ד"ר הידש, מה דעתך?

לפני כמה ימים, באחת מההודעות של משתתפת בפורום, הגבתי ותוך כדי תגובה שאלתי שאלה וביקשתי את תשובתך ולא קיבלתי. אולי כי היית עמוס בהרבה שאלות אחרות או שלא שמת לב. בכל אופן אציג כאן את השאלה: עד לפני שנה הייתי לובשת בגדים פשוטים. כל הזמן אותו הדבר. רק בצבעים שונים. לא היה לי כוח לעשות שופינג. פתאום, לפני שנה נהייה לי מצב רוח טוב, נכנסתי לכמה חנויות בגדים וקניתי בגדים יפהפיים במחירים בינוניים. ממש שיניתי את כל המלתחה שלי. הבעיה הייתה שהתקשתי לישון בלילות. וכך לאחר כשלושה שבועות הפסיכיאטר שלי הגיע למסקנה שדפלפט יעזור לי. ובאמת בעקבות הדפלפט, חזרתי לישון טוב. בדיעבד התברר לי שקוראים לזה התקפת מאניה. (האם אני צודקת? קוראים לזה התקפת מאניה או היפומאניה?). גם היום אני ממשיכה לקחת את הדפלפט ואם אראה בחלון ראווה איזו חולצה יפה אכנס ואמדוד בכיף. פעם לא היה לי כוח לזה. מצד שני, היום אני אומרת לעצמי שבאותה התקפת מאניה קניתי כמות טובה וסבירה של בגדים ושאין צורך לקנות עוד ועוד וזאת על מנת לחסוך כסף. שאלתי: אני מרגישה שבעצם התפתחתי מבחינה רוחנית, רק שבמקרה שלי - בהתפתחות זו היה ויש צורך בהתערבות פסיכיאטרית. מה דעתך? האם באמת זו הייתה התפתחות רוחנית כמו שאני חושבת? (בכל מקרה אמשיך כמובן לקחת את הדפלפט בהוראת הפסיכיאטר שלי).

ללאה טוב שאלת שנית ואפשר לתקן את ההחמצה. מצב נפשי לא נקבע על ידי תופעה אחת בלבד, כלומר אם את קונה הרבה או מעט בגדים. קנית הבגדים היא רק אחד המאפיינים למצב נפשי. לאבחנה של פעילות יתר קודם כל צריך להיות מצב רוח טוב ופעילות יתר, ואלו צריכים להתבטא במספר תחומים. פעמים רבות מי שנמצא בפעילות יתר מרגיש בטוב, מרגיש שהוא מבין בדיוק את מצבו, ובטוח שאינו זקוק לשום עזרה, עשויות להיות מחשבות גדלות או מחשבות שנמצא הפתרון לכל הבעיות האישיות ובעיות העולם. אבל בוודאי שאין זה כך תמיד. שבוע טוב דר' גיורא הידש