אין לי מושג איך קמים בבוקר וממשיכים
דיון מתוך פורום דיכאון וכאב
מאיפה מתחילים? אני בת 37 התחתנו ב5.4.13 אחרי 5 שנים שחיכיתי לו ונלחמתי עליו (גם זה סיפור מורכב בפני עצמו) שבועיים אח"כ נודע לנו שאנחנו בהריון שבוע נוסף חלף והוא נהרג!!! ככה פתאום. הלך לעבודה ולא שב הביתה חודש וחצי אחרי ואני חיה באוטומט מוחלט בקושי מתפקדת לסיפור שלי יש עוד המון פנים וצדדים מכוערים שמוסיפים גועל לכל הטרגדיה הזו אבל זו לא היריעה להרחיב. אני מתגעגעת אליו נורא, כועסת עליו נורא, מרגישה אשמה נורא ולא יודעת מה עושים עכשיו...... כולם מסביבי חזרו לחייהם. לכולם מסביבי יש לפחות עוד אדם אחד בבית לחלוק איתו, לריב איתו, להתחבק איתו, להתנחם איתו. אני נשארתי לבד!!!! לצעוק על הקירות מרוב כאב לא יודעת למה אני כותבת פה............. אולי מישהו ידע לספר לי משהו אחר ממה שעובר לי בראש
שלוך גיל. הסיפור הנורא אותו את מגוללת בקצרה מצריך מסגרת מתאימה על מנת להכיל אות האירועים וכמובן אותך, את צערך ואת התחושות הקשות הנוספות שמלוות אותך. איני חושב שהפורום הוא מקום מתאים לכך ומזמין אותך למצוא מסגרת מתאימה, פנים מול פנים, לצורך זה. אני חושב שפגישת ייעוץ שכזו תוכל ביחד אתך לבחון את המשך הדרך לעיבוד רצף האירועים דאת חווה
מנהל פורום דיכאון וכאב
