פורום דיכאון וכאב

הפורום יחזור לפעילות בקרוב
הקשר בין כאב פיזי, כאב נפשי ודיכאון הפך בשנים האחרונות לקשר ברור וחד משמעי. רבים מהסובלים מכאבים כרוניים מפתחים בסוף דיכאון, ורבים מהסובלים מדיכאון סובלים גם מכאבים בלתי מוסברים. בפורום זה ניתן לקבל תשובות על שאלות בנושא דיכאון, בנושאי הקשר בין כאב ודיכאון, טיפול תרופתי, תמיכה רגשית ועוד. הפורום מיועד לאילו המטופלים באופן מקצועי על ידי פסיכיאטר או פסיכולוג, וגם לאילו המטופלים עקב דיכאון וכאב אצל רופא המשפחה.
1693 הודעות
1578 תשובות מומחה

מנהל פורום דיכאון וכאב

22/09/2011 | 03:48 | מאת: מיותר

לחצים צפויים עם פוטנציאל לגרימת ירידה במצב רוח, אני רוצה להעלות ל-187.5 מ"ג ליום, כשלאחר שבועיים אפנה לפסיכיאטר המטפל. 1. האם רופא המשפחה מוסמך לקבל בקשות כאלה ולהעלות את המינון. אחרי הכל מדובר בתכופה פסיכיאטרית, אבל שכבר קיימת בתרופות הקבועות. 2. איך צריך לקחת את המינון המוגבר ? אפשר יום כדור 1 של 150 ויום 2 כדורים, או שיש דרך אחרת ? תודה רבה

1. אכן רופא המשפחה מוסמך באם הוא עושה את המעקב. 2. את המניון המוגבר יש לקחת במנה אחת בכל יום. 3. עדיף לעבור לאפקסור XR ולהגיע למינון של 225:כדור של 150 ועוד כדור של 75 במידה וישנה אינדיקציה להעלאת המינון.

1. רופא המשפחה מוסמך ובתנאי שהוא עושה את המעקב. 2. צריך ליטול את המינון במלואו כל יום. 3. עדיף להעבור לויאפקס XR למינון 225: 150+75 בהנחה שיש אינדיקציה להעלאת המינון.

22/09/2011 | 18:36 | מאת: מיותר

19/09/2011 | 23:16 | מאת: מתיוס

דיסתימיה היא דכאון עמיד או אחת הצורות שלו? האם דכאון עמיד חייב להיות בעוצמה מסוימת (קל בינוני קשה) או שכל צורה שלו יכולה להכנס למשבצת הזו? האם מתייחסים לדיסתימיה כהפרעה בפני עצמה או כתוצר לוואי של הפרעת אישיות? תודה ולילה טוב.

דיסתימיה היא לא דיכאון עמיד אלא דיכאון כרוני שנמשך שנתיים ומעלה.דיכאון עמיד אינו קשור בעוצמת התסמינים אלא בחוסר תגובה לטיפול. דיסטימיה כמו דיכאון יכולה להתלוות להפרעת אישיות. אנשים עם הפרעת אישיות יותר חשופים להתפתחות דיכאון וחרדה.

20/09/2011 | 21:30 | מאת: מתיוס

18/09/2011 | 09:40 | מאת: אלי

ד?ר ערד שלום רב, שמי אלי כבן 23 לפני כ 3 שבועות התחתנתי ואני רוצה לספר לך את סיפורי הכואב, לפני החתונה לקחתי מהעבודה שבוע וחצי חופש לסידורים אחרונים ולמנוחה קלה, וכרגע אני גר עם אישתי אצל ההורים ונורא כיף ונוח לי, אך יש דבר שמאוד מטריד אותי עד בכי כשחזרתי לעבודה קיבלתי דיכאון ! ממש כך לא בא לי לקום לעבוד אני כל היום עם פרצוף עצוב ופנים עקומות, ולא כיף לי לקום בבוקר (אני עובד כמחסנאי , והעבודה היא פיזית) אני מדוכא בעבודה וחוץ מזה שהגוף שלי כואב ומוסיף דיכאון גופני ומכביד את גופי בעבודה אני לא מבין מה קרה לי לא כיף לי לבוא לעבוד ולפני יומיים דיברתי עם אישתי בטלפון וביקשתי את תשובתה האם לעזוב את העבודה? חיכיתי לאוקי שלה, לכן , והייתי תופס את רגליי ובורח ולא חוזר! באותו יום כשחזרתי לעבודה , התפרצתי בבכי שכבר נמעס לי מהעבודה , שכואבות לי הרגליים,שהעבודה נהייתה קשה, ויש לחץ בגלל החג ושפשוט לא טוב לי, היא זיהתה מייד מצוקה מצידי והרגיעה אותי והחדירה בי שאסור לי לעזוב עד שלא אמצא עבודה אחרת , שאני חייב לפרנס משפחה ואני לא רווק ושוב הרגיעה אותי שהכל יהיה בסדר אני לא יודע צה יהיה איתי ! תמיד רציתי עבודה שאוכל לקום בבוקר עם חיוך לעבודה ושכיף לי לתת מעצמי ולעבוד, כשאני בבית אני שמח ופורח אך שמגיע העבודה אני שוב כמו משוגע בבקשה דוקטור מה עליי לעשות!! אני פוחד מה יהיה הגורלי אם תמיד ככה אעבור עבודה קשה לעבודה קשה ולא אסתדר בחיים עזור לי!  

20/09/2011 | 17:14 | מאת: אלי

?????

אלי שלום. לצערי שאלתך רחבה מידי כדי לענות עליה בפורום הזה. קשה מתוך מה שכתבת להבין את הקושי והאם הוא מביע קושי ספציפי בהסתגלות למקום העבודה או שמא מדובר במצב שחוזר על עצמו בנסיבות אחרות. לגיטימי הדבר בעיקר לאור המצוקה לפנות לפגישת ייעוץ אצל פסיכולוג על מנת לנסות ולהבין את מקור המצוקה

18/09/2011 | 09:21 | מאת: יואב

הדיכאון אוכל אותי כבר למעלה מעשרים שנה ,הכדורים לא עוזרים,אני רוצה למות.

19/09/2011 | 08:25 | מאת: משה

היום אני בן 37. מגיל 15 בערך אני בדיכאון - רק לפני כשה גיליתי זאת...תאמין... לא פעם אמרתי מה שאתה אומר היום, מזל שאני נשוי ויש לי ילדים שרק עליהם ועל אשתי חשבתי. לאחרונה הדיכאון התחזק באופן קיצוני הטורף- היה בלתי אפשרי בבית, היה בלתי אפשרי בעבודה (הוייפקס פשוט הציל לי את החיים. ההמלצות שלי: 1 - ספורט/חדר כושר - פשוט לעלות על ההליכון וללכת וללכת, שעה , לא לרדת לפני!!!!! 2 - Anthony Robbins , תחפש בגוגל מי זה, אחרי שתבין ותבקש, אשמח לשלוח אליך קבצי שמע שלו, הוא מחולל פלאים במוח!

17/09/2011 | 13:46 | מאת: sh

אני אמא לילד עברתי הליך גירושין מאוד קשה ומעליב היום אני מרגישה בדידות ודיכאון . מידי פעם בוכה ללא סיבה המצב הכלכלי הגרוש מאוד מציק האים דדאי להתחיל בתרופא נגד דיכאון? אים כן אזה תרופא? רציתי לציין שאני סובלת מלחץ דם גבוה .

שלום לך. הייתי ממליץ לפני החלטה על התחלת טיפול לעבור איבחון מסודר. עצבות ובכי אינם בהכרח דיכאון. שיחה מסודרת עם רופא משפחה או פסיכיאטר יכולה להוביל לאבחנה ובחירת טיפול מתאים. אל תהססי.

16/09/2011 | 02:50 | מאת: אני

היי, מקווה שהגעתי למקום הנכון... אני בת 23 ונמצאת בטיפול כבר שנתיים וחצי אצל פסיכולוגית שאני מאוד אוהבת וקשורה אליה. פניתי לטיפול בגלל תחושות קשות של ריקנות וחוסר משמעות ובגלל הפרעת אכילה ממנה אני סובלת. לאורך כל תקופת הטיפול בקושי שהצלחתי "לגעת" בנושא של הפרעת האכילה, הפסיכו' יודעת בגדול שהיא קיימת אך מעולם לא הצלחתי לספר על כך בהרחבה ובכלל על התחושות הקשות עימן אני מתמודדת יום ביומו. קיים גם העניין של פציעה עצמית אליו הפסיכו' כלל איננה מודעת. לאחרונה אני מרגישה רע מבד"כ, אני מגיעה לפגישות, בעיקר שותקת ועונה "לא יודעת" על רוב השאלות שהיא שואלת. אני כ"כ רוצה להצליח לשתף אותה במה שבאמת עובר עלי אך פשוט לא מצליחה... תחושתי היא שכן יש חיבור וכימיה ואינני יכולה לחשוב אפילו על החלפת מטפל. בתקופת הצבא טופלתי ע"י קב"נית שהעלתה מס' פעמים את הנושא של טיפול תרופתי אך סירבתי והפסיכו' הנוכחית שלי חושבת שנצליח גם בלעדיו. תוכל לייעץ לי מה עלי לעשות? אני ממש אובדת עצות.

ברור שלמרות הקשר הטוב, הפסיכולוגית אינה מודעת לצדדים רבים בהתנהגותך והייתי אפילו מוסיף אישיותך. יתכן ויש צורך בזמן על מנת שתחושי בטוחה ותוכלי לתת בה אמון מלא. יחד עם זה הייתי ממליץ הערכה פסיכיאטרית על מנת לשלול דיכאון. טיפול תרו]תי יכול להיוות גם זרז בטיפול הפסיכולוגי.

16/09/2011 | 14:22 | מאת: אני

תודה על תגובתך. לדעתך יש סיכוי שזמן באמת ישנה משהו? אני אצלה כבר שנתיים וחצי!!! עלי להעלות בפגישה איתה את העניין של קבלת הערכה פסיכיאטרית או לפנות לפסיכיאטר עצמאית?

16/09/2011 | 00:24 | מאת: ביאנקה

שלום, אני סובלת מדכאון עמיד וחרדה של שנים וכן מבעיות קשב וריכוז. נטלתי קונצרטה בתור ניסיון לחוות מצב תודעה אחר- בפעמים הראשונות זו היתה תחושה של התעלות רוחנית ורוגע משך יום שלם, איזו שלווה ומין הרגשה של הבנה וחמלה אנושית כלפי כל היקום וקשר מאוד קרוב לידע ולזכרונות ויכולת לעשות אינטגרציה בין כל המרכיבים. זה באיזה שהוא מקום ריגש אותי לחשוב שיש בי חלקים שלא הצליחו לבוא לידי ביטוי ומפוספסים בגלל כל העומס שאני שרויה בו. אך לאחר כמה פעמים של שימוש התחלתי להרגיש חרדה עד התקפי חרדה שהייתי צריכה למגר אותם באמצעות קלונקס. גם לריטלין שנטלתי אחרי תקופה היתה השפעה דומה רק שהיתה נעלמת בגלל מנגנון הפעולה הקצר שלו. אני מאוד מתלבטת לגבי ההמשך- משום שבגדול לתרופה השפעה מיטיבה על תפקוד ועל קשב וריכוז ודכאון- מעולם לא השפיעה עלי תרופה בצורה כ"כ חד משמעית כמו זו. אבל מצד שני התקפי החרדה שגורמת הם בלתי נסבלים, האם זה עניין של הסתגלות או שפשוט משהו שם פשוט לא מתאים לי?

בהחלט אפשרות סבירה של תופעות לוואי. ניתן לנסות רטלין LA. לעיתים יש הבדלים בתופעות הלואי בהתאם למנגנון השיחרור של המטיל פנידט שהוא החומר הפעיל

16/09/2011 | 17:43 | מאת: ביאנקה

אדרונקס? הבנתי שהוא אמור לפעול גם על דכאון וגם על קשב וריכוז, האם גם הוא יכול לגרום להתקפי חרדה או לתחושת ניתוק?

12/09/2011 | 23:33 | מאת: דנה

היכן אני יכולה לראות מחקרים אובייקטיבים(שלא ממונו ע"י החברות שמוכרות אותן) לגבי היעילות של כל תרופה ותופעות הלוואי שלה?

בכל מאמר בספרות המיקצועית מצויין אם המאמר נכתב במימון חברת תרופות

07/09/2011 | 14:27 | מאת: אנונימי

שלום רב, לפני כשבוע וחצי התעלפתי בביתי, לאחר בדיקות מקיפות הן במיון והן ע"י קופת חולים לא נמצאה כל בעיה במדדים. מאז העילפון אני תשוש/עייף בלי יכולת לתפקד בצורה נורמטיבית לאורך כל שעות היום. לפני כיומיים שוב מקרה עילפון ללא כל ממצאה בעייתי. סה"כ אני קרוב לשבועיים בבית, רב היום בשכיבה ללא כל פעילות, אין לי כוחות, אני עייף תשוש והגוף כואב. האם מדובר על בעייה נפשית ? האם תרופה כימית היא פתרון לבעייה?

בהחלט יתכן ומדובר בהתקפי חרדה והתפתחות של דיכאון משני. מציע להיבדק ע"י פסיכיאטר על מנת לאבחן במשויק ולקבוע תוכנית טיפול מתאימה

07/09/2011 | 09:53 | מאת: רונן

שלום. אימי בת 52 סובלת מדיכאון זה שנים רבות. כרגע היא ואבי נפרדו לא ברור אם זמני או פרידה סופית. היא בוכה המון ולא מוכנה לקבל את המציאות. 1. האם עדיף שאבא שלי יגיד לה שזה הסוף אם אכן הוא רוצה לסיים את הקשר ולא ישאיר אותה עם איזו שהיא תקווה. 2. היא נכנסת לבית החולים לחולי נפש בבאר יעקב עקב מקרים שבהם היא רוצה להתאשפז ועקב מקרים שבו היא אומרת שהיא רוצה למות וגם ניסתה לממש דבר זה. אנחנו וגם היא לא מרוצים מהמקום וע"פ חוק אנחנו יכולים לשים אותה רק במקום שקרוב אלינו גאוגרפית. האם יש מקום פרטי איכותי שבו נוכל לשים אותה ושם היא תקבל טיפול הולם וטוב? אין בעיה מבחינה כספית. בתודה מראש רונן

שלום רונן. מצב אי ודאות מהווה תשתית למצוקה. איני מכיר את הדינמיקה על מנת לייעץ בתחום זה. אני מניח שאם אשפזו אותה בבאר יעקוב , הדבר מצביע על חומרת מצוקתה וזאת מבלי לדעת עדין מהי אבחנתה. אין מסגרות פסיכיאטריות פרטיות, אך יתכן ויש מקום לסידור מוסדי שיאפשר דיור מוגן שיתאים לצרכיה, יספק לה חברה ועיניין במקביל לטיפול פסיכיאטרי

06/09/2011 | 21:33 | מאת: אנונימוס

בין היתר, האם דווקא ציפרלקס/ESTO 10 מ''ג עלול להשפיע הרבה יותר טוב בניגוד לויפאקס או אפקסור 150 מ''ג, כי אחרי הכל הבנתי כי אכן יש הבדל בין השניים והם פועלים בצורה שונה כזאת או אחרת, תודה רבה

להשפיע על מה? השאלה לא ברורה

06/09/2011 | 21:26 | מאת: אנונימוס

תחושה של עירפול מסוים, סוג של אי אבנה איפה אני ומה עושה, קושי מסוים בלתקשר עם אנשים (כמו מחשבות יתר מסוימות איך אנשים חושבים עלי או מה עשיתי לא נכון) קשיים של ריכוז במהלך שיחה, פשוט מעורפל לגמרי, הרגשה כזאת כאילו אני זה בעצם לא אני שאיני מבין מה אני עושה. אתן דוגמה - לא ממזמן התחלתי לעבוד במקום מסוים ואני מרגיש כאילו סוג של אי שייכות, זאת אומרת איני מבין מה אני בעצם עושה בדיוק, למען מה, ופשוט מרגיש מעורפל במהלך שיחות עם אנשים מהעבודה, מביא תגובות לא רלוונטיות ולא קשורות למציאות. זה מאוד קשה לפענח, מה לא בסדר? חשוב לציין כי יש לי תופעות של קשב וריכוז, חרדה כללית ודכאון

06/09/2011 | 21:29 | מאת: אנונמיס

וכן מרבה להשחף מהנושא, חוסר ביטחון בצורה מופרזת יחסית ואני מנסה לשמור על מצב שגרתי במטרה שאחרים לא יבחינו את החוסר בטחון שלי. קושי להגיב לשאלה ולפעמים הרגשה כי המוח שלי פשוט קופא במקום. * האם ויפאקס יכול להועיל כאן?

קשה מאוד על סמך פירוט התסמינים הרב לעשות אבחנה בהחלט יתכן כי מדובר בשילוב של הפרעת קשב , הפרעת חרדה כללית וחברתית. מציע לפנות לאיבחון פסיכיאטרי מעמיק

06/09/2011 | 20:30 | מאת: דן

מזה שבוע שאני לוקח כדור אפקסור XR 150 מג. האם הכדור יכול לגרום לפירוק שריר, חולשה? (אני כבר במשך חודש בחדר כושר ומוכן להמשיך ללכת, בן 18)

06/09/2011 | 20:31 | מאת: ג\דן

אני מאוד אובססיבי לגבי פיתוח שרירים, חדר כושר וכוד.. לכן חשוב לי לדעת האם זה יכול לגרום משהו, חולשת שרירים או פירוק

אין קשר בין אפקסור ופירוק שרירים. המשך להתאמן בחדר כושר על פי הדרכת המדריך.

05/09/2011 | 07:40 | מאת: אורי

היי.קצת רקע על מצבי מאז דיכאון הלידה שקיבלתי אחרי הולדת ביתי.אני נוטלת אפקסור XR מאז הולדת ביתי שהיא כיום בת שמונה.המינון התחיל הכי גבוה וירד בהדרגה למינימום שהוא 75 מ"ג כבר כמה שנים פעם ביום בבוקר.באמצע התקופה בערך כשהייתי מפסיקה את האפקסור על דעת עצמי היו חוזרות לי תופעות הדיכאון וכשהייתי חוזרת לפסיכיאטרית היינו חוזרים למינון הגבוה ביותר וחוזרים שוב בהדרגה ל75 מ"ג וכך זה יציב וקבוע לפחות בשלוש שנים האחרונות.יש לציין שבהתחלה ובשלבי החזרה לאפקסור הייתי לוקחת גם קלונקס עד להתייצבותי במקביל .ובשנתיים -שלוש האחרונות גם קלונקס אני לא לוקחת.ולשאלתי : החלטתי להפסיק את האפקסור לאחר מצב נפשי יציב ואחרי טפול אינטנסיבי פסיכולוגי של פעמיים בשבוע והחלטתי לנסות להיכנס להריון,לקחתי במשך שבוע את האפקסורXR 75 יום כן יום לא והפסקתי אני כבר 5 ימים ללא האפקסור ואני סובלת מנדודי שינה ועצבנות יתר מה שלא היה לי לפני האפקסור ובזמן האפקסור,וגם שאני ישנה כבר זו שינה ללא שינה.האים אלו תופעות לוואי של הפסקת האפקסור?האים הם יחלפו?או שמה זה חשש או התרגשות של הגוף מהלא נודע עקב הפסקת האפקסור?יש לציין שני לא מרגישה תופעות דיכאון.והאם בזמן שהגוף שלי ללא האפקסור הוא מספיק נקי בשביל להרגיש אם הגוף עבר את שלב הדיכאון?ומה ניתן לעשות כדי להקל על תופעות אלו?תודה מראש

06/09/2011 | 00:13 | מאת: אורי

06/09/2011 | 20:59 | מאת: ד"ר ערד קודש

בהחלט יתכן כי מדובר בתסמיני הפסקה של הכדור. לאפקסור יש תגובות הפסקה שלעיתים מזכירות התקפי חרדה: יכולים להופיע בחילות, סחרחורות, תחושות נימול ואי שקט כולל הזעה והפרעות שינה. יחד עם זאת יהיה נכון להמשיך מעקב על מנת לוודא שלא מדובר בחזרת ההפרעה הבסיסית ממנה את סובלת אם כי לא נראה שזה המקרה עקב ההופעה המידית של התסמינים

07/09/2011 | 00:05 | מאת: אורי

שאלתי היא באיזה טווח פחות או יותר אמורות לחלוף תופעות הלוואי של הפסקת האפקסור?מתי הגוף מתנקה לגמרי מהאפקסור?תודה מראש

04/09/2011 | 13:52 | מאת: גלית

שלום דר' יקר, אני סובלת מדיכאון עמיד,מאניה דיפרסיה סוג 2 (אף פעם לא היתה לי מאניה אלא היפומאניה אחת),לכן מקבלת מייצב למיקטל 200 מג'. אפיזודה ראשונה טופלה יפה ולאחר שהפסקתי הכל חזר ואף תרופה אנטידיכאונית לא עזרה וניסיתי את כל המינונים. בנוסף לפני כשנה אובחנתי כסובלת מפיברומיאלגיה ולכן קיבלת סימבלתה ועליתי עד 60 מג'.הכאבים פחתו משמעותית אבל לא לגמרי- לדיכאון זה לא עזר, וגם היתה לי עצירות נוראית. עברתי לתרופה ממשפחת הטריציקלינים-נורטילין והגעתי עד 100 מג'.הכאבים רק החריפו במיוחד בגב,אני לא נחשבת כחולה מאוד ישנם רק הכאבים מאוד כואבים בכל שרירי הגב ופה ושם דקירות של כאב בגפיים שחולפות. (ידוע שישנה בפיברו) בעיית השינה הינה קשה ולכן לאחר נסיונות מרובים קיבלתי לאחר בירוקרטיה קשה -סרוקוול 100 מג' (הפסיכיאטר נתן לי לנסיון וזה עזר לי)+קלונקס 0.5 מג'. כיום אני ישנה 5 שעות מקסימום וזה הצלה מבחינתי,למרות שאני קמה עייפה.היקיצה שלי היא בשעה 5 בבוקר בערך גם אם אני ישנה מאוחר. איני יודעת מה לעשות עם הכאבים. הפסיכיאטר לא יודעת מה זאת ליריקה,הוא רק חושב שאם הדיכאון יעבור או יוקל הכאבים ישתפרו. הבעיה הקוגנטיבית נשארה בעינה אך שופרה יחסית. איני יודעת מה לעשות עם הכאבים,לאן לפנות? הראומטולוגית אמרה שזאת בעיה משנית לדיכאון ונתנה לי בזמנו סימבלתה. הפסיכיאטר חושב להעביר אותי לאלטרולט כי יתכן וזה ישפיע על השינה ואולי יעזור לכאבים למרות שבהתוויה של הנורטילין רשום שהוא נגזרת של האלטרולט כמו ציפרלקס והציפרמיל ויעיל מאוד לכאב עיצבי. בנוסף נוטלת אומגה 3,כולין וחומצה פולית וגם עושה התעמלות של מתיחות ולעיתים גם הליכה וללא שיפור. אנא עזרתך מנסיונך הרב. תודה על הכל.

לסיכום את נוטלת סרוקאל 100 מג, סימבלטה 60מג וקלונקס 0.5מ"ג. עדין סובלת מכאבים+הפרעות שינה. המלצתי מעבר לויאפקס XR 150 מ"ג ושילוב של מירו (רמרון) בשלב ראשון חצי כדור. תרופות נוגדות דיכאון שעובדות על המערכות הסרוטונינרגיות ואדרנרגיות הן בעלות השפעה מיטבית כנגד כאבים כרוניים גם ללא קשר להשפעה נוגדת הדיכאון שלהם, כך שאין משמעות אם הכאב הוא ראשוני או מישני. כאב כרוני מלווה פעמים רבות בדיכאון.

04/09/2011 | 22:16 | מאת: גלית

שלום דר', תודה על התגובה המהירה. דר',אני לא נוטלת סימבלתה כי הוחלף לי לנורטיליןעד 100 מג'. הבנתי מהפסי' שלי שוייאפקס הינה כמו אפקסור ואותו כבר מיציתי בעבר במינון מאוד גבוה. מירו בעבר לא ממש עזר לי לשינה אלא טרזודיל.מה גם שהעלה לי את התיאבון לפחממות בצורה נוראית. הפסי' לא יודע אם כדאי להחליף לאלטרולט.ביקשתי ממנו לנסות. אבל לאחר שקראתי על תופעות הלוואי לא בטוח שאוכל להתמודד גם איתן. מה דעתך? האם מכיר את הנורטילין? הוא עושה לי יובש נוראי בפה אבל הוא לא מרדים אותי.האלטרולט גם עושה יובש בפה לפי מה שהבנתי,כל הזמן אני צריכה לשתות וכשאני מדברת השפתיים נדבקות לי.כמו כן הבנתי שיש הפרעה באורגזמה ולנורטילין אין השפעה על כך. מישהו יכול להגיד לי למה אני לא מקבלת משהו לכאבים כמו ליריקה? יודעת שיותר מידי תרופות זה לא בריא וזה גם יכול להתנגש כי הלמיקטל והליריקה נוגדות פירכוסים,אבל אני לא יכולה לסבול גם פיזית וגם נפשית. היה לי קצת היי בתחילה הנטילה של הסרוקוול וגם מאוד מאוד עצבנית,היו דקות שהייתי פשוט בקריז נקודתי. עכשיו אני לא הכי מאוזנת אפילו במינוס,אני מפסיקה להנות מדברים... הלכתי לקבל עוד חוות דעת מפסיכיאטרית שמומחית בראומטולוגיה והיא רק המליצה להשאר עם כדור אחד אנטי דיכאוני.כלומר או סימבלתה או נורטילין אך לא ביחד.(נטלתי ביחד במינונים נמוכים והכאב חזר למרות שהסימבלתה עזרה לי בהתחלה)אז נשארתי רק עם הנורטילין וקיבלתי סרוקוול 100 לשינה.מי יכול לעזור לי עם חוות דעת על הליריקה ושילובה?

04/09/2011 | 13:23 | מאת: קרן אתי

הבת שלי בדיכאון ומטופלת באפקסור 300 מג ביום שמעתי על מחקר חדש בנושא טיפול מגנטי לדיכאון האם אתה יכול לתת לי יותר פרטים על כך בתודה מראש קרן אתי

טיפול במגנטים הינה שיטה המיועדת לדיכאון עמיד. הטיפול אינו כרוך בהרדמה. לדעתי בתל השומר יש יחידה לטיפול בעזרת מגנט (TMS) תוכלי לפנות טלפונית לחטיבה הפסיכיאטרית ולברר שם.

31/08/2011 | 17:45 | מאת: על סף חרפון

ניסיתי להתאבד כבר כמה פעמים.. אני מתחרפנת.. ובגלל שאני בת 19 אז לא מאשפזים אותי בכפייה. הייתי מאושפזת כמה פעמים במוסד פסיכיאטרי כהסכמה אבל נמאס לי.. אני ממש על סף לעשות את זה שוב.. מה עושים? בבית לא עוזרים לי ממש ואין לי טיפול בחוץ כי הכל עולה מלא כסף..

תמיד ובכל שעה תוכלי לפנות לבית חולים פסיכיאטרי. מעבר לכך תוכלי לפנות למרפאות לבריאות הנפש העירוניות. באלה הטיפול ללא כל עלות

31/08/2011 | 23:21 | מאת: אלי

למה ניסית להתאבד מ ה הסיבה דברי איתי [email protected]

29/08/2011 | 20:46 | מאת: אפי

מנסה לבדוק לפני המתת חסד- איזה שיטות כן יכולות לטפל בדכאון עמיד. בעצם הכל נוסה במשך שנים כל התרופות ושיטות הפסיכותרפיה. חשבתי לנסות TMS- אבל לא אפשרו לי כי הבנתי שלא נותנים את זה עם חשיבה אובדנית (שזה קצת מתמיה- למה לא לעזור דווקא להם). על ECT אין מה לדבר- עדיף מבחינתי כבר להאנס ע"י גורילה. אז מה נשאר? מריחואנה רפואית. אני בטוח שהשאלה הזו כבר הופנתה אליך- האם לחולים דכאונים יש סיכוי לקבל אישור לזה? הדבר המוזר הוא שע"פ המדיניות נשקלים בכובד ראש בקשתו של האדם הדכאוני להתאבד בארצות המסוימות ובחלק מהמקרים מאשרים את זה. מדוע אם כך לא יכולים לנסות לבדוק מחדש ניסיון ריפוי שלו כשהוא עוד בחיים? מדוע מסננים נבדקים עם מחשבות אובדניות ב- TMS ובמריחואנה הרפואית? אם אני רוצה שיטה הומנית לריפוי ולא חזרה אחורה בזמן לאיזה דבר איום שדופק את הזכרון ואת האני שלך- לא מגיע לי כי אני אובדני? אולי גם צריכים להעלות את הארנונה כי אני אובדני וגם את שעור המס. אנחנו האובדנים תופסים כנראה הרבה מקום בעולם הזה.

פנייתך לא ברורה ולא ממוקדת ורוויה בציניות. אשמח לענות באם תתמקד.

28/08/2011 | 03:51 | מאת: ענבר

שלום, אני סובלת שנים רבות מהפרעת חרדה כללית וחוסר שקט והייתי שנים מטופלת ב-75 מ"ג אפקסור, זה שיפר מעט את המצב אך עדיין סבלתימאד. בעבר ניסיתי לעלות ל-150 מ"ג לא הייתה הטבה וחזרתי ל-75 מ"ג. לאחרונה, בעקבות סבל גדול החלטתי שוב לבדוק את העניין התרופתי. הפסיכיאטר המליץ לעלות עד 225 מ"ג. עליתי הדרגתית, ובדיוק לפני שבועיים התחלתי לקחת 225 מ"ג. לאחרונה אני מאד מאד סובלת מהרגליים. התחושה לא חדשה, אבל העוצמה והאינטנסיביות כן. אני לא יכולה לנוח, חייבת להזיז אותן כל הזמן. יש לי תחושה של חוסר שקט נוראי ברגליים (בעיקר, גם בידיים). כל הזמן צריכה להפעיל עליהן לחץ, מתיחות, לזוז. תחושה של מתח נוראי. האם יתכן שזו תוצאה של העלאת המינון? ואם כן, מה עושים?.... הבנתי שבמינון גבוה האפקסור אמור להשפיע מעט גם על הדופמין - זה לא אמור היה דווקא לעזור? כרגע מצב המתח ברגליים בלתי נסבל, אבל אני גם מפחדת מהורדת המינון כי לפני כן היו דברים אחרים, וגם אומרים שהירידה קשה מאד. כאמור, זו לא תופעה חדשה אבל כרגע היא ברמה בלתי נסבלת. סבלתי בעבר גם מטיקים, ומעניין שדווקא זה לא קיים בתקופה האחרונה. ושאלה נוספת: מצאתי באתרים שונים המלצה מוזרה להקלה ב-RLS והייתי רוצה לדעת אם יש בה ממש: "soap in the bed" - שמעת על זה? תודה מראש, ענבר

מהסוף להתחלה. לא שמעתי על השיטה הזאת להפחתת תסמונת הרגלים העצבניות.אפקסור אינו פועל על דופמין כי אם על סרוטונין ונוראפינפרין.הייתי ממתין עוד שבועיים. בינתיים הייתי מוסיף קלונקס כתרופה הרגעתית ומרפת שרירים במינונים נמוכים. התייעצי עם המטפל שלך לגבי זאת

השיטה אכן תמוהה ביותר אך מופיעה *המון* באינטרנט, למשל: http://www.peoplespharmacy.com/2005/12/07/soap-under-the/ לכן רציתי לבדוק עם גורם מקצועי מה עומד מאחוריה. האפקסור, לפי מה שקראתי עשוי לעבוד מעט על הדופאמין במינונים גבוהים, למשל בויקיפדיה האנגלית: The neurotransmitters affected are serotonin and norepinephrine. Additionally, in high doses it weakly inhibits the reuptake of dopamine,with recent evidence showing that the norepinephrine transporter also transports some dopamine as well, since dopamine is inactivated by norepinephrine reuptake in the frontal cortex, which largely lacks dopamine transporters, therefore venlafaxine can increase dopamine neurotransmission in this part of the brain. ולענייננו: :) ההמלצה לחכות עוד שבועיים היא כי ייתכן שמדובר בתופעת לוואי שעשויה לחלוף תוך חודש? האם חודש הוא הזמן הנכון כדי לבדוק אם התופעה עוברת? תודה.

11/02/2012 | 00:13 | מאת: לימור ויינר

שלום ענבר !!! אני מצטערת לשמע שאת סובלת מהתופעה של הרגליים. אני סבלתי מאוד במשך שנים רבות(יש לי בשבילך תרופה מצוינת ויעילה ביותר אשר תתן לך שקט מיידי אני מבטיחה לך . בכבוד רב לימור ויינר

26/08/2011 | 12:31 | מאת: אילי

שלום, בגלל דכאון ממושך וכבד אני מרגישה שאיבדתי את הקשר לידע קודם- בעיה בשליפה וזכירת ארועים. התחושה היא של בלוקינג כאילו כל המידע על עצמי התמוסס לו. באופן מפתיע בכתיבה- המצב נראה אחרת לגמרי- אני מצליחה להפתיע את עצמי בכמות ידע וקישורים לידע קודם, אוצר מילים מגוון- כאילו כל הצד הקוגניטיבי נראה פתאום שמור ומחודד. שאלתי היא לאיזה גרסה של ביטוי יכולות להאמין? לזו 'על יבש' או לזו שמתבטאת בכתיבה?

דיכאון יכול לפגוע ביכולת ההבעה מבלי שמדובר בפגיעה קוגניטיבית בלתי הפיכה. במקרה שלך עצם היכולת להתבטא בכתב משקפת את מה שיש באמת, בעוד שיכולת ההבעה בדיבור ואולי גם בחשיבה נראית כפגומה. בכל מקרה יש לפעול למיגור הדיכאון.

27/08/2011 | 22:15 | מאת: אילי

אבל איך יתכן פער כזה? האם זה קשור ליכולת קודמת בכתיבה או פשוט מבטא את המאגר המחשבתי בערוץ אחר? הרי מילים קודם נחשבות ורק אח"כ נאמרות או נכתבות. האם אפשר אם זה כך להשתמש בכלי של הכתיבה לשיקום היכולת הקוגניטיבית מתוך מחשבה שישפיע על יכולת הביטוי הורבלית או המחשבה?

לטעמי את מתעסקת לא בעיקר. העיסוק התיאורטי בנושא השינויים הקוגניטיביים מיותר. שינויים אלה מצביעים על כך שהדיכאון ככל הנראה עדין קיים ואינו מטופל דיו.נסיגת הדיכאון צפוי שתוביל לשיפור בתיפקודים אלה וייתר את העיסוק בהם.

25/08/2011 | 06:15 | מאת: מדוכא

האם 150 מ"ג ביום זהו מינון מספק כדי להגיע לתוצאות בשיפור בדיכאון? התרופה עושה לי קושי להרדם,וגם מורידה לי שעות שינה כל לילה,ואני חושש להעלות את המינון ל-300 מ"ג שלא אוכל לישון בכלל.... האם ב-150 מ"ג הטיפול גם יעיל ?האם בימים שאני קם מאוחר (לדוגמא ב-13:00 בצהריים וצריך לישון מוקדם 23:00 בערך ) עדיף להמנע מלקחת את הכדור כדי שאוכל לישון כמו שצריך?אין לזה השפעה אם מוותרים על יום של נטילה? האם וולבוטרין יעיל גם למחשבות טורדניות ואובססיביות?ואם לא,איזו תרופה מטפלת בזה בצורה הטובה ביותר?

המינון נקבע בהתאם לנסיגת התסמינים. לעיתים 159 מספיק, אם אין נסיגה מלאה של התסמנים יש צורך להעלות ל300. כעיקרון התכשירים היעילים כנגד הפרעה כפייתית טורדנית הם תכשירים ממשפחת הSSRI. לוולבוטרין אין השפעה על הסרוטונין ולכן ללא יעילה כנגד תסמינים אלה

24/08/2011 | 21:55 | מאת: CCHR

24/08/2011 | 22:50 | מאת: לאונרדו

מה עשה?

רציתי לדעת אם לחץ בחזה בצד שמאל במהלך היום הינו תקין במהלך טיפול בוולבוטרין או שזה אומר שאני בסיכון להתקף לב? זה די מפריע לי שאני מרגיש מן תחושת מועקה ולחץ כזה בחזה בצד שמאל במשך רוב היום וגם הדופק שלי מהיר מהרגיל,יחד עם זאת לאחר בדיקות לבביות לפני,לא מצאו לי כל בעיה לבבית....האם התופעה הזאת אמורה להדאיג אותי?האם זה עוד אמור להמשך או שזה יעלם עם הזמן שהגוף יתרגל לתרופה? האם יש סיכון בזמן ספורט להתקפי לב עקב דופק גבוה בזמן מאמץ עם התרופה?וקראתי שהיו מקרים בחו"ל של דום לב והתקפי לב מהתרופה,האם ידוע אם אלו מקרים שקרו בימים הראשונים לנטילת התרופה או שזה קרה אחרי תקופה של שימוש בתרופה?ומה השכיחות של התופעה בתרופה? מצטער על מגוון השאלות,אך אשמח לדעת תשובות עליהם,

התופעה לא אמורה להדאיג.האם התסמינים הללו מוכרים לך מההפרעה הבסיסית שבגינה אתה מטופל בוולבוטרין?

21/08/2011 | 00:47 | מאת: שחר

שלום, לקחתי קלונקס תקופה של חודש לחוץ במיוחד כל יום כדור אחד של 0.5. כתוצאה מכך לא מצליחה לישון יותר בלעדיו. אני מעונינת להגמל. באיזה אופן להפחית את הכדור- בתדירות או במינון? האם כבר לרדת לחצי כדור ואם כן לקחת אותו לאיזו תקופה? כל יום, או יום כן יום לא וכו'? אני ממש מרגישה שנכנסתי ללופ שלא ניתן לצאת ממנו. תודה

שלום שחר. אין צורך להיכנס ללחץ. מדובר עדין במינון נמוך. מציע לרדת בהדרגה אפילו רבע כדור כל שבוע. כלומר לחלק ל4 (משימה כשלעצמה). בשבוע הקרוב שלושה רבעי כדור שבוע לאחר מכן חצי כדור ושבוע נוסף רבע בוכך נסתיימה הפרשה,אלא אם מדובר בהפרעת שינה שיש צורך לבררה בכל מקרה.

21/08/2011 | 21:21 | מאת: שחר

אם כבר ירדתי לחצי אתמול וזה עבר בסדר- האם להמשיך בחצי או להוסיף רבע ולעבור את השבוע עם שלושת רבעי הכדור?

17/08/2011 | 20:39 | מאת: מדוכא

מעניין אותי לדעת כיצד הפסיכיאטר מתאים את סוג התרופה למטופל: נגיד למי יתנו SSRI,למי מתאים SNRI,למי תרופות NRI כמו וולבוטרין וזיבאן. אשמח לשמוע לאיזה מטופל מתאים איזה סוג תרופות?ואיזה סוג תרופות נמצא בעל הכי מעט תופעות לוואי ואפשרי מבחינת מטופלים להמשיך בטיפול? האם יש תרופות אנטי דיכאוניות שעלולות לגרום לנשירת שיער?ואם כן ,מהם?

שאלות רבות מידי שקצרה היריעה. אשמח באם תמקד את השאלה לצורך ספציפי.

18/08/2011 | 19:36 | מאת: מדוכא

השאלה היא מתי למטופל מתאים יותר SSRI לטיפול בדיכאון ומתי למטופל תתאים תרופה כמו וולבוטרין לטיפול בדיכאון? הכוונה מה יגרום לך להמליץ למטופל X על SSRI ולמטופל Y על NRI למשל...

הבחירה של תרופה נעשית עלצ פי המאפיינים הספציפיים של הדיכאון בכל אחד מהמטופלים ופרופיל תופעות הלוואי. SSRI,מתאימים לדיכאון והפרעות חרדה עם מאפיינים כפיתיים, אולם יכולים להוביל לעליה במישקל והפרעה בתיפקוד המיני. חשוב לציין שאצל אנשים עם פגיעה קשה בתאבון כתוצאה מהדיכאון הדבר יכול להוות יתרון. גברים עם שפיכה מוקדמת יוכלו להנות תעיכוב השפיכה הנגרמת ע"י חלק מהתכשירים. אנשים עם תיסמונת כאב ועיכוב מוטורי יוכלו להנות מSNRI. במידה ויש השמנה או אכילת יתר כחלק מהדיכאון ניתן לתת וובוטרים שאינו מעלה תאבון ואינו גורם להפרעה בתיפקוד המיני ובעל אפקט מעורר. יחד עם זא חשוב להזכיר כי כל התכשירים בעלי יעילות דומה בטיפול בדיכאון וחרדה.

17/08/2011 | 17:57 | מאת: ענר

שלום אני נוטל אפקסור 75 מ"ג במשך 3 שבועות בערך אני לא הרגשתי תופעה חריגה כלשהי של האפקסור למעט הזעה,וקושי בשינה. ביומיים האחרונים אני מרגיש תחושה של אי שקט, עצבנות, דאגנות ואפילו מצב רוח לא משהו לאחר רגיעה כמו שציינתי. שאלתי היא האם זה אמור להיות כך ? או שעליי להעלות מינון ? כל מה שיש לך לחדש לי ד"ר אני אשמח לדעת תודה רבה .

חשוב לשעת האם אתה נוטל אפקסור XR. בכל מקרה המלצתי להעלות מינון 150 מ"ג XR שהוא לרוב מינון היעד.

17/08/2011 | 07:27 | מאת: יוכבד

ביתי בת 14 החלה לקחת רואקיוטן 10 מג במשך 12 ימים.לאחר 8 ימים החלה להרגיש כאבי ראש חזקים מאוד .איבדה תאבון ןהחלה בהזיות .הילדה מרבה לבכות ולהתלונן על הזיות .הפסקנו את הכדורים.האם כל התופעות הנל קשורות לרואקוטן.ביתי בריאה לחלוטין ולא לוקחת שום תרופות אחרות

אני מבין שמדובר ברטאקוטן המשמש לטיפול באקנה. התופעה של הזיות במקביל לשימוש בתכשיר נדירה (אחת ל10000) באם כל התופעות חלפו לאחר הפסקת התרופה, ניתן ליחס זאת לתרופה. כדאי לעקוב בליווי צמוד של רופא הילדים.

16/08/2011 | 12:23 | מאת: ענבר לבב

שלום, פתחתי קבוצת תמיכה בפייסבוק לדיכאון, חרדה, כאב... תחת השם "ענבר לבב" (שלא מסגיר את נושא הקבוצה) בכדי לשמור על פרטיות החברים, התכנים בקבוצה גלויים לחברי הקבוצה בלבד. אשמח למצטרפים חדשים. יום נעים, ענבר

10/09/2011 | 11:40 | מאת: נ53

שלום רב לך ענבר היקר אני מאוד מעונין להצטרף וכמובן גם למסור פרטים רלוונטים. בכללי ,אני סובל מדיכאון מזה שנים רבות לאחרונה נוטל כדורים .לאחרונה השפעתם פוחתת והולכת ומבין בגדול שעליי או לעבור למינון גדול יותר או להחליפם שוב,מה שעשיתי מיספר פעמים בעבר ,בכול אופן אשמח לדסקס בנושא ולקבל כול עזרה אפשרית מאחר שאני מיואש לחלוטין ברמות.

11/09/2011 | 00:46 | מאת: ענבר לבב

הי, צר לי לשמוע על הסבל שלך, ואני לצערי כ"כ יכולה להזדהות... מקווה שהאפשרות לשתף תוכל להביא לפחות להקלה כלשהי. האם אתה בפייסבוק? אם כן, חפש את "ענבר לבב" והצע לי חברות. נמשיך לדסקס בקבוצה, שיהיה שבוע טוב יותר, לכולנו. ענבר

12/12/2013 | 08:24 | מאת: ליאל אמר

אני מעונין להצטרף לקבוצת תמיכה :)

11/08/2011 | 20:22 | מאת: חי

אני נשואה לגבר מדהים,אבא נהדר שבשנתיים האחרונות נעלם לו כל שמחת החיים. הוא נמצא במחשבות כל היום וכל הזמן ללא כל סיבה,לא שמח ,לא חברותי וממש לא נעים להיות בחברתו.הוא כל הזמן מרגיש חנוק . הדבר נורא מציק לו ולסובבים אותו. הדבר מתבטא במחשבות טורדניות,בסדר כפייתי בבית וכו'. מה עושים?לאן פונים?

המלצתי להפנותו לייעוץ פסיכיאטרי. אין כל סיבה להמשיך בסבל המתואר. ניתן למצוא פתרון יעיל למצוקת בעלך

11/08/2011 | 14:33 | מאת: רונה

האם ליריקה מתפקדת גם כאנטי דיכאונית או שהיא מסייעת רק לטיפול בכאב? תודה רבה.

מסייעת לטיפול בכאב

09/08/2011 | 20:15 | מאת: אלין

שלום, האם היפנוזה מוגדרת כשיטה אפקטיבית לטיפול בטראומה מורכבת (שמלווה בדכאון, חרדה, חשיבה אובדנית, בעיות גופניות וחוסר מוטיבציה)? מה עושים ש CBT, EMDR , ST - לא סייעו או לא נמצאו מתאימים והטיפול התרופתי רק מאלחש והחוויה גם אחרי כמה שנים לא עובדה ונשארה כפי שהיא? אם חווית האמון בעולם נפגמה עקב כך ובעקבותיה חוסר עניין בקשר הבינאישי האם טיפול דינמי אמור להיות הכיוון? (בינתיים אבדתי זמן יקר על מציאה של כיוון במקום להתחיל בטיפול שיסייע).

17/08/2011 | 15:30 | מאת: אלין

09/08/2011 | 16:24 | מאת: יניב

ד"ר שלום אקדים ואומר שאני בתקופה מאד לחוצה בחיים. מאחורי 7 שנים של לימודים ואני עכשיו בלחץ של בחינות הסמכה. בנוסף, לאחרונה הוגש נגדי אישום פלילי מפחיד מאד. בד בבד נבדקתי לHIV (כמו כל שנה) ויצאתי חיובי. לאחר בירורים רבים מסתבר למזלי שהתשובה היתה שגויה (FALSE POSITIVE) אבל כמו שאתה יכול להבין, השבועות בהם עברתי בירור היו המלחיצים והקשים ביותר בחיי. תוך כדי כל הצרות זיהיתי חוסר תחושה בשוק שמאל וכאשר הבירור הזיהומי הסתיים החל הבירור הנוירולוגי. כמובן שהיתי מאד לחוץ. מאז הופיע איזור שורף (בא והולך לסירוגין) בזרוע שמאל ואיזור עם נימול או תחושה מוזרה בגבה שמאל, אוזן שמאל ולחי שמאל. נעשה בירור מלא ונשללה טרשת נפוצה ומחלות דמילינטיביות אחרות. אני אדם מאד היסטריוני שמאד חרד לבריאותו וכרגע אני מאד מפחד. אני מציג גם סימפטומים רבים של דיכאון עם מצב רוח שמשתנה לעיתים קרובות ממצב מרומם יחסית למצב שבו אני חושב שאני עומד למות. שאלתי היא - האם דיכאון יכול לגרום לפרסטזיות שתיארתי? האם מצב נפשי אחר יכול לגרום לכך? תודה מראש

שלום יניב. אכן אתה מתאר הצטברות של מצבי דחק ויתכן בהחלט שאתה סובל מהפרעת חרדה /ביטוייה יכולים להיות גופניים כולל פרסטזיות. פנה לטיפול. תוכל להתחיל טיפול נוגד חרדה ודיכאון במסגרת רופא המשפחה, או פסיכיאטר לבחירתך.

09/08/2011 | 16:51 | מאת: יניב

תודה על תשובתך המהירה מזה הרבה זמן שרציתי ללכת ליעוץ. לדעתי הבעייה מורכבת מדי עבור רופא משפחה ואני לא סומך עליו. לכן רציתי לפנות לייעוץ פסיכיאטרי, אבל לא עשיתי זאת כי אני חושש שזה יופיע בתיק הרפואי שלי. אני בוגר לימודי רפואה ובשנה הבאה בעה אתחיל סטאז ואחריו אחפש התמחות. בקבלה ללימודים חתמתי על טופס ויתור סודיות רפואית. אני חושש שבתחילת הסטאז ולפני קבלה להתמחות אאלץ לחתום על ויתור סודיות רפואית שוב ועדות לטיפול פסיכיאטרי תפגע בקרירייה שלי עוד לפני שהתחילה. האם ידוע לך משהו על כך? תודה מראש

07/08/2011 | 00:42 | מאת: 123

בדקתי עכשיו על סיפוטמים של דיכאון ויש לי את כול זה אני באמת מרגישה מצב רוח מדוכדך רוב היום, כמעט כל יום (אצל מתבגרים וילדים יכול לבוא בביטוי במצב רוח רגזני). 2. הפחתה משמעותית בעניין והנאה בכל או כמעט בכל הפעילויות השגרתיות, רוב היום כמעט כל יום 3. הפחתה משמעותית במשקל ללא עשיית דיאטה או הפחתה או הגברה של תיאבון המתרחשת כמעט כל יום 4. פגיעה בשינה – הפחתה או הגברה משמעותית של זמן השינה המתרחשת כמעט כל יום 5. אי שקט מוטורי או פסיביות וכבדות מוטורית 6. לאות או אובדן אנרגיה 7. תחושות חוסר ערך או אשמה 8. פגיעה ביכולת החשיבה, הריכוז והקשב או הססנות מוגברת בקבלת החלטות 9. מחשבות חוזרות ונשנות על מוות (או פחד ממוות) או מחשבות אובדניות (עם או בלי תוכנית פעולה), או ניסיונות אובדניים. מה עליי לעשווות?!?! במצב כזה

לפנות לרופא המשפחה או פסיכיאטר על מנת להתאים טיפול

05/08/2011 | 18:55 | מאת: לונה

שלום דר ערד הונחתי לקחת סימבלטה 60מג כדור אחד ביום, עקב כאבים הנגרמים משבירת אחת מחוליות עמוד השדרה. בטרם לקחתי את הסימבלטה, מצב רוחי היה מרומם למרות הכאבים. אני אדם הנוטה תמיד למצוא את החיובי בכל דבר וכך עשיתי גם עם נפילתי והכאבים. היום מצאתי את עצמי בדכאון קשה, בכיתי מדברים שטותיים ביותר וכעת נזכרתי שלא לקחתי את הסימבלטה כבר 3 ימים. האם יתכן שגופי התרגל לסימבלטה וברגע שהפסקתי לקחתו נכנסתי לדכאון? מודה לך על התשובה מראש שבת שלום לונה

הפסקת תרופה באופן חד יכולה להוביל לתסמינים שונים כולל שינוי במצב הרוח. אין מדובר בתלות. יחד עם זה כדאי לזכור שכדאי להמשיך בטיפול תקופה של לפחות מספר חודשים על מנת להינות מהאפקט המצטבר של התכשיר ולהפסיק בתיאום עם הרופא שלך.

05/08/2011 | 05:09 | מאת: מישהו

אני לפעמים נכנס לדיכאון ממש קשה ( נראה לי ). האם אפשר ללכת לפסיכולוג דרך קופת חולים? יש מקרים בהם הפסיכולוג יכול לאשפז אותי, לדווח משהו לאנשהו בצורה שזה יפגע לי בעבודה?...

ודאי שאפשר דרך קופת החולים או בסיבסוד הקופה (תלוי בקופה). האישפוז נראה לי לא רלוונטי אם כי הגורם המאשפז הוא פסיכיאטר.אין שום סיבה שמקום העבודה שלך ידע על פגישותיך אלא אם תיזום דיווח.

02/08/2011 | 23:14 | מאת: מ

ד"ר קודש שלום. ידידי סובל מזה כ-3 חודשים מדכאן קליני והוא מטופל תרופתית. מזה כחודש, לאחר שהחליט על דעת עצמו, לא לקחת אחד מכדורי השינה אותם הוא מקבל, הוא סובל מרעד וחולשה ברגליו וכן מחום 37.3. השאלה היא האם יתכן קי אי לקיחת אותו כדור גרמה לרעד לחולשה ולחום או שאלה הן תופעות לוואי של התרופות אותן הוא מקבל או של הדכאון עצמו. (הוא ביצע את כל הבדיקות הגופניות וכולן יצאו תקינות)

חשוב לדעת מה שם התרופה

03/08/2011 | 10:31 | מאת: מ

תודה על התשובה המהירה. שם התרופה paroxetin 20 mg

פארוקסיטן אינה תרופת שינה אלא תכשיר נוגד דיכאון וחרדה. בהחלט ניתן ליחס את התופעות המצויינות להפסקה מהירה וחדה של הטיפול. התופ]עה אמורה לדעוך בתוך ימים עד שבועות ספורים

01/08/2011 | 09:57 | מאת: מרים

נפצעתי בתאונה ביתית אשר ריתקה אותי וכן הפכה אותי זמנית לסיעודית, הטראומה ותופעותיה הופיעה לאחר כחודש בשל התלות הפיזית לשרת את עצמי, תיאבוני דעך ואיבדתי כ-13ק"ג ממשקלי, ואז גם החלו תופעות/בעיות קיבה גוש חוסם הרגשת עלפון, חוסר אפשרות למלא אויר/חסום אפטיות יובש בפה רעד דופק מהיר, כאב ראש כמו מלחציים בחלק האחורי של הראש ובחילות בעיקר בבוקר צרבות, בתחושתי אני חולה אך טרם התגלה במה, פחד גדול ממלא אותי ומשתק את חיי, התחלתי טיפול פסיכולוגי וכן קיבלתי מרשם לאסטו אשר לא נטלתי בשל עצת הפסיכולוגית, יש לציין שעד הפציעה לא סבלתי משום תופעה מאלו שהזכרתי, אודה לעצתכם לגבי האסטו ובכלל

לא ברורה לי מה היתה עצת הפסיכולוגית

31/07/2011 | 18:34 | מאת: מאיה

בחודש פברואר סבי נפטר ולקחתי מאוד קשה את מותו. מאז כל מחשבה שעוברת בראשי שהוא קשור בה גורמת לי לדמוע אך אני עוצרת את עצמי מלבכות ולכן גרוני כואב מאוד. בנוסף במרץ נתגלו לאימי גרורות בעמוד השדרה לאחר פגרה של מחלת הסרטן כ4 שנים. מצבה הנפשי טוב אך בריאותית תופעות הלוואי גורמות לה לכאב רב. חשוב לציין שאני בת 25 ולוקחת על עצמי אחריות רבה בטיפול באימי למרות שלא תמיד יש צורך בכך. מבחינה חיצונית אני משדרת אורח חיים רגיל אך מבפנים אני מרגישה עצב וכאב רב אך איני יכולה לשתף איש כי אני מרגישה שברגע שאפתח את הנושא פשוט אתפרק. לפעמים אני חושבת על סיטואציות אובדניות למרות שאני מאוד אוהבת את החיים שלי. מה עליי לעשות?

פני לטיפול. הבדידות בעצם ההתמודדות עם האובדן והתחלואה מסביבך מהווים נטל בלתי ניסבל מבחינתך. עליך למצוא את המקום שבו יתאפשר לך לשתף במחשובותיך. הדבר יוביל להתחזקות ולא להתפרקות.המקום שבו את נמצאת כיום מביא אותך לשחיקה. אל תהססי

31/07/2011 | 21:24 | מאת: מאיה

לאיזה גורם מקצועי אתה ממליץ לי לפנות?

הייתי מחיל עם הערכה פסיכיאטרית

31/07/2011 | 16:07 | מאת: מיה

שלום! אני בת 28, נשואה מזה שנתיים, ללא ילדים (מרצון).עובדת סוציאלית במקצוע. מאז שהתחתנתי התחילה אצלי חרדה בריאותית, ואני מפרשת כל כאב כסימן למחלה סופנית, סובלת מלפני מס' חודשים מכאב ראש ללא הסבר. גם התחילו כאבים במפרק הלסת מרוב הלחץ. אני כמעט 99.9% מהמחשבות שלי שליליות ועל מחלות ומוות. מרגישה שאין לי כוח להמשיך.עזבתי הרבה מקומות עבודה בשנה אח כי פשוט אין לי כוח להיות נוכחת שם באופן סדיר. מרגישה מדוכא, מפחדת מהלא מודע ומהעתיד. אין לי וכניו אפילו לעתיד הקרוב. לא יודעת אם זה התחיל מהכאבים הלא מוסברים בכל הגוף ושלאחרונה מתמקדים בראש באופן ספציפי או הכאבים באו בעקבות הדיכאון. לפני 9 חודש היו לי כאבי ראש מצד ימין. עברתי MRI ללא ממצא. לפני חודשיים אני מרגישה כאב ראש עליון ( שינה מקום ). אז אני נכנסת שוב לפחד שבאמת יש משהו ואני חייבת לעשות שוב בדיקות מקיפו. נמאס לרופאים ולבעלי ממני.אני מרגישה כבת 80 בסוף חייה. אין לי שמחת חיים. אני רוצה לטפל בעצמי, אך לאיפה לפנות? תכוון אותי בבקשה, לפני שבאמת אאבד כל מה שעשיתי בחיי . תודה

שלום מיה. עיסוקך המיקצועי יכול לעמוד לזכותך. הבנת תהליכי טיפול יכולים לקדם אותך במסגרת טיפולית משל עצמך. מציע לפנות להערכה פסיכיאטרית תחילה על מנת לבחון אפשרות לטיפול תרופתישיכול להוביל להקלה בתסמינים הדיכאוניים ותסמיני הכאב.

29/07/2011 | 10:59 | מאת: ירדן

לפני יומיים בערך נחתתי בישראל אחרי שבוע שלם בסין, הייתי בטיול מאורגן אז הכרתי מדריך, חברות, מדריכה סינית, ועוד חבר שעבר לגור בסין שנפגש איתנו בקיצור מאז שחזרתי לישראל אני בדיכאון אני כל הזמן בוכה!!!! גם עכשיו! אני מתגעגעת(מאוד, בכיוון של אוהבת) את המדריך שלי- מקסים כזה! והמדריכה מקסימהההה והחבר שעבר לגור בסין? למרות שבישראל רק הכרתי אותו משלום שלום ובסין הכרתי ותו לעומק- גיליתי שהוא בן אדם מדהים! וגם לו אני מתגעגעתת כשחזרתי לישראל, כשפרקתי את המזוודות ראיתי שלא קניתי מספיק ושאני רוצה לחזור לשווקים ולקנות..... בשדה התעופה של סין, שנפרדתי מהם- הדמעות עמדו לי בגרוןן, במטוס רק רציתי לבכות, בשדה התעופה בישראל- רציתי לבכות שלי שאף אחד יראה כמה אני מתגעגעת להם שבסין, עד היום, כשאף אחד לא רואה אני פשוט בוכה נכנסתי לדיכאון קשהה! אני רוצה לטוס שוב לשם ולחיות איתם לעעדד! מה יכול להוציא אותי מהדיכאון הזה?

29/07/2011 | 18:14 | מאת: אלי

תכירי חברות וחברים פה בארץ מה יש בסין שאין כאן אולי המחשבה שלך ששם יותר טוב

31/07/2011 | 09:38 | מאת: ירדן

ממש התחברתי לאנשים שפגשתי שם למדריך הישראלי- פשוט מדהים ולחבר שעבר לסין- אין מילים לאישיותו המדהימה! אני ממש תגעגעת לשני האנשים האלה

26/07/2011 | 17:18 | מאת: אבל

שלום רב, רווקהבת 30 +, סובלת מחרדות ומהתקפיחרדה מאז ומתמיד. אימינפטרה לפני כ-3.5 חודשים ממחלה ממושכת וקשה בביתה. הייתי צמודה אליה רצוף כולל בזמן גסיסתה. האובדןהיה טראומטיעבורי. ניסיתי להיות חזקה, אך המצוקה הייתה גדולה ולא בכיתי בשל הלחץ והחרדה הגדולים. לקחת כדוריהרגעה, בעיקר לשינה. הפחד היה ועודנו גדול. בנוסף לאור המצב נאלצתי לדחות ניתוחברחם בשל דימום עז, ולבסוף נותחתי בדחיפות לאחר כ3 שבועות לאחר מותה משום שאיבדי דם רב בשנה האחרונה ובמיוחד לפני ואחרי מותה. יש רגעים שמאוד קשה לי. הפחד והכאב עצומים, לא מצליחה לקלוט את האובדן, את המציאות ואת כל מה שעברתי. כאילו הכל השתנה ונגדע באחת. והחלל גדול. האם אצטרך לחיות בתחושות פחד תהומיות כאלו מעתה ואילך? איך מתמודדים עם כאב וקושי כזה? איך ממשיכים? איך יוצאים מזה? איך מטפלים? לאחר הניתוח הייתי מס' פעמים אצל פסיכולוגית, באחת הפגישות, הכאב היה עצום מלווה בהתקפי פאניקה וחנק (אך ללא בכי), אבל לאחריו מעט נרגעתי. כעת, כשיש לי התקפיחרדה, הם נעשו קשים לאחר המוות והטראומה והכאב חוזרים אליי. האם רק אצלי זה כך? בבקשה אל תציעו לי תרופות לכל החיים, מפחדת מזה, רוצה לעזור לעצמי ולצאת מזה ולהמשיך לחיות ולשמוח, אבל בכל-זאת, במקרה של התקפים קשים, אלו תרופות הרגעה מומלץ לקחת מבין כל ההיצע (לריואן ודומיו)?

שלום לך. את עדין נמצאת בתקופת אבל אבל נראה שמעבר לכך מסתמנת תמונה של חרדה ודיכאון. אין כל מקום לתרופות הרגעה בודאי שלא לאורך זמן אך בהחלט הייתי ממליץ הערכה פסיכיאטרית לשם קביעת תוכנית טיפול בנוגדי דיכאון וחרדה שיוכלו לחלץ אותך מהמשבר המתמשך שבו את נמצאת. הייתי ממליץ בחום גם להמשיך בטיפול הפסיכולוגי.

25/07/2011 | 19:29 | מאת: אנונימי

היי אני מטופלת באסטו 20 מ"ג היום בטעות נטלתי שני כדורי אסטו כלומר 40 מ"ג. מה הסיכון בזה והאם אני צריכה לגשת לרופא מידית

אל חשש. אין צורך ללכת לרופא. התרופה בטוחה גם במינונים גבוהים. איני צופה כל תופעה חריגה.

24/07/2011 | 19:54 | מאת: רמי

שלום אני אמור לעבור מלוסטרל 200 מ"ג לאפקסור 75מ"ג . הפסיכיאטר שלי אמר לי להוריד את המינון של הלוסטרל ל150 מג ובמקביל ליטול את האפקסור, לאחר כך לרדת ל100 וכן 50 מג.(שבוע לכול מינון) שאלתי היא האם זה מותר לשלב את התרופה (אפקסור) בו בזמן שאני יורד עם המינון של הלוסטרל, ?? זה לא יותר מידי כדורים ביום? אני לא אמור להפסיק בבת אחת עם הלוסטרל ולהתחיל עם האפקסור? אשמח אם התשובה תהיה מפורטת עד כמה שניתן. נ.ב. האם האפקסור גורמת להשמנה? מפני שחלק אומרים שכן וחלק לא , אני מבולבל.

אין סיבה לבילבול. הפסיכיאטר המטפל בך יודע את המלאכה והמלצתו מקובלת בהחלט

23/07/2011 | 11:00 | מאת: איילת

הייתי מבקשת לדעת מהי הכמות המירבית של סיבלטה שניתן לקחת לכאבים נוירופטים המלווים בדכאון. תודה על ההתייחסות.

כעיקרון ניתן להגיע עד 120 מ"ג, אם כי לא הוכח שמינון מעבר ל60 מ"ג הראה יעילות מוגברת

22/07/2011 | 14:02 | מאת: סיגלית

לרופא שלום רב . לפני חודשיים קיבלתי מהפסיכיאטרית ויפאקס 75 XR לטיפול בדיכאון מתמשך (דיסטמיה), וזאת לאחר שציפרלקס במינון מקסימלי לא הועיל כלל . מסתבר שה-ויפאקס העלימה לי כמעט כליל כאב כרוני קבוע שהציק לי במשך שנה , וזאת לאחר שניסיתי ארקוקסיה , מוסקול (עברתי בדיקות שונות בקשר לכך שלא מצאו כלום ). ככל שעליתי במינון ה-ויאפקס , כך התמעט הכאב וזו ממש הקלה עבורי , אולם בכל מה שקשור לתחושת הדיכאון/עייפות/קושי להתחיל בביצוע משימות וכד' - אין שיפור . נוטלת ויפאקס במינון 225 מ"ג כבר כמעט חודש . אין תופעות לוואי. מצד אחד, לא ממש רוצה לוותר על תרופה שהעלימה לי את הכאב הכרוני, אך מצד שני - בעיית הדיכאון לא השתפרה כלל . אני תוהה בקשר לאפשרויות התרופתיות שעוד נשארו לי . האמת, אני מוכנה לחזור לחיות עם הכאב הפיזי , ובלבד שאמצא תרופה לדיכאון ( אולי וולבוטרין יהיה פתרון טוב עבורי ) . אשמח לעצה כללית ממך .

נראה שיש מקום לשנות את התוכנית הטיפולית על מנת לתתענה לתסמינים הדיכאוניים. הדבר לא בהכרח יביא להחמרה בתסמיני הכאב. מציע שתפני לפסיכיאטר המטפל על מנת לבחון את החלופות. בהצלחה

20/07/2011 | 23:40 | מאת: שי

קודם אני מודה לך מאוד על התגובה אבל נראה לי שהאיבחון שלך מוטעה מה שמטריד אותי במחשבה זה נושא השיחה שדיברנו על דבר לא צנוע ולכן מפריע לי המחשבה אני לא מרגיש מאוהב או מוטרד בגלל איך שהיא או משהו דומה היו לי קשרים בעבר ולכן מפליא אותי שדוקא זה גרם לי תחושה כזאת רעה פשוט אני בדכאון כבר 4 ימם ואני מפחד שהמחשבה תישאר אצלי לתמיד האם ואיך זה יעבור יש לציין שזאת לא פעם ראשונה רק שבפעמים קודמת זה חלף תוך כמה ימים אני פשוט חושב להתאבד בגלל זה אני פשוט רוצה לשכוח יותר את נושא השיחה מאשר

26/07/2011 | 16:24 | מאת: אלי

ניראה לי אתה צריך טיפול דחוף והד"ר לא עלה על זה

20/07/2011 | 03:16 | מאת: שי

שלום דוקטור אני בן 27 אובחנתי כאו סי די במוצש דיברתי עם בחורה בצאט מסוים שיחה שעברה את הנורמות ומאז אני כבר 4 ימים בדכאון ומה שאמרתי לה והיא לי תקוע לי בתוך המוח ואני בדכאון לא מסוגל לאכול ולתפקד היא אמרה לי שהיא בת קיבוץ ומאז כל בחורה שאני רואה והיא בת קיבוץ מזכיר לי על מה שדיברנו מה עוד שהיא אמרה לי שהיא יפה ומאז כל בחורה שאני רואה אני משווה אותה לה ואני לא מתכוון לקטע רגשי רק מחשבות האם המחשבה תיגמר או שזה יתקע לנצח במוחי

שלום שי.יתכן ופשוט התאהבת. לאהבה יש חלקים אובססיביים ולא בהכרח מדובר בסימפטום כפייתי.נראה שתוכל להיעזר בגורם מטפל מלווה.

17/07/2011 | 09:57 | מאת: נעמה

ד"ר ערד קודש שלום רב, אני סובלת מדיכאון ומאטופיק דרמטיטיס. בכל פעם שמצבי מידרדר גם העור שלי מגיב בהתאם, הוא נקרע וכל תזוזה כואבת נורא. התחלתי עם ויפאקס 150, הוספתי אלטרול ואחר כך גם מודאל. עליתי בויפאקס ל- 225 ואז ל- 300. וכשזה לא עזר, עברתי לציפרלקס יחד עם האלטרול והמודאל. ואז הוספתי אדרונקס, 4 מיליגרם, שלוש פעמים ביום. ועדיין עם כל התקף של העור, אני לוקחת כדור לבן של קלונס (2 מיליגרם). יש לך עצה בשבילי? הפסיכיאטרית שלי רוצה לאשפז אותי בבית חולים רגיל (בעיקר בגלל העור). אני לא רוצה. אני לוקחת את כל התרופות, אז מה אני אקבל מאשפוז? מיותר לציין שהייתי אצל הרבה מאוד רופאי עור בכל רחבי הארץ שלא ידעו מה לעשות איתי. אני בת 30 ולוקחת תרופות שלוש שנים. תודה מראש. נעמה

שלום נעמה. יתכן ואישפוז נועד על מנת לאפשר טיפול אינטנסיבי. המקרה שלך מצריך יעוץ מעמיק שהפורום לא יוכל לספקו. עדין לא ברור די צורכו הקשר בין מצב הערו למצבך הנפשי ויתכן שלכן אין תגובה עורית מיטיבה. מציע לך להיפגש ליעוץ עם הפסיכיאטר המטפל.

12/07/2011 | 15:37 | מאת: חגית

שלום רב, אני מפנה את שאלתי אליך למרות שהיא בתחום גניקולוגי- אנדוקירנולוגי כי אולי אולי (אקווה) שיש קשר. אני בת 43 (ללא ילדים ולכן מאוד מודאגת מהעניין) . לפני שנה בביצוע פרופיל הורמונאלי הפרופיל היה תקין ביותר לרבות FSH שהיה 6.5 שזה מעיד על פעילות שחלתית תקינה. בספטמבר טסתי לביקור קצר באירופה, סביבו הייתי נתונה במתח נפשי גבוה מאוד. אז הווסת הקדימה לי פעמיים באופן קיצוני והרופא אמר שאין ביוץ אך המערכת התאוששה לכאורה, הביוץ חזר והמחזורים חזרו להיות פחות או יותר סדירים. כששאלתי את הרופא אם בגין אותה אפיזודה כדאי לבצע שוב פרופיל הורמונאלי הוא השיב כי לא הגיוני שתוך שלושה חודשים הפרמטרים הללו יזנקו. עד לפני חודשיים היה לי ביוץ סדיר לכאורה (מגמה של ביוץ אף נצפתה באולטאסאונד והרופא לא מצא לנכון לבצע לי שוב פרופיל הומונאלי) כאשר בסוף מאי כשהייתי נתונה במתח נפשי אקוטי ומצטבר שוב טסתי לחו"ל לביקור קצרצר ואז הווסת הופיעה כעבור למעלה מחודש וחצי! (עוד אציין כי במקביל לעיכוב בווסת חלו שינויים פיזיולוגיים: אם עד אז סביב מחזור וביוץ סבלתי מעצירויות קשות, כאבי אגן, מפשעה ווהתנפחות של הבטן - כל אלה נעלמו בבת אחת). בבדיקה הורמנאלית שביצעתי הסתבר כי חלה עליה מאוד דראסטית ברמות ה FSH וה-LH שלי המצביעה על כך שאני בגיל המעבר ומספידה את סיכויי להרות. תהיתי בכל זאת - ואני יודעת שרוב הגניקולוגים ומומחי הפריון אינם נוטים לייחס למתח נפשי השפעה על פרמטרים אלה - אם נתקלת בספרות המקצועית בהשפעה של מתח נפשי גבוה במיוחד על רמות ה FSH והLH. תודה רבה!

התשובה חיובית. בהחלט ייתכנו שינויים הורמונליים במצבי סטרס. יחד עם זאת מצב סטרס יכול לזרז את הכניסה לגיל המעבר.

12/07/2011 | 17:18 | מאת: חגית

ראשית תודה ד"ר קודש על תשובתך ועל מהירות תגובתך. ידוע לי כי הורמונים רבים מושפעים מסטרס דוגמת קורטיזול, פרולקטין ועוד. ברם, וסליחה שאני יורדת שוב לפרטים - האם ידוע לך ספציפית על השפעת הסטרס על ההורמונים LH ו-FSH? אני שואלת ספציפית על הורמונים אלה כי טענתם של מרבית הגניקולוגים ומומחי הפריון היא שדווקא הורמונים ספציפיים אלה אינם מושפעים מסטרס. ולגבי זה שצייינת שסטרס יכול לזרז את הכניסה לגיל המעבר האם הכוונה היא לתסמיני גיל המעבר במובן זה שאם האישה תשתחרר מהסטרס אפשר שהמערכת ההורמונלית תשתקם או שמא זה בלתי הפיך? שוב תודה רבה!

10/07/2011 | 09:32 | מאת: אביב

שלום ד"ר ערד ברצוני לשאול, אני השתמשתי כשנה וחצי ברסיטל הכדור היה בסדר אך פגע לי בחשק המיני ובמה שמתלווה לכך. הציעו לי כדור אחר ציפרלקס או אסטו. הייתי רוצה לדעת אם לכדורים אלו יש השפעה על החשק המיני? ואזה כדור מבין שניהם היית ממליץ? אודה לתשובתך בהקדם.... תודה ושבוע טוב

ציפרלקס או אסטו די דומים מבחינת פרופיל תופעות הלוואי לרסיטל. הייתי ממליץ לשקול מעבר לויאפקס או וולבוטרין