מהי זרימה מסתגלת לפי היידגר
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
שאלות נוספות: הייתכן שאדם שמצוי במצב נפשי קשה יכול "להשאיל" סימפטומים ממחלה קשה אחרת, ממנה הוא לא סובל, וכך לייצג את מצבו הקשה? אשמח לקבל פירוט בנושא. התוכלו לתת לי נקודות מנחות להסתגלות חיובית? מה המגבלות בתורתו של ויניקוט בהסברת המניעים לעבריינות הילד?
הי פאני, מה? את במבחן עם הלפ-טופ? לא, סתם, בטח יש לך עבודה...אני כמובן רק פסיכי ולא פסיכולוג, אז אין לי איך לעזור לך... בהצלחה... מיכאל
פאני יקרה אני גם "פסיכית" כמו מיכאל, אבל גם פסיכולוגית, אז אנסה להענות לאתגר של שאלתך החכמה. סיפטומים פיסיים תמיד קשורים גם למצב הפסיכולוגי הנפשי והרוחני של האדם. לעיתים אדם "בוחר" בסימפטומים שנראים על פניו כפיסיים בלבד, אבל גם אז הם מחמירים במצבי מצוקה נפשית. הסיפמטומים ה"נפשיים" הם מבלבלים כי יש לנו נטייה לראותם כ"נפשיים" אישיותיים אבל הם פיזיים לא פחות מאסטמה קרון או רגל שבורה. רק שיש נטייה לייחס מצבי רוח ומחשבות אובססיביות ומצבי תודעה מבולבלים כמו מאניה ופסיכוזה לאישיות ול"נפש" למרות שהפסיכיאטריה מוכיחה במחקריה שהבסיס לכל המחלות הנפשיות הוא כמובן כימי וביולוגי ותורשתי, ולא רק פסיכולוגי וסביבתי. כחולת נפש, הרבה פעמים התפללתי שהסיפמפטומים ה"נפשיים" שלי יומרו בסימפטומים פיסיים. הלוואי כך אמרתי, שאני אשבור איזה יד או רגל ונורא יכאב לי בגוף ואז יהיה לי קצת מנוח מייסורי הנפש. ואכן פעם אחת בתקופת לחץ מאד גדולה שברתי רגל, וזו היתה הקלה כל כך גדולה לקבל חופשה מהעבודה, על רקע פציעתי, כשמה שבאמת הייתי צריכה זו מנוחה מהלחץ הפסיכולוגי. זה נפוץ ומוכח מחקרית שאנשים עם מחלות נפשיות שמתגלה אצלם מחלה פיסית קשה כמו סרטן למשל, מתארגנים עם הסימפטומים הנפשיים ויש הקלה בולטת במצבם הפסיכולוגי, באופן פרדוקסלי, כשהם נלחמים על חייהם. לכן התופעה עליה את שואלת בהחלט ידועה ומוכרת בקליניקה ובמחקר. ראיתי שאת שואלת על סיפמטומים מדומים ולא ממשיים, וגם כאן זה אפשרי, שוב מתוך המשאלה לא להיות חולה בנפש אלא בגוף... נקודות מנחות להסתגלות חיובית בעיני זה קודם כל לא להיות לבד עם המצוקה. חברים, טיפול, חוגים, מועדון חברתי, תחביבים, התנדבות- גם במצב הנפשי הקשה- יכולים להיות מנוף להחלמה. עזרה לזולת, בה אתה הנותן גם כשאתה עדיין פצוע, פעלה עלי פעולה של קסם מהיר ולכן אני כל כך מאמינה שחולי נפש צריכים להיות מטפלים בעצמם. חשוב לא לשכוח את הגוף ולהתמיד בפעילות גופנית בהתחלה נימרצת כמו הליכה, שחייה או אירובי, וכשהמצב מתאזן יותר אפשר גם יוגה או משהו יותר "רגוע". לא לשכוח גם תזונה מאוזנת, שעות שינה תקינות, ואם יש צורך גם תרופות, פסיכיאטריות או אחרות, כל אחד לפי הניסיון שלו עם מחלתו. ולסיום, בעיני חשוב להתחבר לאיזו משמעות של הסבל, דרך עיון וקריאה במקורות רוחניים המדברים על שאלות מוסריות ורוחניות. מנסיוני האישי ומהכירות שלי עם אנשים שסובלים ממחלות נפשיות ומבעיות פסיכולוגיות, מדובר באנשים שמחפשים דרך, שואלים על משמעות החיים, ומסרבים לקבל תשובות שטחיות. חופרים אנחנו בנשמתינו, כדי למצוא מנוחה. לי הרוחניות היתה הדרך הכי משמעותית. יש שהאומנות אצלם היא המפתח. אני כותבת המון וזקוקה להרבה שיתוף והקשבה. בגלל זה אני משתפת אתכם כאן כל כך הרבה. זה מרפא אותי. ולגבי וויניקוט- למה את מתכוונת מגבלות בתורתו? למיטב הכירותי עם תורתו וויניקוט תמיד מייחס את עבריינות הילד למצוקה בשנת חייו הראשונה ולכשל הסביבתי- הורי בגידולו. הוא אינו רואה מגבלות בתורתו, לא מאמין כמלאני קליין שילד נולד לתוך עבריינות אלא משתמש בה כמוצא למצוקתו הפנימית. אשמח לענות על עוד שאלות על וויניקוט כי דווקא קראתי אותו הרבה לקראת בחינת ההתמחות שעברתי לא מזמן. מקווה שעזרתי. יום טוב, תמי.
אני לא חושבת שהאינטרנט הוא מקום רציני למבחן מיקצועי בפילוסופיה. זה אולי מסביר את טיב העצות.
לפאני תנסי למצוא חומר על ganser syndrome כל טוב דר' גיורא הידש
