לד"ר הידש שלום

בטח הסיפור שלי קצת כבר מוכר לך, אך ברשותך יש לי אליך עוד מס' שאלות ובהחלט הייתי רוצה שתענה בכנות. כאמור, אני עברתי פסיכוזה לטענתי כאשר בוחן המציאות היה נמוך אך יחד עם זאת הייתי בספק כל העת ולא בידיעה מלאה שאכן הדברים באמת נכונים במציאות. מאחר והרופאים טענו שזה לא היה פסיכוזה (ראוי לציין שזה ארך 4-5 חודשים), ואני לא מאובחנת כחולה, זה היה אפיזודה יחידה. אני ישבתי בבית עקב אפטיות ופשוט נחתי, לבד עם עצמי, ולא עשיתי כלום (בעיקר המון חרדות). לאחר שקראתי כאן, כי יש סוג של דכאון לאחר פסיכוזה וכי היכולות נפגעות, אז אני חוששת כיום כי אולי לא אחלים באופן מלא ולא אחזור לעצמי, כפי שכתבת כאן עשרות פעמים. אני שנה ו-7 חודשים מאפיזודה, אומנם יצאתי ממנה לחלוטין וללא תרופות, אך אני עדיין אפטית וחוששת כי נפגעו היכולות. למה אתה מתכוון כי היכולות נפגעות? לאיזה יכולות אתה מתכוון? והאם עצם הזמן האבוד שאותו לא ניצלתי לשוב לשיגרה ולתפקוד, מקשה היום יותר על חזרה לתפקוד מלא, ועל החזרת כל היכולות? הבעיה העיקרית שלי היא ריקנות, חוסר בטחון עצמי, אפטיות. אני נוטלת פריזמה 30 מ"ג ליום ויש הקלה קטנה ביותר. אני לגמרי חוששת כי אני מרגישה עיפות, חוסר מרץ וחיות, והחשיבה לא עירנית, חדה בלי מסוגלות לחשוב יותר מדי. אני מאמינה שעשייה אולי תועיל לי, אך מכיוון שבצפון יש מלחמה קצת קשה כאן למצוא תעסוקה, ולימודים מתחילים רק באוקטובר. האם לדעתך אשפוז יום, יוכל לעשות את אותה עבודה כפי שעשייה ולימודים יכולים לעזור?

לענת טוב שאת נוטלת פריזמה והשאלה היא כמה זמן את כבר נוטלת את הפריזמה? ההשפעה של הפריזמה מגיעה לשיא כעבור כשלושה חודשים. חשוב שתהיי בטיפול כי בהחלט יתכן שהמצב שלך ישתפר, איני יודע בכמה טיפולים היית עד היום, אבל רופא צריך להעריך את מצבך ולקבוע האם יש מקום לאשפוז יום. חשוב שתטפלי במצב כי בהחלט עשוי להיות שיפור. שבת שלום דר' גיורא הידש