת לא למדתי את הנושא. ועוד נ.ב- כשהמבחן אמריקאי הקושי מתון יחסית. הוא מתגבר עד קיצוניות כשהשאלה פתוחה. במקרים כאלה אני באמת מתחילה להזיע, להסמיק ולהתקשות קצת בנשימה... אז מה עושים???