ציפור פצועה

תכניסי את הכאב עמוק עמוק לתוך נפשך, ושיתקי. שיתקי, והמשיכי לחייך לכולם. ליצן עצוב. אין מקום לצעקה שלך, כי האחרים שסביבך זקוקים לך בשביל נחמה. כולם פצועים, ועליך לרפא את פצעי העולם, והפצע שלך צריך להישאר שם, ללא מענה, רק לתת מענה לכל האחרים, כל הזמן. ואם קורה שהלב כבר לא יוכל לשאת יותר את עומק כאבך, יעלה על גדותיו ויוציא רסיסי פצע לכל עבר, לא יהיה אדם מסביבך שיתן לך מרגוע. אז תלכי הלומת כאב לעולם לחפש בו מקום. מקום לציפור פצועה, מחפשת קן להניח בו את גופה העייף, ולישון. ובחיפושיך אחרי קן ומרגוע, תגלי את כל העולם בתוכך. תגלי בך משיח ואל וקבצן ומשורר ונביא זעם ונביא חורבן ונביא נחמה. ואז תחזרי אל הבית שממנו יצאת לחיפושיך. ותבני אותו, את ביתך שמעולם לא היה לך. ביתך אליו כל כך התגעגעת כשנדדת בדרכים, הלומת כאב וחסרת מרגוע. ובבית הזה תהיה שבת. ותהיה מנוחה. ויהיו בו שלום ואהבה והכנסת אורחים ומצהלות של ילדים וצבעים וצלילים ותבלינים שהבאת אליו אל הבית מארץ אחרת. ובבית הזה לא ישכחו את ירושלים. לא ישכחו את הפצוע והאביון. אף פעם לא ישכחו. את לא תתני שישכחו. כי את, ששכחו אותך שם ברחובות, תפתחי את הדלת לכל אביוני העולם, ולא תתני לאף אחד עוד להישאר לבד, נטול כוחות, עם כאבו. שבת שלום, תמי.

תמימי היה לי קשה לקרוא. הרבה כאב זועק שם. אם הציפור לא תדאג לרפא את עצמה, למצוא מקום מוגן שאפשר להתנחם ולהירגע בו, ולפרוק את הכאב, לא לשתוק, לא לחייך לכולם, להיות מה שהיא גם כואבת,וגם כל כך תומכת באחרים,(ואני משוכנעת שיקבלו את כל הצדדים שבה) אני חושבת שיהיה לה קשה לעזור לאחרים, ולאורך זמן אני חוששת שהיא לא תוכל יותר... כל טוב טל

טל יקרה כאן זה אחד המקומות שהציפור הפצועה מוצאת מרגוע. וגם יש לי פסיכולוגית נפלאה, וחברים טובים. רק שלפעמים צריך להילחם על הזכות להיות קצת חלשה, לא מתוך בחירה אלא מתוך נסיבות חיי. הנה למשל עכשיו זו הפעם הראשונה בחיי שקיבלתי חופשת מחלה אחרי משבר נפשי. האם לא מגיע לי קצת חופש בלי לפחד שזה יפגע בי? נורא פחדתי כל השנים להגיד אני בדיכאון תנו לי מנוחה, כי חבר למקצוע גילה את האמת ונפגע. המערכת קצת מקשה הרבה פעמים. ואני כאן לשנות את עצמי, ואז את המערכת. תודה על דבריך החמים, תמי.