קבלתי אבחנת ''מרכיב אישיותי תלותי כנראה'' מפסיכיאטרית מזה אומר

אני בן 22 השתחררתי לפני שנה וחצי ..יצאתי מהצבא כי היה לי קשה אבל שרתתי שנתיים וחצי.. ההורים שלי והסביבה לא קבלו את זה כול כך נכנסתי לחרדות.. פניתי לטיפול פעם בשבוע לפעמים פעמיים בהתחלה הכל היה בסדר היא הייתה ממש נחמדה במשך כמעט שנה היא אמרה לי תרגיש חופשי לשלוח הודעות בשביל זה אני פה ולא הייתי שולח ממש פעם בכמה שבועות. היו כמה חודשים שקבענו שאני ריצות ומסמס לה ומעדכן אותה הייתה שולחת יופי מעודדת כול מיני כאלה. בכל מקרה לפני 3 חודשים פיטרו אותי מהעבודה ושלחתי לה שהעיפו אותי והיא לא ענתה .. וכול הודעה נוספת שהייתי שולח אמרה לי תחכה לפגישה .. אחר כך הגיעה למצב שהיא אומרת לי לא ליצור איתי שום קשר מחוץ לטיפול תכבד את ההסכם שלנו.. אני לא מבין על איזה הסכם היא מדברת. שאלתי אותה למה פעם זה היה שונה היא אמרה שהיא חשבה אחרת ועכשיו היא חושבת שונה.. עשיתי כל מה שהיא אמרה לי היא אמרה לי גם שכדי שאלך לקחת איזה טיפול תרופתי כדי שנוכל להכנס יותר לעומק בטיפול ולגעת בשורש הדברים הלכתי לקחתי ציפרלקס כבר שנה אני נוטל אותו. והיא אמרה לי שאני ילך לפסיכיאטר אולי צריך להעלות את המינון אחרי שהתפטרתי מהעבודה הלכתי העלו לי בחצי מילגרם תציפרלקס וקבלתי אבחנה של ''מרכיב אישיותי תלותי כנראה''. ושל חרדות שלפעמים מגיעות לרמת panik / לפני שבועיים הייתה הפגישה האחרונה היא אמרה לי שוב שלא מתאים לה לדבר פעם בכמה חודשים או איזה שבוע של משבר אמרתי לה גם שבוע של משבר לא נתת מאז שפיטרו אותי מהעבודה . בכל מקרה אחרי שסיימנו שלחתי לה הודעה שאני יצאתי מאוד פגוע ואני לא רוצה להפגש איתה יותר. עבר כבר כמעט שבועיים זה ממש לא אכפת לה היא לא השיבה על זה אפילו.. אני מרגיש כל כך נטוש ועזוב.. כל השנה הרגשתי כאילו היא אימא שלי השנייה שכולם היו צוחקים עלי שאני דפוק שיצאתי מהצבא והיו מעירים לי הייתי בורח אליה בטיפול הרגשתי בטוח טוב שהיא מחזיקה אותי ופתאום היא זרקה אותי מכל המדרגות. אני עובר מרגיש רע ככה כבר 3 חודשים ניסתי לעבוד במקום חדש ולא הצלחתי הייתי רק במחשבות עליה ועל הטיפול בכיתי המון. כרגע אני החלטתי שאני לא נפגש איתה ולא אכפת לה.. זה היה המקום הבטוח היחיד שמקבל אותי כמו שאני. אז עכשיו אני תלותי מה אני עושה ?