התלות הארורה הזאת

מישהו מכיר את הרצון שהמטפל יאהב אותי מכל הבנות בעולם? שאני אהיה שם כל הזמן ושהוא יקשיב לי ורק יהיה איתי? אוגוסט זה החודש הכי קשה בכל הטיפול. החופש שלו לא נגמר, הוא כבר חזר מחו"ל אבל עדיין לא עובד עד ספטמבר. והוא עם האשה שלו והבנות שלו ואני צריכה שהוא יהיה גם איתי. איך נגמלים מזה? איך יודעים שהוא חושב גם עלי לפעמים ודואג לי ורוצה להפגש איתי? כי הוא כל הזמן בראש שלי בלי הפסקה. כן אני אוהבת אותו. ואני כבר מכורה לטיפול ולשעה הזאת פעם בשבוע שמחזיקה אותי בחיים. בבקשה תגידו איך להפסיק לחשוב עליו? להפסיק לאהוב אותו ככה.\ מאיה

מאיה יקרה אני כל כך מכירה את התלות הארורה הזאת... גם אני סבלתי ממנה המון. אבל בסופו של דבר, כולנו תלויים בכולנו, לפעמים יותר, ולפעמים פחות, ותלות זו מילה לא יפה לקשר. הייסורים הגדולים הם על חוסר הסימטרייה ביחסים הטיפוליים. אני חשבתי לעצמי כמה קשה שאני כל כך תלוייה בה ואוהבת אותה, ובשבילה אני רק עבודה. אבל בהדרגה הבנתי שגם היא תלוייה בי, וגם היא אוהבת אותי, כי אין דבר כזה תלות שאינה הדדית, ואני התנדבתי להיות בתלות הזאת כחלק מהריפוי שלי ושלה. ועדיין אנחנו ביחד, בחברותא הזאת ששמה טיפול, והתלות שלי בה כבר לא מכאיבה לי עכשיו כי אני פחות מרגישה תלוייה ויותר אוהבת ונעזרת וגם עוזרת. בכל מקרה רק רציתי להגיד לך שמה שאת מרגישה כמעט כל מי שנכנס לטיפול עמוק מרגיש, לכן אינך חריגה ובוודאי שתרגישי אחרת עם הזמן. שבת שלום, תמי.

היא ההתמכרות לתהליך הטיפול עצמו. התלות בפגישות והציפיה אליהם שהם למעשה ממלאים את חייך לערכתי ולו דווקא למטפל (שזה גם קורה...). האם הטיפול הוגדר כטיפול קצר מועד? או שהטיפול יגמר שיגמר הכסף..... אולי אני אומר דברים שנשמעים חסרי רגישות אבל אני הייתי שם בדיוק,והאמת זה באמת חביב ונעים אבל זה רק גורם לפצע הקיים שהוא פתוח לשאוב לתוכו גוד חיידקים על ידי כל החיטוטים הבלתי פוסקים שלא היו מגעים אליהם (אבל זה עקרונות הטיפול...) ואז טיפול קצר מועד או אחר לא יגמר לעולם. לטעמי,כדי להשקיע את האנרגיה בלהתקדם הלאה ולקחת כדורים שעוזרים. לי הפסיכיאטריה עזרה יותר מהפסיכותרפיה,הפסיכותרפיה רק גרמה לי לסערת רגשות ואז למרבה האירוניה הטיפול התרופתי גם היה מסאבי יותר. כל טוב