הדכאון שלא נגמר...

אני בשנות הארבעים. בשנה שעברה, בעקבות ארוע קל אך טראומטי (נודע לי שיש שמועות לא נכונות שלבעלי היקר והנאמן יש רומן), כניסה למצב דכאוני ומחשבות בלתי נשלטות, קבלתי כדורי סרוקסאט שאפילו במינון מזערי של רבע כדור גרמו לי להיות ישנונה ופגעו לי בחשק המיני. נכון שאולי לאחר כחדשיים התחלתי להרגיש יותר טוב אבל אז נכנסתי לדכאון בגלל הישנוניות והחשק המיני... לכן הפסקתי לקחת אותם וניסיתי להתגבר בעזרת כוחות הנפש שלי. עברה כמעט שנה מאז ולמרות שמצבי השתפר ללא הכר בכל זאת אני לא לגמרי בסדר. מינון החרדה שלי פשוט יותר נמוך. אני מוצאת את עצמי עדין מכבידה על חברי (כולם, חוץ מבעלי שלמרות אהבתו אלי לא כלכך ידע אז ולא היום איך להתמודד עם הבעיות האלה) בדיבורים בקשר לבעיות שלי למרות שתמיד אהבתי לשמור את בעיות מהסוג הזה לעצמי. ההצקות האלה מרחיקות אנשים ולא מקרבות. התחלתי לעסוק גם בספורט ולנסות להגדיל את חוג ידידי וכל אלה לא פתרו את הבעיה. מה עושים? האם להמשיך לתת לזמן לעשות את שלו או לחפש עזרה מקצועית או חו"ח לחזור לכדורים???

לורדה, כמובן שאפשר להתחיל בטיפול פסיכולוגי ולנסות לשפר את המצב, מומלץ טיפול קוגניטיבי. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש