אני מיואשת

לרופא שלום אני ממש מיואשת הכל לא מצליח לי בזמן האחרון בעבר הייתי "וורק הוליק" עבדתי בקצב מטורף עד שחליתי במחלת הנשיקה לא יודעת אם קשור אבל לא חשוב בקיצור הגעתי למצב שהייתי צריכה לקחת פלוטין ואחר"כ סרוקסט במקום לקחתי כמעט שנה והפסקתי הרגשתי מצויין עד ש .. היתחתנתי באותו זמן קניתי דירה בלחץ של בעלי ואביו במקום שממש לא רציתי אבל זה היה תוך כדי לחץ מאז אני עוד לא נשואה שנה וכבר עברתי שתי דירות שכורות עם בעלי בית שרק מכבידים עלינו הדירה שלנו עדיין לא מוכנה בעוד שלושה חודשים ניכנס אליה ואם זה לא מספיק פיטרו אותי מהעבודה שעבדתי בה שבע שנים ואם גם זה לא מספיק הפלתי לפני 4 שבועות בשבוע עשירי הכול קורה לי אני כל הזמן בוכה ומפחדת לא יודעת ממה אבל אני לא יכולה להפסיק לבכות בבקשה אל תציע לי לקחת פרוזאק כי אני רוצה להכנס להריון בלי פרוזאק אני חייבת להכנס להריון אני כבר בת שלושים ועדיין אין לי ילדים עזור לי בבקשה תמיכה

למיכל היקרה : אולי מילותי ישמעו לך ריקות ו/או אולי אוסף של קלישאות ,אבל לא מעט אנשים "היינו שם" ויצאנו אכשהו מזה . בעבר עסקתי בתפקיד שהשיק לתחום הטיפולי (יש לי מספר תארים בתחום עבודה סוציאלית פסיכולוגיה וחינוך). בגלל נטיתי לפרפקציוניזם נהגתי לעבוד כ-12 שעות בממוצע ביום תוך חשיפה מתמדת לסיבלם של אחרים (מבלי שהיה לי את החוסן הנפשי להתמודד ברמה הרגשית עם הכאב של הזולת). עברתי תהליך של שחיקה נפשית מצטבר עקב המצב הנ"ל שבשילוב עם פגיעה פיזית ונפשית פוסטראומטית (ב עקב תאונה )הביאו אותי למצב של חוסר תפקוד מוחלט. בנוסף לכך, חליתי בפיברומיאלגיה ( מחלה ראומטית שמשערים שמקורה נפשית) והתמכרתי לשימוש בקסנקס ( בנזודיאזפינים ) ממנן אין ביכולתי להגמל עד עצם היום הזה. כל התהליך הזה היה מלווה בסדרה של אובדנים כואבים סביב מעמד המצקועי , יוקרה, בטחון, כסף. למורת רוחי ( כפרפקציוניסט השואף לעצמאות ושלמות) נזקקתי לסיוע של הסביבה בכדי להמשיך ולתפקד ולו ברמה הבסיסית והראשונית. אבדתי את יכולת להחזיק את ביתי הקטנה בזרועותי. אשתי ובני בן ה 9 תפסו תפקדים שעד אז מולאו על ידי. מאידך, באופן הדרגתי השלמתי עם נכותי הפיזית ועם התדרדרותי הקוגניטיבית עקב המצב הפוסטראומטי , מחלת הפיברומיאלגיה בה לקיצי וההשפעתה המטשטשת של כדורי הקסנקס . כמכור לתרופת הרגעה ובשל מצבי הפוסטראומטי התפטרתי מטעמי אתיקה מקצועית. בנקודת השפל של חיי היתה לי הארה ( לא במובן המיסטי). פתאום הבנתי עד כמה אני תרמתי למצב אליו נקלעתי ומנקודה זו חוויתי צמיחה מסוימת: פתאום תפסתי שהתאונה בה היתי מעורב נבעה מחוסר זהירותי בנהיגה כש"טסתי" להציג פרויקט בפורום מסוים בכדי "לקדם " את עצמי. הבנתי במישור הרגשי שהשחיקה הנפשית היתה תוצר שלהנסיון התמידי " להיות בסדר ומצליח" בכל המובנים. ובעיקר כדי לזכות באהדה מהסיבה על מנת לרומם את דימויי העצמי הירוד. יתכן וההומור הציני שלי הקל במידת מה על הכאב ברגעים הקשים. אבל בסך הכל שיניתי את מכלול ההתיחסויות למצבי העגום שלא עלה בקנה עם ציפיותי בעצמי בהתאם ל"תכנית החיים " שרקמתי שכבה אחרי שכבה מאז גיל ההתבגרות. בשלב ראשון שרדתי , במשך הזמן התחלתי לחיות מחדש חיים אחרים לא פחות איכותיים מחיי הקודמים. זה היה תהליך ארוך וכואב עם לא מעט אובדנים והמון רווחים. זכיתי לסיוע ממקומות ואנשים שלא הכרתי...נחשפתי לאהבת חינם, רכשתי חברים חדשים, התבגרתי. זהו הסיפור.. בקיצור. מזה מספר חודשים חלה החמרה במצבי הפיזי הפוגע ביכולת התפקוד הכללית, אבל אני כבר לא שם. אני מבין ( ממש) שהחיים הם בעיקר דרך. ויש בידי להנעים את הדרך על אף המכשולים והקשיים או לבכות על מר גולרי הברירה בידי (רק מהקסנקס האיום אין ביכולתי להגמל) כאמור, זהו הסיפור... מקווה שתצליחי באמצעותו להביט על השקורה לך בפרספקטיבה ושאוב כוחות על מנת לדחוף את עצמך קדימה באופטימיות. כל טוב דניאל איש שיווק ואינסטלטור ( עובד סוציאלי לשעבר ולצערי מכור לקסנקס בהווה) ועוד משהו... ..." למד כיצד להמתין. אם למרות כל מאמציך הנחושים אינך מצליח להשיג את מטרותיך, היאזר בסבלנות. בין השלמה עם הדברים לחרדה-בחר בהשלמה.." רבי נחמן מברסלב

למיטב ידיעתי יש תרופה שמסייעת לירידה מן הקסנקס.

מיכלי יקירתי, באמת נישמע כאילו נפל עלייך הכל ביחד,אבל תאמיני לי שזה קטן לעומת מה שאני עברתי ועדיין עוברת.אני יודעת שיש משפט שאומר נחמת רבים נחמת טיפשים אבל תתעודדי-הכל עובר-הכל עניין של זמן. לדעתי אם את מרגישה שאת עצובה ובוכה כל הזמן כדאי שתתיעצי עם פסיכיאטר-אני אישית לוקחת סרוקסאט(אנטי דיכאון ואנטי חרדות)כבר חודשיים עקב טראומה לאחר לידה (שלישית)ומאז אני סובלת מחרדות. אני חושבת שבקשר לילדים -לא כדאי למהר במיוחד במצב שאת נימצאת. גיל שלושים זה לא סוף העולם ועדיין ממש לא מאוחר להוליד ילדים. קחי את הזמן,תטפלי בעצמך ורק כשתרגישי חזקה מספיק תתכנני את ההריון. פשוט חבל לי שעם כל הלחץ שאת נימצאת בו תיכנסי גם להריון ואז יהיה לך קשה יותר. בקשר להפלה שהייתה לך-תירגעי זה קורה המון וזה לא אומר שום דבר לגבי ההריון הבא. אני מבטיחה לך-הכל עובר. עדי

הי מיכל קשה לקרוא את מה שאת כותבת, נשמע שעוברת עליך תקופה מאוד קשה, אבל אולי הנחמה היא בכך שזו תקופה והיא תסתיים ? אמרת שהדירה שלכם תהיה מוכנה בעוד שלושה חודשים, נכון ? זאת כבר התחלה חדשה - וזה טוב. בנוסף את ללא טיפול תרופתי שזה ממש קשה בתקופה מטורפת כמו שאת עוברת. לגבי ההריון וההפלה, גם אני לאחרונה עברתי 'הפלה זעירה' שזה הפלה בשבועות הראשונים של ההריון, וזה עצוב לאללה אבל את יודעת שזה מנגנון של הגוף שנועד לשמור עלייך, או שמשהו אצל התינוק היה לו בסדר או שאולי בגלל כל הלחץ והבלאגן שאת עוברת זה נפל. אל תדאגי, קודם כל את יודעת שאת פוריה ויכולה להיכנס להריון(הרבה נשים בגילנו לא יכולות) ודבר שני לכל דבר יש את הזמן שלו, ההריון והילד יבוא כשתהיי מוכנה לזה מצד אחד אני יודעת שהתשובה שלי לא בדיוק עוזרת אבל אני לא יודעת מה לכתוב לך ומצד שני אני מאוד מזדהה עם מה שכתבת ורוצה להפגין קצת תמיכה. אני כאן אם את רוצה לכתוב לי לילית

ודרך אגב רציתי להוסיף, היות ואני גם נשואה טריה וגם בשלבי הלקראת הריון, ערכתי את כל הבירורים האפשריים לגבי הריון וסרוקסט ושתדעי שלטענת כל הרופאים, הפסיכיאטרים, רופאי הילודים והמומחים הכי גדולים, במהלך עשר שנים של שישמוש בסרוקסט בקרב עשרות מיליונים של אנשים סביב העולם לא נמצא מקרה אחד של פגיעה בעובר או סכנה לו. בלי קשר למחקרים הללו אני הפסקתי לקחת סרוקסט לקראת כניסתי להריון.