המטפל ואני
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
תודה רבה לשניכם. לא המשכתי את השרשור הקודם בשל עומס הודעות. פנינה יקרה, אני לא יכולה לספר לאישתו דבר, משום שזה לא ענייני מה שקורה ביניהם, והמטרה שלי היא לא להפיל אותו אלא להרים את עצמי. אני הייתי בקשר עם גבר נשוי במשך הרבה שנים ולכן אפשר להגיד שאני יודעת שלפעמים למטבע יש יותר משני צדדים. הנושא האישי שלו לא משנה לי. אבל... מה שכן פוגע בי הוא היחס לילדים שלו, ואני מניחה שמכאן גם הפגיעה שלי. בגלל שאני גדלתי במשפחה שבה ההורות לא הייתה ממש תקינה (בלשון המעטה) רציתי לראות בו מעין אמא שלי (אבא שלי דווקא היה בסדר) ורציתי שהוא יגן עלי כמו שאמא שלי הייתה צריכה להגן עלי ובעצם הוא פגע בי בדיוק כמו שהיא פגעה בי (בנסיבות אחרות). דר' הידש, אני מודה לך מאוד על התשובה כי באמת אני מרגישה כרגע שאני צריכה 'לתקן' את הטיפול. להתנצל על ההודעה שהשארתי לו ולראות איך אפשר לשקם את האמון אם בכלל, אבל התמונה הזו שלו יושב עם מישהי באוטו לא יוצאת לי מהראש. זו בדיוק התמונה של החיים שלי. ואני כל כך פגועה מזה שהוא אמר שאחרי ההודעה שהשארתי לו המקסימום שהוא מוכן לעשות בשבילי זה להפגש בשבוע הבא, שאני לא יודעת איך אחזיק מעמד עד אז. אבל אני מתנחמת בזה שאני כבר רגילה 'להחזיק מעמד' מדברים קשים יותר, רק שעד עכשיו זה היה בעזרתו והיום הכל מוטל עלי. תודה. רוית.
לרוית שלום, אני לא ממש רוצה להיתערב. אבל אני יודעת שהדרך להגיע למשהו היא באמצעות שיחה. וזה אומר שאת חייבת לספר לו את מה שגילית. ובעיות פותרים ביחד... ואל תהי ילדותית. ובלי כעס. מיכל מ
לרוית אני חושב שכבר עברו יומיים, המטפל מכיר אותך ובטח מרגיש אחריות על הטיפול, ויש לו (אני כמעט בטוח) התלבטויות ויסורי מצפון משלו. תשקלי לנסות להתקשר אליו שוב ולבקש פגישה. תתקשרי בלשון עניינית ואסרטיבית, לא להתחנן ולא להתקיף, תגידי שאת במצוקה וזקוקה לפגישה. אני חושב שכעת הדבר אפשרי. תמשיכי לעדכן ולהיות אתנו הידש
