נמאס לי....

נמאס לי להרגיש הרגשת כשלון תמידית, אני לא מצליחה להיות מרוצה מעצמי אף פעם. אני לא מרוכזת, לא מצליחה להציב לי מטרות. אני מסיימת תואר באוניברסיטה, ומרגישה שלא מיציתי שם כלום מעצמי. תמיד אומרים לי שרואים בי את הפוטנציאל, אבל ככל שהזמן עובר- אני מתייאשת יותר ויותר, ואין לי כוח לנסות להוכיח את עצמי כל הזמן. אני חיה במלחמה תמידית, בה שום דבר לא הולך לי בקלות, על הכל אני צריכה להילחם. והכל בגלל שאני לא מצליחה לסדר לעצמי את החיים- גם ביום יום, אני לא מרוכזת, עצלנית, וכשלון אחד גדול. הייתי מטופלת אצל פסיכולוגית עד לפני שנה, במשך שנתיים. הרגשתי שאני עוברת תהליך, ושעליתי על איזשהי דרך. אבל עכשיו אני מרגישה שאני צוללת חזרה לתהום, ובכל פעם התהום יותר ויותר עמוקה. אני בת 27, ותחושת חוסר המשמעות הולכת וגוברת, אני באמת לא יודעת מה יש לי לתרום בחיים האלה. מרגישה שהעולם הזה גדול עליי, אני רגישה מדי, ולוקחת הכל ללב. בחוץ אני בנאדם שמח ואופטימי, ויש לי הרבה חברים;אני סטודנטית, גרה בתל אביב, ועובדת. אבל בפנים אני כל כך בודדה, יש כל כך הרבה כאב שאף אחד לא מעלה על דעתו שהוא קיים...ואני לא מצליחה למצוא דרך להוציא החוצה את הכאב הזה. יש לי תנודות קיצוניות במצב הרוח, כבר שנים. אני מסוגלת לבכות מכל שטות שאני רואה ברחוב. כל החיים ניסיתי לזעוק איזשהי זעקה, תמיד רציתי לאשפז את עצמי במוסד סגור, כל הזמן מתרוצצת בי המחשבה שרק שם אני ארגיש שאני תורמת משהו, ושארגיש שפויה יחסית לשאר. הדבר היחיד שמחזיק אותי בחיים זה הפחד מהמוות. בזמן האחרון איבדתי משמעות, ואין לי דרך לבטא את זה. אין לי כסף לשלם לפסיכולוגית ההיא, וזה חבל כי היא הייתה מדהימה. הגעתי לנקודה בה באמת קשה לי להתמודד לבד, אני צריכה עזרה

האם תוכל להמליץ לי? יש לי טראומה מלגשת למקומות האלה, כי עשיתי את זה פעם (בירושלים) והרגשתי שאני לא מצליחה לבטא שם את הרגשותיי. הם הפנו אותי לאשפוז יום, הלכתי פעמיים וברחתי מזה כי הרגשתי שזה יותר מדי בשבילי... (אולי היום, לאחר הטיפול הפסיכולוגי אוכל יותר לבטא את רגשותיי...). אני גרה בדרום תל אביב, ולא מכירה מרכזים כאלה כפי שתיארת, אשמח להמלצות של מקום עם אנשים מבינים. תודה