אני לא יודע מה לעשות כבר.. אולי תוכלו לתת לי כיוון

אני צעיר. רק בן 20. וכבר 5-6 שנים בטיפול פסיכולוגי ותרופתי. הבעיה שלי היא שאני כל הזמן מתוסכל ומוטרד ומרוכז מאוד מאוד בעצמי. התיסכול גורם לי להיות עצבני ומתוח כל היום ומדי פעם גם עצוב. כלפי חוץ נראה שאני סובל מדיכאון קל וחרדה קלה אבל הם נובעים מהתיסכול שלי. אני מתוסכל כי אני רוצה להיות אדם חשוב ומוערך וחזק ואני לא כזה... הביטחון העצמי שלי נמוך - ואני מאוד מפחד מלהיות שמן (למרות שאני רזה אפילו מאוד). ניסיתי תרופות נוגדות דיכאון והם לא ממש עזרו לתיסכול ולעצבנות שלי רק עשו אותי יותר עצבני (תרופות מעוררות), ניסיתי לקחת אותם גם במינונים גבוהים נגד כפייתיות - כי אני נוטה לחשוב על עצמי ועל התסכול שלי או על כיצד לא להיות שמן בצורה הדומה לאובססיה - אבל שוב המינונים הגבוהיים עשו אותי עצבני והיפר מאוד. ניסיתי נוגדי פסיכוזה במינונים נמוכי כדי לחשוב פחות אבל זה רק גרם לי לחשוב פחות ולהיות מאוד עייף (ומעלה במשקל - מה שאני מאוד לא אוהב... אתם יכולים להבין כבר למה). כיום אני פשוט על קלונקס כי זה מייצב אותי ומרגיע אותי אבל אני עדיין עצוב לפעמים ועדיין מתוסכל - ואיני יודע מה לעשות. אני חושב שרק כשאהיה פרופסור חשוב רק אז ארגיש חזק ומוערך מספיק כדי שאפסיק להיות מתוסכל. אני רוצה להפסיק את התיסכול הזה ובפגישות פסיכולוגיות אני והמטפל שלי לא מוצאים איך. אז אני מחפש תרופה שתקל עלי ואני לא יודע איזה. ניסיתי כבר ריספרדל, זיפרקסה, מודל, אנפרניל, ציפראמיל, ציפרילקס, אפקסור, רמרון, סורבון, קסנקס ועתה הציעו לי נארדיל שאני לא יודע אם אקח כי זו תרופה שנראת מאוד לא אטרקטיבית. מה עוד אני יכול לעשות?

לאנונימי לעתים הטיפול הפסיכולוגי דורש יותר זמן. הביטחון העצמי וההערכה העצמית יבואו מבפנים ולא רק מדברים חצוניים כמו פרופסורה. בכל אופן הייתי בודק את הכיוון של הפרעת קשב למרות שיתכן שאתה תלמיד טוב. כל טוב דר' גיורא הידש