סוף טיפול
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
חברים יקרים. מכירים את ההרגשה הזאת, של סוףטיפול? שמרגישים שאין כבר על מה לדבר עם המטפל, מעבר לעוד קשר אנושי עם אדם אהוב שרגילים אליו כל כך? אבל הסיטואציה הזאת של לבוא לקליניקה שוב בתפקיד המטופלת החולה, כל כך מעייף? שמתחשק להפסיק עם כל הטקס הזה, של לבוא, לדבר ולשלם כסף? של הגבולות האלה שנוצרו בטיפול, בין האישי למקצועי, בין הבית לקליניקה, בין הראש ללב? מעייף כל כך הדוגמה הפסיכותרפוטית הזאת. והאירוני היה שהמשכתי ללכת אליה בפעמים האחרונות "בשביל המערכת". כי המערכת אמרה שמקבלים אותי בלי וועדה פסיכיאטרית בתנאי שאהיה בטיפול. לא הגדירה לי איזה טיפול, מבחינתה תרופתי, מה שלגמרי לא בר ביצוע מבחינתי היום. אז אמרתי, טוב, נמשיך בפסיכותרפיה, "בשבילהם". לא כי אני רוצה או צריכה. כי "צריך". כי "הקשר הטיפולי" משאיר אותי שפוייה. אבל למעשה, הקשר הטיפולי הזה משגע אותי. כי אם יש משהו לא שפוי זה ללכת לפסיכולוגית כדי לשכנע אותה שאני נורמלית ואין דבר כזה מניה דיפרסיה אלא רק סבתא מניה שהיתה בדיפרסיה (ידעתם שלסבתא שלי קראו מניה? והיא התאבדה?!)... בכל מקרה, סיימתי את הטיפול. אני ממשיכה ביוגה ובלימוד ובפורום הזה ובפורום נוסף. הפורומים האלה זה סוג של טיפול קבוצתי, בחינם... מקום שבו אני יכולה לשתף ולהשתתף, כאחת מכולם, בגובה העיניים, בלי כל הטקסים המעצבנים אותי כרגע של הפסיכותרפיה. אני מטפלת אחרת באנשים. עבורי, כשטיפול מסתיים ונשאר רק קשר של אהבה שאף פעם לא יעלם, הבית שלי פתוח למי שרוצה. ואני נפגשת, מתי שהמטופל לשעבר רוצה, בלי להפוך את זה לעוד פגישה בתשלום. ולא בקליניקה. בחיים. מטופלים שלי לשעבר הם אנשים אהובים איתם יש לי המשך קשר במיילים אם הם רוצים, ובחיים. ואני גם לא עובדת פרטי. לא מאמינה בכל המסחרה הזאת של אהבה. יש לי משכורת ממקום העבודה שלי. זה מספיק לי. לא מסוגלת להתפרנס באופן פרטי מסבל של אחרים. לפחות לא עם הסכומים העצומים האלה שאנשי מקצוע לוקחים היום ממטופלים. אם אני אעבוד פעם פרטי, אני אתן למטופל להחליט איך כמה ומתי לשלם לי. שכר מצווה מצווה. מטופלים שלי הם מורים שלי. מורים גדולים. וממורים אני לא לוקחת כסף. ואולי זו המחלה האמיתית שלי. השונות הגדולה שלי מאנשי מקצוע אחרים. היה מי שאמר פעם שמשוגע הוא מישהו שאינו נוהג לפי הנורמה. לפי הגדרה זו, אני משוגעת. הלוואי והנורמה היתה משתנה, והיינו פחות עבדים לכסף, ומאמינים ומיישמים יותר אהבת חינם ועזרה לזולת ואהבת לרעך כמוך. בעולם כזה, כמו שאני חולמת, לא היו מלחמות. ובינתיים, לפחות בעולם שלי אין מלחמות. אני עובדת, ומגדלת שתי בנות מקסימות, ונשואה בשמחה, וחולמת על עוד הריון ועל בן קטן, ואם יש משהו שיכול להביא נחמה ושמחה לעולם זה תינוק חדש ושלם ומושלם. וזו המתנה שאני מאחלת לעצמי לשנה החדשה. שנה טובה לכולנו. תזכרו שאם אנחנו רוצים משהו באמת, ומוכנים לעבוד קשה, זה יכול לקרות. שלכם, תמי.
מטופלת חולה? זה לא חייב להיות ביחד. זה יכול להיות גם מטופלת שהיא לא חולה אבל נעזרת בשיחות לשם השגת מטרותיה, או סתם מתוך צורך מסויים. וכשזה מושג. אז עוזבים.. אני מסכימה איתך שהטקסים של הפסיכותרפיה מעצבנים, וכמוהם גם הגבולות שדיברת עליהם, (ועוד דברים) אבל אני חושבת שהגבולות האלה חשובים למטפלים ואולי גם למטופלים. חשוב שלמטפל יהיה מרחב "מחיה" לא? בכל עבודה צריך שיהיה מרחב כזה. אם כל יום היו מדברים איתי בעינייני עבודה עד הערב, לא הייתי עומדת בזה. זה קשה ומתיש. צריך גם את הזמן לעצמך, למשפחה לחברים. נשמע לי קשה ומתיש לאורך זמן, לדאוג לעצמך, לבעל, לילדים,למשפחה, ולכל המטופלים באופן שאת מתארת. נכון שיש בזה סיפוק, אבל בכל זאת.... זה לא קשה לך? יש לך זמן לכל הדברים ? זה לא בא על חשבון משהו אחר ?? התשלום הוא באמת מאוד גבוה, ומשאיר הרבה אנשים סובלים וזקוקים לטיפול, שלא מסוגלים להרשות לעצמם. אבל, תארי לך מה היה קורה אם כל המטפלים היו גובים מחיר לפי מה שהאדם מסוגל לשלם, האם את חושבת שהם היו מסוגלים להתפרנס מזה ? נכון שכמות המטופלים היתה רבה, אבל גם ההשקעה שלהם היתה הרבה יותר גדולה. לצערי הרב, בעולם הזה צריך כסף לכל דבר. בעולם שאת מתארת, זה היה אפשרי. זה נשמע אולי שאני מסכימה עם המחיר, אז לא, גם לי הוא מאוד מפריע, למרות שאני משלמת 160 שח לפגישה. בתקופות שהרגשתי שאני צריכה יותר מפעם בשבוע, לא הרשיתי לעצמי. וגם עכשיו, אני מניחה שבקרוב כבר המינוס יהיה גבוה מדי ואאלץ שוב להפסיק. אני מרגישה לא בנוח לדבר על זה עם המטפלת,(היא התחשבה כשקופת חולים הפסיקה לסבסד, לפי מה שהבנתי מדובר בכמה עשרות שקלים בודדות מאוד שהיא ויתרה עליהם) בחצי מחיר היא בטח לא תפחית, וגם אם כן,אני ארגיש מאוד לא בנוח עם זה. אולי זה השריטה שלי... אני מאחלת לכולם, לשנה החדשה, שיהיו עוד הרבה אנשים כמוך בעולם הזה !!!!! :-) מטופלת (שלא רוצה ללכת לטיפול, אבל קשה לה בלעדיו...)
מטופלת? את מטפלת ולא מטופלת או גם וגם ;-) שנה טובה
ליאת? זאת את? גברת מנדלבאום?
