פורום פסיכיאטריה
שלום ד"ר הידש, אני סובל מאוד מאוסידי ויש לי כמה שאלות לגבי טיפול התנהגותי קוגנטיבי שאני מאוד אשמח אם תוכל לענות עליהן. כרגע אין לי דרך לגשת בצורה מסודרת לטיפול מבחינה כלכלית ולכן כמה עצות במסגרת הפורום יעזרו מאוד. אומרים שהחולה לא אמור לנסות לעצור את האובססיות שלו או המחשבות אלא לעשות אותם בכוונה ובכך להפוך אותם לחסרי משמעות בעיניו מה שיגרום למוח להפסיק להתעסק במחשבות האלה - משום שאינם עוד בעלי חשיבות. השאלות שלי הן: 1. כאשר עושים זאת, האם לא תופיע אובססיה חדשה במקום הישנה, וחזקה יותר, כי המוח התרגל לקודמות? איך אפשר להרוס את הנטייה לאובססיה באופן כללי? והאם לא יהיה תמיד דבר שלא תוכל להרשות לעצמך להגיד או לחשוב? 2. גם אם הצלחת לא להתרגש ממחשבות או נושאים מסוימים האם זה לא משפיע על החשיבה היומיומית הלא אוסידי שלך? כלומר, האם אתה לא הופך לאדיש/או לא רגיש לדברים מפחידים? וגם אם אתה כבר לא מתרגש מזה, כיצד אתה נפטר מההרגל לחשוב מחשבות מסוימות? 3. האם טיפול התנהגותי יעיל במקרה שלי שבו הבעיה המרכזית היא הדחף לאחל דברים רעים לאנשים או שיש גישה אחרת או נוספת לכך, יש לזה שם בכלל, כיצד מתגברים על זה? 4. נהוג להאמין שחשיבת דברים או אמירתם כן משפיעה על המציאות, רואים את זה הרבה באמונות תפילות ובדת - עין הרע ודברים מסוג זה. אז כיצד אפשר להרשות לעצמך להגיד כל דבר? 5. האם קיימים מקרים בהם טיפול התנהגותי דווקא מחריף את הבעיה, משום שנותנים למוח חופש לחשוב ולהגיד כל דבר, הוא הופך יצירתי עוד יותר? אולי הדברים נראים כך, אבל אני לא מנסה לזלזל בטיפול התנהגותי או סתם למצוא בו כשלים, אני פשוט רוצה להבין את זה בצורה מיטבית כדי שאוכל לשפר את מצבי. אני בטוח שתשובה ממך תעזור לי מאוד בתהליך ההבראה ומחכה לתשובתך בצפייה. תודה רבה Newone_1985c [email protected]
שלום, למרות שאלותיך המפורטות התשובה היא די פשוטה. בכל טיפול יש סכנה לתופעות לוואי ולהחמרה, צריך לקוות שהמטפל יעזור לך וימצא את הדרך לעזור מבלי לפגוע או להזיק. המטרה היא לא להלחם במחשבות אלא שהן יעלמו ותחשוב על דברים אחרים ורגילים. ואכן כפי שאתה מציין יש כאן מלכוד. הדבר דומה לאדם שרוצה ומתאמץ מאוד להרדם, הרי למעשה הוא אף פעם לא ירדם. כדי להרדם חייבים להרפות ולחשוב על דברים אחרים. החששות מובנים אבל נקווה שהמטפל ימצא את הדרך לצאת ולהוציא אותך מהמלכוד. כל טוב דר' גיורא הידש
שלום רב. במשך 9 ודשים אני נטלתי רסיטל נגד דכיאון. הוא מאוד עזר לי. עכשיו לפי המצתו של הפסיכיאטר הפסקתי אותם בהדרגה(במשך שבועיים לקחתי 10 מג' במקום 20 מג' ושבוע יום כן,יום לא-10 מג') עכשיו אני שבועיים שאני לא לוקחת כלום והופיעה לי תופעה מוזרה-בערב כול כמה זמן לאיזה שניה יש לי הרגשה שאני מאבדת הכרה,ומייד זה עובר. אחרי שעה או משהו כזה שוב אותה הרגשה-כאילו איבוד הכרה רגעי. יש מקום לדאגה? זה משהו ידועה? תודה
להלנה הייתי מנסה להוסיף רבע כדור עוד כמה ימים, או חצי כדור כל יומיים שלושה, פשוט להפסיק באופן יותר הדרגתי. כל טוב דר' גיורא הידש
איך מאבחנים בצורה מוחלטת וודאית אם התקף פסיכוטי היה זמני וחד- פעמי ולא סכיזופרניה. הרי אחרי התקף אחד לא ממהרים לתייק זאת כסכיזופרניה אז הרי, האדם צריך לחיות כאילו הוא בתקופת המתנה ולקוות שלא יבוא עליו עוד התקף. מהם הקרטריונים? הרי ממה שהבנתי אחרי כל התקף פסיכוטי המצברים מתרוקנים ואז חלה ירידה באנרגיה ובמוטיבציה. ההתקף שלי היה פחות מחצי שנה לא היו הזיות או קולות כן היו מחשבות יחס וקצת מחשבות שווא אולי אני בעצם עכשיו ברימיסייה...אני ללא טיפול תרופתי ואין לי מחשבות שווא או יחס אלא ירידה באנרגיה, עיפות, אוכלת הרבה... ועדיין לא אובחנתי כסכיזופרנית, ועדיין אני לא שקטה. כי זה כאילו שחסרים להם עדיין נתונים או שזה מוןקדם מדיי לאבחן, למרות שעברה שנה מאז. אז למה אני חשה קהות וכאילו לא חזרתי למרץ ולשמחה שהיו קודם לכן? חשה חרטה ואשמה גדולה שהבאתי את עצמי להתקף הפסיכוטי שלבטח הרס את חיי או לפחות שינה את המהות שלי. ואולי פיתחתי ocd - מאחר ואני לא מניחה לנושא, אי- הודאות הורגת אותי. האם התשובה שקיבלתי היא חד- משמעית ומדוייקת- שאני לא סכיזופרנית?
קרן יקרה זה מה שקשה לי עם הפסיכיאטריה המערבית. במקום לעזור לאדם עם הסבל שלו, מכניסים אותו להגדרות של מחלות. יש קריטריונים לסכיזופרניה, דור ודר' הידש בטח יודעים אותם טוב ממני. אני מבינה היטב את החרדה מהמחלה הנפשית. אני גם מבינה היטב את הריקנות, הירידה באנרגיה, ריבוי האכילה. התקף פסיכוטי הוא טראומה, לגוף ולנפש. זו חוויה מפחידה מאד, להשתגע, כי היא כל כך לא מובנת לנו. אולי צריך להקים בית ספר לפסיכוזה. נתכנס כולנו, המשוגעים לשעבר, ונדבר על הפסיכוזות שלנו. איך הרגשנו, מה חשבנו, מי היינו, איך העולם נחווה עבורינו. אולי אם נעשה את זה, נדבר יותר על הפסיכוזות שלנו, ניתן להם שם, צליל, צבע, מנגינה וצורה, הן פחות יפחידו אותנו, ואת אלה שמסביבנו שפוחדים ממנה אפילו יותר וצריכים להכניס אותנו לתבניות של אבחנה. אני חושבת שחלק מהסבל שלך הוא חוסר ההבנה לגבי מה שחווית. למה השתגעתי? האם זה יכול לקרות לי שוב? האם משהו דפוק בי, באישיות שלי? למה זה קרה דווקא לי? אני חולת נפש, או שזה היה משהו חד פעמי? למה עכשיו אני מרגישה כל כך ריקה מבפנים? הריקנות היא סוג של אנרגיה מנוגדת למלאות היתר של החוויה הפסיכוטית. זה טבעי שתהיה ירידת אנרגיה, הרי הפסיכוזה היא חוויה כל כך חזקה, עוצמתית. הרי בפסיכוזה אנחנו מרכז העולם, לכל דבר יש משמעות יתרה, ולנו- כוחות מיוחדים. העולם כולו סובב סביבנו. אני הייתי המשיח. לא פחות ולא יותר. אני, תמי הקטנה, המשיח. אז ברור שכשאגלה, למירב הפדיחה, שלא משיח ולא נעליים, אני ארגיש מאד ריקה, חולה, רעבה וחסרת אנרגיה. האם זה אומר שאת חולה במחלה כרונית? מי יכול לדעת את זה יותר טוב ממך? אני אומרת לך שהתגובות שלך נשמעות לי נורמליות למצב שהוא אחרי פסיכוזה. אבל למה לא להעזר קצת בתרופות, שיעזרו קצת להרגיש יותר טוב עם עצמך (אנטי דיכאוניות והרגעתיות) ויתנו לך זמן לעבד ביתר ביטחה את החוויות הכל כך קשות ומשכרות שעברת? למה לא ללכת לטיפול? אני חזרתי לאחרונה לטיפול הפסיכולוגי שלי. סיפרתי לכם על המפגש האינטרנטי שלי עם הפסיכולוגית שהיתה לי כשהשתגעתי. אותה פסיכולוגית שראתה אותי משוגעת ונבהלה. לא רצה אחרי לרחובות כדי להגיש לי עזרה. לא גייסה את הורי. ואני לא ידעתי שאני כל כך פגועה ונטושה מהחוויה הזאת, עד ששאלתי אותה אם זו היא והיא אמרה לי שכן. וכל כך הרבה כאב עלה. אז אמרתי, למה שלא יהיה לי טיפול? אפילו שעברו כבר 10 שנים, למה שלא יהיה לי מקום לדבר על הכאב הזה? כאב זה מן דבר שצריך הכרה, צריך מקום. הפורום הזה הוא מקום כזה בשבילי. אבל זה מימד ווירטואלי. צריך אנשים אמיתיים שירגישו איתנו מה שאנחנו הרגשנו לבד בתוך השיגעון הזה. אנשי טיפול אמורים לתת לנו את זה. אם הם טובים. ויש טובים. מקווה שלמרות שהתשובות שלי אינן ברורות, הם נתנו לך איזשהו סוג של מענה. את יכולה לכתוב לי גם למייל. תרגישי טוב, תמי.
לקרן גורם הזמן הוא הכרחי לאבחנה, כך שאם מדובר בפחות מחצי שנה אין זו סכיזופרניה (לפחות לפי ה DSM שהוא המקובל על הרופאים). תקראי את תשובתי מספר שאלות למטה וחשוב לטפל בנושא החרדה. כל טוב דר' גיורא הידש
שלום רב לצערי הרב בימים האחרונים הגעתי להחלטה מודעת לחלוטין שאני משוגעת (וכל בנאדם משוגע כמובן צריך עזרה והכוונה). הבעיה היא כזאת: אני בת 24, סובלת ממצבי רוח חריפים מאוד, ז"א או שאני שמחה מדי (לפעמים שימחה ועליזות שעוברים את גבול הטעם הטוב) ובערך אחת לחודש אני נכנסת לדיכאון עמוק מאוד שנובע כתוצאה ממחשבות תורדניות שמתחילות ל"אכול אותי מבפנים" זה מתחיל בדכאון ונגמר בהתקפי עצבנות, אלימות וכעס (זה מאוד קשה לאנשים שנמצאים לידי) ובתקופה האחרונה אני ממש מרגישה שזה פוגע בחיי, כי לפעמים בגלל ההתקפים אני מתגלגלת לכל מיני מצבים שאחר כך אני לא מבינה איך בכלל הגעתי אליהם ומה בדיוק קרה ולמה הגבתי כמו שהגבתי. כאמור, זה החמיר מאוד בשנה האחרונה וכיוון שהתקפי הדכאון והכעס באים אחת לחודש קישרתי את התופעה לגלולות שלקחתי (הרמונט), הלכתי לרופא הנשים שלי, שיתפתי אותו בבעיה והוא אמר שהגלולות שאני לוקחת הן ממילא במינון נמוך והחליף לי את הגלולות לגלולות עם מינון עוד יותר נמוך (מינס), אך אני לא מרגישה שזה עוזר, ההתקפים של עליזות יתר ואז תוקפנות יתר ממשיכים, ואני לא מצליחה להשתלט על עצמי, איבדתי שליטה לחלוטין על ההתנהגות שלי (וזה כבר גרם לכך שבן זוגי עזב את הבית) אני מרגישה חסרת עונים לחלוטין וזקוקה להכוונה איך לפתור את המצב הזה? תודה רבה בברכה חנה
ל"משוגעת" אכן יש לך בעיה אבל לא הייתי ממהר לקרוא לעצמי "משוגע" :) כדאי לך להגיע לאבחון מקיף אצל פסיכיאטר אפשר דרך קופת חולים או פרטי, כמובן שכדאי ללכת לרופא משפחה לבדיקות כלליות לפני לוודא שאין בעיה גופנית/הורמונלית ש"משגעות" אותך. אי אפשר לעשות אבחון דרך האינטרנט אבל לפי מה שאת מתארת יתכן ויש לך הפרעה דו-קוטבית. בקיצור כדאי ללכת דחוף לטיפול ולא להמתין ולסבול.
התיאור יכול להתאים להפרעת אישיות גבולית או ציקלוטמיה. לדעתי לא מדובר במניה דפרסיה שהיא אבחנה יותר רצינית. לא נראה לי שאת משוגעת שצריכה אישפוז דחוף. ניתן לקבל יעוץ פרטני במרפאת חוץ לבריאות הנפש בבית חולים פסיכיאטרי באזור מגוריך, או אצל מטפלים בקהילה.
הסימפטומים שאת מתארת מוכרים לי ויכולים לשקף כל מיני דברים. ירידות ועליות מהירים במצב הרוח הם מתישים מאד. תפני לעזרה מקצועית, בסדר? תרגישי טוב. תמי.
דר שלום אני בימים הראשונים מגמילה מאופיום , אני יודעת שמחכה לי כברת דרך ארוכה האמת שאני כבר לא מרגישה טוב, המצב רוח בקרקעית והגוף מתחיל לתת אותותיו. שאלתי היא מה יכול להקל לי לעבור את התקופה מבחינת תרופות הרגעה , מה בעצם מומלץ לי ? כי הרי אני מנסה לנקות את גופי . רק טוב , מיטל
מיטל תמיכה תמיכה והרבה תמיכה. כאן אצלינו, בשפע, כמה שתרצי. את יכולה לכתוב לי גם למייל. בבית- תהיי כמה שפחות לבד. תעזרי בכל מי שאת רק יכולה. תלכי לחברות, לשכנות. אל תסתגרי. גמילה זה דבר מאד קשה. צריך תחליפים. אנשים בעיני הם תחליפים טובים יותר. כי ההתמכרות משקפת בדידות. אם אין בדידות, יש קשר, תהיי פחות מדוכאת. אני כאן. תרגישי טוב, תמי.
למיטל גמילה מאופיום היא תהליך מורכב (כמובן שחשוב הרקע להתמכרות), בכל אופן הטיפול הוא גם תרופתי (וישנן תרופות הסותרות את השפעת האופיום או המורפיום) להקלה על החלק הגופני, טיפול תמיכתי שיחתי, חייבים לשנות חברה ואת הסביבה שתמכה בהתמכרות, וכמובן ספורט, תזונה נכונה וכך הלאה. בהצלחה דר' גיורא הידש
קראתי כאן הרבה דברים שנכתבו אודות התקף פסיכוטי. ואני מוכרחה לציין שיצאתי יותר מודאגת ולחוצה מלפני הקריאה. אני בת 32 ועברתי התקף אחד וסביר להניח גם אחרון. הוא היה קצר וללא טיפול תרופתי. לאחר שהייתי אצל כמה וכמה פסיכיאטרים, הם אמרו לי שהכל בסדר איתי וזהו היה מקרה אחד ויחיד. עבר זמן רב מאז ההתקף והכל בסדר, לא היו עוד התקפים. ומלבד קצת עיפות - הכל בסדר. אני מספרת את כל זה- כי עדיין מכרסם בי הספק, אם לא חליתי בסכיזופרניה. אני עדיין עייפה, ומדוכדכת. לא נאמר לי שיש צורך בתקופת שיקום אם בכלל אחרי ההתקף. ופשוט ישבתי בבית חצי שנה- מלאה בחרדות ממה שעברתי ואולי אעבור. רציתי לדעת אם בעקבות ההתקף אני נפגעתי בצורה זו או אחרת. או שאפשר לשים הכל מאחורי ולנסות לשכוח מזה (למרות שבמציאות זה לא ממש מצליח לי, ואין יום שזה לא מעסיק אותי למשך 24 השעות הבאות) אני כל הזמן חושבת שיש לי הפרעה או מחלה ואני לעולם לא אחזור לעצמי. אני חסרת בטחון ולא מעיזה להתקדם הלאה. הייתי בטיפול פסיכולוגי שלא ענה לי על השאלות הללו ולא ראיתי שום תועלת נכך. אשמח לעזרה כלשהיא
בילי יקרה רבים וטובים כאן בפורום השתגעו וחזרו לעצמם באופן מלא. אפילו עשירים יותר מבפנים. אני כמובן אחת מהם. ואני עברתי שני התקפים פסיכוטיים. וכן, איבחנו אצלי מאניה דיפרסיה. נו אז מה? אז אני לוקחת תרופות. לא סוף העולם. יש כל מיני מחלות. מצב פסיכוטי הוא מצב, הוא לא מחלה. יש אפיזודה פסיכוטית, והיא לא חייבת לחזור על עצמה. אבל זו חוויה טראומטית וצריך לדבר עליה, לא להישאר איתה לבד. הבעיה היא שזה לא מסוג הדברים שאפשר כל כך בקלות לדבר עליו בשכונה או בעבודה. בגלל הסטיגמות. ואנשי מקצוע לא תמיד עוזרים, משום מה. אז אולי אפשר לדבר קצת על השיגעון שלנו, כאן בפורום? אולי זה יהיה יותר יעיל להתיידד עם החוויה הפסיכוטית, במקום לפחד כל הזמן שהיא תחזור? אני יכולה לספר לכם על שלי. ספרו לי על שלכם. נחליף חוויות. זה בכל זאת פורום בעילום שם. מה יש לנו להפסיד? כשאצלי הכל התחיל אני זוכרת שהלכתי לאחותי, ומצאתי שם ספר על תיאוריית הכאוס. ישבתי והעתקתי ממנו בקדחתנות. הרגשתי באופן לא מודע שהוא מבטא את החוויה הפסיכוטית, הלא רציונלית, חוויה שמוצאים בשירים לפעמים, באומנות, חוויה של פירוק לצורך חיבור מחדש. חוויה שמה שמרגיש בפנים- רואים אותו בחוץ, ולהיפך. חוויה שלכל דבר יש משמעות, בעיקר בצירופי המקרים, שאינם מקריים. עד היום החשיבה הפסיכוטית מלווה אותי. לפעמים אני עדיין פסיכוטית, רק שאני לא מגלה... כי חשיבה כזאת, אינטואיטיבית, סימבולית, רוחנית אפילו, קיימת בנו תמיד. לצד החשיבה הרציונלית. בפסיכוזה החשיבה הרציונלית נחלשת. וזה מפחיד. ומפחיד לא פחות לחזור לעולם ולגלות את זה. פדיחה, לא? אני איתך בבילבול ובכאב. תמי.
לבילי אני מצטרף לדבריה של תמי, ובאופן כללי ככול שעובר הזמן ומתרחקים מההתקף הפסיכוטי כך שהביטחון שהתקף כזה לא יחזור רב יותר. מה שעולה ממכתבך הוא חרדה רבה מפני התקף נוסף, אולי צריכים לטפל בחרדה? כמובן שחרדה זו אינה קשורה להתקף הפסיכוטי. כל טוב דר' גיורא הידש
ד"ר הידש שבוע טוב שאלה לי אליך ביומיים האחרונים אני מרגישה לא טוב ואני עם מרוניל 150 ביום בלילה אני לוקחת חצי של 75 מ"ג האם זה טוב לשחק ככה עם הגוף או שלקחת עוד קלונקס במקום מרוניל אני עובדת עיצות ורוצה את עזרתך אני כבר חודש או יותר שירדתי למאה חמישים ולא רוצה לעלות מינון אבל במקרים כאלו מה עושים? תודה לך
לגלית בדרך כלל המרוניל עדיף על הקלונקס, אבל מה שכתבת נכון, את משחקת יותר מדי עם התרופות וזה ממש לא טוב. כל טוב דר' גיורא הידש
ד"ר הידש שלום רב, האם קיים הבדל בין התקף פסיכוטי שלא מפסיכוזה לבין התקף פסיכוטי סכיזופרני, מבחינת ההשלכות שלאחר ההתקף? כלומר, האם גם לאחר התקף פסיכוטי קצר, שאובחן כגלישה ללא איבוד טוטאלי של בוחן המציאות, ישנם כל התוצאות של התקף סכיזופרני? (איבוד יכולות? מחיקה של האישיות? וכו'...) במידה והתשובה שלך הנה חיובית, מהם הסיכויים לחזור לאותו מצב שהאדם היה בו (על כל יכולותיו וכישוריו) שלפני ההתקף? רב תודות וכל טוב נעמה
אני מרגישה כאילו לא מאבחנים אותי נכון. הייתי אצל 5 פסיכיאטרים שאמרו לי שאין לי סכיזופרניה. אז למה שנה מיום האירוע (שלמעשה חצי שנה קודם לדעתי קדם לו אירוע קטנטן נוסף) אני לא חוזרת לעצמי. קראתי הרבה על דראליזציה ודפרזונליצזיה ושאר מטעמים...ויכול מאוד להיות שזה הוסיף לבלבול אך, בכל זאת אני מרגישה סוג של נתק - קהות וחוסר חיבור לעצמי. מרגישה שטוחה רגשית. אפילו יכולת הביטוי בכתב הצטמצמה, ישנה עיפות רבה וחוסר מוטיבצייה. אני ניצבת כאן חסרת אונים במשך שנה כמעט....ואין מענה הולם. ייתכן שזהו רק מצב חולף ...אני לא יודעת. אך חשוב לי כן לקבל אבחנה לפה ולשם (ודי ברור שזה קשה לעשות כן באינטרנט) אבל ממצב של בחורה ערנית, רגישה להפליא, חדה, יוזמת ומובילה נהפכתי לבחורה מובלת, מרחפת, כמו רובוט ועוד ועוד... אז מה כאן קורה... כל התקופה הזו אני מתהלכת בתחושה שיש לי סכיזופרניה או כל מחלה אחרת ואני לא אצא ממנה. הרופאים אומרים לי שלעיתים יש דכאון לאחר התקף/ גלישה. יש לציין שלא ניו לי הזיות/ שמיעת קולות וכל אותה עת הייתי בנתק אך עם זאת גם בידיעה שיש ספק במחשבותיי (ההתקף התרחש תוך כדי כתיבה באינטרנט - חשיפה עצמית רבה באתר פסיכולוגיה עם טיפול פסיכולוגי אינו הולם לי ולחץ רב בעבודה) אודה לך אם תוכל להאיר את עיניי ואולי לנקוט עמדה והסבר יותר ברור. תודה נעמה
לנעמה אני זוכר את שאלתך הראשונה. כדי לאבחן סכיזופרניה ההתקף צריך להמשך מעל חצי שנה (כאן מדובר גם על הסמנים המבשרים של ההתקף הפסיכוטי+הזמן של ההתקף הפסיכוטי + ההתאוששות מההתקף). אני מניח שהמשך אצלך היה קצר מחצי שנה ולכן הפסיכיאטרים בצדק אומרים שאין מספיק ביסוס לאבחנה של סכיזופרניה. הסמנים של חוסר כוחות ואנרגיה וחשק עלולים להיות תוצאה של סמנים שליליים לסכיזופרניה אבל יכולים להיות סימנים של דיכאון ומצב רוח ירוד וגם חרדות. לכן צריך להכיר אותך טוב יותר כדי לקבוע לאן לשייך את התופעות הללו. כל טוב דר' גיורא הידש
כבר קבעתי להיום תור לפסיכאטר המטפל בי ולפסיכולוגית שטיפלה בי. הכל בסדר, ולא התכוונתי לפגוע או להיות צינית איתך, פשוט עברתי לפנות בוקר משברון. הנושא בטיפול ותודה וסליחה, בי חיה
למרות שמתחילת ינואר אני עובדת ומסגלת סדר יום קבוע (עובדת כמזכירה מ8 עד 13, נחה בצוהריים כשעה, הולכת לישון ב 21-22 ואפילו 23 ) באופן קבוע אני מתעוררת בשעה 2 או הכי מאוחר 3 לפנות בוקר ואז מתחיל יומי.. כל הנסיונות שלי, לחזור לישון, או ללכת לישון אפילו בחצות לא הועילו. שעת ההתעוררות שלי היא 2-3 לפנות בוקר כבר שנים. ניסיתי לקחת את הכדורים בכל מיני שעות וזה לא השפיע כהוא-זה על שעת יקיצה קבועה זאת. אני בסדר בעבודה, מתחילה להיות מאוד עייפה בשעות הערב המוקדמות. אפילו שאני לוקחת רבע או חצי מ"ג קלונקנקס ממש לפני השינה, שעת היקיצה כאמור היא הנ"ל. ואז משעמם לי בלילות (כמה אפשר לסדר ולנקות את הבית ואפילו לבשל לצוהריים וכל זה... ) ומתחילות המחשבות וההתעסקויות בפורומי פסיכיאטריה וכל זה! איך אפשר לסדר שעות שינה נורמליות?
לחיה טוב שאת קמה מהמיטה ולא נשארת במיטה ללא שינה. בכל אופן אני מאמין שהשילוב של תרופות וטיפול התנהגותי עשוי לעזור למרות שלעתים זו בעיה לא קלה. כל טוב דר' גיורא הידש
ד"ר הידש-אני מעתיקה לך עכשיו מילה במילה מייל קצר ששלחתי לא מזמן לשני חברים טובים טובים שאני איתם בקשר מיילי הדוק(אתמול חגגתי יומולדת 45)- "חן חן לכם על הברכות המרגשות. אכתוב לכם את האמת- אני אכן במצב מצוין- פיסי, מחשבתי מוחי, מזכירה לעצמי את החדות והפיכחות שהיו לי לפני שחליתי, אבל הגיבנת, הגיבנת הגיבנת שגדלה על נשמתי במשך 18 השנים האחרונות-הגירושין וביתי שגדלה 100 ק"מ הרחק ממני ב-9 השנים האחרונות, התרופות האיומות, הרופאים השרלטנים והטיפשים, כל הגיבנת המכבידה הזאת לא תמחה במהרה, ועוד האסון הבלתי נתפס לגמרי אצלי עם ..((נער חבר ושכן שגדל עם ביתי, שנהרג בתאונת דרכים לפני פחות משנה))הנפלא, כל זאת עושים אותי עמוק בפנים מאוד עייפה ומאוד כמהה כבר לשלווה הניצחית. אני מושכת ומתלהבת רק בשביל ביתי ובן זוגי. באמת, אל תדאגו, את סטוק האיטומינים ששמרתי למקרה שמשהו נורא יקרה לביתי אהובתי,זרקתי לפח לפני כשבועיים. אין לי כוונות להתאבד ויהיה מה שיהיה. אני עם נסיונות התאבדות סידרתיים-גמרתי. פשוט מרגישה כמו שסבתא שלי הרגישה ואמרה לי עשרות פעמים בשנה האחרונה לחייה, בגיל תשעים- אני כבר עייפה, המוות יהיה הקלה גדולה בשבילי ובשבילכם...משהו כזה, אז נכון שבן זוגי אוהב אותי נורא וזקוק לי, וביתי אוהבת אותי מאוד ופחות ופחות זקוקה לי, אבל באמת, אני כל הזמן מגייסת כוחות שאין לי. אין לי מושג מאיפה הם באים. אוהבת אתכם, חיה." נכון שלפני מ"ס ימים שמחת שאני בסדר, עובדת וכו' ו-המלצת על טיפול פסיכולוגי, אבל עברתי שנה וחצי של טיפול פסיכולוגי קוגגנטיבי אצל פסיכולוגית מצוינת שאני עדיין פה ושם בקשר איתה ומתייעצת איתה, אבל אין לי כוח אפילו לטיפול פסיכולוגיי. פשוט לאות נוראית מהמחלה האיומה הזאת שהפכה על פיה את חיי לפני 18 כמו איזה גל צונאמי גדול, וכל האנרגיות והמאמצים שהשקעתי כל השנים הללו (כל הזמן, אפילו כשהייתי פסיכוטית) לחזור לעצמי, זה פשוט כבר מעייף, ממש לאות. אז אתה ממשיך להיות מאושר בגיני ובשבילי? חיה
חיה יקרה כמה כאב עולים מדבריך. ואת מבטאת את עצמך בצורה כל כך חדה ובהירה. מה קרה לך? את מוכנה לשתף אותנו בסיפור? נשמע שמאד סבלת ועברת דרך לא פשוטה בכלל. לפעמים אני מרגישה שאצלינו, החולים במחלות נפשיות כאלה או אחרות, החיים מסובכים הרבה יותר מאנשים אחרים. אבל אז אני מנסה להרגיע את עצמי ולהגיד שאין לנו מונופול על הסבל האנושי. אולי הקושי העצום הוא שלכאב נפשי יש פחות מקום. שבעולם שלנו להיות חולה פסיכאטרי זו בושה שצריך להסתיר. לדבר עליה בחדרי חדרים, להתבייש בה, ואני מתחשק לי לצעוק את הכאב הזה בכל העולם, אבל העולם לא פנוי להקשיב, רק אולי כאן בפורום אפשר לבוא באמצע הלילה ולהיפגש עם הכאב, ולמצוא מקום קצת גם לשלי. חיה יקרה, חזקי ואימצי. את לא לבד. תמי.
לאחרונה שמעתי את המושג "לאות נפשית" מחולה נפש שלא יצא עדיין מהארון (היינו מסרב לקחת כדורים ומסרב לדבר ולהודות שהוא חולה נפש, הוא הדפיס לעצמו כרטיס ביקור- מרפא באדמה וכו, ואפילו יש לו לפעמים קליינטים... אותם הוא מרפא..ואני חושבת על ההתקפים הפסיכוטיים שלי מלפני 18-15 שנה- פשוט אז כל עניין הרפואה המשלימה עוד לא היה בקטע, וישר אישפזו אותי כשהודעתי שאני אינדיאנית קרובה לאדמה, אישפוזים עם תרופות נוראיות וזריקות וקשירות וכל מה שלא תרצה..) אז אתה מבין עכשיו את הציניות שלי והמרירות שלי כלפי כל עולם הרפואה. ואת לאותי הנפשית הנוראה.. אני חולה 18 שנה מיום לידת ביתי. לפני כן הייתי קצינה בכירה בתפקיד קשה ורגיש בצבא. בשבת האחרונה חגגתי את יום הולדתי ה-45. לפני כשנה, הודות לפורום הזה הפסקתי התמכרות קשה לסמים נרקוטיים שסופקו ע"י הרופאה שטיפלה עד עכשיו, גברת נחמדה שעברה מזמן את גיל הפנסיה, ובאמת הייתה לבבית וחביבה והאמנתי בה במשך 8 שנים, ושמחתי כשהיא נתנה לי את הלגיטמציה להעלות ולהעלות מינונים ולברוח לסימום ולש ינה. כי לפני 9 שנים בעלי עזב אותי ולקח את ביתי איתו, בגלל שהוא כבר לא יכל לעמוד בהתקפים שלי ובמחלה שלי. ולעיתים, הוא דואג להזכיר לי שהיו שנים אח"כ שביתי הנהדרת והמוצלחת לא רצתה לבוא אלי לביקורים,(מי רוצ ה להיות בחברת זומבי נפוחה ואפטית) בלי שום קשר היו שנים שגם למדתי הרבה באוניברסיטה והיו כל ה18 שנים הללו גם הרבה הרבה דברים יפים והעיקר- ביתי, ילדתי, אהובתי. אני מתעסקת ולומדת ומפרסמת ז"א פירסמתי גם הרבה סיפורים שירים ואפילו היה לי טור אישי במוסף לצעירים של ידיעות כשהייתי בת 20 כך שזה ההסבר לכתיבתי הטובה, שבשנות הסימום גם הייתה לי תרפיה. והנה משהוא שמוקדש לך, דומני שאתה מפרסם שירים בפורום זה, לא?- יש לי רעיון לפתוח חוג לשרוטים- פסיכוwriting - תרפיה בכתיבה. נתעסק ביחד שנים על גבי שנים דפים על גבי דפים בכל הכאבים האיומים ונלמד להיות בשליטה, ולשמור במגירה, ולא לנסות לפרסם את זה לכתוב רק בשביל הקתרזיס, ובשביל התובנה... ובנוסף לכך אוסיף לך משפט משיר שכתבתי לפני כשנה- אם ניתן היה למחוק 17 שנים של מחלה, לא הייתי מוחקת חלק מעצמי... וזה רק מראה לך, שלמען האמת , אני אופטימית עד כדי נאיביות, ולא צינית ומרירה..
מה שהגבתי לך קודם, זה היה בצוהריים ממשרדי בעבודה, כבר הייתי אמורה לסיים והייתי ממש מטושטשת, אתמול כאמור עבר עלי יום קשה מאוד מבחינה נפשית ולא ישנתי רוב הלילה, כך שמשום מה לא קראתי בברור ואפילו פניתי אליך בלשון זכר. אניווי, נכון שאני מאוד כואבת את העבר הקשה, אבל גם מאוד מאושרת, כי העבר כבר היה וחלף ואי אפשר לשנות דברים שקרו בעבר, לא קיימת מן מנהרת זמן כזאת, אז נכון לעכשיו, יש לי בן זוג כבר 6 שנים שהציל את חיי הלכה למעשה לפני כ5 שנים ובעצם מציל את חיי יום יום מחדש, ויש לי את ביתי הג'דה המקסימה שכל הזמן אני רואה כמה היא דומה לי וכמה בעצם גם אני הייתי נהדרת כזאת בגילה וחיי היו מלאים ויפים,והכי חשוב- יש לי את עצמי, עם האישיות המיוחדת, עם האהבה לחיים, עם הכשרונות המיוחדים לי וכושר הכתיבה והביטוי, אז יהיה בסדר, חייב להיות בסדר. לי,לך ולכולנו, קצת מוטבציה ורצון ופחות רחמים עצמיים והכל יסתדר בסופו של דבר, לא רק לחולי נפש, גם לרוב האנשים "הרגילים"-ראי תגובתו של הדוקטור- יש קשיים וכאבים ואסונות וצרות. החיים זה מלחמה בלתי פוסקת, או לפחות מעין קרב קטן ועוד קרב קטן, והמוות שהוא חלק מהחיים לא צריך לדכא אף אחד , כי הוא המשכיות והוא מנוחה והוא נחמה- בזמנו כמובן. אשמח אם תגיבי, אני אכנס שוב מחר לקרוא את תגובתך- בי, חיה
אני בת 72. במשך מס' שבועות אני סובלת מדפיקות בראש (בצד האחורי של הראש). האם יכול להיות שהתופעה מופיעה בעקבות לחץ נפשי? כשאני בבית הדפיקות בראש מופיעות לסירוגין. כשאני יוצאת מהבית התופעה נעלמת. אני מטופלת בכדורי הרגעה - וובן. הכדורים מקלים מעט על התופעה. האם מישהו מכיר את התופעה? מה דרך הטיפול בה? תודה , זהרה.
לזהרה אכן יתכן שמדובר על מתח אבל קודם כל הייתי פונה לרופא המשפחה ו/או נאורולוג בשאלה האם אין מדובר בכלי דם שיוצר את הפולסים והתחושות שאת מרגישה. כל טוב דר' גיורא הידש
אחותי סובלת מאו סי די עם הרבה עליות וירידות בשנים האחרונות . זה מתבטא במחשבות הטורדניות בלבד ללא טקסים . פנינו למישהו גדול בתחום לפני כשלושה חודשים ומאז היא מטופלת ב-3 כדורים של ציפרלקס כל בוקר .ורספרדל אחד בערב -שאלתי העיקרית היא האם 3 כדורי ציפלקס במשך כ-3 חודשים שלא משפיעים ואפילו המצב מתדרדר מיום ליום - מעידים על משהו? ואם כן על מה? המטפל ה"גדול" מתנער מהטיפול ואומר שכבר לא יכול לעזור לנו ואין לו תשובות או הצעות אחרות.הוא טוען שהיא מקבלת את הטיפול הכי טוב שיש ....וזה מה שיש!!! אנא תשובתכם המהירה
אני יכול לתת תשובה לא מקצועית עד לתשובה של ד"ר הידש. הטיפול התרופתי שאחותך מקבלת הוא אכן טיפול מתאים ל OCD, בהנחה שהאבחנה נכונה. אם התרופות לא עוזרות במינון הזה אחרי 3 חודשים אפשר לנסות להחליף את הציפרלקס לתרופה אחרת מאותה משפחה כמו סרוקסט, או תרופה אחרת כמו אנאפרניל. אפשר לנסות להוריד את הרספרדל כי אולי הוא לא מתאים. השינויים בתרופות צריכים להיות בייעוץ עם הרופא המטפל. לא תמיד טיפול תרופתי עוזר. יש אפשרות לקבל טיפול לא תרופתי - טיפול פסיכולוגי קוגנטיבי-התנהגותי. אקס-מן.
ליעל אני מצטרף לדבריו של קודמי שזה הטיפול המקובל ופעמים רבות הוא עוזר, אלו לא היה שום שינוי תשובתי הייתה שצריכים לחכות, אבל כיוון שישנה הרעה צריך לחשוב על שינוי כפי שכתב איקס מן. כל טוב דר' גיורא הידש
מהו בדיוק הביטוי קוגנטיבי אשמח תשובה מאוד מסוקרנת תודה רותם
קוגניטיבי=מחשבתי את בטח מתכוונת לטיפול קוגניטיבי. זהו טיפול פסיכולוגי דרך המחשבות מבלי לגעת בתת-מודע. נחשב לטיפול להקלה מהירה. פסיכותרפיה יותר מעמיקה
תודה רבה לברק על התשובה
שלום דר' הידש, אני מעוניין להפיק את התועלת שמתקבלת מטיפול משולב גם ברמות הסרוטונין וגם ברמות הנוראפינפרין. אני לוקח פבוקסיל 100 מ"ג כבר כמה שנים עם יעילות גדולה בנוגע לOCD ולחרדה החברתית שלי (תלויי הסרוטונין), אם כי עם יעילות פחותה בהרבה בנוגע לדכאון... אשר מתבטא בעיקר ע"י חוסר ערך-עצמי, מוטיבציה ירודה וגם בעיות ריכוז (כתוצאה מחוסר שקט רגשי) - תסמינים אשר ידוע שקשורים לרמות נוראפינפרין במוח. הוצע לי לקחת אפקסור, שאכן משפיע על שני הקולטנים הללו. אם זאת, יש לאפקסור כמה חסרונות בולטים: 1) לא ניתן לכייל בנפרד את רמת השפעתו על כל אחד משני הקולטנים הללו בלי קשר להשפעה על הקולטן השני. 2) משך השפעת האפקסור מאוד קצרה יחסית ויש לקחתו (לפחות במינונים אשר להם לא קיים XR) פעמיים ביום - ולי בתור אדם שמאוד קשה לו לשמור על שעות נטילה קבועות וסדר יום מאורגן זו אכן בעיה גדולה. 3) אפקסור משפיע גם (אם כי בצורה מעטה ותאוריטית רק במינונים גבוהים) על קולטני הדופמין. 4) לא מומלץ לחצות אפקסור למנות קטנות יותר במידת הצורך, כך שלא ניתן להעלות את המינון בצורה מאוד הדרגתית (מכיוון שאני מאוד רגיש לתרופות וכימיקלים בכלל). 5) הפסקת אפקסור (גם בצורה מתונה) מלווה הרבה פעמים בתסמונת גמילה. בקיצור, מכיוון שאינני רוצה (ואינני מסוגל עקב הסיבות שציינתי) ליטול אפקסור, רציתי לדעת אם ניתן ליטול SSRI דוגמת הפבוקסיל שאני לוקח בשילוב עם NRI כמו אדרונאקס??? ידוע לי ששניהם פועלים על האנזים CYP3A4 ולכן לא מומלץ לשלבם ללא התאמת מינונים. האם יש SSRI חוץ מפבוקסיל שגם כן משפיע על OCD ואשר הינו יותר בטוח לנטילה בשילוב עם אדרונאקס?? האם חשוב ליטול את התרופות בזמנים שונים, על מנת שרמתם המקסימלית בפלסמה לא תחפוף?? סליחה על השאלה הארוכה, ותודה מראש על התשובה, אלכס מת"א
למרות שפבוקסיל הכי פחות בשימוש, יחסית ל-SSRI'S אחרים, כי יש לו הרבה תופעות לוואי. לדעתי עדיף שתקח אפקסור 150 מ"ג ליום. השיקולים שהבאת נגד אפקסור ברובם אינם נכונים ו/או לא רלבנטיים.
לאלכס השילוב של פבוקסיל ואדרונקס עשוי להיות טוב, אבל בדרך כלל אני מעדיף תרופה אחת ולא שילובים. יש אפקסור XR שניתן ליטול פעם ביום עם פחות תופעות לוואי, התרופה נמצאת במכבי ולא בכללית, ויש גם ויפקס XR שמשך פעולתה ארוך ולכן ניתן ליטול פעם ביום. כמו כן יש את האיקסל וגם צימבלטה. בכל אופן מעבר לשיקולים התיאורטיים עדיף לנסות ולראות האם התרופה מתאימה לך או לא. כל טוב דר' גיורא הידש
בס"ד מאחר והקלונקס לא עוזר לי להרם, החלטתי לקחת ואבן העניין הוא שראיתי באתר של בריאות כללית (miok) שהשילוב של ואבן עם נוגדי פירכוסים (כזכור אני נוטל דפלפט 500X2) עלול לגרום לדיכוי מוחי מוגבר. נשמע לי לא מוכר מה זה? גם כתוב על הדפלפט שתופעת לוואי שכיחה שלו זה נדודי שינה והרופאה העלתה לי את המינון לפני כמה חודשים מ 800 ל 1000 אולי זה מסביר את הנדודי שינה שלי? הרי אני לא במתח.. ו.. אני לא מדוכא כך שאני לא רואה איזה סיבה יכולה להיות לנדודי השינה? גם באתר infomed כתוב שהשילוב בין ואבן לדפלט אינו מומלץ עזרה... תודה
בס"ד השעה כבר מאוחרת, כפי שאפשר לשים לב. גם האבן לא עזר לי להרדם התור לרופאה רק ביום שני מה שאומר שגם בליל ראשון אני לא אשן... נמאס לי בכל מקרה, אשמח אם תענה לי על שאלתי השניה בנוגע לדפלט האם העלייה במינון יכולה היא היא לגרום לנדודי השינה שלי תראה, באופן עקרוני, אני עומד להתחתן עוד מעט, אבל אני לא חושב שאני במתח מזה, אולי זה הדבר שבכל זאת מפריע לי לישון גם אם נדמה לי שאני בסדר עם זה? אשמח לתשובות
לאלמוג איני זוכר תופעת לוואי של נדודי שינה מהדפלפט אבל אם כתוב אז יתכן שנכון. הבעיה עם וואבן ודפלפט ששתיהן מגבירות את ההשפעה ההדדית, כלומר גם הוואבן יהיה יותר פעיל וגם הדפלפט, אבל נראה לי שלא זו הבעיה. אני אומר שוב, שגם הוואבן אינה תרופה להתרדמות? מדוע לא תרופה לשינה? לילה טוב הידש
האם לוסטרל הוא טיפול טוב ונכון להפרעת חרדה חברתית?
לאיילת בדרך כלל מקובלות תרופות אחרות מאותה המשפחה (התרופות הפועלות על הסרוטונין), אבל לוסטרל גם עשויה לעזור. כנראה שלרופא המטפל ישנה סיבה שבגללה הוא בחר בלוסטרל. כל טוב דר' גיורא הידש
לדר גיורא הידש שלום רב, אבי בן 85 שנה. צלול מאוד . עצמאי מאוד ובד"כ בריא מלבד יתר לחץ דם מזה חודש מאושפז בבית חולים עקב קשיים בנשימה ובעייה בתפקוד הריאות. בשבוע האחרון אבי מבולבל לחלוטין. יותר בשעות הלילה מאשר בשעות היום. הוא לא יודע היכן הוא נמצא מה הוא המקום הזה? (בית החולים) למה הוא נמצא פה. הוא אורז את הדברים ורוצה לנסוע הביתה. לא זוכר את העבר הקרוב אך בעל זכרון מצוין של העבר מלפני חודש. הוא מזהה את כל הצוות ואת החולים אך לא משייך אותם לבית החולים. האם יש סיבה הגורמת לתופעה זו? האם זו תופעה זמנית? איך ניתן לטפל מה עלי לבקש מהרופאים . אבי מאושפז במחלקת ריאות. תודה רוניתיונה
לרונית בדרך כלל מדובר בשינויים נפשיים עקב המצב הגופני, כלומר הבלבול הוא סימפטום של המחלות הגופניות והיציאה מהאיזון של המצב הגופני. לכן מדובר במצב זמני אשר יחלוף כאשר המצב הגופני יתאזן. בכל אופן חשוב לטפל גם בסימפטומים הנפשיים ובבלבול כדי שאביך לא יסבול. כדאי לבקש מהמחלקה לבקש ייעוץ של הפסיכיאטר בבית החולים אשר בודאי יוסיף טיפול נגד הבילבול. כל טוב דר' גיורא הידש
שלום, ד'ר הידש אני לוקחת כדור ציפרלקס כחודש , שבוע לקחתי חצי כדור ושלוש שבועות אחרונים כדור שלם . אני לוקחת את הכדור בשעה 7 בערב. אני נירדמת כבר בשעה 9 בערב ומדי פעם מתעוררת באמצע לילה עם הרגשה של אי נוחות ושקט ושוב חוזרת לישון. הבעיה היא בבוקר שאני מתעוררת עדיין יש לי הרגשה של אי שקט, מועקה וכובד בראש ואף טישטוש בראיה. השאלה שלי האם זה לא מספיק זמן שהכדור יתחיל להשפיע כי נאמר לי שלאחר שבועיים יש השפעה ואין תופעות לואי. או שיתכן שהכדור לא מתאים לי. אבקש את יעוצך באם להמשיך לקחת את הכדור ותוך כמה זמן ארגיש טוב אני עובדת עם אנשים ומאוד קשה להיתמודד עם המצב. בתודה שרה
למה את לוקחת בערב האם הכדור "מרדים" אותך ? , אולי החלפה של מועד הנטילה לבוקר ימנע את ההתעוררות בלילה ותרגישי טוב יותר במשך היום? התחלת ההשפעה של הציפפרלקס היא כעבור שבועיים אבל היא ממשיכה לגדול אם אני לא טועה עד חודשיים שלוש, כך שאם עוד חודש לא תרגישי שיפור כדאי להתייעץ עם הרופא המטפל.
לשרה תודה לדורון ורק רציתי להוסיף, כדי לאמר שתרופה מסויימת אינה עוזרת כלל מקובל לחכות שישה שבועות, אבל אפשר לקצר את הזמן אם ישנן תופעות לוואי והתרופה אינה עוזרת. כך שההחלטה היא מאוד יחסית ואינדיווידואלית ואחרי כחודש אפשר להתייעץ שוב עם הרופא המכיר אותך, האם להחליף עכשיו או לחכות עוד כשבועיים. כל טוב דר' גיורא הידש
סולם האם סולם, שנופל בחדר ריק עושה רעש? נופלת מסולמות בחדרים ריקים האם הרעש הוא של הסולם או של גופך החובט בקרקע קרקע קרה, כואבת, שחורה. ואת, מחפשת סולם שיעלה אותך למעלה מתוך המקומות הכואבים הנמוכים כל כך והתקווה לסולם שכזה נופלת עליך באכזריות משאירה אותך, שוב, לבד עם כאבך. קרקע חשופה, ללא סולם היא לא המקום אליו את מייחלת. אני רוצה להביא אותך למקום אחר מרופד וצבעוני מקום שנותן לך מרחב בלי לחשוש מהתפרקות מקום מוגן שיכיל את כאביך שיחבק אותך שישמור אותך מהעולם שבחוץ או אולי מהעולם שבפנים שכל כך כואב לך עכשיו. מקום בלי סולמות נופלים ובלי נפילה מסולמות בלי רעש ובלי חבטות. מקום שקט, שבו תמצאי את השקט אליו את כמהה. שבת שלום לכולנו, תמי.
תמי ... ישנם סולמות ויש את הקרקעית ולמעלה השמים, ומה שבאמצע הוא זה שמחזיק אותנו שפויים, התחברתי לשיר שלך מאד כי אני חוששת שאני בקרקעית או אולי כמה שלבים בסולם לפני שאני נופלת למטה ואני מחפשת את הסולם הזה שיקח אותי כמה צעדים למעלה עד האמצע - שם יהיה לי הכי בטוח , שם אני מיחלת להיות. שלך , מיטל
תמי, השיר שלך הזכיר לי את המשחק סולמות וחבלים. כמה שהמשחק הזה מצליח לשקף את החיים שלנו. אנחנו מטפסים מעלה מעלה, ונדמה שהנה, הגענו לאותו מקום אליו נכספנו, אבל מעשה שטן, בצעד הבא שלנו ולפעמים אחרי שנים או שלושה צעדים, אנחנו גולשים מטה מטה במורד החבל, נחבטים ברצפה הקרה, לפעמים מוצאים את עצמנו הרחק מאחורי אותה נקודה שבה התחלנו לעלות בסולם. ולוקח זמן לאסוף את כל החלקים, לחזק אותם זה לזה, לפעמים בקשרים רופפים מאד, לזחול, ללכת ולפעמים אפילו לרוץ הלאה, קדימה, אל תחתיתו של הסולם. להביט מעלה ולתהוהת האם נצליח לעלות? האם לא נשמט בדרך? ואולי שוב נחליק למטה, נחבט ונחבל? אין תשובה ברורה, אבל טיבם של החיים שאנחנו מתקדמים בהם בקו לינארי למדי. אנחנו אלה שנותנים נפח לאותה תנועה, מסגננים אותה לעיתים ולפעמים מסתפקים בקו דק, שטוח. אני מאחלת לך להצליח ולמצוא מעט שקט ומרחב, כריות מגינות ומרבדים צבעוניים שיקלו עליך את השהיה במקום הקודם הנוקשה והכאוב. מקווה שתצליחי לזכור שמדובר בנדנדה - כשלמטה, כואב וקשה אבל מצליחים לעלות ממנה, להשקיף מלמעלה על הקושי ולחוות דברים אחרים, נוספים. ובינתיים, אנחנו כאן. את לא לבד.
http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/011/720.html
כמה אלימות וכמה פטרונות יכולה לפעמים להיות במוסדות פסיכיאטריים סגורים, ללא פיקוח. ואולי המגמה של העברת המחלקות הפסיכיאטריות לבתי חולים כלליים תוכל לצמצם תופעות כאלה. וגם אולי לצמצם קצת את הסטיגמות על מחלות נפשיות. כי אם חולה פסיכיאטרי הוא חולה בבית חולים כללי, ולא "משוגע" שצריך לבודד ולהתגונן מפניו, אולי סוף סוף הציבור יתחיל להבין שמחלות פסיכיאטריות הן מחלות ככל המחלות, ואין משהו באישיותם של החולים שהופך אותם נחותים איכותית מאנשים חולים אחרים. אחד- מגיב באסטמה ללחץ נפשי, השני- בהתקף לב, לשלישי יש שבץ מוחי, והרביעי סובל מחרדות או מדיכאון או מסכיזופרניה וכד', והראייה לכך היא שגם מחלות נפשיות הן מחלות שנעזרים בהם בתרופות, כלומר משהו גופני, למרות שזו נחשבת מחלה נפשית, אבל האם נפש מגיבה לחומר? שאלת הגופנפש המפורסמת. לדעתי, בידודם של חולים במחלות נפשיות בבתי חולים פסיכיאטריים, האישפוזים הממושכים, והצימצום של השיקום בקהילה, יוצרים הפרדה מסוכנת שמביאה לסטיגמות וגם לאלימות כלפי החולים. לעומת זאת, העברת הטיפול בחולים למחלקות בבתי חולים כלליים, טיפול בקהילה, שיקום, ואולי גם יותר אנשים עם מחלות נפשיות שיספרו את הסיפורים האישיים שלהם, יכולים לתרום לצימצום התופעות הקשות המתוארות במאמר, צימצום חוסר האונים והסטיגמות. שבוע טוב, תמי.
אני מטופל ביח' לבריה"נ ביישובי, והקשר שלי עם הפסיכאטרית רע מאוד. היא מחליפה רופאה אחרת שעזבה. הרושם שנוצר אצלי הוא שהיא אינה בקיאה בפרטי התיק שלי, בשפת המעטה. ניסיתי לדבר איתה על כך - אך בכל פעם שהתלוננתי בפנייה, היא הסבירה את התלונות שלי בכך שאני "נרקסיסטי" ו-"דורש יחס מיוחד", וכיו"ב. מעולם לא אובחנתי ב-NPD, ואני מסרב לקבל את האבחנה הזו כנכונה. בייחוד כשהדבר מגיע אחרי שלרופאה היה ברור שאיני מרוצה מתפקודה. שוחחתי על כך עם רופאת המשפחה שלי מזה שנים, וזו המליצה לי להפסיק את הטיפול אצלה ולהגיש תלונה במשרד הבריאות. השאלה היא האם יש טעם לצאת נגד רופאה שכבר חיפשה ומצאה תשובה לסיבה מדוע אני מתלונן. לא בעצמה כמובן, אלא בי. תודה
אנונימי יקר מה שאתה מתאר מעורר בי זעם נרקיציסטי עז... אני לא יודעת אם תלונה במשרד הבריאות תעזור, אבל מה יזיק לך לנסות? העמדה הפטרונית הזאת, של אנשי מקצוע, שבמקום לתת יד לאדם סובל, פוצעים אותו עוד יותר באבחנות שהן למעשה השתקפות של עצמם... מגעיל אותי ומכעיס אותי ומעורר בי מפלצות מתפרצות. אני איתך ואם תרצה שאעזור לך לנסח כזה מכתב, תכתוב לי למייל. אני אקדיש את כל חיי המקצועיים לתיקון העיוות שבקיומם של אנשי מקצוע מתנשאים ומזיקים כעין אלה. אני מקווה שאוכל לעזור, ולו במעט, לתיקון המעוות. שבת שלום, תמי.
כדאי לך להיזהר- אם תתלונן נגדה היא תגיד שאלה מחשבות שווא שלך וזה חלק מהמחלה שלך. אתה תהיה קרוב מאד לאישפוז כפוי. אנשים אחרים במצב שלך נענשו קשות כאשר ניסו להתלונן. יש בידי ראיות שאנשים שהתלוננו נגד פסיכיאטרים הואשמו ב"מחשבות שווא" ללא שום בדיקה ואח"כ נשלחו לאישפוז כפוי בתור עונש על הגשת התלונה.
לאנונימי אתה כמובן רשאי להתלונן ואולי זה גם חשוב, אבל חשוב גם שתדאג להמשך טיפול מסודר. אתה בהחלט יכול להחליף מרפאה לבריאות הנפש ולעבור למרפאה של בית החולים הקרוב למקום מגוריך או מרפאה קרובה אחרת. לעתים שווה לנסוע כדי לקבל טיפול מסודר. שבוע טוב דר' גיורא הידש
שלום לד"ר הידש, מזה שנים רבות סובלת אני מחוסר שינה.נדמה לי שפשוט איבדתי את היכולת לישון. טופלתי בתרופות שונות ובתשע השנים האחרונות טופלתי בקלונקס 1מ"ג. הכדור עזר לי להירדם, תפקדתי היטב, אך הייתי עייפה כל הזמן. לפני חודשיים נגמלתי מהקלונקס וכדי לנסות לישון אני נוטלת רגיעון לילה, אך איני מצליחה לישון לא ביום ולא בלילה.הגעתי למצב של דיכאון.אני מרגישה שאני קורסת. את עזרתך אני מבקשת. תודה מראש!!!
לאיליה קלונקס אינה תרופת שינה, קלונקס היא תרופה להרגעה וכאשר רגועים יותר אפשר גם להרדם. ממה שציינת לא נטלת תרופות לשינה, התרופות המקובלות הן סטילנוקס ונוקטורנו שאינן ממכרות ובונדורמין העלולה לגרום להתמכרות. כמו כן טיפול התנהגותי עשוי לעזור להשריית השינה. לילה טוב דר' גיורא הידש
שלום לד"ר הידש, בהמשך ל-בעיות שינה קשות- ניסיתי סוגים שונים של תרופות לשינה ובהן נוקטורנו, סטילנוקס, זודורם ובתחילת המסע המפרך והמייגע גם היפנודורם, אך ללא הועיל. אני נמצאת במצב מאוד קשה, אין בי חיות, ואין לי פתרון. מה לעשות? ניסיתי גם דיקור ורפלקסולוגיה. אני חוששת שיש לי פסיכוזה בנושא השינה, וללא אמצעי עזר כלשהו אינני הולכת לישון. תודה על התייחסותך. תודה
מדובר על אישה בת 74 הסובלת שנים רבות ממניה דפרסיבית. בשנים האחרונות המצב היה טוב ויציב ללא עליות ומורדות דרסטיים. טופלה לאורך שנים ב LITHUM. לפני כשנה החלו תופעות קשות של רעד עד הפרעה לתפקוד יום יומי ונעשה שינוי תרופתי ל TEGRATOL, כמו כן נכנסה למצב דכאוני קשה. כיום מטופלת ב LUSTRAL 50MG X 3 , TEGRATOL 200MG X 2 אך אין כל שיפור במצבה. כמו כן מטופלת ב VASODIP 50MG , OCSAR PLUS וב PRYSOLIN 125 MG . האם ידוע על קונטראינדי'קציות בין התרופות הנ"ל שיכולות לפגוע ביעילות התרופות ? בתודה מראש גיא
לגיא למיטב ידיעתי אין הפרעה בין התרופות הללו, אבל כדאי להתייעץ גם עם הקרדיולוג או רופא המשפחה. רעד היא תופעת לוואי מוכרת של ליטיום ואכן זו עלולה להיות הסיבה להחלפתה. שבוע טוב דר' גיורא הידש
לדר' הידש תודה רבה על תשובתך גיא
דר שלום ברצוני לשאול האם תרופת סרוקוול במינון 200מג עושה את אותה הפעולה של זיפרקסה 10 מג בהפרעת אישיות ,בנושא של הרגעה ,והפחתה של רגישות ,ארגון המחשבה, תיפקוד, השראת שינה , מניסיוני אני נוטל את הסרוקוול כבר 3 שבועות ואין את ההרגעה של הזיפרקסה לעומת זאת יש יותר מוטיבציה פחות השמנה ויותר חיוניות. האם יש טעם לחקות עוד זמן להסתגלות לתרופה. מעריכך מאוד קובי
אחרי 3 שבועות והשפעה חלקית בלבד ניתן לעלות במינון. ניתן להכפיל את המינון ל-400 מ"ג ביום, בחלוקה לשתי מנות. תתיעץ עם הפסיכיאטר המטפל לגבי עליה במינון.
תודה לך דור.
שלום! אני סטודנטית,ובעייתי היא כזו:אין לי בטחון לעמוד מול כל הכיתה ולעשות פרזנטתיה או כשהמרצה דורש ממני לקרוא בכיתה בכל רם,אני ממש מתביישת ולא מסוגלת,הדפיקות לב שלי גוברות,ואני מתחילה להלחץ,אני נוטלת ציפרלקס הוא עזר -אך בנושא הנ"ל לא. איך אוכל להרגיש יותר טוב?נמאס לי להיות ככה. תודה רבה.
שלום בילי, מדובר על חרדה חברתית, בעיה מאד מאד נפוצה. התרופות מסוג SSRI אמורות לסייע, אך לא תמיד. מבחינה תרופתית ניתן לעלות בציפרלקס ל-20 מ"ג ביום וגם להוסיף קלונקס 0.5 מ"ג לפני שאת צריכה להופיע מול קהל. שימוש קבוע בקלונקס עשוי להיות בעייתי ולכן לדעתי עדיף קודם לעלות במינון של הציפרלקס. יש כאלה שלוקחים לפני הארוע דרלין (פרולול) שהיא תרופה נגד לחץ דם גבוה שגם מרגיעה. השימוש בדרלין שנוי במחלוקת אבל זה יכול לעזור בחלק מהמקרים. רצוי לשלב גם טיפול פסיכותרפי/פסיכולוגי בשיטה קוגנטיבית-התנהגותית, אצל מטפל (פסיכולוג או פסיכיאטר) שמומחה להפרעות חרדה. ניתן לקבל טיפול ללא תשלום במרפאה קהילתית לבריאות הנפש, עפ"י איזור המגורים.
אולי דרלין לפני ההרצאה יעזור תפני לרופא שירשום לך הכדור מוריד את "דפיקות הלב" בכל מקרה ככל שתעשי יותר פרזנטציות תרד החרדה באופן טבעי , וכך לא תצטרכי שום כדור לבסוף.
תודה למשיבים ואני מצטרף לדבריהם שבוע טוב דר' גיורא הידש
שלום רב, אני בת 22.5 אני סובלת כבר 5 שנים מהתקפי חדרה. הדבר אובחן אצל פסיכולוג, פסיכיאטר הייתי במס' טיפולים במשך השנים (יותר בתחילת האיבחון) כיום אני כבר לא הולכת מפאת חוסר זמן. אני נוטלת 2 כדורים סרוקסט על בסיס יומי. שמעתי מחברה על דבר הנקרא "פרחי באך" שגם עובד על העניין ויכול אולי לעזור ולשפר את המצב הנפשי. האם יש אפשרות לשלב בין שני הדברים? האם אין סיכון? אני מוכנה לעשות כול דבר שישפר את המצב הנפשי שלי. למותר לציין שזה דבר שממש משפיע לי על אורך חיי. בגדול אני מתמודדת עם הדבר כבר 5 שנים ואני מרגישה מצויין מאז התחלת התרופה (סרוקסט) היא עשתה לי פלאים אבל עדיין יש לי ירידות ועליות במצב הנפשי. אני מאוד רוצה לרדת מהמינון של התרופה וגם אולי להפסיק אבל הרופאת משפחה לא ממליצה לי. האם אני יצטרך את הכדור כול החיים יש אפשרות כזו? אודה על קבלת תשובות לשאלותי.
מה שכן לכל הרפואה האלטרנטיבית יש ריאקציות, יכול להיות שלפני שתחושי שיפור נוסף תחושי החמרה במצבי הרוח וזה אומר שהתמציות עובדות, השאלה אם יש לך סבלנות לעבור ריאקציות בנות כשבועיים שלושה או שלא.
שלום, א. תודה על התגובה שלך. ב. האם את מדברת מתוך ניסיון ? ג. איזה ראקציות יכולות להיות? ד. האם בכול זאת כדאי לי לנסות? אני מפחדת להרע לעצמי את המצב... חבל לי אחרי כול מה שהשגתי. תודה, שלי
האם זה מוכר הכדור ?
לפחות בפורום זה מוכר:) זו תרופה חדשה www.cymbalta.com
מדובר בתרופה פוטנטית מסוג SNRI. מעלה סרוטונין ונוראדרנלין. משפיעה תוך שבועיים. לטיפול בדיכאון וחרדה. בנוירולוגיה לטיפול בכאבים. מעט מאד תופעות לוואי. היצרן- חברת אלי לילי- היצרן של הפרוזק המיתולוגי. מינון מקובל- 60 מ"ג ליום שנלקח פעם ביום. עלות התרופה- 300 ש"ח, לא בסל הבריאות.
תודה למשיבים הידש
האם ניתן להיפטר מחרדה כללית שנמשכת כל היום לאחר משבר רציני, או שלאחר שנה היא נהפכת להיקרא חרדה פתולוגית כרונית ע"פ הספרות המקצועית? אני לוקחת סרוקסט 20 מ"ג לייום ולא רואה שיפור ניכר. אשמח לשמוע חדשות טובות מאלו שהתנסו ועברו את זה לאחר זמן כה ממושך? סופשבוע טוב
לסופי איני מבין כל כך את המושג "חרדה פתולוגית כרונית" בכל אופן חרדה שנמשכת כשנה הופכת לבעיה במיוחד כאשר ישנה פגיעה בתפקוד וסבל. אם הסרוקסט אינו עוזר אז בשביל מה להמשיך איתו? כדאי לפנות לרופא המכיר אותך כדי להחליף את התרופה. שבוע טוב דר' גיורא הידש
מה שלומך? {זו קארין} יש לי שאלה,אני לוקחת מוקסיפן פורטה{אנטיביוטיקה}לדלקת בדרכי הנשימה,זה בסדר לקחת קלונקס בזמן האנטיביוטיקה? {כך עשיתי בימים האחרונים} סוף שבוע נעים! {ונטול מחלות:)
לקארין, את עוד לוקחת קלונקס?????? מאמי תלכי לטפל בעצמך. רק טוב
לק. אין שום בעיה בשילוב של קלונקס ואנטיביוטיקה שבוע טוב דר' גיורא הידש
שלום רב, אני חייב הכוונה נקודתית, אני היפוכונדר נוירוטי חריף מטופל בפבוקסיל, אך מנסה בכל כוחי להתגבר, ולפעמים כמו שאמר לי אחד המטפלים ללכת רחוק יותר "ולטבול את הלחם בחול". במקרה זה הייתי בעבודה וחתיכה מהבייגלה נפלה על השולחן החשוף הנחתי שזה יהיה נורמלי לזרוק אותה (בגלל שהזדהמה) , מייד לאחר שזרקתי אותה לפח צצה לי חרדה קשה מלווה באותן "פקים בראש". האם זו הכנעות (הזריקה לפח) או שמה מעשה נורמלי? בתודה מראש והערה רבה, רני.
אין תשובה מה נכון או לא ,בכל מקרה לא שווה להרגיש רע עם הזריקה של הביגלה. לאחד זה לא משנה והוא היה אוכל את הביגלה גם אם נפל על הריצפה, ולשני גם אם נפל על השולחן זה לא בסדר, דרך אגב אומרים שלהיות יותר מדי סטרילי זה לא טוב , מערכת החיסון לא נחשפת לחיידיקים /וירוסים ולא מתפתחת , כיום מחסנים גם אנשים אלרגיים ע"י חשיפה מדורגת לאלרגן כך שלא יהיו אלרגיים וכו' כך שאם אכלתה ביגלה שנפל על מקום "מזוהם" במקצת כלום לא יקרה לך , ראה את כל ילדי הגן שמשחקים בחול אוכלים אחד מהשני ונדבקים אחד מהשני בכל המחלות, בסופו של דבר הם נהיים מחוסנים.
אני מנסה להוריד פאקסט, כרגע 50 מ"ג לאחר שהורדתי 10 מ"ג לפני שבועיים, מסתבר שהיו לי מעט תופעות "גמילה". אני בכלל מנסה להוריד את הפאקסט מכיוון שהוא לדעתי כבר לא עוזר לי (לאחר שימוש של 5 שנים בכל מיני מינונים). אני אמורה להתחיל בציפרלקס (לא ניסיתי), האם 5 מ"ג יכולים לשנות משהו, לטובה או רעה. אני מעדיפה להתחיל במינון הכי קטן כי תמיד יש לי חששות לגבי כדור חדש... במה שונה הכדור מהפאקסט? למה עליי לצפות? אני אמורה להתחיל אותו הבוקר, אבל החלטתי בנוסף להתייעץ איתכם... אשמח לקבל תשובה במהרה.... ת ו ד ה.........
ניצה, הציפרלקס והסרוקסט הם כדורים מאותה משפחה - SSRI(הציפרלקס יותר חדיש ונחשב עם הכי פחות תופעות לוואי), הכי טוב זה לפעול לפי הוראות הרופא במעבר בין הכדורים , ותראי כעבור כמה שבועות אם יש שיפור במידה ואין שיפור תוך חודשיים כדאי לשקול כדור ממשפחה שונה.
אין צורך לרדת בהדרגה בסרוקסט ואח"כ לעלות בהדרגה בציפרלקס, כי שניהם משפיעים בצורה כמעט זהה. לכן, את יכולה להתחיל ממחר לקחת ציפרלקס 20 מ"ג ובמקביל להפסיק מיידית עם הסרוקסט. ההשפעה של ציפרלקס נגד OCD יותר חלשה מסרוקסט, אבל תמיד כדאי לנסות ולראות.
יש לי בעיות בשינה הפסיכיאטרית שלי נתנה לי זודרום אחרי שפרוטיאזין לא עזר פעם אחת לקחתי הייתי די "מסטול" אפילו קצת איבדתי שיווי מישקל ונירדמתי אחרי שלוש ימים(אתמול אחרי חצות)לקחתי שוב פעם אבל הפעם לא נירדמתי אחרי רבע שעה התחילו לי כל מיני הזיות אבל הצלחתי לצאת מזה אחרי זה התחיל כאב בעין השמאלית משהו בדומה ללחץ וי/ש לי את זה כבר יותר מ-7 שעות.......אני לא מצליח להשיג את הרופאה שלי אשמח לקצת עזרה
לאורי נראה לי שאני איטי מדי והדברים כבר הסתדרו. יופי שאתה מרגיש בטוב שבוע טוב דר' גיורא הידש
שלום, אני צריך חוות-דעת עדכנית ואבחון פסיכיאטרי בשביל ביטוח-לאומי (תביעה לקצבת נכות כללית). בעבר הייתי מטופל, אבל הפסקתי את הטיפול לפני כשנה, וכשרציתי לקבוע פגישה לפסיכיאטר של קופ"ח עקב התדרדרות במצב התברר לי שיש תור רק עוד חודשיים. האם יש איזשהו גוף שאוכל לפנות אליו על-מנת לקבל חוות-דעת פסיכיאטרית בשביל ביטוח-לאומי תוך פחות מחודשיים? תודה, ליאור.
כל בי"ח פסיכיאטרי מנהל גם מרפאה, אפשר לפנות טלפונית למרפאה הקרובה למקום מגוריך ולבקש חוו"ד. הפרוצדורה לא מאד מסובכת מזמינים לאינטק מתרשים ואז קובעים עוד פגישה להכנת חוות הדעת אבל אני לא בטוחה שיקח לך פחות זמן וזה בדרך כלל כרוך בתשלום. אתה לא חייב להיות מטופל שם בעבר, בהווה או בעתיד כדי לקבל את האבחון וחוות הדעת רק לפנות טלפונית וידריכו אותך. כל המערכות כל כך עמוסות עד שאף אחד לא ירצה אותך כמטופל אם לא תבקש מעבר לחוות הדעת גם טיפול ממש. לפעמים צריך הפניה מרופא משפחה למרפאה אבל לא לכל צורך, אז תתקשר ותברר.
לליאור לפי ידיעתי מרפאות ציבוריות לא יתנו לך חוות דעת ובשביל חוות דעת צריך לפנות למסגרות פרטיות בלבד. ההסבר הוא שהמסגרות הציבוריות מחוייבות לטיפול באנשים ולא במתן חוות דעת. שבוע טוב דר' גיורא הידש
בן 51. מאובחן כחולה במאניה דפרסיה משנת 2002. מטופל תרופתית ונמצא במעקב רצוף. השאלה- האם ככלל הגדרתי כחולה מאניה דיפרסיה נכללת בהגדרת חולה נפש לצורך סעיף אובדן הכושר שבביטוח המנהלים. בפוליסה נרשם כי מחלת נפש ללא יכולת ריפוי = 100% נכות. האם אני נופל בקטגוריה מעצם הגדרתי כחולה או יש להוכיח אובדן כושר. בתודה,
לזיו איני מבין מספיק בחלק המשפטי של שאלתך, אולי הרופא והמשפטן צריכים להשיב ביחד. בכל אופן הפרעה בי-פולרית היא הפרעה העלולה להיות ממושכת (כרונית) ונכנסת לקבוצה של מחלות נפש. כמובן שעם טיפול אפשר לתפקד ב 100% עם הפרעה דו-קוטבית. כך שצריך לקרוא היטב את סעיפי הפוליסה. שבוע טוב דר' גיורא הידש
אני נוטלת זיפרקסה,זה כמה שנים,ומזה יש לי תאבון מוגבר והשמנה מה לעשות? תודה,
לטל תלוי כמה עלית במשקל? בכל אופן אם יש תופעת לוואי שמאוד קשה אפשר לעבור לתרופה אחרת בייעוץ עם הרופא המטפל. הגאודון הדומה לזיפרקסה, אינה גורמת כלל לעליה במשקל. שבוע טוב דר' גיורא הידש
ד"ר שלום, לקחתי ויפקס במשך תקופה של כמה חודשים . לפני שבועיים היה לי איחור במחזור ולכן הפסקתי לקחת את הויפקס . עכשיו גיליתי שאני בהריון. לקחתי ויפקס כ - 5 ימים מיום ההתעברות האם קיים סיכון כלשהו לעובר? בנוסף לויפקס לקחתי טופמקס לפני חודשים . חודש לפני ההתעברות הפסקתי את הטופמקס (בעיקבות תופעות לואי קשות ) האם התרופה כבר יצאה מהגוף ? האם יש סיכון כלשהו לעובר? תודה רבה יעל.
ליעל התשובה לשתי השאלות היא שאפשר להרגע, הטופמקס כבר לא בגוף והויפקס אינו מזיק לעובר. בכל אופן חשוב להתעדכן במכון הטרטולוגי בהדסה, הם עונים גם לפניות טלפוניות. שבוע טוב דר' גיורא הידש
לדר הידש שלום אני כרגע בגמילה סרוקסט זה היום הרביעי שאני כבר לא לוקחת כלל אחרי שהורדתי בהדרגה והתחילו לי סחרחורות נוראיות עד כדי כך שאני מעדיפה כבר מאתמול לשכב יותר מלעמוד ברור שזה תופעה של הגמילה אבל מתי זה יעבור????
לסיוון זה עלול להמשך עוד כמה ימים, אבל בשביל מה לסבול?, אפשר ליטול רבע או חצי כדור והתופעות יחלפו, מקסימום תהיי עם מעט סרוקסט עוד שבוע שבועיים ותפסיקי בהדרגתיות רבה יותר. שבוע טוב דר' גיורא הידש
דר' הידש שלום רב ! אני נוטלת כשבועיים חצי כדור רסיטל 20 מ"ג עקב חרדות לא קשות במיוחד אך מטרידות, אני אמורה מחר להעלות את המינון לכדור שלם אך לאחר שעיינתי רבות בפורום ושמתי לב כי תופעות הלוואי כגון השמנה ודיכוי החשק המיני נפוצות אני מעט חוששת אולם אני חששי הגדול הוא העובדה שהכדור יעמעם את תחושותיי ורגשותיי וארגיש כי הכל עובר לידי מאחר שיש גם טוב ומשמח בחיי ... ניסיתי לפתור את החרדות בטיפול פסיכולוגי [ שאליו אני עדיין הולכת ] אך זה לא עוזר במיוחד ולכן אני מאוד רוצה להמשיך את הטיפול התרופתי לתקופת מה . שאלתי היא האם ניתן ליטול באופן קבוע חצי כדור בלי להעלות מינון וגם לחוש בשיפור ואולי עם אפילו פחות תופעות לוואי בעיקר של עמעום הרגשות ? אשמח לתשובתך ולתשובת כל המבין בנושא .
לרוני, חצי כדור של רסיטל 20 מ"ג, כלומר 10 מ"ג רסיטל ליום, נחשב לנטו תופעות לוואי בלי השפעה חיובית. צריך מינימום 20 מ"ג ליום כדי שהתרופה תעשה את העבודה. לכן אין טעם להמשיך מינון של 10 מ"ג, את צריכה להעלות את המינון, וכשתעלי מינון גם תסבלי יותר מתופעות לוואי. אני לא יכול לענות לגבי עמעום הרגשות כי אין לי ניסיון עם התרופה וגם לא מספיק ידע בקשר לזה. אני חושב שעמעום הרגשות הוא אולי דבר חיובי למי שסובל מחרדה. אקס-מן.
הי, אני לוקחת כדור וחצי רסיטל. א. לא השמנתי בכלל, הרצון לאכול לא גבר. ב. החשק המיני שלי בשיאו, כך שגם כאן תופעות הלוואי לא השפיעו. ג. לגבי עמעום רגשות - ראיתי את "שרק2" ובכיתי בסוף, אל דאגה... הכדור יחסית נחשב לכדור שתופעות הלוואי בו קלות ולכן, חשבי על בריאותך הנפשית קודם ואל תדאגי. מקסימום אם יופיעו תופעות לוואי - תתמודדי איתם כשהם יגיעו. בהצלחה בובה
לרוני גם אני איני מאמין בחצי כדור לרסיטל, כפי שנכתב תופעות לוואי אינן חייבות להיות והן רק עלולות להיות. לכן תוכלי לבדוק מה קורה אצלך רק אם תנסי בעצמך. שבוע טוב דר' גיורא הידש
האם ייתכן מצב בו 2 הסובלים מהפרעה דו~קוטבית , 1 יקבל תרופה כגון דפלפט , והשני יקבל תרופה אחרת כגון למיקטל ? מה מקבלים באיזה מקרה ? נא התייחס גם לליתיום , טגרטול ומייצבי מצב רוח אחרים תודה מראש
רור אני מקבל למי קטל ויש כאלה שמקבלים תרופות אחרות כי זה עוזר להם נגיד לי דפלפט לא עזר ולמיקטל כן
לברק אכן המשותף בין התרופות רב יותר מאשר ההבדלים. אני לא אוהב את הליטיום(למרות שהיא הטובה ביותר) והיא אינה תרופת קו ראשון אצלי בגלל הנזקים שהיא עלולה לגרום והרעילות שלה (פגיעה בבלוטת התריס והכליות). דפלפט ולמיקטל טובים למי שסובל יותר מדיכאון מאשר מפעילות יתר, והטגרטול למי שסובל יותר מפעילות יתר. אבל כפי שציינת הדימיון בין התרופות רב מההבדלים. כמובן שאם תרופה אחת נכשלה אצל משהו אז מתאימים תרופה אחרת מהמשפחה. כיום בארה"ב למיקטל נחשבת לתרופה העדיפה. שבוע טוב דר' גיורא הידש
לד"ר שלום אני חוששת שיש לי דפרסונליזציה ודראליזציה לאחר התקף פסיכוטי של 3 חודשים. לא אובחנתי כחולת סכיזופרניה. ההתקף היה קצר ללא סיוע תרופתי למעט שבוע ברספרידל ולא נלווה הילוזיות. כיום, שנה לאחר ההתקף אני מרגישה מוזר לא לגמרי חזרתי לעצמי. אני דואגת שמא אני לא אחזור לעצמי או השתנתי לתמיד. מה הסיכויים לצאת באופן טוטאלי ממצב זה, ללא תחושת הקהות והצמצום שאני מרגישה. תודה.
ללילך קשה לדעת לפי מכתב באינטרנט, כמובן שכל התופעות שהזכרת אינן רגילות וכדאי להגיע לאבחון חוזר אצל הפסיכיאטר המכיר אותך להעריך את המצב. יתכן שטיפול פסיכולוגי או תרופתי עשויים לעזור. גם אם אומר שהמצב עשוי להשתפר ולחלוף, כדאי להגיע לטיפול כי קיימת סכנה גם הפוכה חס וחלילה. שבוע טוב דר' גיורא הידש
עברתי ע"פ חוות הרופאים "גלישה"/ אפיזודה פסיכוטית במשך חודש וחצי- חודשיים, כאשר יכולתי בזמן האירוע להבדיל ולהבחין שקוראים לי דברים מוזרים, והיה מקום לספק אם הסיפור שסיפרתי אכן מציאותי ושמא אין מספיק נתונים חד- משמעיים לבררם. יצאתי מהסערה ומהלחץ החזק לבד ללא טיפול תרופתי. מאז עברה כמעט שנה, והכל בסדר. אני נוטלת כיום פאקסט, וישנה בי התחושה שאני לא במיטבי כפי שהייתי קודם למשבר. משהו כמו: חוסר מוטיבצייה, איטיות. מרגישה כאילו אישיותי נחלשה, אין בי החוזק והשמחה כפי שהיו קודם. אני מטופלת אצל פסיכיאטר שטוען שאני סובלת רק מחוסר בטחון, אני בספק אם זה הדבר היחיד. אני שואלת, האם חלה ירידה בתפקוד לאחר משבר שכזה, האם היכולות ו/או האישיות נמחקים. אני קראתי הרבה על סכיזופרניה ומצאתי דברים דומים לשלי - אדישות, שאננות, סגירות והתכנסות פנימית, חוסר יכולות להביא את עצמי לידי ביטוי אישיותי לא מבישנות אלא שקיים חור ענק או כאילו נמחקתי, לא נשאר כלום- מרגישה אבודה. אודה לתשובתך רוני
לרוני ההבדל בין גלישה פסיכוטית ובין סכיזופרניה הוא הזמן. כלומר בסכיזופרניה צריכה להיות לפחות חצי שנה של מחלה (סמנים מבשרים לפסיכוזה, הפסיכוזה וההתאוששות). התקף פסיכוטי קצר יותר עם מודעות חלקית על כך שמדובר בהתקף פסיכוטי אינם מספיקים לאבחנה של סכיזופרניה. בכל אופן חוסר המוטיביציה והאנרגיה הם עלולים להיות "סמנים שליליים" של סכיזופרניה אבל יתכן שגם לא. לשם כך צריך להכיר אותך טוב יותר. שבוע טוב דר' גיורא הידש
שאלה : האם לפונקס גורם במישרין או בעקיפין ללחץ דם גבוה ? אנא התייחסותך לכל מינון שהוא ... תודה מראש קרן.
לקרן לפי מיטב זכרוני לא. שבוע טוב דר' גיורא הידש
גם אם התרופות מקלות מאוד לתפקד, צריך לדעת שהתמודדות יסודית עם חרדה כרוכה בטיפול פסיכולוגי. רק התמודדות נפשית (גם אם היא לא פשוטה), מחלצת מן החרדה. אפשר לקחת תרופות בהמתנה לטיפול וגם תוך כדי, אבל לאנשים עם חרדה צריך להיות ברור שאפשר לצאת מהפרעת חרדה, או לפחות- להפחית אותה באופן משמעותי, בעזרת טיפול קוגניטיבי- התנהגותי! בפעם הראשונה שפסיכיאטר ראה אותי, הוא ישר רצה לרשום לי מרשם לתרופות. ורק כששאלתי אותו אם אין דרך אחרת להתגבר על החרדה, רק אז הוא אמר לי שיש טיפול כזה שנקרא CBT. בתור מישהי שסבלה מאגורפוביה די קשה (כן- באוטובוסים, באולמות, בקניונים, בכיתות לימוד, ברחוב, בדרכים בין- עירוניות, בפקקים ובכל מקום שרק עולה על הדעת), אני היום מסתובבת לגמרי בחופשיות בכל המקומות האלה, וקשה לי להאמין שלא יכולתי לעשות את זה לפני זמן כל כך קצר (שנה). הטיפול הקוגניטיבי- התנהגותי שעברתי החזיר אותי למסלול של חיים תקינים!
למיקי את צודקת במאה אחוזים, הבעיה היא כללית בארץ ולא רק בקרב פסיכיאטרים. שיטת הטיפול הפסיכותרפי הנפוצה בארץ היא השיטה הדינמית כאשר בארה"ב כבר מזמן עברו לשיטה הקוגניטבית התנהגותית. כך שבכל אבחון אם משהו מתאים ל CBT חשוב להמליץ לו. אם תוכלי לרכז מספר מקומות או פסיכולוגים שמטפלים בשיטה זו אשמח לפרסם את הדברים. שבוע טוב דר' גיורא הידש
אני 8 חודשים אחרי לידה ולפני שבועיים התחיל לי דכאון,לאחרונה החלפתי עבודה למשהו יותר טוב,גם התחלתי שיעורי נהיגה ואני בסיום התואר.יש לי שני ילדים מקסימים ובעל אוהב. מה הבעיה שלי למה אני בוכה ולא מרוצה מעצמי.לאחרונה גם שמנתי בשלוש ק"ג מה שירד לגמרי אחרי הלידה וההשמנה עוד יותר גורמת לי לדכאון וכמה שאני מנסה לרדת כך אני מעלה במשקל. מה גם שעדיין לא חזרה הוסת היא ממש נעלמה-האם זה מקור הבעיות שלי?האם כשהוסת תופיע אני ארגע נפשית ואחזור למשקל שלי?
למימי שבועיים של דיכאון עדין לא נחשב ל"בעיה פסיכיאטרית", יתכן שזה מצב חולף על רקע הלחצים שאת נמצאת בהם, יתכן שמדובר על רגישות בגלל ההורמונים שתחלוף עם המחזור. כעת כדאי לחכות ולהיות אופטימיים. במידה וגם בשבוע שבועיים הקרובים הדיכאון ימשך אז אפשר להגיע לבדיקה אצל פסיכיאטר או פסיכולוג. אבל כעת באמת שאפשר עוד לחכות ולראות מה יהיה. שבת שלום דר' גיורא הידש
לדר הידש אני בן 25 בגיל 22 רופאת המשפחה רשמה לי ציפראלקס בגלל שהייתי קצת ביישן מופנם וקצת מבולבל בקשר לעתידי לאחר הצבא וללא שום בעיה אחרת לאחר נטילה של שנה שהביאה לשיפור קל ב הביישנות והתחלתי לעבוד וללמוד התחלתי לאט להוריד את המינון ואז אחרי ההפסקה ובמהלכה חוויתי ועדיין חווה חרדות קשות חוסר ביטחון עצמי הרגשת עייפות נוראית סחרחורות נוראיות דיכאון חזק מה שמקשה עלי ללמוד ולעבוד חשבתי שזה מהגמילה אך הדבר ממשיך כבר שנה ואני מסרב להתחיל לקחת את הכדורים בשנית כי אז הדבר אומר שכל חיי לא אוכל לחיות בלעדיים.?.. ההרגשות הללו לא משתפרות עם הזמן אני מאוד מתוסכל ומצטער על כך שהתחלתי בכלל לטול את הכדורים מה זה קצת ביישנות ומופנמות לעומת החרדות ודיכאון לאחר הכדורים... אני מרגיש שלפני הכדורים הייתי נורמלי וכיום ממש שבר כלי הייתי אדם מאושר כל חיי בכל אופן אשמח לעצה ממך והאם שמעת על מיקרים כאלה בעבר? ואם כן מדוע ממשיכים לרשום וגדי דיכאון לבעיות מינוריות... הלוואי ויכלתי לחזור בזמן בתודה קובי
קובי, נתחיל מהסוף אי אפשר לחזור בזמן , אבל מי אומר לך שאם לא הייתה לוקח את הכדורים לא הייתה היום באותו מצב או יותר גרוע?? עובדה שהכדורים קצת עזרו לך ובכל זאת התחלת לעבוד וללמוד, לא ניראה לי שהכדורים גרמו לך את הדיכאון , הכי טוב אם היתה בנוסף לכדורים מתחיל טיפול פסיכולוגי = שיחות , אני מציע לך ללכת לרופא פסיכיאטר לאבחון מסודר וטיפול בכדי לצאת מהדיכאון והחרדות שמורידות את איכות חייך, ובמקביל ללכת לטיפול פסיכולוגי, שוב אל תאשים את עצמך על שלקחת כדורים , הם לא ממכרים ולא גרמו לך את המצב של היום כמעט בודאות , צא מהסטיגמה של "מכור" לכדורים יש תקופות בחיים שצריך ואפשר להעזר בכדורים וניתן לקחת תקופות ארוכות(שנים) כדורים ממשפחת הציפרלקס ללא בעיות .
קובי שלום כל הכבוד שלא חזרת לציפראלקס למרות שאתה מתאר את מצבך הקשה.אני לוקחת את התרופה כבר שנה וחצי וכעת במגמת ירידה ומקווה לטוב. מנסיון, יש תוסף מזון צמחי שנקרא STR-J של חברת Nature's Sunshine Products התוסף מזון מורכב בדיוק מחומרים שצריכים לעזור למערכת אך במקום חומרים כימיים אלה חומרים טבעיים שלא מזיקים לנו אלא רק משפרים את המערכת. לנסות זה לא יזיק. לא ממכר ולא עושה רע, להיפך. אם אתה קורא אנגלית טוב תעלה בגוגל לחברה ותקרא על המוצר. בד"כ רופאים קונבציונאלים לא מאמינים בתרופות מטורופטיות אבל זה עובד. בהצלחה.
קודם כל עם כל הכבוד דורון מה אתה מקשקש בקשר לכמעט בוודאות התרופות לא הביאו אותי לזה... הרי עם כל הכבוד לרופאים ולכל ממציאי הכדורים אף אחד לא יודע לענות לך במאת האחוזים איך הכדור משפיע בדיוק ועל איזה מערכות בדיוק ולמה הוא גורם לתופעות מסויימות כי ברפואה אין 100 אחוז יש ניסוי וטעיה . ובהקשר של לקחת תרופות לכל החיים בכיף רק שהשאלה מה עדיף ...הדיכאון או כבד הרוס אחרי ארבעים שנה... ואני לא מאשים את עצמי לגבי לקיחת הכדורים אני מאשים את היד הקלה על הכדורים כיום ..ורציתי לשמוע את דעתו של הרופא בנושא ולידע את השאר .. כי בקשר אלי כבר היה מה שהיה ואני אופטימי שיהיה בסדר
לטל את מתכוונת לסיינט רוט גונס משהו כזה? הכוונה נראה לי להיפרקום?
שלום, לאחרונה שוחררתי מצה"ל בפרופיל 21 על רקע של הפרעות חרדה. בינתיים קיבלתי טופס שיחרור זמני, עד לקבלת תעודת השחרור הרשמית והקבועה. ובכן שאלותיי הן: 1. במידה וכבר שוחררתי על רקע חרדתי, (ושוב עליי לציין כי עדיין אין לי את התעודה הקבועה). אם אעשה מבחן תיאוריה לנהיגה ואעבור אותו, עדיין יכולים להפעיל עליי סנקציות כגון מניעה מלגשת למבחן מעשי (טסט) או לחלופין לדרוש ממני הליכים בירוקרטיים כלשהם או לחילופי חלופין למנוע הנפקת רישיון גם אם אעבור את הטסט? יש לציין כי בשאלון הבריאותי הצהרתי היא כי אינני סובל מבעיות נפשיות וכך גם מאשר הרופא המטפל שלי? 2. אם לא, מתי אני כבר לא חשוף לסנקציות? ומה הסיכוי שיפעילו עליי סנקציות כאלו או אחרות בשל בעיות חרדה? 3. בתעודת הפטור מצה"ל ידוע לי כי מצויין רק מטעמי בריאות ללא ציון הבעיה או התחום הרפואי, אבל האם חתום עליה פסיכיאטר, כך שניתן להבין בעקיפין את סיבת הפטור? מצטער שיצא ארוך, בבקשה תשתדל לתת לי תשובה כמה שיותר מלאה בעניין ההפרעות האפשריות ברשיון נהיגה. פניתי אליך בשאלה זו משום שעיון קצר בפרטייך פה בקישור של מנהל הפורום העלה את הידיעה על היותך מוסמך גם בהחלטות על רישיונות נהיגה, תודה מראש ליעד
ליעד ישנן שתי אפשרויות שבהם ישנה התראה על יכולתך לנהוג. כאשר ישנה התראה כזו אז האדם מוזמן לבדיקה במכון הרפואי לבטיחות בדרכים ואז קובעים האם הוא מסוגל לנהוג או לא. ישנם מקרים שבהם הפסיכיאטר הצבאי חושב שהאדם עלול לסכן בנהיגתו את האחרים ואז הוא מדווח למשרד הרישוי והאדם יוזמן לבדיקה. הפסיכיאטר הצבאי יכול לדווח ויכול לא לדווח כך שאינך יודע מה הוא עשה ולכן תצטרך לחכות. אפשרות נוספת היא כאשר אתה מדווח אמת ומדווח בטופס שקיימת אצלך בעית חרדה ואתה תוזמן לבדיקה במכון. כמובן שההמלצה היא לכתוב את האמת ולהגיע למכון הרפואי לבטיחות בדרכים. הרי גם אתה אינך רוצה לנהוג ובגלל הפרעת החרדה אתה עלול לגרום לתאונה!! שבת שלום דר' גיורא הידש
אני נוטלת במשך חודשיים כדור ציפראמיל ביום ושמתי לב שאחת מתופעות הלוואי הם כאבי שרירים בזמן עליה במדרגות התעמלות וכו.. הדבר מפריע לי מאוד כיוון שאני צעירה ומרגישה כרגע בגוף של אדם בן 60 השאלה היא האם תופעה זו מוכרת ? ולמה זה קורה?ומה ניתן לעשות חוץ מלהחליף תרופה כמובן תודה
ליעל התרופה עלולה לגרום לתחושה לא נעימה בשרירים כאלו שפעת. בכל מקרה צריך לבחון את ההשפעה החיובית של תרופה ותופעות הלוואי הקיימות ואז לשקול את החלפת התרופה. שבת שלום דר' גיורא הידש
שלום, אני מעוניין לקחת אפקסור ופרפאנאן, לפחות בהתחלה, במינונים קטנים יותר מהמינונים הנמוכים ביותר שנמכרים בשוק. כמובן שבאישור הפסיכיאטרית. רק לאחר שקניתי את התרופות, הבחנתי, שבניגוד לתרופות רבות אחרות, לא ניתן לחצות את כדורי האפקסור והפרפאנאן לחצי (בעזרת חוצה כדורים), כי בעלונים (השונים) של כל אחת מהתרופות, יש התוויית שימוש נגד חציית הכדור. אם זאת(!), בעלון האפקסור (ויאפקס) רשום שניתן לכתוש את הטבליה, ואילו בעלון הפרפאנאן יש גם התוויית שימוש נגד כתישת הכדור. לכן אודה לך אם תוכל לענות לי: 1) מדוע כדור מסויים מותר לכתוש אך לא לחצות? 2) והאם זו התוויית נגד מפורשת או רק "בגדר המלצה" משום שהכדור מאוד קטן? בברכה, רועי
יתכן ובחלק מהכדורים יש ציפוי שמעקב את הפירוק מהיר בקיבה בכדי שיספג יותר לאט או מסיבה אחרת(תופעות לואי?). לכן אסור לכתוש אותם.
את הפרפנן אסור לחצות או לכתוש. את הויפאקס מותר (בתנאי שלא מדובר ב-XR). אם תפעל בניגוד להנחיות- התרופה לא תשפיע כפי שהיא צריכה להשפיע. הדבר לא קשור לגודל של הכדור, אלא יותר "לאריזה" שלו והדרך שבה הוא נספג ומתפרק בגוף. הכלל הוא- אם אין סימן שמראה על אפשרות של לחצות את הכדור, אז אסור. אין הבדל בין לחצות לבין לכתוש, זה אותו דבר.
תודה למשיבים ואני מצטרף לדבריהם שבת שלום דר' גיורא הידש
שלחתי לך אתמול הודעה ארוכה לגבי הסבל שלי מ-ocd+דפרסונליזציה+דרליזציה. ענית לי כהרגלך בצורה מאוד מכובדת ומקצועית, אך לצערי לא הבנתי מתוך דבריך מס' דברים חשובים לי. א. מי הם המומחים לתחום ocd עליהם אתה ממליץ? איך ניתן להגיע אליהם? ב. כתבת כי המחלה עקשנית. אני סובל כבר 5 שנים ואני בחור בן 26, עוד כמה זמן עלול להימשך הסבל? ג. לא הבנתי האם יש סיכוי להירפא בלא שימוש בנוגדי פסיכוזה? (הם גורמים לי לעייפות נוראית) ד. קראתי ב-www.infomed.co.il (אתר רשמי של רפואה) לגבי הואבן והלוריוון שציינת ונאמר שם שיש לתרופות אלו הרבה תופעות לוואי וסכנת התמכרות וישנו שם מידע על תרופות עם פחות נזקים פיזיים. מה גם, שנסיתי בעבר כדורים ממשפחה זו שלא עזרו. האם מומלץ לאדם כמוני עם רגישות לתרופות לקחת כדורים אלו? ה. איזה בדיקה נוירולוגית עלי לבצע? איזו בדיקה בודקת בעית קשב וריכוז? ו. שייך לשלב במקרה כשלי (רגישות לתופעות לוואי עד כדי מאניה בעבר) ssri עם snri? שאלה אחרונה וחשובה, האם אתה חושב שיש לאדם כמוני (שכל היום סובל ועסוק ומוטרד בסבל שלו) סיכוי להתחתן / להצליח בחיים / להשתגע? אני אודה לך מאוד אם תקדיש לי טיפת זמן כדי לענות לי על שאלות חשובות אלו שמטרידות אותי כבר יום שלם וחלקם מטרידות אותי במשך שנותיי האחרונות. תודה מראש וכל טוב.
שלום, אנסה לענות על כל שאלותיך, כמובן שממכתב באינטרנט אי אפשר לתת תשובות אישיות מדי אלא רק באופן כללי. מסיבות מובנות איני ממליץ על מומחים או רופאים בפורום ולכן איני יכול לעזור כאן. נוגדי חרדה למרות כל האזהרות וגם בעית ההתמכרות אינן חמורות, לתרופות אלו מעט תופעות לוואי לכן חשבתי שהן עשויות להתאים לך. כמובן שצריך לבדוק את התגובה שלך לתרופות אלו ולראות האם הן מועילות לך. נאורולוג או פסיכיאטר יכולים לאבחן הפרעת קשב, ישנה בדיקה ממוחשבת שעוזרת לרופא והיא נקראת TOVA, היא אינה נמצאת בסל ואפשר לבצע אותה בקופות החולים עם הנחה במושלם. אפשר להרפא מ OCD וזו הפרעת חרדה, אבל כאמור היא עקשנית, בודאי שתוכל לשאול את המומחה במידה ותתיעץ איתו לגבי הסיכויים אצלך. כדאי שתראה את הסרט "הכי טוב שיש", לדעתי הסרט מקסים ומתאר היטב את החיים של אדם הסובל מ- OCD ותוכל לראות כיצד אפשר להתמודד עם ההפרעה וגם לבנות חיים יפים ומשמעותיים. שבת שלום דר' גיורא הידש
אני נוטל סימבלתא 60 מ"ג כבר שבועיים וללא הטבה,אני סובל מדיכאון וחרדה,הפסיכיאטר שלי רוצה שאמשיך לקחת את אותו מינון עוד שבועיים,האם צפויה הטבה או שאם אחרי שבועיים לא הייתה כל הטבה אז הכדור לא פועל עלי? בעבר ניסיתי,סרוקסט,איקסל,אפקסור שלא עזרו.
לא תמיד ההשפעה היא מהירה, במיוחד לא כאשר הדיכאון נמשך הרבה שנים. לכן צריך לנסות את התרופה למשך חודשיים לפני שמחליפים (עוד 6 שבועות). עוד שבועיים ניתן לשקול עליה במינון.
שלום לך, משך ההשפעה של הסימבלתא תוך שבועיים עד ארבעה שבועות מתחילת הטיפול. תמשיך עם הסימבלתא כפי שהרופא קבע... תן צ'אנס לתרופה.אם המצב לא משתפר ייתכן ויהיה צורך בהעלאת המינון. ותחשוב רק על דברים טובים. מיכל
תודה למשיבים ואני מצטרף לדבריהם הידש
