המוות קרב

שלום שמי אוראל ואני נער כבן 19 בחיי הקצרים יחסית עברתי דיי הרבה משברים ...נאנסתי, עברתי התעללות פיזית במשך כל שנות התבגרותי, ולבסוף הועפתי מהבית במשך כל אותה תקופה עשיתי כל שביכולתי ליישר קו עם המציאות אולם כבר לקראת גיל 17 נעשתי דיכאוני, מריר ועייף כל מחשבותיי נוגעות במוות באופן ישיר או העקיף...אני לא מצליח בשום אופן לנהל מערכת יחסים נורמטיבית והנורא מכל הוא שלאחר סיום הלימודים שאגב בהם הצטיינתי ובהם מצאתי את הכוח להמשיך, נגמרו ונשארתי מדוכא, מתוסבך קשות ביני לבין עצמי הלימודים הייו עבורי כוחומעיין עולם אחר בו אוכל להוכיח את גדולתי וכוחי להבדיל ממקומות אחרים בהם הייתי מושפל...כרגע נכון להיום אינני מתגייס לצהל מטעמיים נפשיים ואני מתחיל את לימודיי באוניברסיטה...אני כל הזמן חרד שאני אכשל ולא אצליח מאחר וכבר שנה שלמה לא למדתי ..אני חושש שעל אף כל מאמציי אני אכשל..והמחשבה מוציאה אותי מדעתי...בנוסף חזרתי לביתה של אימי שלטענת רוב הפסיכולוגים שטיפלו בי זה מעשה טיפשי ולא נכון מאחר ואני סובל מתסביכי אימא קשים..ואם לא די בכך אז אני נמצא במע' יחסים עם בן זוגי כבר 7 חודשים ואנו כמעט כל פעם בויכוחים ומריבות והכי גרוע זה שאני בוגד בלי סיבה פשוט אני מרגיש שמשהו משתלט עליי ואני מתחיל לבגוד ..כל אלו ועוד רבים אחרים מביאים והביאו אותי לחתוך ורידים באופן תדיר לבלוע לורייוון וואליום , ואפן ורטלין על אף שמעולם לא קיבלתי מרשם בעבור אלו ..כרגע אני מרגיש כאלו אני מכור אולם אני מרגיש שזה כבר לא אכפת לי ובכלל שלא אכפת לי מכלום לעיתים נדמה כאילו אני מחכה שיבוא הסוף ואולי זו הסיבה שכבר אינני משקיע בכלום????? אנא עזור לי תודה אוראל

אוראל-אינני מכיר אותך,אך סיפורך נוגע ללב-אל תוותר, אין לך מה למהר למות-אם תתגבר,וזה אפשרי,תגלה הרבה חוויות נהדרות בחיים-חברים חדשים,חוויות חדשות שלא ציפית שיקרו,אתה עוד צעיר-תזכר במילים ובלחן המדהימים של יהודה פוליקר-"אבל יש הרבה דברים שעוד לא הספקתי" (מהשיר "הילד שבך"). אני כותב לך את הדברים האלה גם ממצב נפשי קשה בו אני מצוי,ואני כבר בן 37-אבל תדע לך שלכולם יש משברים-נסה למצוא פתרונות-קח את הזמן שלך,5 מיליארד איש בעולם שחיים ,כנראה לא אידיוטים. אתה עוד יכול להצליח ולמצוא מקומות חדשים-אל תפחד כל כך. בהצלחה

תודה דדי נחמד מצידך