ערב טוב לכולם

שלום לכולם.. עבר עליי יום ממש מחורבן, אבל ממש. אני לא יודעת מה הבעיה של הכדור המטומטם הזה או מה הבעיה עם הראש המטומטם שלי, אבל תופעות הלוואי חזרו. הייתה לי היום חולשה בלתי רגילה וחוסר תאבון טוטאלי, הייתי על סף התעלפות לפחות 3 פעמים. אני כבר לא יודעת מה בגלל הכדור ומה בגלל הדיכאון. ומה בגלל חוסר שינה ואוכל. בעבודה היה חרא, לא יכולתי לחכות שהמשמרת תגמר כבר כי כמעט לא הצלחתי להעמיד פנים, הכאב כרסם בפנים כל כך. אני לא אעמוד בזה עוד הרבה זמן. הערב שוחחתי עם אבא שלי (הוא הגיע לסידורים במרכז, ההורים שלי גרים רחוק בדרום) על ההסטוריה המשפחתית שלנו. אבא שלי הוא מאני-דיפרסבי, לוקח ליתיום כבר 11 שנה, אבל אף פעם לא ממש דיברנו על זה לעומק אז היום החלטתי שכדאי, בעיקר לפני הפגישה שלי עם הדוקטור מחר. מהשיחה שלנו עולה כי ייתכן כי גם לדודתי יש בעיות בסגנון הזה, ואולי גם לסבתא שלי שנפטרה כשאבי היה צעיר מאוד (גם גיליתי שהיא למדה כימיה, אנחנו ממש משפחה ריאלית!). בקיצור אני דפוקה עם תעודות וייחוס משפחתי. אבל לא סיפרתי לאבא שלי כלום, אין לו מושג. אני יודעת לשחק אותה ולהתבדח, put on a happy face כבר כמה ימים אני לא עונה לטלפונים. גם באוניברסיטה לא הייתי שבוע, שלא לדבר על הרצאה - לא הייתי בכזאתי כבר שבועיים (הגעתי רק לספריה ולמעבדות). אני לא רוצה לראות אף אחד ולא בא לי לדבר עם אף אחד רק בא לי למות!!! אתמול בלילה ממש חשבתי על זה לעומק ואני חושבת שאולי אני מתחילה לקבל אומץ סופסוף. אני מצטערת שאני מפציצה את הפורום הזה בהודעות ולא איכפת לי בכלל אם אף אחד לא קורא את זה אני פשוט צריכה להוציא הכל החוצה כי אני מרגישה שאני מתפוצצת. תודה שאתם אוזן קשבת כל כך טובה. אוהבת את כולם, ליאה.

אני מרגיש הזדהות עם דברייך

לפחות אני קראתי , תוציאי החוצה חופשי..מקווה שמחר יהיה יותר טוב , לא יודע כמה זמן את לוקחת כדורים אבל אם זו רק ההתחלה תני להם סיכוי , קורה שיש יום "דפוק" גם עם הכדורים צריך להמשיך הלאה.. תרגישי טוב , דורון

בימים האחרונים הצלחת לעודד אותי ולהעלות חיוך על פני אני צריכה משהו כזה עכשיו חוצמזה שתדעי שכל מה שאכלתי היום היה חבילה של במבה .. על מצפונך בגלל הצ'אט אתמול! :)

אני שמחה שלמרות הכל את ממשיכה להצחיק אותי :)) אכלת היום רק במבה? השתגעת? מה עם ביסלי?? :)) סתם... ועכשיו ברצינות - תדעי לך שאוכל זה דבר לא פחות חשוב מכדורים כשנמצאים בדיכאון. אוכל גורם לאנרגייה שגורמת לנו לזוז, להפעיל את הגוף את המוח. את חייבת לאכול קצת יותר מבמבה! אולי תכיני לך סלט? ביצה? פסטה טעימה? אני ממש מבינה את ההרגשה שלך ואת כל מה שכתבת. תדעי לך שכולנו קוראים את מה שאת כותבת ואין לך צורך להתנצל על כך. גם לנו יש תקופות קשות ואנחנו באים לפורום כדי לפרוק את הרגשות שלנו. אם לא פה אז איפה?! אני חושבת שכולנו הרגשנו רע כשהתחלנו לקחת את הכדור ולאו דווקא בגלל התופעות לוואי אלא אולי מתוך הרצון והתקווה שהכדור ישפיע עלינו ועכשיו! אבל מה לעשות שהכדור מתחיל להשפיע רק אחרי חודש בערך. אין לנו ברירה אלא לתפוס את עצמו בידיים ולא להתייאש! אם עד עכשיו הצלחת להחזיק מעמד מה ה כבר עוד שבועיים? קטן עליך!!! ואם הצלחת ללמוד באוניברסיטה עד עכשיו אני בטוחה שכשהכדור ישפיע את תחזרי ללמוד כמו גדולה, תשלימי את כל מה שהחסרת ותמשיכי בתוכניות שהיו לך. תראי בתקופה הזאת רק כמשבר זמני, דחייה קלה של התוכניות! וזהו. לא מעבר לזה. את חכמה, מצחיקה יש לך חבר, יש לך מה לתרום לאחרים ואין סיבה בכלל שתחשבי על הסוף. הסוף לא מתקרב בכלל.... קודם הכדור ישפיע, אח"כ תמשיכי ללמוד, תמצאי עבודה, תתחתני, ילדים, בילויים... לאן את ממהרת? עוד לא הפסקת לעשות כלום כבר את רוצה למות? תחשבי בהגיון! כל החיים עוד לפניך. בגלל משברון קטן נשברים לגמרי? מרימים ידיים? לא! אני לא מסכימה!!! יאללה תעלי חיוך על השפתיים שלך, תחשבי רק על דברים טובים ועל דברים כיפיים שהיו לך בחיים ועל דברים שאת רוצה שיהיו לך וזה המטרה שלך! לא שום דבר אחר, ברור? ;-)) אם לא, אין יותר במבה! :)))

היי ליאה אני קורא את כל ההודעות שלך ועוקב אחרי הדברים. אין ספק שהחברה מעודדים וכותבים דברים רבים ונכונים ובעיקר מהלב כך שאני לא תמיד מגיב אבל אני בהחלט פה. חבל שלא שיתפת את אביך, לדעתי כדאי שיהיה משהו שילווה אותך, אולי שילך איתך לאוניברסיטה, אולי שיקל עליך מהבחינה הכלכלית ותוכלי להתרכז יותר בלימודים מאשר בעובדה... הלימודים מחכים לך, ובסך הכל את רוצה לחזור ללימודים וזה אפשרי, שתהיה עוד קצת סבלנות שהלוסטרל יעבוד ואחר כך ליאה תוכל לעזור לעצמה. אני בטוח שתוכלי לעשות זאת. המון אור ואהבה הידש

בוקר טוב ליאה, אני מקוה שישנת קצת יותר טוב הלילה. גם אם לא כל כך, אולי כדאי שתאכלי משהו..חוסר התיאבון מתחילת הטיפול ב"לוסטרל" מוכר לי גם הסחרחורות,הבחילות. מה שהכי עזר היו קרייקרים פשוטים ומיצי פירות. מעט בכל פעם. הם הפחיתו את הבחילות ותחושות העילפון. לגבי הסטוריה משפחתית- נכון שיש מי שאומר שלגנטיקה יש חלק בכאבי הנפש אבל אולי לא כדאי להניח לעצמנו להיות מושפעים מהחשש הזה יותר מדי. גם אני גיליתי שאבי היה ועודנו בדיכאון (כנראה בעקבות בריחותיו מהנאצים..היה בתשעה עשר מקומות מסתור במשך שלוש שנים לערך..את הבר מצווה שלו "חגג" ברפת,מתחת לחרא של פרות..) והתברר לי שגם אביו, (סבי) היה בדיכאון בעקבות מלחמת העולם השניה, כך שאני דור שני לשואה ושלישי לדיכאון.. מצד שני, ישנה הסטוריה משפחתית שאולי קשורה לנושא, וישנן העובדות של ה"כאן ועכשיו". כלומר, הדיכאון המסויים שלך (או שלי) וההתייחסות אליו. נראה לי שבשלב הזה חיונית לך מנוחה וסדר היום שלך נשמע לי קצת לחוץ מדי. לא היית יכולה למצוא איזו דרך כדי לעבוד פחות? ומה יקרה אם תספרי לאביך מהו מצבך? זה יפגע בו? או בך? (אני שואלת שאלות כדי לנסות ולהקל ,לא מתוך סקרנות או חטטנות) יחסי עם הורי מעולם לא היו פשוטים. גם כשאובחן הדיכאון עבר פרק זמן עד שהבינו שעליהם לעזור קצת. הם עשו זאת, מעט, אבל הקלו במידת מה.(קנו חבילות של שניצלים, מימנו לי עזרה בנקיון בבית 4 פעמים :-) גם לי לקח זמן, ביני לביני, להודות שאני חלשה, חולה, נזקקת לעזרה. למדתי שאם לא אומרים בקול רם- אזי אנשים אינם יודעים, ואם לא מבקשים- אנשים אינם יודעים מה לעשות או איך. עוד קצת סבלנות ליאה..אני יודעת שאני נשמעת כמו איזו דודה (יכולתי להיות :-) אבל ישנו אור בתוך החושך ועוד מעט גם את תראי אותו. יום רך יותר שיהיה לך (ותאכלי ! :-)

בוקר טוב כואב לי ליאה שאת רואה את הבעיה שלך או של משחפתך כדפיקות. מניה דפרסיה, דיכאון, חרדה וכל הפרעה נפשית אחרת היא מחלה כשאר המחלות ואין זה אומר שאם את סובלת ממנה את משתייכת למעגל אנשים שונה. ברגע שתקבלי את הבעיה שלך ביותר סלחנות והבנה יהיה לך גם יותר קל להתמודד עם זה. מה לעשות, את עכשו סובלת מדיכאון ואני בטוחה שלא הזמנת זאת על עצמך כך שאין טעם לראות בך כפגם. ליאה, לצערנו בפסיכאטריה לכדורים האנטי דכאוניים יש זמן מסוים שלוקח להם להשפיע ועד אז צריך להתאזר בסבלנות ולעבוד על האופטימיות. אני חושבת שלא נורא שלקחת קצת פסק זמן מהאונברסיטה כשתוכלי תחזרי. בנתיים נסי לנתב את מחשבותייך לכיוון השלילי. במקום לחשוב על דרכים להתאבדות נסי לחשוב על דרכים למאבק בחיים. במקום להגיד שאת לבד ורע לך חשבי על כל האנשים שאיתך ורוצים או יכולים לעזור לך. חשיבה חיובית היא המון בחיים ובעיקר לאנשים הזקוקים לה...... תרגישי טוב והמשיכי לעדכן שלך, אריאל

את מקסימה!!! אהבתי בעיקר את הקטע על חשיבה חיובית ;-)) שיהיה לך ולכולם יום נפלא.