אני בבעיה

היי שמי עמית, אני בת 20. לאחרונה אני מבקרת הרבה באתרכם ובאתרים אחרים ומנסה לאבחן את הבעיה שלי. אני חושבת שאני מודעת לבעיות וההפרעות שלי אך מתקשה לשוחח על כך עם מישהו מוכר או מקצועי מהחשש שלא יאמינו או יבינו אותי. אני חוששת שאני סובלת מדיכאון שאינו חריף אך משפיע על אורך חיי ויחד עם זאת למדתי לחיות איתו אך בזמך האחרון אני מרגישה מצוקה פנימית שמחריפה. כבחודשיים האחרונים אני איבדתי עניין בדברים שהיו חשובים לי בעבר ואין לי כח לאנשים. אנימצעצבנת על כולם ומתפרצת אני לא נעימה וכל מה שבא לי לעשות זה רק לישון! קשה לי להרדם ואני עסוקה במחשבות אבל כשאני נרדמת אני יכולה שלא לקום אחרי מספר שעות לא הגיוני ושוב להיות עייפה אחרי מנוחה ממושכת. יש ימים שאני אוכלת. כל היום ויש ימים שאני מאבדת את התיאבון לחלוטין. אנשים מדברים איתי ואני לא בריכוז איתם ואני לא מקשיבה ואפשר להגיד שאני לא מתעניינת גם ושוכחת בשניה דברים שאומרים לי. אני מרגישה גם ירידה בשמחת חיים הכללית שלי ומאין חנק מחשבתי שעוטף אותי במחשבות. יחד עם זאת יש ימים שאני מראה לסביבה שאניממש שמחה ובסדר אך בפנים משהו שאינו ברור לי אוכל אותי. אני לא יודעת כמה יש קשר אבל הערך דימוי עצמי שלי ממש נמוך ואני תמיד מננסה לשנות את המראה שלי ויש ימים שאני לא יצא רק מאיך שאני נראת ואני אובססיבית לטיפולים קוסמטיים ועשיתי הגדלת חזה אך עדיין לא מרגישה כאילו אגיע ליעד שלי. אני יודעת שזו בעיה אצלי אך אינני יודעת ממה נובעת. האם אני סובלת מהתחלה של בעיה נפשית או שמה כבר קיימת אצלי איזשהי הפרעה?אני כל היום עסוקה בלהבין מה יש לי ובודקת את המצב הרפואי שלי ועושה בדיקות אך לא מגלה מחלה כלשהי שתסביר את העייפות איתה אני חיה. כשאני מנסה להסביר לאנשים כמה העייפות שלי קיצונית ומונעת ממני לרצות לצאת הם מזלזלים בתופעה. בנוסף להכל ואולי זה קשור בחיים לא ניהלתי קשר או זוגיות כלשהי ואני פוחחדת גם לפתח קשר או לתת למישהו להכנס . אני נמנעת ממגע פיזי עם הגברים מסיבה שאינה בררורה לי.. אין לי חשק מיני בכללל ואני חוששת שאני כל כך בקורתית כלפי עצמי וכלפי מה שאני מחפשת בבחור שאני לא ימצא מישהו שיענה על ציפיותי וכן אינני מאמינה שמישהו יכול לאהוב אותו מתוך ההנחה שאיני אוהבת את עצמי כפי שהייתי רוצה. כל מה שאני אומרת נאמר במודעות מלאה לכך שזה אורך חיים לא נורמטיבי. כיצד אני מטפלת בבבעיותי?