ניתוקים

שלום ד"ר. אני בן 29 ונמצא כבר שנתיים בטיפול פסיכולוגי אשר עזר לי מאוד, לפניו היה לי קשה מאוד לתפקד,היתי במעיין דכאון, ציוני בלימודים ירדו,היתי מנתק קשרים חברתיים, לא היה לי חשק לכלום והכל נראה לי פסימי,הטיפול כאמור עזר לי להבין את בעיותיי ולהתמודד טוב יותר איתם,חל שיפור משמעותי בתפקוד למרות שלא מושלם. אציין שאני גם סובל מA.D.D של מבוגרים בעוצמה נמוכה. אחד הדברים שלא השתפרו הם אותם ניתוקים או מצבים דיסוציטיביים כמו שאתם קוראים להם שחוזרים בתדירוויות שונות ובתקופות שונות, איני חש בחרדה אולם אני חש שאני "לא בדיוק נמצא שם" ולפעמים איני מצליח "להכנס" למאגר הזכרונות. אני נלחץ במידה כזו או אחרת כשאני מול אנשים(אני עובד בעבודה שדורשת מפגשים רבים עם אנשים) ואני מודע לעצמי ולתנועות גופי כאשר אני מושחח עם אנשים. השאלה: מה עושים??? האם לחכות לשיפור נוסף שהריי סכה"כ יש לי ניסיון חיובי עם טיפול דינמי מעמיק, למרות שנראה לי שאני קרוב למצותו ושאין לי יותר מה ללמוד-מה שהיה צריך לעלות מהתת מודע למודע כבר נמצא שם, או לפנות כבר עכשיו לפסיכיאטריה שכן מדובר בהפרעה ביולוגית שמצריכה עזרה תרופתית-אני רוצה לציין שאני דיי חושש מטיפול כזה בגלל תופעות הלוואי והסטיגמות החברתיות- מה עושים ד"ר???

לבר אכן שאלה קשה... הדבר החשוב ביותר הוא שאתה רוצה להרגיש בטוב, להתפתח ולהתקדם ואז אני בטוח שגם עם טיפול וגם בלי טיפול אתה תתקדם ותרגיש בטוב. הטיפול כמובן עוזר ומזרז את התהליכים. כפי שציינת לכל דבר יש יתרונות וחסרונות. טיפול תרופתי עשוי לעזור, הטיפול אינו ממכר ובדרך כלל אינו גורם לתופעות לוואי וגם הסטיגמה אינה כה נוראית, אבל בכל זאת מדובר על תרופות. אפשרות שניה היא לנסות לשנות את סוג הפסיכותרפיה, להתחיל עם טיפול קוגניטיבי שהוא מומלץ למצבים של חרדה. אבל העיקר הוא רצון והמוטיביציה לשינוי. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש