פורום פסיכיאטריה

אני סובלת מעייפות שמלווה להפרעות קשב וריכוז. ראטלין עוזר מעט אבל לא לגמרי מה עוד אפשר לעשות להעלים את העיפות הזאת? אני מנסה ללמוד למבחן אך מרגישה עייפה תשושה ולא מרוכזת ישנתי טוב, אכלתי טוב ונרדמת חייבת פיתרון דחוף אני לא מסוגלת ללמוד ככה פסיכאטר יכול גם לתת מרשם לראטלין? אומגה 3 עזר לי פעם מאוד כשלקחתי 6 כדורים ביום, ברגע שהפסקתי שוב נהייתי עייפה ולא מרוכזת - יצא נורא יקר אז נאלצתי להפסיק אני שוקלת לחזור לקחת האם זה משהו שכפסיכאטר את ממליץ עליו?

שלום, אומנם הפרעת קשב גורמת לקושי בלימודים אבל לא לעייפות, יתכן שמדובר בדיכאון או בהפרעה נפשית אחרת הגורמת לעייפות (כמובן שצריך לבדוק גם את ההיבט הגופני), לכן חשוב להגיע קודם כל לאבחון אצל פסיכיאטר. פסיכיאטר יכול לרשום ריטלין, ואולי אפשר "לתפוס שתי צפרים במכה אחת" וללחשוב על התרופה סטרטרה שהיא רשומה להפרעת קשב אצל מבוגרים וכנראה יש לה גם השפעה נוגדת דיכאון? הבעיה שהסטרטרה אינה רשומה בארץ. שבת שלום דר' גיורא הידש

תודה רבה על התשובה לא כל כך הבנתי, היא לא רשומה בארץ אז איך אוכל להשיג אותה? והיא בטח גם תהיה נורא יקרה (למרות שזה פחות נורא) תודה

שלום, אני אישה כבת 52. לוקחת מזה קרוב ל10 שנים קלופיקסול במינון נמוך. מנהל מחלקה בבית חולים המליץ לי להחליף את התרופה (ישנה כבר...). האם ניתן להחליף את התרופה לסרוקואל? אם כן באיזה מינון? אולי ריספרדל? תודה, שוש

אם מינון נמוך של קלופיקסול עוזר לך ולא גורם לתופעות לוואי אז אין סיבה להחליף. לא מחליפים סוס מנצח.

לשוש תודה לדור ואני מצטרף לדבריו, להחליף תרופה רק כדי להתקדם בדור של התרופות אין זה מוצדק. אם ישנן סיבות נוספות כמו תופעות לוואי או השפעה חלקית בלבד אז כדאי לחשוב על החלפה. כל טוב דר' גיורא הידש

ד"ר הידש שלום !! בטרם אתאר את בעייתי ברצוני לתת לך רקע קצר על עצמי ע"מ שתהיה לך תמונה כמה שיותר מפורטת עליי. אני בן 25 , רווק , ללא חברה , חי עם ההורים , עובד במשרד נסיעות - עבודה מול קהל. מבחינה פיזית ברקע יש לי היסטוריה של לחץ דם גבוה , דופק מואץ , עודף משקל . מבחינה פסיכולוגית אני בחור מאוד עדין , לוקח כל דבר קרוב מאוד ללב שלפעמים משפיע עליי לרעה. כמו כן מן הסתם אני עם מערכת עצבים מאוד רגישה. מבחינה התנהגותית - אני תמיד מנסה למצוא שפה משותפת ולהגיע לכימיה עם כל אדם שיוצא לי לתקשר אתו . תמיד אבל תמיד מנסה להמנע ממצבי עימות ואם זה מגיע לעימות - מצב שאני לא סובל ומנסה תמיד להמנע ממנו - אז אני תמיד מפנה את הלחי השנייה ע"מ לסיים את זה בצורה הכי טובה . אני אטום לרגשות - חוץ ממצבים של צחוק שאני מאוד אוהב אותם - אף פעם לא הפגנתי את רגשותיי בפומבי ותמיד שמרתי אותם בלב. זהו עכשיו אחרי ההקדמה הזאת אגש לעניין. בחודש ספטמבר האחרון יצאתי לטיול מאורגן לארה"ב הטיול נמשך מתאריך 8 עד 23 לספטמבר. זו הפעם הראשונה שנסעתי לארה"ב ולכן ההתרגשות הייתה מעל ומעבר. באמצע הלילה השני של הטיול אני התעוררתי עם תחושה כללית רעה אשר הייתה מלווה בדופק מואץ , עלייה של הלחץ דם , סחרחורת . עם הזמן זה לא עבר ועקב כל מה שתיארתי מעלה לגביי התחלתי נורא לפחד שמשהוא לא טוב קורה לי . אני חייב לציין שפחד כמו שהיה לי אז לא חוויתי אף פעם . פניתי בבהלה לבית החולים מחשש שהכי רע הולך לקרות לי . אחרי הבדיקה של הרופא נאמר לי שהלחץ דם שלי גבוה וטו לא . קיבלתי כדור ואחרי שהלחץ התאזן שוחררתי. בצהריים שוב פעם חזרו הסימפטומים על עצמם ושוב פעם פניתי לרופא פרטי . הדוקטור שבדק אותי ישר אבחן אצלי מצב של ANXIETY . כנראה בגלל שפחדתי נורא שמשהוא יקרה לי זה הפך לחרדה אצלי. הרופא אמר לי שאני חייב באופן מיידי להתחיל לקחת 4 פעמים ביום כדור שנקרא קסאנקס . אולם אני לא לקחתי ולו כדור אחד מחשש שהתרופה תרדים אותי . ואז בעצם משך כל הטיול אני סחבתי את החרדה הזו איתי אשר רק הלכה והתפתחה למשהוא שלא יצא לי להתמודד איתו אף פעם. במשך כל ימי הטיול הסתובבתי תמיד עם הרגשה שמשהוא לא בסדר אצלי , הייתי תמיד מאוד עייף , כל ההנאה שבטיול נהרסה לי עקב מה שקרה ורציתי כבר כמה שמהר לחזור הביתה כי הרגשתי בתוכי שכאשר אחזור הביתה המצב שלי יחזור לשגרה. כאשר חזרתי הביתה המצב רק הלך והדרדר . ההרגשה שמשהוא לא בסדר רק הלכה והתגברה אצלי . גם כאשר ידעתי שהכל בסדר אצלי אני משום מה הייתי מפנים לעצמי שמשהוא לא בסדר בכל זאת . זה נמשך בזה שהתאבון פסק אצלי וכמעט ולא רציתי לאכול. הפחדים שלי התחילו לתקוף אותי בחלומותיי . כל מיני מחשבות מוזרות היו עוברות לי בראש . משום מה התחילו לעבור אצלי בראש זיכרונות של העבר וכמו כן תוך כדי זה כל רגשותיי נפרצו להם מבלי שיש לי שליטה עליהם. יתרה מזאת הייתי מתעורר באמצע הלילה והיה נוצר אצלי פלאשבק של קולות של האנשים שדיברתי איתם באותו היום. עצלות רבה השטלתה עליי ותמיד אחרי העבודה הדבר היחיד שרציתי הוא לשכב במיטה לראות טלויזיה וטו לא. הפסיכולוגיה שלי השתנתה כליל . כל האנשים שהכרתי היו אומרים לי שאני השתניתי מאוד מאז שחזרתי. למרות כל זה אף פעם לא איבדתי את קור רוחי ותמיד הייתי מוציא את עצמי לבד ללא שום עזרה חיצונית מן המצבים הקשים שאליהם הייתי נקלע. כיום אחרי שעברו 3 חודשים וכאשר אני מביט לאחור בכל מה שקרה אני מבין שגרמתי לעצמי למחלה נפשית מסויימת ושהתחילה להתפתח ולהתפתח ולא נסוגה ממני כלל . כמו כן כמעט חזרתי בכוחות עצמי לתפקוד מלא חוץ מדבר אחד שאני לא מצליח להפטר ממנו והוא מעיק לי המון - מחשבות טורדניות מכיוון שעד עכשיו המצב לא חזר לקדמותו ב 100 אחוז אני פונה לעצתך - מה היא המחלה שנוצרה אצלי ואיך ניתן לגמרי להרפא ממנה ?? אני מאוד מודה לך על שקראת את " מגילת האסתר " שלי אבל אני פשוט הייתי חייב לכתוב את כל זה כי היה לי חשוב שתדעי כל פרט קטן לגבי מה שעברתי. המון תודה על תשומת הלב !!!!!!! אלכס

אלכס, אל תמהר לאבחן את עצמך לא נראה לי שיש לך מחלה חס וחלילה , עברת התקף חרדה שלא טופל ונעצר בזמן ע"י כדורים ויתכן שגם קצת נכנסת לדיכאון ( חוסר תאבון קושי לקום בבוקר וכו'), כדאי לך להגיע לפסיכיאטר לאיבחון וטיפול באופן מיידי , טיפול תרופתי ישנה לך את כל ההרגשה לטובה , כמו כן שווה לבדוק טיפול פסיכולוגי=שיחות במקביל , חבל לסבול כיום יש לפסיכיאטריה המון אפשריות טיפוליות למצבך ותוכל לשפר את איכות חייך.

לדורון החמוד, אני אוהבת את התגובות שלך, הן הטובות ביותר כאן. מיכל

לאלכס- מכיוון שהתפקוד שלך תקין, לא כדאי למהר לפסיכיאטרים ולתרופות, אלא דווקא לטיפול פסיכולוגי. לכן מומלץ שתפנה לפסיכולג מומחה בטיפול קוגנטיבי התנהגותי בהפרעות חרדה. ניתן לקבל טיפול במרפאה ציבורית לבריאות הנפש ללא תשלום, או אצל פסיכולוגים עצמאיים של קופות החולים במחיר מופחת, או אצל מטפלים פרטיים במחיר מלא. תיזהר מהקסנקס- התרופה מאד ממכרת ואיננה מומלצת בארץ.

לאלכס אני מצטרף לדבריו של דורון שקודם כל צריך להגיע לאבחון מקיף וטוב ומכאן להתקדם. למרות שכתבת באופן ברור ומפורט (וקראתי הכל) איני חושב שיהיה זה נכון לקבוע אבחנה באינטרנט על סמך מכתב אפילו אם הוא ארוך. לכן כדאי לפנות לרופא לאבחון ולשקול אתו את האפשרויות הטיפוליות. בהרגשה שלי כדאי מאוד להגיע לאבחון וטיפול כיוון שאפשר לטפל בבעיה והיא תחלוף ותרגיש טוב יותר מאשר לפני הנסיעה לארה"ב. בהצלחה דר' גיורא הידש

שלום! אני בת 19.5, נמצאת במצב של מתח וחרדה כבר תקופה ארוכה, והולכת לטיפול פסיכולוגי כבר שנה וחצי. לאחרונה, בשל החרפה במצב הלחץ, פניתי לסיוע של פסיכיאטרית שרשמה לי לקחת על בסיס יום-יומי כדור סרוקסט. שאלתי היא- האם יש בעיה לקחת אותו לאחר שתיית קפה? האם אני גם צריכה לקחת את הכדור ביחד עם אוכל? בנוסף, הפסיכיאטרית רשמה לי ואבן 10 מ"ג לימים לחוצים במיוחד. איזו כמות ובאיזו תדירות של לקיחת תרופה זו עשויה לגרום להתמכרות? תודה מראש, אביה

אביה, אין בעיה לקחת את הכדור יחד עם קפה או כל מזון, אפילו רצוי בתחילה לקחת את הכדור "על בטן מלאה" בכדי למנוע תופעות לואי . בקשר לואבן אם תשתמשי רק במצבים לחוצים פעם -פעמים בשבוע חצי כדור או כדור לא תתמכרי. כמו כן לאחר שהסרוקסט יתחיל לפעול באופן מלא (תוך כ 6 שבועות) לא צריך את הואבן..

תודה לדורון הידש

לטיפול בסכיזופרניה או בחרדות?

מדובר בתרופה אנטיפסיכוטית אטיפית. מיועדת לטיפול בחולים סכיזופרנים. http://www.icallisrael.com/co-il/sa/GeodonContent.htm

האם דפלפט יכול לגרום לעלייה ברמת החרדות?כשאני חשה שהוא מגביר לי את הדופק אז החרדות באות יחד.. תודה.

ללינור הדפלפט אינו משפיע על הלב ואינו משפיע על הדופק, כך שכנראה מדובר בחרדות שאינן קשורות לדפלפט. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום אני נער בן 16 יש לי שאלה שדיי מטרידה אותי שאני מאמין שזה פסיכולוגי. נכון יש את הקרקפת שבראש? נגיד לוקחים את היד ומושכים את השיער אחורה אז מרגישים את העור של הראש הולך איתו אחורה. אז יש לי סוג של תסביך פסיכולוגי או שזה באמת שהעור נישאר איך שמשכתי את השיער ולא חוזר למצב הטבעי האם העור אחרי שמתחתי אותו חוזר למבנה הטבעי שלו? כי כשאני מסתכל זה נראה כאילו שלא. אני צריך עזרה למה אני כול היום מתעסק עם זה וכבר כואב לי הראש תודה

רם, מה שאתה מתאר מצריך בדיקה , כדאי להתיעץ עם פסיכולוג/פסיכיאטר ילדים ונוער שיאבחן אם אתה סובל מהפרעה ומה הטיפולים האפשריים.

הפרעה מסוג של מה? ואני רק שואל אם יכול להיות שהעור שבראש חוזר למצב הטבעי?

אימי בת 61 ונכנסה לחרדה קשה שמתבטאת בכאבים בכל הגוף ,הקאות חוסר שינה ודיבורים על התאבדות וכל זה מפני שהיא חתמה על מעבר לדירה אחרת. היא כשבועיים מקבלת פקסט כדור וחצי בבוקר ,וקלונקס 3 פעמים 1/2כדור. אני מאוד מתלבטת האם לקחת אותה לבית החולים והאם זה יעזור לה,האם להתקשר לרופא שיחליף טיפול כי הוא אמר שטיפול יעזור אחרי 3 שבועות. בבקשה תעזרו לי

מומלץ לקחת אותה לאיבחון פסיכיאטרי בהקדם. רופא משפחה איננו מספיק לטיפול במקרים מסוג זה. אם להערכתך יש חשש לאובדנות אז לא לחכות ולפנות לחדר מיון ליעוץ עם פסיכיאטר. ההחלטה אם לפנות למיון תלויה במידת הדחיפות.

לאתי כפי שנאמר לך הסרוקסט מתחיל להשפיע אחרי כשלושה שבועות, אין ברירה וצריך לעבור את התקופה הקשה עד להשפעת הסרוקסט. מצד אחד גם בבית החולים צריך לעבור את הזמן. מצד שני במידה וקיימת סכנה או החמרה במצבה יש צורך לחשוב על צעד יותר חריף, כמו פניה לפסיכיאטר או לאשפוז. כל טוב דר' גיורא הידש

ד"ר הירש שלום רב אני לוקחת ציפראלקס מזה שנה וחצי ולפני כן חצי שנה סארוקסאט (שלא עשה לי טוב) בגלל שבלוטת התריס שלי פסקה לעבוד (זה נושא בפני עצמו). הבלוטה מאוזנת ע"י אלטרוקסין . אני מרגישה טוב ללא שום בעיות מיוחדות בנושא זה. מאז "רעידת האדמה" שעברתי המערכת ההורמטנאלית שלי משחקת איתי ולפני ביוץ או לפני מחזור הגוף "משתולל" וזה מתבטא רק בצורה גופנית. רעד, הרגשה לא טובה. בהתחלה הייתי נכנסת לחרדה כי זה הזכיר לי את ההתקפים שהיו ומהר מאוד לימדתי את עצמי שזה לא נורא ושום דבר לא יקרה לי. אני חיה עם זה אבל זה מציק. אני לא בפאניקה מזה ולא נכנסת לחרדות כי אני יודעת שזה שום דבר ויעבור. במקביל אני מנסה להרות (בת 37) ולכן לא יכולה לטפל במאזן ההורמונאלי. החלטתי עם יעוץ מהרופא שלי שנתחיל בהדרגה איטית להוריד מינון הציפראלקס עד גמילה מוחלטת.. איני לוקחת שום תרופה אחרת. שאלתי: למה עלי לצפות בתהליך הגמילה? איך הגוף מקבל את הירידה של התרופה? האם אני יכולה לקחת משהוא צמחי להרגעה אם אצטרך? יש מוצר שנקרא STR-J שזה בעצם ה-ssri של עולם האלטרנטיבי. האם מותר לקחת במקביל? או לחכות עד שאהיה במינון קטן עד להפסקה המוחלטת? כל השאלות באות מכך שמעתי "שאולי אצטרך משהוא להרגעה"....אני נגד קלונקס וכל אלה ואף פעם לא לקחתי גם בתקופה הכי קשה שהייתה עד שהבלוטה התאזנה. אני רוצה לרדת מהתרופה ומקווה שהעינינים לא יחזרו. (הרי אין תשובות ברורות לזה) אבל החלטתי לנסות. אודה לך אם תוכל לתת לי קצת מידע מהנסיון שצברת במשך השנים. בברכה, טלי

לטלי התשובה להפסקת הציפרלקס היא פשוטה-לאט לאט. אם יורדים מהר מדי ישנן תופעות של חרדה, אותן התופעות שבגללן נטלת את הציפרלקס, אבל כמובן שההבדל הוא שכאן מדובר על משהו מלאכותי, מהפסקת התרופה ולא מדבר נפשי. הפתרון הוא פשוט, להוסיף עוד רבע כדור של ציפרלקס, כלומר לעלות במינון, התופעות נפסקות כמעט מיד ואז אחרי מספר ימים ניסיון להוריד שוב את המינון. בדרך כלל הפסקת ציפרלקס דווקא קלה. בהצלחה דר' גיורא הידש

אני מטופלת בטיפול תרופתי של 2 VENLA ביום בשל פוסט טראומה שגורמת לי להצפה של זכרונות קשים. בנוסף אני סובלת גם מחרדה חברתית ולכן נמנעת מכל קשר עם בן זוג. אני כבר בת 34 וזה נמשך ככה שנים רבות. רציתי לדעת, היות ואתה פסיכיאטר שבניגוד לפסיכיאטר שנותן לי כדורים, אתה מבין גם בהשפעה של התרופות על יכולת השחרור המיני כלפי בני זוג, לשאול אותך מה הצלחתם מהשנים האחרונות להבין לגבי השפעתם של תרופות על יכולת של נתינת אמון למישהו אחר כדי להיות מסוגלת לחוש קירבה איתו ? איזה תרופות נגד חרדה חברתית ולמחיקת הזכרונות מהפוסט טראומה, הכי פחות פוגעים בחשק המיני ? והאם יש כדורים חדשים שמסתבר בשנים האחרונות כמעלות את הדופמין ואת החשק המיני אצל הנשים דרך המוח ? - אם כן, אז אשמח לקבל שמות או לפחות שמות של חומרים גנריים. תודה ובברכת כל טוב.

למירי לצערי אין הרבה חדשות טובות. גם בכדורים לעדוד החשק המיני אין שיוויון בין המינים ואין תרופה העוזרת במין לנשים כמו שיש את הויאגרה לגברים. אבל אני בטוח שעובדים על תרופה כזו כי גם כאן החברות ירוויחו מליונים רבים של דולרים...., כך שנקווה שתהיה תרופה כזו בהקדם. כל התרופות הפועלות על הסרוטונין משפרות את הביטחון העצמי והיכולת לתת אמון. אבל כולן עלולות לפגוע בחשק המיני. חשוב לציין שלא כל מי שנוטל את התרופות נפגע, מדובר על תופעת לוואי שאינה מתרחשת אצל כל מי שנוטל את התרופות. התרופות מסוג אפקסור=ונלה, פועלות גם על הסרוטונין וגם על הנוראדרנלין, כך שהפגיעה במין שכיחה פחות אבל בהחלט עלולה להיות. השאלה כמובן מה קורה אצלך? תרופות שפועלות על הנוראדרנלין בלבד כמו אדרונקס או תרופות הפועלות במנגנונים שונים כמו הרמרון והזיבן לא פוגעות במין. כל טוב דר' גיורא הידש

מה הסיכון בלשלב תרופות שונות כגון אפקסור וסימבלטה או אפקסור ופרוזק? אם אתה זוכר המלצת לי להחליף את האפקסור בסימבלטה... האפקסור גרם לי לעייפות מרובה ועכשיו הסימבלטה גורמת לי ליותר מידי אנרגיה. להיות הייפר ממש וזה מפריע לי לריכוז... בתכלס אני חושב שאם האפקסור לא היה גורם לי לבעיות בבטן (גזים, נפיחות) אז העייפות לא הייתה כל כך מכבידה עליי... מה עושים? אולי אני אחזור לאפקסור ואוסיף מינון מאוד נמוך של פרוזק בשביל להעלות טיפה את רמת האנרגיה?

איזה מינון של סימבלטה אתה לוקח? סימבלטה 30 מ"ג שקול לאפקסור xr של 75 מ"ג. לא מומלץ לשלב שני תרופות במינון נמוך. זה רק יוצר תופעות לוואי.

הייתי לוקח אפקסור 37.5 והרגשתי טוב חוץ מעייפות מסוג של, אני חייב לישון 9-10 שעות ביום, אחרת אני מרגיש עייף כל היום. ואם אני כן ישן את ה9-10 שעות אז אני בסדר. זה לא היה מתמשך לאורך כל היום מהבוקר עד הלילה. פשוט שעות מוגזמות של שינה. כשניסיתי 75 מג' העייפות הייתה כבר ברמה שלא יכולתי לסבול. עכשיו אני לוקח סימבלטה 30מג" ואני יותר מידי הייפר, מזיע מתוך שינה.... בגלל זה חשבתי על השילוב, או שילוב עם משהו אחר..

ברגעים הקשים , והשמחים, בשאלות הטורדניות ,בחששות , דר הידש והבנות הנפלאות אני חוזרת לארץ לאחר 19 שנים מתחילה לפתח חרדות ( אולי אזדקק לעזרה מקצועית) הבת נשארת שם, ואני אהייה אמא עוד יותר רחוקה , 15 שעות טיסה ולא 3 נקווה שהכל יהיה בסדר , עד כמה שבסדר יכול להיות . בנתיים קצת קשה לה עם הלימודים תואר שני בשפה זרה , אבל אני משדרת לה שלא נורא שלא יקרה כלום אם היא תחליט לפרוש , אבל אני יודעת שהיא תצליח אם רק תתמיד בלקיחת הכדורים. אוהבת אותכם , ושמחה להכיר אפילו שזה וירטואלי. כולם מוזמנים לקפה בארץ!!!! וכמובן אעדכן בקרוב.

אמא יקרה, שתהיה לך התאקלמות קלה ונעימה (אני יודעת שזה לא פשוט, מניסיון, אבל אפשרי בהחלט !) המשיכי להיות אופטימית ונהדרת כפי שאת - ואין לי ספק שהדברים אכן יסתדרו על הצד הטוב ביותר. ברוכה השבה לארצנו המתוסבכת בעלת הפרעות האישיות :-)

אמא רחוקה את תתרחקי מהבת אבל מתקרבת אלינו, ונוכל באמת לשתות יחד קפה, אם תרצי. נסיעה טובה וברוכה השבה אלינו. אנחנו כאן בשבילך. תמי.

שלום, עוד מעט השם יתאים רק בחלקו, תהיי קרובה אלינו ורחוקה יותר מהבת. בכל התחלה חדשה יש קסם ואפשרויות רבות. שיהיה בהצלחה לך ולבת ולכולנו הידש

המסקנות של מחקר חדש: http://www.telegraph.co.uk/news/main.jhtml?xml=/news/2006/01/16/neat16.xml&sSheet=/news/2006/01/16/ixhome.html

המאמר באמת מענין ונראה לי חשוב לכולנו. תודה על ההפנייה. מיכלי

שלום לך אשמח לקבל הסבר קצת על הכתבה בעברית תודה מרי

מרי שלום, עיקרי הדברים הם כדלקמן: -נמצא שלשינוים בתזונה ב-50 השנים האחרונות תרומה חשובה לעליה במספר מחלות הנפש; -דיאטות לא מזינות ולא מאוזנות הן הסיבה לעליה במקרי הסכיזופרניה, ADHD, דיכאון, אלצהיימר ולבעיות ריכוז וזיכרון; -בין הגורמים העיקרים הם הירידה בצריכת חומצות השומן מסוג אומגה 3 במקביל לעליה בצריכת חומצות השומן מסוג אומגה 6; -פחממות מורכבות, חומצה פולית, חומצות שומן אומגה 3, סלניום והחומצה האמינית טריפטופן נמצאו יעילים בטיפול בדיכאון; -דיאטה מאוזנת המכילה מפחממות מורכבות, חומצות אמיניות ושומן חיוניות, ויטמינים, מינרלים ויסודות קורט תורמת להרגשה טובה ולמצב רוח מאוזן; -הדיאטה לנפש בריאה זהה לדיאטה לגוף בריא.

בס"ד אני אנסה ליטול את התרופות הנ"ל דומני שבעבר ניסיתי את אחת התרופות האלה אני ממש לא חושב שמדובר בהתחלה של פעילות יתר כי אין שום תסמין אחר לכך (אני בדרך כלל מזהה באופן עצמאי מתי אני מתחיל עם פעילות היתר ואז הולך ביוזמתי למיון) בפנייתי, קיוויתי למצוא משהו כמו תרופה אחת שתפתור לי את שתי הבעיות שהצגתי אבל כנראה שאני צריך לסמוך קצת יותר על עצמי ופחות על תרופות תודה, ושיהיו בשורות טובות

טוב לשמוע ממך ושיהיה רק טוב הידש

שלום, אני ואשתי נדרשים להבדק בבדיקות גנטיות שונות להריון 1. אני נוטל קלונקס 0.5 וציפרלקס - האם הנל עלול להשפיע/לעוות את תוצאות הבדיקות הגנטיות? 2. מה המינון הנדרש לציפרלקס ל-OCD (כרגע אני נוטל 10 מג) תודה

לאלכס הפרעות נפשיות כמו OCD ובטח גם תרופות אינן משפיעות ואינן מתגלות במבחנים גנטיים, כך שאפשר להיות שקטים. ב OCD אפשר להגיע למינונים גבוהים של 30-40 מג' ציפרלקס ביום. כל טוב דר' גיורא הידש

אהלן אני לוקח 20 מ"ג פרוקסטין +12 מ"ג אדרונקס ליום, ובד"כ גם חצי כדור עד כדור זודורם ללילה. שמתי לב לתופעה מוזרה. היות והרבה פעמים אני מרגיש עייפות ואי כח, חוסר חשק, דיכאון, תמיד חשבתי שזה אולי מהפרוקסטין, אולי מהזודורם, אבל במשך הזמן שמתי לב שזה תמיד קורה אחרי אכילת מוצרי חלב. למה זה? האם לכדורים +מוצרי חלב יכולת לעייף? כאשר אני נמנע מחלב כמעט ואין את זה. בנוסף כאשר אני שותה הרבה רד בול+קפאין אני פתאום מרגיש התרוממות רוח, בטחון עצמי, פתאום לא מתבייש להתחיל עם בנות, כאילו במניה, שחולפת אחרי כמה שעות. האם יש קשר בשילוב הכדורים עם החומרים שיש ברד בול כמו קפאין וטאורין ויכולתם להביא למניה?

אתה מאוד רגיש לחומרים האלרגניים שבתוך המזון, לטוב או לרע. אני מציע שתוותר גם על מוצרי החלב וגם על הממריצים רד-בול / קפה. ובמקום זה, תעבור לתזונה טבעית מאוזנת, כולל ייעוץ תזונתי מקצועי להתאמת תוספי מזון נחוצים. בדרך זו יש סיכוי שתוכל לוותר גם על התרופות. בהצלחה.

שלום איני מומחה לשילוב של מוצרי מזון והתרופות ולפי זכרוני אין מאמרים שבמצאו את הקשר כפי שקורה אצלך. אבל אין זה חשוב מה מידת שכיחות התופעה בעולם והאם יש אנשים נוספים שיש אצלם את אותה התופעה. חשוב שתכיר את עצמך ותדע שאלו הן התגובה שלך. לגבי חלב אין לי מחשבה שיכולה להסביר מה קורה, אבל עם מזון מעורר כמו רד-בול וקפה ברור שישנה השפעה מעוררת מאוד חזקה כי גם האדרונקס מאוד ממריץ ומעורר. צריך להזהר כי התופעה יכולה להיות דומה לשתיה רבה מדי של קפה. כל טוב דר' גיורא הידש

במשך שנתיים אני נוטלת כדורים מסוג SSRI (סוגים שונים) אובחנתי כסובלת מ-OCD אך הכדורים לא ממש עוזרים, יש לציין כי נעזרתי גם בטיפול פסיכולוגי. שאלתי היא איך אדע אם אין לי ADHD ? יש לי בעיה של חוסר ריכוז שמתבטא בהפרעה של כניסת מחשבה אחרת באמצע שיחה או קריאה או צפייה בטלויזיה. שנית האם לא מסוכן להמשיך זמן רב עם הכדורים? תודה מראש

לעינן ראשית התשובה הפשוטה, אין סכנה בשימוש ממשוכך בכדורים מקבוצת ה SSRI. הפרעת קשב חייבת להופיע מילדות, כלומר בדרך כלל ישנם סמנים בגן ובכיתות היסוד, כך שאם אז אין סמנים להפרעת קשב (גם כמובן במבט לאחור), אז אין מדובר בהפרעת קשב. כמובן שבאופן עקרוני יכולות להיות שתי ההפרעות יחדיו, גם הפרעת קשב וגם OCD. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, בן דודי סובל ממניה דיפרסיה כבר מס' שנים. מצבו אינו מיטיב ואף מחריף. בימים האחרונים הוא חזר לנקודת ההתחלה. הוא בדיכאון עמוק, אומר שהוא מרגיש כאילו עומד למות, הוא מרגיש צורך להתאבד. הוא לא מוצא מנוחה. שהוא יוצא החוצה הוא מרגיש פחד ואינו מתקרב לאנשים. שלשום הוא היה בביתו, יושב על הספה ומכה עצמו עם אגרופים בראשו כלשונו משתרבבת החוצה. המצב מאוד קשה ואנו מפחדים שהוא יגרום נזק לעצמו. הוא נשוי ואב לחמישה ילדים. הוא גר בחו"ל ומטופל אצל רופא. אני יודעת שהוא היה נוהג ליטול פרוזק וכעת הנוירופסיכיאטר שינה את התרופות לקלוזמין וציפרמיל. האם אלו תרופות נכונות? מפני שלא נראה שהן מטיבות עמו. קראתי כעת כתבה באתר על תרופה חדשה בשם זיפרקסה. האם לומר למשפחתו על התרופה שיבקשו מן הרופא לבדוק אותה לגבי בן דודי? האם יש תרופות אחרות שיכולות לעזור? מה ניתן לעשות במצב כזה? ניסו פעם אחת לאשפזו אך הוא ברח ולאחר מכן מצבו התדרדר. האם יש דרך לעזור לו ובכך לעזור גם לסובבים אותו? אודה לך מאוד מאוד על התיחסותך לבעיה תודה מראש, תמי

קשה מאוד לעזור כאשר החולה אינו משתף פעולה ואינו מעוניין בעזרה. זיפרקסה היא תרופה אנטי פסיכוטית ועד כמה שאני יודע לא ניתנת במצבי מאניה דפרסיה אלא בסכיזופרניה. למרות הקושי , יש צורך להביא את האיש לרופא כדי שיתרשם ממצבו ויתאים לו טיפול. יכול להיות שהתרופות שהוא מקבל אינן מתאימות לו ויש צורך להחליפן.

לתמי אכן התרופות שהוא מקבל (כנראה קלונזפם) וציפרמיל עשויות להתאים וגם הזיפרקסה מתאימה למאניה דפרסיה. כמובן שצריך לדעת שהתרופות מתאימות לאדם מסויים ועל כך רק מי שמכיר אותו יכול להשיב. נקודה חשובה נוספת היא משך הנטילה, את הציפרמיל (שהיא אחות של הפרוזק), יש ליטול במשך כשישה שבועות לפני שמגיעים למסקנה שהיא אינה עוזרת, לכן לעתים צריך לחכות בסבלנות. כיוון שיש סכנה במצבו, צריך לשקול גם אשפוז ואולי אשפוז כפוי, בכל מדינה החוקים של אשפוז כפוי מעט שונים. כל טוב דר' גיורא הידש

הדיכאון שלי הולך וחוזר, בפעם האחרונה היה לי נסיון אובדני, עכשיו אני מאושפזת וכשארגיש יותר טוב אשתחרר, מה אעשה כאשר שוב פעם יגיע התקף דיכאון? אני לא רוצה להגיע שוב פעם למקומות השחורים האלה. האם משתגעים מדיכאון ומחשבות שווא ?

שלי יקרה למיטב ידיעתי דיכאון לא מביא לשיגעון, הוא דווקא משקולת כבדה, כבדה מדי, לריצפת המציאות השפוייה והמציאותית. מחשבות שווא הן כן חלק מהחוויה השיגעונית, אבל לא ברור על איזה מחשבות שווא את מדברת- לא נראה לי שיש לך כרגע מחשבות שאת המשיח או משהו כזה. ממחשבות של ייאוש- שגם ניתן לראות אותן כמחשבות שווא, לא משתגעים באמת, רק סובלים מאד. מקווה שהאישפוז יועיל לך ותחזרי לחיים באנרגיות מחודשות. שלך, תמי.

לשלי אכן החוכמה הגדולה ביותר היא למנוע את הדיכאון, דיכאון היא הפרעה שחולפת ומבריאים ממנה באופן מלא, אבל החסרון הוא שהדיכאון עלול לחזור. לכן חשוב מאוד להמשיך את הטיפול התרופתי אחרי ההחלמה וגם להוסיף טיפול פסיכולוגי לטיפול התרופתי. לכן חשוב ביותר למנוע את ההישנות של הדיכאון. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום ובוקר טוב, אני נוטלת רסיטל 20 מ"ג כחודשיים ובאופן כללי אני מרוצה. (יש שיפור של 80 אחוז). כשבוע שאני חולמת, לילה לילה, חלומות על דמויות מהעבר הרחוק (דמויות חיוביות) כשהנושא העיקרי הוא שינוי מקום מגורים, והדמויות משתנות סביב נושא זה. עלי לציין כי אנו מרוצים מאד ממקום מגורינו ורצון זה במציאות אינו נכון לחלוטין. אשמח לדעתך, תודה ויום טוב

יסמין יקרה חלומות הן ראי הנפש, כך אומרים, אבל יש להבין שהשפה של החלום היא לא כמו השפה של המציאות, זו שפה סימבולית שמייצגת את הלא מודע. אם את חולמת על שינוי במקום המגורים, זה לא אומר בהכרח שזה מה שאת רוצה או צריכה לעשות. דווקא נראה לי שהחלומות משקפים את השיפור שאת חווה במציאות, בחוויה שלך, שמתבטאת גם בלא מודע- אולי מקום המגורים מסמל תחושה חדשה בנפש, שיחרור מ"בית הדיכאון" או החרדה שבהם היית למקום יותר נעים של הוויה. כמובן שזו פרשנות שלי. את יכולה להבין את החלום כפי שהוא משקף את עולמך הפנימי. רק נראה שהוא משקף שינוי חיובי שאת חווה, ועל כך יש לברך. כל טוב, תמי.

לתמימי שלום, מודה לך על הפרשנות החכמה, העמוקה וההגיונית כל כך. "קונה" את ההסבר בחום רב. חן חן , יסמין

האם מומלץ שימוש בתרופות לטיפול במצבי רוח מתחלפים (כל מספר ימים) שמלווים בדיכאון (כשהמצב הרוח ירוד). אם כן מהם הסכנות של שימוש בתרופות פסיכיאטריות? האם הם ממכרות? גורמות נזקים? האם יש להתמיד להשתמש בהם כל החיים?

תרופות פסיכיאטריות יכולות להזיק אם הן נלקחות ללא איבחון ומעקב של מומחה. לכן, בשלב ראשון, מומלצת בדיקה של מומחה בפסיכיאטריה, אשר יוכל לאבחן את מצבך הנפשי ולהמליץ על טיפול מתאים.

לריטה אכן הדבר החשוב ביותר הוא איבחון ומעקב של רופא. כיום התרופות בתחום הנפשי "עדינות" כלומר עם מעט תופעות לוואי ואינן ממכרות. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, רקע קטן כתזכורת...נכון להיום אני נוטל סימבלטה 120 מ"ג(עליתי למינון של 120 לפני שבוע בדיוק) ובנוסף גם 900 מ"ג ליתיום. היום הייתי אצל הרופא שלי והוא הוסיף לי אדרונקס 4 מ"ג למשך 4 ימים ואח"כ להעלות ל - 8 מ"ג, כלומר 2 כדורים ביום. נאמר לי שהכדור הזה גורם לדופק מהיר ולעירנות מה שיכול לגרום לעליה בחרדה. רציתי לשאול, ממש לפני שבוע נרשמתי למכון כושר, האם אוכל לעשות ספורט(ריצה,ספינינג) במקביל לתרופה הזו? אני שואל את זה בגלל הדופק המהיר.פשוט יש לי ניסיון רע מאוד עם מרוניל שאף הוא הביא למצב של דופק מהיר ולא יכולתי לעשות שום ספורט כי הייתי מתעייף בשניות. דבר נוסף, האם התופעות לוואי שלו חולפות בדר"כ? מה הן השכיחות ביותר שקיימות?הרופא המליץ לי לקחת את ה - 8 מ"ג ביחד בשעות הבוקר על מנת שלא יפגע לי בשינה. האם זה בסדר?

אפשר לחלק את האדרונקס לפעמיים ביום, בוקר ואחה"צ, בדומה לסימבלטה, או לקחת הכל בבוקר. לדעתי רצוי לחלק כי מדובר בהרבה כדורים. אפשר לעשות ספורט עם התרופות שאתה לוקח, בכפוף לבדיקה במרפאת ספורט (בדיקה ארגומטרית).

לא ענית לגבי התופעות לוואי....האם הן חולפות עם הזמן ומה הכי שכיח? מתי ההטבה(אם בכלל) צריכה להתחיל? דבר חשוב נוסף, ממתי התופעות לוואי צריכות להתחיל? מהיום הראשון לנטילתן? תודה.

שלום אני לא כל כך מבינה את המושג פסיבי אגריסיבי. האם מדובר באדם שלכאורה נראה רגוע אך יש משהו בהתנהגותו שמעצבן אחרים ובכך הוא אגריסיבי? אם אפשר גם להביא דוגמה של התנהגות כזו. תודה

לנטלי אגרסיביות מתבטאת בדרך כלל בתוקפנות ובצעקות ואז קל לזהות אותה. החידוש של הביטוי שאפשר לבטא אגרסיביות גם באמצעים פסיביים ולאו דווקא בפעולה. כמובן שהביטוי הפשוט ביותר הוא "לא רוצה", כאשר אנחנו כועסים על משהו ופשוט מאוד מתרחקים ממנו ולא נותנים לו מה שהוא רוצה או מה שמגיע לו. לא מענישים אותו במעשה אלא במניעה. כמובן שזו תוקפנות לכל דבר אבל לעתים כאשר מדובר בהתנהגות מורכבת יותר קשה לזהות אותה. כל טוב דר' גיורא הידש

חוויות מעידן האינטרנט. בפורום מקצועי אחר, אליו נכנסתי כפסיכולוגית, היה לי מפגש מן העבר. פגשתי שם פסיכולוגית שהיתה לי לפני 10 שנים. החוויה כואבת. זו היתה המטפלת הראשונה שלי. הגעתי אליה במצב של דיכאון, עוד לפני שהיו לי אבחנות, לפני שידעתי מה איתי מבחינה פסיכיאטרית. הגעתי בדיכאון ותוך מספר שבועות של טיפול פסיכולוגי התחלף הדיכאון למאניה, שהלכה והתפתחה לפסיכוזה, ממש מול העיניים של המטפלת הזאת. והיא ראתה, בחוסר אונים ניסתה להפנות אותי לפסיכיאטר, אני לא רציתי, ובסופו של דבר עזבתי אותה, עזבתי את הטיפול, ועזבתי בכעס, כי היא אמרה לי שאני צריכה טיפול 5 פעמים בשבוע, ושאבוא אליה בלי כסף. כמובן שהתכוונה למשהו דמוי אישפוז (מי הולך היום 5 פעמים בשבוע לטיפול?). ברור שגילתה איכפתיות. היא גם ראתה את אבא שלי פעם אחת, כשאני חיכיתי מחוץ לחדר, מדמיינת שהם מתכננים לאשפז אותי. אבל לא קרה שום דבר כזה. אבא שלי יצא כואב כי היא חקרה יותר מדי את העבר שלו, חיטטה לגבי אמא שלו שהתאבדה כשהוא היה בן 14. אבל לא יצא כלום מהפגישה הזאת. היא לא עזרה להורים שלי להבין שאני משתגעת. ולא נתנה לי שום פיתרון. אז עזבתי את הטיפול. תרמתי את כל החסכונות שלי, 12800 שקל לצבא, (שלא יהיה לי כסף מיותר לטיפול פסיכולוגי) ופשוט יצאתי לרחובות. ככה הייתי פסיכוטית עד אחרי רצח רבין. רק אז, כשהפסיכוזה כבר דעכה מעצמה, בלי תרופות, ההורים שלי הבינו ולקחו אותי לפסיכיאטרית. רק אז. והנה אני פוגשת אותה, איזה טובה, איכפתית, בדיונים חצי תיאורטיים על איך מתמודדים עם תוקפנות אצל מטופל, איך מכילים אותה באמפתיה, הכל תיאורטי כזה, בטוח מאחורי ספרים ומאמרים. אבל איפה היא היתה במקרה שלי? נתנה לי לעזוב את הקליניקה שלה, המקום המקצועי הראשון איתו נתקלתי, ולצאת החוצה, במצב שלא היה משתמע לשני פנים, מצב פסיכוטי??? זה כואב לי גם כאיש מקצוע. הסטריליות הזאת לפעמים של חברים שלי לעבודה. אני מתמלאת כאב. איך אפשר להיות כל כך סטריליים מול כאב כל כך גדול של אדם אחר שמולך? צריך לעשות הכל, אבל הכל, כדי לעזור לו. במיוחד כשהוא חולה. לצאת אלי לרחובות ולאסוף אותי ולטפל בי ולהסביר לי, שאני לא אצטרך לבלוע כדורים כדי לצעוק לעזרה נורמלית. אני מסתכלת על הסיפור האישי שלי ממרחק השנים, זה קצת כמו סרט החוויות שלי משם מהכיכר, אבל הזעקה שלי אליה "תעזרי לי תעזרי לי תעזרי" אני לא יכולה להפסיק להרגיש אותה עכשיו כשאני רואה את שמה בפורום ההוא כל כך מתנסחת ורהוטה. כתבתי לה, הצגתי את עצמי, היא זכרה אותי, ואמרה שזו היתה חוויה מטלטלת עבורה לראות מה קרה לי ולא להיות מסוגלת לעזור לי. האם לא היתה מסוגלת או שוויתרה? הניחה? יש בי היום קול שמבקש שתלך אחרי לכיכר הגשומה ולא תיתן לי להיות כל כך לבד שם, יום ולילה ויום. אבל הימים האלה חלפו ואינם. היא כותבת שאינה רוצה לעורר דובים משנתם, מצטטת את פרויד, ואני- הדובים שלי התעוררו, איך אפשר שלא. והיא שולחת אותי לטיפול, לעבד את ההיזכרות הזאת. כמה נוח. שמישהו אחר יתקן את הטעויות שלה, והיא תישאר "סטרילית" ומטולטלת. עם המאמרים יפי הנפש בקליניקה המסודרת שלה. כתבתי לה עוד מכתב. ביטאתי את הכעס שאני מתארת בפניכם עכשיו. נראה איך תתמודד איתו עכשיו. איך תתמודד איתי היום כשאני בריאה, כשאני קולגה שלה, בגובה העיניים. אני שולחת מכאן מחאה כלפי כל אותם אנשי טיפול שאינם ממלאים את מלאכת הקודש שמוטלת עליהם בעבודה עם חולים כמונו. שבשבילם אנחנו חולים, ופחות אנשים עם מחלה. שבשבילם אנחנו אבחנה בDSM ולפעמים נדמה שהם שוכחים את האנושיות שלנו, ובכך גם את האנושיות של עצמם. כמובן שאני כותבת את זה באתר של אדם שונה מאד. דר' הידש הוא אולי הדוגמא הכי חיה ובולטת של פסיכיאטר אחר. איכפתי, מעורב, בגובה העיניים, מתמסר. ויש עוד אנשי מקצוע כמוהו. הרבה. אני אשתדל להיות פסיכולוגית אחרת. הטעם של הבדידות בתוך השיגעון ילווה אותי תמיד כשאפגש באנשים צעירים שפוגשים לראשונה את המחלה הנפשית שלהם. כמה מבעת זה. כמה מפחיד. אני לא אתן להם להיות עם זה לבד. גם אם יבעטו בי. אני ארדוף אחריהם כמה שרק אוכל. ולא אבהל מהתוקפנות שלהם. אני הייתי שם. ואולי בגלל זה הייתי שם. תודה כתמיד על ההקשבה. תמי.

תמי יקרה. אני קוראת את המילים שלך ומשערת עד כמה גדול התיסכול והכעס שלך, הרגשות האלה מובנים לגמרי, אבל אני רוצה שתנסי להסתכל על הדברים לרגע מזווית אחרת. אני לא מתפקדת כאן על תקן הסניגורית של אותה אישה, רק רוצה להראות לך שיש גם אפשרות שהיא פעלה כפי שפעלה לא מתוך רצון להיות "סטרילית" כפי שאת חושבת, אלא מתוך איזה צורך הגנה עצמית שלה. מהמעט שהיכרתי אותך כאן בפורום הזה, את מצטיירת כאדם חזק מאוד, לא יודעת אם זה בגלל (בזכות ?) המחלה, החוויות שעברת, ההתנסויות הקשות שחישלו אותך והפכו אותך לדמות המיוחדת והעוצמתית שאת, אבל השורה התחתונה היא החוזק שלך, ואני חושבת שעליך לקחת בחשבון שאולי (קרוב לוודאי) שלא כולם התברכו בחוזק שלך, וזו אכן ברכה. אין לי מושג מי היא אותה אישה, אין לי מושג איך נראים החיים שלה או באיזו תקופה בחייה נפגשתן לראשונה, יתכן שהיא בעצמה היתה בתקופה שבירה יותר בחייה שלה, והלא אסור לנו לשכוח שגם מטפל הוא בראש ובראשונה אדם שחי את חייו שלו, ואי אפשר להפריד בין הזהות האישית שלו לזהות שלו כמטפל. אין לי ספק שגם אז נגעת בה (לא רואה אפשרות אחרת), אין לי ספק שהיא רצתה לעזור לך, אבל אני חוששת שהיא לא ידעה כיצד. שוב, אני רק מעלה השערות אבל נראה לי הגיוני שבין 2 האופציות שהצגת כאן: חוסר רצון לעזור ומנגד - התמסרות טוטאלית ומוחלטת למטופלים, יש גם אופציה נוספת, מעין אופציית ביניים והיא - רצון כן ואמיתי לעזור, אבל חוסר אפשרות (רגשית ? מקצועית ?) לעשות זאת. אני מצטערת שהמפגש הזה עם העבר עורר בך את הדובים הישנים. מניסיונך, מה גורם להם בדרך כלל לחזור שוב לישון ? חיבוק אבישג

אבישג היקרה את חכמה וצודקת. כתבתי לה לפסיכולוגית, והיא הביעה צער כן על הסבל שעברתי. זה מה שהייתי צריכה כדי להפוך את הכעס והתיסכול פשוט לעצב, כאב שהשתחרר עם הדמעות וחזרה של הבנה סליחה ואהבה לאישה הזאת, שבזמנו מאד אהבתי. באשר לחוזק שלי- אני אחרי הכל דמות וירטואלית כאן, אל תהפכי אותי לכזאת חזקה, יש בי עוצמות אבל הן לשני הכיוונים, מאנית דפרסיבית בנשמה, הרבה אנרגיות מול חוסר עצום בהן, ובינהן אני מתנהלת בעולם, מנסה לשמור על יציבות. כשאני מתפרצת, זה מתוך כאב. כל התפרצות היא מתוך כאב, זה ברור. להיבהל מהתפרצות זה דבר מובן ואנושי, ויחד עם זאת, פוגע. היא לא אשמה שסבלתי. למעשה הסבל הזה היה חלק מהדרך. ואולי גם הכעס הזה, שהולך ומשתחרר, ומפנה את מקומו לאהבה וסליחה. כי האשלייה שאנחנו באמת שולטים על גורלינו היא אשלייה. יש לאמונתי כוח עליון שמכוון דברים מסויימים, אנשים נפרדים, נפגשים, עוצמות כאלה של התרחשות, האם הכל מקרי? האם זה מקרי שיש לנו כאן אחד את השני בפורום הזה? שיש לי אותך, אבישג, את כולכם, כל פעם שאני רק משמיעה את כאבי? האם זה מקרי שבפורום מקצועי מכל האנשים שנפרדתי מהם בחיי אני פוגשת אותה, את הפסיכולוגית שהיתה לי, שאצלה התחיל מסע, שבקרוב יסתיים כשאסיים את בחינת ההתמחות שלי בקיץ? לדעתי זה לא מקרי. ויש בזה מן הנחמה, לדעת שכולנו חלק מריקמה אנושית אחת גדולה, משפיעים ומושפעים, מקבלים ונותנים, וגדלים ביחד לעולם טוב יותר. ובאווירת וולט דיסני זאת, אשכיב את הדובים שלי לישון, הם די עייפים. לילה טוב, תמי.

תמי כתמיד , טוב לקרוא את דבריך, אין בי ספק שתהי מטפלת מעולה. לפעמים אני מרגישה שאני רוצה להיות מטופלת שלך , שתעטפי אותי בחמימות שלך דבר שאני לא מוצאת במטפליי, אין לי ספק שאת אדם נדיר וטוב לשמוע ממך כל פעם מחדש. בחום, ורק טוב , מיטל

תודה מיטל על דבריך החמים. גם לך רק טוב, ולילה טוב, תמי.

שלום רב, ראשית, אני חייב לציין שראיתי בפורום כי אתה מתייחס לכל הודעה בצורה ממש מכובדת ומקצועית ועל כך מגיע לך תודה רבה. שירבו בישראל רופאים כמוך! שתהיה בריא עד 120! מצטער על כך שהודעתי ארוכה, אך הרקע הקשה שלי הוא מאוד חשוב להבנת מצבי ומתוך כך אולי ניתן לייעץ לי להשתחרר ממחלתי. אני סובל כבר כמה שנים מ-ocd של מחשבות טורדניות. בנוסף אני סובל מדפרסונליזציה וגם מדראליזציה שממש מקשות עלי את החיים. אני אדם שעובד וממש קשה לי להיות מרוכז בעבודה בעקבות ההפרעות המטרידות הללו שהתחילו אצלי ללא סיבה מובנת (יתכן והם בגלל איזה טראומה שעברתי או צעקות/קצת מכות מאבא שלי?). לכל אורך הזמן אני נמצא בטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי אצל מומחים בתחום (החלפתי כמה מטפלים עד שהגעתי אליהם). כמובן שהטיפול הפסיכולוגי לבד לא עוזר ולכן אני נוטל גם כדורים (ניסיתי גם טיפול הומיאופתי שלא עזר, המחלה שלי היא עקשנית). ניסיתי מגוון רחב של ssri שלא עזרו, אלא רק הקלו במידה מסוימת על המצב ורובם אף גרמו לי להיות ישנוני (תופעת לוואי מאוד מעצבנת). ניסיתי בעבר מינון גבוה של ssri כמקובל ל-ocd, אך זה גרם לקצת מאניה ולכן אני מסוגל לקחת רק כמות מינימילית (למשל חצי סרוקסט שגם מרדים אותי). כנראה שאני ממש רגיש לכדרוים. ניסיתי גם ממשפחת ה-mao שג"כ לא עזר. ניסיתי מס' תרופות שונות של נוגדי פסיכוזה (רספירדל, זיפרקסה, גיאודון ועוד), שגרמו לי לתופעות לוואי של עייפות חמורה (אפ' רבע מ"ג רספירדל) שהפריעה לתפקוד שלי ולכן הפסקתי לקחת נוגדי פסיכוזה למרות שידוע כי הם עוזרות למצבי דפרסונליזציה/דראליזציה אולם אני חייב להמשיך לתפקד בעבודתי ואינני יכול להיות רדום. בעקבות כך, הפסיכיאטר המליץ לי לפני כמה ימים לקחת חצי אדרונקס כל יום (לנסות את ה-nri)+ פרוזק אחד ביום (בטענה שיש לה הכי פחות תופעות לוואי מה-ssri, למרות שסרוקסט הכי יעילה). שאלותיי הן: האם המינון הנמוך הזה יכול בכלל לעזור לי? (מינון גבוה גרם לי בעבר למאניה) כדאי לשלב nri ו-ssri, הרי זה יכול לגרום למאניה?! שייך לקחת רק nri? nri לא עלולה להגביר את התחושות של ה-ocd/דפרסונליזציה/דראליזציה? יש סיכוי להטבה משמעותית במצבי ללא נוגדי פסיכוזה? תוך כמה זמן מנטילת אדרונקס? יתכן שהבעיות שלי נובעות מבעיה נוירוליגית ולכן כדאי שאעשה בדיקות נוירוליגיות? איזה? לבעיות הנוירולוגיות הללו יש פתרון מהיר או שגם להם הפיתרון הוא לא פשוט? מצבי הוא כרוני. האם כל חיי אסבול ואחיה על כדורים שלא עוזרים?! לסיכום, אודה לך מאוד אם תענה לי על שאלותיי. אני מצטער ששאלתי כ"כ הרבה, אבל אני מאוד לחוץ ממצבי הקשה ורציתי לשמוע ממך את דעתך בנושא. אשמח מאוד גם אם תציע לי פתרון לחיים המרים שלי שבעצם אינם חיים. אינני רוצה להתאבד רק כדי לא לגרום סבל למשפחתי אבל להמשיך לחיות כך גם איני מסוגל. תודה מראש

שלום, תחילה אשיב לך באופן כללי ואחר כך אפרט. OCD עלולה להיות עקשנית ולעתים התגובה לתרופות ולשיחות לא כל כך מהירה ומלאה. לכן צריך הרבה מאוד סבלנות. ישנם בארץ מספר מומחים לבעיה זו בעלי שם עולמי לכן במקרים מורכבים אני מייעץ להגיע לחוות דעת שניה וטוב לשמוע דעה של מומחה. כל נוגד דיכאון עלול לגרום לפעילות יתר וגם השילוב שציינת, מדובר על תופעת לוואי שלא חייבת להיות (אם מחליפים את התרופה) אבל עלולה להיות. כל התופעות שתיארת קשורות לחרדות, גם OCD וגם דפרסונליזציה וגם דהריאליזציה. כך שאולי דווקא התרופות נוגדות החרדה כמו וואבן או לוריוון עשויות להקל במידה רבה גם אם לא לפתור את כל הבעיה. הייתי בודק גם לכיוון של הפרעת קשב, לעתים רגישות יתר לתרופות עלולה להיות עדות להפרעת קשב וריכוז. כדאי להבדק אצל נאורולוג למרות שאני חושב שהבדיקה תהיה תקינה, אבל כדאי להיות בטוח. כל טוב דר' גיורא הידש

אם יש לך מניה (בנוסף ל-OCD) אז הטיפול צריך לכלול ליתיום או דפלפט בנוסף לפרוזק. אם אין לך פסיכוזה אז אין צורך בתרופה אנטי פסיכוטית. כפייתיות יכולה להיות גם חלק מסכיזופרניה ולא אבחנה בפני עצמה.

שמעתי על טיפול בהיפנוזה להרזיה. בת 36. 163 . 70 ק"ג. עוסקת בספורט,לא מגזימה באוכל,ולא מרזה. א. האם יש סיכונים או סיבוכים שעלולים להיתפתח. ב. האם מומלץ? ג. האם זה אפקטיבי לטווח ארוך. בתודה מראש.

למאיה היפנוזה היא כלי חזק מאוד שיכול לעזור בתחומים רבים וגם בהרזיה. חשוב להגיע לאיש מקצוע שלמד ויש לו רישיון לעסוק בהיפנוזה. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לכם בחודש האחרון יש ירידה במרוניל למאה חמישים ואחד קלונקס ביום אני נוטלת את הכדורים ביום ובלילה אין לי צורך לעוד שבעים וחמש מרוניל ואפס וחצי קלונקס. התחלתי לעבוד בשעות הבוקר כמו שאמרתי לך, אני חוזרת הביתה בשעה 12 בצהרים ותמיד בפחד שלא יתקוף אותי החרדה אז כבר בצהרים אני נוטלת את המרוניל והקלונקס מה אתה מציע לי לעשות כדי לא לחשוב על החרדות שלי ושהיום יעבור לי בכיף וללא חששות כל הזמן (דרך אגב אני אשה מאד עסוקה גם בבית ממש ללא מנוחה חוץ מהצהרים) . עוד דבר איך אני יכולה להמנע משינת הצהרים ולתת ליום לעבור ללא שינה כי ממש התרגלתי לזה וזה מתאים לאדם מבוגר להיות כזה ולא לבחורה צעירה כמוני. אני אני רוצה קצת טיפים איך לנסות בעזרתכם לחיות קצת יותר טוב מהיום. תודה על העזרה והתמיכה הרבה.

ניתן לקחת את כל הכדורים בלילה לפני השינה וכך תהיי פחות עייפה בשעות היום. ההשפעה של התרופות היא ל-24 שעות ולכן אין סיבה לקחת אותם באמצע היום. תקחי את כל הכמות היומית בלילה לפני השינה.

לגלית כמובן שחשוב להוסיף את הדברים הטובים בחיים, פעילות גופנית, לצאת לבלות עם בעלך למרות הלחצים תחביב וכך הלאה. תמצאי דברים שאת נהנית מהם והם גורמים לך סיפוק כל טוב דר' גיורא הידש

אני בדיכאון בגלל מחלת אימי. הדבר היחיד שמחזיק אותי "נורמלית" זו העבודה. כל היום מחוץ לעבודה אני נאנחת ומדברת אל עצמי שעלי להיות חזקה למען אבא שלי והילדים. האם כדאי להזמין תור לפסיכיאטור או שכך צריך להיות?

לדליה התשובה כפולה, כך צריך להיות ואפשר להזמין תור לפסיכיאטר או פסיכולוג. כלומר מדובר בתהליך טבעי ומובן שאפשר להתמודד אתו לבד. יחד עם זאת אנשים רבים מבקשים הקלה ויתכן שהרפואה יכולה להציע הקלה, או בשיחות או בתרופות. מה שמתאים לכל אחד ואחת. כל טוב דר' גיורא הידש

ד"ר שלום, אחי היה היום אצל פסיכיאטר והוחלט על טיפול ברספנדל, מהי מידיות התגובה לכדור? תודה

שלום, כמובן שמידת התגובה תלויה באבחנה, בכל אופן אחוזי ההצלחה של טיפול תרופתי עם מעקב ושיחות הם גבוהים בסביבות 80%. כל טוב דר' גיורא הידש

אשמח לדעת האם כדור זה מטפל בפסיכוזה טרם איבחון מלא של הבעיה, או שמתן מרשם לכדור זה מצהיר כוונות על סכיזופרניה או משהו אחר? תודה

שלום, התרופה נמצאת כתרופת קו ראשון (תרופה ראשונה) להתקף פסיכוטי ראשון בסכיזופרניה. לעתים רופאים מעגלים פינות כדי לקבל את האישור לרספרידל מהבקרה של קופות החולים גם מתי שאין מדובר בסכיזופרניה. בכל אופן עצם האישור לתרופה אינו קובע את האבחנה והאם משהו סובל מסכיזופרניה. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, יכול להיות מצב שאחרי שנתים של שימוש בסרוקסט במינון גבוה(40) ההשפעה שלו תפסיק למרות שאני לא מפסיק לקחת מידי יום? תודה

לדין הסרוקסט אינו ממכר ואין ירידה בהשפעתו בנטילה ממושכת, האם יתכן שמדובר בהחמרה במצב הנפשי ללא קשר לסרוקסט? כל טוב דר' גיורא הידש

אני נוטלת את התרופה וגיליתי שאני בהריון מה עליי לעשות???? האים מסוכן????? האים בהריון חרדות פוחתות או מתחזקות ע"פ ניסיונך???

לרות קודם כל להירגע. הסרוקסט נחשבה לבטוחה בהריון, לאחרונה פורסם מאמר על סיכונים מסויימים, לכן הדבר הנכון ביותר הוא להתייעץ עם המכון הטרטולוגי בהדסה ולשמוע מה דעתם על סרוקסט והריון. אני חושב שתשובתם תרגיע אותך. בדרך כלל המצב הנפשי משתפר במשך ההריון אבל לא תמיד ולא אצל כולם, כך שחשוב להתייעץ עם הרופא מה דעתו לגבי מה שיקרה אצלך. בכל מקרה אם תחליטי להפסיק את הסרוקסט אז לא להפסיק בבת אחת אלא בהדרגה. כל טוב דר' גיורא הידש

עיניים חומות חולות בתוך האישונים כמו מאפלה נקודות אור אדומות דיכאון דמעות כחולות שנושרות לך על הצוואר שמלה מקושטת פרפרים את יודעת שקשה ככה. ידיים קפואות רוצות מגע אפילו של כלב אבל ידיים קשורות ל מיטה אדם בריא מולך נראה כל כך לא מציאותי לוקח דגימה מוריד שסוע בתוך ידך במסדרונות יש תחרות מי הכי שפוי את לא משתתפת. רגליים קטנות מסתבכות בחוטים של שמיכה שיר בלילה בוקע מתוך חדר חשוך דמויות אפורות על הקיר קיא בתוך שקית שקופה וביקור כל שעה וחצי. עיניים חומות רוצות עולם שפוי כשתפסו אותך הרגשת מוגנת עכשיו לא צריך להתמודד עם כל העולם בחוץ בחלום את רצה למקום אחר כחול את חופשייה בלי חוטים בלי חבלים בלי כדורים אבל זה רק חלום אף אחד לא יודע כמוך איך זה לחיות שם בלי אף אחד שיעזור להיות לבד גרה בתוך דיכאון.

הדר תודה תודה תודה. בכיתי מדבריך. רוצה להיכנס איתך לתוך הבדידות הזאת, במחלקה. לתת לך יד ולשחרר מהכבלים, החוטים, הכדורים. הנפש שלנו חזקה מהדיכאון הזה. בואו ניתן ידיים ונצא ממנו, יחד, מחוזקים. בואו נכריז מלחמה על המוות הפנימי הזה. בואו נהפוך את הדיכאון לכוח הכי חזק בעולם, כוח שמנפץ את הבדידות ומגיש יד לכל מי שסובל כל כך מהמחלה האיומה והבודדה הזאת. את כותבת מקסים. יש לך עוד? שלך, תמי.

תודה לך,תמי.אני שמחה שהצלחת להתחבר לדברי אך גם עצובה על כך. אני מקווה שאנחנו יותר חזקים מהדיכאון הזה.משהו בפנים אומר לי שכן,יש עוד תקווה והוא לא ינצח אותנו! יש לי עוד שירים אם את רוצה לקרוא באתר הבא,הנה קישור: http://stage.co.il/Authors/24245 רק טוב שלך, הדר

הדר, נכנסתי רק לשאול שאלה אך כותרת השרשור שלך גרמה לי להכנס. מאוד התרגשתי משירייך, קראתי רבים, את כותבת מאוד נוגע, זורם, חזק. דמעות של הזדהות בעיני. גם אני כותבת באתר - בפורום השירה שם, משתחררת מהכאב. גם התגובות החמות , החיבוקים הוירטואלים שאני מקבלת כתגובה לשירי מאוד עוזרים. אני משתתפת קבועה שם, אשמח לראות אותך שם. בתקווה לרגעים של אושר אני

שלום. אני נוטלת למיקטל ליצוב מצב הרוח, כבר כשנתיים. במשך הזמן הזה חטפתי כמה פעמים מעין רעידות של העצבים בכל הגוף- ממש רעד שמפריע לתפקוד- לא יכולתי לכתוב בשיעורים, היה קשה לי להשאר ישובה על כסא, ממש בלתי נשלט. ידוע לי שזוהי תרופה שמיועדת לחולי אפילפסיה. האם יתכן שתרופה שכזו, שמשפיעה על המוח, תגרום לשינויים או הרגלים מסויימים לגוף,כך שבמקרה תתפתח אצלי מחלה שלא היתה לי, כמו אפילפסיה? מה ההסבר לתופעה שתיארתי לדעתך? תודה מראש.

ללולה איני יודע מה ההסבר לתופעה שתיארת אבל בטח שאין מדובר בהתקף אפילפטי וכנראה לא מדובר בתופעת לוואי של התרופה. יתכן שמדובר בחרדה ומתח יתכן שבגורם אחר, בכל אופן כיוון שאת נוטלת תרופה שגם נוגדת אפילפסיה אז אפילפסיה כנראה לא תהיה לך, בכל מקרה בודאי שלמיקטל אינה גורמת לאפילפסיה. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לך דר הידש יש לי בעיה והיא שיש לי ידיד בן 20 בערך שסבל ככה הוא טוען בהפרעה דו קוטבית ופסיכוזה וזה עבר לו בעקבות הכדורים שהוא שותה הייתי רוצה לדעת אם באמת המחלה הזאת עוברת כלומר אם לוקחים כדורים המחלה לא תוכל לחזור על עצמה ובנוסף לפי דעתי מהפרעה הדו קוטבית נגרם לו דיכאון וגם לזה הוא שותה כדורים עכשיו הבעיה שלי היא .... אנחנו רוצים להיות בקשר אבל אני מונעת את זה כי אני לא יודעת אם אני עושה נכון בכך שאני יהיה איתו בקשר מכיוון שיש לו הפרעות נפשיות וזה מרתיע אותי הייתי שמחה אם היית מסביר לי מה ההפרעה הדו קוטבית והדיכאון ואם אני יכולה להיות איתו בקשר ותוך כדי הקשר גם לעזור לו פחות או יותר במצב שהוא נמצא עכשיו אשמח אם תענה לי תודה רבה מור!

למור הפרעה דו-קוטבית היא הפרעה מחזורית של פעילות יתר ודיכאון, פעם פעילות יתר ופעם דיכאון. התרופות שניתנות הן בדרך כלל מייצבות ולעתים מוסיפים נוגד דיכאון עם צריך. באופן עקרוני התרופות המייצבות צריכות למנוע את המחזוריות של פעילות היתר והדיכאון והאדם הוא יציב ורגיל כמו כל אחד אחר. בקשר לכניסה לקשר כמובן שהבעיה היא נרחבת יותר. ההפרעה הנפשית היא רק חלק מהאדם ולאדם עצמו ישנן תכונות טובות ורעות כמו לכל אחד אחר. כמובן שהפרעה דו-קוטבית אינה יתרון לאדם (כפי שכל מחלה אחרת, סוכרת, לחץ דם גבוה או נכות אורטופדית) אבל לא לפי נקודה זו בלבד הייתי מחליט לגבי הקשר. כל טוב דר' גיורא הידש

בהמשך לשאלתי ולתשובתך מ 16.1אכן אני מרגיש עייף וחסר עירנות כמעט לגמרי במשך כל היום אם כי יש השפעה הרגעתית טובה. האם תופעת העייפות צפויה לחלוף ? מתי כדי לעלות לכדור שלם 30 מ"ג? מתי הכדור משפיע במלואו? בתודה מראש .

המינון הטיפולי של רמרון הוא 30-45 מ"ג ליום. ניתן לעלות במינון לכדור שלם לאחר 4 ימים. צפוי שתופעת הלוואי של עייפות תפחת במינון יותר גבוה. ההשפעה של התרופה מצטברת והיא תתחזק בשבועות ובחודשים הבאים.

ליצחק תודה לדור ואני מצטרף לדבריו כל טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר הידש, אני משתמש בתרופה בשם:אפיקסור" ברצוני לדעת מה תופעות הלווי שלה ומה מטרתה. אודה לך מאוד אם תשיב לי טומי

הנה קישור על התרופה "אפקסור": http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=283

לד"ר הידש שלום! אני אשמח אם תיקרא את פניתי ולקבל תשובה ממך ישירות אז ככה: אבי חולה בדיכאון, ואני פוחדת שאני בדרך שלו, אני ניחשבת לחולה סכרת עדיין לא מטופלת בתרופות ולא בכלום הבעיה היא שאיני מקבלת את העובדה הזאת של המחלה!!!! זה גם תורשתי, וזה מוביל אותי לעצבים, לחץ פנימי ואם זה לא מספיק גם מריבות במישפחה עם החבר וכו.... זה אחד מהנושאים שממש מטרידים אותי, אך כאן זה לא ניגמר אניהייתי רוצה לדעת איך מקבלים חופש? איך מנסים להירגע כשרע לי ואני עצבנית? זה רק מזיק לי ומכניס אותי לדיכאונות ובכי רב. יש מצבים שאני יושבת עם עצמי וחושבת, ואוטומטית מתחילה לבכות אני ניזכרת בכובד שיש מעלי וזה מעציב אותי נורא... השאלה היא איך אני מבדילה בין דיכאון לבין עצב ?ואיך אני יכולה להיתגבר על זה? ולנסות להירגע כדי שאני יוכל לעשות את החיים הנורמלים שלי מבלי לפחד מכל דבר ובלי להילחץ מכל דבר. כשהייתי יותר צעירה הייתי קמה בבוקר מיתאפרת, יוצאת יותר לבלות עם חברות, שומעת מוזיקה ןדברים שמחים כיום אני לא עושה את זה כי אין לי חשק ורק חושבת על כל מה שעובר עלי ועושה לעצמי סרטים בראש כמו: מה היה קורה אם הכל היה אחרת ? והייתי עושה את הדברים שונים ממה שעכשיו? ולמה זה קורה דווקא לי או דברים כאלה...??? הייתי מאוד רוצה לחזור לעצמי כדי ליהיות שוב צעירה בנפש ולא רק בגיל אני בחורה בת 28! אשמח אם תענה ותעזור לי איך אני יכולה להיתמודד עם המצב הזה? תודה המדוכאת

מדוכאת יקרה אין ספק שאת מאד סובלת. אם זה דיכאון או עצב, איש מקצוע אולי יכול לאבחן. אבל בכל מקרה, למה לא לפנות לעזרה של פסיכולוג? גם אם זה משבר נפשי שאינו ממש דיכאון, למה לא לטפל בעצמך, לתת לך את המקום שדרכו תוכלי להתחזק ולגדול? ממליצה בחום על טיפול פסיכולוגי. מנסיון אישי. שלך, תמי.

שלום, את קוראת לעצמך "המדוכאת" כי את מרגישה שמשהו לא בסדר...., השאלה תמיד עד כמה העצב או מצב הרוח הירוד פוגע בתפקוד, כפי שאת כותבת, היחסים החברתיים והחשק נפגעו די הרבה. בכל אופן שיחות מאוד מומלצות, גם למצב הנוכחי וההבנה והקבלה של הסוכרת והדיכאון אם הוא ישנו. כמובן ששיחות=פסיכותרפיה עשויים למנוע דיכאון בעתיד, כך שהחשיבות של שיחות רבה מאוד. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לך אחותי אושפזה מספר שבועות בבית חולים פסיכיאטרי ידוע במרכז . אני גם הייתי מאושפז באותו בית חולים לפני 25 שנים ! . כשאחותי קבלה לידה את סיכום המחלה , נדהמתי שכתבו שאחייה סובל ממחלה נפשית ( סכיזופרניה ) , וזאת למרות שחלף דור שלם מאז . וכמובן מאז השתנו הרבה דברים , ואכי מוזר ששבועיים בתום האשפוז התגייסתי לצבא . ואני מטופל במינון נמוך של - ליתיום ( 600 מ"ג ) . שאלות - האם לרופא מטפל בבית חולים פסיכיאטרי בסמכותו לפנות לתיק הרפואי של קרוב משפחה , שאושפז לפני דור שלם , ומאז לא היו אשפוזים ? האם הרופא המטפל של אחותי לא הייה צריך את הסכמתי לכך ? אם ביצע זאת . הכיצד ניתן לקבוע שאני סובל מסכיזופרניה , אחרי דור שלם ? שלא היו לי אשפוזים . בתודה מראש ניהול

הפסיכיאטר בבית חולים הסתמך על מה שאחותך אמרה לו. הוא לא בדק את התיק שלך ולא חדר לפרטיות שלך. הטיפול כרגע באחותך ולא בך. אתה יכול להמשיך לישון בשקט.

לגלבר אני מסכים עם דור שהסיכוי שהרופא בדק או מצא את התיק הרפואי שלך קלוש ביותר. אבל לא הייתי ממהר לקבוע אבחנה של סכיזופרניה על סמך דבריו של קרוב משפחה (במקרה זה אחותך), אני מניח שהדברים נעשו בתום לב ללא מחשבה מרובה.... כל טוב דר' גיורא הידש

לפני קצת יותר משנה, התחלתי לגלוש באתר זה ושאלתי הראשונה הייתה בקשר לעייפות כרונית ונוראה שיש לי. כתבתי אז לד"ר הידש שהטיפול שלי הוא טגרטול, קלופיקסול ואיטומין. (אבחנתי- סכיזואפקטיב) ד"ר הידש אז ענה לי שאיטומין וקלופיקסול הם שניהם אנטי פסיכוטיים ואין צורך לקחת את שניהם.בד בבד דור הסביר לי בפרוט על המחלה סכיזואפקטיב (חליתי לפני 18 שנה בעת לידת ביתי, ו9 שנים ראשונות הייתי רק על ליתיום, אליו לא הגבתי, וסוערת מאוד. לפני 9 שנים אובחנתי מחדש, והתחלתי לקבל טגרטול ואת הסמים הנרקוטיים קלופיקסול ואיטומין שעשו ממני זומבי מטושטשת ועייפה). אחרי תשובתו של ד"ר הידש התחילו מלחמות עם הרופאה שלי להוריד את האיטומין. זה היה קשה מאוד לשכנע אותה אבל בסוף הורדתי בהדרגה וחיי השתפרו, אם כי לא לגמרי, כי המשכתי לקחת קלופיקסול.בסוכות 2005, החלטתי גם על הורדת הקלופיקסול והתחלתח ליטול רספרדל. והחלפתי את הרופאה המבוגרת שטיפלה בי ב9 השנים האחרונות, ברופא צעיר יותר וגישתי הייתה הרבה יותר אסרטיבית כלפיו כי כבר ידעתי הרבה יותר על התרופות ועל המחלה-כמובן בזכותכם. גם מעובד ת שיקום של ביטוח לאומי דרשתי יותר יצירתיות בטיפול בי והיא הכניסה אותי לתוכנית הכשרה ואני עובדת כבר מתחילת ינואר כאמור, כמזכירה ומנהלת משרד ומצליחה מאוד מאוד בעבודתי. הרופא החדש החליט על טיפול בטגרטול ורספדרל וגם אחרי כחודש העלה לי קצת את הריספרדל. ברצוני לציין לכל המעונין - ריספרדל היא תרופת פלא, והלוואי שהייתי מקבלת את המחלה עכשיו,עם 'הדורות החדשים' של התרופות ובכלל האינטרנט, ולא לפני 18 שנה- אז קיבלתי טיפולים מיושנים ולא מתאימים וסבלתי כל ה18 שנים אילו, סבל רב רב. גם הטירוף של העישון מתחיל שלהיות יותר בשליטה ואני מתחילה פעם נוספת בסוף חודש זה סדנה להפסקת עישון, וכמו שדור כתב לי לא מזמן- אולי אצליח להוריד את הכמות ההיסטרית של הסיגריות למשהו יותר סביר, בגלל שהפסקתי את האיטומין והקלופיקסול.נוסף לטגרטול ולרפרדל אני לוקחת גם דקינט לכאבי שרירים שגורם הרספרדל, וקצת קלונקס נגד החוסר שקט- הRESTLESS הזה שנגרם מהריספרדל והדקינט. אמשיך לעדכן אתכם בהתקדמות החיובית הזאת ובאמת, אתם עזרתם לי לקבל תובנות ולהיות יותר מודעת ויותר בשליטה לגבי תרופות פסיכיאטריות ורופאים פסיכיאטרים- שהם בדיוק כמו כולם, לא יודעים הכל. לא אלוהימים הם בשר בדם ועושים עלינו נסיונות עד שמוצאים את הטיפול האופטימלי. האמת היא שאני עושה גם המון נסיונות בעצמי לגבי שעות לקיחת התרופות הנ"ל, ולסדר לעצמי סדר יום קבוע ומדויק שהוא תרופה בפני עצמה. תודה תודה לכם, חיה . הטיפול של טגרטול +ריספרדל- פשוט עושה בי נפלאות ואני פתאום נזכרת מי ומה הייתי לפני 18 שנה, (קצינה בכירה בתפקיד בכיר וקשה בצבא קבע.) אני לא אפרט את כל ההיסטוריה הכואבת של 18 השנים האחרונות, ולא בוכים על חלב שנשפך, אבל אני מתחילה לחזור לאותה אני מבחינת תיפקוד וכל ההתנהלות בחיים. כאמור, יש לי תופעות לוואי מהרספרדל של כאבי שרירים ונוקשות בשרירים, ובכל זאת החלטתי לקחת דקינט ולצערי אני חייבת לקחת איתו גם קצת קלונקס (בגלל התופעה של העוררות יתר של הדקינט. וזה ממש עוזר. כיום אני עובדת כבר כמעט חודש כמזכירה בכירה ומצליחה מאוד בעבודתי וכאמור- כל ההתנהלות שלי בכל שטחי החיים השתנתה לטובה וללא היכר- וזה קודם כל בזכותי- המודעות שתמיד הייתה והמוטיבציה הגבוהה- אבל גם הרבה בזכותכם- ד"ר הידש ודור, שכבר יותר משנה מעירים את עיני, ונותנים עיצות והארות שפשוט מחזקים לי את התובנות ועוזרים לי לחזור לכמעט מה שהייתי מבחינת ההתנהות בכל שטחי החיים. (כמובן המשא של ה18 שנה הארונות עוד מעיק ויוצר מרירות כלפי כל הפסיכיאטרים הלא כל כך טובים שטיפלו בי כל השנים הללו והתרופות האיומות והלא מתאימות שקיבלתי כל כך הרבה שנים.

תודה על העידכון- זה באמת נפלא לשמוע ומחמם את הלב. שתמשיכי להרגיש רק טוב חיבוק אריאל

לאריאל טוב לדעת שאת מעיינת בפורום למרות שאינך כותבת..., מה שלומך? איך עובר הסמסטר השלישי? מה קורה איתך? הידש

לחיה היקרה, שמחתי לעזור לך ועוד יותר שמחתי לשמוע שזה מאד עזר לך. את בכיוון הנכון. נקווה שתוכלי בהמשך להיגמל מהדקינט ומהקלונקס ולהישאר רק עם התרופות האחרות. תופעות לוואי קשורות לא רק לאיזה תרופה אלא גם איזה מינון. כאשר תרגישי טוב תוכלי לרדת גם בעישון הסיגריות. תמשיכי להתיעץ איתנו בכל שאלה שמטרידה אותך. בברכה, דור.

לרונית תודה, תודה על העידכון ועל המילים החמות, זו הסיבה שאני כל כך אוהב להיות בפורום, הצלחת לתאר את מטרת הפורום והתועלת ממנו ונהניתי מכל מילה. מכתבים כאלו נותנים לי את הכוח להמשיך. תסתכלי מספר עמודים אחורנית ותראי מה כתבתי על אושר, אכן גרמת לי אושר ושמחה. יופי שאת עובדת ונהנית ונדמה לי שגם מאושרת, אולי זה הזמן הנכון להוסיף לטיפול שיחות? תודה לך הידש

בס"ד היי ד"ר הידש, כבר זמן רב לא כתבתי כאן, לצערי אני צריך לשוב ולכתוב כאן (אם אני כאן זאת אומרת שיש לי בעיה) אז ככה: להזכירך אני נוטל דפלפט 500X2 עקב הפרעה דו קוטבית מסוג 2. יש לציין שמעולם לא עליתי למאניה מצד עצמי אלא רק עקב טיפול תרופתי שניתן לי. הבעיה הנוכחית היא כזו: אני פשוט לא נרדם בלילות, באופן קבוע!!! העניין כבר מאוס עליי, משבש את שיגרת יומי ואני אינני יודע מה לעשות. דיברתי עם הפסיכיאטרית המטפלת, היא נתנה לי קלונקס חצי מיליגרם, העניין הוא שהוא לא בדיוק עוזר והוא גם ממכר, ואני רוצה טיפול קבוע כי נמאס לי! אני מעוניין שתציע לי תרופה שאינה ממכרת שאוכל לישון כמו שצריך בנוסף אני לא מפסיק להתקל בחרדה חברתית מזה זמן רב, למעשה מאז ומתמיד, אבל היו תקופות טובות יותר ותקופות פחות טובות גם על כך שוחחתי עם הרופאה והיא אמרה כך "אני מאמינה שיש בך את הכוחות להתגבר על הבעיה הזו גם בלי תרופות והתרופות המוצעות לבעיה הזו עלולות להעלות אותך למצב מאני" זה בערך מה שהיא אמרה אני מחפש, תרופה אחת שתפתור לי את שתי הבעיות בלי שאני אצטרך לעלות למאניה שלא מרצוני ולהגיע לאישפוזים חוזרים ונשנים האם יש דבר כזה? אשמח אם תמצליץ על דברים ספציפיים תודה רבה אני כבר מיואש לצערי

לאלמוג טוב לשמוע ממך למרות שכפי שאתה אומר אין זה בהכרח סימן טוב, אולי תכתוב כמה פעמים גם שאתה מרגיש טוב וכך נמנע את המצבים הגרועים.... בכל אופן לשאלותיך, למרות שפעילות היתר הייתה בגלל תרופות, אין לכך חשיבות מבחינת האבחנה והטיפול ומדובר בהפרעה דו-קוטבית. אכן כל התרופות נוגדות הדיכאון עלולות להכניס לפעילות יתר, לכן כנגד החרדה החברתית אפשר ליטול תרופת הרגעה כמו קלונקס (מדי פעם אין בכך בעיה), או לפנות לטיפול קוגניטיבי/התנהגותי אשר נמצא יעיל בהפרעות של חרדה חברתית. הקלונקס אכן אינה תרופה לשינה, היא מרגיעה ואז קל יותר להרדם אבל אין מדובר בתרופה לשינה. אני מקווה שהקושי להרדם אינו נובע מהתחלה של פעילות יתר? כיום ישנן בארץ שתי תרופות לשינה שאינן ממכרות-נוקטורנו וסטילנוקס. כל טוב דר' גיורא הידש

להוציא את החושך לאור לספר לכם איך זה מרגיש איפה זה מרגיש כמה זה מרגיש ומתי. לספר את הסיפור של הדיכאון בחוצות העיר להפסיק להסתיר כי הכאב הזה רוצה במה רוצה אוזן שתקשיב בלי להיבהל רוצה לב שיקבל בלי להתקפל הסיפור הזה רוצה מקום החושך הזה רוצה לצאת לאור. יש מה ללמוד מן המצוקה יש מה ללמוד מן החשיכה יש גוונים שונים לו, לשחור לייאוש, לבדידות, למוות. אם נצבע אותו קצת אם נדבר עליו קצת ניתן לו ביטוי ושם ומקום זה פחות יכאב. הדיכאון הזה לוחץ לי מבפנים ואומר לי- ספרי אותי ציירי אותי שירי אותי. הדיכאון הזה קורא לי ואומר אני רוצה לצאת לאור אני רוצה לספר כאן סיפור. ואולי זה לא יהיה סיפור שקל לשמוע אותו. אחרי הכל, אנשים אוהבים סיפורים של תקווה של סוף טוב, של אופטימיות האם סיפור של ייאוש יכול להישמע, כאן או אולי עליו להימחק עם תרופות ההרגעה להיכנס למיטת חוליו ולשתוק? הכאב הוא אומן גדול. ציוריו ממלאים את קירות העולם. בואו ונקשיב לו. בואו ניתן לו מקום. בלי כעס, בלי מרירות עם תשומת לב ואהבה נאפשר לו להיות כך, בקרבינו נעטוף אותו ונשמור עליו כי הוא כל כך שביר, מפורק, בתולי כמו תינוק חשוף בכיכר העיר. בואו ונשמור על הכאב לא ניבהל ממנו נושיט לו יד ונתייצב לצידו בהוקרה, בהתפעלות כי הכאב הזה ילמד אותנו על העוצמה של הנפש האנושית על הגבורה ועל היצירתיות. הדיכאון שלי רוצה לצאת לאור ולהוציא אותי לאור, איתו. תמי.

תודה לתמי, כרגיל השיר רגיש ומקסים הידש

שלום תמי! זאת אני שבדיכאון, אני לא מצליחה ליצור איתך קשר . בבקשה תיצרי איתי קשר דרך המייל שלי :[email protected] בבקשה תיכתבי לי למייל. בתודה איה

היי תמי מזדהה עם כל מילה... מאוד מרגש.... נטלי

תמי יקרה, רק כרגע ראיתי את השיר. כרגיל - מקסים ונפלא, ואני חושבת שספר שלם של מחשבותייך/שירייך/הגיגייך הוא פשוט כורח המציאות, אין ברירה :-) האם חשבת על הרעיון פעם ? נראה לי שכדאי לך לעשות זאת. תודה על השיר !

תודה על הפירגון. תמיד כיף לי לשתף, כי אתם קוראי הנאמנים והמפרגנים. אין ספק שהכתיבה היא בעלת כוח מרפא רב ערך עבורי, כל השנים. באשר לפירסום, טוב זה חלום שלי, לא אכחיש, אבל אני עובדת במין עבודה כזאת אתם יודעים, שספר חושפני כזה יכול לעשות לי בעיות... אני מוכנה לפרסם בעילום שם, בכל מקום שירצה. אולי תצרפו שירים משלכם ונבקש לפרסם ביחד? משהו כמו חולים כותבים... רעיון שכבר העליתי כאן ולפני הידש, לפרסם ממבחר רשימות הפורום המופלא הזה. מה דעתכם? שנהיה תמיד יצירתיים ובריאים. תמי.

איזה שיר יפה ומרגש. יש לך יכולת כתיבה מדהימה והצלחת בשיר הזה להביע את אשר רבים מאתינו חשים ואולי חוששים להעלות על הכתב. אל תפסיקי ליצור- זו התרופה אולי הכי טובה אריאל

שלום רב דר הידש ! שמי אבי בן 27 סובל מחרדות מזה שש שנים לאחרונה הטבה משמעותית . לוקר כשנה וחצי קלונקס חצי מ"ג ביום לפני השינה , שאלתי היא : אני יודע שהמינון הוא נמוך יחסית אך האם נטילת התרופה לתקופה כלכך ארוכה מזיקה ? האם יהיה לי קשה מאד להוריד את התלות ממנה ? אודה על תשובתך ! אבי

לאבי, חצי מ"ג קלונקס ליום זה מינון נמוך. לדעתי לא יגרם לך שום נזק, ובטח שלא נזק לא הפיך. מינון כזה לא מאוד קשה להפסיק. כשתרצה להפסיק, תעשה את זה בהדרגה. בכל מקרה עדיף מאוד שלא תעלה במינון. אקס-מן.

מדובר במינון מאד מאד נמוך. למרות המינון הנמוך, פסיכיאטרים לא ממליצים על שימוש ממושך בקלונקס כי הוא גורם לעייפות וירידה ביכולת הקוגנטיבית. שימוש ממושך בקלונקס לא בהכרח גורם להתמכרות, אבל הסיכון הוא גבוה. במינון שאתה לוקח, ניתן לרדת לחצי כדור ואחרי שבוע להפסיק לגמרי.

לאבי אכן המינון נמוך ואין סכנה כפי שכתבו קודמי. עייפות וירידה קוגנטיבית עלולים להיות ובודאי לא קיימים אצל כל אחד, ככול שהמינון נמוך יותר כך הסיכון לעייפות וירידה קוגנטיבית נמוך. לכן השאלה אינה כללית אלא האם תופעות אלו קיימות אצלך. אם הן אינן אתה יכול להשאר רגוע. כל טוב דר' גיורא הידש

תודה על תשובתך אנני סובל מדיכאון דו קוטבי-האם דפלפט עם סימבלתה כמו שייעץ לי ד"ר הידש עשוי להיות יעיל? בתודה,אייל

שוב שלום , דפלפט יעיל בעיקר לדו-קוטביות , אבל לא רק. בעיקרון שילוב של סימבלתה ודפלפט אמור להיות טוב , (במקרה שסימבלתה לבד לא יעיל) כמו שד"ר כתב לך , זה מעצים את ההשפעה. אבל אני מאמין באפשרות שפסיכיאטר ימצא שילוב עדיף לך ספציפית. בברכה

אני סובלת מתסמונת המעי הרגיז וגם מפלפיטציות ומטופלת בתרופות "דרלין" , "קולוטל" ,כמו כן אני שותה לפני השינה כדור אחד "לוריבן" שעוזר לי להירדם . הרופא המליץ לי לשתות כדור בשם "אלטרולט" במינון נמוך (10 מ"ג), שאלתי היא : האם אין סכנה של אינטרקציה שלילית בשתיית כל תרופות אלה בו זמנית? . אודה לך מאוד על העזרה, זיוה.

לזיוה אין בעיה בשילוב התרופות. לעתים האלטרולט מינונים גבוהים יותר עוזר במידה רבה למעי הרגיז. כל טוב דר' גיורא הידש

אני לוקחת רסיטל מזה חמישה ימים, ארבעה ימים לקחתי חצי כדור והיום התחלתי לקחת כדור שלם (20 מ"ג). עד עכשיו כל מה שהרגשתי היה עייפות חזקה, אבל היום הייתה החמרה ברורה בסימפטומים של הOCD והחרדה. האם זה בסדר? זה שהמערכת מגיבה זה אומר שהכדור משפיע עליה, וכשאגיע להשפעה המלאה עוד שבועיים-שלושה זה יתחיל לפעול כמו שצריך? תודה רבה!

ליאל אפשר ליטול את הרסיטל בערב ואז תסבלי פחות מהעייפות. הרסיטל לא החמיר את הOCD וכנראה מדובר על החמרה ללא קשר לתרופה. אכן אין ברירה אלא לחכות להתחלת השפעת התרופה. כל טוב דר' גיורא הידש

לאחרונה אני לא מרוכזת הראש שלי מוצף במחשבות והכל בגלל בחור אחד שאני לא מכירה ונדלקתי עליו אבל הוא לא מכיר אותי האמתי שאני רוצה להיתקדם הלאה אבל מפריע לי משהו אני לא מרוכזת ואני מוצפת במחשבות שפוגעות לי בריכוז ואני הגעתי למצב לא נעים שאני מדמיינת שהבחור ומשפחתו יכולים לדעת על מה אני חושבת וזה יוצר מצב של קולות בתוך הראש האם זה סכיזופרניה האם זה מסוכן ? האם אני צריכה טיפול פסיכולוגי ? וזה גורם לי להרגיש לא נעים עם עצמי ! אבקש תשובה לדואר האלקטרוני שלי בתודה האלמונית !

לאלמונית אני חושב שיש טעם להגיע קודם כל לאבחון ואולי כדאי ליטול משהו קודם כל להרגעה? תתייעצי גם עם רופא המשפחה. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר הידש, בחור בן 30 טען בפני שהוא לא עבר את גיל ההתבגרות ועד היום לא התמרד בהוריו כי אלה נתנו לו כדורי פרפנן בזמן היתו נער מתבגר. לדבריו, נתנו לו את הפרפנן לא בגלל הפרעה נפשית, אלא כדי למנוע מרדנות ולהפוך אותו לנער צייתן. הפרפנן ניתן לו כדי שיציית להוריו. האם בכזה מקרה נגרם לנער נזק נפשי בלתי הפיך שממשיך ללוותו גם בגיל 30?

לרונית הסיפור לא נשמע כל כך הגיוני כי רופא רשם את הפרפנן ולא ההורים, לכן אני מניח שהייתה סיבה ממשית יותר. בכל אופן השאלה היא מה מצבו של ה"בחור" כיום? האם יש לו בעיות נפשיות או אין? בלי שום קשר לסיפור. כל טוב דר' גיורא הידש

הי, לאח של בעלי יש סכיזופרניה. לא ידועים מקרים נוספים של המחלה במשפחה. יתכן גם שמה שהשפיע פה זה גורם סביבתי - האמא נפטרה כשגיסי היה בן 8, ולאחר כמה שנים האבא התחתן שוב ולא היה לגיסי טוב עם המשפחה החדשה. מהצד שלי, יש לאמא שלי בן דוד שסובל מסכיזופרניה (וגם מפיגור שכלי), ולו יש בן שגם כן חולה. בדורות הקודמים, לא ידועים מקרים נוספים של סכיזופרניה. מה הסיכוי שלילדים שלנו יהיה סכיזופרניה? האם עלי לדאוג? האם כדאי להיפגש עם גנטיקאי? תודה, ענת.

לשרון הסיכון אם ישנו קרוב מדרגה ראשונה (הורים, אחים) הוא 10% לעומת 1% באוכלוסיה הכללית. קרוב מדרגה שניה מעלה את הסיכון לכדי 5-6 אחוזים. אפשר להתייעץ עם גנטיקאי אבל הוא יכול לתת רק תשובות סטטיסטיות, עד היום אין בדיקה אשר יכולה לבדוק האם את או בעלך נושאים את הגנים של הסכיזופרניה. יתכן שלך ולבעלך אין בכלל גנים של סכיזופרניה ויתכן שהמצב גם שונה. בכל אופן יש חשיבות לשאלה אם בני זוג נמצאים לפני נישואין או שהם שוקלים האם כן או לא להביא ילד לעולם. במקרה כזה כדאי להתייעץ עם הפסיכיאטר המכיר את המשפחה או כל פסיכיאטר אחר. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, אני בת 22 וסובלת מהפרעות התנהגות ומצבי רוח. הדבר מתבטא כאשר אני נתונה תחת לחץ ועצבים. במקרה שמרגיזים אותי אני אני נאטמת, מתעצבנת ורותחת ועוד פוגעת באחרים (מילולית) וברכוש. בנוסף אני סובלת ממצבי רוח ולפעמים דיכאון. אודה לך אם תוכל להעריך דעה לגבי מצבי, ולהמליץ על טיפול.

לשחר צר לי אולם לא ניתן לאבחן ולהמליץ על טיפול לפי האינטרנט ובטח לא על פי מכתב קצר. בכל אופן אם את מרגישה רע בכך שאת פוגעת באחרים ובעצמך, כדאי להגיע לאבחון אצל פסיכיאטר או פסיכולוג ולשקול ביחד אתו את האפשרויות הטיפוליות. כל טוב דר' גיורא הידש