פורום פסיכיאטריה

שלום רב, ברצוני לדעת האם יש צורך לקחת רסיטל יחד עם פרפנאן למישהי שיש לה מחשבות כפיתיות ללא פסיכוזה או דיכאון. תחילה אותה מישהי פנתה לפסיכיאטר שנתן לה רסיטל - 60 מ"ג _התחילה עם 20 מ"ג וכיום בשלב של לקיחת 40 מ"ג) לאחר מכן פנתה לפסיכיאטרית אחרת שאמרה לה - ללא הסבר- לקחת 8 מ"ג פרפנאן ליום- לא מובן לי למה, ומה הצורך. כמו כן לאחר קריאה הבנתי שתופעות הלוואי של פרפנאן הן טשטוש הראייה ואותה מישהי סובלת מזה כרגע- אם אוכל לקבל מידע מפורט יותר אשמח מאוד- אודות שתי התרופות הנ"ל, ביחד ובנפרד, האם הן עוזרות ולכמה זמן תצטרך ליטול אותן- שוב, תודה רבה מראש- מיה (האם לאחר שתפסיק לקחת אותם זה ייפסק? מה הסיכויים וההצלחות בטיפול זה?)

למיה הפרעות כפייתיות הן די עקשניות, כאשר מינון גבוה של נוגד דיכאון לא עוזר מקובל להוסיף נוגד פסיכוזה "כתמיכה" לתרופה נוגדת הדיכאון כדי להגביר את השפעתה. שבת שלום דר' גיורא הידש

בזמנו הופיעו בפורום תשובות שלכם שהתייחסו ל"חוזק" של הקלונקס מול הואליום. פעם נכתב שקלונקס 0.5 מ"ג "שווה" בהשפעתו לואליום 2.5 מ"ג. פעם נכתב שקלונקס חזק פי 10 מוואליום. לא היתה תמימות דעים מוחלטת. מדוע אי אפשר לקבוע בוודאות כמה שווה קלונקס 0.5 מ"ג? אני נוטלת רסיטל 20 מ"ג נגד אגורפוביה, בהצלחה,כחצי שנה, (פלוס טיפול התנהגותי) ועכשיו סוף סוף קיבלתי גם אומץ להיגמל מהואליום שהייתי לוקחת לפני כן וגם במקביל (חצי שנה אחרונה כאמור). לוקחת 2 כדורים ליום, כ"א 5 מ"ג, סה"כ 10 מ"ג ואליום ליום, במשך למעלה מ-10 שנים. רופא המשפחה דווקא הציע לי להיגמל מהואליום ע"י מעבר לקלונקס והפחתתו בהדרגה, מה שנוגד את רוח הדברים שקראתי פה בעבר. אנא עיזרו לי- איך לרדת בצורה הכי טובה מ-10 מ"ג ואליום ליום שלוקחת יותר מ-10 שנים? האם אחרי ככ' הרבה שנים יש עדיין לואליום בכלל השפעה על הגוף שלי? (לא העליתי את הכמות כל הזמן הזה, לכן הפסיק להשפיע ועברתי לרסיטל) לאילו תופעות לוואי אני יכולה לצפות, אם בכלל? בתודה אלה

קלונקס הרבה יותר ממכר מאסיוול והרבה יותר קשה להיגמל ממנו. אסיוול קיים בכדורים של 2, 5, ו-10 מ"ג. ניתן להפחית כל פעם 1 מ"ג (חצי כדור של 2 מ"ג). יש כאלה שמפחיתים 5 מ"ג כל פעם ללא בעיה מיוחדת. צריך לחכות שבועיים (לא פחות) בין הפחתה להפחתה. אם החלטת להיגמל אני מאמין שתצליחי.

היכנסי לאתר: http://www.benzo.org.uk/ יש בו כל המידע הדרוש לגמילה מבנזודיאזיפינים וגם פורום תמיכה מעולה לנגמלים. לאחר 10 שנות שימוש בבנזו- יש לצפות לגמילה קשה עם תופעות לוואי קשות. חשוב שתדעי למה את נכנסת ואיך לעשות את זה בצורה הזהירה ביותר. בהצלחה.

תודה. אתר מצויין.

ההמלצה של הרופא שלך לעבור לקלונקס מאד תמוהה. קלונקס חזק פי 20 מוואליום. כלומר כאשר עשו השוואה בין קלונקס 2 מ"ג לאסיוול 2 מ"ג מצאו שצריך לקחת 20 כדורים של אסיוול 2 מ"ג בשביל לקבל השפעה אנטי חרדתית שדומה לכדור אחד של קלונקס 2 מ"ג. מבחינת ההשפעה על השינה ההבדל הרבה יותר קטן כי וואליום יותר מרדים מקלונקס. בכל מקרה, קלונקס הרבה יותר פוטנטי, זמן מחצית החיים שלו יותר קצרה ולכן הגמילה ממנו יותר קשה.

לאלה קשה מאוד לקבוע "חוזק" של תרופות, רוב העבודות המשוות נעשות על תרביות רקמה ומדברות על חוזק המשיכה של תרופה לקולטנים שלה או השוואה במוחות של בעלי חיים, לכן את ההשפעה הסופית על אנשים קשה להעריך במדוייק. כפי שנכתב אין הגיון רב לעבור בוואליום לקלונקס, קל יותר להגמל מתרופה שמשך השפעתה בגוף ארוך יותר והוואליום הוא בעל משך הפעולה הארוך ביותר. לכן חשוב להפסיק את התרופות (שעדיין משפיעות למרות משך הטיפול הארוך) ואפשר לעשות את הגמילה לאט לאט, בסך הכל אין שום דבר דחוף. הכוונה היא כל שבועיים שלושה להוריד 1 מג' במינון. שבת שלום דר' גיורא הידש

דיאזפם 10 מ"ג= קלונזפם 0.5 מ"ג http://www.benzo.org.uk/bzequiv.htm

שלום ד"ר הידש. אני בטוחה שאמא שלי סובלת מדכאון שמתלווה למחלת הסכיזופרניה שלה.הצעתי לה שנלך לפסיכיאטר שמטפל בה והיא סרבה בתוקף והיא טוענת שהסרקואל עוזר לה,לדעתי הסרקואל עושה לה רע אבל היא לא מוכנה ללכת לרופא. איך אפשר לשכנע אותה? כואב לי נורא ד"ר,אמא שלי אישה צעירה ויפיפיה נורא חבל לי עליה. לגבי הקושי בראיה ,כפי שכתבתי לך בדף הקודם,היינו אצל רופא עיניים והוא אמר שיש לה יובש בעיננים כתוצאה מהסרקואל ושיש לפנות לפסיכיאטר להחליף את התרופה.אבל אמא שלי לא רוצה וכבר נשבר לי לנסות ולעזור כשהיא לא מאפשרת לי אפילו לתת לה עזרה. אני לא רוצה לקחת אותה בכוח. ומה עושים כשיש דיכאון יחד עם סכיזופרניה?האם צריך להוסיף עוד תרופה נגד דיכאון או שהסרקואל מספיק?

ליפית כאשר הדיכאון מופיע כחלק מסכיזופרניה לעתים קרובות הסרוקוול או התרופה נוגדת הדיכאון תספיק, אבל ישנם גם מקרים שונים, יתכן שהתרופה גורמת להאטה ודיכאון ויתכן שמדובר בדיכאון בנוסף. לכן אין בעיה להוסיף תרופה נוגדת דיכאון ביחד עם התרופה נוגדת הפסיכוזה ולעתים קרובות אנו נוהגים כך. כדי שאמך תגיע לטיפול את כנראה צריכה עזרה, יתכן שקרוב משפחה אחר יצליח להשפיע עליה או חבר. ככול שיותר ויותר אנשים ידברו וישכנעו אותה כך הסיכוי גדול שבסופו של דבר היא תשתכנע. שבת שלום דר' גיורא הידש

ד"ר הידש שלום רב, ביקרתי לגמרי במקרה בפורום לאחר תקופה ארוכה.. התפלאתי לקרוא את תשובתך להודעה בעניין "היפריקום", שלתרופה יש אפקט טוב כמו לתרופות אנטי דיכאוניות. למיטב זכרוני, נושא ההיפריקום זכה בעבר לתגובות צוננות ממך ומשאר רופאים לאור מחקרים שלא הוכיחו יעילות התכשיר, אז מה התחדש ?? תודה, כריש

נטילת היפריקום כתוסף מזון ובצורה לא מבוקרת יכולה להזיק. יצא לאחרונה לשוק תכשיר המתבסס על אותו הצמח והוא משווק כתרופה הדורשת מרשם. שם התרופה remotiv. תכשיר זה מיוצר ע"י חברת תרופות, עם בקרת איכות כפי שנדרש מחברת תרופות ולא ע"י יצרן כתוסף מזון. ניתן לקנות את ההיפריקום בבתי מרקחת עם מרשם רופא.

שלום, אחרי 7 שבועות של טיפול בסימבלטה 120 מ"ג ירדתי במשך 3 ימים ל - 60 מ"ג ואז התחלתי בטיפול באיקסל 50 מ"ג ליום מיום שני. העניין הוא שיש לי תופעות גמילה קשות מהסימבלטה. אני מרגיש תחושות של סחרחורות כאלה, מעין delay...אם תוכל להבין. לא יכולתי לסבול את זה יותר אז לקחתי כדור של 30 מ"ג סימבלטה ורוקנתי ממנו חצי ושתיתי על מנת להרגיע את תופעות הגמילה. השאלה שלי היא האם עשיתי נכון? ואם כן לעוד כמה זמן להמשיך כך? אני פשוט חששתי שלא ניתן לקחת את 2 התרופות בו זמנית. אם לא עשיתי נכון,אז האם גרמתי לעצמי נזק? מה עלי לעשות ממחר??? כמה זמן יקח לתופעת גמילה לחלוף מעצמה. צר לי על כך שהרופא לא ירד איתי במינון בצורה יותר הדרגתית אך כרגע זהו המצב. אנא עזור לי!!!!

לארז לא צריכה להיותבעיה במעבר מהצימבלטה לאיקסל, אולי אפשר היה לעלות במינון של האיקסל כי יש דמיון רב בין שתי התרופות. שבת שלום דר' גיורא הידש

בקשר להפסקת האפקסור. הפסקתי לקחת כי במשך תקופה ארוכה הרגשתי היתה בסדר. לקלחתי כ - 5 שנים, 3 ליום (אפקסור XR), בשנה וחצי האחרונות - כדור ליום. הסיבה ללקיחת הכדור היתה משבר בחיים האישיים שלווה בדיכאון. הדכאון חלף במשך השנים (לא יודעת אם בגל הכדור או שהשנים עשו את שלהן) ולכן החלטתי (ואולי היה זה עד לא נבון) להפסיק. כאמור הדכאון לא חזר, אך העצבנות, הרגזנות, סף התסכול הנמוך, אגרסיביות בטון הדיבור (לא במה שנאמר אלא באיך שנאמר) כל אלו חזרו ובגדול. למה חזרו? כי תמיד הייתי כזו והכדור גרם למתינות התגובות והתחושה - מסתבר בדיעבד. כיום אין לי ספק שכדורים מסוג זה עוזרים לי בחיי היום להיות רגועה יותר, סובלנית יותר, רגישה פחות, מתוסכלת פחות, רגועה פחות וכו'..... ולכן שאלת השאלות בשבילי היא לא אם לחזור לקחת כדור אלא, האם לאחר הפסקה של יותר מחודש בנטיל האפקסור, להמשיך עם הכדור או לעבור לכדור ממשפחת SSRI כמו ציפרלקס. אודה לך על הבעת דעה בעניין.

ללאה אכן כאן ישנה שאלה מאוד מעניינת, מה התרופות עושות לאדם "בריא", אדם שאינו בדיכאון או בחרדה ונוטל את אחת התרופות הללו? האם הוא יותר רגוע? יותר נחמד וידידותי לסביבה ולעצמו? מה קורה עם הביטחון העצמי? עד כמה הוא עולה? מכאן עוד נגיע למסקנה שלכל אחד כדאי ליטול פרוזק..... בכל אופן אפקסור במינון נמוך פועל בעיקר על הסרוטונין וכך גם הציפרלקס, כך שמהבחינה התיאורטית אין הבדל ביניהן והשאלה היא מה מתאים לך יותר. שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום, יש לי בעיה שאולי קשורה לפורום הפרעות אכילה, אבל אני מקווה שתעזור לי בכל זאת. אני כל הזמן, ממש ממש כל הזמן, עסוקה במשקל שלי ובאוכל ובאכילה ובדיאטות. אני סובלת מאכילה כפייתית ומבולימיה, ויש לי תקופות לא טובות ותקופות די טובות. הבעייה היא שבתקופות הלא טובות אני לגמרי בדכאון. אני לא מסוגלת או רוצה או יכולה לעשות כל דבר, ואם זה היה תלוי בי הייתי סוגרת את עצמי בחדר ולא זזה ממנו, בלי לפגוש אף אחד, ובלי לדבר עם אף אחד. אני אוכלת כל הזמן- מלוח, ומתוק ומלוח ומתוק וכו' וכו' כמעט ללא הפסקה. העניין הוא שאין לי ספק שאני זקוקה לטיפול, אבל אני מפחדת להשמין מהכדורים, ובנוסף אני מפחדת מכדורים שישפיעו באופן כזה שיהיה לי "כאילו" לא אכפת מהאוכל, כשאני יודעת שאין סיכוי שאי פעם אהיה מאושרת כשאני לא רזה. אני 1.56 ושוקלת כרגע 56, כאשר בד"כ אני 51-52. אני לא יכולה אפילו לתאר כמה שזה מדכא אותי ומטריד אותי באופן קיצוני, ואני מרגישה שאני רק מתדרדרת יותר ויותר. האם יש סיכוי לטיפול שפשוט יעשה אותי רזה? כי כשאני רזה הכל הרבה יותר נסבל וקל...

למיה אכן הנושא של המשקל והאוכל נעשים מאוד מרכזיים אצל אדם הסובל מהפרעות אכילה. לדעתי את אדם הרבה יותר מורכב ומעניין מאשר המשקל לבד. אני מקווה שמעריכים אותך כאדם ולאו דווקא כקילוגרמים, כאשר תגיעי למסקנה הזו אז סימן שהבראת בכל אופן חשוב מאוד להגיע לטיפול וכאשר תגיעי לטיפול תראי שמצבך הכללי יותר טוב. לא כל התרופות גורמות לעליה במשקל. בנוסף הייתי בודק לכיוון של הפרעת קשב וריכוז. שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום ד"ר הידש יש לי בעיה דומה לבעיה של מיה ורציתי לשאול מדוע המלצת לה לבדוק כיוון של הפרעת קשב וריכוז תודה חגית

שלום אני אדם בעל חרדה חברתית. החלטתי שעליי לפנות לטיפול אשר יעזור לי להפחית את החרדות הלא ספציפיות לאחר שהבנתי ששימוש בנוזל אוכל הכבד לא יעיל לטווח ארוך. בתחילה קיבלתי סרוקסאט כדור ביום ולמקרה הצורך לוריוון. הסרוקסאט לא עזר והתחלנו לעלות בפרמידה יותר מינון ולאחר שהגענו ל3 כדורים ביום וגם אין הטבה ממשית הוסף לי כדור בשם רספירדל שחוץ מלדכא לחלוטין את היצר המיני שלי ולגרום לי להשמנה מרובה לא תרם דווקא הלוריוון הוא היחיד שהחזיק אותי עם 1.5 כדור ביום.בסופש איני לוקח את הכדור כדי להתנקות וחש צמרמורות וחוסר התמצאות עם בלבול. הפכתי לשפן נסיונות כאשר הוחלט לוותר על שירותי הסרוקסט והרספירדל ולתת לי אפקסור 75 וסרוקוול. אני מתנסה בהם כבר שבועיים ואין הטבה אלה רק תחושת עצבנות וידיים קרות כל היום. מתי פרמידת התרופות תיפסק ואמצא את זו הטובה בשבילי או שאיהיה שפן לנצח? בתודה וסליחה על המרירות/אורך

שלום יאיר, סרוקסט במינון מקסימלי ובנוסף ריספרדל זה טיפול חזק נגד חרדה. הטיפול הנוכחי גם כן חזק אבל תצתרך אולי לעלות במינון אפקסור. אם יהיה שיפור, אפילו שיפור קל, אז כדאי להמשיך את הטיפול, ולצפות להגברת השיפור במשך הזמן. אם אחרי כחודשיים על מינון גבוה יותר של אפקסור לא יהיה שום שיפור, ולא תתיאש מלהיות "שפן", אפשר לנסות אולי נוגד דיכאון מהדור הישן - אבל זה פחות או יותר כל מה שיש ב"פרמידה". לא תהיה "שפן" לנצח. תנסה טיפול פסיכולוגי. להפרעות חרדה עדיף בדרך כלל טיפול התנהגותי-קוגניטיבי. אקס-מן.

ליאיר צר לי שלא נמצאה התרופה המתאימה לך, אבל כך זה בפסיכיאטריה. איני חושב שמדובר על "שפן או פירמידה", חשוב שתבין שגם ברפואת הגוף לעתים קרובות צריכים להתאים את התרופה לאדם מסויים, כך זה עם תרופות להורדת לחץ הדם ואפילו גם אנטיביוטיקה. בכל אופן אין מדובר על ניסיונות אלא התאמה של התרופה ליאיר. האפקסור הוא במינון נמוך-מינימלי, בהחלט אפשר לעלות במינון נוגד הדיכאון ולהגיע גם ל 300 מג' ביום. יש הגיון רב לעבור מסרוקסט שלא עזר דווקא לאפקסור. בהצלחה דר' גיורא הידש

היי,אחי נכנס לדיכאון אחרי שעזב את עבודתו הקבועה מזה 18 שנה בחודש הראשון היה מבסוט לאחר מכן לאט אט נשאב לדיכאון הוא חשב שזה יעבור אם יחזור לעבודה ואכן כך עשה ,אבל הדיכאון רק החריף .זה כבר כמה חודשים שהוא מגיע אחרי העבודה שוכב במיטה או יושב ובוהה ולא עושה כלום הוא מדבר לעצמו ומתייסר איך נפל לתהום הזה ושהוא לא מצליח לצאת מזה הוא אפילו צועק בלילה ,ומתעצבן שהוא לא מצליח להתגבר וזה מחריף אני מפחדת כבר הרבה זמן שיעשה משהו דרסטי,ביקשתי ממנו שיל ך לרופא אך הוא סירב כי חשב שאני חושבת שהוא השתגע ולמרות הפצרותיי שזו לא בושה לקבל עזרה הוא מסרב .כמובן שניסיתי להוציא אותו ולגרום לו להכנס לפעילויות אך הוא לא רואה את האור ולכן לא ממשיך,אחי בן 40 רווק אנו יתומים מאב ואם וחיינו בשותפות אחרי הצבא אני בת 35 וזה נגרר שנים רבות ומן הסתם צורת המגורים שלנו לא תורמת כנראה לכך שירגיש טוב וגם לא הישגיו בחיים אך איני יודעת איך לעזור לו כי אני מנסה מאוד גם לעזור לעצמי כי גם אני לא בתקופה מזהירה בחיי,הוא לא ילך לטיפול והשאלה איך אני יכולה להתמודד עם זה ולעזור לו פניתי לאתר אחר לפני חודשיים ואמרו לי שהוא חייב ליזום אבל הוא לא יזום והמצב רק מתדרדר ואני מפחדת שיעשה משהו...מבקשת ייעוץ תודה

להדר אכן בעיה קשה כי מטבעו של הדיכאון שהאדם לא יכול לעזור לעצמו, מצד שני נכון שאם הוא לא רוצה/יכול לעזור לעצמו אז המצב קשה יותר. לצערי אין פתרון פשוט או תרופת פלא אבל בכל זאת אנסה לעזור עם מספר עצות. ראשית, לא להתייאש, להמשיך לאמר לו שהוא זקוק לטיפול וחשוב שיפנה לטיפול. את יכולה לאיים וגם להתחנן וכל דרך שנראית לך שמשפיעה עליו טובה. אפשר לגייס אנשים נוספים כמו חברים וקרובים שעשויים להשפיע עליו. לעתים אפשר לנסות לפנות לפסיכולוג (פחות מאיים) ואז הפסיכולוג ישכנע אותו להגיע לפסיכיאטר. לעתים גם רופא המשפחה עשוי לעזור. מה שחשוב הוא לא להתייאש, להמשיך לדרבן אותו וללחוץ לכיוון של טיפול. גם אם היום לא הצלחת, אז אולי תצליחי מחר. חשוב מאוד שתתמכי בו ככול יכולתך, תהיי אתו ותנסי להבין אותו ולתת לו חום (בלי לזוז מעמדתך שהוא צריך טיפול), במקרה של מסוכנות לעצמו אז המצב משתנה וצריך ללחוץ הרבה יותר כדי שיגיע לטיפול מהר ככול הניתן. כל טוב דר' גיורא הידש

האם ידוע לכם על טסטים או בדיקה אחרת שאפשר באמצעותה לבצע אבחנה מבדלת של אספרגר לעומת הפרעת אישיות סכזואידית? (אצל מבוגרים)

לאבי אין מבחן הבודק נקודה זו בלבד (בכל אופן איני מכיר), אפשר לבצע בדיקות פסיכולוגיות (פסיכודיאגנוסטיות) אבל אני בספק אם תקבל תשובה לשאלתך. שבת שלום דר' גיורא הידש

אני בן 23 72 ק"ג 167.אובחנתי כADHD ונתנו לי כדורי רטלין.ניסתי אבל אני מרגיש ריכוז במשך של שעתיים פלוס מינוס אחרי שלקחתי את הכדור,התחלת ההשפעה קורת לי אחרי 40 דקות בערך,אח"כ אני מרגיש רעב גדול עוד קצת ריכוז אבל ברמה הרבה יותר נמוכה ואחרי שלוש שלוש וחצי שעות אחרי שלקחתי את הכדור אני לגמרי בוהה בכל הסביבה משחק בדברים וכו'.אני לוקח 0 מ"ג ולקחתי את זה 5 ימים ברצף עכשיו.האם זה מינון נמכוך מדי בשבילי?האם יש בעיה לקחת כל יום כדור?

שלום, תיאבון דווקא אינה תופעת לוואי של ריטלין, בדרך כלל יש ירידה בתיאבון (וגם במשקל...). כיום מדברים על מינונים גבוהים בהרבה, עד מג' אחד לכל קילו משקל גוף, כלומר 50-60 מג' ביום הם המינונים המומלצים, אבל כמובן שבדרך כלל מספיקים מינונים נמוכים יותר. הריטלין הרגיל פעיל במשך כארבע שעות ואחר כך פעמים רבות יש "נפילה". ישנם תכשירים נוספים עם ריטלין שמשך פעולתם ארוך יותר וסיום ההשפעה עדין יותר. שבת שלום דר' גיורא הידש

האם המינון מתאים?

שלום אני גבר בן 55 נוטל כדורי סרוקסט . לאחרונה רופא המשפחה נתן לי כדורים נגד כולסטרול בשם: סימבסטאטין. האם השילוב ביניהם נכון? תודה

ליובל איני יודע אם השילוב "נכון", אבל אין בעיה במתן שתי התרופות הללו והן אינן מפריעות אחת לשניה. שבת שלום דר' גיורא הידש

הגיבור הפצוע לא רוצה להיות גיבור יותר הוא רוצה לנוח הוא רוצה שיטפלו בו. נמאס לו להבין כל הזמן את חולשות האחרים להקשיב כל הזמן לכאבי הזולת. הוא רוצה שיקשיבו קצת לו. יש גבול לאמפתיה, הוא אומר דורך בשדב מוקשים בו יש כל כך הרבה פצועים והרוגים מסייע לכל אחד שרק רואה, שומע, מבחין שם את עצמו בצד דוחק את עצמו לקרן זווית מחביא את הכאב ויוצא שוב ושוב לטפל בכאבים אחרים. גיבור פצוע. בלילה הוא בוכה בכי עמוק אבל אף אחד לא שומע אותו, אף אחד לא רואה. רגילים לראות בו את האמיץ, החזק, הגיבור, היודע הבטוח כל כך בעצמו המתפקד כל כך. לגיבור הפצוע נמאס להיות גיבור. הוא רוצה מקום להיות סתם פצוע בלי גיבור מקום לצאת לדם ולמוגלה בלי לחשוב יותר מדי על מי שמטפל בו על מה שהוא מרגיש על איך שהוא חווה אותו את הגיבור הפצוע. הוא רוצה שמישהו אחר ייקח אחריות על חייו בלי להתחמק ובלי להיבהל מהערגה האינסופית שבו להיות מטופל בלי תנאים בלי מלחמות ובלי וויכוחים. לגיבור הפצוע נמאס להיות גיבור הוא רוצה סתם להיות פצוע אחרי כל כך הרבה שנים בהם סחב את הפצע איתו לכל מקום הוא רוצה מקום שיטפלו בו בפצע בטיפול הכי מסור וטוב שיש רק בשבילו רק למענו רק עבורו בשקט באהבה בהקשבה בחמלה בעדינות כי הוא עייף הגיבור הפצוע מהתפקיד הזה שהועידו לו חייו. מחדר מיון הפצועים הוא מגיע לטיפול, נמרץ ככל שיהיה רחום ככל שיהיה עד שיחלים. תמי.

תמי יקרה, מאחלת לך למצוא בעצמך את הכוחות לשים את הפצע בחזית. לא להסתיר, לא לשים אותו בצד, לא להעמיד פנים שהכל בסדר. לא להיות גיבורה. לפעמים כוחו של ההרגל, בעיקר הרגל הגיבורות (בשורוק) משתלט על החיים ומקשה להזדקק, למרות הכמיהה העזה למישהו שידאג ויטפל ויספק את הצורך הזה. לפעמים, הקושי להזדקק וההרגל להיות למשענת גדול כל כך... כל כך קשה להוציא את הדברים מהפינה ולאוורר אותם באור יום, בטח ובטח כשיש כל כך הרבה אנשים מסביבנו שזקוקים לנו... לפעמים אפילו אפשר להרגיש שהעשיה עבור האחר מאפשרת לנו להיות קצת פחות חלשים ועוזרת לנו להתמודד עם הקשיים שלנו. אני מדברת כמובן גם מהמקום שלי, מתוך הכרות עם עצמי והכשלים/יתרונות שלי (תלוי מי ומתי מסתכל...). מאחלת לך להמשיך ולהזדקק כך, בקול, ובגלוי, ולהעזר בטיפול הנמרץ והרחום ביותר שרק יכול להיות... שיהיה לנו סופשבוע נעים וחמים שמאפשר לצבור כוח ואהבה.

הוא צודק... צודק כל-כך... כל-כך צודק... הוא... המממ... את... את פשוט צודקת גיבורה פצועה (ומי יודע בכלל ועד כמה) ילדה אחת קטנה רוצה לנוח להיות מטופלת להרשות לעצמה להתערסל לינוק וגם אני... לו רק היה לי אומץ, הייתי כמהה למנוחה מן המלחמות, ההקרבה, הכאב ועוד הרבה הרבה מעבר לזה, אבל רגשות האשמה האלה שלא מניחים. בקושי מניחים אפילו לכתוב את השורות האלה. לא מגיע לנוח לעולם... תמי, תודה על השיר, והלוואי שנרגיש טוב, ונצליח לתת לנפש לנוח, לכאב לקהות. למצוא מרפא. הלוואי. שמרי על עצמך. חזק וקרוב ללב.

על ההקשבה, על התמיכה, על ההזדהות, על החיבוק ועל בכלל. שבת שלום ושנהיה כולנו בריאים וחזקים, תמי.

לתמי אני תמיד שמח לקרוא את יצירותיך ואף מתפעל. שיהיו לך רק דברים טובים. הידש

שלום רב, אחי מקיא במשך 3 לילות ברציפות ואנחנו לא יודעים למה הוא מקבל 4 כדורי ליתיום ליום + 3 כדורי סרוקוול דברתי היום עם הרופא שלו והוא אמר לי שיבוא בדחיפות לעשות בדיקת דם בגלל הליתיום ושהוא צריך לשתות הרבה מים - מה שאחי לא עושה הוא שותה מעט וזה לא מים אלא קולה או מיצים, שאלתי היא האם זה יכול להיות מצב מסוכן לאחי?? ומה מחסור במים עם שילוב של ליתיום יכול לגרום כי הבנתי מהרופא שהליתיום זה מלח. תודה רונית

כן ! זה בהחלט יכול להיות מסוכן. !!!! רמה גבוהה מדי בדם של ליתיום היא בהחלט מסוכנת ! (והקאות יכולות להעיד על רמה גבוהה מדי) פשוט תקראו מה כתוב בדף התרופה ...

לרונית אכן ריכוז גבוה של המלחים (בגלל עודף הליטיום או חוסר נוזלים) עלול להיות מסוכן ורעיל. אני מקווה שפניתם בדחיפות לבדיקות וכעת המצב נרגע. שבת שלום דר' גיורא הידש

אשמח לקבל חוות דעת וחויות על נטילת התרופה מאחר ואני מתחילה אותה מחר לטיפול בחרזות במקום סרוקסט שלא עזר האים אפשר להתחיל ליטול כדור 1 שלם מיד או שכדאי קודם להתחיל כמה ימים מחצי כדור ? ובכלל יש פה מישהו שהכדור הקל עליו בחרדות ?????

לרותם הלוסטרל היא תרופה טובה הדומה בדרך פעולתה לפרוזק, סרוקסט וציפרלקס. בארה"ב הייתה תקופה שהלוסטרל הייתה התרופה "הפופולרית" ביותר. אפשר להתחיל במינון של כדור אחד של 50 מג' אבל אין דחיפות ואם את חוששת אפשר בחצי כדור. שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום. אני מאובחנת כBPD ומייג'ור דיפרשן. לאחרונה הופיעה בתיק הרפואי שלי אבחנה חדש- 'פסיכו אפקטיב טייפ' חיפשתי במקומות רבים להבין בכלל מה המילים האלה אומרות. אני לא יודעת מה משמעות האבחנה ומה היא אומרת לגבי. אשמח אם תעזרו לי ותפנו אותי למידע בעניין תודה מראש!

לאביגיל אולי הכוונה לסכיזו-אפקטיב schizo-affective שהוא סוג של סכיזופרניה? שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום, בעבר כתבתי הרבה בפורום, לאחרונה אני שותפה "סמויה", קוראת רק שאלות ותשובות של אחרים אבל עדיין מחוזקת מאוד מהפורום. תודה לך ולמשתתפים. יצאתי מדיכאון קשה לפני 10 חודשים עם 2 פרוזק ו-1 אדרונקס כל יום. הרגשתי טוב ועברו עליי ימים יפים, "רגילים". בתחילת החורף האחרון בערך לפני חודשיים התחלתי להרגיש שאני שוב מתחילה להדרדר לדיכאון, מיד בבהלה פניתי לרופא והוא אמר לי לקחת עוד חצי פרוזק ביום. תוך כמה ימים חזרתי לעצמי ועד עכישו טפו טפו הכל בסדר. איך אני יידע מתי הזמן הנכון להתחיל לרדת במינונים של התרופות? אני לא מתכוונת להפסיק לקחת, זה דיכאון שני שלי בחיים (אני בת 30), אני רק רוצה קצת לרדת במינונים כי אני לוקחת מינונים גבוהים לדעתי. האם שווה להתחיל לרדת ואולי במחיר של רגרסיה? ואם לא, מתי כן יהיה זמן נכון להתחיל להוריד? והאם בכלל כדאי לעבור לאפקסור, כי זו תרופה שמשלבת, אולי עדיף להישאר כמו עכשיו כי אין שום ביטחון שאפקסור יעזור ואז אולי אני לוקחת סיכון? כעקירון אני מרוצה מהתרופות אין לי שום תופעות לוואי. אשמח לשמוע דעתך ומשתתפים אחרים בפורום

סוס מנצח לא מחליפים,אין ביטחון שכדור אחר יעזור לך במצבך הנפשי,כמו כן תופעות לוואי יכולות להיות קשות בתרופה אחרת.

מכיוון שזה אצלך דיכאון שני- להמשיך עם הכדורים ל-5 שנים לפחות. 5 שנים כולל התקופה שכבר לקחת עד עכשיו. לא מומלץ לנסות עכשיו לרדת במינון או לעבור לתרופה אחרת.

לשלי אכן הנקודה העיקרית היא הסיכון. כל ירידה במינון, הפסקת טיפול, החלפת תרופה קשורה בסיכון של חזרה של הדיכאון או החרדות. לכן חשוב להתאים את התרופה והמינון לכל אדם ואדם. צריכים לראות את האדם במסגרת הרחבה ביותר, תעסוקה, לחצים במקומות השונים (עבודה, משפחה וכך הלאה), תמיכה חברתית וזוגית ועוד. לכן אין תשובה כללית לדברים הללו אלא התאמה אישית לכל אדם. ככול שמתרחקים מהדיכאון כך כמובן הסיכון לחזרה יורד. מקובל שבהתקף ראשון הטיפול הוא כשנה ואחרי שניים לפחות חמש שנים, אבל שוב תלוי מאוד באדם ומצבו בחיים. שבת שלום דר' גיורא הידש

כיצד מתמודדים הפסיכאטרים עם הידע והדעתנות של הלקוחות שלהם? האם השליטה בחומר והנגישות הן למידע והן לחשיפת הנעשה במסגרות המשרתות אותם אינה מאיימת על גילדת הפסיכיאטרים?

היום כשמטופל הולך לפסיכיאטר הוא יודע הרבה יותר מאשר מטופל שפנה לפני 10 שנים כי האינטרנט נותן המון מידע על המחלות הנפשיות,סוגי תרופות.

כבר מזמן ידוע שכל עוד אדם לא רוצה לעזור לעצמו אף אחד לא יכול לעזור לו הטיפול בבעיות נפשיות כמו בכל בעיה אחרת הוא במידה מסויימת שיטוף פעולה בין כמה אנשים שרוצים את טובת המטופל. הנכונות של המטופל והסקרנות שלו לחקור ולקבל מידע על הטיפול שהוא מקבל, על הטיפול שהוא יכול לקבל ועל כל מניי דברים נוספים שהוא יכול לבצע על מנת לעזור לעצמו. הרבה פעמים המטופל עצמו כמי שמכיר את עצמו הכי טוב ויכול לדעת יותר טוב מכל אדם אחר מה הדברים שיעזרו לו ומה לא ולדעות שלו יש מקום חשוב מאוד ורב בתהליך הטיפול והשיקום בנוסף לרוב הרופאים או המטפלים יש מספר רב של מטופלים ולכן לא תמיד הם מוצאים את הזמן או את האנרגיות לחשוב או למצוא פיתרונות חדשים או מקוריים. הזמן אזה עומד לרשות המטופל. בשורה התחתונה לא ממש נראה לי שהרופאים מתלוננים או סובלים מהעובדה שהמטופלים שלהם יכולים לגשת למידע בנוגע לטיפול שלהם. המעורבות של המטופל בטיפול היא קודם כל לטובתו ובשום צורה שהיא לא כנגד הרופא הדרישה היחידה שניצבת כיום לפי דעתי מהרופאים היא הנכונות שלהם להקשיב למטופל לעודד אותו לכחת חלק פעיל בטיפול, לקרוא ולחפש מידע ולהגדיל את מידת המוערבות והאחריות שלו על הצלחת הטיפול

ולכן בד"כ מעודדים את המטופלים לבורות ולא לדעתנות.

כבר מזמן ידוע שכל עוד אדם לא רוצה לעזור לעצמו אף אחד לא יכול לעזור לו הטיפול בבעיות נפשיות כמו בכל בעיה אחרת הוא במידה מסויימת שיטוף פעולה בין כמה אנשים שרוצים את טובת המטופל. הנכונות של המטופל והסקרנות שלו לחקור ולקבל מידע על הטיפול שהוא מקבל, על הטיפול שהוא יכול לקבל ועל כל מניי דברים נוספים שהוא יכול לבצע על מנת לעזור לעצמו. הרבה פעמים המטופל עצמו כמי שמכיר את עצמו הכי טוב ויכול לדעת יותר טוב מכל אדם אחר מה הדברים שיעזרו לו ומה לא ולדעות שלו יש מקום חשוב מאוד ורב בתהליך הטיפול והשיקום בנוסף לרוב הרופאים או המטפלים יש מספר רב של מטופלים ולכן לא תמיד הם מוצאים את הזמן או את האנרגיות לחשוב או למצוא פיתרונות חדשים או מקוריים. הזמן אזה עומד לרשות המטופל. בשורה התחתונה לא ממש נראה לי שהרופאים מתלוננים או סובלים מהעובדה שהמטופלים שלהם יכולים לגשת למידע בנוגע לטיפול שלהם. המעורבות של המטופל בטיפול היא קודם כל לטובתו ובשום צורה שהיא לא כנגד הרופא הדרישה היחידה שניצבת כיום לפי דעתי מהרופאים היא הנכונות שלהם להקשיב למטופל לעודד אותו לכחת חלק פעיל בטיפול, לקרוא ולחפש מידע ולהגדיל את מידת המוערבות והאחריות שלו על הצלחת הטיפול

פסיכיאטרים מאד מאד מ-פ-ח-ד-י-ם ממטופלים ידענים ודעתניים שיכולים גם להתמרד נגד האבחנה או נגד הטיפול שניתן להם.

האם רסיטל גורם להשמנה? על אף דיאטה שבעלי עושה כבר 4 חודשים הוא לא מצליח לרדת במשקל. האם הרסיטל "אשם" ? איזה עוד תופעות קשורות לרסיטל שאוכל לזהות אצלו? שאלה נוספת בקשר ל- אוטרקס - קיבלתי אותו לאלרגיה ואח"כ כשקראתי את העלון הבנתי שזה לדיכאון. באינטרנט מצאתי שהוא גם לאלרגיה. האם יש לו תופעות כלשהן? השמנה? מצב רוח? ירידה בחשק מיני? האם עדיף לבקש שיחליפו לי כדור בגלל שהוא מיועד לדיכאון? אשמח לקבל תשובות.

אני נוטלת רסיטל למעלה מחצי שנה ודוקא ירדתי במשקל. אבל, בלי קשר לרסיטל- מצד אחד לא אוכלת ג'אנק פוד ומצד שני הולכת כמה פעמים בשבוע הליכה מהירה (6 קמ"ש) 40 דקות כל פעם, מה שסתם טוב גם לנשמה, חבל"ז.

לגלית הרסיטל עלולה לגרום גם לעליה בתיאבון אבל גם להאטה בפעילות הגוף ולכן קשה יותר לרדת במשקל. על כל תופעות הלוואי של התרופה את יכולה לקרוא באינדקס תרופות ברשת. לגבי האנטרקס ההשפעה נוגדת הדיכאון מינימלית והיא תרופה ותיקה וטובה נגד אלרגיה. שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום לכם, אני רוצה ללכת לפסיכיאטר לייעוץ ראשוני ואני חבר קופ"ח מכבי מי יודע או מכיר להמליץ לי באיזור פ"ת אני פשוט לא מכיר אף אחד בתחום תודה

אנחנו לא ממליצים ע"ג הפורום כדי לא לעשות פרסומת לרופאים. אני חושב שרצוי לקבל המלצות ממישהו שאתה מכיר וסומך עליו. במכבי כל הפסיכיאטרים הם מומחים וכמעט כולם עובדים כרופאים עצמאיים בקליניקה הפרטית שלהם. כל חבר מכבי רשאי לקבוע תור לפסיכיאטר ללא צורך בהפניה. ניתן לפנות לכל פסיכיאטר ברשימה, ללא תלות באיזור המגורים שלך. קח בחשבון שככל שהרופא מבוקש יותר, הוא עשוי להיות עמוס יותר ולכן גם זמן ההמתנה לתור אליו ממושך יותר.

הייתי אתמול אצל הרופא שלי והוא אמר לי שאני יעשה כל יום הליכה ברגל שזה מאד עוזר לחרדה האם זה נכון ? ועל מה זה עובד במוח? דרך אגב ירדתי ל- 150 מרוניל ו 1 קלונקס אז אני בדרך הנכונה.

האם יש לך תופעות לוואי עם המרוניל,האם הוא עוזר לך עם החרדות והדיכאון? כמה זמן את לוקחת את המרוניל והקלונקס? האם ניסית כדורים אחרים בעבר? אשמח לקבל ממך מידע

יש תופעות לוואי למרוניל כמו יובש בפה , והזעת יתר זה מה שיש לי חוסר בחשק מיני. הכדורים מקלים על החרדה לא מרפאים את המצב, אני לוקחת את הכדורים כבר 3 שנים בעבר לקחתי המון כדורים שלא עזרו לי ורק המרוניל עזר לי. כמובן אם זו ההתחלה שלך עם הכדורים אתה תהיה מתושטש, אבל עם הזמן הגוף מתרגל אליהם והכל בסדר.

פעילות גופנית גורמת לשיחרור סרטונין במוח. רמת הסרטונין במוח קשורה ישירות למצב רוח ולכן לרוב פעילות גופנית כמו הליכה עוזרת במידה רבה במצבים של דיכאון וחרדות. שלך פרוזק

פעילות גופנית גורמת לשיחרור אנדרופינים במוח שתורמים בין היתר גם להרגשה יותר טובה לאחר אותה פעילות גופנית. זה למעשה אופיום טבעי של הגוף. בעבר הרחוק נתנו לאנשים עם חרדה אופיום. היום נותנים קלונקס (פחות ממכר). רפואה שלמה

לגלית אין ספק שפעילות גופנית עשויה לעזור, אני קצת חושש מהירידה בתרופות שעלולה להיות מוקדם מדי.... שבת שלום דר' גיורא הידש

רציתי לשאול בבקשה - מה המינון המירבי של ויאפקס (אפקסור, ונלה) שמותר לקחת ביום? מה קורה אם לוקחים יותר מהמינון המירבי המותר?

עפ"י ה-FDA ומשרד הבריאות- הויפאקס XR עד 225 מ"ג ליום. (כנ"ל אפקסור XR) הויפאקס הרגיל עד 375 מ"ג ליום. (כנ"ל וונלה). כלומר- עם XR ניתן להגיע ליעילות מקסימלית במינון 225 מ"ג ליום ועם הרגיל ניתן להגיע ליעילות מקסימלית רק במינון 375 מ"ג ליום. כאשר לוקחים יותר ממינון מקסימלי יהיו יותר תופעות לוואי אבל לא תהיה יותר יעילות ולכן רצוי לא לקחת יותר מהמינון המקסימלי שאושר ע"י ה-FDA ומשרד הבריאות.

לאורטל המינון המקסימלי הוא המינון הגבוה ביותר שנחקר ולכן הוא המאושר בשימוש, אין כל הוכחה מדעית או מחקרית שמינונים גבוהים יותר עשויים לעזור. שבת שלום דר' גיורא הידש

בס"ד אתמול נטלתי את הזוורם יחד עם הדפלפט בדיוק באותו הזמן מס' דקות לאחר מכן כאשר כבר שכבתי במיטתי בנסיון להרדם פתאום רציתי לקום מהמיטה- אני לא זוכר לצורך מה, כל גופי רעד, הרגשתי בלבול עז, ודיברתי לא ממש לעניין, אני גם לא זוכר מה אמרתי, בעודי מנסה לקום מן המיטה הייתי ממש על סף נפילה. את כל הדברים האלה אני כותב על פי מישהו שהיה איתי באותה העת בחדר והמאורעות נראו לו משונות והוא הביא את חרדתו אני לא זוכר חלק גדול מהדברים האלה אני פשוט זוכר שבאמת לא הרגשתי טוב ורעדתי, דבר שלא קרה בפעמים הקודמות שנטלתי את הכדור האם התופעות האלה נורמליות? האם יש קשר בין התופעות לבין הנטילה הסמוכה של הדפלפט? האם להמשיך לקחת את הכדור?

לאלמוג התופעות שאתה מתאר מוזרות ואינן מוכרות לי, אולי היית מבולבל בגלל שהתייבשת או בגלל סיבה גופנית אחרת? התופעות הללו אינן מוכרות לי מהדפלפט או מהזודורם. שבת שלום דר' גיורא הידש

לא הבנתי מה שכתבת קודם, מה זאת אומרת ששילוב אדרונקס עם אפקסור יכול להיות בעייתי, כי ישנה "חפיפה"? מה זאת אומרת חפיפה? ואיזה בעיות זה יכול לעשות? בתודה מראש.

דבר שעלול ליצור גם עומס בתופעות לוואי הנוראדנרגיות, בנוסף לתופעות הלוואי הסרוטוגניות של אפקסור. לכן לא מומלץ סוג כזה של שילוב.

למען האמת אני כבר התחלתי להשתמש באדרונקס יחד עם האפקסור,כבר שבוע, היות והאפקסור גרם לי להרגשת עייפות נוראה, ונשאר לי אדרונקס, ואין לי מרשם להכפלת האפקסור. לא היו לי תופעות לוואי קשות ממקודם, ואם היי יכול להוציאני מדיכאון-הלוואי!

שלום רציתי לדעת האם כדורים נוגדי חרדה יכולים לגרום לנוקשות מחשבתית? לצורך גדול בשליטה?

הי ! אני לא רופאה - אבל לי נראה שצורך בשליטה הוא דווקא תוצאה של החרדה או גורם לחרדה ... מישהי שבעצמה יש לה נסיון עם חרדות ...

תודה למשיבה ואני מצטרף לניסיונה ודבריה הידש

שלום דר' הידש ! הפסקתי בתחילת השבוע לקחת 1/2 כדור סרקוואל של 25 מ"ג שאני לוקחת כבר שנה (בנוסך לליתיום ולמיקטל בכמויות קטנות ) - בהסכמתו של רופאי החביב. באותו לילה התקשתי להרדם והתעוררתי במפתיע בחמש וחצי בבוקר ערנית ביותר כשבחודשים האחרונים הייתי מתעוררת רק עם שעון מעורר שעתיים אח"כ. יום אח"כ - הלכתי לישון בשעה שאני רגילה. כשראיתי שאני שעתיים במיטה והמחשבות שלי לא מפסיקות להתרוצץ - לקחתי את חצי כדור הסרוקוואל ועשר דקות אח"כ נרדמתי. האם יכול להיות שחצי כדור קטן משפיע כל כך ? אם כן איך אפשר להיגמל ממנו ? תודה.

שלום, להערכתי אין מדובר בהשפעת הסרוקוול אבל עם עובדות לא מתווכחים.... כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רציתי לדעת מה הם המרכיבים הכיימים של כדורים פסיכיטריים והאם יש קשר כלשהו בין סמים אסורים לבין הכדורים הן בהרכב החומר הן בהרגשה שהכדור נותן וגם האם יש מצב של התרגלות לכדור מה שמצריך כל פעם העלאת מינון כמו שקורה לאנשים שמשתמשים בסמים בד"כ שלאחר תקופה הכמות שהם לקחו כבר לא משפיעה ואז יש צורך בעלאת המינון כדי להגיע למצב של סוטול

לאסף התרופות הפסיכיאטריות רבות ומקבוצות שונות ולכן קשה מאוד להכליל. בכל אופן ישנו הבדל גדול בין סמים ותרופות, כאשר רוב התרופות בבריאות הנפש אינן גורמות להתמכרות. כל טוב דר' גיורא הידש

תרופות פסיכיאטריות הן בעצם חוסמי/מעודדי קולטנים במוח. קולטנים=רצפטורים הם החלק החיצוני בתא , שנצמד אליהם חומר שגורם לתגובה כלשהי. במקרה הזה העלאת/הפחתת מעבירים עצביים. חוסמי קולטן הן בעלי מבנה כימי דומה למצע , כלומר החומר הנצמד לקולטן , כך שהוא יכול להיצמד לקולטן , אך השוני הקל במבנה הכימי גורם לכך שהתגובה לא תתבצע , או תופחת , כך הקולטן נחסם (באופן זמני כמובן , לכן צריך להמשיך לקחת את הכדורים). למשל הפרוזק שחוסם את הקולטן שגורם לניצול חוזר של סרוטונין. החסימה גורמת לכך שהסרוטונין לא ינוצל באופן חוזר ("יבוזבז") , וכך זה מעלה את רמתו. מעודדי קולטן הן בעלי מבנה כימי דומה למצע , ולפעמים חיכוי סינטטי של המצע בעלי אותו מבנה כימי בדיוק. כשעולה כמות המצע , עולה כמות התגובה/תהליכים. אני לא מכיר תרופות פסיכיאטריות המעודדות קולטנים (אני לא מתמצא). יכול להיות שיש ויכול להיות שהן רק חוסמי קולטנים. כך שהתשובה לשאלתך היא שכדורים הם חוסמי/מעודדי קולטנים.

שלום, אני סובלת מסוג של הפרעה דיסוציאטיבית וכבר שבוע שאני נמצאת במצב מסוים ואיני מסוגלת לישון בכלל למרות שאני חצי מעולפת. כבר כמה ימים שלקחתי תרופה אנטי דיכאונית שעזרה בעבר וניסיתי דברים אחרים ושום דבר לא עוזר. חשבתי לנסות מינון נמוך של תרופה נוירולפטית שיש לי אבל לא ברור לי איך היא תשפיע כי פעמים רבות תרופות כאלו הגבירו מאד את המתח הפנימי. האם יש משהו נוסף שניתן לעשות או לנסות? אני כבר באפיסת כוחות. תודה מראש.

לגילי חשוב מאוד להגיע לרופא כדי שיאבחן ויעריך את מצבך ורק אחר כך ימליץ על טיפול מתאים. יתכן שעברת משהו קשה? כל טוב דר' גיורא הידש

אדם גר בנפרד ממשפחתו, התנתק מילדיו הוריו אחיו חבריו. הוא חי עם מישהי. לאחרונה ניסה ליצור קשר עם אימו והבטיח שפעם בשבוע ידברו בטלפון. הוא מסר לה את מספר הטלפון הנייד שלו. כאשר אימו התקשרה הוא צרח עליה: "למה את מתקשרת אלי? אני לא רוצה שום קשר איתך" וכו'. יותר מאוחר הוא התקשר להתנצל בפניה על התנהגותו. אני רוצה לציין שתמיד כשניסו ליצור איתו קשר ובמקרה בת זוגתו הייתה לידו הוא הגיב בצורה מאד תוקפנית. ולאחר הוא התנצל שזו הייתה הצגה בפני בת זוגתו. לפני שהאדם הכיר את בת זוגתו הוא היה נשוי מעל 20 שנה והיה אבא מסור ואדם שקט. האם ההתנהגות שלו מורה על מחלת נפש?

על פי מה שתארת אי אפשר לעשות שום אבחון קליני אבל זה נשמע כמו בן אדם מאוד לא יציב בנפשו שיש לו הרבה דברים להסתיר מסביבתו הקרובה.

האם אדם שהוא חולה נפש יכול להיות מאד מחושב בהתנהגותו?

שלום רב אני נוטלת מזה שנים כדורים נוגדי דיכאון . בשנה האחרונה אני נוטלת גם לוסטראל 50 מ"ג שני כדורים ליום וגם נורטילין 25 מ"ג 1 כדור ביום אני מתכננת להיכנס להריון מתרומת זרע (אני כיום בת 40 ) וברצוני לדעת האם אפשר ליטול את התרופות הנ"ל במהלך כל ההריון ואם לא האם יש להם תחליף שכן בלי הכדורים אין באפשרותי לתפקד אודה לתשובתכם המהירה גלי

קבלי קישור למרפאה טרטולוגית שם תקבלי מידע עדכני ומלא. http://www.health.gov.il/pages/default.asp?maincat=36&catId=150&PageId=1117

לגלי תודה לדורון, אכן הבחירה היא בין שתי אפשרויות פחות טובות. האם להפסיק את התרופות, לא לתפקד ולהיות בלי תרופות. או ליטול תרופות אפילו אם נאמר שהן לא מסוכנות ולא מזיקות? כמובן שההחלטה היא שלך ושל הרופא המכיר אותך. המכון הטרטולוגי הוא המעודכן ביותר בקשר לכל תרופה ותרופה. בהצלחה דר' גיורא הידש

שלום לד"ר הידש, כתבתי ללך בעבר על מצבו של בן דודי, הלוקה במאניה דיפרסיה ונוטל תרופות שונות כטיפול. קראתי מאמר על הזיפרקסה ושאלתי אותך לגבי תרופה זו. ענית לי כי הדבר אפשרי לטיפול במאניה דיפרסיה. בן דודי שאל את הרופא המטפל שלו לגבי תרופה זו. הרופא השיב כי לא רשם לו את התרופה מפני שכבר התרופות האחרות שהוא נטל גרמו לו להשמנה רבה, כיום הוא שוקל 120 ק"ג. הרופא ענה שאם יתן לבן דודי את הזיפרקסה, אז הוא יעלה עוד יותר במשקל ויגיע ל 250 ק"ג. האם הדבר נכון? הרופא אמר כי הוא רושם את התרופה לאנשים רזים ולא לאנשים שכבר שמנו. מה הם בעצם תופעות הלואי של הזיפרקסה? במאמר קראתי כי תופעות הלוואי פחותות לעומת תרופות אחרות, ושתרופה זו יכולה להשפיע תוך 20 דקות מרגע נטילתה. אנחנו פשוט מחפשים נואשות דרך לשפר את מצבו של בן דודי. הוא כרגע נמצא בתקופה של דיפרסיה קשה ומפחד מכל דבר. האם כדאי לנסות את הזיפרקסה? מצפה לתשובתך תודה מראש תמי

לתמי אכן הכל נכון. הזיפרקסה תרופה מצויינת אבל עלולה לגרום לעליה במשקל ולכן החשש של הרופא, ולצערי החשש מוצדק (למרות שאף אחד אינו יודע האם אצל אדם מסויים התרופה תגרום לעליה במשקל ומדובר על חשש). גאודון היא תרופה הדומה לזיפרקסה ואינה גורמת לעליה במשקל ולכן יש מקום לחשוב על השמוש בה. בנוסף - טופמקס שהיא מקבוצת המייצבים טובה גם לירידה במשקל בנוסף להשפעה המייצבת שלה. שתי התרופות האחרונות לצערי אינן בסל ויהיה צורך לרכוש אותן. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לך בתי בת 29 רווקה אקדמאית ,יש לה שני חברים טובים שהיא לא יודעת עם מי ללכת ברצינות עד לנישואים ,אני אומרת לה מה שהלב שלה אומר,אבל היא בשלה ,ואומרת שהיא לא יודעת להחליט ,היא שואלת לעצתי ,אבל אני עונה לה כנ"ל מה דעתך מה לייעץ לה,אני מודה לך תודה תודה

לאסתר צריך להכיר את הבת כדי לדעת האם יש לה קושי מסויים ממוקד או קושי כללי בקבלת החלטות. יתכן כמובן שאין קושי מיוחד והיא עדיין לא הכירה את הבחור הנכון בר המזל. אכן מדובר בהחלטה חשובה מאוד ולכן חשוב להיות במצב נפשי טוב בזמן קבלת ההחלטה וגם לקבל את ההחלטה בשיקול דעת מקסימלי. בהצלחה דר' גיורא הידש

האם SSRI יכולים לטפל במחשבות פרנואידיות? מה לגבי אנטי פסיכוטיים? ממתי מתחיל הטיפול להשפיע? תודה

SSRI לא יעיל נגד פרנויה ואף יכול להחריף את המצב, אלא אם הפרנויה היא חלק מ-OCDואז כן. אם מדובר בפרנויה במובן המקובל של המושג (מחשבות שווא) אז תרופות אנטי פסיכוטיות יעזרו. בקיצור, השאלה אם קיימת תובנה שמדובר במחשבות לא מציאותיות.

לרן תודה לדור והטיפול המומלץ הוא עם נוגדי פסיכוזה. נוגדי פסיכוזה מתחילים להשפיע די מהר אבל עיקר השפעתן בסביבת חודשיים שלושה. כל טוב דר' גיורא הידש

האם הקאות ובצקת בידיים,קשורות לנטילת התרופה זיפרקסה? תודה לד"ר

לנועה לא, הזיפרקסה דווקא מרגיעה את מערכת העיכול. כדאי לפנות בדחיפות לרופא המשפחה לבדיקת גורם גופני לתופעות שתיארת. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לד"ר אני נוטלת זיפרקסה מזה כמספר שנים, לאחרונה גילו אצלי ע"י בדיקות,פגיעה בעצבי הפרוניאל הדו צדדי,בשוקיים, כלומר ירידה בתחושה למגע בשוקיים, לאחר בדיקה ועיון בספרי רפואה,ולאחר שבדף המצורף לתרופה זו,מצוין שזיפרקסה מכילה מניטול,ואספרטיים, קראתי בספר רפואה,שבדלקת עצביםהיקפיית כלומר ,נירופתייה היקפית,חד,או רב -עצבית,כשם הפגיעה והתלונות שלי , המחלה ניגרמת גם מחומרים:ארסן,נחושת,ביסמוט,עופרת,תרכובות זרחן,ועוד, האם הללו,או אחד מהם הם המניטול או האספרטיים,או מרכיבהם?? תודה מראש ,

לטליה אני חושב שאינך הולכת לכיוון הנכון, לפי הספרות הזיפרקסה אינה גורמת לפגיעה בעצבים ההיקפיים. הייתי פונה קודם כל לנאורולוג והשאלה הראשונה שעולה בראשי היא חוסר של ויטמין B12 כך שכדאי לבצע בדיקה של רמת הויטמין בדם. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום אני מטופלת מזה חמישה חודשים בריספרדל 4 מ"ג ביום. בימים האחרונים התחילו לי תנועות בלתי רצוניות בלסת כלומר הלסת זזה לי פתאום וקופצת. השאלות שלי הן: האם צריך להפסיק מיד עם התרופה? האם התופעה הזאת נשארת גם לאחר שמפסיקים עם התרופה זאת אומרת שזה יהיה לי לכל החיים? בתודה מראש הדר

להדר תופעות של התכווצות שרירים בלתי רצונית בהחלט עלולה להיות מהרספרידל. חשוב שהרופא המכיר אותך יראה את התופעות. יתכן שתצטרכי להחליף תרופה אבל אין בכך דחיפות אם זו התופעה היחידה מהרספרידל. כל טוב דר' גיורא הידש

סיפרת לך על פחד קהל שעוצר אותי בחיים ושאני ממש רוצה להתגבר עליו בעקבות תפקיד מעניין שקיבלתי, שאלתי אותך לגבי לקיחת כדור כמו "לריוון" לפחות בכמה פעמים הראשונות שאצטרך להתמודד עם הפחדים שלי (פרזנטצייה כלשהי) האם זה נשמע הגיוני? האם זה עלול לגרום לי להתמכרות כלשהי אם אצטרך לקחת את הכדור משהו כמו 5 פעמים? חשוב לי לדעת אם כדור מהמשפחה הזאת יכול להקל עלי בפעמים הראשונות ואולי זה מה שיגרום לי בהמשך להבין שהשד לא כל כך נורא? תודה.

ליערה לוריוון הוא בהחלט פתרון מצויין לחרדות בפני משימה מיוחדת. אפשר ליטול לוריון פעמים רבות אם אין רצף של טיפול ואז אין סכנה של התמכרות. כלומר אם נוטלים 4-5 פעמים בשבוע אז אין סכנה של התמכרות. בסך הכל מדובר על תרופה עם פוטנציאל ממכר חלש. כמובן שעדיף לנסות את הלוריוון בפעם הראשונה והשניה בסופי השבוע (על יבש), במקרה הכי גרוע תשני טוב... כפי שהתרשמתי ממכתבך הבעיה היא מעט יותר רחבה מאשר עמידה בפני קהל בלבד. אבל אפשר לנסות לוריוון ואם הוא יפתור את כל הבעיה אז מצאת פתרון לבעיה חשובה והפתרון הוא "זול" מאוד מאוד כך שעשית עסק טוב. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, אני בן 44, נוטל פאקסט. 8 חודשים לקחתי כדור שלם. מזה 4 חודשים רק חצי כדור. בנוסף, אני לוקח 3 כמוסות של אומגה 3 אחרי כל ארוחה. מרגיש שיפור בנושא הדיכאון, ותופעות הלוואי של בעיות בתפקוד המיני נעלמו מרגע שעברתי לחצי כדור פאקסט. שאלותי : 1. האם כדאי להפסיק את נטילת הפאקסט לגמרי (בהדרגה כמובן) ? 2. אם לא - כמה זמן אצטרך עוד להמשיך ? תודה

לארי הטיפול המקובל להתקף דיכאוון ראשון הוא טיפול של שנה פחות או יותר. לכל אחד צריך להתאים את משך הטיפול לפי מצבו הפסיכולוגי והכללי. כך שצריך להכיר אותך היטב, גם להכיר את גורמי הלחץ, מצב משפחתי, יחסים בתוך המשפחה, הסיבות לחרדה וכך הלאה. רק הרופא המכיר אותך יכול לקבוע את זמן סיום הטיפול. כל טוב דר' גיורא הידש

אני ממליץ בחום לכל הסובלים מדיכאון וחרדות וכן מתופעות לוואי שגורמות התרופות השונות, לנסות מיץ היפריקום של חברה מסויימת. המיץ אינו גורם כלל לתופעות לוואי ועובד מצויין! אפשר להרגיש בהטבה משמעותית מאוד בתוך כ- 10 ימים! ניסיתי את כל משפחות התרופות הפסיכיאטריות ללא הטבה והאמינו לי זה עובד! חשוב להפסיק בהדרגה את נטילת התרופה בה אתם משתמשים בעזרת פסיכיאטר מומחה ואחרי כשבוע שהגוף מתנקה להתחיל עם המיץ. לפרטים נוספים כיתבו לי למייל [email protected]

שלום לכולם לאחרונה שמעתי שישנו היפריקום מיובא שהוא מיוצר לפי הכללים וכמובן שזו אופציה טובה לטיפול בדיכאון. אשמח אם משהו שמע/ראה אינפורמציה מדוייקת יותר וישתף אותנו. ההיפריקום הנקרא גם הפרוזק הטבעי כנראה טוב כמו התרופות לטיפול בדיכאון וחרדה, יחד עם זאת לצערי יש לו גם תופעות לוואי דומות.... אבל אשמח אם תוסיפו אינפורמציה בדוקה על הנעשה בארץ. בתודה הידש

כל צימחי המרפא הם כמו אקמול לחולה סרטן,לדיכאונות וחרדות קשים לא מומלץ להתעסק עם התרופות סבתא ,אלא לפנות לטיפול קונבנציונלי בלבד.

אני אדם ביישן נורא, מאוד קשה לי להתחיל עם בנות המין שהשני, האם יש טיפול תרופתי שאותו ניתן לקבל במסגרת רפואה ציבורית , כבר ניסיתי טיפול של שיחות זה לא עזר, החיים ממש הופכים גהינום , אני רואה את כל החברים שלי במערכות יחסים ורק אני האאוטסיידר

אני באמת מאמינה שהפתירון דווקא נעוץ בטיפול פסיכותרפי ( שיחות) ולוואי דווקא בכדורים. זה כמו אקמול שלוקחים זה יכול אומנם להקל על החום אך ההקלה היא רגעית ואם לא מטפלים בשורש הבעיה עצמה החום יחזור. יתכן ואתה סובל מסוג של חרדה חברתית שכדורים אולי ישפרו את המצב אך רצוי שתבין ממה נובע הפחד הזה שלך ומה הוביל אותך לכך בהצלחה אריאל

לגוני התרופות נוגדות הדיכאון יש להן השפעה גם נגד חרדה והן גם מגבירות את הביטחון העצמי והאנרגיות. יחד עם זאת אני מצטרף לדבריה של אריאל שהטיפול העיקרי הוא בשיחות. כל טוב דר' גיורא הידש

היות והיית בטיפול וזה לא עזר, חושבני שאתה צריך תרופות. אני לא רופא אבל מזדהה איתך, יכול להיות שיש לך גם דיכאון לפי דבריך, הייתי מציע לך לנסות טיפול תרופתי אצל פסיכיאטר, במיוחד ממליץ על טיפול באדרונקס-יכול להיות שיפור אחרי 3-4 חודשים בבטחון העצמי לדעתי עם אדרונקס, ואם לא-איקסל או אפקסור.

שלום. אני מאוד חרדה לבריאותי. בשנתיים האחרונות כל הזמן הייתי חולה. כל פעם שנגמר דבר אחר שאלתי את עצמי - אז מה עכשיו ? ונהיה משהו חדש (ודברים די גרועים - דלקות וכו'). לאחרונה יצא מצב שהיו לי תופעות חמורות (איבדתי ראיה בעין לכמה שניות) ומכאן התחיל כדור שלג שמתגלגל כבר 3 חודשים. אחרי האירוע הזה התפתח כאב ראש חזק. אחר כך שייכתי את העניין לאיזה מחלה, קראתי עליה באינטרנט ויכול להיות שפיתחתי סימפטומים שלה (נימול, טשטוש ראיה, הירדמות גפיים, תחושה שונה בחצי גוף, רעד, נוקשות..). כמעט נתנו לי תרופות. ברגע האחרון ביקשתי דחיה. ואיך באמת אפשר לדעת אם יש לי את אותה מחלה (נוראה) או לא ? הרי יש לי סימפטומים. ואולי אני ממציאה אותם ? ואיך בכלל אפשר להמציא סימפטומים כאלה ? ואבחון המחלות האלה הוא עפ"י סימפטומים בעיקר.. הייתי אצל עשרות רופאים, ביקרתי במיון כמה פעמים, עשו לי המון בדיקות דם. כל רופא אמר שיש לי משהו אחר, עד שבסוף יצא מצב שאני לא יודעת למי להאמין, וגם רופאים אחרים שאני רואה כבר לא מאמינים לי. הם חושבים שאני עושה הצגות. שאני ממציאה. אבל כן מצאו לי דברים. ודי חמורים: נגעים במוח - בחומר הלבן, בדיקת ANA גבולית, אנטי היסטון חיובי. אחר כך התופעות הקודמות נעלמו (אולי כי אני לוקחת ויטמינים ואולי כי זה פשוט מהלך המחלה..) ופתאום נהיה משהו חדש - כאבי פרקים ושרירים, וחולשה ובלוטות לימפה נפוחות. דיברתי עכשיו עם הרופאה בקופ"ח והיא אומרת לי שאני היסטרית. היא לא מוכנה לשלוח אותי לבדיקות נוספות. היא אומרת שאני ממציאה. האמנם אני ממציאה ? איך אני יכולה לדעת ? הרי יש ממצאים ברורים למשהו בלתי ידוע. ומה בסך הכל ביקשתי ? שימצאו לי אותו ? שני רופאים נתנו המלצה לביצוע של בדיקות מסויימות והרופאה בקופ"ח מסרבת לעשות לי אותם. היא שואלת - איך זה שקודם היה לך נימול וטשטוש ראיה וזה הפסיק ועכשיו יש לך כאבי פרקים ? ואני שואלת את אותה השאלה - איך אני יכולה לדעת מה אמיתי ומה מזוייף ? עד כמה אפשר לזייף ? מה אפשר לעשות נגד זה ? איך יוצאים מזה ? תודה

שלום סיוון, ככל שעובר זמן והרופאים לא מצליחים להגיע לאבחנה רפואית חד-משמעית, למרות בדיקות מרובות, כך קטנה האפשרות שיש לך מחלה. אם יש לך מחלה, בסופו של דבר יהיו לך סימפטומים אובייקטיבים, ולא כאלו שניתנים לפרשניות שונות, ואז תקבלי אבחנה. בין אם יש לך מחלה או שאין לך, דבר אחד ברור לחלוטין וזה שאת סובלת מחרדה. גם אנשים שסובלים ממחלות קשות מקבלים טיפולים נגד חרדה ודיכאון. כדאי לך לשקול טיפול נפשי - טיפול תרופתי אצל פסיכיאטר או בשיחות עם פסיכולוג (או פסיכיאטר). לגבי הסימפטומים והבדיקות שלך: אם היו לך הפרעות בראיה או איבוד ראיה לכמה שניות או דקות ואחרי כרבע שעה עד שעה התחיל לך כאב ראש חזק מאוד - מדובר כנראה בהתקף מיגרנה - זה בכלל לא צריך להדאיג, אין לזה משמעות. גם מחסור ב B12 יכול לגרום סימפטומים נוירולוגים קלים וגם זה לא מדאיג. בדיקות דם עם תוצאות גבוליות נחשבות כמעט תמיד תקינות. בדיקות הדמיה יכולות להדגים ממצאים אקראיים שאין להם משמעות קלינית. נגעים במוח צריכים להיות מלווים בממצאים קלינים מתאימים כדי שיחשבו פתולוגים. גם חשוב מספר הנגעים, המיקום שלהם, הגודל והצורה. אם את רוצה, תכתבי לי לאי-מייל את תוצאות הבדיקות שלך בצורה מדוייקת ואני אגיד לך את דעתי ואנסה לעזור לך. אקס-מן.

סיוון האם שלחו אותך לראומטולוג? האם שללו מחלות אוטואימוניות. התסמינים שאת מזכירה מזכירים לי משהו שאני עברתי בעצמי אז לפני שאת מחליטה שזה פסיכוסמטי צריך לשלול כל גורם אורגני אחר וקצת קשה לעשות את זה אם יש ממצאים בבדיקות...

לאריאל, ברור שהרופאים בדקו אם יש לה מחלות אוטואימוניות, הרי היא עשתה בדיקת דם של ANA. יכול להיות שבאמת יש לה משהו כמו SLE או MS, אבל לבינתיים היא צריכה בכל מקרה לקבל טיפול נגד חרדה. ממצאים בבדיקות הם לא תמיד בעלי משמעות. צריך ממצאים קלינים ברורים כדי לקבוע אבחנה חד משמעית. אקס-מן.

בס"ד לפני מספר ימים התחלתי לקחת זודורם 10 מג' עקב נדודי שינה. ואכן, מאז שאני נוטל את הכדור שנתי השתפרה פלאים ב"ה העניין הוא שפחות או יותר מאז שהתחלתי לקחת את הכדור- דהיינו לפני מס' ימים, התחלתי לחוש טשטוש ראיה, זה מטריד אותי ואף מקשה עלי להתרכז בלימודי במקרים מסוימים, האם ישנו קשר בין הזודורם לטשטוש הראיה או שאין שום קשר וייתכן שעלה לי המספר? תודה על תשובתך

לאלמוג אין קשר. תופעה כזו אינהמוכרת עם זודרם ובכל אופן התרופה היא עם משך השפעה קצר, כלומר אחרי שש שעות היא כבר לא נמצאת בגוף ואינה משפיעה. כל טוב דר' גיורא הידש

ד"ר הידש היקר, האם תוכל להסביר לי במלים פשוטות מה ההבדל בין מחלת נפש לבין הפרעה? תודה רבה מיכלי

מחלות נפש הן מחלות עם בסיס גנטי ברור, שקשורות בהפרעה ביוכימית כזאת או אחרת במוח. הבסיס האורגני של הפרעות אישיות קיים גם הוא, מן הסתם, אבל בהפרעות אישיות מדברים יותר על הפרעות הקשורות לתכונות האישיות, ונובעות בדרך כלל מבעיות פסיכולוגיות ומטראומות בילדות. מחלות נפשיות הן- חרדות, דיכאון, מאניה דיפרסיה, סכיזופרניה. בהפרעות אישיות מתייחסים להפרעת אישיות תלותית, הפרעת אישיות גבולית, הפרעת אישיות סכיזואידית ועוד. אני משוכנעת שגם בהפרעות אישיות יש בסיס ביולוגי, כי הקשר הין גוף לנפש ידוע לכולנו, כמו שהתפרצות של מחלות נפשיות קשורה קשר הדוק ללחצים פסיכולוגיים. בסופו של דבר, מה שחשוב זה לא האבחנה, אלא הטיפול ואיך ניתן להקל על הסבל הכרוך במחלה או בהפרעה. תרגישי טוב, תמי.

למיכלי אני חושב שתמי ענתה על משהו אחר, כפי שאני מבין את שאלתך, מדוע בבריאות הנפש יש הפרעות נפשיות ולא מחלות נפשיות? גם סכיזופרניה נקראת הפרעה סכיזופרנית ולא מחלת הסכיזופרניה. הסיבה היא כללית, מחלה היא תופעה מוגדרת ברפואה, כמו למשל התקף לב, או יתר לחץ דם, או סוכרת אלו מחלות מאוד ברורות ומאוד מוגדרות. עם מאפיינים ומהלך ידוע. הפרעה (גופנית או נפשית) היא בעיה בריאותית שעדיין אנחנו לא מבינים אותה והאיפיון שלה פחות ברור. בצינעותנו הפסיכיאטריה עדיין לא כל כך מוגדרת וברורה ולכן הפסיכיאטריה משתמשת במונח הפרעה שהוא יותר כללי ופחות מדוייק מאשר מחלה. כל טוב דר' גיורא הידש

בעקבות דכאון טופלתי באפקסור XR שלושה ביום במשך השנים ירדתי לאחד ביום. עלי לציין שאני לא מטופלת אצל פסיכיאטר. החלטתי להפסיק את נטילת הכדור. ירדתי בכמות בהדרגה וכיום הגעתי למצב שאנ לא לוקחת בכלל! מזה כשלושה שבועות. אין שינוי במצב הרוח שלי. לא יותר עצובה לא יותר שמחה. מה שכן - הפכתי לעצבנית מאוד, כל דבר קטן מטריף אותי, מה שנקרא פתיל קצר או כמו שבכותרת סף תסכול נמוך. קשה לי עם זה וגם אנשים מסביבי שלא יודעים מגדירים אותי בחודש האחרון כיותר עצבנית. (מה שמאפיין אותי לאורך כל שנותי - אני בת 50. ורק עם הכדור הייתי יותר רגועה בתגובות שלי) שאלתי היא האם לחזור לאפקסור XR או לעבור לכדור ממשפחת ה - SSRI כמו סיפרלקס לדוגמא.

ללאה כמובן שהתשובה הראשונה תהיה שחשוב להיות בטיפול ובמעקב של פסיכיאטר. לא ברור לי מדוע החלטת להפסיק את התרופה, האם היו תופעות לוואי? ועוד פרטים רבים הנחוצים כדי להחליט מתי הזמן הנכון לסיים טיפול. האבחנה המבדלת היא בין תופעות של סיום הטיפול (הירידה/הפסקה) של אפקסור ובין הרעה במצב הנפשי. עברו שלושה שבועות כך שהאפשרות של תופעות סיום פחות מתאימה. יחד עם זאת הייתי מנסה עוד פעם ליטול מעט מאוד אפקסור (בגלל הספק שיתכן עדיין שמדובר על תופעות של סיום), אפילו רבע כדור או קפסולה, לראות את ההשפעה ולסיים את הטיפול בהדרגה. אם התופעות ממשיכות או מחמירות, אז אין ברירה אלא לחשוב על חזרה לטיפול. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, אני נמצאת בזוגיות מזה חצי שנה, עם בחור מקסים, אנחנו גרים ביחד ומאוהבים, ונעים לנו מאוד זה בחברת זה. לאחרונה התעוררה בעייה דרמטית בחיינו, האקסית שלו, ממנה הוא נפרד לפני 3 שנים לאחר 9 שנות חברות (מגיל התיכון), מאיימת ואף ניסתה להתאבד, כי לפי דעתה שום דבר מלבדו לא יהיה לה טוב. במהלך הזמן מאז שנפרדו הוריה דחפו אותה לחזור לחיים, היא יצאה עם מישהו ואף התחתנה עימו, אבל אין לכך משמעות בעיניה, כיוון שהדבר היחיד אותו היא רוצה ולו היא מקשיבה הוא את אותו אחד, החבר שלי.. היא מאוהבת בו עד הגג ובטוחה שהם יחזרו להיות ביחד, אף על פי שהיא יודעת שהוא לא אוהב אותה וזו עצם הבעיה, היה להם טוב, אבל הוא לא אוהב יותר. היא משוכנעת שזה הפתרון היחיד, ושהוא ילמד לאהוב אותה. הבנתי שהיא נפגשה עם פסיכולוג/ פסיכיאטר ולקחה כדורים, אולם שבוע שעבר היא ניסתה להתאבד באמצעותם. אנחנו בצומת דרכים (הוא בעיקר..) כואבת מאוד, כיוון שבעצם מעשיה ודבריה הוא יודע שהפתרון היחיד זה הוא, כי היא ניסתה "כבר הכל", ושאחרת היא תתאשפז ומצבה יורע. כרגע היא בקושי מתפקדת בחיי היום יום, ומוכנה לדבר רק איתו מתוך בחירה לא להקשיב לאף אחד אחר במשפחתה. מה עליו לעשות? הוא אומר לה כל הזמן שיהיה בסדר ושתחזור קודם כל לשגרה, די ברור לכל בר דעת, שאם הוא ימצא את עצמו שוב איתה זה מתוך אילוץ, וכך בעצם הוא מוותר על חייו המאושרים לעת עתה למענה, ומול עיניו עומד הקונפליקט האם לחיות את חייו, ולקוות שיהיה בסדר בגזרה שלה, או לוותר על הזוגיות שיש לו כרגע וללכת לטפל בה. אני אשמח לשמוע כל פתרון, רעיון, או מקרים מהעבר.. אנחנו די אובדי עצות..

שלום, כמובן שאין פתרון טוב לבעיה והשאלה היא יותר מוסרית מאפשר פסיכולוגית. אני חושב שאני יודע מה שרוב האנשים יגידו ולכן לא אחזור על זה. בכל אופן הדבר העיקרי שטוב שהבחורה נמצאת בטיפול נפשי, כך שיש לה תמיכה ושמירה של אנשי מקצוע. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר הידש, השתמשתי במודאל 150 מ"ג ליום לטיפול בחרדה ודיכאון עם תוצאות משביעות רצון באופן יחסי, לאחר ש-SSRI ו-SNRI שונים לא עזרו ורק גרמו תופעות לוואי. עם זאת, המודאל הגביר את תיאבוני בצורה קיצונית ועליתי במשקל בצורה מסוכנת לבריאות. לכן ניסיתי להוריד את המודאל בהדרגה (כרגע על 50 מ"ג ליום) ובמקביל לנסות שוב טיפול בפרוזאק שקראתי שהוא גם מפחית תיאבון. אני לוקח פרוזאק כ-10 ימים, יודע שאין לצפות לשיפור עדיין, אך חלה החמרה ניכרת בדיכאון וחוסר שינה התגבר גם הוא בצורה ניכרת. אודה לתגובתך.

שלום, שאלה לא קלה, האם להמשיך עם הפרוזק בתקווה שהוא יעזור, או לפנות לתרופה אחרת, מקבוצה אחרת, כמו רמרון (שגם עלול להגביר את התיאבון), או מלודיל ואנפרניל? בכל אופן כדאי כבר לנסות להמשיך עם הפרוזק עד כמה שניתן, אולי להוסיף בינתיים גם תרופות נוגדות חרדה כמו וואבן או לוריוון. כל טוב דר' גיורא הידש

בהמשך נוסף לשאלתי , ראיתי באתר אינפומד שלפלודקאט יותר תופעות לוואי מפרפנן. האם זה אומר שפלודקאט יותר חזק ? אם לא , למה להשתמש בפלודקאט , אם לפרפנן פחות תופעות לוואי ואותה עוצמה ? ותודה שאתם מזינים אותי במידע מעניין

לברק- כיום התרופות המועדפות לסכיזופרניה הן התרופות מהדור השני- ריספרידל, זיפרקסה, גאודון וסרוקוול. מודיקייט (פלודקאט) ופרפנן שייכים לדור הראשון של התרופות ויש להם יותר תופעות לוואי. רפואה שלמה

לברק לכל התרופות ישנן תופעות לוואי דומות ורק השכיחות מעט שונה, כל התרופות "חזקות" באותה המידה ושוב תלוי במינון. כך שאין העדפה מראש לאף תרופה אלא התאמה של תרופה לכל אדם ואדם. מעניין שגם בארץ וגם בארה"ב התרופה הנפוצה ביותר מהדור הישן היא הפרפנן שכנראה בכל זאת יש לה פחות תופעות לוואי והיא נסבלת יותר. כיום כפי שנאמר מעדיפים תרופות מהדור החדש. כל טוב דר' גיורא הידש

הייתי רגיל לקחת עד לפני שבוע אדרונקס 12 מ"ג ליום(3 כדורים)+סרוקסט כדור אחד (20 מ"ג) ליום. החלפתי אותם לאפקסור 150 מ"ג ליום 75 מ"ג בבוקר 75 בערב. הבעיה שיש לי תחושה של עייפות וכבדות נוראה עכשיו, התחושה שלי היא מאז שהפסקתי את האדרונקס שאני פי 5 יותר עייף, אין כח לכלום, כל היום במיטה,ודיכאון יותר ממה שהיה לפני שבוע. השאלה היא האם 150 מ"ג אפקסור ליום=ל12 מ"ג אדרונקס? וא"כ מה מינון האפקסור השווה ל12 מ"ג אדרונקס? ומה המינון השווה לכדור אחד סרוקסט? כמו כן האם כדאי לפנות לרופא לשלב כדור אדרונקס עם האפקסור? כמו כן האם תחושת העייפות והזומביות היא תופעה שיכולה לעבור בעוד חודש חודשיים?

אפקסור- בממוצע- 70% סרוטונין ורק 30% נוראדרנלין- במינון 225 מ"ג תרגיש יותר השפעה מעוררת- אבל עדיין זה יהיה פחות מאדרונקס 12 מ"ג ושווה לסרוקסט 40-60 מ"ג. מדוע החלפת?

לבדס האדרונקס כידוע משפיעה על הנוראדרנלין והסרוקסט על הסרוטונין. אפקסור במינונים הנמוכים משפיעה על הסרוטונין בלבד ובערך מ-150 מג' ביום היא מתחילה להשפיע גם על הנוראדרנלין. כלומר רק במינונים הגבוהים יותר של 225-300 מג' ביום ישנה השפעה על הנוראדרנין. כך שאם אתה רוצה את ההשפעה הדומה לאדרונקס יש צורך לעלות במינון. כל טוב הידש

אני נמצא בטיפול פסיכואנליטי. המטפלת שלי עדיין לא החליטה אם יש לי אספרגר או הפרעת אישיות סכזואידית. רציתי לדעת מה ההבדל בין השניים והאם יש חשיבות טיפולית באבחנה?

אבי יקר האבחנות הן כלי עבור המטפלים, לעשות להם סדר, בתקשורת בינם לבינם, בסמינרים ובמחקרים. שתי התופעות שאתה מתאר קשורות לקושי ביצירת קשר. אספרגר היא תופעה ששיכת לסל הPDD- הפרעות התפתחות רבות היקף- שקשורות לקשיים בהתפתחות המוקדמת, עיכוב ברכישת שפה וברכישת מיומנויות חברתיות בגיל הרך. למעשה בקיצוניות של PDD מוצאים את האוטיזם, ואספרגר היא אבחנה של קשיים ביצירת קשר יחד עם אינטיליגנציה גבוהה ויכולת להסתדר פחות או יותר בחיי היום יום (בעוד שאוטיסטים בדרך כלל אינם משתלבים בחיים הרגילים). הפרעת אישיות היא משהו שקשור יותר לאופי, היא אולי פחות מדגישה היבטים אורגניים ויותר סביבתיים. אני אישית לא חושבת שצריך להיות הבדל מהותי מבחינת הטיפול. אחרי הכל, אתה אבי, לא "אספרגר" ולא "אישיות סכיזואידית". אי אפשר להתאים אותך כאדם לאף אבחנה. יש סכנה עם האבחנות האלה, כי אז אתה "לומד" מה הן אומרות עליך ושוכח מי אתה בעצם, מתאים את עצמך לסימפטומים ולא יוצא מהם... אני חושבת שאבחנות חשובות אולי בהתחלה, למתן טיפול תרופתי, לקבלת החלטה על תוכנית טיפולית, אבל אם לא יודעים מהי האבחנה המדוייקת אולי צריך לעזוב לרגע את ספרי הפסיכיאטריה ולהתמקד במה שאתה מרגיש ובמה שיכול לעזור לך כדי להרגיש טוב יותר בחייך. כמו שדר' הידש כתב כאן פעם- להתמקד באדם ולא במחלה, באבי ולא באבחנה שלו. במיוחד שהאבחנה הזאת- אספרגר- היא אבחנה כזאת לא מדוייקת, כמו סל כביסה שזורקים לתוכה כל מיני דברים כשאין משהו מדוייק להגיד על האדם. בערך כמו בורדרליין... אני מקווה שלא בילבלתי אותך עוד יותר. מקווה שדר' הידש יתן לך תשובה קצת יותר רפואית ומדוייקת. תרגיש טוב, תמי.

לתמי, תודה על תשובתך. אני בשנות ה-30 לחיי אבל הייתי ילד בודד ומתבודד מאז ומתמיד, מגן הילדים. האם המצב ניתן לתיקון?