מה עושים , מה זה ?

שלום , הננו זקוקים לדעתך המקצועית ומבקשים כי תקרא בסבלנות את הנאמר בפניך כאן על קצה המזלג : מדובר באחי , נער בן 16 . לפני כשנתיים זה החל בשינה מרובה ואם היינו מעירים לו על כך אז הוא היה מתעצבן מאוד והיה משתיק כל מי שהיה מעיר לו . עד שיום מסויים לא הנחנו לו והמצב יצא מכלל שליטה ומבלי שידע הוזמן פסיכולוג לבית וכאשר ראה אותו נבהל והגיב בהיסטריה . אותו פסיכולוג החליט להזמין אמבולנס בכפיה . לאחר מכן היה אשפוז במח' פתוחה בבי"ח רגיל כאשר הדרך לשם נעשתה בתרמית ע"י הוריי ( הוריי גרושים ) . הוא סבל שם מאוד ולבסוף שחררנו אותו כשהגיע הביתה היה במצב של חרדה גבוהה מאוד וקיבל טיפול תרופתי ע"י פסיכיאטרית של קופ"ח . המצב החריף עם הזמן עד כדי גילויי אלימות ( כאשר הוא כל הזמן נזכר באמבולנס שלקח אותו ובמח' ששהה בה ומאשים אותנו בכך יש גם התקפי בכי ) . עברנו דירה ובי"ס חדש והמצב המשיך להחריף גם לא הייתה התאקלמות טובה בבי"ס ( היו 2 ילדים אשר הציקו לו ) . בבית הוא היה מאוד אלים במיוחד כלפי אמי ולא נתן לה לדבר עמו אלא ברשותו עד שהמצב הגיע לכך שהוא חוקק מערכת של חוקים בבית : איך לדבר ואיך לפנות אליו ... מחוץ לבית הוא נהדר ומתנהג מאוד יפה ורגיל ונימוסי ועדין וגם בבי"ס מסתדר מבחינה לימודית ( הוא בכיתה של מצטיינים ) . הוא כל הזמן חוזר וטוען שייש לו פחד מאמא שלי . כתוצאה מהאלימות והמצב הבלתי נסבל בבית נאלצנו להזמין משטרה לבית שלקחה אותו בפראיות עם אזיקים ומשם נלקח לבי"ח אחר . הוא היה באשפוז שם קרוב לחודשיים כאשר במהלכו כאשר שוחרר לחופשה לסופ"ש השתולל והרס רכוש רב בבית ונאלצנו להזמין אמבולנס בכפיה שוב . לבסוף שוחרר משם עם הוראות להמשך שיחות וטיפול תרופתי . המצב המשיך להחריף והייתה אלימות נוראה כלפי אמי בעיקר והתדירות גברה ליומיומית . נורא חשוב לו להצליח בלימודים שלו ןהןא כל פעם חוזר ואומר שהוא לא ייתן לאף אחד לפגוע בלימודים שלו או למנוע את הצלחתו בחיים . הוא כל הזמן נזכר במה שהוא עבר וחוזר ואומר שאנחנו גרמנו לו למצבו הנוכחי . בסופ"ש האחרון אחי הגדול החליט שהוא עוצר את זה ותקף אותו במכות . הוא נכנס ללחץ ופחד לא נורמלי והמצב היה נורא : שבירת דברים , אלימות ( צביטות , בעיטות) והוא לא נרגע פשוט . נאלצנו להזמין שוטרים על מנת שיזהירו אותו ואולי ירתיעו אותו אך גם זה לא הועיל . בכל דבר שקרה , אם למשל שכנה באה ואיימה שתתלונן על הרעש בבית הוא האשים את אמי ואמר לה שאם לא תטפל בכך אזי היא תהיה אשמה ותשלם על כך . לבסוף נאלצנו להזמין אמבולנס שוב וכעת הוא באשפוז בבי"ח . נותנים לו ריספרדאל 0.5 מ"ג . הוא מאוד מתנגד לכך כי בעבר שהחלו לתת לו את זה ( בי"ח אחר ) היו לובעיות של תנועת ידיים ורגליים ולכן שם שינו לו את זה אך כעת בבי"ח זה לא מסכימים ורוצים בכל זאת לתת לו זאת . כששוחחתי עמו הוא בכה מאוד ואמר לי שהוא מרגיש שעומד לקרות לו משהו ושהוא עומד להכנס למחלה נפשית ( כדבריו הוא קרא מידע רב באינטרנט על הנושאם הללו והוא מזהה את התסמינים ) . מה עלינו לעשות אנו מרגישים חסרי אונים ולא יודעים מההצעד הנכון עבורו וחוששים שאכן המצב שלו יחמיר יותר ויהיה נזק בלתי הפיך . ברצוני לציין כי מדובר בנער חכם מאוד ומצטיין בלימודיו . הרופאים טוענים כי הוא מאוד מניפולטיבי גם ופיקח מאוד . אך הפעם יש לי תחושת בטן כי אולי באמת הוא צודק . מה עושים ? זקוקים מאוד לדעתך בדחיפות .... תודה מראש .

קודם כל אני מקווה שאחיך ירגיש טוב יותר, אין לי מושג מה לעשות או מה זה, אבל אני אוסיף לך קישור לאנשים שיוכלו אולי להסביר קצת מה עבר על אחיך כשאושפז http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/sp/anashim.asp?id=319&pass=1

אם בך היו נוהגים כך [ומבלי שידע... ...בפראיות עם אזיקים ומשם נלקח לבי"ח אחר להזמין משטרה לבית שלקחה אותו בכפיה שוב... הדרך לשם נעשתה בתרמית....אמבולנס בכפיה..] כיצד היית מגיבה? האם אימון יוצרים ע"י תרופות?! אין לי מושג מה היה לפני שנתיים ואינני יודע אם זה עדין קיים אבל איך את היית מרגישה במקומו? והאם לדעתך אישפוז בכפיה נוסף והובלתו בכחש עוזרים לאמון? אני חושב שבמקום לפנות לדבר הפשוט והוא>>> שמישהו אחר יפתור את הבעיה במקום זאת יש לבנות את האמון מחדש - בדרכ כלל זה נעשה ע"י השקעה ואכפתיות ולא ע"י "היינו מעירים" אם יש לו חוסר בדבר מה אשר אותו ממלאות תרופות - אז יתכן שיש מקום לתרופות כאשר תמיד צריך לשקול גם את תופעות הלוואי שהן שונות אצל כל אחד ולשים אותן על כף המוזניים ולהחליט אבל אם אין לו .... והתנהגות היא פועל יוצא של האירועים - בשביל מה תרופות? במקרה זה תרופה היא מניפולציה גרידא

אני מוצאת לנכון לענות לך. ואדי תקבלי כאן הרבה תשובות 'קונבנציונליות' מפסיכיאטרים אשר יספרו לך על מחלת נפש תורשתית, ואף יזהירו אותך בעתידך מפני הבאת ילדים לעולם, כי "משפחתכם נגועה בגן מחלת נפש". אולם יש לי תשובה פחות קונבנציונלית עבורך. רופאים והמודל הביולוגי שלהם ואדי יספרו לך על גנים, על מחלה מולדת, על כך שאין מה לעשות וצריך לחיות עם זה כל החיים ( ולקחת תרופות, כמובן, כל החיים, לשביעות רצונה וסמיקות לחייה-השבעת רצון של חברת התרופות) הם יספרו לך שהאלימות שלו מולדת ואפשר 'למתן' אותה בתרופות. אגב- בעבר האמינו שהאלימות התורשתית' מצויה אצל "גזעים נחותים" וכיום מאמינים שהיא 'מצויה' אצל "לוקים במחלת נפש" אבל אני רוצה לספר לך משהו אחר. הרשי לי להציג את עצמי- שמי ענבל בראון, נמנתי עם מייסדי ופעילי 'עמותה ישראלית למאבק בתקיפה פסיכיאטרית' וכיום אני פעילה בתחום זה ( של זכויות האדם בתחום פסיכיאטריית הכפייה) במישורים רבים ( למשל - ניהול אתר ברשת ופורום אינטרנט) אנו עוסקים במאבק בזכויות האדם של המערכת הפסיכיאטרית ממה שנראה לי אלימותו של הנער החלה **אחרי** האשפוזים בכפייה- האין זה יכול להיות אותו מצב בו הנער זועם על הפרת הזכויות את כותבת ***ראי שורות 5-13 במכתבך*** לצערי לא ניתן להעתיק את השורות לכאן העילה לאשפוז הראשון לא הייתה מוצדקת ... את מציינת שהוא סבל שם ... ומאז החלו התקפי האלימות... את כותבת המצב החריף וגם גילויי האלימות כאשר הוא כל הזמן נזכר באמבולנס שלקח אותו ובמחלקה יעל: האח שלך עבר אקט ברוטלי של אלימות- בשל התקף צעקות, סיבה שאינה חוקית לאשפז אדם בניגוד לרצונו , נקלח הילד באמבולנס- הוא ילד !!! ונעשה נגדו מעשה אלימות. פקודת הנזיקין רואה בטיפול רפואי בניגוד לרצונו של אדם תקיפה . האם שמעת על הפרות הזכויות המתרחשות בבתי חולים פסיכיאטרים? על פרשת אברבנל האחרונה, על פרשת מזרע, על מה שהתרחש בטירת הכרמל בשנת 1999 ( הצוות הרג חולה במכות, משום שהיה ברשימה השחורה ) בשנת 1998 ( עיתונאי מקומון חיפאי דיווח על הכאת מאושפזים) בשנת 1994 ( כתבה של סיגלית שחור דיווחה על תנאי אשפוזה המזעזעים של חיילת- לא היו דלתות במקלחות ובשירותים) על מה שקרה בגן מגד ב 1994 ( הכו את המאושפזים )- נכון -אני לא אומרת שהכו חלילה את אחיך, ואולי כן, ואולי לא- לא בכל בתי החולים הפסיכיאטרים מכים- לפעמים מסתפקים רק בעלבונות-כמו שמתרחש למשל במחלקה הפתוחה של אברבנל ב 1996- עת ירון כנר, עיתונאי בתחפושת 'משוגע' נכנס לשם לחקור מבפנים את מה שקורה.... אישה קשישה שהייתה מחטטת בפחי זבל מפאת מחלתה טולטלה בחוזקה על ידי אחות שקראה לה "יא זבל, שאלוהים ייקח אותך"- בחורה שנאנסה ולכן הייתה מגמגמת נלעגה על ידי האחות שחיקתה את קולה בלעג וגם אם לא עבר מסכת של השפלות למרות שזו אופיינית למקומות רבים...עצם הטיפול הכפוי- "פלישה שלא בהיתר לגופה של אישה, לגופו של אדם,משפילה היא , משפילה ומדכאת ; כואבת היא , כואבת במאוד ; פוגעת היא- פגיעה חדה וכואבת ; מעליבה היא- והעלבון עמוק וצורב נרמס האני, הנפש נחתכת, נפגע החופש, נגרעת האוטונומיה של הרצון, נדרס הכבוד". הדברים האילו נכונים לגבי אונס. האין הם נכונים גם לגבי אשפוז כפוי? חדירה כפויה לנפשו וגופו של אדם? הנזק הנפשי הנגרם מאשפוז כפוי ידוע כבר מזמן : פגיעה בכבוד, פגיעה באוטונומיה , עלבון צורב את מתארת את התקפי האלימות שלו שהחלו ***משם*** אחרי הפגיעה בכבוד והאוטונומיה והעלבון הצורב- לא פלא- תקפו אותו , פגעו אותו, פלשו לגופו- הטריטוריה שלו- בלא רשותו. נעשה נגדו מעשה אלימות ומאז החלה האלימות. לעיתים אדם - המוצא את עצמו חסר אונים מול רשות שרמסה אותו והפרה את זכויותיו- מוצא ביטוי באלימות. אלימות היא ביטוי של ייאוש. ושל אין מוצא אחר ***אבל יש מוצא אחר****: אנו קבוצות וארגונים שונים בארץ ובחו"ל- יחידים וארגונים נלחמים בהפרת הזכויות של המערכת הפסיכיאטרית. אין צורך להפנות יהבך אל החרב ( כמאמר הצהרת זכויות האדם הקובעת שזכויות האדם תשמרנה בכדי שאיש לא יאלץ להפנות יהבו אל החרב ואל מרידה אלימה) כאשר יש לך דרכים רבות להלחם ברשות ולהגן על עצמך מהפרת הזכויות שהיא מחוללת בך. אם האלימות ( ושווה פשוט לשאול את אחיך) נובעת מן העובדה שהילד זועם על מה שנעשה בו , מרגיש מחולל, פרוץ. חסר אונים ( תחושות המאפיינות מי שעברו אונס, או לחלופין **אונס רפואי**) שווה לבדוק אם תיעול הזעם למאבק אחר, לכתיבה, הפצת הסיפור, הגנה עצמית מכפייה פסיכיאטרית ( על ידי ידיעת החוק והזכויות) ובכלל- תיעול הזעם על שנעשה לאפיקים חברתיים של שינוי חברתי והעצמה אישית על ידי הכרה בכך שהאשם באשפוז הראשון אינו בו אלא במערכת שנקטה זילות זכיותיו ( את מתארת מצב בו אמבולנס לקח אותו על שום שהיה בהיסטריה ואני מצדיקה אותו בנקודה זו של הזעם- הרי פגעתם באוטונומיה הגופנית שלו במעשה תרמית וכל אדם גופו שייך לו ולבטח ירגיש חסר אונים אם הוא מובל בתרמית למקום בו יחללו את גופו ותישלל ממנו האוטונומיה על גופו- זה חוסר אונים נורא)- ידיעת החוק וזכויותיו, והבנתו של אחיך שאינו נתון לאשפוז כפוי שרירותי אלא יש חוק ( אמנם מצומצם ודל אך עדיין הגנה הקבועה בחוק) ששומר על זכויותיו- אולי הידיעה שיש מה לעשות נגד חוסר האונים ( אחיך חווה את המערכת בצורה שרירותית) היא היא שתפחית את תחושת חוסר האונים, הזעם, ואולי האלימות ולא זה לא בילוגי כמו שהרופאים החביבים כאן יגידו לך. בעבר האמינו שהביולוגיה והתורשתיות מנבאים אלימות כאשר הסממן היה צבע עור שחור, "נחיתות" גזעית וסממנים חיצוניים שונים כמו לסתות בולטות ועורף כזה או אחר. כיום זה 'בגנים' אך אני מאמינה שאחיך חווה חוויה קשה והוא פשוט מתוסכל ויש לאן לתעל את החוויה הזאת : אפיקים של זכויות אדם והעצמה. ענבל בר-און ממייסדי 'עמותה ישראלית למאבק בתקיפה פסיכיאטרית' מנהלת האתר 'החופש להיות' ברשת, ופורום 'די לכפייה הפסיכיאטרית בתפוז'

ישנו מושג הקרוי קבוצות התייחסות התסמינים של מחלות הנפש, על פי הדי.אס. אם הפסיכיאטרי, מקיפים טווח רחב כל כך התנהגויות המאפיינות את כל בני האנוש, שכל מי שיקרא חומרים רבים באינטרנט על פסיכיאטרייה יזהה את עצמו שם ואני אומרת 'שום דבר אנושי לא זר לי'- אבל לפסיכיאטרים כן קל מאד לזהות בעצמך תסמינים פסיכיאטרים כאשר אתה קורא על פסיכיאטרייה ארצות הברית מלאה באנשים שזיהו את עצמם עם המודל הפסיכיאטרי עד שפגשו את ארגוני זכויות האדם בתחום והחלו לאמץ מודל אחר, או כפי שדייוויד אוקס, יו"ר התנועה האנטי פסיכיאטרית בארצות הברית lets transforme being patient for being passionate for human rights לעיתים אדם מאמץ לעצמו זהות של 'חולה נפש' אך זכרי שלכל מעשה ישנן קשת של פרשנויות. ההגדרה הפסיכיאטרית מקיפה כל כך הרבה סוגי התנהגויות כך שלכל אדם אפשר לתת אבחון. מפורסמת היא העובדה שסטודנטים שנכנסו במסווה לבית חולים פסיכיאטרים בכדי לעשות ניסוי מצאו את עצמם כלואים ולא יכלו לצאת . העובדה שהחזיקו באמתחתתם פנקסים ורשמו את כל מה שראו לנגד עיניהם ( הם היו במהלך מחקר ) "הוכיחה" ש"יש להם" "אובססיה" יתכן שאחיך סובל מבעיות נפשיות ויתכן שראוי וינתן טיפול ( אנו איננו שוללים את הפסיכיאטרייה והצהרתי על כך מספר פעמים בפורום שלי אלא את הכוח והפעלת האלימות כמו להביא אמבולס לביתו של אדם שמלווה אליה) אולם הומני שרואה את האדם ולא את ה'ביולוגיה' שלו. כזה 'טיפול' לא יכול להנתן בבית חולים פסיכיאטרי שם שוללים לעיתים קרובות את צלם האדם. אני ממליצה לך בחום לפנות לחגי אביאל , הפעיל המרכזי כיום ב'עמותה ישראלית למאבק בתקיפה פסיכיאטרית' ( צרי עימי קשר במיל ואמסור לך דרכי התקשרות) - שמתמחה במאבק באשפוז כפוי של קטינים ויש לו ידע עצום בנושא הוא כתב מאמר 'מחולה נפש לנפגע תקיפה פסיכיאטרית- דיון על שינוי זהות' המסביר כיצד אדם במערכת הפסיכיאטרית מאמץ לו זהות של 'חולה נפש' ובמפגש עם ארגוני זכויות האדם הוא מאמץ לו זהות של 'נפגע תקיפה פסיכיאטרית' כמו כן אני ממליחה בחום לאחיך- את אומרת שהוא אינטילגנט - ואני מניחה שהוא בעל אנגלית מעולה- לקרוא את האתר www.mindFreedom.org יש שם סיפורים רבים של אנשים רבים אשר מגיל צעיר חיו על תרופות פסיכיאטריות ו'נבאו' להם שמעולם לא יוכלו להשתחרר ויצטרכו זאת תמיד. אנשים אילו כבר off psychiatric drugs משנת 1998, או משנת 2000 או משנת 1975 . אני לא אומרת שצריך לשלול את התרופות הפסיכיאטריות אלא להשתחרר מהאמונה הכל כך מוצקה הפסיכיאטרית ש'זה לתמיד' ש'לא תוכל בלי זה' וש'אי לקיחת התרופות תביא לדרדור המצב' ולכן- לא כדאי אף לנסות. אני ממליצה לך ולאחיך לקרוא את העדויות של ארגון 'חופש המחשבה', את האתר שלי, את הפורום שלנו, ליצור קשר עם אנשים בעלי דיעה שונה על הנושא וללמוד. אולי אחיך יוכל לאמץ התייחסות חיובית יותר לעצמו- לא כזאת של חולה נפש ( האמיני לי ש***כל אחד מאיתנו לו היה קורה שורה של תסמינים פסיכיאטרים היה מזהה את עצמו עימם****) אלא של אדם, עם זכויות, שהזכויות האילו הופרו וצריך להיאבק בזה. אולי הוא עדיין יכיר בעובדה שיש לו בעיות נפשיות, אבל יבין שזכותו לקבל טיפול הולם, בתנאים של פרטיות וכבוד, תוך שמירה על כבודו. אולי הוא יבין שכצרכן יש לו את הזכות לבחור את סוג הטיפול אולי ההבנה שיש מענה להפרת הזכויות הפסיכיאטרית תפחית את התסכול וחוסר האונים ושוב: אם אחיך אינטליגנט מומלץ לו לקרוא את אתר 'חופש המחשבה' באנגלית ולקרוא את מדור הסיפוריים האישיים. לרבים 'ניבאו' שם שלא יוכלו להסתדר בלא התרופות וכיום הם מנהיגים, פעילים, יזמים, חיים חיים מלאים, וללא תרופות. ענבל יעל כתב/ה: > > > שלום , > > הננו זקוקים לדעתך המקצועית ומבקשים כי תקרא בסבלנות את הנאמר > בפניך כאן > על קצה המזלג : > > מדובר באחי , נער בן 16 . > לפני כשנתיים זה החל בשינה מרובה ואם היינו מעירים לו על כך אז > הוא היה מתעצבן מאוד והיה משתיק כל מי שהיה מעיר לו . > עד שיום מסויים לא הנחנו לו והמצב יצא מכלל שליטה ומבלי שידע > הוזמן פסיכולוג לבית וכאשר ראה אותו נבהל והגיב בהיסטריה . > אותו פסיכולוג החליט להזמין אמבולנס בכפיה . > לאחר מכן היה אשפוז במח' פתוחה בבי"ח רגיל כאשר הדרך לשם נעשתה > בתרמית ע"י הוריי ( הוריי גרושים ) . > הוא סבל שם מאוד ולבסוף שחררנו אותו כשהגיע הביתה היה במצב של > חרדה גבוהה מאוד וקיבל טיפול תרופתי ע"י פסיכיאטרית של קופ"ח . > המצב החריף עם הזמן עד כדי גילויי אלימות ( כאשר הוא כל הזמן נזכר > באמבולנס שלקח אותו ובמח' ששהה בה ומאשים אותנו בכך יש גם התקפי > בכי ) . > עברנו דירה ובי"ס חדש והמצב המשיך להחריף גם לא הייתה התאקלמות > טובה בבי"ס ( היו 2 ילדים אשר הציקו לו ) . > בבית הוא היה מאוד אלים במיוחד כלפי אמי ולא נתן לה לדבר עמו אלא > ברשותו עד שהמצב הגיע לכך שהוא חוקק מערכת של חוקים בבית : איך > לדבר ואיך לפנות אליו ... > מחוץ לבית הוא נהדר ומתנהג מאוד יפה ורגיל ונימוסי ועדין וגם > בבי"ס מסתדר מבחינה לימודית ( הוא בכיתה של מצטיינים ) . > הוא כל הזמן חוזר וטוען שייש לו פחד מאמא שלי . > כתוצאה מהאלימות והמצב הבלתי נסבל בבית נאלצנו להזמין משטרה לבית > שלקחה אותו בפראיות עם אזיקים ומשם נלקח לבי"ח אחר . > הוא היה באשפוז שם קרוב לחודשיים כאשר במהלכו כאשר שוחרר לחופשה > לסופ"ש השתולל והרס רכוש רב בבית ונאלצנו להזמין אמבולנס בכפיה > שוב . > לבסוף שוחרר משם עם הוראות להמשך שיחות וטיפול תרופתי . > המצב המשיך להחריף והייתה אלימות נוראה כלפי אמי בעיקר והתדירות > גברה ליומיומית . > נורא חשוב לו להצליח בלימודים שלו ןהןא כל פעם חוזר ואומר שהוא לא > ייתן לאף אחד לפגוע בלימודים שלו או למנוע את הצלחתו בחיים . > הוא כל הזמן נזכר במה שהוא עבר וחוזר ואומר שאנחנו גרמנו לו למצבו > הנוכחי . > בסופ"ש האחרון אחי הגדול החליט שהוא עוצר את זה ותקף אותו במכות . > הוא נכנס ללחץ ופחד לא נורמלי והמצב היה נורא : שבירת דברים , > אלימות ( צביטות , בעיטות) והוא לא נרגע פשוט . > נאלצנו להזמין שוטרים על מנת שיזהירו אותו ואולי ירתיעו אותו אך > גם זה לא הועיל . > בכל דבר שקרה , אם למשל שכנה באה ואיימה שתתלונן על הרעש בבית הוא > האשים את אמי ואמר לה שאם לא תטפל בכך אזי היא תהיה אשמה ותשלם על > כך . > לבסוף נאלצנו להזמין אמבולנס שוב וכעת הוא באשפוז בבי"ח . > נותנים לו ריספרדאל 0.5 מ"ג . > הוא מאוד מתנגד לכך כי בעבר שהחלו לתת לו את זה ( בי"ח אחר ) היו > לובעיות של תנועת ידיים ורגליים ולכן שם שינו לו את זה אך כעת > בבי"ח זה לא מסכימים ורוצים בכל זאת לתת לו זאת . > כששוחחתי עמו הוא בכה מאוד ואמר לי שהוא מרגיש שעומד לקרות לו > משהו ושהוא עומד להכנס למחלה נפשית ( כדבריו הוא קרא מידע רב > באינטרנט על הנושאם הללו והוא מזהה את התסמינים ) . > מה עלינו לעשות אנו מרגישים חסרי אונים ולא יודעים מההצעד הנכון > עבורו וחוששים שאכן המצב שלו יחמיר יותר ויהיה נזק בלתי הפיך . > ברצוני לציין כי מדובר בנער חכם מאוד ומצטיין בלימודיו . > הרופאים טוענים כי הוא מאוד מניפולטיבי גם ופיקח מאוד . אך הפעם > יש לי תחושת בטן כי אולי באמת הוא צודק . > מה עושים ? > זקוקים מאוד לדעתך בדחיפות .... > תודה מראש .

אין בהודעה זו הזמנה לגשת לפורום שלנו ולהתדיין בכל סוגיות הבעד ונגד הארוכות שואדי דורשות דיונים רבים הודעה זו נועדה להראות ליעל, ובתקווה גם לאחיה, שישנן אופציות נוספות, וכדאי לשקול זוויות מבט נוספות

שלום לענבל. ניכר מתוך התיחסותך שיש לך רצון כנה לסייע.אני מניח שלא אחדש לך אם אומר שלא כל אחד שמקים עמותה או שותף להקמה, הופך אותו לידען גדול בנושא גם אם עברת אישית התנסות כל שהיא בתחום זה. אל לך להטיל דופי בטיפול הפסיכיאטרי ובעוסקים במקצוע חשוב זה ובאלה שהחליטו ללמוד תחום זה ברפואה. בריאות ואושר.