שאלה

שלום, איפיוני מצברוחי במשך השנים הם גלים של דכאון קשה או אופוריה. במצבי האופוריה שהם נראים כהיפומאנים רק עבורי- הסביבה איננה חשה בזאת- אני תקשורתית ביותר ומלאת קסם אישי ויכולות מאוד גדולות, דימוי עצמי גבוה והרגשת אושר גדול, תעוזה ומסוגלות עצומה. מצבים אלה נדירים אבל יש בהם תמיד הצלחה גדולה בכל מה שאעשה והם לא מלווים באיזה משהו לא נורמטיבי למרות שאני נוטה לקנות יותר ולבזבז אבל בגדר הסביר. בדכאון הקשה יש מחשבות אובדניות וחוסר ערך עצמי ותחושת ריקנות גדולה וחוסר יכולת. האבחנה הפורמלית היא דכאון וחרדה והתרופות היו אנטי דכאוניות. השנה עברתי לסרקוול בעקבות החמרה בדכאון- והתחושה שלי היא שאיבדתי את הפיצוי הזה שהיה לי קודם על הדכאון. הדכאון לא פסק- אני מרגישה פשוט יותר מווסתת אבל יותר מתה. שאלתי היא גם פרקטית וגם פילוסופית: - האם זה מעיד בעצם שאני בי-פולרית? - אם לאדם דכאוני הפיצוי הוא אופוריה גדולה- למה לראות את זה כפתולוגי- אם זה לא גורם שום נזק ורק תפוקה טובה ותחושה של חיים? ושאלה אחרונה- אולי הגדרת אופוריה והיפומאניה אצל אדם דכאוני היא בעצם תחושת רווחה נורמלית אצל אדם רגיל? הרי הכל יחסי (ושוב כשזה עדיין בטווח ה'שפוי'). תודה.

תודה רבה על תשובתך. אשמח לדעת למה אתה מתכוון בעבודה על "הגרעין הפנימי"- לטיפול דינמי או משהו ממוקד יותר? אני אגב במצב ריגושים מאוד סטטי ואפילו נמוך מאוד ולא הולכת לצוד אחריהם. אם אני חפצה במצב ההיפומני זה רק בגלל שאני בתת פעילות רגשית רוב הזמן ולא בגלל שאני מחפשת ריגושים. המצבים האופורים הם לא יזומים על ידי אבל הם הזדמנות היחידה שלי להרגיש משהו, להתחבר לחיים לשם שינוי, ואז ע"פ חוק שימור האנרגיה הם כנראה מתבטאים בעוצמה גדולה של כל הרגשות שלא הורגשו קודם (אולי גם סוג של התחשבות הטבע באנשים אומללים במיוחד). בשאלתי הקודמת תהיתי אם מצב זה יכול להעיד על בי- פולריות גם אם אין מאניה, אבל יש תנודות בין דכאון להיפומאניה- ואין מצבי ביניים, ובייחוד לאור העובדה שלסרקוול יש איזשהי השפעה מווסתת עלי. בכל מקרה תודה רבה על המענה האדיב ולילה טוב.