דיסטמיה

דיון מתוך פורום  פסיכיאטריה

30/07/2002 | 20:49 | מאת: ר'

שלום לכולם, אני סובל מדיסטמיה (נדמה לי שזה המונח הנכון) כבר שנים רבות. זה לא בדיוק דיכאון קלאסי, אלא מצב מתמיד של חוסר הנאה, חוסר שמחה, חוסר הנעה. ניסיתי פסיכותרפיה מספר פעמים, וזה לא עזר כהוא זה. ניסיתי פעם אחת טיפול תרופתי - רופא הציע לי פבוקסיל. לקחתי מספר חודשים, וזה לא עשה כלום. האם יש למישהו/מישהי נסיון במצב דומה? האם אתם חושבים שתרופה מסוימת עשויה לעזור? או אולי שעלי לנסות תרופות נוספות? האם מישהו יכול להמליץ על רופא שמתאים לעניין? תודה, ר'

30/07/2002 | 22:25 | מאת: אלמונית

שלום ר' גם אני כמוך סובלת מדיסתימיה כבר מספר רב של שנים. לפני כחודש וחצי התחלתי לקחת ציפרמיל ( רסיטל ) ונדמה לי שאני כבר עדה לתחילתו של שיפור מסוים אבל המינון שאני לוקחת הוא נמוך - 20 מ"ג , ואני רוצה להעלותו.בכל אופן התרופה עצמה מבחינת תופעות לוואי אני חושבת שהיא מצוינת , התןפעות מינימליות למרות שבהתחלה כמו בכל תרופה קצת קשה. למרות שלא ניסיתי תרופות אחרות. מבחינת היעילות אז כמו שאמרתי אני מתחילה להרגיש את השיפור למרות שהמינון נמוך ולמרות שיש גם ירידות כמובן. אני לא יכולה להמליץ לך על פסיכיאטר מאחר ואני לא מטופלת ע"י שיחות , רק כבעוד 3 שבועות אני אתחיל , במסגרת ציבורית.אני כבר ממש מחכה לתור הזה. למה אתה חושב שפסיכותרפיה לא עזרה לך בכלל? אתה בטוח שהפבוקסיל לא עשה לך כלום? כמה זמן לקחת ? ובאיזה מינון? אם אפשר לשאול - אז מה התוצאות של הדיסתימיה שלך? כלומר איך אתה סובל מזה? לי למשל יש בעיה רצינית במקומות עבודה. האמת שלא מזמן פוטרתי ועדיין לא מצאתי משהו חדש.שלא לדבר על קשרים בין אישיים... אשמח אם תענה לי ואם גם גולשים אחרים יענו.

31/07/2002 | 10:54 | מאת: טלי

שלום לכם, גם אני שייכת למועדון הדיסטימיים, מזה שנים רבות. הייתי פעמיים בטיפול פסיכולוגי ועכשיו אני בטיפול אצל פסיכיאטר, שמשלב בין תרופות (פרוזק) לבין שיחות. אני מרגישה שיפור מה, יש יותר אנרגייה לעשות דברים, אבל עדיין הרבה ימים של דכדוך (אמנם לא כבד). אצלי גם יש בעייה של חרדות. השיחות, לדעתי, לא כל כך עוזרות. אשמח לשמוע על אחרים ועל ההתמודדות שלהם.

31/07/2002 | 19:27 | מאת: ר'

שלום אלמונית, תודה על התשובה. אני שמח (במידה שאני מסוגל לה כדיסטמי :-) שיש תרופה שעוזרת לך. מה הם הסימנים שגורמים לך להאמין שהתרופה עוזרת? האם יש לך רצון ספונטני לעשות דברים, שלא היה לך קודם? איך אני יודע שפסיכותרפיה לא עזרה לי? אינני מבין בדיוק את השאלה. איך אני בכלל יודע דבר זה או אחר? אני רואה מה השתנה בחיים שלי, ומה לא השתנה, ולגבי מה שהשתנה אני יכול לחשוב ולבדוק אם הוא קשור לגורם זה או אחר. כנ"ל לגבי הפבוקסיל. חוץ מקצת יובש בפה לא היה לזה שום אפקט. הבעיה הבולטת לגבי פסיכותרפיה, אני חושב, היא שהאפקטיביות של פסיכותרפיה תלויה ביצירת קשר רגשי מסוים של המטופל אל המטפל. הקשר הרגשי הזה (שיכול לקבל כל מיני צורות) הוא שמאפשר עבודה. אבל המצב שלי לא איפשר יצירת קשר רגשי. נותרתי מנוכר למטפלים, והנוכחות שלהם לא איפשרה לעשות דברים שלא יכולתי לעשות במקום אחר. הרווח היחיד שאני יכול לזהות מן הפסיכותרפיה ומן הנסוי התרופתי (הקצר) שעשיתי, הוא עצם העובדה שניסיתי אותם, ומכך למדתי משהו. אבל הכשלונות החוזרים ונשנים הללו לא מחזקים את הרגשת התקווה. אני התקדמתי הרבה כתוצאה מעבודה על עצמי. העבודה הזו לא היתה קשורה לפסיכותרפיה, אשר ניסיתי כאמור מספר פעמים. ולמרות שהשתפרתי בכל מיני אופנים, העבודה העצמית לא שינתה את המצב האנרגטי-רגשי הנמוך והדי קבוע. לגבי התוצאות של הדיסטמיה: הקשרים הבין אישיים שלי מצומצמים, ואינני מסוגל להחזיק קשר זוגי ממשי. יש לי הבנה וסבלנות ואומץ והרבה תכונות טובות, אבל חוסר השמחה הבסיסי וחוסר ההנעה חוסמים אותי. לגבי עבודה: אני מסתדר די טוב, בינתיים, בתחום של תכנות. אבל ברור לי שיכולתי לעשות ולהתפתח הרבה יותר לו היתה בי מוטיבציה והנאה ממה שאני עושה. אני גם נמנע מלהתקדם בכיוון של ניהול. בזמני החופשי אני מתעניין בפילוסופיה. העיסוק הזה איפשר לי ליצור קשרי שיחה עם אנשים אחרים - באוניברסיטה, במפגשים פילוסופיים ובאינטרנט.

31/07/2002 | 19:55 | מאת: אלמונית

שלום ר' נדמה לי שאתה נורא משלים עם המצב במקום להילחם בו...למה אתה לא מנסה עוד תרופות- כמו פרוזק או אפקסור? או מעלה את המינון? תתייעץ עם עוד פסיכיאטרים ואל תוותר , בסוף תמצא את הטיפול שמתאים לך! וגם את המטפל שמתאים לך. בכל אופן שיהיה לך בהצלחה!

01/08/2002 | 17:25 | מאת: ר'

שלום אלמונית, את צודקת: ה"השלמה" עם המצב, להפסיק להילחם, היא חלק בלתי נפרד מן הבעיה אצלי. זה מין חוסר-תקווה שאני חייב להתגבר עליו. אני מקווה שאני מתקדם בעניין הזה. תודה

02/08/2002 | 21:08 | מאת: יערה ( האלמונית )

לטלי ור' תוכלו לומר באיזה גיל הדיסטמיה התפרצה אצלכם?

02/08/2002 | 22:43 | מאת: שששששש...........

בתור דיסטמטי אני חושב שהדיסטימה אינה מהמחלות המתפרצות אלא היא באה בשקט בשקט ששששש.......

03/08/2002 | 23:16 | מאת: ר'

שלום יערה, אצלי הדיסטמיה התפרצה בגיל 16-17, וזה בא בבת אחת. מדוע את שואלת?

05/08/2002 | 19:34 | מאת: מאי-לי

יש תוסף מזון שנקרא נוני, אח"כ כולם שמחים. אין בזה אלכוהול, זה טיבעי לחלוטין (עשוי מפרי שגדל באיזורים של גן-עדן) אפשר להשיג אותו דרכי.

06/08/2002 | 14:09 | מאת: יערה

באיזה זכות אתה משווק כאן דברים כאלה??? זאת פרסומת וזה אסור כאן הבנת? אז די עם ה"המלצות החמות" והטפשיות שלכם - אנחנו יותר מידי אינטילגנטים מכדי שנאמין שאיזה פרי שגדל "באיזורים של גן עדן" או איזה משקה מפגר "יעשו אותנו שמחים" ויפתרו את כל הבעיות(פריון וסינוסים...) יאללה יאללה

15/01/2003 | 11:11 | מאת: YCDI

- אם תרשום ממתי זה התחיל... תמצא את הפתרון ביתר קלות - ואם תשלח לי תמונה שלך, או שנפגש - בטוח שבפגישה אחת תוכל לקבל קליעה בול ! (ללא תשלום, כמובן) 064839016

15/01/2003 | 11:18 | מאת: YCDI

- זאת תשובה לעניין !!! - האם את עושה את מה שאת אוהבת, או מתפשרת ומתחשבת בהורים - האם את גרה במקום שאת אוהבת, והאם יש לך השפעה על ההורים - האם את מסתדרת עם החברות והסביבה שלך, ויש לך מילה אצלם או שאת מתאימה את עצמך לסביבה... אם התשובה לכל זה היא : כ ן אז, אני לא יודע מה לעשות...