פורום דיכאון וכאב

הפורום יחזור לפעילות בקרוב
הקשר בין כאב פיזי, כאב נפשי ודיכאון הפך בשנים האחרונות לקשר ברור וחד משמעי. רבים מהסובלים מכאבים כרוניים מפתחים בסוף דיכאון, ורבים מהסובלים מדיכאון סובלים גם מכאבים בלתי מוסברים. בפורום זה ניתן לקבל תשובות על שאלות בנושא דיכאון, בנושאי הקשר בין כאב ודיכאון, טיפול תרופתי, תמיכה רגשית ועוד. הפורום מיועד לאילו המטופלים באופן מקצועי על ידי פסיכיאטר או פסיכולוג, וגם לאילו המטופלים עקב דיכאון וכאב אצל רופא המשפחה.
1693 הודעות
1578 תשובות מומחה

מנהל פורום דיכאון וכאב

25/04/2011 | 13:13 | מאת: ש

שלום אני בת 24 אני תמיד היתי עצובה גם בילדותי אך בשנים האחרונות אני ממש סובלת מדיכאון וחרדות שגוברים,אני בודדה בלי חברים בלי קשר טוב עם המשפחה וחושבת הרבא על התאבדות,אני ניסיתי כול מיני כדורים ציפרלקס,סרוקואל,אביליפי ועוד ,שום דבר לא עוזר אני מרגישה שהפסיכיאטר לא עוזר לי ולא מבין את מצבי פעם הוא טוען שיש לי מאניה דיפרסיה ופעם אחרת אומר שאין לי בכלל דיכאון רק חרדות,בנוסף במקום לרשום לי כדורים חדשים הוא נתן לי מרשם לכדורים שכבר לקחתי בעבר ולא עזרו לי אני מיואשת האם להיפגש עם פסיכיאטר אחר?

25/04/2011 | 22:20 | מאת: אלי

דברי איתי אם את צריכה עזרה [email protected] באופן כללי תיהי חזקה כל החיים לפנייך והמצב יכול להשתנות בקלות

23/04/2011 | 15:12 | מאת: אביטל

מאז שאני בן 15 וחצי וסיימתי את כיתה ט' אני בדיכאון עמוק. היום אני בן 18 וחצי, וכל יום במשך השלוש שנים האחרונות אני כל יום חושב על התאבדות... אני לא מצליח למצוא שום טעם בחיים, אין לי מוטיבציה לכלום, אני רוב היום בבית, אין לי אפילו חבר אחד מכיוון שניתקתי קשר אם כל ה"חברים" שהיו לי בבית ספר, מכיוון שהם לא חברים אמיתיים. קיבלתי פטור מהצבא בגלל שאני על כדורים נגד דיכאון, נשרתי מהתיכון האקסטרני שלמדתי בו מכיוון שהייתה לי חרדה חברתית כשהייתי שמה- התחלתי להזיע ודופק הלב שלי היה חזק מאוד, נהייתי אדום,והתקשיתי לדבר. אפ פעם לא הייתה לי חברה שזה נורא נורא מתסכל אותי מכיוון שאני בן אדם טוב וגם עזרתי להרבה מאוד אנשים בחיים שלי ולא הרגשתי אפילו פעם אחת במשך כל החיים שלי רגע אחד של אושר, ואני גם מרגיש שאני לא יודע איך לדבר עם בנות. בשירות הלאומי לא הצלחתי להתמיד מכיוון שאני משתעמם נורא מהר (אני עדיין מחפש מקום חדש) , וזה נורא מפחיד אותי שאני לא יצליח להתגבר על הבעיה הזו. רק בשבוע האחרון פתאום התחלתי להרגיש בדידות, ואני מרגיש שאני רוצה להכיר חברים... הפסיכולוגים והפסיכיאטרים שהייתי אצלם בכלל לא עזרו לי אפילו טיפה, אז עזבתי אותם כי אני כבר יודע מה הם יגידו לי... אני כל הזמן חושב על אלוהים-אני שואל את עצמי למה מאז שאני זוכר את עצמי אף פעם לא היו לי את החיים שאני רוצה ומרגיש שמגיעים לי, והאם זה אלוהים החליט שככה זה יהיה. אני גם מרגיש הרבה מאוד כעס כל הזמן כלפי אלוהים וכלפי החיים ואני מרגיש שאני לא רוצה להתאמץ בשביל לצאת מהמצב שלי מכיוון שהמצב שהגעתי אליו הוא לא באשמתי. אני מרגיש חוסר אונים גדול מאוד. אשמח לתשובה

24/04/2011 | 18:22 | מאת: סהר תמיכה

אני פונה אליך לא כפסיכולוגית או כפסיכיאטרית, אלא כמתנדבת סה"ר (סיוע והקשבה ברשת). סיפרת על הבדידות, על הרצון להתאבדות שלא עוזב אותך כבר 3 שנים ועל זה שאתה לא מוצא טעם בחיים.. וכמו שאמרתי- אני וחבריי המתנדבים מהעמותה לא נוכל לתת לך איזשהי אבחנה פסיכולוגית או פסיכיאטרית כמו שאולי אתה מחפש.. אבל נשמח להיות איתך ולהקשיב לך, נרצה להיות איתך בתחושת חוסר האונים.. לא בטוח שנוכל להפיג אותה, אבל נרצה לפחות לחלוק איתך את המעמסה ואת התהיות לגבי העתיד.. לפעמים לספר את זה למישהו מקל ולו במעט.. נרצה להיות איתך כדי שלא תרגיש לגמרי לבד.. מחכים לך! שלך, מתנדבת סה"ר http://www.sahar.org.il/

23/04/2011 | 02:27 | מאת: יעל

שלום רב אני סובלת מדיכאון ומטופלת כבר ארבע שנים בשילוב של טיפול פסיכולוגי יחד עם טיפול תרופתי. במשך השנים האלו ניסיתי תרופות שונות (ציפרלקס במינונים שונים, אדרונקס, ויאפקס ועוד וכן שילובים שונים) אך כלום לא הועיל לי. בינתיים הפסיכיאטר מנסה לשנות לי את התרופה עד שימצא משהו שעובד. כמו כן אני בטיפול פסיכולוגי שבועי. אני חוזרת וטוענת בפני הפסיכולוגית שלי שמצבי רק מחמיר במשך השנים שאני אצלה, ושאני מרגישה שהטיפול לא עוזר לי ואולי אפילו מחמיר את מצבי. גם היא מסכימה איתי שיש לי דיכאון ושהסימפטומים שלו אינם משתפרים ובחלקם אף מתדרדרים. אני מתלבטת אם אני צריכה לעזוב את הטיפול, אני מרגישה תלות מסוימת וחוששת לעזוב אך מצד שני זו תקופה ארוכה מאוד מאוד שאין שום שינוי לטובה. כשאני מעלה בפניה את האפשרות להפסיק את הטיפול ושהטיפול לא מצליח בעצם, היא לא מסכימה איתי וחושבת שלא כדאי להפסיק. איך אדע מה נכון לעשות?? אנא יעץ לי בבקשה תודה יעל

באמת שזו אחת מהתלבטויות הקשות בטיפול ממושך. באם את מרגישה והמטפלת תמימת דעים אתך שמצבך לא משתפר עם השנים, חשוב לנסות ולהגדיר יעדים ברורים להמשך הטיפול. אני מניח שמשהו משמעותי קיים בקשר הטיפולי אחרת הוא לא היה ממשיך להתקיים וחשוב גם להבין את מהותו, לפני קבלת החלטה על פרידה. גם פרידה חייבת להיעשות בצורה מתוכננת ביחד עם המטפל שלך.

21/04/2011 | 03:04 | מאת: אופיר

האם מישהו שמע על רןפא (אאוטופד ו\או פסיכיאטר) או פסיכולוג הנוקטים בגישת tension myositis syndrome ע"פ ד"ר John E Sarno? ע"פ גישה זו כאבים נובעים מרגשות מודחקים, אך ע"י שינוי תפישתי ניתן להרפא

02/04/2015 | 22:01 | מאת: Taz

שלום גם אני מחפש מטפל עם ידע וניסיון פסיכיאטרי אנליטי העובד בשיטתו של דר אסרנו TMS

15/04/2011 | 17:12 | מאת: עצובה

הי,אני בת 18 מאז שאני זוכרת את עצמי אני לא שמחה עברתי חיים די קשים בילדות,לאחרונה הוריי התגרשו ואימי התחתנה פעם שנייה.תמיד ניסיתי למצוא את עצמי בחברה למרות שהחברות והסביבה תמיד ראו אותי ואהבו אותי,הייתי מאוד ביישנית..עכשיו נפתחתי ואני בחברה והחברות ללימודים ולעבודה מתות עלי אבל חסר לי דמות אב, חבר,גבר מישו שיגן עלי הבעיה שלי היא לא שלא רוצים אותי אלא מטעמים דתיים שאני לא יכולה לצאת עם גבר מחוץ לנישואים,זה קשה לי בצורה כזו שהנפש שלי כואבת,יש לי מועקה פנימית,עצוב לי,אני בדיכאון.אשמח אם תעזרו לי דחוף.

26/07/2011 | 22:06 | מאת: אור

הפיתרון פשוט מאוד אם את דתייה תמצאי שידוך או מישהו דתי כמוך...

15/04/2011 | 16:05 | מאת: ניסו

שלום בעקבות טראומה שקשורה בסמים הייתי מטופל בעבר בסרוקסט במשך 6 שנים שעזר לי לאחר מיכן החלו להופיע תופעות לוואי שבעקבותיו הפסקתי את הטיפול במשך 4 שנים אני לא לוקח כלום. הבעיה שבתקופה האחרונה חזר לי הדיכאון והחרדה גם בעקבות גרושין שחויתי רןפא המישפחה נתן לי אסטו שזה נוסחה גנרית של ציפרלקס וואבן להרגעה הבעיה שאני מפחד להתחיל את הטיפול בגלל תופעות הלוואי שאני סובל מהם עד היום שזה בעיקר פגיעה בזיכרון ערפל מחשבתי איטיות בחשיבה. אנא מבקש עזרה

שלום ניסו. איני מכיר מצב של תופעות לואי כרוניות. יחד עם זאת בהחלט יש מצבים של השפעת סמים שנותרת גם לאחר הפסקתן: ירידה במטיסציה, האטה חשיבתית, אדישות... אסטו הינו תכשיר עם מיעוט יחסי של תופעות לוואי. באם אכן אתה סובל מתסמיני דיכאון הוא יכול להיות לך לעזר ואיני רואה סיבה להסס לקחת אותו

14/04/2011 | 08:34 | מאת: לילי

בשבשלום , אני כבר כמה חודשים לא מצליחה להירדם טוב , אני מרגישה שיש לי עוררות יתר, ובערב אני בכלל לא עיפה, הרופא נתן לי אסטו , זה השפיע עלי במשך שבוע ויכלתי לישון יחסית טוב,אבל לאחר מכן שוב המצב חזר לקדמותו ואני לא מצליחה טוב להירדם, יש לומר שאני לוקחת את הכדור במשך 3 שבועות. רציתי לשאול האם הכדור הזה מספיק טוב ? כי עלי אני לא מרגישה שהוא משפיע? האם התופעה הזאת תחלוף מעצמה בלי כדורים? אשמח לתשובתך. תודה

שלום לילי. על סמך תלונותיך קשה להגיע למסקנה בדבר ההפרעה ממנה את סובלת כיוון שהתסמין היחיד שעליו את מתלוננת היא הפרעה בשינה ועוררות יתר. אין בכך כדי להגיע למסקנה שאת סובלת מדיכאון. אסטו הינה תרופה נוגדת דיכאון ואינה תרופת שינה או הרגעה.

13/04/2011 | 21:19 | מאת: שואלים

מה הכוונה ?

חיים מספקים הנם חיים שהמהלכם יש חיפוש מתמיד אחר משמעות ואיסוף מתמיד של תובנות ביחס לעצמינו.

אני עונה להם שעצם החיפוש הוא המשמעות

12/04/2011 | 23:28 | מאת: סטודנטית

שלום, אני סובלת ממצב רוח ירוד תקופה של כשלושה חודשים. הדבר פוגע לי בתפקוד היום יומי ובלימודים. ניגשתי לייעוץ פסיכולוגי, אבל להערכתי יבחרו בטיפול של מפגשים בהם נדבר. אני חושבת שדיברתי מספיק, עם עצמי ועם אחרים, ואולי יש מקום לשקול טיפול תרופתי. רציתי לדעת לאיזה גורם אני צריכה לפנות על מנת שירשמו לי טיפול תרופתי?

תוכלי לפנות לרופא המפשחה שלך על מנת שירשום לך תעשיר נוגד דיכאון. אל תהססי. בהצלחה

12/04/2011 | 23:13 | מאת: יוני

ד"ר שלום, בן 16. אני מאוהב בבחורה שאני יודע שאני והיא לא נהיה ביחד כי פספסתי את ההזדמנויות כי אני ביישן, עכשיו אני בדיכאון כל פעם כשהיא מדברת עם מישהו אחר, ואני שוקל למחוק אפילו פייסבוק כדי לא לראות את זה... איזה שיטות יש כדי לא לחשוב עליה ולשכוח ממנה? היא ממש גורמת לי להיות מדוכא, הקשר הלא מוצלח הזה...

הפוך את המקרה כפתח והזדמנות לטפל בבישנות שלך. הדבר ישפר את בהיטחון העצמי שלך ויעניק לך תחושת שליטה. רק צפוי שתיהיה עסוק בה בשלב הנוכחי ולכן אתה זקוק להסחה פרודוקטיבית שתוביל אותך לשינוי.

11/04/2011 | 08:26 | מאת: יוסי

נטלתי כמה חודשים רומטיב 250 כפול 2 . זה כן עזר אבל לא לכל היום. אני עובר לכדור ציפרלקס. רופא משפחה נתן לי 10 מ"ג וביקש כמקובל שאטול חצי כדור בשבוע ראשון . אני זקוק דווקא בתקופה זו ליותר. האם אני יכול ליטול יחד עם החצי הנ"ל ,באותו יום, אך בחלקים נפרדים של היום, גם רמוטיב אחד 250 ?

מכיוון שאתה מטופל כבר בתכשיר תרופתי, ניתן לבצע את ההמרה בצורה מידית, להחליף את הציפרלקס ברמוטיב ללא צורך במעבר דרך חצי כדור

12/04/2011 | 08:46 | מאת: יוסי

האם ציפרלקס 10 מ"ג יותר חזק משמעותית מרמוטיב 2 כפול 250? המינוןנקבע בעיקר לפי מה? הבנתי מהמרשם שציפרלקס עלול לפגוע בעירנות ואילו רמוטיב לא פוגע?!

09/04/2011 | 22:37 | מאת: דודו

שלום רב אני הייתי על ציפרלקס כחצי שנה והרגשתי שיפור משמעותי במצבי(אני סובל מדיכאון). אך לפני חודשיים התחילה ירידה במצב, הרגשתי שציפרלקס הפסיק להשפיע. שוב הלכתי לפסיכיאטר והוא החליט להוסיף וולבוטרין 150 מג ביום. אני פשוט רוצה עוד דעה מרופא האם זה נהוג להוסיף תרופה אחרת לאחת שהפסיקה לעזור , אני לא רוצה להכניס לגופי חומר כימי שלא עוזר לי כבר, ולא מבין למה פשוט לא להחליף תרופה , למה לקבל שתי תרופות יחד. תודה.

שילוב תרופתי היא תופעה שיותר ויותר מקובלת היום על מנת "להרויח" מיתרונות של כמה תרופות או על מנת לפתור תופעות לואיט שיכולות להיות מבוטלות ע"י שילובים. יחד עם זאת איני יודע מה היו השיקולים של הפסיכיאטר שלך. יתכן ןהיה מקום להעלות מינון הציפרלקס לפני שילוב אולשקול החלפת טיפול. מציע שתעלה את השאלה בפני הפסיכיאטר שלך

שילוב תרופתי היא תופעה שיותר ויותר מקובלת היום על מנת "להרויח" מיתרונות של כמה תרופות או על מנת לפתור תופעות לואיט שיכולות להיות מבוטלות ע"י שילובים. יחד עם זאת איני יודע מה היו השיקולים של הפסיכיאטר שלך. יתכן ןהיה מקום להעלות מינון הציפרלקס לפני שילוב אולשקול החלפת טיפול. מציע שתעלה את השאלה בפני הפסיכיאטר שלך

גיל 48 סובל שנים מסינדרום כאבים מאובחן: IBS CFC בקע שרעפתי /אבני מרה (ספק סימטומטי ?) סטרס כרוני / כאבי אפיגסטריים (חזה) 1.אודה חוו"ד בשאלת רמוטיב/ליריקה ? 2.ניסיתי ציפר' לפני שנים ללא כל תגובה

יש מקום לעבור לתכשיר ממשפחת הsnri כמו אפקסור (ויאפקס), צימבלטה, איקסל

יש מקום לעבור לתכשיר ממשפחת הsnri כמו אפקסור (ויאפקס), צימבלטה, איקסל

29/03/2011 | 14:35 | מאת: לי

שלום רב נטלתי לוסטרל 50 מ"ג מזה זמן רב. לאחר תקופה ניסתה הרופאה להעלות לי ל-100 מ"ג במשך חצי שנה. . לא היה שום שינוי מבחינתי. ירדתי בכדור ל-75 מג ל10 ימים ולאחר מכן 50 מ"ג כבר חודש. לא הייתה בעיה כלשהי. לפני מספר ימים התחלתי לחוש מעט תופעות של חרדה. האם יתכן שבגלל הירידה בכדור החלו להופיע תופעות רק כעת? אם אקח חזרה את ה-100 מג - תוך כמה ימים אני אמורה לראות הבדל, אם בכלל? תודה

50 מ"ג לוסטרל הינו מינון נמוך ובד"כ לא אפקטיבי טיפולי. בהחלט יהיה נכון להעלות למינון 100 מ"ג. הצפי לשיפור בתוך כשבועיים.

29/03/2011 | 10:50 | מאת: sara

שלום , אני בת 39 ,לפני כמה חודשים התחלתי להרגיש קשי נשימה ,אני עושה נשיפות עמוקות ויש לי נדודי שינה . לפי המלצה של ד"ר בקופת חולים התחלתי טיפול בremotiv 250 לפני כשלושה שבועות . לא חל שינוי במצבי . רציתי לברר האם תופעות כאלה זה חרדה /דיכאון ,ואם טיפול שקיבלתי נכון למצבי , תודה רבה

בהחלט סביר. ניתן להעלות למינון של 500 מ"ג ולהמתין עוד שבועיים אם לא יחול שיפור יש לשקול החלפת התכשיר.

27/03/2011 | 17:25 | מאת: אלי

בעל משפחה ,כבן 50,נוטל כחודשיים 250x 2 רמוטיב עקב דכאון וחרדה עקב אי וודאות לגבי הצפוי לחיי, בגלל בעיות רפואית די פתאומית לא קלות (בעיות גב ורדיקלופטיה) .אני מרגיש שזה עוזר, אבל לעיתים לא מספיק. רוצה לקחת משהו יותר חזק . אני מבין שיש כ 3 תרופות כימיות מאותה משפחה, יותר חזקות-אז מה לבקש מרופא משפחה ומה ההבדל העיקרי בין שלושתם? תודה

המלצתי להתחיל בתרופה ממשפחת הssri'S שמטרתם להעלות את רמת הסרוטונין אותו מתווך עצבי שקשור להתפתחות מצבי דיכאון. התכשירים בסדרה: פרוזק,פבוקסיל, סרוקסט, ציפרמיל, לוסטרל, ציפרלקס. רופא המפשחה שלך יעזור לך להתאים את התרופה לצרכיך. בהצלחה

המלצתי להתחיל בתרופה ממשפחת הssri'S שמטרתם להעלות את רמת הסרוטונין אותו מתווך עצבי שקשור להתפתחות מצבי דיכאון. התכשירים בסדרה: פרוזק,פבוקסיל, סרוקסט, ציפרמיל, לוסטרל, ציפרלקס. רופא המפשחה שלך יעזור לך להתאים את התרופה לצרכיך. בהצלחה

28/03/2011 | 12:02 | מאת: אלי

לנקוב בהבדלים הראשיים ביניהם? אני סובל מחרדה גדולה נוכח אי הוודאות שמובילה גם לדכאון חזק. בבקשה, או הפניה לקישור

24/03/2011 | 20:42 | מאת: חייל בקצה

שלום לכולם ,רציתי להתייעץ. על משהו ... אני בן 20 חייל ואפילו את הההודעה אני רושם בגילופין, בהרבה נקודות בחיים שלי רציתי לשים סוף להכל , וכל פעם לא היה לי את האומץ אולי בגלל הגיל אולי בגלל שלא באמת רציתי , והפעם זה לא מחשבה אימפולסיבית מדיכאון או משהו זה פשוט שאני לא מבין למה להמשיך ,יש לי סיפור מאחורי הכל אבל אני עדיין לא מרגיש טוב לשפוך את זה במקום כזה , רציתי לדעת אם יש דרך להתמודד עם מחשבות כמו משמעות החיים "מה היא " וכל מיני רגישי נחיתות שלא תחסר לאף אחד חוץ מהמשפחה , בנוגע לטיפולים אצל פסיכיאטרים ופסיכולוגים הייתי אבל לפני אני רוצה לשמוע מה יש לאנשים פה להגיד . אשמח תגובות במהרה

שלום רב אני אולי לא פסיכיאטר באתר אבל אני מבין בערך על מה אתה מדבר אף פעם לא תיכננתי לכתוב הודעה כזאת באתר מכיוון שלא חשבתי שמישהו יבין את הרגשות שלי . זה באמת מחשבות שלא נובעות מתקופת משבר זה באמת מחשבות שהיו לי מאז שאני זוכר את עצמי ץ אני באמת חושב שזו תקופה חולפת למרות שזה נראה לא חולף כרגע אני קצת יותר מבוגר ממך אבל בגילך חשתי בדיוק אותו דבר אם לא יותר גרוע . אני לעומתך גם לא הלכתי לפסיכולוג מאותה סיבה שלא חשבתי שמישהו יבין . האמת ניסיתי יותר בכיוון היותר רוחני . השינוי הגיע לשמחתי ההרגשה השתנתה הפכתי להיות בנאדם יותר אופטימי הבנתי שאני רוצה חלחיות בשביל להבין עצמי מהי משמעות החיים ,שהחיים הם לא מה שמראים לנו שהחיים יכולים להיות הרבה יותר מדהימים ממה שאתה יכול לתאר כי כל הפירסום מראים לך סיגנון של חיים . תמצא בעצמך את המשמעות הכי קל להגיד שאין משמעות אבל יש ואלי לכל אחד היא שונה אבל יש לך תמצא אותה חוץ מזה תחשוב על זה בכיוו הזה אתה תמיד יכול לשים קץ לחיים שלך אבל למה שלא תחכה קצת תראה מה יהיה בהמשך אולי עכשיו גם לא מעניין אותך לראות מה יהיה בהמשך אבל זה די בנאלי תחשוב על זה כמו סרט שאתה מתחיל לראות אותו והוא נראה לך קצת מטופש אבל ככל שהוא מתקדם כי כבר התחלת לראות מה תסיק באמצע לפתע הוא מעניין ואולי הסרט הכי טוב שראית בחיים שלך מה שאני מנסה להגיד בכל החפירות האלה הוא שאתה למרות היותך מאמין שאתה יודע הכל אתה עדיין לא יודע כלום על החיים האלה אז תנסה לחקור להתבונן אל תשפוט מבלי שאתה מכיר ואני מבטיח לך יהיה רגעים קשים בהמשך שיחזירו אותך למחשבות האלה אבל יהיו גם רגעים שאתה תאמר לעצמך איזה מזל שלא וויתרתי . תאמין אולי אתה בעל ייעוד מיוחד אולי אתה אמור להביא את העולם לרמה אחרת . נכון המון דברים נראים מטורפים כרגע אבל לך תדע צא מהקופסא שאתה חי בה תחיה שונה תקור את משמעות החיים אל תצפה שאחרים יכולו להגיד לך מה שאתה מאמין עכשיו ישתנה לגמרי בהמשך וגם מה שתאמין בהמשך ישתנה . הכל משתנה אין כלום מוחלט . בהצלחה מקווה שהדברים לא נראים לך משוגעים מידי ואם כן אטז תתחיל לחשוב קצת בצורה משוגעת .

23/03/2011 | 01:03 | מאת: zivv

פורום נחמד לא ידעתי שהוא קיים בכלל עד לא מזמן. אז איפה להתחיל ? טוב, אני בן 18 וחצי וסיימתי ללמוד לפני שנה בערך אבל המשכתי ללמוד לתאור הנדסאי. אני לא ירשום שאני די בודד ושאין לי ממש חברים (טוב יש לי חבר אחד שאני רואה אותו בסופ"ש כי גם הוא לומד) כל הדברים האלה נכונים אבל אני שם אותם בצד בינתיים. כי מה שבאמת מפריע לי זה שאין לי קשר עם בנות, זה מעצבן מישהו בן 18 וחצי ואף פעם לא הייתה לו חברה. זה לא שאני לא מנסה להכיר אנשים חדשים אני הולך למשל לחדר כושר וגם עבדתי בחופש. יכול להיות שאני נמצא יותר מידי זמן בבית זה תמיד נחמד לצאת החוצה ולראות אנשים זה מביא הרגשה טובה. לפעמים אני פשוט רוצה לצאת מהבית. זה טוב לראות אנשים. גם לפעמים אני מוצא את עצמי במצבים מוזרים, מתי שאני מסיים ללמוד אני סתם נשאר ככה בהפסקה לראות אנשים או מתי שאני מסיים ללמוד אני הולך לתחנת אוטובוס ליד הבית ספר שלי ועומד שמה ואז באות כל מיני בנות שסיימו ללמוד ונוסעות הביתה ואז אני "במקרה" יושב לידם כאילו אני מחכה לאוטובוס שיגיע זה נחמד לשם שינוי לשבת קרוב ליד בת זה מביא הרגשה טובה. (אולי זה נשמע קצת חולני, אבל אני בסה"כ יושב שמה אני לא אומר שזה דבר טוב או רע אני פשוט אומר את המציאות איך שהיא) מוזר לרשום את זה כי לא אמרתי את זה לאף אחד. זה באמת חסר הקירבה הפיזית והנפשית הזו למישהו קרוב. זה הרגשה טובה לרשום את כל זה אולי אפילו משחרר קצת .לפעמים אני שואל את עצמי מה כבר ביקשתי אני לא רוצה להיות מיליונר או משהו בסה"כ להיות יותר חברותי עם אנשים וליצור קשר מסוים, לדבר קצת לשתף רגשות זה נראה לי הדבר הכי בסיסי בעולם . ואני עדין לא מצליח לעשות את זה (לא יודע אולי אני לא מנסה מספיק). אני כבר לא יודע מה לעשות לפעמים יותר פשוט ללכת לישון לכמה שעות או לראות סרט . ולפעמים אני מוצא את עצמי מתעצבן מדברים קטנים בלי סיבה אולי זה הדרך שלי להוציא את התסכול שאני מרגיש. זה מעצבן שאני חושב על זה מה כל כך קשה להכיר אנשים חדשים ? ואני עדיין לא מצליח . שיהיה שבוע טוב .

23/03/2011 | 03:58 | מאת: אלי

תנסה אולי אתי הכרויות באינטרנט

19/03/2011 | 09:46 | מאת: איולה

שלום, לפני כחודש הפסקתי טיפול בסימבלתה לאחר מס' שנים (בליווי רופא). מאז החלו לי הרבה תסמינים גופניים שאחד מהם הוא אי נוחות חזקה בגפיים משעות הערב ולאורך השינה- כמו אנרגיה חזקה עצורה בתוך הגפיים שאני חייבת להזיז אותם בכדי לשחרר אותה. לוקח לי יותר משעה להירדם ואני מתעוררת מאי הנוחות הזו מס' פעמים בלילה. בשבוע האחרון התחלתי לעשות ספורט וההרגשה החמירה מאוד- אני כמעט ולא ישנה. האם זו אחת מתופעות הגמילה מהסימבלתה? האם זה אמור לעבור בקרוב? או אולי להדאיג?... תודה!

תסמונת הפסקת הטיפול מוכרת ומלווה בתסמינים גופניים שונים כולל אי שקט.בדרך הכלל התסמונת חולפת תוך מספר שבועות לא רב. במקרים שבהם זה עדין ממשיך אני ממליץ לחדש טיפל במינון נמוך ולנסות הפסקה בשלב מאוחר יותר.

מה עוד יכולה להיות הסיבה?? תודה.

28/03/2011 | 21:16 | מאת: אחד שמבין

אני שייכת לקופת חולים כללית מושלם,ורוצה להחשף למטפלות מומלצות בתחום המשפחתי והזוגי כדי שאוכל לפנות אליהן בבטחה,אני גרה בחיפה ומחפשת מישהי טובה ומומלצת

29/03/2011 | 19:21 | מאת: סיוון

היי לתוכנית טלוויזיה אכותית ולא צהובה, אנו מחפשים זוגות שהיו רוצים לשפר את חיי הזוגיות לתוכנית בערוץ 23 להמשך פרטים-050-9823205סיוון/רונית

17/03/2011 | 13:57 | מאת: טל

אני בן 22, ומגיל 17 אני סובל מחרדות בגלל דבר שקרה לי בחיים. אני שקוע במחשבות ובחרדות למרות שאני יודע שהדבר שאני חושב עליו לא הגיוני. יש לי נשימות כבדות בגלל המחשבות הללו. אני מפחד שזה יחמיר. אני לא מראה לסביבה שאני סובל מזה, יש לי חברה, משפחה ועבודה ואני בן אדם שמח וחברותי לסביבה. מה עושים כדי להסיר את המחשבות ?

17/03/2011 | 13:59 | מאת: טל

אני מפחד לקחת תרופות, שמעתי על כמה אנשים שלקחו טרופות והמצב רק הדרדר.

אתה סובל קרוב לודאי מהפרעת חרדה, הפרעה שכיחה הניתנת לטיפול. הדרך היעילה והמהירה היא התרופתית. אין שחר להנחה שהתרופות מדרדרות את המצב. אכן לתרופות יכולות להופיע תופעות לואי, רובן ככולן חולפות, אך מדובר בתכשירים יעילים ובטוחים. אופציה אחרת היא טיפול פסיכולוגי בדגש על טיפול קוגניטיבי התנהגותי.

17/03/2011 | 10:53 | מאת: שרית

חברה לוקחת תרופת אסטו 20 מלגרם. לפני שנה לקחה 10 מלגרם וחזרה לתפקוד מלא כעבור 3 חודשים ואז (לצערי) הפסיקה את התרופא. לפני חודש וחצי חזרה לה תחושת הדכאון והאובדנות בצורה חמורה יותר. בהמלצת רופא המשפחה התחילה לקחת אסטו 10 מלגרם ועלתה לפני שבועיים ל- 20 מלגרם לצערי היא טרם חשה הטבה, מצבה הנפשי קשה. יחד עם זאת אני בהחלט רואה ניצני אור, היא איננה כפי שהיתה לפני חודש וחצי.בשעות הערב היא הרבה יותר מדברת וחיונית, היא מטפלת רגיל בחמשת ילדיה הקטנים. אולם בפעם הקודמת כאשר לקחה את התרופא כעבור שבועיים חשה טוב וכיום עברו 6 שבועות וטרם חזרה לתפקוד מלא. 1. האם לדעתכם צריך להמשיך לחכות עוד תקופת זמן עד שתחוש טוב??? 2. האם יש סיכוי שהפעם התרופא לא תשפיע, או שפשוט צריך לחכות 8 שבועות עד שזה יעבוד וישפיע במוח. 3. כיצד מעלים את רמת הסירטונין בגוף?? האם ישנה תזונה שיכולה לסייע?? 4. האם כדי להוסיף תרופאת ממשפחת הדיזאופינים אם כן איזה תרופה יכולה לעזור ושהיא ללא תופעות לוואי. מתחננת לתשובה מהירה על כל הסעיפים ששאלתי אני בכל פעם ששואלת מקבלת תשובות חלקיות וזה לא הוגן הרי משלמים כסף עבור הפורום. תודה שרית

1. כדאילהמשיך ולחכות באם יש מגמת שיפור הרי היא בנתיב הנכון. באם המצב נתקע ניתן להעלות המינון הלאה או לשלב תכשיר נוסף. 2. אין כל מקום להוסיף תכשיר הרגעתי ממשפחת הבנזודיאזפינים. 3. האסטו מעלה רמת סרוטונין בצורה יעילה. 4. חשוב מעקב פסיכיאטרי רצוף ומסודר

15/03/2011 | 17:53 | מאת: אלדד

אני ממתין לתגובה ולא קיבלתי

חזור על שאלתך

15/03/2011 | 16:06 | מאת: אתי

בני איתמר קיבל את הכדור הוא בן 9 וקיבל מינון של 150מ"ג כדור 1 ביום.הוא סובל מקשב וריכוז ורטלין עורר בו תופעות חרדתיות מה לדעתך עליי לעשות נראה לי שהכדור לא נכון לילד עם בעיה שלו?

1. צריך לבדוק את מגוון התכשירים המבוססים על ריטלין. חלקם נמצאים בארץ וחלקם נתנים ליבוא דרך בית מרקחת פרטי. התכשירים המתקדמים יותר מאופיינים בפחות תופעות לואי כמו האדרל המורכב ממספר מרכיבים פעילים של סטימולנטים במינונים נמוכים. באם כל תכשירי המתיל פנידט לא מתאימים ישנם תכשירים הפועלים במנגנון שונה כמו הסטרטרה.כדאי להתייעץ עם פסיכיאטר ילדים ונוער או נוירולוג ילדים.

12/03/2011 | 03:10 | מאת: noya

אנשים משתאבדים אומרים שאלוקים לא מקבל אותם בעולם הבא אני אדם שמאמין באלוקים (מסורתית) אני באמת רוצה לשאול,האם יש דבר שיוצא דופן שאדם מתאבד האם אלוקים מקבל אותו וסולח לו? שאלה אוליי מוזרה אבל דיי חשובה לי.

16/03/2011 | 21:03 | מאת: נתי

אדם שמתאבד אלוהים משמיד את הנשמה שלו. יוצא מזה שהוא מפספס גם את חייו בעולם הזה וגם אין לו שום קיום רוחני לנשמה שלו ,לאחר מותו. אפילו לגהינום אינו נכנס,אלא נשמתו מושמדת מהמלאי הקיים של כל הנשמות.

16/03/2011 | 21:18 | מאת: שונמית

אין לך שום עדויות שמי שמתאבד אכן נשמתו מושמדת באותה מידה שאין לך שום עדות מאדם שעבר לעולם הבא שכולו טוב כתוצאה ממוות לא יזום. רק שתדעי נתי שברוב המקרים זה לא ממש מעניין אנשים מיואשים מה יקרה עם נשמתם בעולם הבא משום שבעולם הזה הם חוו גיהינום שאין כדוגמתו. את מדברת על אמונה ולא על שום דבר ודאי ולכן מספיק עם מסע ההפחדות האלה. אם אנשים בעולם הזה היו יותר אמפתים לאחרים במקום להטיף להם פחות אנשים היו מתאבדים או חושבים בכלל על אפשרות כזו.

ידידי המאמין. אנא מצא לך פורום מתאים להעלות את הגיגיך.

11/03/2011 | 15:01 | מאת: אלמוני

שלום רב! בעלי מאובחן כסובל מדיכאון אצל פסיכיאטר אנחנו נשואים כבר שנה זה לא אותו אדם אותו הכרתי, אני מרגישה כאילו אני מדברת עם אדם זר ולא עם אדם שאני מכירה 7 שנים, יוצא ממנו מעין רוע שלא ברור, הוא התחיל טיפול בסרנדה והפסיק עם הטיפול עזב את הבית הוא מתקשר ואומר שאינו רוצה לעזוב ושאין לו את הכלים להתמודד עם הדיכאון הזה הרופא החליף לו את הכדורים למירו השאלה האם הכדור יעזור לדיכאון איך אני צריכה להתמודד עם זה שהוא לא ישן בבית אבל מתקשר אליי ואומר שכן אוהב אותי..

שרלה סבוכה.באם הסיבה שבעלך עזב את הבית היא הדיכאון (יתכנו סיבות אחרות) הרי יש לצפות לתגובה של הטיפול בתוך מספר שבועות. נראה כי מדובר במקרה יותר מורכב מעצם תסמיני הדיכאון. מציע שתבקשי מבעלך להצטרף לפגישה הבאה עם הפסיכיאטר, דבר שיתן לך הזדמנות לשאול את השאלות הרלוונטיות בנוכחותו.

04/03/2011 | 19:20 | מאת: רותם

הפסיכיאטר הורה לי ליטול כדור מירו אחד ביום (30 מ"ג). הכדור "מוחק" אותי לגמרי ואני ישנה ימים ושעות ארוכות ברציפות, על אף שהדיכאון שלי אינו מלווה בקשיי שינה, אלא להיפך, אני ישנה המון והיטב. הסיבה שקיבלתי דווקא מירו (שמתפקד ככדור שינה ממש לסובלים מהפרעה זו) היא משום שאני סובלת מכאב ראש תמידי כרוני כבר חמש וחצי שנים, שמקורו נפשי, ככל הנראה. שאלותיי הן: האם העייפות הבלתי נתפסת הזאת תחלוף עם הזמן? האם מירו אכן ידוע ככדור שמסייע לכאבים מנמצאים על התפר שבין הנפשי והפיזי? תודה גדולה על הסיוע, רותם

אכן למירו יש אפקט מיישן חזק.לא בטוח שזו היתה הבחירה שלי לטיפול בכאבים ממקור פסיכוגני. לדעתי יש מקום לניסיון בטיפול בתכשיר ממשפחת הsnri כמו אפקסור (ויאפקס), סימבלטה, איקסל.

בכל זאת, לא הצלחתי לחלץ מתשובתך האם העייפות עתידה לחלוף, וכמוה הרעב הקיצוני והתיאבון המוגבר?

שלום לכולם, אני מתחנן לעזרה, או אנשים שמכירים, שחוו, לתמיכה. אשתדל לספר את הסיפור בלי להלאות בכל הפרטים , רק במה שחיוני, אני בחור בן 33 עד לפני עשרה חודשים בלבד בריא לחלוטין. לפני 10 חודשים , עברתי טיפול שינים , תקופתי, כזה שעברתי רבים כמוהו בחיי. יומיים בדיוק לאחר הטיפול (סתימה "עמוקה" בצד שמאל למטה) ,החלו כאבי תופת באזור המטופל. הכאבים נמשכו תקופה ארוכה...במהלכן דרשתי שיפתחו את השן לטיפול השורש.. הייתי כחודש וחצי עם משככי כאבים מדי יום ביומו. לאחר טיפול השורש, הכאבים מעט מעט שככו, אבל עדיין נותרתי עם כאב רצוף. אני במצב של כאב ר צ ו ף, יומיומי, . מבחינה דנטלית - ראו אותי, אני מתבייש לומר, עשרות רופאי שיניים בארץ. ראיתי מספר כירורגי פה ולסת , מומחי לטיפולי שורש, לרפואת הפה, בשלב מוקדם שלחו אותי לנוירולוגים עקב אבחנה של כאב עיצבי, אני נוטל כעת אלטרולט וליריקה (במינון די גבוה של ליריקה) , ועדיין - גם אם אולי יש שיפור כלשהו, הוא לא מספק, אין יום שאני ללא כאב לפחות חלק גדול מהיום. הייתי כמובן במרפאות כאב של שיניים, בהדסה עין כרם ,אוניברסיטת תל אביב. כך שמהבחינה הזו עשיתי הכל, אולי פרט ללגוון בכדורים. זה לא סבל שאף בן אנוש אמור לעבור . קשה לחיות ככה. אני רוצה לחיות, בא לי לחיות, אני רוצה לחזור למצב ללא כאבים שהייתי. איך מתמודדים ? האם לפסיכאטריה יש מה לעזור ? טופלתי בעבר , לפני מספר שנים (והפסקתי) , בויאפקס (עקב התקפי חרדה. והויאפקס עזר) , האם יש טעם אולי לנסות לחזור אליו ? האם יש פסיכולוגים לכאב... (לא שזה הפתרון הרצוי בשבילי, אשמח מבחינה רפואית שימצאו מה הבעייה איתי) האם תרופות פסיכאטריות ? (שמעתי (מרופאים) ששילוב של גאבאפנטין + אפקסור עוזר...הייתכן ? (אין לי כוחות לניסויים בין תרופות, אני כרגע עם אלטרולט וליריקה - ללא הטבה משמעותית מאוד). אשמח לכל עזרה, אנשים שחוו, שרוצים להיות כתף תומכת אחד לשני - תודה ! [email protected] נ'

תבריא מהר נישמע שאתה מאוד סובל משתתף בצערך

.(מצטער על האורך של ההודעה) אני שוחררתי מצהל ב91 עקב הפרעת אישיות גבולית פרופיל 21. ומאז בקושי עבדתי בכל מיני מקומות לא החזקתי מעמד. יש לי הפרעת אישיות גבולית,ובעיה התסגלות חברתית.המצב הנפשי שלי קשה כרגע אני מטופל בברה"נ,עברתי ועד ערר בביטוח לאומי. אשמח לכל תשובה ועידוד ממך תבורך אמן תודה רבה מר הרמן היקר.(האם אהיה זכאי לנכות ?) קיבלתי נכות 28 אחוז(דחייה) הגשתי ערר לביטוח לאומי ברשות 3 רופאים היתה לי ועדת ערר לפני כמה ימים. בצירוף מכתב מומחה ברה"נ אשר כתב כך. "מדובר בבחור אשר מאז הצבא מוכר מהפרעת אישיות מצטבר B שוחרר מצהל על פרופיל 21. בנוסף יש פגיעה תפקודית קשה, אינו עובד ואינו מקיים חיי משפחה מסודרים סובל מהתקפי זעם,הפרעות בשינה ומצב רוח ירוד מזה הרבה שנים קשה שמדובר רק בהפרעת אשיות ולא מהפרעה אפקטיבית נוספת כדיסטימיה מתאר את חייו כסבל מתמשך מאז הצבא לא עבד בעבודה מסודרת לא רכש מקצוע מתוארת חוסר יציבות בהתנהגות מאז הצבא. מתאר התנהגות קומפלסיבית, בתוכן רמזים למחשבות שווא רדיפה והאשמה יש מחשבות על מוות אך לא תוכנית לפגוע בעצמו, במשפחה ידוע על מחלות גופניות בעברו הרבה נסיונות אובדנים"מאז שאני זוכר את עצמי" נסיונות בבליעת כדורים בלחנוק,להרביץ לעצמו ולחבוט בראש, יש חתכים בידים, שולל שימוש בסמים,אך כן שותה בקבוק וודקה בשבוע מתלונן על פחדים בחושך וממכוניות,מצד שני לא מתסדר עם אנשים ופוחד להיות לבד, מתאר ירידה ממושכת במצב רוח, מתארים אלימות כנגדו מצד האב מתאר את חייו כסבל מתמשך,התפרצויות זעם חרדות וסיוטים.לדברין עבר התעללות בחיים," ונפשיות." אבחנות personality disorders alcohol abuse -continuous כדורים ציפורלקס ומירו. =========================== היו בוועדה 3 רופאים שתים הקשיבו ואחד דיבר איתי הסברתי את חומרת מצבי +מכתב בעיות רפואיות שמסרתי להם. כמו כן אמרתי להם את כל הבעיות שלי שאני סגור בחדרי כל היום לוקח כדורים ולא מתפקד בשום עבודה. הצגתי להם את המסמך שאני בטיפול בברה"נ והבאתי להם את המכתב שרשמתי. פשוט נשפכתי מבכי הכאב הפנימי הרג אותי. שנה ו3 חודש ללא כל הכנסה ללא כל תקווה. אמרתי להם שבאתי לפה בזכות ולא בחסד וכל חיי עברתי מסכת כאב והתעללות . בשום עבודה לא מוכנים לקבל אותי בגלל מצבי הנפשי. שאלו כמה זמן אני לא עובד אמרתי להם שנה וקצת. והורי נפטרו לפני שנה וחצי כמעט. אני שוקע בדכאון קשה ולא מסוגל לתפקד בחיי היום יום. היתי שם כ 20 דק ישבו שם 2 פוסקים ורופא מומחה. דיברתי ונגעתי לליבם והם הקשיבו לי. אני מקווה שיאשרו לי את המחיה ואת הנכות שלי. אין לי פשוט כוחות יותר להלחם מצבי הנפשי קשה ביותר. הסברתי לרופא שהכדורים לא עוזרים לי והשתיה החריפה הורגת אותי. ואני מבקש שביטוח לאומי יכיר בי ושהם התקווה שלי שביטוח לאומי יעזור לי. מה אתה חושבים בדיוק יש תקווה? המסך של האחבנות וכל המסמכים אצל וועדת ערר. הנה האבחנות שמסרתי להם. האבחנות של צהל אבחנה מס-2 SCHIZOID PRESONALITY DISORDER או אבחנה מס -3 BORDERLINE PRESONALITY DISORDER או בחומרה קשה. עם הפרעה תפקודית קשה קבועה וקשיים בולטים בהסתגלות חברתית תודה לך דר יקר על כל תשובה.

לצערי הפורום אינו תחליף לייעוץ פסיכיאטרי. לשם כך תצטרך לפנות לפגישת ייעוץ על מנת לדון לעומקם של דברים

07/05/2011 | 14:34 | מאת: יעל

האם לבסוף אתה מוכר בביטוח לאומי?

27/02/2011 | 21:23 | מאת: ely

שלום רב.אחרי 4 שנים של תופעות כמו סחרחורות פיטעומיות והרגשת אובדן חסינות בפני השפעות חיצוניות פניתי לנירולוג. אחרי 2 דקות יצאתי אם מרשם לציפרלקס למשך 6 חודשים. אני בן 30 ואני מאד מתלבט להתחיל עם התרופה הזאת במיוחד אחרי ש הבנתי שהתרופה לא מטפלת בבעיה אלא רק מטשטשת אותה. קראתי הרבה על כך שאנשים לאחר הפסקת נטילת תרופה חזרו לנקודה שממנה התחילו.כששאלתי את הנירולוג לגבי התמכרות לתרופה הוא אמר שאין התמקרות פיזית, זאת אומרת שהתמכרות פסיכולוגית למצב של שלווה כן קיימת והתרופה היא בעצם סם. מה דעתך?

ראשית נתחיל בכך שציפרלקס אינה סם, אינה תרופת הרגעה ולא יוצרת תלות פסיכולוגית או פיסית.יתכן והנוירולוג איבחן אצלך תסמיני חרדה המתבטאים בתחושות גופניות ולכן המליץ על תכשיר נוגד חרדה. תכשיר נוגד חרדה בניגוד לתכשירי הרגעה השפעתם אינה תחושת ריחוף או רוגע וגם אינה באה לידי ביטוי אלא רק לאחר מספר שבועות. חלק ניכר מאלה שמטופלים בתכשיר לתקופה מינימלית של חצי שנה אינם סובלים מחזרת תסמיני החרה וחלק יאלצו להמשיך את הטיפול לתקופה ארוכה יותר.

27/02/2011 | 10:09 | מאת: אובדת עצות

שלום, ביתי בת 17 ילדה עם ליקויי למידה אשר מופעל עליה לחץ מצד המערכת להצליח ולהשקיע יותר בלימודים. עד היום עם כל הרצון והמעמץ שלה היא לא מגיעה להצלחות גדולות וכמובן ואינן משקפות את כל ההשקעה שלה. לאחרונה היא לא ישנה כמעט בלילה והופיעו גם כאביי ראש, כאבים בחזה וחוסר אנרגיה. היא אינה מוכנה לקבל עזרה של פסיכולוג. האם אני כהורה יכולה לעשות משהו בנושא? האםפ יש דרך להכריח אדם לקבל טיפול בעל כורחו? תודה מראש

האם היא אובחנה בצורה מסודרת ומקבלת את ההקלות וסיוע המגיע לה? לא ניתן לכפות טיפול ודאי שלא פסיכולוגי, אך הייתי מציע לך ללכת ליעוץ והדרכה הורית על מנת ללמוד מהם דרכי ההתמודדות שלך עם מצוקתה וכיצד את כהורה תוכלי לסייע לה.

26/02/2011 | 20:05 | מאת: ציפי

אבי בן 65 חולה פרקינסון לוקח כדור דופיקר וסינמט, עכשיו נוירולוג רשם לו כדור וולבוטרין מתוך הנחה שזה יעזור לו בתנועה. האם זה טיפול מוכר? אני לא שקטה בשל כל תופעות הלוואי שיש לכל הכדורים לחוד וביחד. מה דעתך? תודה.

וולבוטרין אינה תרופה שאמורה לשפר את התנועה. יחד עם זאת יתכן ואביך סובל מדיכאון (תופעה שכיחה מאוד בקרב חולי פרקינסון-40%)ותרופה זו יכולה בהחלט לשפר תסמינים אלה, באם קיימים מבלי החמרה של הרעד

01/03/2011 | 07:59 | מאת: ציפי

אבי לא סובל מדכאון וגם לא מרעד. תסמיני הפרקינסון אצלו הם בעיקר נוקשות בתנועה.הנוירולוג טוען שבשל מנגנון פעילות הוולבוטרין מנסיונו זה עזר לחולים אחרים. האם לדעתך כדאי לנסות או שיש מחיר גם עם תופעות לוואי? תודה על התייחסותך.

24/02/2011 | 18:01 | מאת: בובי

אני בן 36 והובחנתי אצל דרמטולוג כחולה פיברמיאלגיה קיבלתי כבר סיבלטה אלטורלט טרמדקס ארקוקסיה ועכשיו קיבלתי איקסל כל הכדורים לא עוזרים לי ואני מש שבור נפשית למה זה מגיע לי ליסבול כל התרופות שציניתי רק הורגות לי את הכיבה אני מרגיש מתושתש וכאביים בחזה אז בנוסף לזה הכדורים הורגים אותי יותר ממה שעוזרים לי יש לציין שהכאביים הם כל היו ובלילה הם פשוט לא ניתנים לתיאור אני לא ישן בלילות שינה רצופה קם בממוצע כל שעה מכאביים ואני כבר בדיכאון מזה טני לא מסוגל על הכאב הזה ובאמת ניסיתי הכל כולל פיעילות ספורטבית המחלה נפלה עלי ואני מוטש נפשית כי אני לא ישן בלילות וזה גורם לי עצבנות חוסר סבלנות ופחד שאני לא יהיה מסוגל לעבוד כי אני עצמאי והשבוע סגרתי את העסק פעמיים כי אני לא מסוגל לעבור ימים שלמיים בעבודה עם הכאביים ועם זה שאני לא ישן אני מתבייש יש לי שחור מתחת לעיניים. לפני שבוע בערך ניסיתי לעשן קנביס רפואי מאבא של אישתי ואני מריש שאני זה שמצאתי משהו שמקל עלי וגם אני ישן טוב מה עלי לעשות כדי לקבל רשיון למי לפנות כי הרופא שלי עדיין חושב שזה סמים ולא תרופה .אשמח ליעוץ ועזרה

שלום בובי. למרות שהתנסיתה במגוון תרופות חשוב לדעת אם מיצית את המינונים. לגבי קנביס. ממליץ לגשת למרפאת כאבעל מנת שחבחנו את כל הטיפולים שנוסו עד כה. באם המסקנה תיהיה שטיפולים קונבנצונליים מוצו הם יכולים לשלוח מכתב המלצה להוצאת רישיון לטיפול בקנביס

23/02/2011 | 16:59 | מאת: ליאת גיל

שלום דר', בעבר קיבלתי סימבלתה 30 מג' לפיברו והיא הקלה מאוד אך לא עזרה לדיכאון שהייתי בו. הרופא החליף לי לנורטילין 50 מג' ויצאתי מהדיכאון באופן נפלא. אך הכאב נשאר והחמיר. נאמר לי לשלב את הסימבלתה עם הנורטילין ושזה בסדר. האם השילובים של SNRI וטריצקלים במינונים כאלה ניתנים? כמו כן מהו המינון של הנורטילין שאמור לטפל בכאב? כמו כן האם טרגטול כמיצב משפיע גם על הכאב יותר מלמוג'ין? הרופא אמר שזה לשיקולי באיזה אופציה לבחור ואני ממש לא יודעת מה לעשות.

עקרונית ניתן לשלב בין התכשירים. היה יותר הגיוני מכלתחילה להעלות את מינון הסימבלטה ל60 מ"ג עוד לפני השילובים.עדין בשלב זה הייתי ממליץ להעלות מינון הסימבלטה. רק באם (ובתקוה שלא) יהיה מקום לדון על חלופות אחרות

23/02/2011 | 20:22 | מאת: ליאת גיל

דר אני מאוד מעריכה את עזרתך. אני שוקלת להגיע אליך לטיפול מסודר,שיהיה לי מישהו שבמבין גם בכאב וגם בדיכאון. אני נופלת בין הכסאות-אני פוחדת מהתדרדרות. הפסיכיאטר שלי מאוד מתאמץ לעזור לי אבל הוא לא מבין ולא מאמין שיש דבר כזה פיברו,הוא חושב שזה שם של כמה סימפטומים. כפי שרשמתי לך הסימבלתה לא עזרה לי לדיכאון אלא רק לכאב. לכן עברתי לנורטילין,אני עמידה לSNRI.(אפקסור במינון גבוה) האם עכשיו הדר' עדיין חושב שכדאי לעבור לסימבלתה 60 מג'? נכון שאני לא חייבת להחליף את הלמיקטל לטרגטול בשלב זה? הרופא אמר שיש בו אפקט של טיפול בכאבים וגם מרגיע.אני ממש לא רוצה,אני כל הזמן בוכה כי לא מצליחים איתי. אני מרגישה שמיציתי את 50 מג' נורטילין ושהדיכאון חוזר. אולי אבקש מהרופא להעלות לי את מינון הנורטילין,מהו המינון האידאלי לכאב? למה לא הציעו לי ליריקה בתור מייצב?כי לפחות 3 פסיכיאטרים לא יודעים על התרופה הזו. אני סובלת מאוד.יש לי בעיה קוגטיבית חמורה בגלל הפיברו,אני יודעת שזה "בא" ביחד. אני מוכרחה לעבוד,עזבתי את העבודה כי כבר קלטו שמשהו לא בסדר איתי- אני לא מעבדת נתונים ולא קולטת,הזיכרון לא בסדר וכו'..לדוגמא הוצאתי כסף מהכספומט והלכתי בלי לקחת אותו (מזל שעליתי על זה מהר). בבקשה בבקשה ענה לי על השאלות הנ"ל בהקדם לפני שאני נוטלת את השילוב (בלית ברירה) ושוב תודה על כל תשובה שבאפשרותך לענות

21/02/2011 | 23:23 | מאת: אורנה

אני אובדת עצות .לא יודעת איך לעזור לאמא שלי היקרה. בת 80,שרדה את השואה.נמצאת במצב נפשי ירוד עד כדי כך שלא מבשלת ,לא אוכלת,הכל חרב עליה. מטופלת באסטו ובכדור שינה .לא מוצאת מקום בבית.הכל נראה לה בלגן. מה לעשות?תודה

נראה שאמך סובלת מדיכאון. יתכן ויש צורך לשנות את מינון התרופה או לשלב תכשיר נוסף. המקרה מחייב בדיקה דקדקנית. אם היא ניידת קחי אותה ליעוץ פסיכוגריאטרי. אם לא, יש מקום לביקור בית. דיכאון אינו חלק טבעי מהזיקנה. יש צורך לטפל בו על מנת לשפר את איכות חייה.

שלום מחפשת קבוצת תמיכה באיזור גוש דן בנושא חרדות ונטילת תרופת סימבלטה. תודה רבה מראש ronit

04/09/2011 | 10:31 | מאת: ענבר

(סליחה, נלחץ לי אנטר בטעות בהודעה הקודמת) הי רונית, אוכל להפנות אותך לקבוצת תמיכה וירטואלית מתאימה אם תפני אלי: [email protected]

21/02/2011 | 17:14 | מאת: דוד

רציתי לשאול אני בתקופה ארוכה בהרגשה כללית לא טובה, בלבולים ודכדוך אני לוקח 40 מ"ג ציטאלופרם א. האם אפשר לעלות ל60 מ"ג? אני מרגיש ש40 לא משפיע ב. האם הגוף מתרגל לתרופה ואחרי הרבה זמן היא לא משפיעה? האם כדאי להפסיק אחרי תרופה ואולי אח"כ לחזור? ג. קראתי שאסציטלופרם הוא יותר מתקדם האם כדאי לי להחליף את הציטלופרם לאסציטאלופרם? ד. מה לגבי תרופה טבעית שנקראת רמוטיב? כמה היא אפקטיבית? אודה לתשובה תומ"ר

ניתן עקרונית להעלות אך בכל מקרה כדאי לעבור דרך 50 מ"ג. נראה שבכל מקרה כדאי להיפגש עם הפסיכיאטר המטפל שכן נראה שאתה קרוב לצומת דרכים שיתכן ותצריך החלפת הטיפול. איני חושב שמעבר לציפרלקס הוא הגיוני כיוון שמדובר בתכשיר די דומה. רמוטיב בינה תרופה יעילה אך כקו ראשון אותה כבר נמצא שם. במידה והעליה במינון לא תוביל לתוצאות יש לשקול תרופה מקבוצה אחרת

19/02/2011 | 17:25 | מאת: גלית

אני אחרי לידה רביעית נמצאת במצב של דיכאון קל וחרדות בריאות קשות. הייתי בסרט הזה בעבר. בפעם הראשונה קיבלתי סרוקסט שעזרף אחרי הלידה השניה. אחרי הלידה השלישית ציפרמיל שעזר ואז החליפו לסימבלתה בגלל הכאבים. אני סובלת מפיברומיאלגיה וכן מכאבים פסיכוסומטים שקשורים למצב. כרגע התחלתי סימבלתה אך הרופאה החליטה לתת לי ציפראלקס. לקחתי חודשיים והיה לי רע מאוד. החרדות גברו ועשיתה פעולה הפוכה. לפני חודש וקצת חזרתי לסימבלתה 60 שבעבר עזר אך אין הטבה ואני הולכת ומתיאשת מיום ליום. כאבים, מחשבות מה יש לי אולי מחלה מסוכנת שהרופאים לא גילו ונודדת בין רופאים ובדיקות. רופא הנשים נתן לי חבילת ויאפקס איקס אר 75 ואמר לי להפסיק את הסימבלתה ולעבור לזה. קציתי לברר מה ההבדל ואם אכן לעשות מעבר דרסטי. האם לא צריך בהדרגה? האם כדי לעבור? תודה מראש ושבוע טוב.

המעבר מסימבלטה לויאפקס אינו דרסטי. מדובר בתכשירים שעובדים על מנגנון דומה. יש מקום לנסות אבל להגיע לפחות ל150 מ"ג. בכל מקרה כדאי מעקב פסיכיאטרי כיוון שיתכן וצריך לפחות לשלב ההתחלתי לשלב מספר תכשירים

המעבר מסימבלטה לויאפקס אינו דרסטי. מדובר בתכשירים שעובדים על מנגנון דומה. יש מקום לנסות אבל להגיע לפחות ל150 מ"ג. בכל מקרה כדאי מעקב פסיכיאטרי כיוון שיתכן וצריך לפחות לשלב ההתחלתי לשלב מספר תכשירים

14/02/2011 | 14:01 | מאת: יעל

לפני שלוש שנים עקרתי שן בינה שישבה על העצב יום אחרי התחיל לשרוף לי באוזן 3 פעמים בחודש והתקשר לביוץ ומחזור לימים לקחתי רסיטל והוא עזר לי ובאמת התופעה נעלמה כרגע שבוע 25 והתופעה הארורה חזרה האם זה קשור לכאב נפשי

שלום יעל. קשה לומר. צריך לזכור שכאב הינו תסמין שיכול להיות ממקור גופני וממקור רגשי ולעיתים שילוב של השנים. תכשירים נוגדי דיכאון הינם בעלי השפעה אנלגטית (נוגדת כאב). יש צורך בבדיקה מעמיקה. תכשיר נוגד דיכאון יכול להיות פתרון אך עדיף תכשיר רחב טווח ממשפחת הsnri's כמו אפקסור/ ויאפקס, צימבלטה או איקסל.

13/02/2011 | 06:49 | מאת: מנחם

שלום הנני בן 54 ונוטל 8 מ"ג אדרונקס ביום ,מעוניין לדעת האם אפשר לעבור לדפרקסן הפועל גם על רצפטורים נוראדנרגים היות והאדרונקס העלה לי את הל"ד בצורה משמעותית ,למרות שאינני סובל מל"ד גבוה וגורם לי לחוסר שינה במהלך הלילה.אני מקבל את האדרונקס לטיפול בדיכאון מיג"ורי ובעבר קיבלתי טיפול בקשת רחבה של כדורים מקבוצת ssr1 ן-snr1 אך הם לא עזרו לי .לכן מעוניין לדעת האם אפשר להיתנסות בדפרקסן ובאיזה מינון להתחיל. מודה לך על תשובתך

שלום מנחם. דפרקסן הינו תכשיר נוגד דיכאון ממשפחת הטריציקליים ופועל גם על המערכת הסרוטונינרגית וגם על המערכת הנוראררנרגית.המינון שאתה נוטל היום הוא יחסית נמוך. לא בטוח שדפרקסן הוא התחיליף המומלץ בשל ריבוי תופעות לוואי אפשריות וצורך בנטילת מספר כדורים: מינון התחלתי יהיה סביב 75 מ"ג וניתן להגיע גם למינונים סביב ה150 מ"ג. דוקא משום שעברת כבר ניסיון במספר תכשירים יש מקום להתייעצות פסיכיאטרית מסודרת על מנת למצוא את החלופה המתאימה מבין אלה שלא התנסתה עד כה

11/02/2011 | 18:11 | מאת: ברק

במשך 10 חודשים לקחתי תרופות פסיכוטיות בשביל להתמודד עם משבר גרושים, הלכתי לרופאים שיקרתי להם והם רשמו לי כל מה שרציתי עד שהגעתי למצב שאני לוקח 5 6 תרופות פסיכוטיות כל יום מבלי שום ביקורת עצמית או רפואית. לפני 3 שבועות קמתי בבוקר והחלטתי להפסיק בבת אחת את נטילת התרופות, מאז אני סובל מתחושות כמו ריקנות חוסק רצון לחיות מחשבות אובדניות ועצב נוראי אף פעם בחיי לא הרגשתי ככה, תמיד הייתי אדם יחסית שמח וחזק. אני מרגיש שאני נורא רוצה למות אין לי כוח להתמודד עם ההרגשות האלו. ד"ר, אני חי בניו יורק ואני שוקל לחזור לארץ, יש איזה שהוא מקום פרטי שאתה יכול להמליץ לי עליו שאוכל לשהות בו עד שאחזור לעצמי? אני צריך מסגרת שתגן עלי מלפגוע בעצמי כמה זמן לוקח לגוף ולנפש לחזור למצב נורמלי מרגע שמפסיקים טיפול תרופתי?

אין מקום פרטי. יחד עם זאת ניתן לתפור עבורך טיפול אנטנסיבי. לכשתחזור ארצה מציע לך לפנות למטפל מיידית על מנת לבנות עבורך תוכנית טיפול מתאימה

08/02/2011 | 18:29 | מאת: רון

אם בתי סובלת מדכאון שפסיכולוגית קלינית חושבת שיש לה דיכאון קל ויכול להיות שהפסיכאטר יתן לה תרופות לדכאון הקל ?האם חשוב לעדכן את הפסיכאטר שלאחותי יש מחלת סכיזופרניה ? האם מידע זה חשוב? איזה תרופות יש לדכאון קל ?ואילו השפעות צפויות? אודה למענה רון

כל פרט לגבי ההיסטוריה הפסיכיאטרית המשפחתית הוא חיוני, מכיוון שלהפרעות פסיכיאטריות יש גם בסיס גנטי ולדבר לעיתים יש השלכה על בחירת הטיפול. באם בתך סובלת מדיכאון בחומרה קלה ניתן בכל מקרה להתחיל טיפול תרופתי נוגד דיכאון. בשלב ראשון ניתן להתחיל תכשיר ממשפחת הssri's. אתה מוזמן לעיין בדיונים שהתקיימו בפורום על מנת לקבל מידע לגבי התכשירים ותופעות לוואי אפשריות

של פרטי: ץאריך לידה, מין וכיו"ב. ולא מוצא שום "צור קשר" כללי........

06/02/2011 | 16:34 | מאת: טופי

אני סובל מהרגשת שריפה בישבן שמגיעה למצב של כאב, אחרי ישיבה של שעה לערך, זה הפך למטרד ומפריע להלך חיי..בעבר סבלתי וחוסר בויטמין B12 שטופל בזריקות וכדורים. אשמח לקבל תשובה..תודה

ראשית יש לבדוק את רמת הויטמין בכל מקרה. על פי התיאור נראה כי מדובר בכאב נוירופטי שיכול בהחלט להגיב לתכשירים נוגדי דיכאון מקבוצת הsnri's כדוגמת אפקסור או ויאפקס, ציבלטה, איקסל

05/02/2011 | 12:29 | מאת: אנונימי

אני כמעט שלושה חודשים לא יוצאת מהבית , מצב נפשי גרוע ביותר , כל הזמן במיטה ,, פסיכיאטר שביקר אותי בבית המליץ על לוסטראל ..(לפני כשבוע) אני שואלת אם זה מספיק חזק , המצב שלי נורא קשה .. הרופא הציע זיפרקסה בנוסף אני לא יודעת מה לעשות , אני מרגישה נורא מאשימה את עצמי ואת האחרים על המצב הזה , אני לא מסוגלת לעשות כלום ... האם הוספת זיפרקסה תעזור , האם הטיפול מספיק טוב . אני רוצה לצאת מזה אני מרגישה נורא .... אני מרגישה שהרסתי לעצמי את החיים , נטשתי הכל : העבודה הלימודים , החברות , הכל ...... מה אפשר לעשות ????

05/02/2011 | 19:06 | מאת: אלי

לא הרסת לעצמך כלום את תיצאי מיזה תחשבי חיובי ליפני שאת לוקחת זיפרקסה תבקשי יעוץ מעוד רופא זה לא תרופה שלוקחים סתם

06/02/2011 | 04:49 | מאת: אם תירצי לדבר במייל

[email protected]

ממליץ לפעול על פי הוראות הפסיכיאטר. חבל על כל רגע של סבל מיותר

אם בתי סובלת מדכאון שפסיכולוגית קלינית חושבת שיש לה דיכאון קל ויכול להיות שהפסיכאטר יתן לה תרופות לדכאון הקל ?האם חשוב לעדכן את הפסיכאטר שלאחותי יש מחלת סכיזופרניה ? האם מידע זה חשוב? איזה תרופות יש לדכאון קל ?ואילו השפעות צפויות? אודה למענה רון

19/02/2011 | 04:30 | מאת: אנונימי כמוך

את לא לבד פה, כנראה שככה חשבת, החיים מוליכים אותך בשבילים כדי שתלמד משהו, לפעמים גם שבילים של כאב אך רק כדי לחזק אותך, כן .. זה כל כך קשה לקום מהמצב הזה (גם לי יש מלא פעמים דכאונות, וזה נורא) רק תזכרי , יש עולם שלם בחוץ ועם כל החרא שאתה מוצא בו אתה גם רואה מלא דברים יפים ולפי מה שאת מספרת יש לך ילדה שגודלת ואת אוהבת אותה מאוד, בשבילה את תיתחזקי, ובעבורה את תקומי מהמצב הזה, אני מאמין בך מבלי להכיר אותך בכלל כי כבר עשית את הצעד הראשון, ביקשת עזרה, אך עכשיו את צריכה לקום ולחפש אותה, תזכרי שתמיד יש תקוה ואל תתיאשי, תתמידי בהבנת הנפש שלך וטיפוס במעלה הסולם, ורק תזכרי שככל שתצליחי לעלות ככה ההרגשה תלך ותשתפר, לסיום אני יגיד לך מה אצלי תמיד גורם לפרספקטיבה מציאותית בסופו של דבר, היציאה החוצה וההתבוננות בעולם על כל מגרעותיו ויופיו,בסופו של דבר לפעמים כאשר רואים שלכל אחד יש את החבילה שלו ואנחנו לא היחידים שמתמודדים, זה נותן נק' מבט חדשה.. ולהשתדל לחשוב חיובי (כמה שזה קשה..) תרגישי טוב ותחייכי זה האיחול שלי עבורך מקוה שזה קצת עזר ושנותרה טיפה של אופטימיות בשלב זה :))

28/01/2011 | 22:16 | מאת: חיילת

אני מרגישה כ"כ לבד! בזמן האחרון חברים כל הזמן מאכזבים אותי. אני גרה רחוק מכל החברים שלי ואני לא ניידת כדי להגיע אליהם ואני מרגישה בשבילהם כבר ממש מטרד וזה הגיע למצב ששבוע שעבר קבענו לצאת חברות והייתי אמורה לישון אצל חברה ובסוף הכל התבטל וכבר היה מאוחר ולא היה לי איך לחזור הביתה היא התעקשה בכל זאת לצאת עם חברות אחרות ובלעדיי ונוצר מצב שלא היה לי איפה לישון ואיפה להיות. חבר שלי חוזר פעם בשלושה שבועות הביתה ומנסה לאכול את כל העולמות ואני כמובן לא רוצה למנוע את זה ממנו אבל יוצא מצב שהוא עם חברים שלוואני בנתיים לבד בבית ביום שישי כי התרחקתי מכל החברים שלי וגם אם אני אגיע כדי לפגוש אותם יש להם כבר תוכניות אחרות שאני לא כלולה בתוכם. אני מרגישה שנכנסתי למין מעגל כזה שאני כבר לא סומכת על אף אחד ומרגישה ממש לבד שלאף אחד לא אכפת ממני יותר מידי, שכולם אגואיסטים. אני רוצה להוציא את עצמי מהמחשבה הזאת כי זה רק יוריד אותי יותר אבל אני לא מצליחה.בכללי אני בן-אדם ביישן שקשה לו ישר להיפתח לאנשים ולחברות מהבסיס ובגלל זה גם עם כל החברות מהבסיס אני זאת שנחשבת -השקטה ואולי גם בגלל זה אני מרגישה פחות קשורה לכולן.

29/01/2011 | 18:07 | מאת: אלי

לא ניראה שיש לך משהו ניראה לי שאת יותר נידי מצפה מאנשים ומחברים במרכאות כפולות שיעזרו לך ויתרמו לאושר שלך את מחפשת את האושר שלך אצל אחרים בימקום לחפש אותו אצלך בפנים

בעקבות מצב דיכאוני מתמשך,חרדות ולחצים בעבודה{שרות צבאי} תחלתי לסבול מכאבים ממתח שרירים,בצוואר בלסת,בפנים,ועוד,,, צריכת תרופות ארגעה ממושכת שנזקה גדול מתועלתה,. התוצאה היום אני חולה פרקינסון שנגרם לי עקב הרעלה מתרופות ,ארגעה וזאת עפ"י עדות נוירולוג בכיר וידוע חמומחה לפרקינסון לדאבוני הרופא הנ"ל אסר עלי ליחס לו את דבריו,קשה לי מאוד עם הסייג הזה,אבל לפחות אני מזהיר את הקוראים מסכנה זו. אני היום סובל מאוד ממחלת הפרקינסון האיומה ןהכואבת מאוד ובעיקר גורמת למבוכה רבה וגם לדכאון רב. אשמח לענות על כל שאלה לטובת הציבור. מיכאל

30/01/2011 | 17:17 | מאת: נויה

מיכאל היקר! קראתי והזדהיתי מאד עם כאבך הרב.. אני במצב דומה לך,האם תוכל לפרט קצת איך גילו אצלך שזה פרקינסון? האם גם לך אמרו שיש מתח ולחץ בחיים ולכן רשמו ת' הרגעה, אך בעצם הם גרמו בהתחלה לרעידות קטנות והתכווצויוצ בגוף שמלוות בכאבים ונוקשות ?ושהתלוננת על התחלת הרעידות אז בטח ענו לך שזה ממתח רב וחרדה ורק הגדילו את מינון ההרגעה עד שהכל התחזק והחליטו שזו התפרצות של הפרקינסון? ואיך הרופא קבע שהמחלה נגרמם מהרעלה של ת' הרגעה?על סמך איזו בדיקה ? מקווה שתוכל להשיב לי.. חוששת שאני בבעיה כמו שלך ומעוניינת לדעת מה שיכול לעזור לי .. הרבה בריאות, נויה.

שלום דר', רשמתי לך מס' פעמים ותודה על ההכוונה. אני משתמשת בלמיקטל 200 מג' נגד דיכאון עמיד ובכל זאת הדיכאון חזר בתוספת הפיברו. כשהחלה הפיברו, קיבלתי סימבלתה 30 מג' אשר לא עזרה לי לדיכאון ורק סייעה מעט בכאבים (כאבי הגב נעלמו אך בגפיים נשארו). הרופא שלי לא מאמין בתסמונת הפיברו ולכן הוא מטפל לי בדיכאון ובהרגעה מאחר ולדעתו אם יש שיפור בדיכאון סביר להניח שהכל ישתפר (מנסיוני ולצערי בזמנו זה לא עבד במקרה שלי,עובדה שבעיית השינה לא נפתרה גם כאשר הייתי מאוזנת). בעצתו הפסקתי את הסימבלתה 30 מג' וקיבלתי נורטילין 50 מג' אשר עזר לי פלאות- יצאתי מהדיכאון בבפחות מחודש והמרץ חזר ברוך ה' .. בנוגע לפיברו- כאב הגב חזר ובגדול והכאבים בגפיים נשארו. סיפרתי לו שאני מבולבלת,נתקעת במשפטים ובעיות בקליטה ובעיבוד נתונים שזה גם חלק מהפיברו וגם בעיות השינה (נאמר כי יתכן ונגרם משימוש במס' תרופות אבל זה התחיל יחד עם הפיברו. לכן הוא הציע שאקח נוזידן 12.2 מג' בלילה לעזרה בשינה במקום הטרזודיל 75 מג'. כעת אני נוטלת 0.75 מג' קלונקס+75 מג' טרזודיל = בלילה לשינה. אני אמורה לרדת בטרזודיל כל 5 ימים ב-25 מג' וכשלא אוכל לישון אתחיל לקחת את הנוזידן. קראתי שהוא יעיל למצבי כאב,עזרה בשינה,מאזן בלבול ,מטפל בחרדה ועוד... אני קצת חוששת מהשילוב הזה כי נאמר שאסור לשלב עם טריצקלים (כגון נורטילין),תרופות להרגעה(כגון קלוקנס) ולשינה (טרזודיל). הרופא אמר שזה בסדר.ושבשלב יותר מאוחר יתכן ולא אשתמש בתרופות לשינה אך לא דיבר על הכאב מאחר וזה בשלב אחר. דר' ערד ,אני רק מבקשת לדעת האם זה יעזור לי לכאבים ,הכאב בגפיים הינו מידי פעם והוא קבוע רק באיזור הגב.כל השאר ידוע לי שזה ניסוי וטעיה. אני מבינה שהדר' נמנע מלהתערב אך אשמח לקבל התייחסות במקום שבו אפשרי לענות.

שלום גלית. הפורום היא מסגרת בעלת מיגבלות ואינה תחליף לבדיקה פסיכיאטרית מעמיקה ולכן אני חוזר ואומר. אין ספק שהשילוב התרופתי שאת מקבלת הוא מורכב. אני מציע לתת אמון ברופא שנראה כי מנסה יחד אתך למצוא את השילוב המנצח. חשוב לטפל בהפרעת השינה. שינה שאינה מספקת מורידה את סף הכאב ומחמירה כל תסמונת כאב ולכן זו מטרה ראויה להתמקד בה בטיפול.

שלום גלית. הפורום היא מסגרת בעלת מיגבלות ואינה תחליף לבדיקה פסיכיאטרית מעמיקה ולכן אני חוזר ואומר. אין ספק שהשילוב התרופתי שאת מקבלת הוא מורכב. אני מציע לתת אמון ברופא שנראה כי מנסה יחד אתך למצוא את השילוב המנצח. חשוב לטפל בהפרעת השינה. שינה שאינה מספקת מורידה את סף הכאב ומחמירה כל תסמונת כאב ולכן זו מטרה ראויה להתמקד בה בטיפול.

23/01/2011 | 23:58 | מאת: גילי

שלום, מה ההבדל בין דיסוציאציה לדריאליזציה? הרי בשניהם יש תחושת ניכור למציאות. האם בדיסוציאציה יש בעצם ניתוק רגשי ובדראליזציה ניתוק חזותי? תודה.

דה ראליזציה הינה חלק מהתופעות הדיסוציאטיביות כמו גם דה-ג'-וו. בדה ראליזציה התחושה היא של מעין הסתכלות מחוץ לעצמי, תחושנ שחווים את העולם כצופים מהצד.