אור!

לנורית ערב טוב אכן המצב הרבה יותר טוב! אמנם הבן שלנו לא משלים עם היותו בבית חולים, ספק אם ישלים. הוא ממשיך להתחנן שנוציא אותו משם ושנחזיר אותו הביתה, אבל אין בכלל מה להשוות את מצבו היום למצב שבו היה כשהגיע לבית החולים לפני קצת פחות משבועיים. הוא רגוע, מביע דעות ומחשבות ברהיטות ובצלילות שכבר מזמן לא שמענו מפיו. הוא מביע אמפטיה וחמלה כלפי המאושפזים האחרים שסביבו, ומכיר בכך שהצוות המטפל הם "בסך הכול בסדר גמור". היום הוא עבר למחלקה הפתוחה. הוא חופשי לצאת ולהיכנס למחלקה כראות עיניו, חופשי לשמוע מוסיקה כשבא לו (אמ.פי.3 כבר אמרנו?) רשאי לצאת ולטייל בחוץ.... דברים שלפני שבוע-שבועיים נראו כמשאלות שווא. אנחנו מאד מקפידים להדגיש את האמון שאנו רוחשים כלפי הצוות הרפואי ולהסביר לו ששיקול הדעת נמצא בסופו של דבר בידם, ושאין מקום לחשש כי אף אחד לא מתכוון להחזיק אותו בבית החולים אפילו שעה אחת מעבר למה שנדרש. אנחנו נמצאים איתו כל יום ומבינים היטב עד כמה התמיכה והנוכחות שלנו חשובים להחלמתו. ברור לנו כי דרך ארוכה עוד לפנינו ואנחנו בסך הכול עוסקים כרגע בסיכומי ביניים; (א) טעות להסיק מסקנות לגבי בית החולים... אשפוז בכפייה... המחלקה הסגורה ושאר המאפיינים כשנמצאים תחת השפעת ההלם הראשוני שמלווה את טראומת האשפוז. (ב) טעות לשפוט את הצוות לפני שבוחנים היטב את השפעות הטיפול הרפואי בפרספקטיבה של שבוע-שבועיים מיום האשפוז. (ג) טעות לעסוק בסיכומי ביניים אבל מה עוד נשאר לעשות בשעות ערב כשחוזרים הביתה מביקור של כמה שעות בבית החולים....? שוב תודה לך ולכולם על מילות התמיכה נמשיך לעדכן דוד

אתם הורים נפלאים מבינה מה עובר עליכם ויודעת לפי המילים הנפלאות שכתבת שיהיה בסדר

לאמא רחוקה שלום, ותודה מכל הלב. האמת... אנחנו עושים כמיטב יכולתנו, זה לא קל ושאבנו הרבה חיזוקים בפורום הזה. שוב תודה דוד

אני שמחה ונרגשת ( ממש ממש ! ) לשמוע על השיפור והצעידה קדימה. ניכר שאתם פועלים בחוזק ונחישות. אני זוכרת שב"אפטרים" זכינו להכיר מסעדות טובות בעכו העתיקה... שם בילינו . הים והאוכל הטעים הייטיבו גם. אגב, היום, 9 חודשים לאחר השחרור קמה לה קבוצת הורים שנפגשת מידיי יום שלישי במזרע. מחר זו הפגישה השנייה שלנו והשיתוף וההרגשה של ה"אנחנו לא לבד" תורמת בהחלט. אם זה מעניין אתכם דברו עם נילי העו"סית היוזמת, היא מנהלת את התמיכה בהורים ובמשפחות. אפשר להיפגש איתה גם ביחידות. לי הפגישות איתה עזרו מאוד. חגית ודוד, אני מקווה שאתם מתארגנים לקראת יציאתו הבייתה. זה לא פשוט. בקשו מהצוות הרפואי להדגיש מול בנכם בצורה חד משמעית וברורה שהמשך הטיפול התרופתי אינו נתון לפשרות. חשוב שתהיו נוכחים בשיחה. ושוב חיבוק והפעם גם בשם בנכם על התמיכה והחוזק .... אתכם מאוד, נורית.

לנורית שלום רב תודה תודה מכל הלב! בעוד יומיים נביא את בננו הביתה לחג (מיום חמישי עד יום שני) וקרוב לודאי שנצא גם לאכול במסעדות שבסביבתנו. אנחנו גרים דרומית לחיפה כך שקשה לנו לעמוד במפגשים קבועים המתקיימים בעכו, למרות שמאד מעניין אותנו להיפגש ולשמוע דעות ומידע מבעלי נסיון. מדובר במרחק נסיעה של כשעה וחצי (ואף יותר כשהכביש פקוק באזור המפרץ), אבל הרבה תודה על ההזמנה. ערב טוב דוד