אני חושב שאני בדיכאון שוב \:

שלום , אני בן 17 עוד שבוע . אני מרגיש בדאון כבר כמעט שבוע , לא הולך לביצפר , מתעורר בבוקר חסר מצב-רוח ועקב כך מחסיר ימי לימודים (בסה"כ 5 ימים עד כה,כנראה שימשך אם לא אעצור את הדיכאון \= ) , אז ככה: אני מרגיש בבוקר ממש רע,מרגיש בלי מצב רוח,מרגיש אין לי אף אחד , אני מרגיש בודד רוב היום,מרגיש שהעתיד שלי כבר לא יהיה טוב, קיבלתי צו ראשון -אבל ההורים דחו אותו כי אני לא במצב כזה טוב ללכת לזה,אני מאוד לא טוב בלימודים,תמיד הייתה לי בעיה בזה,אני פשוט לא מצליח לקלוט הרבה חומר בשיעורים,אני לא מצליח ללמוד טוב,פעם הייתי תלמיד מצטיין(בכיתות ז-ט) מהתיכון (י-יא') אני רק מתקשה ומוותר לעצמי רוב הפעמים ללמוד ולהתמיד .. ההורים שלי כבר לא יודעים מה לעשות,אבא שלי בנתיים לא עובד אז הוא נשאר איתי בבית כל יום , אמא הולכת לעבודה,אחותי הקטנה לבית -הספר,ושני האחים הגדולים בעבודה,אני לבד עם אבא שלי בבית כל היום, אני יודע שאני בדיכאון,אני כל היום בבית,כבר הפסקתי להיפגש עם חברים,אני כל היום לבד,רוב הזמן במיטה יושן,או במחשב קצת בלי מצב רוח , ולפעמים רואה טלוויזיה בלי הרבה חשק, חבר הכי טוב שלי תמיד בא לבקר אותי,הוא תמיד לצדי,אבל כנראה שאני לא מגלה התעניינות והוא מרגיש דחוי על צידי למרות שאני לא מנסה לעשות את זה בכוונה,זה פשוט הרגשה שלי..שאני לא מסוגל להיות במצב רוח .. אני ניסיתי להרוג את עצמי,לקחת חבל תלייה ולנסות להיחנק,אבל לא יכלתי לעשות את זה ,לא הצלחתי,באמת שאין לי סיבה לחיות,אני רק סובל בחיים האלה,כבר אין לי תקווה,אני מרגיש לא שייך ומרגיש רק כאב,אז למה לי לחיות? אני כל הזמן מחפש דרכים להרוג את עצמי,אני לא מצליח להיות שייך,אני מרגיש מבודד,מרגיש שאני לא רצוי ,מרגיש המון דברים והמחשבות בראש שלי הורגות אותי מבפנים,אני לא יכול להשלות את עצמי ולחייך ולהראות שהכל בסדר,כי לא!,אני פשוט לא מרגיש בסדר,למרות שכולם אומרים לי שיש לי הכל,אני מרגיש מת מבפנים\: אני בוכה המון,מתרגז,כבר לא מתייחס לאנשים בצורה שהתייחסתי פעם,אני מאבד עניין בכל,לא נהנה כמו פעם מדברים,אני מרבה לשכוח הרבה,מהסס הרבה בהחלטות שלי,פוחד לטעות ... יש עוד המון..אני צריך עזרה במידה דחופה ביותר בבקשה,אני סגור בחדר,בלי אף-אחד,רק אני והמחשב..אני מצפה לעזרה בבקשה ממכם.... :,(, לא נותר בי עוד תקווה\=

המשך, אין לי חשק לאכול,לפעמים יש לי חשק ואני אוכל די הרבה,אבל לפעמים לא באלי לאכול ,דברים שאהבתי,הפסקתי, חשוב לציין ששיחקתי 3 שנים כדורסל,עכשיו אני כבר לא,מסיבה שאני לא יכול עם העומס,גם לימודים וגם כדורסל,אבל כבר קשה לי לשלב את הלימודים לבד, אני ממש לא מצליח לשרוד בביתספר, אני חושב שאני עומד להישאר כיתה או פשוט לא להישאר במסגרת לימודית, אני יושן המון , אני מרגיש שהשינה מעבירה לי את הזמן , ואני נהנה מלחיות את החלום ,כי בחלום אני מרגיש יותר טוב מהמציאות,יש לי חלומות טובים שממש כיף לי איתם,אבל שאני מתעורר הכל מתפוגג ונעלם,אני יושן המון בערך מ1 בלילה עד 12 בצהריים,ומהשעה הזאת פשוט מתפרפר כל היום,לא עושה כלום , ואיך שהוא מצליח להעביר את הזמן ,אני אוהב להיות לבד,ומבודד,לא רוצה שחברים יבואו,מרגיש שאני כבר לא עצמי,רוצה להתבודד , מרגיש לא שייך \= נוטה לבכות מדי פעם , שמחשבות עולות לי לראש,אני ישר בוכה, שאני חושב על העתיד,בוכה. שאני חושב על זה שאני לא רגיל,בוכה שאני חושב על זה שאני לא שייך ומפסיד את החיים שלי,בוכה. שאני חושב על זה שאני מחסיר המון מהלימודים,בוכה. שאני חושב שהחיים שלי כבר גמורים,אז אני בוכה \= אני בחיים לא הרגשתי ככה,רק בגיל ההתבגרות זה קורא לי \= אין לי שום תקווה .. מצפה לעזרה ! בבקשה