אני במצוקה קשה
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
שלום ד"ר הידש היקר כתבתי לפורום בעבר והגיע הזמן להוציא את הכל החוצה אני כל הזמן מתעסק בנושא של הדיכאון והחרדה מתקשר לער"ן כל יום נטלתי בעבר פאקסט שעבד נפלא ברגע שנפרדתי מחברתי המשכתי לקחת אותו אבל ההשפעה הטובה שלו ירדה אולי הייתי צריך להעלות את המינון? בכל מקרה התקופה ההיא (הטובה) חלפה ונעלמה לה עם הפאקסט וקיבלתי ציפרלקס אותו אני נוטל כבר חודש וכ 4 ימים שונה המינון מכדור לכדור וחצי עם הציפרלקס אני מרגיש לא יום טוב או לא טוב אלא רגעים של חצי שעה סובל ממש ןשעתיים סובל פחות אבל הכל מלווה עם פחדים של לא יכול לתפקד. בכלל לא אותה השפעה כמו לפאקסט היום כל היום הרגשתי בדיכאון ובמצב חרדתי גדול אצלי החרדה מתבטאת בכך שהיא נמצאת אצלי כל הזמן אבל תוקפת עולה ויורדת. וכל היום התאמצתי להחזיק את האוכל בפנים ולא להקיא אני לא מרוכז, מדברים איתי כאילו אני לא קולט ,אני חושב שאני מוגבל בקושי יכול לתפקד אין לי מושג איך אני הולך לעבודה כל יום אני מוצא עצמי קשה לי לנהל שיחה עם בן-אדם ובכלל לצחוק כמו שעשיתי אז אני עושה הכל בלי שמחת חיים כאילו אני לא נהנה כבר משום דבר ויותר מדכא כי אני לא מצליח כמו אז ומחכה לרגע שאני ארגיש כמו אז (תקופת הפאקסט) יש בי פחד לא מוגדר כזה שאני מרגיש כאילו אני תקוע והכל לא זורם למשל מישהו יגיד עבדתי ואני הולך לשחק סנוקר ואז עוד משהו , בעבר חיפשתי את הדברים האלה היום אני לא מסוגל אן לי כח לכלום ואני מרגיש שאני לא יכול לעשות כלום ומה שאני מצליח לעשות אני אומר יופי זה לא כמו פעם עם הפאקסט אני עושה אבל לא כמו שרציתי רמת הריכוז שלי ירדה לאפס ואין לי מושג איך אני אבנה את עתידי. כל פעולה קשה לי ואני מפחד. אני מרגיש כאילו בבועה חי בעולם משלי שמנסה ליצור כאילו קשר בחוץ אבל לא יכול ואני נלכד בעולם החרדה והדיכאון חושב על זה כל הזמן ואפילו שאני רוצההה לא לחשוב פשוט לא יכול זה יותר חזק ממני האמנתי ברופא והאמנתי בכדורים אבל מאז שכאילו הפאקסט השפיע פחות איבדתי את האמונה אני סקפטי ולא מאמין שמשהו כבר יעזור, זהו חשבתי (אז) שפתרתי את הבעיה יותר לא יחזור לי אבל כמה טעיתי אולי אני כבר משוגע או חולה נפש שכל מה שמעניין אותי זה ,כדורים, הפורום הזה, ער"ן, אבל אין תשובה. עם ההורים בכלל אמא שלי חושבת שהכל בסדר (מכחישה) ואבא שלי חושב שזה בסה"כ שטות אחת גדולה, כל כך כואב לי אני מספר להם שאני מרגיש קצת לא טוב אבל לא כמו שאני מספר למה המצב הכלכלי קשה בבית ואני יודע שאם אני אספר אני אןסיף דאגה למה לא מספיק כל הצרות צריך גם ילד חולה שיטפלו בו ככה עכשיו אני מרגיש כמו אלה החלשים והמסכנים שלא מחוברים לעולם. והכי מפחיד שיש לי אמונה שאכנס לביה"ח לחולי פש כי אף תרופה לא תעזור וזה הפיתרון היחיד (ההורים שלי יתמוטטו) ואני אסיים שם את חיי לפעמם אני חושב שאולי זה מה שאני צריך אבל כאילו ממש באמונה וזה מה שמפחיד דוקטור אם הייתי מטופל שלך אחרי שקראת מה היית עושה איך היית מטפל בי? (המקרה הכי קשה שבטח נתקלת) אורן. דמעות זולגות מעיניי כשאני כותב את זה דוקטור מה הפיתרון לכל זה??
לאורן שלום, לפי כתיבתך ניתן לראות שאכן אתה סובל סבל רב ואני מבינה אותך מאוד כי גם אני הייתי בסיפור הזה ועדיין לא יצאתי ממנו ב 100%. אני לפני 5 שנים עברתי משבר בעקבות פרידה מבן זוגי, והדבר גרם לי לדיכאון חזק המלוות בחרדות ובהתקפי פאניקה. ממש לא יכולתי לתפקד והייתי הולכת לעבודה כמו רובוט, לא מדברת, לא צוחקת, אבל אף אחד לא ידע בעבודה מה עובר עליי כי הייתי משחקת אותה, כאילו הכל בסדר. ירדתי במשקל בערך 25 קילו והייתי נראת מפחיד, לא יכולתי לאכול, לא יכולתי לשמוח. היום אני נוטלת ציפרלקס כבר 6 חודשים אחרי שגם לי הפקאסט(סרוקסט) הפסיק לעזור לי ואני לא מרגישה הכי טוב, אבל מנסה גם לעזור לעצמי בדרכים אחרות. למשל מה שאני יכולה להציע לך זה: 1. ללכת לטיפול התנהגותי קוגנטיבי- שיחות שעוזרות לך להתגבר על החרדות. 2. והדבר שאני הכי הכי ממליצה - זה לעשות כל יום הליכה של שעה זה ממש עוזר, אבל ממש עוזר(מנסיון אישי) זה לא פותר ב 100% את הבעיה , אבל ממש מקל, כדאי לך לנסות. זהו, אני מקווה שהכל יהיה בסדר איתך ותנסה להיות חזק. ביי ביי ניקול
הי אורן. ממש אין לי מילים. אני שומעת את הכאב מתוך המילים שלך ומחבקת אותך. עדי
שלום לאורן היקר, אתה נשמע מאד מאד מודאג שזה מה לעשות גם חלק מהחרדה. לדעתי רבים ממשתתפי הפורום הזה חוו ועדיין חווים תחושות כמו שלך אז פה זה בדיוק המקום שאנשים יכולים להבין את המצוקות שלך ולהזדהות איתן. אולי לא הכי מעודד, אבל אתה לא לבד. גם אני לא במצב של תפקוד ושל חרדות מאד קשות אז אני מה זה מבין אותך. בעיקר מה שאתה צריך עכשיו זו תמיכה ומשהו שיגרום לך להאמין קצת יותר שאתה יכול לצאת מהמצב הזה והוא חולף. למרות שזה קצת קשה להאמין כאשר אתה בחרדה ודיכאון :-( וגם אם נניח אתה מצליח להוציא החוצה את הכאב זה גם עוזר. מקווה בשבילך שהתרופות יוציאו אותך מהמצב הזה ושהתקופה הקשה שלך תעבור מהר כרגע אתה זקוק להמון תמיכה מאנשים ובאמת אנשים פה תומכים בך ומנסים לעזור לך כמה שהם יכולים. מומלץ גם לשלב פסיכותרפיה ולקבל גם כך טיפול נוסף וטוב תרגיש טוב
קודם כל תירגע תילך לרופא משפחה תיקח כדור מתאים למשל קלונקס ותלך לייעוץ מתאים ללא דחוי בסוף הכול עובר מבעל נסיון
אני בן 43 חולה אפיליפסיה והוגדרתי כסובל פוסט טראומה כרוני וגם שברים בחוליות כתוצאה מתאונה שעברתי משנת 2001 .הייתי מאוזן וההתקפים חזרו.אנו נוטל הרבה תרופות כמו אפנוטין ,סירוקסט,ואבן,אוקסיקונטין בגלל כאבים נוראיים,קלונקס.ומצבי הנפשי הלך ומחמיר ואפילו לא פונה לקבלת טיפול רפואי,כי אני מרגיש שמתיחסים אלי ככלום. אני לא מצליח לישון,הזיות,עצבנות,הרטבה,פרכוסים שחזרו לאחר תקופה טובה,ההתקפים גורמים לי כאבים נוראיים,תמיד יש לי חרדות של ממש,אני לא עובד,הרבה שכיחות ורבים מנצלים אותי בגלל כך.ניסיתי להלחם ואף למדתי במכללת ויצו לקראת קבלת תואר ראשון הצלחתי אבל לאחרונה מצבי חזר להידרדר,ואני לא יודע מה לעשות במיוחד ואני קופחתי ע"י המוסד לביטוח לאומי בנצרת שלא אישרו לי קיצבה יציבה כי חושבים שכולם רמאים ואני באמת כיום לא יכול לעבוד,וחלומי להבריא,ולא להיות תלוי בביטוח לאומי ובאחרים. אני מתחנן שתעזור לי כי יש לי 4 ילדים שאני צריך לפרנס,במציאת טיפול מתאים שיוכל לעזור לי להחלים ןלחזור לחיים נורמאליים ככל האפשר.תודה מראש ושתהיי בריא.
אני בן 43 חולה אפיליפסיה והוגדרתי כסובל פוסט טראומה כרוני וגם שברים בחוליות כתוצאה מתאונה שעברתי משנת 2001 .הייתי מאוזן וההתקפים חזרו.אנו נוטל הרבה תרופות כמו אפנוטין ,סירוקסט,ואבן,אוקסיקונטין בגלל כאבים נוראיים,קלונקס.ומצבי הנפשי הלך ומחמיר ואפילו לא פונה לקבלת טיפול רפואי,כי אני מרגיש שמתיחסים אלי ככלום. אני לא מצליח לישון,הזיות,עצבנות,הרטבה,פרכוסים שחזרו לאחר תקופה טובה,ההתקפים גורמים לי כאבים נוראיים,תמיד יש לי חרדות של ממש,אני לא עובד,הרבה שכיחות ורבים מנצלים אותי בגלל כך.ניסיתי להלחם ואף למדתי במכללת ויצו לקראת קבלת תואר ראשון הצלחתי אבל לאחרונה מצבי חזר להידרדר,ואני לא יודע מה לעשות במיוחד ואני קופחתי ע"י המוסד לביטוח לאומי בנצרת שלא אישרו לי קיצבה יציבה כי חושבים שכולם רמאים ואני באמת כיום לא יכול לעבוד,וחלומי להבריא,ולא להיות תלוי בביטוח לאומי ובאחרים. אני מתחנן שתעזור לי כי יש לי 4 ילדים שאני צריך לפרנס,במציאת טיפול מתאים שיוכל לעזור לי להחלים ןלחזור לחיים נורמאליים ככל האפשר.תודה מראש ושתהיי בריא.
אני בן 43 חולה אפיליפסיה והוגדרתי כסובל פוסט טראומה כרוני וגם שברים בחוליות כתוצאה מתאונה שעברתי משנת 2001 .הייתי מאוזן וההתקפים חזרו.אנו נוטל הרבה תרופות כמו אפנוטין ,סירוקסט,ואבן,אוקסיקונטין בגלל כאבים נוראיים,קלונקס.ומצבי הנפשי הלך ומחמיר ואפילו לא פונה לקבלת טיפול רפואי,כי אני מרגיש שמתיחסים אלי ככלום. אני לא מצליח לישון,הזיות,עצבנות,הרטבה,פרכוסים שחזרו לאחר תקופה טובה,ההתקפים גורמים לי כאבים נוראיים,תמיד יש לי חרדות של ממש,אני לא עובד,הרבה שכיחות ורבים מנצלים אותי בגלל כך.ניסיתי להלחם ואף למדתי במכללת ויצו לקראת קבלת תואר ראשון הצלחתי אבל לאחרונה מצבי חזר להידרדר,ואני לא יודע מה לעשות במיוחד ואני קופחתי ע"י המוסד לביטוח לאומי בנצרת שלא אישרו לי קיצבה יציבה כי חושבים שכולם רמאים ואני באמת כיום לא יכול לעבוד,וחלומי להבריא,ולא להיות תלוי בביטוח לאומי ובאחרים. אני מתחנן שתעזור לי כי יש לי 4 ילדים שאני צריך לפרנס,במציאת טיפול מתאים שיוכל לעזור לי להחלים ןלחזור לחיים נורמאליים ככל האפשר.תודה מראש ושתהיי בריא.
