פורום פסיכיאטריה

הבת שלי בת 20 לא מפסיקה לקבל עוויתות ופירקוסים כל היום. מדברת מלים ל א קשורות. מה אני עושה איתה??? ללכת למיון? היא לא מתלוננת על כאבים.

בטח ללכת למיון למה לחכות?? לכו לעשות בירור מיידית מכסימום יגידו לכם ללכת הביתה.

שרון- כיצד שאלתך קשורה לפסיכיאטריה? דרושה בדיקה נוירולוגית ו-EEG.

לשרון תודה למשיבים ועדיף שעה אחת קודם. שבת שלום דר' גיורא הידש

לפני שנה עברתי תקיפה בעבודה ואני מטופל אצל פסיכיאטר כל 3 חודשים ומוכר כחולה PTSD . אני אמור ללכת לפסיכיאטר לקביעת חוות דעת לועדה רפואית לאחוזי נכות. רציתי לדעת ..מהו האבחון שהפסיכיאטר עושה כדי ליראות שאני סובל מPTSD ובאיזו דרגת החמרה .כמו כן רציתי לדעת מה אני אמור להגיד לפסיכיאטר והאם אני אמור לעבור מבחנים ואילו מבחנים? בנוסף אשמח לקבל הדרכה וליווי {אפשרי בתשלום }לחזק את רוחי לקראת הועדה, מאדם בעל ידע בPTSD או שסובל ממנו ועבר ועדה כזאת לקביעת אחוזי נכות . ניתן להיתקשר אליי ל-0528074374 או להשאיר לי הודעה באימייל [email protected] ואני יחזור

ל מ.יעקובי שלום גם אני סובלת מ PTSD כמו עוד המון אנשים פה במדינת ישראל , הטרחתי את עצמי לבדוק מה זה בדיוק , וגליתי שזו הפרעה פוסט-טראומטית , הפרעת חרדה ,הנגרמת כתוצאה מחשיפה ל- ארוע טראומטי . כדי שתוכל להבין יותר טוב את הנושא אני מוכנה לתת לך את כל הפרטים איך להכנס לאתר ולצוא את כל מה שאתה מבקש . תכנס ל"גוגל" תקיש את PTSD תרד לסוף העמודון ישנם מספרים לחץ על מס 2 ,תגיע לעמוד שכתוב בעברית באתו עמוד בקטע החמישי לחץ אנטר . מקווה מאד שעזרתי לך ,אשמח לשמוע איך הסתדרת , שיהיה לך יום טוב מוטרדת

שלום אני בחורה בשנות העשרים מזה כמה חודשים התחלתי לסבול מהפרעה מוזרה, רציתי לשתף אותך ולדעת האם היא נורמאלית ובאיזו תרופה או איך מטפלים בהפרעה הזאת. יש פעמים שאני מדברת עם אדם ופתאום עולות לי כל מיני תמונות שקשורת במין זה מקשה עלי מאד לנהל שיחה .מלבד זאת מילים מקבלות אצלי קנוטציה מינית למשל אני מעדיפה להשתמש במילה לסיים מאשר לגמור.ואפילו יש פעמים שאני לבד ועולות לי כל מיני מחשבות על איברי מין של אנשים שאני מכירה וז ממש דוחה אותי כי אני מרגישה שזאת לא אני. חשוב לי לומר כי אינני חולת מין או משהו כזה אין לי מושג איך הגעתי לבעיה כזו ואני מאד מתביישת בה אפילו מלהגיד לפסיכיאטר שלי. אני נוטלת מזה חודשיים וחצי ריספרדל 4 מ"ג והתחלתי עכשיו טיפול בסרוקאט. מה עושים עם הבעיה הזאת היא נורא נורא מפריעה לי! תודה רבה מראש, עדי.

עדי לא ציינת כמה דברים חשובים: למה את מקבלת רספירדל, ולמה סרוקסט? האם המחשבות המיניות הן פנטזיות? האם את מרגישה התעוררות מינית מהן? האם את מדמיינת את האנשים שמולך במצב פגיע, או מביך, או מה? האם זה מזעזע אותך? קשה לפי מה שאת כותבת לומר לך אם זה משהו שדורש התערבות חריפה. ועוד שאלה, האם את מרגישה שככול שאת משתדלת שלא לחשוב את המחשבות האלה זה רק גורם לך לחשוב אותן יותר? אם תוסיפי את המידע הנ"ל אנסה להשיב לך

שלום רונית אני מקבלת ריספרדל כי אובחנתי סובלת מאישיות סכיזוטפלית ומפרודרום אוף סכיזופרנה(השלב המקדים של סכיזופרניה).סרוקסאט אני לוקחת לטיפול בדיכאון קל שעובר עלי. המחשבות האלה הן לא פנטזיות,הן מטרידות.אני מרגישה כאילו אני נלחמת בהן ביני לבין עצמי ומנסה שלא לחשוב עליהן אבל כאילו זה לא תלוי בי.אני לא מרגישה התעוררות מינית מהן להיפך,הן דוחות אותי ומביכות אותי.כן זה מזעזע אותי. כן,אני חושבת שככל שאני מנסה לא לחשוב עליהן הן מטרידות יותר. תודה לך עדי.

שלום עדי, את מתארת למעשה כפייתיות בנושא שמטריד אותך. האם זה היה גם לפני התרופות? לעיתים תרופות מהסוג של ריספרידל גורמות לכפייתיות. דווקא הסרוקסט יכול לעזור בנושא הזה. אני ממליץ לך לשתף את המטפל שלך במה שכתבת כאן, כדי שיוכל להתאים ולכוון את הטיפול התרופתי בצורה יותר מדוייקת למצבך הנפשי. ייתכן הפחתה במינון של הריספרידל או עליה במינון של הסרוקסט. תתיעצי עם המטפל שלך.

לעדי איני בטוח שמדובר כאן בהפרעה נפשית, מחשבות ועיסוק במין הן דבר טבעי אבל כמובן שתלוי במינון הנכון ועד כמה המחשבות הללו מתאימות לך. אני חושב שמאוד חשוב לשוחח על כך עם איש מקצוע המכיר אותך ולברר אתך את המקור למחשבות החודרניות הללו. שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום רב, אני חולה בהיפוכונדריה קטלנית שהתפתחה לנוירוזה משתקת כבר 4 שנים, מה אני לא מנסה תרופות, פסיכותרפיה, היפנוזה, עבודה עצמית, רפואה אלטרנטיבית בקיצר הכל. האם יש איזשהוא משהו חזק וחריף שיוכל להוציא אותי מזה, אני משתגע, עוד שניה אני מת. מה קורה אם טיפולים במגנט, קוצבי מוח או אלקטרודות שונות? האם יש ישועה??? בתודה מרא, רני.

לרני אני חושב שכדאי מאוד לפנות לאחד הפסייכאטרים המובילים בארץ ולשטוח לפניו את כל הדברים שעברת ולשאול לגבי טיפול מתאים. במקרים מורכבים שאינם מגיבים לטיפול אני בדרך כלל מבקש חוות דעת נוספת. שבת שלום דר' גיורא הידש

אולי מישהו עם ניסיון בחרדות יכול להגיד לי אם יש סיכוי שבשילוב של טיפול קוגניטיבי התנהגותי וטיפול תרופתי מתאים יש סיכוי להיפטר מהחרדות לתמיד???? ואולי הדר' מכיר מקרים שכאלה תודה הגר

שלום לך הגר, זה שאת מטפלת ומודעת לכך שיש לך חרדות זה כבר טוב. ניתן לטפל בחרדות עם טיפול תרופתי נוגד חרדות מקבוצת הבזודיאזפינים אך הוא ממכר אם נוטלים אותו למשך תקופה ארוכה לרוב נוטלים אותו עד להשפעת נוגדי החרדה הבאים כגון נוגדי דיכאון, ויש פעמים שגם עם נוגדי פסיכוזה תלוי איזו חרדה.זה שאת נוסף לכך הולכת לטיפול קוגניטיבי זה מצויין משם את יכולה להבין מאין נובעת חרדתך ולטפל בה מן השורש. את אכן יכולה "להיפטר" מהחרדות לתמיד עם שילוב הטיפול שאת לוקחת אך חשוב לדעת שטיפול קוגניטיבי לוקח זמן ובעניין התרופות זה כמה שבועות עד שהן מתחילות להשפיע. בהצלחה! הדר.

מכל ההפרעות הנפשיות חרדה היא אולי הכי קלה לטיפול, יש תרופות חדשות רבות, עם יחסית מעט תופעות לוואי, וטיפול פסיכולוגי בהחלט עוזר. יהיה טוב!

להגר בדרך כלל שאלות מהסוג הזה הן שאלות של חרדה...., בהחלט ניתן להתגבר על החרדות ולחזור ולהרגיש בטוב, היו לי מטופלים רבים שהבריאו מהחרדות. שבת שלום דר' גיורא הידש

ציפרלקס כדור מושלם לחרדות חבל על הזמן! בהמלצה חמה מאוד.

שלום אני בת 26 נשואה +2 זה קורה לי בחורף שהכול אפרורי ולמשל בדרך לתחנה או לעבודה אפילו באוטו אז אני פתאום מקבלת בלאק האוט ולא יודעת איפה אני נראה לי מקום משונה שאני לא מכירה ולא יודעת מה לעשות אני נכנסת ללחץ ולאט לאט אני מרגיעה את עצמי ואומרת די מספיק ואז זה חוזרת לעצמי והכל נשכח אני מאוד מפחדת זה קורה לי רק בחורף שהכל אפרורי ושאני נזכרת בזה אז אני שאולת מה זה מה התופעה הזו האים זה בעיה במח או סתם פסכולוגית כי זה קורה כשאני חושבת על זה ואז זה מתחיל ושאני אני אומרת לעצמי די סתם שטויות זה מפסיק אנא תעזור לי זה מתסכל אותי

שלום, אכן קודם כל הייתי פונה לנאורולוג ואולי לבצע בדיקות עזר ורק אחר כך חושב על הכיוון הנפשי. בכל אופן צריך להזהר מאוד בנהיגה. שבת שלום דר' גיורא הידש

בני בן ה-6 בכיתה א' התחיל לגנוב לחבריו בכיתה דברים זה יכול להיות איזה משחק או קלפים או פוגים או כסף. כל יום דיברנו , צעקנו כעסנו והוספנו לו עונש טלויזיה, ביטול חוגים חברים וכו' אבל זה לא עוזר והוא ממשיך במעשיו. הוא אומר שהוא יודע שזה לא בסדר אבל לא יכול לשלוט בזה. הוא ילד שלא חסר לו כלום אנחנו נותנים הכל ואפילו יותר מדי . הרבה חוגים , טיולים מתנות וכו' (דוגמא יש לו פוגים אבל לחבר יש הרבה יותר אז הוא פשוט לוקח ) אנחנו רוצים לטפל בבעיה עוד בחיתוליה לפני שיהיה מאוחר מדי. מה עושים תודה.

לכו לייעוץ פסיכולוגי /או תתיעצו בפורום פסיכולוגיה / פורום להורים בתפוז וכו'. בפורום הזה מייעצים על טיפולים פסיכיאטרי למבוגרים.

שלום רב, כבר מספר חודשים אני סובלת מדיכאון קשה. לאחרונה הבחנתי בתופעה מוזרה מאוד. כבר מזה מספר חודשים אני קמה באמצע הלילה פותחת את המקרר ומתחילה לאכול במהירות ואז חוזרת לישון. בבוקר כשאני קמה אני נזכרת בצורה מאורפלת מה אכלתי, ומאוד מצטערת על כך אבל לצערי אין לי שליטה על זה. חשוב לציין שאני סובלת מעודף משקל אומנם לא משמעותי. אני שוקלת 70 ק"ג וגובהי 1:65. אני בת 24 וילדתי לפני שלושה חודשים. היתי רוצה שתעזרו לי לפענח את התופעה המוזרה הזאת. האם אני צריכה לקבל טיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי , ממה זה נובע? איך יוצאים מזה? תעזרו לי בבקשה....

למבוהלת יתכן שמדובר בסומנבוליזם שמשמעו הליכה תוך כדי שינה ועשית מעשים מסויימים מבלי לזכור את הדברים כי הם תוך כדי שינה. הייתי מטפל קודם כל בדיכאון ורק אחר כך מתייחס לסומנבוליזם אם הוא לא חלף. שבת שלום דר' גיורא הידש

האם התרופה (ABILIFY (Aripiprazole נמצאת בסל לחולי סכיזופרניה?

לרעות עדיין לא, לפי ידיעתי היא עדיין לא מיובאת לארץ. שבת שלום דר' גיורא הידש

מכר שלי חולה נפש, אובחן בכפיה במרכז לבריאות הנפש. סובל ממצב פסיכוטי כרוני וקבוע של מניה ופרנויה. הוא לא מרגיש דיכאון או סבל במצבו ולטענתו רק הכדורים, הזריקות ומכות החשמל שניתנו לו בכפיה גרמו לו סבל אבל לא המחלה עצמה. מבחינתו עדיף להמשיך להיות חולה נפש מאשר לקחת תרופות. כאשר מצבו מדרדר הוא נלקח בכפיה למרכז לבריאות הנפש והטיפול שהוא מקבל גורם לו לדיכאון. לכן הוא מפסיק את התרופות מייד אחרי שהוא משתחרר. האם קיימת אפשרות שהוא יקבל טיפול שלא יגרום לו לדיכאון?

לאיריס אכן חשוב למצוא את הטיפול שאתו תהיה יציבות, לא פעילות יתר ולא דיכאון. אבל לעתים אנשים לא מוכנים "לותר" על המאניה וכל ירידה מהמאניה אפילו למצב ריל נחשבת כבר לדיכאון. שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום אני לוקחת פקסט (שהתחיל כסרוקסט) כבר חודש כדור שלם. אני לוקחת כל יום לוריוון לפי הצורך רק שאני צריכה אותו ישר בבוקר איך שאני פותחת את העיניים ואני לוקחת 3/4 כדור, לפעמים חצי ואחר כך עוד רבע ובערב עוד חצי או רבע. מבחינתי הפקסט אמור "לחסות" על הכל שלא יהיו עוד תופעות חרדה אבל זה לא קורה! האם כדאי להעלות במינון הפקסט? (אני רוצה להפסיק עם הלוריוון). איך אפשר לדעת אם בכלל הכדור עוזר? אני יודעת במצב רוח הוא קצת שיפר.אבל בחרדות? תודה מראש

את רק בתחילת הטיפול , לוקח לפקסט כ 3-4חודשים להגיע להשפעה המירבית שלו כך שצפוי שיפור בעתיד ותוכלי להוריד את הלורוין במידה ולא יעזור תוך 4 חודשים מתחילת הטיפול כדאי לשקול החלפת כדור.

שלום, אכן חשוב לסיים את הטיפול עם הלוריוון מתי שתרגישי טוב, אבל צריך לחכות למלוא השפעת הפקסט. שבת שלום דר' גיורא הידש

כשהייתי ילדה לא הייתי תלמידה טובה, אחרי מאמצים קבלתי 80 במבחן, הייתי הילדה עם הכינים ובגדים מלוכלכים, ההורים שלי היכו אותנו עם מקלות ונעליים ועוד הרבה סצנות שלא נרחיב עליהם אני לא עברתי אבחון בילדותי ההורים לא טיפלו בנו וגם אנסו אותי בגיל 7 אני הבכורה בבית והייתי חייבת תמיד לשמור ולעמוד לצדם של אחי ולא היתה שום אפשרות להשבר תמיד הייתי עושה משמרות בבתי חולים הייתי חזקה וזו שהרגיע את ההורים במצבי מצוקה ולחץ וזה מוזר לי שאני בעצם שבורה היום לרסיסים לשברים אני זוכרת את עצמי עם דכאונות וכאלה ילדתי את ילדתי הראשונה עברתי דכאונות ועליות ולמדתי לחיות עם זה אבל אחרי הלידה השניה דעכתי נשברתי ולא יכלתי להתגבר עלזה בעצמי הלכתי לפסיכיאטר והוא אבחן אותי שאני בדיכאון הביא לי סרוקסט ציפרמיל וואבן ועוד אחד אחר כך עברתי לרופא אחר והוא עם הזמן איבחן אותי עם מניה דפרסיה הוא נותן לי פרפנן וטגרטול היו לי תקופות הרבה יותר גרועות [נסיתי להתאבד וניסיתי גם להטביע את הבנות שלי] אבל אני עדיין מרגישה רע חרה שבורה ורצוצה וחוץ מזה אני הייתי רוצה המלצות על פסיכיאטר אני רוצה עצה נוספת ותודה רבה לתמימי וד"ר הידש על התשובות כו"ט שלי

השבוע הייתי אצל פסיכאטר והוא רשם לי כדור בשם ציפרלקס , הבעיה שלי היא חרדות ודיכאון בזמן האחרון נתגלה אצל אבי סרטן סופני והדבר משפיע עלי נורא. אני לא אוכל הריח של האוכל מגעיל אותי והכי גרוע אני לא יושן טוב בליליה קיבלתי כדורי שינה אולם זה משפיע עלי גם ביום חוץ מזה אני מפחד להתמכר לזה . האם ידוע לכם על קבוצות תמיכה, בנושא ? הכי חשוב לי זה לישון בלילה אבל גם עם כדור אני יושן ממש רק שעתיים שלוש ואחר"כ מטייל פעם הייתי ישן טוב מאוד אבל היום................ והכל נכתב רק יומיים לאחר שהתחלתי עם הכדורים מה יהיה הלאה ?????????

לציפרלקס לוקח כ 10 ימים עד שמתחיל להשפיע וכמה חודשים עד להשפעה מירבית, כך שאולי כדאי למשך התקופה הקרובה אולי כדאי להוסיף כדור מרגיע כגון וואבן. קבל קישור לפורום תמיכה רגשית במחלות מתפוז שם תוכל לברר על קבוצות תמיכה. http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/forumpage.asp?id=542

לישראל הציפרלקס עשוי להקל עליך אבל יחד עם זאת הדבר החשוב הוא השיחות, אפשר בקבוצת תמיכה, אפשר עם חברים ואפשר עם טיפול אישי. בודאי שצריך לעבד את מה שעובר עליך וחשוב לדבר על כך שבת שלום דר' גיורא הידש

אני כותבת סתם - -אתם לא חייבים לקרוא את הגיבוב (מן הסתם) שיכתב כאן. עוד יום רגיל; כאילו בסדר; כשנה אחרי שיאו של השפל הדכאוני. אבל עדין לא רוצה דבר. פועלת כמו אוטומט - אם פועלת... (וגם אז בקושי) לא נטרדת במחשבות הרסניות כבעבר (רק לפרקים, ובאופן הרבה יותר קל) אך גם לא מחייכת בלבי, לא מקווה, לא שואפת ולא רואה כל מוצא. "לא חיה בכלל" - יונה וולך - לא? (אני אלך לחפש את השיר הזה בספר; למרות שאצלה בערך כל שיר הוא דגימת דכאון). בעיקר "לא-" - שמתם לב?? המצב הלכאורה יותר טוב שלי כלל לא מביאני לשיפור/ העמקת/ שכלול הקשרים שלי עם העולם, עם אנשים. אני כלל לא חשה את הכמיהה לאינטראקציה עם החוץ. האמת שעדיין נותר בי רישומו של פחד עמוק שאני לא ראויה לכל קשר, שלעולם לא יהיה לי קשר, שאני לא מסוגלת לכך: לא מסוגלת לאהוב, להיות חפשיה לצדו של אדם אחר, להיות מספיק לא ריקנית על מנת שאוכל להביא אתי משהו לקשר. ומבחינה זו המצב רק הולך ומחמיר... אם אפילו בשיאו של הדכאון עדיין נאבקתי על מספר קשרים שהיתה להם חשיבות מיוחדת עבורי (נאבקתי ממש - בשיניים ובציפרניים, בנשימות אחרונות, בנואשות נוראה - מה שבטח התפרש מצדם כתובענות) הרי שעתה שולטת בי מגמת הויתור - אינני רוצה עוד להיאבק, לספוג רע (ריבים, ביקורות, סכנה של אכזבה, כשלון) במחיר של כמה רגעי טוב (שיופיעו-אולי - בעוד כמה שנים). אני עייפה... הייתי עייפה גם אז. מה אעשה? הבדידות רק מעמיקה; ומה שאף נורא מזה- היא הופכת הרגל; יש לה אפילו כח משיכה משלה. תודה לכל מי שהגיע עד הנה. שולמית

לשולמית קראתי בהתרגשות את דבריך ואני מקווה שתמצאי קשר משמעותי אשר עשוי לשפר את הרגשתך במידה רבה. תשמרי על עצמך הידש

קראתי בפורום הודעות בנושא הזה ולא הצלחתי להבין מהי בעצם. נאמר שדיסטמיה זהו דיכאון קל הנמשך לאורך תקופות ארוכות,שנמדדות בשנים. אני סובל מדיכאון קל לאורך שנים, אבל הדיכאון אורך משהו כמו יומיים שלושה. כשאני לא בדאון הזה של הימים הספורים אני שמח,חברותי,ומלא באנרגיות בסך הכל. (הפרעות קשב יש לי גם כשאני לא בדיכאון אבל פחות משמעותיות) האם זוהי דיסטמיה?

לא נשמע כמו דיסטמיה, כל כמה זמן יש לך את ה"דאון" האם זה קורה בצורה מחזורית? כל חודש /שבוע האם קשור בחיי היום יום או ללא קשר?

היי דורון, זה קורה בערך פעם בשבוע\שבועיים , וזה מעין נפילת מתח כזו. כאילו נגמרה לי הבטריה מסיבה כלשהי,ברור שכזה קורה ניתן לקשור את זה לכל מיני דברים שקורים לי ולכאורה הם אלה אשר מרפים לפתע את ידי,אבל אני חושב שהקשר הוא הפוך,כלומר בגלל הדאון שפתאום הגיח אני מתחיל להביט ולראות את כל מה שסובב אותי דרך המשקפיים עם העדשות המושחרות,ואחרי שחולפים מספר ימים , וזה יכול להיות בין יום לשלושה\ארבעה ימים אני שוב מרגיש שהכל רגיל וסביר. אגב - כשאני בדאון באותם הימים,יכולות להיות גם הבלחות של נקודות אור,אבל הן יסית מינוריות וקצרות. כמו כן אני חייב לומר,שהימים של הדאון לא מתאפיינים בדיכאון עמוק,אלא יותר בסוג של עגמומיות שעוטפת אותי,חוסר חשק וחוסר מוטיבציה לחיים. מקווה שאני ברור יותר. ואגב - דורון, סתם מתוך סקרנות, אתה מדבר מתוך חוויות אישיות שלך? איך אתה מתחבר לנושא? תודה מראש, סיגנוס

מדובר בבן משפחה בן 13 המגיע מבית לא יציב,בתחילת דרכו אובחן כילד היפר אקטיבי אצלו במשפחה האח של האבא סכיזופרן האמא של האבא גם כן ולאחות יש בעייה נפשית שאני לא יודעת מה היא, בהמשך הוצא הילד ממסגרות הלימוד בהם למד היום הוא בפנימיית טוקאייר ואובחן כחולה HDAD נוטל כדור ריטלין ביום ושלושה כדורים נוזינן, כרגע ההורים למטרת שיקום הבית ההורים בהליכי גירושים היות והאבא בעייתי מאוד, כנראה שהילד קיבל את הגירושים בבום רציני למרות שלפני כן הבית ממש לא התנהל כמו בית רגיל ומצבו החמיר בשל כך דורש הפסיכיאטר בפנימייה לשלוח את הילד להסתכלות בשלוותא, הבעייה היא שאנו מנסים להסביר שם שהילד כל הילדות שלו מכיר את שלוותא כמקום של בית משוגעים וביקרו שם בכדי לראות את הדוד האם הילד לא יקבל חרדה או טראומה נוספת? האם יוכלו לאבחן אותו כמו שצריך אם הוא ידע שמגיע לבית משוגעים בנוסף רוצים להחליף לילד כעשיו את הכדורים לטגרטול הילד שמן נהיה גם כבד בנשימה עייף לא יודעת איך להגדיר אבל כמעט כמו חולה רוח מתהלך. אנו המשפחה החלטנו לבוא לקראת לתמוך ולעזור היות והמצב בבית קשה מאוד מכל הבחינות משפחה, כסף, הילד והאבא ,הילד מאוד רוצה בר מצווה אנחנו עושים לו בחודש הבא אך פוחדים שיכניסו אותו לשלוותא ומצבו יחמיר בכל השבוע האחרון שהבטחנו לא בר מצווה והתקשרנו המון פעמים כל המשפחה נתנו לו מכשיר טלפו הילד רגוע יותר ואף קיבל מס' ציונים לשבח עד כדי כך שהשבת מוציאים אותו הביתה כפרס נשמח מאוד שתייעץ לנו תוביל אותנו תנחה אותנו מה לעשות האם יש מקום הסתכלות אחר משהו לילדים ,

דווקא הפנו אותכם למקום מתקדם. למרות הסטיגמה, זה אחד המקומות הטובים בארץ. הפסיכיאטר שהפנה אותכם חושב על טובת הילד- שיקבל איבחון וטיפול מקצועי, במיוחד לאור הרקע המשפחתי הקשה והבעייתי. יש באיזור שלכם מקומות נוספים לאיבחון וטיפול אבל פחות טובים ולכן ההמלצה ללכת לאן שהפנו אותכם.

למיריי תודה לדור ואכן אני שמעתי דברים טובים על שלוותא. נראה שאתם עושים את הדבר הנכון, לתת לילד תמיכה וביטחון שהוריו אינם מסוגלים להעניק לו. את כבר רואה את ההשפעה החיובית של התמיכה שלכם וחשוב מאוד שהתמיכה שלכם תהיה יציבה ולאורך זמן. איני פסיכיאטר ילדים אבל כמובן שישנה חשיבות רבה מאוד לבר המצווה, כנראה שגם מצבו של הילד השתפר. הייתי מנסה לשוחח עם הפסיכיאטר ולבקש פסק זמן נוסף עד אחר הבר מצווה, לעשות ניסיון נוסף ואז אולי אפשר יהיה למנוע את האשפוז. אם אין ברירה אז לדעתי חשוב להגיע לאשפוז כדי לשפר את המצב הנפשי של הילד. שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום רב, אני סובלת ממצבי חרדה ולחץ קשים עם התקפי דיכאון קשים בשנה האחרונה אני לוקחת כדור קלונקס אחד ביום אך התרופה לא משפיעה עלי לאחר התיעצות עם פסיכיאטרית קיבלתי את הכדורים הבאים: להתחיל עם רבע כדור רסיטל + 3 קלונקס - 3 ימים אחרי 3 ימים 1/2 רסיטל + 3 קלונקס - 3 ימים אם לא משפיע 1 רסיטל + 3 קלונקס - 3.5 שבועות אם לא משפיע - 2 רסיטל + 3 קלונקס - 3.5 שבועות כל 3 ימים לנסות לרדת בקלונקס , עד להפסקה מלאה האם המינון לא גבוה מידי? אציין כי היה לי סרטן השד ואני מטופלת בכדור טמוקסי כשנתיים. האם כדורים אלה יכולים להשפיע על הסרטן? תודה על תשובה מפורטת ומהירה

שלום, אין בעיה בשילוב של התרופות עם הטמוקסי, כיוון שאני מאמין שיש קשר בין גוף ונפש (ולהיפך) אני חושב שמאוד חשוב שהמצב הנפשי שלך יהיה טוב ולכן השיפור במצב הנפשי עשוי לשפר גם את ההחלמה מהגידול. באופן כללי המדיניות נכונה למרות שאני נוהג באופן יותר ליברלי. הכוונה היא לעלות בהדרגה ברסיטל וכך למנוע תופעות לוואי ובהתחלה ליטול קלונקס ולרדת באופן הדרגתי. בדרך כלל איני עולה מעל מינון של כדור רסיטל אחד ליום אלא כעבור כחודשיים שלושה כאשר אין תגובה מספקת לכדור אחד. שבת שלום דר' גיורא הידש

אני נוטלת ציפראמיל ועומדת לעבור טיפול שיניים בקרוב שאלתי היא האם אני יכולה לא לידע את רופא השינים בקשר לכך? לפי דעתי כדאי לידע עקב תופעות לוואי בין תרופתיות עם ההרדמה ..ושטלתי השניה היא מה יכול לקרות בשילוב הנל? תודה מראש

גלי, צריך לדווח במקרה של הרדמה כללית , לא יודע עם יש השפעה על הרדמה מקומית, אולי יש השפעה על דילול הדם אני לא בטוח, אני עברתי טיפול (הרדמה מקומית)עם רסיטל ללא שום בעיות.

לגלי צריך לדווח על כל תרופה לרופא השיניים. אין בעיה לרסיטל עם הרדמה מקומית, אם הטיפול כרוך בדימום (עקירה וכך הלאה) עלולה להיות קרישת דם איטית מהרגיל. שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום, אני בת 39. נוטלת כ- 15 שנה כדור אחד של 2 מ"ג קלופיקסול וכן כדור אחד של בונדרומין. סובלת מבעיות שינה. קשיים בהירדמות ויקיצות בוקר מוקדמות. רציתי לשאול האם הכדורים שאני לוקחת נחשבים חזקים? האם הם מזיקים אם לוקחים אותם לאורך זמן? האם אוכל להיגמל מהם ולהרדם ללא כדורים ? מה יקרה לי אם אפסיק 2 מ"ג קלופיקסול? האם הכדור כל כך משמעותי ? תודה אירית

לאירית הקלופיקסול אינו ממכר והבונדורמין כן. אבל ישנה גם התמכרות פסיכולוגית. במינונים הנמוכים סביר שאין ולא יהיו תופעות לוואי אבל אין בכך ביטחון. לדעתי חשוב להבין ולבדוק מדוע ישנן הפרעות שינה? לעתים הסיבה גופנית ולעתים היא נפשית. שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום רב אחי התגלה כלוקה במאניה דפרסיה כרגע הוא מאושפז ואנחנו מאוד מודאגים ממצבו , הוא מאושפז שם מ17.10 עד עכשיו הוא השתחרר פעמיים הביתה במטרה להמשיך הטיפול בבית אך לצערנו תוך כמה ימים משתנה מצבו ושוב מתגלים סימני המאניה גם בהתנהגות וגם באופן המילולי הוא מטופל בכל מיני סוגי תרופות ליתיום, זיפרקסה, אטיומין ועוד , השאלה שלי היא למה זה קורה כשהוא נמצא שם 3 שבועות הוא בסדר אבל כשמשחררים אותו הביתה בלי תרופות לאירגון מחשבות אלא רק מייצב מצב רוח- ליתיום שוב הוא חוזר לדבר לא לעיניין , אנחנו ממש מתוסכלים ומודאגים, הוא בן 25 ומרגיש גם כן מתוסכל , בבקשה ענו לי דחוף קשה לנו מאוד להתמודד עם המצב הזה . תודה רונית

סבלנות מנסיון אני אומר לך רק סבלנות תמיכה ועזרה שלכם ויחס טוב יביא לשיפור וכמוכן מציאת התרופה לוקח זמן לי לקח כמעט שנתיים להגיעי לעצמי ועד למציאת התרופה אבל החשוב ביותר הוא לקיחת אחריות על חייך

לרונה אומנם לעתים לוקח זמן עד שמגיעים להתייצבות, אבל צריך גם לבדוק האם הוא לוקח את התרופות בבית? שבת שלום דר' גיורא הידש

אני משתמשת כ-8 חודשים בפאקסט 30 מ"ג שגורם לי לתיאבון מוגבר רציתי לעבור לרסיטל ששמעתי שהיא תרופה יותר מתקדמת ופחות מעוררת תיאבון כמה מיליגרם רסיטל שווה ל-30 מ"ג פאקסט?

גם רסיטל עושה תאבון מוגבר לפחות כך היה אצלי..כך שאם הכדור עושה את העבודה לא הייתי מחליף אותו ברסיטל אולי כדור ממשפחה אחרת אבל שוב את צריכה לקחת סיכוי איך הכדור החדש יעזור ואיזה תופעות לואי יהיו לו.

להגר תודה לדורון ואכן הרסיטל פועל על הסרוטונין כמו הסרוקסט=פקסט. אבל מדובר במולקולה שונה ולכן יתכן שאצלך היא תפעל קצת אחרת. אבל כאן צריך לקחת בחשבון גם את האפשרות האחרת מבחינת ההשפעה החיובית כפי שדורון כתב. הרסיטל נחשבת לתרופה "מדוייקת" יותר מאשר הפקסט. 30 מג' רסיטל = ל 30 מג' פקסט שבת שלום דר' גיורא הידש

1) נא הסבר מהו טרדיב דיסקינזיה 2) כתבת שהתרופה סרוקוול לא פועלת על דופאמין אם כך , על מה כן ? תודה

לברק- להלן תשובתי- טרדיב- פירושו מאוחר. דיסקינזה- תנועה בלתי תקינה. המשמעות היא- הפרעה בתנועה המתפתחת בשלב מאוחר של טיפול תרופתי. באופן קלאסי מדובר בתופעת לוואי של תרופות נוגדות פסיכוזה מהדור הישן, המוביל לתנועות בלתי רצוניות בעיקר באיזור הפה והפנים, או בכפות ידיים ורגליים ובמצבים הקשים יותר אף לתנועות גו וסרעפת שיכולים להוביל לקשיי נשימה. אחת הסיבות העקריות לפיתוח הדור החדש של התרופות האנטי פסיכוטיות (תרופות אטיפיות), היתה תופעת הלוואי הקשה הזו. מסתבר שגם בתרופות האטיפיות התופעה קיימת אך במידה מועטה הרבה יותר מאלה של הדור הישן. לא כל תרופה פסיכאטרית גורמת לתופעה אלא קבוצה ספציפית של נוגדי פסיכוזה המשפיעה על גרעני הבסיס במוח- איזור האחראי בין היתר על כך שהתנועה תהיה חלקה ומדויקת ולא קופצנית. הכוונה בעיקר אלו מקבוצת הפנותיאזינים (לרגקטיל, פרפנן, רידזין ועוד) בוטירופנונים (הלידול) ותיאוקסנתינים (קלופיקסול). חשוב לציין שמדובר בתופעה המתפתחת לאט, אך עם העליה בשנים של טיפול עולה הסיכוי ללקות בה. עקב כך חשוב מאוד מעקב פסיכאטרי בנטילת תרופות בכלל ומהסוג הזה בפרט. זאת משום שגילוי מוקדם של התופעה מאפשר הורדת מינון או הפסקת התרופה ואז התופעה ברת חלוף. במידה ו"מפספסים" את השלב הראשון התופעה יכולה להיות קבועה (בלתי הפיכה) ואז הטיפול בה הוא קשה ביותר. אמנם קיימים מספר תכשירים, אך יעילותם נמוכה. לגבי פעילותו של סרוקוול- גם הוא משפיע על הדופמין, כולל D2, אבל מתפנה ממנו בצורה מהירה יותר מאחרים ולכן הסיכון לתופעות לוואי תנועתיות נחשב ליותר נמוך. בנוסף הוא אנטגוניסט לאלפא ולסרוטונין 5-HT2. מאמר מקצועי בנושא של טרדיב דיסקינזיה (Tardive Dyskinesia): http://www.emedicine.com/neuro/topic362.htm

אני מניח שHT2-5 זה הקולטן שמעלה סרוטונין ? וד"א דור , בן כמה אתה ומאיפה הידע ?

אני בת 32 נשואה פלוס שתיים וחיה בחו"ל. כבר 8 שנים אני לוקחת סרוקסט לחרדות. התרופה גרמה לי לתפקד מצוין. לאחרונה התחלתי לחשוב ולחוש חרדות שהיו לי בתחילת מצבי(לפני התרופות). החרדות שלי היו בעבר לגבי איזור הנשימה והבליעה. ההייתי שמה לב לאיך שאני נושמת ובולעת רוק ומרגישה שמשהוא לא בסדר. לאחרונה אני מרגישה שוב כך אבל לא במינון חזק. זה מטריד אותי כי אני מכונסת בתוך עצמי. האם החרדות האלו נורמליות? עלי לציין שבזמן האחרון(חצי שנה) לא לקחתי כל יום את התרופה. דילגתי על מנות. אני רחוקה ממשפחתי בארץ וחיה באיזור קר ומושלג שגם כך מדכא . אשמח לתשובה מד"ר הידש ועידוד משאר האנשים.

גלגול, יתכן ומה שאת מרגישה נובע מאי לקיחת הכדור באופן סדיר , נסי לקחת את הכדור באופן סדיר,ותראי אם יש שיפור חזרה , בכל מקרה אם את גרה בחצי הצפוני מהיום מתחלים הימים להתארך ויהיו יותר שעות אור ובלי שנרגיש יגיע חודש מרץ והאביב.

לגלגול אני מצטרף לדבריו של דורון, כמובן שאפשר להוסיף לטיפול שיחות-פסיכותרפיה אבל האם את יכולה להעזר בטיפול זה היכן שאת נמצאת בגלל קשיי השפה? הדבר החשוב ביותר הוא לא להכנס לחרדות מהמצב ולא להתכנס בעצמך. לכן במידה שיקח זמן עד שהסרוקסט יעזור כדאי להשתמש באופן זמני בנוגדי חרדה כמו לוריוון או וואבן. כל טוב דר' גיורא הידש

לפעמים קשה לי עד כדי סחרחורת וכאבי ראש לעיתים רחוקות יותר אני גם כן מזיעה יש תקופות שיש כאבי בטן ובידיים- דקירות כאלו ויש גם כאבי ראש תקופתיות יש לי דימונות לפעמים שאני נמצאת בארמון אני מרגישה עולם שכולו טוב כאילו אני נמצאת בעולם אחר מרחפת[ כשאני יוצאת אז לקניות אני מבזבזת 1000 שקל וכשאני בדיכאון אני יוצאת ומבזבזת 100 שקל] עד שאני מתעוררת וקולטת שאין לי כלום ואני רק מדמיינת אני מתחילה להיות עצבנית- אני מתנתקת מהבנות שלי [ בנות 6 ו-3] כי כל דבר שהם אומרות או שואלות מעצבן אותי אני דורשת מהם לתפקד כמו בובות ואם לא אני צורחת עליהם ומתחילה לעשן מחדש אני מרחפת- שמה משחקים במקרר , אני רוצה להכין שוקו ובעצם אני מכינה קפה נמס שוחכת לשים תבלינים באוכל שוחכת מילים כותבת מילים הפוכותלוקח לי זמן לענות תשובה נופלים לי דברים מהידיים מאבדת את הזמן יושב שעות על הספה ובערב מאוחר קולטת ... ותמיד אני מרגישה ריקנות לא מאושרת כל דבר שאני יעשה זה לא מספיק אני מאחלת לעצמי להרגיש מהו כאב עד כדי כך שלפעמים אני לוקחת סכין ומעבירה על גופי וחותכת את עצמי בידיים [אין לי בזמן האחרון מחשבות אובדניות ואם אני אעשה משהו זב רק בגלל שאני רוצה יותר עזרה ] כל פעם שאני מרגישה יותר טוב אני חושבת שזוהי הפעם האחרונה אבל אני שוב פעם נכנסת לדיכאון אני מנסה בהתחלה להילחם בזה לצאת מהבית להמשיך את מטלות היום יום אבל באיזה שהוא שלב אני מתתקת ולא עושה כלום חוץ מלהיות שלילית ובלתי מועילה חסרת תקווה יושנת 10 שעות בלילה ו4 שעות ביום אוכלת הרבה החשיבה שלי איטית לא מדברת עם אף אחד לא עונה לטלפונים אני לא יודעת להחליט כל שבוע מחליפה אותה בניגוד למה שחשבתי גם כן הדימיונות אני מדמיינת שאני מאבדת את בעלי והילדות שלי בתאונת דרים שאני עשיתי ונשארת לבד בעולם ואין לי משפחה אחרת חוץ מהם נורתי לבדי ועוד כאל ה בסגנון ואז לאט לאט באורח פלא אני יוצאת מזה ומתחילה שוב לעשות את כל מטלות היום יום ועוד יותר אני מספיקה יותר מכל בן אדם אחר מבשלת אופה מנקה מבריקה מגהצת מכבסת משחקת עם הבנות נזכרת בכל הכשרונות שלי יחס יפה לכולם ישנה בקושי 6 שעות ביום אוכלת בקושי הולכת למכון כושר ועוד שעות מיותרות שאני עוזרת לאנשים אחרים כי משעמם לי ואני רוצה לצאת לעבוד כל ערב סקס הבעיה שהתקופה הזאת קצרה יחסית אני הכי אוהבת את התקופה הזאת הכל זורח אז מה איכפת לי שזה נקרא אולי מניה אני רוצה להיות סופר וומן ובעיקר בריאה בנפשי תנתחו אותי או תאבחנו אותי בבקשה הודה לכם מאוד ובמיוחד לד"ר הידש כו"ט שלי נ.ב. אני בטיפול פסיכיאטרי 3 שנים

שלי יקרה את מתארת סימפטומים דומים מאד לאלו שאני חוויתי, סימפטומים שבקשת האחת קשורים לדיכאון וחרדה, ובקשת השניה- למאניה. מה הפסיכיאטר שלך אומר? ועוד דבר, מנסיוני ולתפיסתי, לנתח את עצמינו יותר מדי לא עוזר. השאלה היא איך מטפלים בסבל הזה, ואיך מרגישים יותר טוב. האיבחון חשוב לצורך מתן תרופתי נכון. מעבר לזה, הוא רק מייסר. כך זה היה אצלי. תרגישי טוב, תמי.

לשלי אכן החסרון של פעילות יתר הוא הדיכאון שבה אחריו. לא כל כך ברור לי שאת כותבת שאת בטיפול כבר שלוש שנים? מה האבחנה? ואלו ניסיונות נעשו כדי למנוע אתהדיכאונות? נראה לי שישנם דברים רבים שלא ציינת במכתבך.... בנוסף הייתי ממליץ שהרופא המכיר אותך יבדוק גם לכיוון של הפרעת קשב שאולי סבלת ממנה בילדות? גם כאן יש צורך באבחון של הרופא המכיר אותך. לסכום חשוב מאוד שתהיי בטיפול מסודר אשר ימנע את מצבי הדיכאון ופעילות היתר. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום ברצוני לדעת איך פועל על המוח כדור זיפרקסה? איזה חומרים הוא מעכב? מה החשיבות של החומרים האלה לפעילותו התקינה של המוח, ומה בדיוק הכדור עושה? מדוע ישנה לעיתים התופעה של טרדיב דיסקינזיה והאם זה מופיע אצל כולם? בתודה מראש

לאריאלה שלום- מצורף הסבר באנגלית על הזיפרקסה. ליעוץ רפואי אישי אני ממליץ להתייעץ עם ד"ר ניר גלעדי- נוירולוג בכיר להפרעות תנועה ו/או עם פרופ' אברהם ויצמן- פסיכיאטר בכיר. שניהם אנשי מקצוע מובילים בתחום. זיפרקסה מוגדרת כתרופה "אטיפית". תרופה אטיפית אמורה לא לגרום לטרדיב דיסקינזיה. מחקרים מראים שהיא איננה בדיוק אטיפית, כלומר, היא כן משפיע על D2 ולכן ייתכנו תופעות לוואי נוירולוגיות-תנועתיות, כולל תופעות מאוחרות (טרדיב). אם יש לך שאלות נוספות- את מוזמנת לשאול. olanzapine Potent D2/D3 AND 5-HT2 antagonist, less potent muscarinic antagonist.D1/D2/D4/5-HT2C antagonist. Also nanomollar affinity for 5-HT6/5HT7 receptors. Weak activity on dopamine sites, appears to bind to M3 AND M4 receptor sites. Anticholinergic AND anxiolytic properties. Potential "atypical" antipsychotic less likely to induce EPSE that classical antipsychotics. T1/2 around 15 hours; Tmax around 6. 3 hours. Cmax at 6mg around 9. 7ng/ml. Seems to reduce both positive AND negative psychotic symptoms AND to have a low incidence of prolactin elevation. Reduced risk of leucopenia. Extensive metabolization in humans via N-Glucuronidation, allylic hydroxylation, N-oxidation, N-dealkylation AND combination therof. The 10-N-glucuronidation is the major pathway. A transdermal formulation is surveyed. Preliminary trials in Tourette's syndrome. The 10-N-glucuronide metabolite is characteristic for humans AND absent in animals, except in small traces in dogs. Olanzapine may be useful alternative to haloperidol in the treatment of delirium in hospitalized patients. Olanzapine has been approved for both acute AND maintenance therapy of bipolar disorder in the US. Severe withdrawal symptoms have been observed in two cases of refractory patients switched from clozapine to olanzapine. An exploratory study suggest the beneficial effect of a low dose of olanzapine for parkinsonian patients with L-dopa-induced dyskinesias not responsive to other therapeutics. The combination of olanzapine AND SSRIs (fixed combination with fluoxetine developed) has been reported as a putative treatment of patients unresponsive to SSRIs monotherapy. In a fixed-dose story, women presented a higher plasma concentration possibly due to differences in metabolism of the CYP450 isoenzyme system. Studied in bipolar patients AND hallucinated parkinsonians.

שלום ד"ר הידש וחברים, רציתי לשאול האם יש נזק במצב מאני? אצלי הדבר מתבטא בחוסר שינה, עוררות יתר מטורפת, פעילות יתר בכל - עבודה, לימודים, חיים חברתיים, פעילות מינית מופרזת ביותר (אך בטוחה) - וקשה לי להבין למה סבעצם לרצות להפסיק את המאניה? גם בהתקפי בזבוזים זה נעצר אחרי כמה אלפי שקלים - ומצבי הכספי די בסדר למרות זאת. האם המאניה רעה רק כי מבטיחה גלישה במדרון והגעה למצב דכאוני או שיש נזק כלשהו במאניה עצמה? אם אפשר היה לא להגיע לדיכאון, האם עדיין המאניה הייתה "גרועה"? תודה רבה.

מאני יקר אתה מתאר מצב כל כך מוכר, של הקושי להבין במצב המאני, למה בעצם זה מסוכן, כי הרי זה כל כך כיף, להיות ברמות אנרגיות כה גבוהות, יצירתי ומסוגל, ומה בעצם הנזק, כמה אלפי שקלים? אז זו באמת שאלה. כי דברים שאתה אולי חווה כלא מזיקים, יכולים להחוות על ידך כלא כל כך מאוזנים כשתרגיש אחרת. גם אם לא תיפול ממש לדיכאון, לא תוכל להישאר במאניה הזאת כל הזמן. היא תחלוף, עם תרופות או בלעדיהן, באיזשהו שלב, ואז השאלה היא מה תגלה על המצב בו היית. האם באמת לא היה נזק בפעילות המינית המוגברת, אולי לא נזק של מחלת מין, אבל איך תרגיש מול אותן נשים שהיית איתן, איך הן ירגישו איתך? ומצבך הכלכלי, האם לא תצטער שהוצאת כל כך הרבה כסף ולא חשבת על המחר? ומעבר לזאת, העייפות, כי הרי אי אפשר להיות בקצב הזה של החיים כל הזמן, וכן תבוא איזו נפילת אנרגיה, גם אם אינה דיכאון של ממש. מצבים קיצוניים בחיים יש בהם סכנה. דיכאון יכול להביא לייאוש שיביא למוות, למאניה יכולה לגרום לאיבוד שליטה ולהתרסקות כזאת או אחרת. יש שאוהבים סיכונים. מוכנים ללכת רחוק, עד הקצה. ויש שלומדים מהניסיון של עצמם, שכדאי להאט מעט את הקצב, לאזן את האנרגיות, כדי לשמור את הכוחות לפעילות חיים חיונית אבל לא הרסנית. אבל בסופו של דבר, איש הישר בעיניו יעשה. העיקר שתהיה בריא. תמי.

למאני אכן הבעיה במאניה שיש בה משהו שמושך להמשיך בה, ולכן הסכנה היא שפעילות היתר תתגבר וכן תצא משליטה. הסכון השני הוא שאחרי פעילות היתר בא הדכאון...., כך שצריך לקחת גם את הדיכאון בחשבון... כל טוב דר' גיורא הידש

הי מאני, לפי מה שאתה כותב לא נשמע שהגעת באמת למאניה אלא רק להיפו-מאניה, שהיא אכן מצב שהרבה אנשים לא היו מוותרים עליו. המאניה לעומת זאת היא לא חוויה כל-כך נחמדה בלשון המעטה, או לפחות כך אני חוויתי אותה. אנשים בסביבה שלי בטח חשבו שאני לוקח סמים, איש אחד אמר לי אחר כך שנראיתי כמו סמרטוט. זה הגיע למצב כזה שהייתי חייב להתפרץ עד כדי כך שאישפזו אותי בכפייה, וכשהגעתי לבית חולים רציתי להיות שם, רציתי כבר לנוח מכל זה. הרגשתי טוב מאוד בפעם הראשונה עד שחשבתי שאני בגן עדן, אבל בד בבד זה היה גם גיהנום. אני לא מאחל לך את זה, אבל אני אישית מוכן לוותר על ההיפו-מאניה ולא להגיע למאניה. לי נשמע שלא חווית מאניה באמת אלא רק היפו-מאניה ואתה לא יודע במה מדובר וכמה סבל יש בזה, ואני מאחל לך שלא תחווה את זה. וחוץ מזה, להוציא כסף על דברים מהנים אפשר גם במצב מאוזן, גם לעשות הרבה סקס אפשר גם במצב מאוזן, וגם כל שאר הדברים שציינת. למה אתה צריך להיות בהיפו-מאניה בשביל זה? רק בריאות מיכאל

שלום רב, הסיבה שאני פונה היא סוג של דיכאון\עצבות שנוחתים עלי בתדירות של פעם בשבוע\שבועיים בד"כ לפרק זמן של יומיים שלושה. בדרך כלל כשזה קורה אני מוצא את עצמי בעיקר נעדר כל חשק לעבוד ולעשות פעילויות קוגנטיביות,מכיוון שאני עובד בעבודה שמחייבת הפעלה מאומצת של המוח אני מוצא את זה ממש מפריע ומאיים,בימים שהדיכאון הזה נוחת עלי אני מוצא את עצמי יושב מול המחשב לא מסוגל להתרכז ובאמת להתרכז ולעבוד וכל דבר נראה לי קשה לביצוע ומסובך. בעבר נטלתי לפרקים פלוטין, הפסקתי לקחת אותה בעיקר בגלל שהיא פגעה באיכות חיי המין שלי,וגם אני לא ממש בטוח שהיא באמת עזרה, כלומר, לא הייתי מוצא את עצמי שוקע בתהומות של ייאוש, אבל עדיין הייתי מוצא את עצמי מתקשה לעיתים להתרכז ולהתמיד בפעילות מחשבתית לאורך זמן. אני נמצא בזוגיות מאוד מוצלחת היום, ( בתקופה שלקחתי פלוטין הסיבות העיקריות לדיכאונות היו בעיות בזוגיות - ובעצם חוסר זוגיות ) , היום חרף הזוגיות המאוד טובה שאני חווה אני עדיין "נופל" ואני מרגיש שזה מקלקל לי מאוד ויכול לקלקל יותר אם זה יימשך. אני תוהה לגבי טיפול תרופתי שיכול להתאים, לנושא של דיכאון קל כמו שתיארתי ובעיות של ריכוז וקשב, אבל שלא יבוא על חשבון המיניות שלי. בתודה מראש סיגנוס. אגב - אני בן 34

היי סיגנוס, אני מרגישה דברים מאוד דומים, ואובחנתי כסובלת מדיסטימיה. אתה יכול לעשות חיפוש בפורום הזה למילה "דיסטימיה" או "דיסטמיה" ותוכל למצוא הרבה מידע שעשוי להיות רלוונטי לך. תרגיש טוב!

היי שיר, תודה רבה על האינפורמציה - אני אחפש . סיגנוס

סיגנוס, ישנם כדורים שיכולים לעזור לך מבלי לפגוע בתפקוד המיני ויתכן שאם בעית הריכוז נובעת המדיכי' "תהרוג" שני ציפורים בכדור אחד, צריך רק לפנות לרופא פסיכיאטר שיתאים לך כדור , בכל מקרה שווה גם לבדוק טיפול פסיכוטראפי =שיחות.

לסיגנוס כפי שתיארת את הדברים הירידה במצב הרוח אינה מוגדרת לפי הפסיכיאטריה כדיכאון למרות שאין ספק שמצב זה מאוד מפריע לך. כנראה שכבר היית אצל פסיכיאטר ואובחנת וכדאי לשאול את הפסיכיאטר מה האבחנה? בודאי שאין הגיון ליטול תרופה שאינה פותרת את הבעיה ויש לה תופעות לוואי. יתכן שאחרי האבחון ההמלצה תהיה בעיקר לשיחות ולבדוק האם תרופות עשויות לעזור. כלומר לנסות תרופה נוספת ממשפחת הפרוזק בתקווה שתתאים לך יותר, בתתאים הכוונה שתפתור את כל הבעיה ללא תופעות לוואי, או לנסות תרופה ממשפחה אחרת שאינה פוגעת במין ותעורר אותך (אדרונקס למשל). כל טוב דר' גיורא הידש

.

יש לי אח בן 21 וביום שישי חלה אצלו תפנית כלשהיא שלא מובנת למשפחה שלי זה התחיל מבכי פתאומי וזה המשיך בהסתגרות בחדר שלו וכששואלים אותו מה קרה הוא אומר זה יעבור לא משנה ביום שבת הוא התנהג כרגיל כאילו לא היה כלום עד יום ראשון בערב כששוב הוא הסתגר. למחרת בבוקר חלה התדרדרות משמעותית במצבו -התחיל לדבר דברים לא הגיוניים -מרגיש שרודפים אחריו עוקבים אחריו ומצוטטים לו (הוציא לכל פלאפון את הסוללה) -בוהה -לא מסוגל לנוח, לישון בערב כבר היו לו "ניתוקים" לא זוכר מה הוא אכל וכל דבר ביקש רשות כמו ילד קטן למחרת הו א היה קצת יותר רגוע, היה אפשר לנהל שיחה הגיונית איתו אבל עדיין יש לו הרגשת חשדנות כלפיי הסובבים אותו. מאז ועדהבוקר מנסים לשכנע אותו ללכת לבדיקות בי"ח/פסיכיאטר אך הוא מסרב. היום בבוקר הוא הגיע לבי"ח (לא מרצונו) ומסרב לכל בדיקה מאיים על הרופאים ברצח אם יגעו בו. הוא נהיה אגרסיבי ושתלטן ועדיין ממשיך לטעון שהוא בסדר. בביה"ח קיבלנו הפנייה למחלקה סגורה עקב אי שיתוף פעולה שלו עם הצוות. אנו חסרי אונים ולא יודעים איך להתקדם מכאן. הייתי רוצה לקבל "קצה של חוט" לגבי הגורמים לדבר כזה. מה גורם לילד להשתנות לגמרי? האם התופעות האלו יכולות להיגרם כתוצאה מצריכת סמים? איך מתקדמים מכאן למרות סרובו לקבל טיפול? האם יש איזשהו קו חם שאפשר לפנות לייעוץ? תודה מראש

לדקלה- תעשי חיפוש בפורום על המילה "פסיכוזה" הנושא נדון פעמים רבות. פסיכוזה יכולה לפרוץ גם ללא שימוש בסמים. יש הבדל בין "קנאביס פסיכוזיס", שהוא אירוע חד פעמי, כתוצאה משימוש בסם קנאביס, לעומת סכיזופרניה שהיא מחלה כרונית. דרוש אישפוז ממושך, או טיפול מרפאתי ממושך, בשביל להבדיל בין השניים. בדיקת שתן פשוטה יכולה להראות אם השתמש בקנאביס.

לדקלה הדברים בהתנהגות בהחלט מעוררים דאגה ויש צורך בבדיקות וטיפול. כמובן שצריך לבדוק אותו כדי לדעת מה הגורם, יתכן סמים, יתכן אירוע חיצוני ויתכן שבלי סיבה כלל, כלומר עלולים להיוות סיבות רבות שעל הרופא הבודק לאבחן. אנימבין שכבר הייתם במיון והוא נבדק ולכן נשלח לאשפוז? הדבר הראשון שאפשר לעשות הוא לחזור ולבקר שוב במיון, אם אין שום שיתוף פעולה אז כבר עדיף לחזור למיון של בית החולים שבו יש מחלקה סגורה להיכן ששלחו אותכם. זה עשוי לקצר את ההליכים. כך שאפשר לפנות פעם שניה ושלישית למיון עד אשר תהיה התקדמות בטיפול. במידה וההתנהגות נעשאת קיצונית יותר וקיימת סכנה שהוא יפגע בעצמו או באחרים יש לחשוב על אשפוז בכפיה נגד רצונו כיוון שאסור שהוא יפגע במשהו. אם זה המצב אז תכתבי ואמשיך להנחות אותך מה עושים. כל טוב דר' גיורא הידש

יש לי חבר משכבר הימים שלסירוגין הקשר חודש ונותק. הפעם האחרונה ששוחחנו היתה לפני כ- 9 שנים. לאחרונה נודע לי ממשפחתו כי הוא מתבודד. הולך לעבודה בבוקר, חוזר אחה"צ ולקראת ערב נכנס לישון. בלי חברים, טלפונים או כל קשר לעולם החיצוני. התקשרתי אליו, שוחחנו וביקשתי לראותו הוא סירב, ביקש שלא אפגע, אמר שהוא צריך שעות שינה רבות ואין לו חשק להתערבבויות. משפחתו לא יודעת איך לעזור לו מכיוון שהוא לא מוכן לשוחח עם אף אחד. שאלותי: האם יש דרך לעזור לו בלי לאלץ אותו לדבר עם איש מקצוע? אם אני אבקר אותו בלי לתאם מראש, האם זה יכול לפגוע בו? האם להתקשר מדי פעם? תודה

ליעל בדרך כלל למרות שהחבר אומר שאינו רוצה לראות איש הוא נמצא במצוקה ומחכה לקשר, לכן צריך למצוא את הדרך כן להגיע אליו. למשל, להתקשר אליו ולאמר לו שאת בסביבה ובעוד חמש דקות את מגיעה אליו ורעיונות דומים. כך שצריך למצוא את הדרך להגיע אליו בלי שהמעשה יעלה התנגדות. בשלב הראשון אני חושב שכדאי ליצור אתו קשר ואולי לקבוע פגישה נוספת, כלומר לעורר את האמון, רק אחר כך לפי ההתרשמות להציע בעדינות להגיע לאיש מקצוע. אפשר להפנותו לפורום או כל רעיון יצירתי אחר. אבל כל זאת בעדינות... כל טוב דר' גיורא הידש

שלום!! אני נוטל מזה שבועיים וחצי את הסימבלטה כאשר בשבוע הראשון נטלתי 30 מ"ג ואילו מהשבוע השני 60 מ"ג. אין לי ממש תופעות לוואי מלבד קושי בהירדמות ויקיצה מוקדמת. המין בסדר גמור, אין בחילות או עצירויות וכ"ו, אבל ישנה תופעה מוזרה בעת מתן השתן שיוצא לי מעין הפרשה שקופה כזאת כמו זרע אבל זה לא זרע(זה לא שורף או משהו דומה, גם לא במתן השתן), דבר שהתחיל מאז שעליתי למינון של 60 מ"ג.האם זוהי תופעת לוואי? שאלה שניה היא, מתי בדר"כ, מבחינה סטטיסטית, מתחילה התרופה להשפיע ומתי ניתן להגיד שהיא לא מועילה(מכיוון שהבנתי שהיא לא כמו תרופות אחרות שלוקח לה עד 8 שבועות לכל היותר להתחיל להשפיע אלא פחות)? שאלה שלישית, האם הסיבה שאין לי יותר מידי תופעות לוואי אומר שהתרופה לא תעזור לי? מכיוון שקראתי באחד התשובות שלך על מישהו שהתלונן על בעיות במערכת העיכול כתופעת לוואי ואתה ענית לו שיש רופאים ומחקרים שמראים כי אם יש הפרעה במערכת העיכול כתוצאה של תופעת לוואי אומר כי התרופה מתאימה לאדם...

לארז ראשון ראשון ואחרון אחרון. התופעה של ההפרשה מאבר המין אינה קשורה לזיפרקסה וכדאי להבדק אצל רופא עור ובטח לעשות תרבית. התרופה מתחילה להשפיע מעט מוקדם יותר אבל בהחלט לוקח לה כמה שבועות עד שמרגישים בהשפעתה, יתכן שבתחילה תקבל פיידבקים מהאנשים הקרובים לך שיאמרו שאתה נראה טוב יותר ורק בשלב השני גם אתה תרגיש את השפור. נכון מה שכתתבי לגבי תופעות לוואי, אבל אם נדייק נכתב שזו התרשמות של רופאים ואין! מחקרים התומכים בכך, לכן לאט לאט וישנם רבים בלי תופעות לוואי שגם מגיבים טוב לתרופה. כעת פשוט צריך לחכות עוד שבועיים שלושה עד שהשיפור יהיה מורגש. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לך שוב דוקטור יקר המינון שהרופא נתן לי יום אחד כדור ויום אחר אחד וחצי יצא טוב ואני מרגיש הרבה יותר טוב השאלה רק שאני שואל לאורך זמן זו רק עלייה ואז תבוא ירידה או שהמצב ימשיך להיות טוב אם אחרי יומיים אני מרגיש ממש טוב. השאלה השניה היא שסוף סוף קיבלתי את תוצאות בדיקת הגאסטרוסקופיה והאבחנה היא שבר בסרעפת והרופא אמר לי להתחיל לקחת אומפרדקס כדור אחד בבוקר ואחד בערב אני ךוקח את הסרוקסט בערב ב-6 בערב בערך כל יום האם יש התנגשות בין שצי התרופות ואפשר לקחת אותם ולא יהיה איזה השפעה לא רצויה או משהו? אודה לך מאוד אם תענה לי על שתי השאלות תודה רבה על הכל וגם על העידוד שנתת לי לפני יומיים שלושה. שלך בשמחה רבה תומס

לתומס יופי לשמוע שאתה מרגיש טוב יותר אבל כמובן שהמבחן הוא הזמן ונקווה שכל יום תמשיך להרגיש בטוב. אין בעיה ליטול את האופרדקס=לוסק יחד עם הסרוקסט, יתכן ויש בכך אפילו תועלת. בכל אופן בקע סרעפתי (שבר), היא בעיה מכנית של שריר הסרעפת ואין מדובר במחלה, כך שהכל בסדר. כל טוב דר' גיורא הידש

הי לכולם, נדמה לי שאני בכלל לא בדיכאון פתאום, ואני שוקל להפסיק את הרסיטל. הפסיכיאטר שלי היה בלאו הכי מסויג אם לתת לי את התרופה, ואני מפחד מתופעות הלואי המיניות, ובפעם הקודמת שנטלתי סרוקסט נכנסתי לקצת היי תוך חודשיים והפסקתי את התרופה. וגם בפעם שלפני כן שנטלתי רסיטל נכנסתי לקצת היי. מובן שאני לא ברקיע השביעי, ואני רחוק מלהיות מאושר, אבל לא בדיכאון. איך זה קרה? לא יודע...איכשהוא אני מרגיש בסדר. לד"ר הידש, תודה על העיצה. האמת היא שאתה מכיר אותי הרבה יותר טוב מהפיסיכאטר שלי, שהוא אגב גם פרופסור וגם מנהל המרפאה. לא יודע איך נפלתי דווקא עליו. (מדובר בטיפול ציבורי) לא נראה לי שתהיה לו בעיה להעלות לי את המינונים, בעיקר בהתשחב בכך שהורדת המינון נעשתה בעיקר בגלל לחץ שלי עליו ולא מיוזמתו. אם כבר תרופה אנטי פסיכוטית, אני מניח שהזיפרקסה עדיפה עלי, ולא נראה לי שאני אנסה עכשיו רספירדל . למעשה, השאיפה שלי היא בכלל להוריד את הזיפרקסה למינימום או אולי להוריד אותה בכלל, ואולי לנסות תרופה מייצבת אחרת במינון טיפולי. קשה לי להאמין שהרופא שלי יסכים לכך. אולי בשלב מאוחר יותר, סך הכל יש לי עוד שנים רבות של נטילת תרופות באופק. טוב, זהו להיום... בברכה מיכאל

היי מיכאל שמחה שאתה מרגיש פחות בדיכאון. תרופות זה עניין של רופאים, לא? בכל מקרה, תמשיך לעדכן ולספר מה שלומך ואיך בכלל. איתך, תמי.

למיכאל תמיד כדאי לדפוק בעץ...., אבל צריך לחכות ולראות שהשיפור מתקיים לזמן ארוך. בכל אופן לי יש ניסיון טוב מאוד עם הזיפרקסה כתרופה מייצבת עם מינימום של תופעות לוואי ואני מקווה שכך יהיה גם אצלך. הידש

לפני שאעלה בפניך את השאלות שלי אני חושבת שעלי לתת לך תמונת רקע למצב שלי ,אני מטופלת במרכז לנפגעות....., משך שלש וחצי שנים . 1. למה יש לי התקפים של פחד כשאני יוצאת לרחוב ? 2.איך יוצאים מהתקפי חרדות שבאים לעיתים קרובות ,כבר אין לי אויר , 3. קבלתי מרופא נוירולוג כדורי ואבן שזה אמור לטפל בתופעות של החרדה , וגם בגלל חוסר שינה בלילות , האם הואבן באמת עושה את הפעולה ? האמת , שאני די סקפטית , אם יש תרופה אחרת שמומלצת על ידך אשמח , מאוד מוטרדת .

רצוי לפנות לפסיכיאטר ולקבל טיפול מקצועי. וואבן איננו פיתרון לבעיות שהעלת כאן, חלש מדי וגם יוצר תלות בשימוש ממושך. יש כיום תרופות הרבה יותר מתקדמות, יעילות ולא ממכרות. לכן מומלץ לפנות לאיבחון וטיפול אצל פסיכיאטר מומחה.

למתמודדת די ברור מדוע קיימות חרדות, לפי המשפט "מי שנכווה ברותחין נזהר בפושרין", כך שאחרי טראומה כל דבר קטן שמזכיר טראומה או משהו דומה עלול לגרום לחרדה רבה. עדיין אין טיפול מספיק טוב להפרעות פוסט-טראומתיות או למצבים אחרי חרדה אחרי טראומה. באופן כללי הוואבן היא תרופה נוגדת חרדה ולכן היא עשויה לעזור כאשר השימוש בה לא קבוע, הוובן פועלת מהר והיא פותרת בעיה של חרדה שישנה ברגע מסויים. ישנן תרופות למניעת חרדה אותן צריך ליטול באופן קבוע, למצבים שאחרי טראומה ממליצים על הלוסטרל אבל גם התרופות האחרות שפועלות על הסרוטונין עשויות לעזור. כמובן שהטיפול במרכז ושיחות חשובות ביותר. כל טוב דר' גיורא הידש

תודה על שחלקת עימי מנסיונך.לצערי אני כבר נוטל ריספרדאל כשמונה חודשים.המינון משתנה מידי פעם.הייתי בהתחלה במינון של 6 מ"ג ליום,זה היה אחרי ההתפרצות הפסיכוטית המסוכנת שלי-הראשונה שקרתה לי.אבל ירדתי מאד במינון ואפילו הייתה לי הפסקה של שבועיים בלי תרופות .אלא שהמאניה התחילה לזחול לכיוון ואז חזרתי לריספרדאל ועכשיו אני לוקח 2.5 מ"ג עוד מעט גם זה ירד.אני רק מקווה שלא יקרה שוב מה שקרה,שהייתי צריך לחזור לתרופות מהר מידי.האם הייתה לך התפרצות פסיכוטית?האם היית גם בדיכאון?אני עוד לא הגעתי לדיכאון קשה אלא רק קל וכנראה כתוצאה מהתרופות.אני מקווה שמקסימום עוד חצי שנה אני כבר לא אצטרך תרופות.אני קורא לכל מי שיש לו מה לומר לי בנושא,להגיב בבקשה.ממש חשוב לי לשמוע מניסיונכם.תודה

לראומה ושחר, אני אשוב ואשתף אותכם בנסיוני העגום, שלמרות קיומו והמסקנות שהסקתי ממנו, אני עדיין שוקל להפסיק את התרופות, אבל לא בזמן הקרוב, אולי עוד חמש שנים או עשר. בכל מקרה, אני הפסקתי את התרופות לגמרי בהסכמת הפסיכיאטר שלי, וכשהמאניה חזרה לא הספקתי לעצור אותה בזמן, והסיבה לכך הייתה שהרגשתי טוב ולא האמנתי לפסיכולוג שלי שאמר לי כל הזמן שאני נכנס למאניה. תראו, יכול להיות שבפעם הבאה אני כבר אשים לב בזמן כי אני כבר יודע יותר טוב איך זה מרגיש, אבל כשזה מגיע ואתה בתוך זה אתה לא מודע לכך שמשהו בך לא בסדר עד שזה נעשה מאוחר יותר. זה הניסיון שלי. בברכה מיכאל

דר' הידש שלום, נטלתי ריספרדל במשך שנה+ כעבור 9 חודשים לערך הופיעה הטרדיב דיסקינזיה הפסקתי לקחת הריספרדל לתקופה של 5 חודשים כשבסיומה עברתי לזיפרקסה במינון של 10 מ"ג, ואותה אני נוטלת מזה 7 חודשים. אולם ה- TD עדיין קיים. רופאה נורולוגית המליצה לי לעבור לסרוקוול. שאלותי הן: 1. האם הזיפרקסה בדומה לריספרדל גורמת ל- TD ? 2. האם בעקבות המעבר לסרוקוול ייפסק ה- TD ? 3. באיזה מינון מומלץ לקחת הסרוקוול (כאמור לאחר לקיחת זיפרקסה 10 מ"ג) ? 4. מהם תופעות הלוואי של הסרוקוול?

לקרן- מה שאת כותבת מאד מעניין. יש תרופה בשם קסנזין (ניטומן) שמתיימרת לרפא טרדיב דיסקינזיה (TD), ללא צורך בהמשך שימוש באנטי פסיכוטיים. בנוסף, לעיתים, הזרקה של סובוטקס גם יכולה לעזור. הסרוקוול (או לפונקס) היא אפשרות טיפולית טובה רק אם מבחינה פסיכיאטרית את עדיין צריכה תרופה אנטי פסיכוטית. לסיכום, לנסות את הקסנזין (ניטומן) כעדיפות ראשונה.

תיקון- הזרקה של בוטוקס (הזרקה לשריר ספציפי) ולא סובוטקס. תוספת- נזעי חשמל (ECT) יכולים לעזור, במיוחד אם האבחנה הראשונית היא סכיזופרניה. כנ"ל לפונקס וסרוקוול- יכולים לעזור בסכיזופרניה שמלווה ב-TD, כי הם היחידים שלא משפיעים על D2. כל השאר, כולל ריספרידל וזיפרקסה יכולים לגרום ל-TD, אבל פחות מהתרופות הישנות. החומר הפעיל בקסנזין הוא TETRABENAZINE. רשומה לטיפול בטרדיב דיסקינזיה. מאד חשוב באיזה שלב של המחלה מאבחנים ומטפלים. אם זה בשלב הראשוני או בשלב מתקדם. יש בארץ מס' נוירולוגים שמתמחים בנושא ואפשר להתיעץ איתם.

לקרן צריך להבדיל בין שני דברים. הראשון הוא המשך השימוש בנוגדי פסיכוזה בגלל המצב הנפשי, והשני הוא הטיפול בטרדיב. כל התרופות פרט לסרוקוול פועלות על הדופמין ולכן אם יש טרדיב יש מקום לעבור לתרופה שאינה פועלת על הדופמין. מצד שני הטיפול בטרדיב עשוי להיות קשה, הפסקת נוגדי הפסיכוזה הפועלות על הדופמין לא בהכרח פותרות את הבעיה של הטרדיב.לעתים דווקא מינונים נמוכים של נוגדי פסיכוזה כמו הלידול עשויים לעזור, לעתים דרלין או ניטומן. כאן צריכים להתאמץ למצוא את התרופה שתרפא את הטרדיב. הפסקת נוגדי הפסיכוזה הפועלות על הדופמין לא בהכרח פותרות את הבעיה של הטרדיב. כל טוב דר' גיורא הידש

אחרי שעליתי לריספרדל 1מ"ג למשך שבוע, הפסיכיאטרית אמרה לי שנמשיך באותו מינון לפחות עוד 3 שבועות. (אנחנו עושות אוגמנטציה לאנאפרניל בטיפול ב OCD). שלא תבינו אותי לא נכון, אני שמחה שאני לא עולה מהר במינון, אני רק מנסה להבין יותר את מה שהיא התכוונה.

ככל שאת לוקחת יותר זמן כך ההשפעה גדלה. גם ההשפעה החיובית לטיפול במחשבות, יש צורך לקחת חודשיים לפחות בשביל להעריך את ההשפעה המלאה עליך, במינון הנוכחי. גם הסיכון לטרדיב דיסקינזיה הוא מצטבר ותלוי במינון ובמשך השימוש. יש קשר בין שני הנושאים, כי שניהם קשורים לשינויים מבניים בגרעיני הבסיס במוח.

תבין, אני מנסה לקחת בפרופורציות נכונות את הסיכון לטרדיב דיסקינזיה. בכל מקרה, השפעה מצטברת חיובית עכשיו מובנית יותר אחרי שהשווית להשפעה מצטברת שלילית. אם גם לד"ר הידש תהיה התייחסות, אני מודה מראש.

שלום ד'ר הידש, בת 47, בעבר סבלתי מבעיה נפשית ולקחתי כדור ציפרלקס. מצב היום ששוב חזר החרדות דיכאונות ולחץ בראש וחום בפנים וסחרחרות. עשיתי בדיקות דם כלליות הכל בסדר חוץ מבדיקות הורמונליות שהתבשרתי עליהם ע"י רופאת נשים שאני בגיל המעבר. השאלה שלי האם יתכן וחזר אלי כל התופעות מעבר או שזה בגלל גיל המעבר שהם אותן התופעות. ואם היית ממליץ לחזור ולקחת את כדור ציפרלקס מחדש . האם יכול לעזור לי גם לגיל המעבר. אודה להתיחסותך דליה

לדעתי כדאי לנסות טיפול הורמונלי לגיל המעבר ולראות האם משפר את מצב הרוח במידה ולא אפשר להעזר גם בפסיכיאטריה.

לדליה אכן את צודקת שהסיבה יכולה להיות גם נפשית וגם גופנית/הורמונלית. בגיל המעבר קודם כל שוקלים נטילת הורמונים, להורמונים יש יתרונות וחסרונות, מצד אחד הוא דוחה את האוסטאופורוזיס ומצד שני קיים סיכון גבוה יותר במעט לסרטן השד, לפחות לפי ידיעתי. כך שקודם כל הייתי מתייעץ עם הגניקולוג או אנדוקרינולוג לגבי טיפול הורמונלי. באופן עקרוני גם הציפרלקס עשויה לעזור בגיל המעבר כמו שהוא עוזר לתסמונת הקדם ויסתית. כך שעם הציפרלקס אולי אפשר לתפוס שתי צפורים במכה אחת. כל טוב דר' גיורא הידש

לד"ר שלום ותודה על היחס. אני נוטלת סימבלטה 60 מ"ג כשבוע ואני חשה מאוד מאוד מצב רוח ירוד ,וחוסר חשק לכל דבר. האם הגיוני שהכדור עדיין לא התחיל להראות את השפעתו?כי הרופא שלי טען שזהו כדור שבתוך שבוע מתחילים כבר לחוש יותר טוב. אני נואשת ואני כבר לא יודעת מה לעשות.

זה לא חוק קבוע שזה יעבוד תוך שבוע. יכול להיות שהוא התכוון לממוצע או מה שבד"כ קורה , אבל על כל אחד כל תרופה עובדת שונה. תרופות מגיעות לשיא אחרי 4 חודשים ועד אז יודעים אם התרופה מתאימה או לא. הדבר הכי חשוב בחיים זה סבלנות

ללינור נכון שהצימבלטה מתחילה להשפיע מוקדם יותר, תוך שבוע שבועיים אבל הדגש הוא על מתחילה, והשפעתה עולה ומשפרת במשך כשלושה החודשים הבאים. אין ברירה וצריך להצטייד בסבלנות. כל טוב דר' גיורא הידש

תרופות מסוג SNRI מתחילות להשפיע תוך 2-3 שבועות. שבוע אחד נחשב לזמן קצר מדי. לכן צריך לחכות בסבלנות. מדובר בתרופה יעילה ולכן כדאי להמשיך.

אני סובל מעייפות חזקה שמעתי ממכון שעזר שישנה תרופה בשם מודיפינל שלא ממכרת ומטפלת בעייפות ובארהב היא מוכרת מהם תופעות הלואי בתודה

לטיפול בנרקולפסיה. בארה"ב כנראה נותנים אותה גם להתוויות נוספות. הבעיה שהיא מאד יקרה. לגבי תופעות לוואי אפשריות תוכל לשאול את הרופא כאשר זה יהיה רלבנטי.

לדני לעייפות סיבות רבות שצריך לברר אותן ולהגיע לאבחנה, לפי הגיל והאבחנה צריך לשקול את הטיפול. כל טוב דר' גיורא הידש

האם יכול להיות, שאנשים מבחוץ [חברים קרובי משפחה ומכרים] לא ישימו לב, שאני חולה במניה דפרסיה פסיכוטי, פרט לבעלי ? יש עלי לחץ חברתי רב ואני לא מאבדת עשתונות רק בשביל הילדות שלי, כך לפחות אני מרגישה כרגע. פשוט הלכתי לאיזה אחת והיא אמרה לי שאני עדיין בדיכאון בגלל שאני אוהבת שמרחמים עלי, אולי יש בזה משהו,אבל אני באמת מרגישה רע, אני לא הייתי לוקחת כדורים אם הייתי מציגה, אני אוהבת להרגיש טוב, אני פשוט זורחת אז, כשאני בדיכאון אני מרגישה נסחפת לשם, בתחילת כל התקפת דיכאון אני מנסה להילחם, אבל כשאני לא יכולה כבר אני מרימה ידיים. בקיצור האם יכול להיות שהשאלה הנ"ל רלונטית? הודה מאוד לעונים לשאלתי, במיוחד לדר' הידש, רק בריאות שלי.

לשלי בכל מה שכתבת אין סמנים לפעילות יתר-מאניה, בודאי שיש לטפל במצבי הרוח או הדיכאון, אבל אין מדובר בפעילות יתר. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, אני בת 34, סובלת מחרדה/דיכאון כבר 4 שנים ומטופלת כעת באפקסור XR 75.אני מרגישה בסך הכל בסדר(לא פיצוץ אבל בסדר)אין לי לאחרונה חרדות, אך קרה לי השבוע משהו מוזר, נסעתי באוטובוס כאשר האוטובוס היה מלא לחלוטין, אנשים עמדו והיה ממש חנוק, הכל היה בסדר בהתחלה ולקראת סוף הנסיעה(שעה נסיעה) הרגשתי תחושה של חולשה, הזעה בגב ובכל הגוף, עיקצוצים חזקים בכפות רגליים ובכפות ידיים, בחילה חזקה, בקושי יכולתי לנשום ולאחר מיכן שירדתי מהאוטובוס היה לי שילשולים. האם זאת חרדה? התקף פאניקה? או שסתם לא הרגשתי טוב באוטובוס? תודה מראש

לדנה מצבים כפי שאת מתארת עלולים להיות גם מעייפות וחולשה "סתם לא הרגשתי טוב", וגם אולי התקף של פאניקה. איני חושב שהאבחנה המדוייקת חשובה כרגע, התקף יחיד הוא חסר משמעות, אם אין מצבים דומים בחודש חודשיים הקרובים אז אפשר לשכוח ממה שקרה. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום יש לי שכנה שמידי פעם שצריך נוהגת לסתור את אחוריו של בנה בן החמש . היא עושה את זה בצורה מכאיבה לדעתי . האם זה יעול להזיק לילד מבחינה נפשית ?

בתור ילד מוכה מאותו גיל בערך , וזה נשמע משהו דומה למה שאני עברתי , אני אומר שטוב לא יכול לצאת מזה. יש לי חרדה מחברה ובעיקר מאלימות. אני מתרחק ולא מדבר עם אף אחד. יכול להיות שזה לא קשור , אבל סיכוי גבוה שכן.

אין לי שום ספק שעונשים פיזיים מותירים את חותמם בכל גיל במיוחד בגיל הרך , לדאבוני אבי היה אלכוהוליסט שהכה את כולם חוץ ממני ( לא יודעת למה) אך אחי שספג ממה על בסיס יומי לא מסוגל להרגיש למשל אהבה , או חיבה , סימפטיה לאף אחד , הוא פשוט רובוט , למרות שהוא כבר סבא . מוטרדת

כן , עונשים פיזים בהחלט משפיעים על בריאות נפשית של ילדים , הם לעולם לא שוכחים את הכאב את ההשפלה והם מתכנסים בתוך עצמם , הם אינם יודעים כיצד להפגין רגשות , כך הוא אחי , ילד מוכה , שכמעט ואינו מחייך , אינו יודע להראות את מה שהוא מרגיש כמו חצוב בשיש .

אם אפסיק לקחת את קלמה יום לא אהיה יותר משותקת? ואז אוכל לעבוד בעבודה? ואיך אדע איזו עבודה מתאימה לי? אני בת 31 אבל עדיין לא יודעת איזו עבודה מתאימה לי, לגבי תעודות יש לי בגרות והתחלתי ללמוד באוניברסיטה הפתוחה אבל אפסקתי אחרי כשלונות בקורסים רבים . גם אני לא יודעת האם אוכל להמשיך ללמוד כי נורא קשה לי ללמוד לוקח לי שעות לקרוא באנגלית וגם שאני קוראת אני לא מבינה הרבה פעמים מה קראתי (אמא שלי אומרת שיש לי בעיות עם הזיכרון) אולי זה בגלל הכדורים שלקחתי הרבה זמן? וגם אני לא מצליחה למצוא מאמרים באינטרנט, נורא קשה לי למצוא מאמרים באינטרנט, דווקא חיפשתי הרבה פעמים ולא מצאתי מה שרציתי וגם אף אחד לא רצה להסביר לי איך לחפש, אז אולי עדיף שארד מהקטע של הלימודים והתמקד בעבודה רק? אבל לא רוצים אותי בשום מקום, ואני גם משותקת נפשית אני לא מאמינה שאוכל לעבוד באיזו עבודה כל עבודה אפילו פשוטה נראית לי קשה ואני לא מצליחה להזיז את עצמי בשביל לעבוד. חיי מתבזבזים ומתים. מה לעשות דר' גיורא הידש ?

לאלמונית אכן הדבר החשוב ביותר הוא למצוא מה מתאים לך וממה יהיה לך סיפוק ושמחה. כמובן שדיברנו על יחסים עם אנשים וחברים, אבל בקשר ללימודים ועבודה כדאי לעבור אבחון ולראות מה מתאים לך בדיוק כפי שכדאי לעבור אבחון, ואפשר אצל פסיכולוג בקשר למצב הנפשי. כל טוב דר' גיורא הידש

האם יש קשר בין היעדר פעילות פסיכוטית לסכיזופרניה? האם בהיעדר פעילות פסיכוטית הסכיזופרניה נעלמת? תודה על התשובות מכל אחד שמבין ומד"ר הידש.

ישנם חולים סכיזופרנים שהפסיכוזה אצלם היא בצורה התקפית, דהיינו, התקף פסיכוטי אחת לתקופה ויש אחרים שהפסיכוזה אצלם היא מצב סטטי- דהיינו, כל הזמן. בכל מקרה, העדר פסיכוזה בנקודת זמן מסויימת לא שוללת אבחנה של סכיזופרניה. אם מדובר בחולה שהפסיכוזה אצלו היא התקפית, אז טיפול תרופתי מתאים מוציא אותו ממצב זה תוך חודש-חודשיים ובלי תרופות זה יכול להימשך גם חצי שנה. מלבד פסיכוזה צריכים להתקיים סימנים נוספים שמעידים על סכיזופרניה, סימנים שליליים, כמו העדר רצייה והשטחה רגשית.

לשמואל הפסיכוזה היא פרק זמן קצר מאוד יחסית (על רצף החיים) והאדם עלול לסבול מסכיזופרניה במשך כל השנים. הביטוי העיקרי הוא רגשי עם מיעוט רגשות, חוסר יוזמה ואנרגיה, ולעתים גם ירידה קוגניטיבית וירידה ברציה. כל אלו כפי שנכתב הם סמנים של חסר-שליליים של המחלה והם קיימים לאורך השנים. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום,סבתא שלי נורא מדאיגה אותי היא נמצאת בלי מצב רוח בוכה כל הזמן היא גרה לבד.היא כל הזמן רוצה שמישהוא יהיה איתה אני הולכת לפעמים אליה וגם אמא שלי אבל זה לא עוזר מי יודע מה.אין לה חשק לבשל לעשות קניות או אפילו לבוא אילינו רק בבית שלה.היא היתה סבתא שאופה ומבשלת ועושה הכל.אמאשלי אמרה לי שהיא בדיכאון בררתי וגיליתי שהיא לקחה כדורים בשם פרוזק כמעט חודשיים והרופא המשפחה החליף לה לסרוקסת ולא נראה לי שיש לה שיפור.מה שהכי מפחיד אותי שאני שומעת אותה אומרת לאמא שלי שמי צריך חיים כאלו עדיף למות וגם שבאלה להתאבד ואמא שלי צועקת עליה ואומרת לה מה השטויות האלה.אה היא גם עברה לפני הרבה שנים ניתוח בבלוטת המגן ולוקחת כדור במקום הבלוטה סבתא אומרת שיכול להיות שהדיכאון בגלל שאין לה בלוטה זה יכול להיות ד'ר?אני מאוד מרחמת עליה ומפחדת שהיא תעשה משהו לעצמה איך אפשר לעזור לה? תודה לך ד'ר אני מקוה שתענה לי.נועה.

אחת בלבד ושרופא המשפחה לא ישנה לה את זה כי התחום הטיפול הוא פסיכיאטרי ולא רופא המשפחה. את הפלוטין יש לקחת במינון לפי הנחית הפסיכיאטר , לקבלת הפקט מירבי יש לטפל כחצי שנה .

לנכדה היקרה בודאי שהמצב לא טוב כי סבתא סובלת וזה מה שאת חשה. אין ספק שבתקופה האחרונה היא חלשה יותר וכנראה שהביטחון העצמי שלה ירד. כמובן שיתכן שמדובר במצב נפשי של חרדות או דיכאון, אבל קודם כל הייתי בודק את המצב הגופני, גם בלוטת התריס וגם תחומים אחרים העלולים לפגוע בתפקוד. רק אחר כך הייתי פונה לחלק הנפשי. נראה שרופא המשפחה חושב על דיכאון וחרדה והחל בטיפול מתאים. אם הטיפול לא עוזר (ולעתים צריך לחכות כחודשיים), כדאי לפנות לפסיכיאטר שהוא המומחה לחלק הנפשי בתקווה שהוא יעזור. כל טוב דר' גיורא הידש

אני בן 34, רווק, ללא בעיות רפואיות וטיפול כרוני. ראשית אזרתי את האומץ כלל לפנות כאן ובכלל להודות שאולי יש לי בעייה נפשית, כל השנים הדחקתי את הנושא וגם נמנעתי מלטפל בבעיה עקב תגובת הסביבה במידה והייתי ניגש לפסיכולוג או פסיכיאטר. להלן מספר הבעיות שמצאתי על עצמי, אשמח לקבל תגובה מהי שיטת הטיפול המומלצת. אני סובל מבולימיה, בנוסף אני מבצע את הפעולה מספר פעמים ללא כל סיבה הגיונית, לדוגמא, סוגר את דלת הבית ופותח על מנת לוודא שאכן סגרתי ועוד מספר דברים במהלך היום. יש לי חשיבה שלילית, תמיד אני חושב שמשהו לא טוב יתרחש, בנוסף כל אינטרקציה עם הסביבה מלווה בחששות מהתגובה, תמיד אני חושב שהצד השני חושב עלי דברים לא טובים. למרות שאני קפדן ןמסודר אני נוטה לשכוח לרוב את מה שרציתי, את מה שאני מתחיל לעשות אני בדרך כלל לא מסיים בזמן, הראש תמיד טרוד בכל מיני מחשבות. שאלתי , האם יש מן המשותף לכל מכלול הגורמים שציינתי, מהם המאפיינים להם, מהי דרך הטיפול המוצעת.

אבחון מדוייק רק מרופא פסיכיאטר.

למיקי איני מתיימר לאבחן אותך אבל הדברים שאתה מציין הם בולמיה ותופעות הקשורות לחרדה, גם מעשים כפייתיים וגם מחשבות של חרדה ודימוי עצמי ירוד. חבל שבגלל פחד שהדימוי שלך יפגע אתה נמנע מלהגיע לטיפול ולהתקדם. להערכתי ישנם טיפולים יעילים לבעיות מהסוג שהעלת וכדאי להגיע לפסיכיאטר לאבחון ולשקול ביחד אתו אתהאפשרויות הטיפוליות. יכול להיות הרבה יותר טוב כל טוב דר' גיורא הידש

אני סטודנט לקרימינולוגיה ואני עושה עבודה על קניבליזם. רציתי לדעת לאיזו הפרעה משתייך הקניבליזם ומהי דרך הטיפול אם יש כזו

לשלומי, הקניבליזם בקרימינולוגיה הוא לא הפרעה בפני עצמה, אלא סימפטומם של הפרעת אישיות אנטי-סוציאלית שבספרי הלימוד עדיין נקראת הפרעת אישיות פסיכופתית ולפי הגדרה זו נקבע אופי הטיפול, כרגיל בקרימינולוגיה במסגרת עונשתית. קרימינולוג לא רשאי לקבוע אבחנה להפרעת אישיות אנטי-סוציאלית. דנה

ישנן תרבויות שבהן קניבליזם הינה תופעה לגיטימית. הכוונה למס' שבטים (כיום מעטים מאד) שהאמונה המונותאיסטית (נצרות, איסלאם ולהבדיל יהדות) לא הגיעו אליהם. אפשר לראות אצלהם קניבליזם כדבר נורמלי בתרבות שלהם. נושא זה אכן מעניין מבחינה אנתרופולוגית. קניבליזם בתרבות מונותאיסטית היא נדירה ביותר ואז באמת יש חשד שמדובר במחלת נפש אצל אדם מסויים.

שלום לך, קניבלים הם אנשים שאוכלים אנשים אחרים לא עלינו!! אנשים היו אוכלים אנשים אחרים לצורכי תזונה או פולחן. היום כמעט ואין אנשים קניבלים. היחידים שעושים את זה הם פושעים או שבטים באזורים מאוד נידחים בודדים (כמו באינדואזיה) קישורים קניבליזם באינציקלופדיה ynet

ביום רביעי שבוע שעבר ביקרתי אצל פסיכיאטר באופן פרטי סיפרתי לו את הקשיים שלי והוא איבחן אותי שאנוכי סובלת "ממניה דיפרסיה" קיבלתי כדורים בשם "ליקרביום" בתחילה 2 כדורים ביום ולאחר מכן אחרי יומים ביקש מימני ליטול 3 פעמים ביום בנוסף גם קיבלתי "פרפנאן" לפעם אחת ביום ועוד כדור שינה לערב. ביום שישי האחרון נטלתי לפי הוראת הרופא כנ"ל שבת וביום א' לקחתי בבוקר אחד ליקרביום ואחד רפנאן על קיבה מלאה. בסוף היום בסביבות 18:00 ניתפסה לי הלסט, הראש קיבל עיוותים ואת הלשון אני הרגשתי שהיה מיתגלגלת פנימה וכמעט אני בולעת אותה. דיברתי טלפונית עם הפסיכיטר שרשם לי את המירשם הנ"ל והוא שלח אותי ליקנות כדור מונע לתופה הנ"ל וקיבלתי כדור לפרקינסון. למחרת לא לקחתי שום תרופה מאוד פחדתי!!!!!!!!!!! הרופא המליץ לי להמשיך ולקחת את הליקרביום. אני לא לקחתי כי הם עושים אותי ממש מסטולית כמו נרקומנית לאחר מנה חשוב לצין שטופלתי בפלוטין 2 כדורים ביום מה אני יעשה ימשיך לקחת את הכדורים שהפסיכיטר נתן לי או לחזור לפלוטין או לא לקחת כלום וזה יעבור . בנוסף, האם הכדורים הנ"ל יכולים לגרום לתופעות כמו שתיארתי? אודה לתשובה. אורית ה צ י ל ו!!!!!!!!

לאורית הגורם להתכווצות השרירים הוא הפרפנן והוא גם מטשטש אותך ולא הליטיום-ליקרביום. בכל אופן אסור ליטול את הפלוטין שהוא כנראה גרם לפעילות היתר. נראה שהפסיכיאטר המטפל צודק וצריך להמשיך עם הליטיום-ליקרביום ולעקוב אחרי המצב. אם ישנה התגברות של פעילות היתר יש לחזור לרופא כדי שיוסיף תרופה נוספת לליקרביום. כל טוב דר' גיורא הידש

האם עצירות ידועה כאחת מתופעות הלוואי שלה? תודה מראש.

נוגדי דיכאון שמשפיעים על הנוראדרנלין יכולים לגרום לעצירות וגם הסימבלטה יכולה לגרום לכך.

ליהונתן תודה לדור, אפשר להתחיל ולנסות לפתור את הבעיה ולאכול הרבה פירות יבשים או תה מתאים. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר ראיתי שכל הזמן אתה כותב שצריך לחכות להשפעת שיא של הכדורים 3/4 חודש. עשיתי טעות כאשר לפני כחודש הורדתי מכדור סרוקסט אחד לחצי/שלשת רבעי כדור במשך שבועיים. הרגשתי רע ובאו עלי תחושות דיכאון וגם חרדות. שאלתי היא האם לאחר הורדת המינון הטעותית הזאת שוב רצוי וצריך לחכות 3/4 חודשים להשפעת שיא של הכדור? בתודה מראש.

התופעות האלה לקרות כאשר ריכוז התרופה בדם מופר, לכן חובה להתמיד לפי מצוות הרופא.

ניתן להפחית מינון סרוקסט רק אם אתה נטול סימפטומים 6 חודשים לפחות. בחישוב פשוט- הזמן _המינימלי_ לטיפול בסרוקסט הוא 9 חודשים (6+3).

לאבי לדעתי אין הרבה תועלת במינונים נמוכים של סרוקסט כלומר פחות מכדור אחד. אין כל כך דיווחים ומאמרים העונים על שאלתך, מניסיוני בדרך כלל הזמן שצריך לחכות קצר יותר. כל טוב דר' גיורא הידש