אלוהים איפה אתה שצריך אותך?

דיון מתוך פורום  פסיכיאטריה

14/07/2004 | 11:52 | מאת: דניאלה

חשבתי המון לפני שהתיישבתי ליד המחשב,אני שואלת האם יש אלוהים מכיוון שבחודשים האחרון חיי נעשו בילתי ניסבלים באופן שקשה לי לתאר ואני לא יודעת מה לעשות איתם????ואני לא מבינה איפה אלוהים???? אני חוזרת בשאלה ולא אוכל לפרט למה כי סיפור ארוך אז אולי אלוהים מעניש אותי עם המחלה הזאת וכל הצרות והכאב שנילווה אליה בגלל זה? אם כן אז חבל על הזמן, אני קמה בבוקר, עושה מה שצריך הולכת לעבודה בקיצור ממש אבל ממש מישתדלת לתפקד כמו שצריך במה שחובה עליי לתפקד, אבל אני בורחת המון לשינה, מלאה כאב וייסורים שאין לי מושג כל כך איך להתמודד איתם, אבל אני מיתמודדת אבל בינתיים הכאב גודל והגוף שלי מרגיש כמו בת 100 ואני אני כולה בת 28 יש לי עוד חיים שלמים לפניי, בתקופה האחרונה אני מודה שאני ממש לא במצב טוב, ואני גרה בהוסטל ומישתדלים לעזור לי כל מה שאפשר ויש לי מישפחה וחברים מדהימים שלא הייתי מחליפה אותם בעד שום הון שבעולם אבל הסבל לא ניגמר מה עושים? למי יש תשובה? כי אלוהים בטוח איתי כבר לא רוצה לדבר ואני לא יודעת מה עושים? בעייה נוספת שיש לי זה שיש לי חבר בריא אנחנו יוצאים כבר כ5 חודשים אבל יש יותר מידי שברים ביחסים ואני כועסת עליו בקטע של איזה דפוק מיתאהב באחת כמוני ועוד חולה? אבל הוא למרות הקושי הכאב לא מוותר אוהב בלי סוף ורואה אותי כבריאה ואני אני כבר שכחתי מזמן מה אני? למישהו יש תשובות לכל מה שרשמתי ?????? אני רוצה לחזור לחייך,לאהוב להיות בן אדם אבל זה נעלם לי ואני מרגישה שכל חיי נענשתי ואמשיך להיענש כאילו לאלוהים או למישהו אחר או לשניהם יש חשבון ארוך ופתוח איתי ובגלל זה חיי רצופי כאב אכזבה סבל ומעט מאוד רגעי אושר.... אלוהים למי יש תשובה???? אשמח אם גם ד"ר יידש היקר יוכל להגיב למיכתבי וכל מי שבא לו ולו במעט לעזור להקל על מה שעובר עליי עכשיו... תודה רבה וסוף שבוע נעים מדניאלה!!!!! נ.ב. למרות הכול תמיד הייתי טיפוס שורד ומחזיק מעמד ואמשיך לעשות זאת כי אין ברירה!!!! ואמשיך לקוות תמיד לחיים קצת יותר מאושרים ב"ה.

14/07/2004 | 13:39 | מאת: א

יקירתי, לא כתבת מה באמת מטריד אותך. נראה שיש לך חוסר בטחון מסויים. האם סבלת בעבר מהתעללות או משהו שהותיר בך סימן פיזי חיצוני? אם זו הבעיה אולי כדאי לגשת לייעוץ עם רופא (לאו דווקא פסיכיאטר) שיכול לפתור לך את אותה הבעיה הפיזית ולהחזיר לך את הבטחון העצמי. מצד שני, המשפחה זה הדבר הכי חשוב, אל תדחי אותם כי למרות שאהבתם היא ללא גבולות וללא תנאים, את מקשה עליהם ומייסרת את עצמך. יש לך משפחה תומכת וחבר שלדבריך מקסים, יש לך עבודה ומקום להניח את הראש, מה צריך יותר? אם עוזר לך לבכות על הכר מה טוב, אבל אם זו בעיה שנמשכת הרבה יותר מדי, צריך לאתר אותה ובהתאם למצוא לה את הפתרון. את בטח יודעת שאלוהים לא יכול לעזור למי שלא עוזר לעצמו. אם את מחפשת את אלוהים, ללא קשר לחזרתך בשאלה, תנסי לדבר איתו ולהבין מה עליך לעשות. בכל אופן, אולי לערוך רשימה של מה שעושה לך טוב ומה שגורם לך אושר מול מה שלא, זאת ההתחלה. בהצלחה מתוקה.

14/07/2004 | 14:46 | מאת: מיכל מ

פעם הלך אדם לבדו ולפתע נפל לבור. צעק האדם בכל כוחו ל לעזרה. לפתע הגיע הרבי, צעק האדם לרבי בבקשה עזרה. הרבי הסתכל לעומקו הרב של הבור וזרק לאדם ספר תנ"ך. ואמר לו "תתפלל כך שאלוהים יציל אותך" והלך. המשיך האדם לקרוא לעזרה ולפתע הגיע הרפא.שניבהל מעומק הבור זרק לאדם תרופות ואמר לו "אם תהיה חולה תיעזר בתרופות". וכך בה הסנדלר שזרק לו נעליים חדשות... והקצב שזרק לו בשר טרי... האדם כמעט והיתיאש וחשב לשים קץ לחייו. להפתעתו הגמורה,הגיע חברו הטוב ביותר שהיה מחוסר השכלה ומקצוע. החבר היסתכל למטה אל תוך הבור וקפץ פנימה. התחיל האדם לצעוק על חברו "בשביל מה קפצת לבור עכשיו שנינו נמות פה", אך החבר היסתכל על האדם ואמר לו: "אתה חברי הטוב לבור הנורא הזה אבל אני כבר הייתי בבור הזה ואני יודע את הדרך החוצה בוא אחרי". וכך הוציא האדם מחוץ לבור. וכך הוציא החבר את האדם מחוץ לבור. ובכן מכאן כדאי שנילמד שעזרה בזמנים קשים לא תבוא משום מומחה ! אלא תגיע בעיקר מחברים טובים. למטה היה רשום לקוח/ה נכבדה ! אם ברצונך לקבל את דף הפתיחה אנה פנה למלצר/ית תאמת, לא אהבתי את המקום הזה.

14/07/2004 | 15:17 | מאת: מיכל מ

החיים הם כמו רקבת הרים עליות וירידות וצריך לתפוס חזק בכדי לא לרדת בסיבובים מיכל מ

14/07/2004 | 15:17 | מאת: עונה

הי דניאלה, קודם כל, אני רוצה לומר לך שדרוש כוח אדיר על מנת לעשות פעולה כזו רצינית כמו לצאת בשאלה. לדעתי עשית משהו מתוך החלטה שכנראה נכונה מאד עבורך אבל גמרה לך את הכוחות והכניסה אותך למצב חדש ולא מוכר. מצב מאד מבהיל ומעורר חרדות ושאלות. אלוהים לא מעניש אותך, אבל התחושה שלך ברורה ומובנת מאד. יכול להיות שיש מה שמנסה למשוך אותך חזרה למקום שהיית בו קודם, מקום שאולי אינו טוב לך, אבל מוכר. פעולה אמיצה כזו מתישה כוחות מאד, מערערת כל מצב יציב ומובילה לדיכאון ולחוסר תפקוד ואנרגיות וגם להערכה עצמית נמוכה כפי שציינת. זהו מעין כוח פנימי ש"כועס" עליך על הצעד הבלתי מובן מאליו שעשית. את נמצאת בטיפול בשיחות? לדעתי איש המקצוע הוא הוא זה שיכול להיכנס איתך לבור וגם להוציא אותך משם. לו יש כלים שהוא מעביר לך כדי שתלמדי לצאת בעצמך מהמקום הקשה. אין ספק שגם תמיכתם של חברים במקביל חשובה מאד ואינה זניחה גם היא. סביבה תומכת תמיד מקדמת תהליכים. אין האחד בא על חשבון השני. למרות שאת מרגישה מאד חלשה עכשיו יש בך כוחות יש ויש ורואים את זה בכתיבה שלך. אכן תמשיכי להיות שרדנית ואיחולי לך שלא תצטרכי להפעיל את כל מערכות ההשרדות כל הזמן (כמו בזמנים קשים של עכשיו) ולאט לאט תוכלי יותר ויותר להירגע. את צודקת, חיים שלמים לפניך. בעזרת טיפול נכון שיקח את הזמן שלו והמון סבלנות תוכלי לקבל אותם בחזרה לאט לאט ולחזור לתפקוד בריא. יופי ששומרים עליך ואוהבים אותך. זה שווה המון. אז לאט לאט.

14/07/2004 | 19:29 | מאת: מיכל מ

תודה רבה לך. אוהבים אותך מיכל מ

14/07/2004 | 19:40 | מאת: דידי

תראי אני ממש מזדהה איתך אני בעצמי מנסה לחזור בתשובה ויש לי קשיים אני חשה בדיוק כמוך רובוט עם מסך של רגשות התקפי חרדה והרבה שאלות אני פחות או יותר בזכות הטיפול מבינה במה מדובר וכן אשמח לשוחח איתך על זה ןאפילו להיפגש כי אני אשמח לפגוש מישהי ולדבר איתה על זה אז אם את מעוניינתצרי איתי קשר באימייל אשמח לתגובה דנית

16/07/2004 | 00:33 | מאת:

לדניאלה כואב לך וקשה לך, כל מלה במכתבך מביעה את הכאב. נכון, עדיף להיות בריא וקל דעת, זה קל יותר, אבל מחלות באות ולא אנחנו בוחרים לחלות, את לא אשמה במחלתך ותהיי גאה בהתמודדות שלך ובדברים שאת משיגה. אומנם יש הבדלים אבל כל נכות וגם גופנית גורמת לתיסכולים לא מעטים, ואפילו אם אין מדובר במחלות תאונות דרכים הם רעה חולה. יש לך כוחות וכנראה את נעזרת בחברים ויודעת לעזור להם, חברים הם כוח ועוצמה רבים מאוד, בנוסף תנסי להנות מהדברים הטובים שיש לך ואת רואה גם אם הם דברים קטנים וגם אם מדובר על דברים גדולים, יש לך חבר והוא כנראה רגיש ואוהב, וזה כבר פנטסטי, תהני מכל רגע. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

16/01/2005 | 15:16 | מאת: דניאל

דניאלה היקרה אין מילים בפי לתיאור הסבל. סבתי היתה אומרת חביבי יסורים, שכן למאמינים, לכל דבר יש הכוונה, והכל לטובה. האמונה בשם יתברך, והעמידה בנסיונות כמובן עם טיפול רפואי, שהרי הוא השולח את הרפואה באמצעות שליח, וב"ה השליח ירפא אותך מחולייך. השם יתברך אמר לנו אני מחצתי וארפא ואין מידי מציל, רק אדון עולם מציל אל תאבדי תקווה, המון פגועי נפש יש, הכאב גדול. צריך להבין שכאב נפשי כמוהו ככאב פיזי וצריך לטפל, ואם נרפאת בע"ה להמשיך בטיפול מונע ולא להגיד , "זאת הייתה תקופה קשה " השם יתברך למעלה והוא מצוי ומשגיח על כל אחד ואחד כפי שכתוב בכול אחד מאיתנו הוא נימצא. ודברים עפ"י הנסתר לא קורים סתם, אין דבר ארעי כפי שאמר איינשטיין המגלה את תורה היחסות, אלוקים אינו משחק בקוביה. זכרי השם הוא הנותן לך כח לעשות חיל, שנני , ובע"ה עם טיפול תבריאי בברכה