מה לעשות ???
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
שלום בחורה בת 34, רווקה שעדיין מתגוררת בבית הוריה מחוסרת עבודה קרוב לשנתיים, לא מוצאת את עצמה מבחינת תעסוקה, עובדת בעבודות זמניות ולא יודעת מה רוצה מעצמה בחיים ולאיזה כיוון עבודה ללכת ובכלל קיים חוסר שקט נפשי מחשבות טורדניות, חוסר ביטחון שהולך ויורד, חוסר מוטיבציה, אפטיות לחיים חוסר חשק לצאת ולבלות למרות שעושה זאת בכח וכלפי חוץ לא רואים דבר - הכל נראה מושלם אבל בפנים מרגישה את האמת וחוסר חשק לדבר על זה בכלל, שומרת הכל בבטן ללא יכולת ביטוי עצמי, כאילו מה שהקול הפנימי מרגיש וחושב - הקול החיצוני אומר אחרת. הרגשה של שני אנשים שחיים בתוך גוף אחד הסביבה הקרוב לא מבינה או לא מצליחה להבין הרגשת תיסכול נוראית, האם זה דיכאון ? במידה ואין כסף לטיפול פרטי, מה הפרוצדורה בטיפול דרך קופ"ח האם זה כרוך במס' מצומצם של טיפולים , האם יש צורך בטיפול תרופתי המצב הזה קיים מאז ומתמיד (גיל 12 !!!!!!! אולי) חוסר ביטחון מגיל צעיר מאוד ונידוי חברתי בגיל צעיר שכנראה הוא שורש הבעייה לאורך כל השנים אופי חזק , סופג ומבליג - אבל עד כאן !!!!!!!!!! נראה בלתי אפשרי לחיות כך לנצח - המפלס כבר עלה למעלה הרגשת חנק נוראית - מה עושים ואיך ממשיכים הלאה
ליפעת היקרה אני חושב שאת מבינה שרצוי להגיע לטיפול נפשי והגיע הזמן לשיחות. בקופת החולים הכללית עם הפניה למרפאה לבריאות הנפש אפשר להתחיל טיפול. אפשר לפנות גם למרפאות פסיכיאטריות בבתי החולים הכלליים באותו התהליך והטיפול אינו כרוך בתשלום. רופא המשפחה יוכל לכוון אותך. לעתים אפשר לפנות למרפאות גם בפניה עצמית אולם הן אינן אוהבות את זה. בשנים האחרונות אני מעודד אנשים לפנות לטיפול ודווקא בגיל הדומה לשלך, גיל 23 עד 30. בשנים הללו אנשים מקבלים את ההחלטות החשובות בחייהם, ההחלטות שאתם ילכו למשך כל החיים, 1. בחירת מקצוע 2. בחירת בן/בת זוג 3. סגנון החיים-איפה לחיות, כיצד האם בנגב, בתל-אביב או בניו יורק. אלו החלטות חשובות ומעצבות את כל החיים ולכן כדאי להיות במצב הנפשי הטוב ביותר שאפשר. לכן אני חושב שבגילך התועלת בטיפול נפשי רבה ביותר וכדאי לפנות לשיחות כמה שיותר מהר, חבל על הסבל. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
דר הידש. אני חושבת שה"התחמה" שלך גילאי 23-30 היא בעייתית ומה עם גיל 31? 32? מה כבר ההבדל? איפה הגבול המדוייק? ההתחמה הזאת עלולה לדכא אנשים מבוגרים יותר כאילו זהו אחרי גיל מסויים כבר אין צ'אנס לשינוי ואנשים צריכים להבין ששינוי תמיד אפשרי ולעולם לא מאוחר לעשותו לכן המסר הזה שאכן חוזר ומופיע כאן כל פעם צורם מחדש אין גיל לשינוי- לעולם לא מאוחר!
ליפעת היקרה, התופעות שאת מתארת הן דיכאון נורלמי לדעתי. את לא מצאת את עצמך עדיין, כפי שתארת, ללא עבודה, רווקה, לא נהנת מהחיים וזה טבעי בהחלט, אם לא היית בדיכאון ולא היית מצוברחת אז זה היה לא נורמלי. כל בן אדם שנמצא במצב שלא מצא את עצמו, נוטה לדיכאונות. אני מבינה אותך בהחלט כי גם אני נמצאת במצבך, אומנם אני נשואה+ילדה בת שנתיים , אך עדיין מרגישה תלויה באויר, אין לי עבודות קבועות, גם אני יוצאת לבילויים בכוח , רק כדי להגיד : הינה אני עושה משהו עם עצמי. לדעתי כדאי לך לפנות לטיפול פסיכולוגי , זה יעזור לך הרבה, יעזור לך למצוא כיוון מסויים. בנוגע לזה שאת עדיין רווקה, יש לי רק שתי מילים לאמר לך: אז מה?! מישהו אמר שיש גיל מסויים להתחתן? אני התחתנתי בגיל 30, היום אני בת 33 וגם אם עד היום לא הייתי מתחתנת, לא הייתי נלחצת מזה. הנקודה היא, מה שבאמת חשוב הוא שאת צריכה להרגיש טוב בזכות עצמך, להרגיש שאת שלמה עם עצמך ושטוב לך, אחר כך לחפש לך בן זוג. לכן עצתי לי אלייך, לכי לשיחות אצל פסיכולוג ולאט לאט תבני את עצמך, אל תלחצי , זה רק גורע. שיהיה לך בהצלחה ותחזיקי מעמד.
