דכאון קליני

אני סובלת מדכאון חריף. לפני שבועיים חבר שלי נפרד ממני, אחרי חודשיים שהתקשתי להגיד לו שאני אוהבת אותו. פשוט לא אמרתי לו כי כבר לא הייתי בטוחה מה אני מרגישה. היינו ביחד עשרה חודשים כמעט. רבנו הרבה בקשר... הוא הפך להיות מרכז החיים שלי, לא יצאתי הרבה עם חברות, דברים אחרים לא עניינו אותי כמעט.. ברגע שהוא נפרד ממני, נכנסתי לדכאון קליני. ממש קליני. קמתי בוקר אחרי בוקר, שבכל לילה ישנתי שעה, לא רציתי לאכול, לא רציתי לשתות, לא לראות חברות, לא עניין אותי טלויזיה, וחשבתי גם שאין טעם לחיים שלי יותר... חיפשתי רק איך לדבר איתו אבל הוא לא ענה לי... הייתי אמורה לטוס לחו'ל אבל ברגע האחרון ויתרתי כי פחדתי שאני אתאבד שם בלי השגחת ההורים... הגעתי ממש לדיוטי פרי ואז חזרתי אחורה כי לא הרגשתי שייכת למקום הזה, לעולם הזה.. לא רציתי לקום מהמיטה בבוקר, לא רציתי לקום מהמיטה, לא היה אכפת לי, כמו יצור דומם. ירדתי 5 קילו במשקל (תוך שבוע וחצי) הסתכלתי בארון על כדורים וחשבתי לבלוע אותם, פעם אחת חציתי את הכביש ולא היה אכפת לי בכלל אם אני אדרס או לא. דמיינתי את עצמי עם חלוק בבית משוגעים והדבר הכי מפחיד הוא שכבר כלום לא הפחיד אותי. רציתי לשים קץ לסבל הזה.. ועכשיו אני על כדורים נגד דכאון.. חבר שלי חזר אליי לפני יומיים, אחרי שהתחננתי אליו לעוד הזדמנות, ואני מפחדת ששוב המצב שלי יחמיר כל כך.. כי אני תחת זכוכית מגדלת עכשיו, אחרי שחודשיים אחרונים בקשר שלנו שיגעתי אותו ולא אמרתי לו גם את המילים שהוא כ'כ רצה לשמוע.. מישהו חס וחלילה הגיע למצב כזה של דיכאון אי פעם? ויותר מזה, יש לי סכנה גדולה יותר מקריסה חוזרת אם נפרד שוב לא? כי הוא מצפה שאני אשנה את ההתנהגות הבלתי נסבלת שלי...

לטלי מצב רוח דיכאוני בפרידה אינו בהכרח דיכאון אלא יותר דומה לאבל על פרידה (מוותממשי או פרידה), וכפי שאת מציינת היו בעיות גם קודם, ההתנהגות והתגובות שלך בקשר לא עזרו לבנות את הקשר...., לכן ההמלצה היא קודם כל לפנות לשיחות-פסיכותרפיה כדי לשנות את המצב הרגשי שלך בקשר. שבת שלום דר' גיורא הידש