דכאון

שלום אני כחודש אחרי לידה. כשלושה חודשים לפני הלידה עזבתי את מקום עבודתי מרצוני, כי לא יכולתי יותר. מאז ישבתי בבית וההרגשה הייתה שאני פשוט נרכבת. אני שנאתי את כולם, לא היה לי כוח לטפל בילד הגדול בין 3.5, פשוט עשיתי אותו אומלל, לא היתה לי סבלנות אליו וכל דבר שהוא עשה עצבן אותי. דבר זה גרם לי לבכות כל הזמן, כי הרגשתי עם זה נורא ולא שלטתי בזה. הרגשתי גם שנאה כלפי בן זוגי, אולי גם איפושהו קנאה על כך שהוא עובד ומצליח ואני מתפרקת בבית, למרות שהוא מאוד תמך בי כל הזמן. הייתי פשוט בלתי נסבלת, כעסתי על כל דבר, לא תפקדתי בכלל ולפעמים רציתי לא לשרוד את הלידה. כיום אני חודש אחרי הלידה. הבעיה היא שכל זה נמשך, ואני לא מצליחה לתפקד ושונאת את כל העולם, אני מאמללת את בעלי וילדים שלי, ואין לי כוח לכלום. אני כל כך מתוסכלת. זה נראה כאילו החיים שלי נגמרו וכעת אני אהיה תקועה לנצח עם שני ילדים ולעולם לא אתפתח. בנוסף לכך גם אין לי עבודה ולא ידוע כמה זמן אהיה עוד בבית וזה משגע אותי. גם אין לי כל כך חברים כי איכשהו ניתקתי קשר עם כולם.החיים שלי פשוט מתפרקים והבן זוג כבר לא תומך בי כי נמאס לו. מה לעשות?