פורום פסיכיאטריה

שלום רב, רציתי לדעת מה מאפיין מצב של רגשות קפואים שלא נובעים מתרופה מסויימת? האם זה מאפיין מצב של דיכאון? אני מדבר על מצב שבו אני לא מרגיש כלום, כאילו אדיש לחיים. אני בדר"כ במצב רגיל מאוד מחובר לרגשות שלי...אין לי שמחת חיים ואני נורא עצבני בגלל המצב, אבל נורא עצבני!! כרגע אני מטופל באיקסל 100 מ"ג ביום... תודה, יוני.

יוני יקר מה שאתה מתאר מזכיר לי מאד את עצמי בתקופת הדיכאון. המצב הקפוא הזה, כאילו לא מרגישים כלום, מחביא בקרבו כל כך הרבה כאב שלא משתחרר, ואולי זה הרבה יותר קשה לשאת מאשר את המצב בו עצובים. כי כשהכל קפוא, זו הרגשת מוות פנימית, כאילו אתה לא חי. זה חלק מהדיכאון, יוני יקר. וגם העצבנות. וזה עובר, כמו שהדיכאון עובר, רק שלפעמים זה לוקח הרבה זמן וגורם להרבה סבל. הלוורי שאפשר היה להפשיר את המצב הזה יותר מהר... תרגיש טוב, תמי.

ליוני "רגשות קפואים" עלולים להיות תוצאה של דיכאון, כמו להסתכל על העולם דרך משקפי שמש כהים מאוד. אבל יתכנו סיבות נוספות לאבחנה זו, כך שצריך לראות את כל התמונה. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום! אינני יודעת מה לעשות כבר. אני נוטלת צפרלקס ואין לי מצב רוח בכלל ולא אופטימיות לחיות .ניסיתי את המייצבים הדפלפט לא עזר בכלל-וגם הלמיקטל בכלל.מה אני יעשה?אני מפחדת להשמין אז איזה כדורים אני יכולה עוד לנסות?ניסיתי המון.מה אני יעשה ששום כדור לא עוזר לי? הרופא שלי עכשיו החליט שאני ינסה חצי צפרלקס וחצי רמרון(אין לי בעיות שינה). איזה כדורים לא משמינים???איזה כדורים אפשר עוד לשלב עם צפרלקס?

לינור היקרה אולי טיפול פסיכולוגי? אולי פעילות גופנית נמרצת, אירובי, הליכה, שחייה, רכיבה על אופניים, דברים כאלה? אולי לכתוב, לצייר, לפסל, ליצור משהו באומנות? אולי להיות קצת עם בעלי חיים? עם ילדים קטנים? לפנק את עצמך קצת יותר? מסאז'ים, דברים כאלה? אלה דברים שעזרו לי בדיכאון שלי, להיות קצת יותר נסבלת לעצמי. ולהעביר את הזמן בינתיים, עד שהכדורים קצת משפיעים, ואולי הדברים האלה הם כדורים לא פחות אפקטיביים מהכימיים. אולי. תרגישי טוב, תמי.

ללינור- בשביל לתת לך תשובה קונקרטית, מקצועית ואחראית- דרושים המון פרטים. צריכים לדעת את כל התרופות שלקחת עד היום, כולל מינונים וכמה זמן כל תרופה, כולל שילובים שניסית וכיוצ"ב. נראה שניסית הרבה מאד. עדיין- תמיד יש אפשרויות נוספות. מגוון התרופות נגד הדיכאון, שמשווקות בארץ, הוא כמעט בלתי מוגבל, אם לוקחים בחשבון גם את הטריציקלים, כלומר התרופות מהדור היותר ישן. אבל בשביל להגיד לך איזה תרופה כדאי לך לנסות, צריך לדעת הרבה יותר על ההיסטוריה הטיפולית שלך. כמו כן, לעיתים כדאי לפנות לחוות דעת שניה אצל פסיכיאטר נוסף.

ללינור תודה למשיבים ואני מצטרף לדבריהם, גם האדרונקס אינה גורמת לעליה במשקל. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר הידש, תודה רבה על תשובתך. רציתי לשאול האם לתת לרדוקטיל צ'אנס נוסף, אולי לאו דווקא כנוגד דכאון אלא כמסייע להורדת המשקל, ולקחת אותו עוד חודש, חודשיים כדי לראות אם הוא יעיל בכך?(אני לוקחת אותו כחודש).האם יש איזה נוגד דכאון וחרדות שניתן לשלב איתו ביחד? קראתי שאסור לשלב איתו נוגדי דכאון אחרים. דבר נוסף שרציתי לשאול הוא האם ייתכן שבעיותי הפסיכולוגיות לא היו חמורות כל כך לולא הייתי שמנה? כך מרבים לומר לי אנשים מסביבי. ברור לי שההשמנה היא זו שמונעת ממני לקבל את עצמי, אבל זה בכל זאת רק דבר חיצוני. אשמח לקרוא את דעתך, תודה רבה על זמנך אנה

לאנה צר לי שאיני זוכר את שאלתך הראשונה וחבל שלא כתבת את ההמשך כשירשור שם. בכל אופן כמובן שקיים קשר בין עודף המשקל והדימוי העצמי והבטחון העצמי. הבעיה היא שלעתים נשים עם עודף משקל נכנסות לדיכאון והדיכאון גורם לאכילה רבה יותר וכך הלאה. קיים גם סוג של דיכאון הנקרא א-טיפי, חריג שבו יש עליה במשקל. אבל כפי שכתבת בהחלט יתכן שהמשקל היא רק חלק מהבעיה וקיימת בעיה נפשית-פסיכולוגית חוץ מבעית המשקל, אבל בעית המשקל לא מקלה על הפסיכולוגיה. שבוע טוב דר' גיורא הידש

אני לקחתי סרוקסט רק כמה ימים ונוצרה לי בעיית שינה שלא עברה גם אחרי הפסקת הטיפול בתרופה זו. האם יכול להיות שהסרוקסט הוא זה שגרם לבעיית השינה המתמשכת? הייתי רוצה לדעת אם למישהו אחר נוצרה בעייה דומה עם תרופה זו?

לזיו לא צריכה להיות בעיה עם השינה אחרי הפסקת הסרוקסט אלא אם כן נוצרו חרדות ופחדים מפני הלילה ואז הבעיה היא "פסיכולוגית". לילה טוב דר' גיורא הידש

לד"ר גיורא שלום רב אני נוטלת באופן קבוע חצי כדור רמירון (מירו) ביום ולעיתים נדירות חצי כדור קסנקס האם אני יכולה לקחת עם תרופות אלו ריטלין? לטיפול בהפרעת קשב

לאיילת אין עבודות בשילוב של התרופות שציינת, להערכתי לא כדאי לשלב את התרופות הללו. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר אני מטופל 3 שבועות בסיפרלקס הרופא החליט לאחר תגובה של רעידות קשות בללות. להחליף לרמירון. האם אני צפוי לתגובות של גמילה. .רציתי לדעת אך להתמודד איתם והאם הם קשות.

שלום ד"ר אני מטופל 3 שבועות בסיפרלקס הרופא החליט לאחר תגובה של רעידות קשות בללות. להחליף לרמירון. האם אני צפוי לתגובות של גמילה. .רציתי לדעת אך להתמודד איתם והאם הם קשות.

שלום סבתי נוטלת את התרופה הנ"ל מזה כ - 4 שנים מאז אובחנה כחולת אצהיימר. לאחרונה נאמר לנו כי התרופה איננה יעלה לאחר מספר שנים וכי מוטב שתפסיק לצרוך אותה (אין בעייה לרכוש אותה באופן פרטי). אני חושש כי הסמינים איתם מתמודדת המחלה יחזרו לאחר הפסקת התרופה. האם אכן צריך להפסיק? האם יש מחקרים אודות יעילות התרופה לאחר מספר שנים? יש לתרופה תחליף טוב יותר?

לאסף איני מכיר את העבודות שמראות שממוריט מפסיק להשפיע, העובדה היא שממוריט אינו מתאים לדמנציה קשה אלא רק בחומרה קלה ובינונית, כך שיתכן שאמרו שכעת מצב הדמנציה קשה יותר ולכן התרופה פחות יעילה. עם זאת כל אדם הוא מקרה פרטי ולא סטטיסטיקה ואם התרופה עוזרת לסבתא אז כדאי להמשיך אתה. ישנה תרופה חדשה יותר שעדיין לא בסך הבריאות ונקראת אביקסה ebixa שפועלת במנגנון פעולה שונה, היא מתאימה גם לדמנציה קשה ואפשר להשתמש בה ביחד עם הממוריט. כדאי לבדוק עם הרופא המכיר אותה האם אביקסה מתאימה לסבתא. שבוע טוב דר' גיורא הידש

אני בת 15 וחצי ואני זוכרת שקראתי ושמעתי על מחלה כזו. עכשיו נכנסתי לאינטרנט וכשקראתי את הסימפטומים גיליתי שחששותי בעלי בסיס. רוב התסמינים שנכתבו בכתבה הבאה:http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Article/xID/3950/xCT/230 חלים גם עלי. אני מפחדת, עד אתמול הייתי במין תחושת אופוריה שהעולם ורוד והכל אופטימי והתלהבתי מכל שטות. והיום יש לי מחשבות על התאבדות ועל מה אני עושה פה בכלל?! זה משגע אותי, אני לא יכולה יותר!! יכול מאוד להיות שחלק מכם יחשבו שאני פרנואידית אבל אני מפחדת, זה כבר קרה לי בעבר וניסיתי להתאבד כבר פעמיים. מישהו יכול לעזור? והאם אפשר לקבל טיפול ללא ידיעת ההורים? אודה למי שיעזור לי.

שי לי חמודה אם את סובלת, למה שהוריך לא ידעו מזה? זה לא אשמתך, והם צריכים לדעת מזה. במרפאות לילדים ונוער, אנחנו כן מחוייבים לערב את ההורים בטיפול בנערים, כי את עדיין לא בגיל שיכולה לפנות לבד. נורא קשה להיות עם זה לבד. תשתפי את ההורים, בסדר? תרגישי טוב, תמי.

לשי-לי לאט לאט, שינויים במצב הרוח די אופייניים לגיל ההתבגרות, כך שלא הייתי ממהר לאבחן וגם בטח שלא אדם יאבחן את עצמו. אם את דואגת ומוצאת סימנים דומים אז כדאי להגיע לפסיכולוג קליני או פסיכיאטר ילדים ונוער ולעבור אבחון מסודר. שבוע טוב דר' גיורא הידש

אני סובל מחרדות באופן כרוני עקב בעיה רפואית . האם ניתן להשתמש בכדורי הרגעה באופן קבוע ? האם השפעת הכדורים לא נישחקת עם הזמן ? ואם אפשר מילה על השלכות שמוש קבוע בתרופות להרגעה ?

למשה ישנן שתי קבוצות של טיפול בחרדות (ללא קשר לגורם החרדות). תרופות נוגדות חרדה אשר פותרות את הבעיה באופן מיידי ואין להן השפעה לטווח הארוך. מדובר על תרופות מסוג לוריוון או וואבן וקלונקס, החסרון העקרי שלהן שבשמוש קבוע וממושך הן ממכרות ועלולות גם להוריד את מצב הרוח. הסוג השני הוא מקבוצת נוגדי הדיכאון אשר מורידות גם חרדות, הן אינן משפיעות מיד אבל הן פותרות את הבעיה מהשורש והן אינן ממכרות. התרופות אינן גורמות לנזק בשמוש לטווח ארוך. שבוע טוב דר' גיורא הידש

מהרגע שנוטלים אותו ועד הרגע שההשפעה בגוף מתפוגגת. תודה.

לשירה אם נוטלים כדור אחד אז השפעתו היא לכ-72 שעות. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום התחלתי לקחת כדור בשם לוסטראל לפני מספר ימים. שמתי לב שהתחיל לי גירוי בעיניים מאז. קראתי איפשהוא שיכול להיות קשר בין הכדורים ליובש בעיניים או גירוי. השאלה מה עושים? האם מומלץ להפסיק השימוש בכדור או לטפל רק בתופעה? האם התופעה תיעלם עם הזמן? תודה

שלום, התופעה אינה מסוכנת ואינה פוגעת בעיניים, מדובר על מעט יובש ואיני בטוח שזה תוצאה של הלוסטרל. מספיק ליטול "טיפות מלאכותיות" שאפשר להשיגן ללא מרשם. אם התופעה נמשכת כדאי לפנות לרופא עיניים כי יתכן שהבעיה כלל אינה קשורה ללוסטרל. שבת שלום דר' גיורא הידש

איפה נסדק בנו סדק בילדותינו רבת הבדידות במחלה שתקפה אותי ללא הסבר, ללא ידיעה בקורס נחשב בצבא אני מוזרה ובלתי מובנת מחפשת מקום באוהל של קבוצת חיילים וחיילות אין לי מקום. במבחנים סוציומטריים אני מנסה להבין מי הוא מי כל כך לא שם, שאיני זוכרת מי הוא מי ומי אני ואז מעיפים אותי מהקורס, על סוציומטרי... כל כך רציתי להיות בקורס ההוא. כזאת בושה היתה לעוף. סדקים סדקים בתחושת השייכות בתחושת היותי חלק מהעולם. לא מובנת, שונה, מוזרה, אחרת. ויחד עם זאת, כל כך רוצה להשתייך. וכל כך לא משתלבת. סדקים. בחלומות, בזכרונות, בסיפורים. הסדקים שלי, הסדקים שלכם סדקים סדקים של היותינו בני אנוש כמו כולם גם אם אנחנו שונים. סדקים. האם כתיבת הסיפור האישי יש בה משהו של איחוי לאותם סדקים? האם נצליח לסלוח על אותם כאבים של אותה תחושה איומה של דחייה של בדידות וכאב, שעד היום ניתן להתחבר איתו בכאלה עוצמות? ואולי כאבי הסדקים האלה הם שמאפשרים לנו לעבוד עם סדקי החיים של אחרים כי מתיישהו פגשתם מישהו שאין בנפשו סדקים? שבת שלום, תמי.

לתמי תודה ושבת שלום הידש

כרגע ברצוני להכנס להריון ואינני מונעת. אני סובלת מהפרעת או.סי.די לא קלה ומטופלת ב2 כדורי אפקסוק ליום , כדור סרקוול וכדור קלונקס רציתי לדעת ברמה העקרונית אם יש עם הכדורים הנ"ל בעיה. ומה קורה בזמן שנוטלים אותם וטרם יודעים על ההריון בתודה מראש

ליעל בקשר לאפקסור וקלונקס לפי ידיעתי אין בעיה. בכל מקרה אני ממליץ לפנות למכון הטרטולוגי בהדסה מפני שהם המעודכנים ביותר והם ימסרו לך את האינפורמציה הנכונה ביותר. שבת שלום דר' גיורא הידש

http://www.beok.co.il/SelectedArticle.aspx?ArticleID=1610

היי צביאל יופי על המאמר, וטוב לראות אותך כאן. רציתי לשאול אותך משהו- מל"מ עושים משהו בקשר להפסקת סל שיקום ממרץ 2006? אתה יודע מזה? מחודש מרץ כבר אין תקציב לאנשים חדשים שזקוקים לסל אישפוז- זה אומר שלא יהיו הוסטלים, חונכויות וכל מה שהסל מזכה אנשים עם נכות נפשית. אני שמעתי על זה ביום חמישי האחרון וממש הזדעזעתי. צריך לעשות משהו, בגצ"ים וכאלה. אני רוצה להצטרף למאבק הזה. אם אתה מארגן משהו, תכתוב לי למייל ואצטרף, כאיש מקצוע. בסדר? תודה ושבת שלום, תמי.

לצביאל אכן מאמר חשוב, תודה ובהצלחה הידש

האם יש זמן מוקצב? מתי מתחילים להרגיש הקלה? והאם אפשר כל החיים להיות עם זה ומה ההשלכות

ליוסי כמובן שחייבים לקבל פרטים רבים יותר כדי לתת לך תשובה אישית. יחד עם זאת הויפקס=אפקסור אינה פוגעת באברים בגוף כך שבאופן עקרוני אין בעיה ליטול אותה שנים רבות (בעתיד בטח יהיו תרופות חדשות וטובות יותר), אבל בדרך כלל הטיפול קצר יותר ולא יהיה בכך צורך. שבת שלום דר' גיורא הידש

ני חש מין סחרחורת כזו כאילו אני כאן ולא כאן ממה זה נובע והאם זה טיבעי

לאסף, לא ציינת איזו תרופה הפסקת? שבת שלום דר' גיורא הידש

התרופה ויפקס 150 מ"ל

אני רוצה להפסיק ליטול אדרונקס והייתי מעוניינת לדעת מהם תופעות "הגמילה" שצפויות לי וכמה זמן, לכל היותר הן יימשכו, כלומר, מתי ניתן יהיה לומר בוודאות שהתרופה "יצאה" ממחזור הדם שלי?

לרותם אין תופעות בסיום הטפול עם אדרונקס, אחרי מספר ימים הגוף פירק את כל התרופה. שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום, אני מחפשת מידע על הפנימיות הטיפוליות נווה צאלים ברמות השבים ועדנים בבאר שבע. מה ההבדלים ביניהם ומה עדיף לנער אינטליגנטי שעבר משבר? בתודה

אמא יקרה שתי הפנימיות מצויינות. לנווה צאלים מאד קשה להתקבל. אולי תפני אליהם ותבקשי סיור, תבררי ישירות אצלם את מי הם מקבלים כי זה משתנה על פי הגיל של בנך, וזה גם יקר והשאלה היא אם את יכולה להשיג מימון. גם עדנים זה מקום מצויין. תבררי גם שם ותחליטי לפי איך שתתרשמי מהמקום. תמי.

האם יש קשר בין ריספרדל לשבץ מוחי אצל אנשים שנוטלים את התרופה?

לאיריס לא ידוע לי ואיני חושב שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום: אני סטודנטית בת 22 נשואה ויש לי שני ילדים קטנים בני שנה וחצי וחצי שנה אני לומדת כל ימי השבוע עד שבע .אני לא עובדת בעלי זה שמשלם לי שכר לימוד ומשלם למטפלת עבור השגחתה על הילדים.מרגישה תמיד שאני לחוצה ובמתח-אני לומדת הוראה. אני עכשיו בשנה ג בגן שאני מתנסה בו הגעתי באיחור רבע שנה .המדריכה שלי נכנסה לגן והתחילה לצעוק עליי-תלכי הביתה אל תתנסי היום כל זה והילדים והמורה המאמנת ושאר הבנות המתנסות מסתכלות אחר כך היא לא שמעה את התגובה שלי למה איחרתי ??? וזה בגלל שאני מגיעה כל יום מאותה דרך לגן ביום הזה מצאתי את הדרך סגורה אז ניאלצתי להסתובב ולחזור לדרך השנייה -אין לי מכונית . אחר כך אני הלכתי הביתה מאוד נפגעתי מדרך הדיבור שלה בכלל לא הייתה מנומסת . ועכשיו היא שמה לי התראה בתיק שישלח למשרד חינוך על חוסר אחריות . אני מאוד לחוצה -התחלתי לאכול הרבה .לעשות בעיות בבית ואפילו צעקתי על בני הגדול. בנוסף על כך היא איימה עליי שתכשיל אותי בהנסות השנה .ותכריח אותי לחזור על ההתנסות השנה הבאה למרות שאני עובדת כפול מהבנות האחרות. בבקשה תציע לי מה לעשות אני רוצה פיתרון. תודה רבה . יסמין.

ליסמין צר לי לשמוע את הדברים. מצד אחד העמדה של המדריכה ברורה לי, תתארי לך שהיית מאחרת והילדים בגן היו מחכים לגננת ללא השגחה...., כך שהמטרה של המדריכה נכונה וברורה. בנוסף מאוד עצוב לי לשמוע שמדריכה שצריכה לחנך צועקת ומתנהגת כך, הרי היא צריכה ללמד ולחנך אותך להיות מורה.... אני חושב שקודם כל צריך להרגע ואחר כך לחשוב כיצד את יכולה לשקם את מערכת היחסים עם המדריכה. פעמים רבות יש את "הקש ששובר את גב הגמל" ויתכן שהיו קשיים או אחורים קודמים? שבת שלום דר' גיורא הידש

כיצד ניתן לעשות אבחנה בין אקטיזיה לעומת פסיכוזה או מניה אצל חולה שמטופל בנאורולפטיקה? הסימפטומים הרי דומים?

לגריי אכן האבחנה המבדלת אינה קלה, לעתים האי שקט הפנימי מאוד מבלבלים. כמובן שיש חשיבות רבה מאוד לאבחנה כי במקרה אחד צריך לעלות במינון התרופות (כאשר ישנה פסיכוזה), ובמינון שני צריך לרדת במינונים. כמובן שכל אדם הוא מקרה מיוחד, כך שמי שמטופל עם הלידול במינון גבוה סביר יותר שמדובר באקטזיה, ומי שהגיע לפני הטיפול התרופתי עם אי שקט סביר שמדובר בפסיכוזה. אבל הפתרון המעשי בדרך כלל הוא להחליף את התרופה גם אם לא מגיעים לאבחנה מדוייקת. באופן כללי יותר מדי פעמים מחמיצים את האבחנה של האקטזיה וטועים לכיוון שחושבים שישנה התגברות של הפסיכוזה, לכן לדעתי צריכים להיות מודעים לנקודה זו. שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום, שאלתי: בת 36 לפני טיפולי הפריה נוטלת כדור אחד ביום (סירוקסט). מה לגבי ההרדמה בשלב השאיבה, האם זה מסוכן? חייב לידע? ויותר חשוב, האם בכלל זה בסדר שאני מנסה/רוצה הריון בזמן שאני מכניסה לגופי את התרופה הזאת? האם יש מספיק מחקרים לגבי הסרוקסט שזה בסדר בהריון. ושזה חלילה לא פוגע בעוברים? אנא תגובתך.

לדנה תמיד עדיף הריון ללא תרופות מאשר עם תרופות. אבל צריך לשקול את הכל ולראות את כל התמונה, עדיף גם הריון ללא דיכאון וללא חרדות.... עד עכשיו חשבנו שסרוקסט בטוח בהריון, לאחרונה פורסם מחקר שיש בכך סיכון. בכל מקרה אני ממליץ להתעדכן ולשאול במכון הטרטולוגי בהדסה לגבי בטיחות של תרופות בהריון. בהצלחה דר' גיורא הידש

אחי הקטן לקח בתקופת הבי"ס ריטלין, באותו זממן הייתי בחו"ל ובדיוק פגשתי רופא נוירולוג שהסביר לי שיש סיכונים רבים בנטילת ריטלין, כמו התמכרות ונזק לכבד (??), האם זה נכון?

לדויד ישנם סיכונים בלקיחת ריטלין אבל לא התמכרות ולא נזק לכבד (חושבים שעלול לגרום נזק ללב), אבל אם אחיך כבר לא נוטל ריטלין ובבדיקות אין נזק לכבד אז הכל בסדר, נכון? שבת שלום, דר' גיורא הידש

שלום רב. אני בת 39 אני מאוד מבולבלת מעצמי. יש לילות שאני לא מאמינה שאני אעבור את הלילה ואני מדמיינת איך להתאבד,אני לא רוצה למות רק רוצה שלא לסבול יותר.בבוקר הכל נעלם כלא היה. זה מבלבל אותי ואת בן זוגי שנדמה לנו שהכל בסדר. אני מעבירה את רוב יומי בשינה ובתפקוד מינימלי והכרחי, כמו להכין אוכל לילדים ולעשות כביסה חוץ מזה אני כמעט ולא עושה כלום. אני לוקחת פלוטין שנתנה לי רופאת המשפחה. יש לי הרגשה שאולי יש לי מניה דיפרסיה שלא אובחנה כי לפעמים ואפילו לתקופות ארוכות של כמה חודשים כשיש לי תעסוקה אין לי מצב רוח רע ומחשבות אובדניות הייתי בטיפול פסיכולוגי, בזמן הטיפול הרגשתי יותר טוב אבל בכלל לא דיברנו על הדיכאון שלי. איך אני מתחילה בתהליך של לעזור לעצמי אין לי כוח לסבול יותר ואני מפחדת שיקרה לי משהו. תודה שילה

לשילה בכל מה שכתבת איני רואה סמנים למאניה אבל כדי לקבל תשובה מוסמכת כדאי להגיע לרופא לבדיקה. מאניה היא מצב מאוד ברור של פעילות יתר, בזבוז כספים, מצב רוח טוב מהרגיל, פעילות רבה וריצה של מחשבות, בדרך כלל לא מתבלבלים ומזהים מצב של פעילות יתר. כמובן שישנם סמנים של דיכאון, ואם הפלוטין לא מועילה מספיק כדאי להגיע לפסיכיאטר ולשקול איתו את החלפת התרופה. שבת שלום, דר' גיורא הידש

שלום, חברתי נוטלת דפלפט 6 כדורים ביום. היא טוענת שלא ברור אם יש לה אפילפיסה כי ההתקף הראשון שלה היה בגיל 20 (אחרי צבא). היא נכנסה להירון לא מתוכנן כאשר היא נוטלת כדורים אלו ולא תוספי מזון אחרים. מה הסיכון לתינוק מבחינת מומים? האם ניתן לאבחן זאת בשבועות הראשונים להריון? האם זו מחלה גנטית? האם מותר להתשתמש בתרופה זו בזמן ההריון? קראתי שיש לקחת חומצה פולית - האם זה שהיא התחילה רק לאחר גילוי ההריון (בעקבות איחור של שבועיים ) לקחת חומצה פולית תהייה השפעה שלילית על העובר? האם במחלת האפילפסיה יש לתכנן הריונות? מה הסיכון וההסתברות ללידה לא תקינה? ומה לגבי האמא - האם יש מצב שהיא תפסיק לקחת תרופות לאפילפסיה ותקבל התקף? אשמח לקבל מידע תודה

לשאול אולי כדאי לפנות לפורום נאורולוגיה כיוון שמדובר באפילפסיה ולא בהפרעה נפשית. בכל אופן חומצה פולית בטוחה ומומלצת בהריון. לגבי הבטיחות של תרופות בהריון כדאי לשאול במכון הטרטולוגי בהדסה. שבת שלום, דר' גיורא הידש

לשאול- אפילפסיה איננה מחלה פסיכיאטרית והשאלה שלך איננה קשורה לנושא הפורום. בכל מקרה, אסור ליטול דפלפט, לאורך כל תקופת ההריון וההנקה. בתקופת ההריון יש להשתמש בתרופות אחרות, כפי שיומלץ לכם ע"י נוירולוג מומחה.

הבן שלי אושפז לפני שנתיים למשך חצי שנה מאחר והיה בסכנת אובדנות. מאז הוא מטופל ע"י פסיכיאטר באופן קבוע, מקבל פרוזק. עד לפני 3 חודשים אובחן כנרפא , מאז שוב התחיל להיות מאובחן בדיכאון קל. השבוע עשה ניסיון התאבדות. אנחנו חסרי אונים מהטיפול הקונבציונלי. האם יש טיפול טלטרנטיבי

לאסא נכון שטיפול קונבנציונלי אינו מושלם אבל במקרים של הפרעה חמורה או כאשר ישנם נסיונות אובדניים לא הייתי פונה לטיפולים לא קונבנציונליים. אלו מיועדים ל"מקרים קלים" בלבד. כמובן שאפשר להוסיף טיפולים אלטרנטיביים לטיפולים הקונבנציונליים. שבת שלום, דר' גיורא הידש

ד"ר הידש שלום, אני עומד לעשות בקרוב בדיקות דם כלליות ואני לא מעוניין שיופיעו סממנים של קלונקס בבדיקות (ואם יופיעו אז שיהיו מזערייים) אני נוטל את התרופה קלונקס (2 מ"ג ביום) ואני לא יודע מה משך זמן הפעולה שלה בגוף או יותר נכון (ורלבנטי)- כמה זמן היא נשארת בדם אחרי לקיחתה (והכל בהתאם למינון כמובן) אודה מאד לתשובתך.

לגיא בבדיקות דם כלליות לא בודקים לגבי קלונקס ואין סיכוי שימצאו קלונקס בבדיקת דם. כך שאתה יכול להיות שקט ותעשה את הבדיקות. שבת שלום, דר' גיורא הידש

הנורא ביותר היה שהיא פחדה ממני. אפשר היה לראות לה את זה בעיניים... להרגיש את זה בשפת הגוף שלה. כל פעם שהייתי באה אליה לפגישה הטיפולית, סוערת, כואבת, משוגעת, מציפה אותה בדברים שכתבתי, בנוצות, בשוקולדים, בספרי תהילים, נואמת לה בקול רם על קיומו של אלוהים. היא ישבה שם מולי, חסרת אונים, מבוהלת. לא ידעה מה לאמר, לא ידעה איך להיות. בואי נעשה הגיון בשיגעון, היא אמרה בקול חלש. הגיון בשיגעון? הרי השיגעון אינו הגיוני... מהפחד היא ניסתה לשכנע אותי לקחת תרופות. אבל זה לא היה בא בחשבון. מה פתאום תרופות? מה פתאום לסמם אותי בבוחן המציאות המשמים והאפור של החיים? שום תרופות. פעם אמרה לי שאני צריכה טיפול כל יום. כן, כל יום. ומי ישלם על זה? תבואי אלי בלי כסף, היא אמרה. בלי כסף? ממש טיפול. יצאתי ממנה בכעס. פעם אחת ראתה את אבא שלי, ואני יושבת בחוץ, מדמיינת שהם מדברים על לשלוח אותי לאישפוז. כשאבא יצא התברר לי שהיא היתה עסוקה בלקחת ממנו אנמנזה על מחלות נפש במשפחה, מחטטת לו בפצע הישן שאימו התאבדה. לי לא יצא מזה שום דבר. בסוף הלכתי לבנק, תרמתי את כל חסכונותי לצה"ל, שלא ישאר לי כסף לטיפול. שהחיילים יהנו ממנו, לא המטפלת ההיא, הפחדנית. הכי נורא היה שהיא פחדה ממני. ועוד יותר נורא היה שהיא נתנה לי ללכת. ולא הלכה אחרי אפילו צעד אחד לרחובות. אחת עשרה שנים חלפו, ופגשתי אותה שוב. בפורום מקצועי. הפעם לא נתתי לה לפחד ממני. התעקשתי להיפגש איתה. התעקשתי לחבר את מה שאז התנתק. התעקשתי לסלוח לה על הפצע שנפער אז בנפשי. היא הסכימה שניפגש. אחרי הבחינה שלי. אספר לכם איך היתה הפגישה, בקיץ. תמי.

תמי יקרה, אל תכעסי, בבקשה אל תכעסי אבל על פי מה שאת מספרת פה החלק של המטפלת שלך לא כל כך קשור לכעס שלך. היא לא פשעה ולא חטאה. את היית במצב ירוד ולקחת את ההתנהלות שלה למקומות לא כל כך נכונים. היית נסערת ללא שליטה בזמנו והיא פעלה בכל מאודה (כך נשמע מדברייך) לסייע לך. את הדפת, התנגדת. זה מאוד מאוד קשה לעמוד מול אדם שהוא במצב שאת מתארת. בכל מקרה, את עושה צעד נבון בלהגליד את הפצע ההוא שבהחלט הגיע הזמן לרפא אותו לגמרי. בדרך שלך - אבל לרפא !! חיבוקים המון, אורית.

שלום ד"ר הידש, מיואשת כבר ממלים, יגעה ממשברים. אני בת 40, סובלת שנים רבות מדכאון וחרדות קשות.ניסיתי שלושה טיפולים פסיכולוגיים שונים, ללא הועיל. בסוף הגעתי לפסיכיאטר, והתחלתי לקחת אפקסור במינון של 300 מ"ג ליום. אני מאוד שמנה, ולכן, לדעתי, סירב הפסיכיאטר לתת לי כדור אחר, שיגרום להשמנה נוספת. התחלתי אצלו גם טיפול פסיכותראפי, שהתברר כבזבוז זמן ומשאבים כספיים. הוא אמנם אנושי מאוד וחם, אבל לא הצליח להתגבר על "סלידתו" מפני התוקפנות הרבה שבי. תוקפנות זו היא מילולית בלבד, מעין סרקזם ואירוניה עצמית, שמקורם בעיקר בתחושות הייאוש הקשות שלי. לאחר שנתיים וחצי מבוזבזות עזבתי את הטיפול (אם אפשר בכלל לקרוא לזה כך). לפני חושדיים, בגלל געגועים לחום האנושי שבו, התקשרתי והתפתיתי לחזור שוב לטיפול פסיכותראפי. במהלך שלוש השנים שבהן טופלתי באפקסור, לא חשתי הטבה גדולה בתחושות הדכאון הקשות. בשנתיים האחרונות חלה החמרה בדכאון, לדעתי, אולי גם מסיבות גניקולוגיות, וגם ההתמודדות עם חרדות שונות כשלה. אני רווקה, משפחתי עומדת חסרת אונים מול תחושותי, כשרוב הזמן בכלל מתקשה להכיר בקיומה של הבעיה ואם מכירה, עושה זאת בדרך שרק מחלישה אותי עוד יותר, שכן אז ההתייחסות אלי הופכת להיות כאל "קורבן" של מחלה מיסתורית ובלתי נתפסת, ומלווה בשיפוט הרסני, שמלכתחילה תרם להחמרת הבעיה. גדלתי בבית שבו ההורים היו מלאי חרדות, אבל מנותקים מעולמם הרגשי. אבי ביקורתי מאוד, ונהג לבקר אותי על כל דבר ובעיקר על צורתי החיצונית, כביכול ממניעים טובים. הוא סירס אותי ואת אמי, שאיבדה כל צלם של אישיות נפרדת ועצמאית, ונהג להשליט טרור בבית. השפעתו עלי היתה הרסנית ממש, פיתחתי בעצמי ביקורתיות איומה כלפי אחרים ובעיקר כלפי עצמי, סלידה מעצמי, אימה מפני בעלי סמכות, שהיום מתבטאת בתחושת פחד מכל תביעה שמופנית אלי מבני אדם. כמובן שהדבר מקשה מאוד על תפקודי בעבודה, שכן איני אסרטיבית וכוחותי הנפשיים מופנים תדיר להדיפת "תביעותיו" של הזולת. אני מזדהה עם אמירתי של סארטר, נדמה לי, ש"הגיהנום הוא הזולת". כמובן, שעם בעיות כאלה קשה לפתח יחסי אהבה או קרבה משמעותיים עם הזולת. ואמנם, מעולם לא היה לי חבר, אני מלאה חששות ממגע עם העולם, ולעתים קרובות "פורשת" מרצון מהעולם החברתי. יש לי בקושי שתי חברות וידיד אחד. נוח לי יותר עם אנשים שחוו משברים נפשיים, שכן כל האנרגיות שלי מושקעות באופן אובססיבי בנסיון למצוא פתרון לוגי למצוקתי, אבל כמובן שללא הועיל. חזרתי לאותו פסיכיאטר, לצורך טיפול פסיכותראפי, אבל עזבתי אותו לאחר חודשיים בלבד, בתחושות קשות מאוד של אי קבלה מצידו של המטפל. במהלך חודשיים אלה, הפסקתי לקחת את האפקסור והתחלתי לקחת רדוקטיל. אני לוקחת רדוקטיל מזה חודש, כמעט ללא הטבה בדכאון, שהחמיר עוד יותר עם הפסקת האפקסור. אני חשה עצבנות רבה מאוד, בוכה לעתים קרובות, ומיואשת מתפקודי הנפשי, שרק הולך ומדרדר. לחצים בעבודה גורמים לי להדרדרות קשה, שכן איני מצליחה להסתיר עוד את מצוקתי הרבה. אני סובלת מחרדה חברתית גדולה ובכלל מאויימת מ"מבטו" של האחר. לפעמים נדמה לי שאני ממש מפתחת פרנויה, אבל בכל פרנויה יש גם מימד של אמת. בגלל בוסית ביקורתית, שהקרינה זמן רב חוסר שביעות רצון מעבודתי, (לאחר תקופה שבה היתה מרוצה מתפקודי, וחלקה לי מחמאות על האינטליגנציה שלי ועל הנעימות שלי) התחלתי להרגיש שאני נשפטת על כל צעד שלי, אשמה גם בדברים שלא היתה לי בהם כל אשמה ובעיקר אשמה על כך שאני מה שאני, חלשה נפשית ולא אסרטיבית. כיון שהיא קשורה לבעלי תפקידים רבים במקום עבודתי, התחלתי ל"ראות" גם בעיניהם את חוסר שביעות הרצון ממני והדבר רק הגביר את מצוקתי הנפשית. ברור לי שבחלק מהמקרים אני צודקת ובאחרים לא, אבל איני מצליחה להסתיר את תחושותי הקשות. אני מרגישה ש"נחשפתי" בפניהם, כמי שהצליחה עד כה להסוות את מצבה הנפשי המעורער ועתה הכל יוצא לאור. מצטערת שכתבתי כל כך הרבה אבל בכל זאת הייתי רוצה לשאול מספר שאלות: איך אפשר שלא להרגיש דכאון, כשנאלצים להעמיד פנים של תפקוד הולם? איך לא להרגיש דכאון וייאוש, למול אוזלת ידם של מטפלים פסיכולוגיים, וטיפולים תרופתיים, שלא מצליחים למגר את החרדות הקשות שלי? איך לא להרגיש זעם רב כל כך על כך, שבמקום לחוות את העולם, לממש אהבה ולמצוא סיפוק, אתה עסוק בלהתגונן מפני חדירות של הזולת למרחב המוגן והרעוע שלך ובנסיון כושל לשמור על שפיות? אנה

לאנה קראתי את כל מכתבך בעיון ונכון שהמצב לא טוב כיוון שמדובר על דיכאון ועל קשיים בתפקוד החברתי שנים רבות ומגיל צעיר. כמובן שאפשר להמליץ על פסיכותרפיה נוספת ולנסות למצוא קשר עם מטפל אחר שיבין אותך, אבל תשובה זו היא טריוויאלית. בכל זאת אני חושב שלא ניסית את כל האפשרויות הטיפוליות. פרט לאפקסור ישנן תרופות נוספות הנוגדות חרדה ודיכאון שלא ניסית אותן (כמו אדרונקס שלא מעלה במשקל), או להוסיף תרופה מייצבת וכך הלאה. כמו כן הייתי חושב על מסגרות שבהן אפשר לפתח את המיומנויות החברתיות. בנוסף הייתי בודק לשני כיוונים נוספים. לעתים כאשר ישנה טראומה ובמיוחד טראומה מינית ברקע אז הטיפולים הנפשיים מורכבים וקשה לשפר את המצב. נושא נוסף שהייתי בודק הוא הנושא של הפרעת קשב וריכוז מילדות. לפי מכתבך אין סמנים להפרעת קשב אבל יתכן שההפרעה חבויה. למרות כל מה שעברת אני חושב שעדיין ישנן אפשרויות טיפוליות שחשוב לנסות ולבדוק לפני שמתייאשים. שבת שלום, דר' גיורא הידש

שלום לך, אני בת 40 עם עבר עשיר של בעיות רפואיות ונפשיות,אבל תודה לאל מתפקדת ומצליחה להגיע להיישגים . אפרט קצת,נולדתי עם מום לבבי קטן (צניחת מסתם מטראלי) ומאז ומתמיד אני זוכרת את עצמי לא ממש בכושר,אם כי אני עושה הכל,ברקע בעיות משפחתיות של הורים גרושים,תמיד צצה בעיה רפואית חדשה כמו בלוטת התריס ועוד וטפו טפו זה מתאזן אח"כ.אבל העיית הבעיות היא שאני חרדה והחרדה פלוס דיכאון שעולה ויורד מעיקים על החיים ,אי לכך,בהתייעצות של פסיכאטר התחלתי לפני כ9 שנים לקחת קלונקס לחילופין עם קסאנקס רקלפני השינה ובתקופות קשות גם ביום ,תמיד הקפדתי על מינון של כדור ביום ,וכשאני מחליטה להפסיק לקחת יש לזה תופעות של נדודי שינה ועצבנות ואז אני חוזרת מהר לכדור.במקביל אני בטיפול נפשי שיחתי שממש לא מועיל כי לא פשוט לטפל בי,אני רוצה להיגמל מהכדור כי לדעתי יש לי כבר סימני דימנציה ,איפה לחפש תשובות למצבי?בגלל קשת הבעיות אין לי הרבה זמן לחיות ואני רוצה לשפר את איכות החיים האם כדאי להכנע לתרופות או להלחם בהן,אציין שאני במעקב פסיכיאטרי ולא הומלץ על שינוי במתן התרופות הספצפיות שציינתי...מצד חד התרופת עוזרת לי ומצד שני היא הורסת לי את הזיכרון,קו המחשבה,ויכולת התיפקוד תודה

אם את קוראת אנגלית, באתר הבא תמצאי את כל התשובות על התמכרות לבנזודיאזפינים וגמילה מהם: http://www.benzo.org.uk/ ממליץ לך להיגמל, כי כמו שציינת ובצדק, הכדורים פוגעים בך מנטלית ופיזית.

בנזודיאזפינים גורמים לפגיעה קוגניטיבית. למשל בזיכרון. לכן כדאי לך להיגמל. גם אני ממליץ על האתר הנ"ל. תשאלי רופא משפחה או קרדיולוג בקשר לשימוש בתרופה מסוג חוסם ביטא כגון פרולול, שמוריד לחץ דם ומפחית הפרעות קצב לב וזה יכול לעזור לך כשתנסי להפסיק שימוש בבבנזודיאזפינים. אקס-מן.

שלום.במשך שנה נטלתי סרוקסט בעקבות מתח שסבלתי ממנו בזמן שהייה עם אנשים (מה שמכונה חרדה חברתית) וניתן לומר שגם דכאון בשל כך.לאחרונה,וזאת לאחר כמעט שנה של הפסקה שוב חזרה תחושת ה"סטרס" והמתח ממנו אני סובל בקירבת אנשים דבר הגורם לי לתחושה קשה בעיקר בשל העובדה שהחלפתי עבודה ואני מרגיש ומשדר "לחץ" כשאני עם אנשים וכל איכות ושמחת חיי נפגעת מאוד.השאלה היא האם חזרה לנטילת סרוקסט תועיל שוב או שלאחר שהפסקתי כבר תרופה זו לא תועיל.האם יש תרופה אחרת רצוייה לתופעות כאלה דומות של חרדה חברתית מלבד האפשרות לחזור לסרוקסט?

מלבד סרוקסט, גם לוסטרל ואפקסור רשומות לטיפול בחרדה חברתית (SAD). ניתן לחזור לתרופה שעזרה לך בעבר או לנסות תרופה אחרת שציינתי.

למתן השאלה היא כמה זמן "אתה לחוץ", אם מדובר על זמן קצר לא הייתי ממהר לחזור לתרופות והייתי מחכה. נכון שלא תמיד כאשר חוזרים לתרופה היא עוזרת כמו בעבר, אבל אי אפשר לדעת מה יהיה אצלך. כך שחייבים לנסות ולראות. שבת שלום, דר' גיורא הידש

לאחר שנים רבות בהן הייתי מטופלת בפריזמה וקלונקס בעקבות התקפי חרדה,לאחר החמרה במצה קיבלתי המלצה להפחית את כמות הקלונקס אבל קודם לכן לעשות מעבר מפריזמה לרסיטל.... יש כאן מישהו שעבר את התהליך?? ד"ר הידש יש סכנות בתקופת המעבר הזו? למה אני צריכה לצפות...? חשוב לי לציין שאני יותר סובלת מהפחד מהתתקף מאשר ההתקפים עצמם שמגיעים אחת להמון זמן.

לטלי אין בעיה לעבור מפריזמה לרסיטל ויש בכך הגיון, לרסיטל השפעה מרגיעה יותר מאשר לפריזמה. עם ההשפעה של הרסיטל תוכלי להוריד במינון של הקלונקס. שבת שלום, דר' גיורא הידש

שלום: רציתי לדעת האם התרופה פרפנן משמינה כמו התרופה המקבילה שלה רספירדל

ענינו על שאלה זהה כבר מס' פעמים בשבועות האחרונים. למשל כאן- http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/385/xPG/699/xFT/498175/xFP/498243 רפואה שלמה

לאמיר הפרפנן עלולה לגרום לעליה במשקל אבל בטח לא אצל כולם. לכן חייבים להקפיד על דיאטה ופעילות גופנית. שבת שלום, דר' גיורא הידש

ד"ר הידש שלום. כבר כתבתי לך בעבר. אתה בטח לא זוכר את הסיפור אבל בגדול אחרי לידה, הריון קשה של טיפולים. בלוטת התריס הפסיקה לתפקד. השימוטו. כריסה בגלל הבלוטה. אחרי שהתאזנה החלו חרדות/פאניקה וכד'. חצי שנה לקחתי סרוקסט ולא היה טוב. החלפתי לציפראלקס וכעת לאחר שנה וחצי של סרוקסט התחלתי לרדת במינון. לקחתי 30 מ"ג ביום. כל חודש אני מורידה רבע כדור. כעת אני ב-2 כדורים ורבע. אני מרגישה מצויין 3 שבועות מתוך 4 שבועות כי בעת שינויי הורמונאלי בגוף - ביוץ או לפני מחזור הגוף מזכיר את הכל וקצת משתולל....רעד, זיעה, הרגשה כללית לא טובה- מזכיר את ההתקפים. כל פעם שאני מורידה מינון יש יום קצת מוזר - קצת רעד בידיים, קצת עייפות בילבול ואני עושה את הדברים קצת באיטיות אשר ממש לא מאפיינים אותי. השאלה היא: ברגע שאני מאוד עייפה ולא אוכלת בזמן הגוף ממש משתולל וקצת מנסה להחזיר אותי "להתקף". אני יודעת לא לפחד ולהשתלט על עצמי תוך דקה ולא נותנת לזה להשתלט עלי. האם יש קשר בין הורדת המינון להרגשות הללו? האם זה אומר שהירידה במינון לא טובה לי? אחרי יומיים אני שוכחת מזה וממשיכה את החיים כרגיל ושוכחת מהכל. אני עצמאית עובדת הרבה, בית ילדים - כשאני קצת חוזרת לשיגרה שלי הרגילה (100 פעולות ביום) הגוף מזכיר לי - לא להגזים לנוח! אני רוצה לרדת מהתרופה לחלוטין כדי להרות (ילד שלישי) וגם לראות שאני בסדר ולא זקוקה לזה יותר. אני בן אדם חזק שיכול להתמודד. למה אני צריכה לצפות? האם האותות הקטנים האלו הם נורמליים כשמורידים מינון? תודה רבה. טלי

לטלי יופי לשמוע שאת מרגישה בטוב והקשיים מאחוריך. את מציינת שיש קשר מבחינת הזמנים בין הירידה במינון והרגשות הלא טובים ולכן אפשר להניח שהירידה במינון היא הגורם (למרות שבדרך כלל אנחנו רואים את התחושות הללו דווקא במינונים הנמוכים). בכל אופן אין מה למהר בהורדה של המינון ואפשר להאט קצת. להשאר יותר זמן על כל מינון ואחר כך להוריד עוד קצת. כמובן שלפני מחזור אפשר לעצור בירידה ולהמשיך בימים שיותר קל לך. בהצלחה דר' גיורא הידש

דר' הידש - תודה על התשובה המהירה. ההרגשות הלא טובות גם היו בזמן המינון המלא. ההרגשות היו גם לפני לקיחת התרופה. זה התחיל אחרי שבלוטת התריס הפסיקה לתפקד כראוי. התרופות באו בעקבות הבלוטה. המערכת ההורמונאלית השתנתה עקב כל הסיפור ומאז יש עליות וירידות. כעת בשלב הירידה במינון הדברים ממשיכים ואני בעצם שואלת האם הירידה במינון גורמת גם להרגשה לא טובה כדי לדעת האם הירידה מהתרופה או השימוש בתרופה גורם או שאין קשר. או אין "בעיות" בתהליך ההורדה? מה הכוונה לא למהר? ומדוע? אני לקחתי מינון מלא של 30 מ"ג ציפראלקס. הורדתי ל-2 וחצי כדורים ל-5 שבועות לאחר מכן עוד רבע כדור לחודש וכך אמשיך. זה בסדר? ולסיכום, אומרים שיש אנשים שלא חוזרים אל התרופה ויש שכן. איך אדע שאני בסדר ללא התרופות? ומכאן כל מה שכתבתי. ההרגשות סביב השינויים ההורמונאליים קיימים כל חודש באותה שעה ובאותו דקה. תודה רבה על הסבלנות והזמן. בברכה טלי

מאיזה מינון אפקסור מעלה את רמת הדופאמין במוח?

אפקסור לא מעלה דופאמין רק סרוטונין בעיקר וקצת נור~אדרנלין במינון של 150 מ"ג הוא יעיל כמו פרוזק ממינון של 225 מ"ג הוא מעלה גם נור~אפינפרין

אפקסור מעלה גם דופמין, בנוסף לנוראדרנלין וסרוטונין. לכן הוא נקרא heterocyclic antidepressant http://www.ncbi.nlm.nih.gov/entrez/query.fcgi?cmd=Retrieve&db=pubmed&dopt=Abstract&list_uids=7856622 במינון 75 מ"ג משפיע רק על הסרוטונין במינון 150 מ"ג משפיע גם על הנוראדרנלין השפעה על הדופמין כנראה שרק ממינון 225 מ"ג

האם גאודון גורם להשמנה?ואם כן אז כיצד,האם הוא משפיע על המטבוליזם או משפיע על הרגלי האכילה?אני לוקחת ריספרדל כבר 6 חודשים ועליתי איתו 15 קילו! האם כדאי לעבור לגאודון בגלל בעיה זו והאם היא תרופה פחות טובה מהריספרדל ? בתודה

גאודון לא משמין. גאודון מדכא תיאבון. ריספרדל משמין כי הוא מעורר תיאבון. אם ריספרדל עובד עלייך , זה לא אומר שגאודון גם יעבוד. אבל אי-אפשר להשוות ולהגיד איזו תרופה יותר טובה.

לליהי מכל קבוצת התרופות מהדור החדש הגאודון היא היחידה שכלל אינה גורמת לעליה במשקל. בהצלחה דר' גיורא הידש

אני חודשיים בדיכאון מקבלת אפקסור עדיין לא רואה שיפור משמעותי לא מסוגלת להיות בבית לבד המוח לא מתפקד לא מסוגלת לנהל את חיי היום יום בצורה שלמה ולא יכולה לחשב מה ניתן לעשות? האם עוד כדור יכול לעזור?

ללונה בדרך כלל אחרי כשישה שבועות בלי שיפור מחליטים שתרופה מסויימת אינה עוזרת וצריך להחליף אותה. באפקסור חוסר התגובה עלול להיות קשור גם למינון, המינון המקובל באפקסור הוא מ-150 מג' ועד 300 מג' ביום. שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום רב, במקרה, צפיתי כרגע בתוכניתה של אופרה ווינפרי אודות BDD. הנני חושדת שחברתי סובלת מהפרעה זו, תהיתי היכן אוכל למצוא חומר בנושא אודות הפרעה נפשית זו וכן האם היא מוכרת בישראל כהפרעה נפשית. מי הגורמים המטפלים בה? (פסיכאטר, רופא, פסיכולוג) מה שמה המקצועי בעברית? (תפיסת גוף מעוותת, לא נמצא בספרי היעץ). האם ניתן להתייעץ עם מישהו בנושא? בברכה, מורנה

למורינה לא מצאתי את השם בעברית, מדובר על הפרעה הקשורה לקבוצת ההפרעות הסומטופורמיות, ומדובר על עיוות בתפיסת הגוף. הפרעה זו קיימת אבל אינה שכיחה. בשלב ראשון אפשר לפנות לכל פסיכיאטר או פסיכולוג, איני מכיר משהו שמומחה דווקא להפרעה זו. שבת שלום דר' גיורא הידש

תוך כמה זמן אפשר לראות שיפור במצב הדיכאון והחרדה בטיפול במרוניל 75 מ"ג? בעבר נוסו תרופות מהדור החדש שלא עזרו לי.

בד"כ מדובר על 4 שבועות במינון של 150 מ"ג ליום. חובה לבצע בדיקת EKG בזמן שימוש בתרופה זאת.

כל כמה זמן צריך לבצע בדיקת א.ק.ג בשימוש במרוניל? בעבר לקחתי מרוניל במשך 5 שנים ,לפני שבועיים ביצעתי א.ק.ג והכל בסדר. האם לפי דעתך אם המרוניל עזר לי בעבר אז הוא יעזור לי שוב לצאת מהדיכאון והחרדה?

שאלה שנראית לי קצת מגוחכת. אני בשנות השלושים, בשנה האחרונה אני סובלת מחוסר סבלנות שבעיקר נובע מחוסר ריכוז. קשה לי לקרוא ספרים כמו שקראתי בעבר אפילו כתבה בעיתון אני לא מצליחה לסיים. אין לי סבלנות לשמוע סיפורים מאנשים אחרים או לדבר בטלפון. בקיצור אני לא מצליחה להתרכז בשום דבר יותר מכמה שניות. לא היה לי משבר ואין לי שום סיבה בעולם ליות בדיכאון. אני מאושרת ושמחה וטוב לי מאד עם משפחתי. מכוון שאחותי הקטנה לקחה רטלין בתקופת הבגרויות שלה עקב בעיות ריכוז והיתה לכך השעה עצומה וטובה חשבתי שאולי אני אקח גם. האם זה מקובל לתת רטלין למבוגרים? האם זה אכן פיתרון לחוסר ריכוז בחיי היום יום לאו דווקא בלימודים? האם אפשר לבקש מרופא המשפחה רטלין? תודה לתשובתך

לשלי ריטלין ניתן להפרעת קשב וריכוז, לפי הגדרה הפרעת קשב וריכוז מתחילה בילדות ולכן אם ההתחלה הייתה אצלך רק בשנה האחרונה אז אין מדובר על הפרעת קשב וריכוז. כדאי לבדוק גם מהבחינה הגופנית וגם מהבחינה הנפשית מדוע ישנה ירידה בריכוז ובקשב אצלך. שבת שלום דר' גיורא הידש

אני לא סבור שזה "עובד" כמו פעם, ואף העליתי את המינון לפי הוראות המטפל מחצי כדור לכדור שלם של 4 מ"ג. שאלתי היא במידה שאעלה את המינון (לאחר התייעצות עם המטפל) מ-4 מ"ג ל-6 או 8 מ"ג, האם הגברת המינון תשפיע עלי כמו בתקופה הקודמת של נטילת הכדור, או שזה כבר לא ישנה כלום?

כאשר עושים הפסקה בטיפול. בד"כ ההשפעה תוך 2-3 שבועות, אבל בשימוש חוזר יכול להיות רק אחרי 6-8 שבועות. ניתן לעלות עד 12 מ"ג ביום.

אם זה השפיע כבר בעבר, זה ישפיע שוב בעתיד. כלומר אני מבין שזה רק עניין של עוד כמה שבועות?

שלום רב ! אובחנתי כסובלת מחרדה חברתית מתונה ומהפרעות אישיות . [ מעבר מהיר משמחה לעצב , תחושה שמדברים עליי כל הזמן , רגשי נחיתות , הראש לא מפסיק "לטחון" , חוסר יכולת לאהוב , דימוי עצמי נמוך ,זהות לא ברורה , תחושת בדידות תמידית ועוד ועוד ] קיבלתי רסיטל אותו אני נוטלת כבר קרוב לחודשיים אולם כמעט ללא שיפור , כנראה שהכדור לא עוזר לי ואני מעוניינת להחליף לכדור מתאים יותר . עוד אציין כי הלכתי לטיפול פסיכולוגי כמעט שנה וחצי והפסקתי מאחר שאין לי כסף בכלל אבל אמשיך בשלב מאוחר יותר. איזה כדור לדעתך מתאים ביותר להפרעות הנ"ל ? האם ציפרלקס יכול להתאים? האם יש בו הרבה תופעות לוואי כי ברסיטל למעט חוסר חשק מיני אנא לא חשה בתופעות מכבידות במיוחד . תודה מראש על עזרתך. דנה

היי. צפרלקס יעזור לך ועם מייצב עוד יותר. [email protected] אני באותו סרט בדיוק!!!!!!!!!

לדנה כמובן שאיני יכול להמליץ על הטיפול עבורך מ"פגישה" של מכתב באינטרנט. בכל אופן החומר הפעיל בציפרלקס וברסיטל כך שאם רסיטל לא עזרה מתקבל מאוד על הדעת שגם ציפרלקס לא תעזור וצריך לחשוב על תרופה אחרת. תתייעצי עם הרופא המטפל. כתבת שיש לא מעט הפרעות וקשיים, טיפול בהפרעות אלו עלול להיות ממושך, לכן אולי כדאי לפנות לטיפול למערכת הציבורית? אפשר לקבל במערכת גם שיחות וגם מעקב של פסיכיאטר. שבת שלום דר' גיורא הידש

גם אני סובלת מחרדה חברתית קשה ומחשבות כפיתיות, כל היום המוח חושב לא נח לרגע, מוציא אותי מדעתי. ניסיתי מספר תרופות שלא עזרו לי כל כך , הפסיכולוג הציע לי לעשות חשיפה במקומות הומי אדם, האם את מסוגלת להסתובב במקומות הומי אדם מבלי שתרגישי חרדה ? אשמח לשמוע איך את מתמודדת

לדנה השיטות לטיפול בנפש הן תרופות ושיחות. קיימות מספר סוגים של פסיכותרפיות בנוסף לדינמית. גם גישה קוגנטיבית וגם התנהגותית וגם גישה המשלבת בין השתיים. השיטה של החשיפה לגורם החרדה (במקרה שלך מקומות הומים) היא שיטה התנהגותית. בדרך כלל עושים אותה בהדרגה כך שהחרדה קיימת אבל ניתן לשלוט בה. שבוע טוב דר' גיורא הידש

אני נהנה לקרוא שירים של תמימי ואחרים אל תחשבו שאני לא קורא .. אני פשוט לא טוב במחמאות ישן 16 שעות ביום אבל עדיין רוצה כל היום לישון הסבל הזה הוא לא משלשום חבל שאני לא יכול להרגיש חום עדיף כבר חיים של יתום הלוואי שיטילו עליי פצצת אטום רוצה כבר להתעורר מהחלום נמאס לי כבר ליזום הכוונה לפנות לחבר בגלל שיש לי אספרגר הייצור היחיד בחיי הוא אוגר וגם אותו הייתי מוכר פעם הייתי מכור לתחרויות שחמט היום אין הנאה מכלום גם לא לרגע קט לכיוון הגיהינום אני שט החיים הם ממש לא מתת

ברק... מתחבר מאוד למה שהרגשתי פעם שיר חמוד יוני

ברק תודה על השיר. נוגע ללב. מאחלת לך שתחזור לשחק שחמט, ותחוש הקלה בדיכאון הקשה הזה שלך. תמי.

החיים, החיים שלפני כל זה אני זוכר תימיים ההם.. הכל היה פשוט וקל נורמלי רגיל ושגרתי ופתאום בן יום כל עולמי מתהפך החברים פתאום לא בדיוק... וכולם מסכלים קצת מהצד כדורים זיבולים וכל המעכב הכל כאילו "נדפק" ואתה חושב וואי למה לי זה קרה? ואומר לעצמי אולי עוד מעט הכל ישכח ואז ..לא לא יתכן זה מה יש ואתו נחייה הרבה מחשבות מתרוצצות בי למה, למה דווקא לי? ואלוהים שבשמיים? למה אותי בחר "למשימה" "גורל"- איזו מן מילה אבל אני אומר לעצמי שוב.. זה מה יש ואתו נחייה אולי יום אחד נמצא איזה אהבה קטנה משהו חדש בשביל הנשמה ונירדם ונקום כמו חדש..

ליוני איזה יופי, הפכנו כאלה יצירתיים פתאום... יש חיים אחרי הדיכאון. יש אהבה מעבר לפינה... לא לאבד תקווה. תודה רבה רבה על השיר. תמי.

לתמי תודה על הפרגון יוני

שלום רב, דודה שלי, בחורה בת 47, סובלת שנים מדיכאון, עם עליות וירידות. החיים שלה מאז ומעולם לא ביו קלים והמצב לאחרונה מאוד החריף. היא סובלת מעאבי ראש כרוניים בצורה מדאיגה (וכל הבירור הרפואי לא העלה דבר אורגני), היא לבד (גרושה והילדים עזבו את הבית ועברו לאבא) וסדר יומה מתנהל כך שבבוקר היא עובדה ובבית היא לא עושה דבר פרט לשינה. אמא שלה מנקה בשבילה ומבשלת ומארחת לה חברה. לאחרונה בנוסף למצבי הרוח, הבחנו שיש לה מעין התקפים של פאניקה. ממש מפחיד להיות לידה בהתקפים האלה: היא מתחילה לרעוד, לקפוא במקום או להיפך:לצעוק, לפעמים מתעלפת. זה ממש מלחיץ.. היא הלכה בשנה שעברה לפסיכולוג ומטופלת היום מזה חודש בתרופה נגד דיכאון. אני מאוד דואגת לה. היא פעם חשבה על התאבדות ואני מפחדת שבמצבה כיום זו שוב אופציה מבחינתה. איך אפשר לדבר איתה ולהמליץ לה לפנות לפסיכיאטר בלי שתיפגע? האם עלינו המשפחה להתערב בכלל? ומה יכולה להיות התופעה של ההתקפים ההיסטריים? תודה!!

אם היא לוקחת תרופות, אז סביר שהיא נמצאת כבר בפיקוח פסיכיאטרי. במקרה הזה נראה שדרוש שינוי של אורח החיים, בשביל להתגבר על הדיכאון, כמו מציאת עבודה ומציאת בן זוג. נראה שישנה גם הפרעת אישיות ברקע ולכן הייתי ממליץ על טיפול פסיכולוגי ארוך טווח. מדוע היא הפסיקה את הטיפול הפסיכולוגי? הדברים צריכים להיבדק מול הפסיכיאטר המטפל.

לדנה חשוב שתהיו קרובים אליה כמה שיותר ותנסו לתמוך ולעזור. נראה שהקרובה החלה בטיפול וכעת צריך לעודד אותה להמשיך ולא להפסיק. קודם כל להתעניין בשלומה, להיות אתה בקשר, לבקר אותה ולהזמין אותה. דברים אלו חשובים לא פחות מהתרופות. כל טוב דר' גיורא הידש

היכן ניתן להשיג כדורים להפחתת החשק המיני?

יש תרופה כזאת- ניתנת בזריקה פעם בחודש- מיועדת לפדופילים, אנסים וסוטי מין אחרים. התרופה מדכאת את היצר המיני לחלוטין. אם אתה עומד בקריטריונים הנ"ל- פנה למרפאה פסיכיאטרית ותקבל את הזריקה.

בהמשך לתשובתך מ-21.2.06 לעיניין הריסטל בטעות נרשם 101 חודשים אני התכוונתי ל10 חודשים ישנה הטבה בכך שאני מסוגלת להתמודד בלי קלונקס אבל המחשבה יכולה ללוות אותי בראש מבלי שאני הרגיש חרדה היא כאילו נמצאת איתי ולא מאיימת ולפעמים שיש אסוציאציות מסוימות אז יש טיפה חרדה שהיא עוברת אחרי כמה שעות בגלל שבמודעות שלי אני יודעת שזה פשוט חולף ואחר כך מרגישים יותר טוב, הפעם האחרונה נאלצתי להשתמש בקלונקס בגלל שלא הצלחתי לשון בלילה וזה הלחיץ אותי יותר שאני צריכה לקום לעבודה ואני לא מרוכזת מחוסר שינה. השאלה שלי האם השימוש בקלונקס מידי פעם מראה שאני לא בדרך הנכונה כי בלי הפחתה בקלונקס טוטאלית אני לא אוכל להפסיק לאט לאט את הריסטל ואז המצב בטיפול ימשך זמן רב (האמת שללא הבעיה במיניות לא היתה בעיה עם הכדורים) אבל אני מחכה לסיים את הטיפול כדי שאוכל לתפקיד כרגיל בחיי המין שלי. האם בגדול יוצאים מהדבר הזה שנקרא חרדות הוא זה משהוא שילווה אותי עד סוף חיי. האם לדעתך זה או.סי.די או סתם חרדה בקשר למשהוא מסויים. אבקש את תשובתך לגבי השאלות תודה

לסיגל איני יכול לקבוע את האבחנה לפי מכתבים ברשת, אבל אני חושב שהשימוש בקלונקס באופן מושכל ומזדמן הוא טוב ומועיל ולא צריך לייחס לו חשיבות מיוחדת. אם את מסתדרת עם קצת קלונקס (וקלונקס אינו פוגע במין), אז את יכולה להיות רגועה. כל טוב דר' גיורא הידש

התקף פסיכוטי (גם ? כתוצאה משימוש ממושך בחשיש?) שאלה ראשונה: 1. מה התסמינים ? איך ניתן לזהות התקף כזה? מה משכו? חריפות? וכו' וכו' וכו' 2. מה הטיפולים? בתודה

כמה שירשורים למטה...

אני כנראה אחרי התקף כזה שנמשך 3-4 ימים בחריפות ואולי היה קל יחסית......בעיקר מחשבות שווא ומוח שעבד בקצב מטורף......עדיין אאין לי את כל התשובות. (אני בטיפול אצל פסיכולוגית מעכשיו). שאלות נוספות: 3. נאמר לי על "גלישה" למצב כזה........מהו משכו? 4. האם יש השפעה על תפקודי מוח, זיכרון, תפיסה וכו? 5. מהו ה"שיקום" שאני צריכה לעשות? 6. איך לפי דעתכם וניסיונכם החברה מקבלת זאת? למי לספר? איך מספרים לבן זוג ? תודה

שלום אני בחורה בת 24 וסובלת כבר מנעורי מדיכאון הגעתי אז למרפאה פסיכיאטרית , שהרופאה בה היתה מצויינת ועזרה לי , בנוסף ערכו לי איבחונים , ואין לי בעיה נפשית , ואף האינטלגנציה שלי מאוד גבוהה הורי הם אנשים חולים מאוד ומבוגרים , ומיושנים בדעתם , אני אוהבת אותם מאוד אך יש ביננו אי הסכמה על נושאים מסויימים וחשובים כמו דת (הורי מסורתיים חזרתי בשאלה) וכו יש לי אחות גדולה שיותר ויותר מתחזקת בדת והיא בת 25 וכבר גרושה למרות רצוני לעזור להורי ואהבתי אליהם , לא יכולתי לסבול את האווירה המתוחה בבית , והרגשתי צורך לצאת ולחפש את עצמי עברתי לגור בקיבוץ , כשגרתי שם לא יכולתי לסבול את עצמי והמחשבה שהותרתי את הוריי ללא עזרה , והדאגות התבשלו בי לצד רגשי אשם כבדים לא הצלחתי ליצור קשרים תקינים ואילו שיצרתי , עם חברות וידידים לרוב פגעו בי היה לי קשה להסתדר כלכלית ולמצוא עבודה סדירה והורי עזרו לי מה שהגביר את ריגשי האשם לבלתי נסבלים אבי מקבל פנסיה ואימי קיצבת נכות גם בקשרים אינטימים - מעולם לא היה לי חבר ואפילו לא התנשקתי , היו לי אופציות , ונשארתי במחבוא, וכשניסו להתחיל איתי קלקלתי את הקשר נפלתי ל"משחקים" של "חברות" שפגעו בי והחלטתי לפנות לייעוץ כבר בפגישה הראשונה שמתי לב שהפסיכיאטרית הראשית והיועצת שהייתי אמורה להפגש איתה, צוחקות לעצמן והרגשתי שזה עלי במהלך השיחות אותה יועצת לא הפסיקה לזלזל בי להתייחס אלי כאל טיפשה ובצורה מתנשאת ומזלזלת ולמי שתוהה למה המשכתי ללכת - הייתי במצב דיכאוני קשה , ובסוג של הרס עצמי ושנאה עצמית התחלתי לעבוד בניקיון , והייתי עובדת 10 שעות ביום וירדתי בלימודים (השלמתי בגרויות) ובמהלך הזמן הזה הורי התאשפזו כמה פעמים בבית - חולים פעם אחת , לאחר שאבי התאשפז עם דלקת ראות ישבתי אצל היועצת , כולי דומעת והיא החלה לצחוק , הסתכלתי עלייה ושאלתי : למה את צוחקת ? והיא אמרה : את על סף דמעות , והקול שלך צרוד כי את מנסה לעצור את הדמעות,אז זה מצחיק" בנוסף , כשסיפרתי לה דברים היו פעמים שצחקה וגרמה לי להרגיש טיפשה / שקרנית וכשאמרתי לה שאני לא רוצה לבוא יותר לטיפול והתעמתתי על הדברים האלו , אז היא אמרה שהיא חשבה שאני טיפשה , ושאני אעבוד במשק בית כל ימיי חיי , ושלא לא יכול להיות שאובחנתי כבעלת אינטלגנציה גבוהה כי אם הייתי כ"כ חכמה לא הייתי מגיעה למצב כזה "לזכותה" ייאמר שהיא הודתה בפני שהיא אכן חולת נפש ולא חכמה כשאמרתי לה "את תהרסי למישהו את החיים!!" היא אמרה לי "אז מה??" ואני אמרתי "לא אכפת לך שתהרסי לאדם את החיים?????!??" והיא ענתה "לא , לא אכפת לי!!" היא גם הודתה שהיא והפסיכיאטרית הראשית של ה"מרפאה" צחקו עלי שאלתי "למה" והיא אמרה " סתם, צחקנו עלייך" , והיא גם הודתה שבזה שאמרתי שלא מתאים לי להתחתן בגיל 21 שבו הייתי אז ושאמרתי שאני לא מוכנה עדיין ושאני רואה את החברים שלי והם רואים עולם , טסים לחו"ל , מוצאים בני זוג, מכירים אנשים ויוצרים קשרים ואני מקנאה בהם , אז אני גרמתי לה להרגיש מבוגרת , ואז היא ניסתה להיתנכל לי במהלך השנה וקצת שהלכתי אלייה היא צחקה עלי , ניסתה להרוס לי את החיים וגרמה לי נזק רב חזרתי לגור בבית ואני מרגישה עם זה יותר טוב למרות שקצת קשה , יש לי פחות רגשי אשם אני חשה בדידות איומה וכאב אבל מנסה לנהל מהלך חיים תקין זה מפריע לי בלימודים אני מפחדת שמשהו יקרה להורים שלי ואני בוכה ום ולילה כ"כ רציתי מישהו לדבר איתו , אבל אחרי מה שהיועצת המטומטמת עשתה לי אני מפחדת , גם להפגע שוב , וגם ליפול שוב למלכודת ידוע שפרוייד טען שהם כולם חולי נפש הפסיכיאטרית הראשונה שלי הייתה מעולה וגם היועצת בצבא , אבל אני מפחדת גם להפגע וגם להכוות שוב, ושהפעם הנזק יהיה בלתי הפיך איך לעזעזאל מכניסים אנשים כאלה , לטיפול באנשים!!! פניתי לפסיכיאטרית הראשונה , סיפרתי לה את הסיפור , ורציתי את האיבחונים שלי כדי שאני אוכל להוכחי שאני בחורה אינטלגנטית ושפויה ושלא היה שום הצדק למה שהיא עשתה לי , והפסיכיאטרית אמרה שעדיף לי לא להתעסק עם זה כי עדיף לי לא להכנס למלחמות שלא יועילו לי אני מפחדת שהאישה הזו תהרוס למישהו את החיים ואני ידעתי ולא עשיתי כלום אני ממש מקווה לקבל תשובה או מענה על המכתב הזה

שלום את כתבת המון דברים , שלא ברור מה הבעיה שלך . אבל העובדה שאת כותבת שהנך בעלת אינטלגנציה מאד גבוהה מדהימה אותי , אני מכיר בעלי מקצועות חופשים , כולל מרצים בכירים שלי שלא יעיזו להכריז על עצמם שהנם בעלי אינטלגנציה גבוהה . לי נראה שאת בתקופת הילדות , ולא מאורגנת . ואת כן זקוקה מאד לטיפול . בהצלחה

אליה יקרה ואני דווקא רואה את האינטילינציה הגבוהה שלך, את הרגישות שלך, ואת חוסר הרגישות הנוראי של העובדת הסוציאלית איתה נפגשת. זה נורא שלא נותנים כבוד לאדם שסובל נפשית. נורא שיש אנשים כאלה במערכת. וזה לא שייך למחלה נפשית, כי מחלה נפשית לא גורמת לאנשים לאבד את הרגישות שלהם לסבל, להיפך, אולי אפילו מגדילה אותה. לגביך, אני רואה כמה סבל יש בחייך, ולפעמים מטפלים לא טובים אכן פוצעים אותנו. להילחם בהם זה פוצע עוד יותר, ובכך אני מסכימה עם הפסיכיאטרית שלך. לא כולם כאלה, כן כדאי לנסות להגיע לאיש מקצוע טוב, אולי לבקש המלצות לפני שנפגשים ולא "לקנות חתול בשק". מאחלת לך רק טוב, שתתחזקי מהמשבר ותרגישי רק טוב. תמי.

שלום רב. אובחנתי כסובלת מהפרעת אישיות גבולית שכוללת כפיתיות בתחומים רבים ודיכאון ואני מאושפזת באשפוז יום. אני מקבלת 375 מ"ג אפקסור ליום + 40 מ"ג פריזמה + 100 מ"ג טופמקס + אלטרוקסין לטיפול בבלוטת התריס וכדורי שינה - בד"כ סטילנוקס. במספר בדיקות דם אחרונות שנערכו לי נתגלה ערך גבוה של קריאטינין - האם זה יכול להיות כתוצאה מהתרופות? כמו כן התגלה אצלי כולסטרול גבוה מאד (286) ואני לא אוכלת כלל דברים שמנים. גם ערך החומצה האורית (אין לי מושע מה זה) מאד נמוך אצלי. יש אפשרות שזה כתוצאה מהתרופות? אני חייבת לציין שאני על גבול האנמיה ויש לי המון סימפטומים פיסיים שכוללים סחרחורות, עייפות, חוסר שינה, כאבי ראש, כאבי בטן, ופעמים רבות תחושה של "טרום עילפון". אשמח מאד לתשובה, שיר.

לשיר כפי שאת כותבת הבעיות הן נרחבות יותר מקריאטינין בלבד, אני חושב שהדבר החשוב ביותר הוא להגיע לרופא פנימאי אשר יראה את התמונה הכוללת ויבדוק קודם כל את ההיבט הגופני. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, רציתי לדעת האם קיימות תרופות נגד דיכאון בלי מרשם?אם כן מהם? ואיך אפשר להשיג מרשם מלבד מפסיכולוג?

ישנו תוסף מזון בשם "סופר סאם", SAM-e, או S-adenosyl-methionine שנמכר בארץ ללא מרשם כתוסף מזון. הוא משפיע על הנוראדרנלין וטוענים שיעילותו דומה לנוגדי דיכאון שמשפיעים על הנוראדרנלין. תבררי בחנויות טבע או בבית מרקחת. העלות עשויה להיות גבוהה. תוסף מזון בשם "היפריקום" או St. John's Wort, שפופולרי מאד בגרמניה, משווק לאחרונה בארץ כתרופת מרשם בשם רמוטיב. הרמוטיב/היפריקום טוב לדיכאון קל עד בינוני ומשפיע על הסרוטונין, בדומה לפרוזק. אם את מפחדת מפסיכיאטרים, תתיעצי עם רופא משפחה. גם רופא כללי/משפחה רשאי לרשום תרופה נגד דיכאון.