פורום פסיכיאטריה

לפני מספר שנים, עקב תופעות חרדה ודיכאון התחלתי לקבל סרוקסט. ההשפעה הייתה מהירה וטובה מאוד!!! מאז..הורדתי מינונים, אף בחצי שנה האחרונה הייתי ללא כדורים כלל. (כמובן בעצת הפסיכיאטר). הרגשתי טוב מאוד. בחודשיים האחרונים שוב הרגשתי קצת תופעות שהיכרתי ולכן המליץ לי הפסיכיאטר להתחיל לקחת הפעם רסיטל. היום, אני 5 שבועות אחרי..ועדיים קמה בבוקר עם מועקה ודפיקות לב. אח"כ הכל בסדר. האם יש אפשרות שהכדור עדיין לא השפיע במלואו או שמא הוא לא מתאים לי? בסה"כ אני מרגישה ממש בסדר. תודה!!

להדס הרסיטל מגיע למלוא השפעתו אחרי כשלושה חודשים, אם יש שיפור אז צריך לחכות. אם אין שיפור כלל אחרי שישה שבועות צריך לחשוב על החלפת הטיפול. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב מה מהתרופות הניתנות להתקפים פסיכוטיים ול ocd ניתן לקחת בהריון? ואם לא כיצד מפסיקים את התרופות ללא סיכון בהתקף נוסף? תודה מטי

שלום רב אין מספיק מידע על בטיחות של אנטיפסיכוטיים מהדור החדש בזמן ההריון ולכן כולם לא מומלצים בזמן ההריון (ריספרדל, זיפרקסה, גאודון, סרוקוול). אם נדרש טיפול אנטיפסיכוטי בזמן ההריון מומלץ להשתמש בתרופות מהדור הישן כמו הלידול או פרפנן שהוכחו כבטוחות לשימוש, כלומר אינן פוגעות בעובר. את ההלידול ניתן לקחת בזריקה פעם ב-4 שבועות או בטבליות בנטילה יומיומית. בברכה

למטילדה תודה לדור, בדרך כלל לא מומלץ להפסיק טיפול אלא ליטול תרופה שהיא בטוחה בהריון. תמיד חשוב להתייעץ ולהתעדכן במכון הטרטולוגי בהדסה. בנוסף, יש ניסיון רב יותר עם התרופות מהדור הישן אבל רוב התרופות שבשימוש הן בטוחות בהריון, אבל צריך לבדוק כל אחת. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום לכולכם, אני נוטלת כשלושה חודשים סימבאלטה, ומאד סובלת מכמה תופעות שלא עברו לי: תחושה של חנק בגרון. כל הזמן חשדתי בכדורים, וכעת עוד יותר, כי קראתי פה ושם שיש כדורים שיכולים לגרום לבצקת בלוע. האם מישהו חווה זאת? ד"ר הידש מה דעתך? במצב כזה קראתי שיש להפסיק עם התרופה. המיניות שלי פשוט התאדתה. אין חשק, אין תגובה מינית, אין אין. (יותר גרוע מציפרלקס) אינני יכולה לחוש עצב עמוק, או בכלל עומקם של רגשות. היום הרגשתי צורך לבכות מכתבה מסויימת שהיה בה דבר מה קשה ולא הצלחתי. זו לא פעם ראשונה שאני חשה שאבדה לי היכולת לבכות. האם נכון להמשיך וליטול תרופה שכל כך מדכאת מיניות ובנוסף את עומק רגשותי? תודה על התייחסותכם, מירי

שלום רב לעניין הגרון- עליך להיבדק ע"י מומחה ל-א.א.ג שיגיד לך את דעתו והמלצותיו. אם זה מהתרופה אז כמובן להפסיק איתה. אם לא מהתרופה אז כנראה שאפשר להמשיך. לגבי שאר הדברים- אפשר לשאול פסיכיאטר שמכיר אותך על תרופה חלופית אך אין הכרח שתרופה אחרת תהיה עדיפה. בברכה

למירי תודה לדור, השאלה מאוד קשה כי אני מבין שהצימבלטה עוזרת לבעיה הראשונה אבל יש לה תופעות לוואי שאינן חולפות. לכן צריך לראות את התמונה הכללית, לשקול את היתרונות מול החסרונות ואז להחליט. כמובן שבכל החלפה של תרופה יש גם סיכון שלא תהיה השפעה חיובית ועלולות להיות תופעות לוואי...., כך שלצערי אין תשובה קלה וצריכים למצוא את התשובה שמתאימה לך. שבוע טוב דר' גיורא הידש

לקוראים שלום, נטלתי פריזמה במשך כ 3 חודשים. בחודשיים הראשונים אכן התיאבון ירד ולא הייתה עלייה במישקל (או ירידה). אחרי חודשיים חזר התיאבון ולצערי עליתי הרבה במישקל על אף שהקפדתי לא להעלות את מספר הקלוריות היומי! (עם התיאבון התמודדתי ע"י אכילה של סלטים ענקיים ומרקים). הרופאההעלתה אפשרות של החלפה לפרוזק- האם יש סבירות שלא תהיה עלייה במישקל עם תרופה זו ? כי הרי התרופות הן יחסית זהות (רק יוצרו ע"י יצרנים שונות) מה לגבי אפקסור- האם היא גורמת להשמנה? והאם כמו עם פרוזק ההשמנה יכולה לנבוע מהאטה מטבולית? אני די מיואשת - כי ללא תרופות ברור לי סוף כל סוף שאיני יכולה להסתדר. אבל איני יכולה להרשות לעצמי עלייה במישקל אני כרגע מאושפזת בגלל החרפה קשה במצבי תודה רבה למשיבים

שלום רב אכן נשמע שאת במצב קשה וזקוקה לטיפול אינטנסיבי. כדאי להשמע להוראות הרופאים ולקחת את הטיפול המומלץ עפ"י קריטריונים רפואיים. בד"כ פרוזק לא גורם לעליה במשקל. מה שבטוח שלאפקסור יש הרבה יותר תופעות לוואי מפרוזק. בברכה

תודה לך דור אבל אם עליתי במישקל מפריזמה אז למה שלא יקרה כך מפרוזק? ברור שבסופו של דבר אעשה את מה שיאמר לי ע"י הרופאים אך אני כל כך מפחדת להמשיך להשמין הכדור ניתן לי בגין טורדנות כפייתית קשה- ואכן עזר אך נוצרה בעייה חדשה- בעיית מישקל אז מה עשיתי בלקיחת הכדור? החלפתי בעיה בבעיה

שלום רב אם פריזמה גרם לך לעליה במשקל אז סביר מאד שגם פרוזק יגרום לכך. למעשה אין טעם להחליף ביניהם מסיבה זאת. מה שאפשר לעשות זה להוסיף טופמקס, שהיא תרופה שמתתמשים בה בעיקר בנוירולוגיה אבל גם בפסיכיאטריה. התרופה גורמת לירידה במשקל. או להחליף את הפריזמה בלוסטרל (אפשרות שניה). בברכה

שלום רב לכם,בהקשר לשאלתי בעיניין תרופות טריציקלייםץ ד"ר הירש הסביר שאפשר לשלב מייצבים כגון דפלפט במינון נמוך שאלתי היא : כמה זה מינון נמוך? תודה רבה על עזרתכם הגדולה רוני.

ליוני מדובר על כ-200-400 מג' ליום של דפלפט או טגרטול. אם מחליטים על ליטיום אז 300-600 מג' ביום. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום, אני רופא משפחה ורציתי להתיעץ... יש לי חולה בן 78 , צלול ומתפקד שחלה בדלקת ראות לא קשה ומאז החלה ירידה דרמטית במצב רוח, הוא קיבל טיפול אנטיביוטי אך נכון להיום עדיין משתעל (עבר בירור גופני של השעול באשפוז -ללא מציאת בעיה ) ומצב רוחו עדיין ירוד מאוד , יש הרבה קוים של יאוש , חוסר אנרגיה ועצבנות , חולשה ניכרת. לפעמים אפילו בלבול קל . שאלתי- האם יתכן שמדובר בדכאון ? מה שמפריע לי זה ההתחלה מהירה דרסטית מדי של הירידה במצב רוח , הרי דכאון בד''כ מתחיל בהדרגה כל שהי . האם באנשים מבוגרים תתכן התחלה כזאת של דכאון עם טריגר של מחלה גופנית? האם יתכן שכך מתחילה דמנציה קלה? אחרי כמה זמן של מצב זה ללא שינוי (נכון להיום כבר שבועיים) ניתן להתחיל טיפול תרופתי או שכדאי קודם ש''יגמור'' עם השעול ? תודה רבה

שלום לך yan, ודאי הפנית את השאלה לד"ר הידש, אך חשתי רצון גם אני להתייחס, כאחת האדם וכאדם מרגיש וחושב. אם כך- די ברור לי שדלקת ריאות (שכשלעצמה מחלישה מאד את הגוף) בתוספת שיעול טורדני שואב אנרגיה+ אנטיביוטיקה- יכולים יחדיו להוות קרקע מצויינת לירידה דרסטית במצב ברוח. תוסיף על כך עוד גורמים שאולי אינך מודע להם והרי לך התמונה כולה. יפה בעיני שכרופא אתה בוחר להיוועץ ועוד בפורום הזה, כל הכבוד. כאחת שמכירה היטב דיכאון מהו, הייתי אומרת- חכה עם התרופות, כפי שאמרת- תן לשיעול לעבור ולהרגשה הגופנית להשתפר. מקווה שנתתי עוד זוית ראיה לאו דווקא מקצועית. כל טוב, מירי.

שלום רב איפוא למדת רפואה? המלצתי- לבדוק אם אין אינטראקציה שלילית בין התרופות שהוא מקבל, לבדוק ערכים של B12 ובלוטת התריס, לבחון באופן ראשני תפקוד קוגנטיבי (בעזרת שאלון מובנה). כעיקרון, ניתן להתחיל בטיפול אנטידכאוני באופן מיידי. אין קשר לאנטיביוטיקה. אם אתה מסתבך- הפנה אותו לפסיכיאטר, או שתתקשר בעצמך לפסיכיאטר במרפאה הפסיכיאטרית המחוזית לצורך ייעוץ. בברכה

ליאן תודה למשיבים וכמובן שאני חושב שערכת בירור גופני מלא. השיעול עלול להיות תופעה גם של ריפלקס מהקיבה שהיא תופעה שכיחה בגיל המבוגר. הדבר הסביר ביותר הוא שנגרמה ירידה בתפקוד המוחי על רקע דלקת הריאות/יתכן ירידה קלה בהספקת החמצן למוח/או התרופות כמו אנטיביוטיקה שקיבל. כידוע הרזרבות בגיל המבוגר קטנות יותר והם מגיבים בשינויים נפשיים בכל מקרה של ירידה גופנית. לא הייתי ממהר לאבחנה של דמנציה למרות מה שכתבתי, סביר שמדובר במצב דיכאוני אשר הוא גם נפשי אבל הגורם עלול להיות גם גופני. בגיל הזה מומלץ להתחיל עם נוגדי דיכאון אבל עם נוגדי חומצה כמו גסטרו או לוסק. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום, יתכן שפרפאנן בזריקה או מודיקט בזריקה יעזרו לאדם שגופו נתפס כתוצאה מהתקף פסיכוטי? תודה.

לשלי אין פרפנן בזריקה ומודיקט בזריקה לא הייתי נותן כתרופה ראשונה בלי לשלוט במצב החריף עם כדורים (פרט למקרים בהם אין ברירה). בכל אופן השאלה למה את מתכוונת "גוף תפוס" וצריך לראות את האדם. אם מדובר בתופעה פסיכוטית צריך להתחיל עם טיפול אנטיפסיכוטי ובדרך כלל טיפול מסיבי והתרופות שציינת אינן כאלו. אם מדובר בתופעות לוואי של תרופות נוגדות פסיכוזה שגם הן עלולות לגרום ל"גוף תפוס" אז הטיפול הוא שונה. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום רב לביתי החליפו מינון של 5 מ"ל זיפרקסה לסרקוול 25 מ"ל בשל השמנה. מה המינון הנמוך ביותר הניתן לאחזקה לסרקוול והאם אפשר פעם ביום או חייבים פעמיים? תודה

מינון מקובל של סרוקוול הוא 400 מ"ג ליום במחולק לפעמיים ביום.

אני לא חושבת שיש מינון מקובל- הכל תלוי בבעייה יש מינון מינימום והוא 25 מ"ג וכשהסיבה ללקיחת תרופה היא לא על רקע פסיכוזה גם מינון 25 יספיקו (לדוגמה במיקרה של בעיות בדימוי גוף)

ד"ר הידש שלום רב בבדיקות דם או בדיקות כלשהן אחרות, כיצד ניתן לדעת אם המטופל לוקח כדורים? יום נפלא

שלום רב לא ניתן לדעת עפ"י בדיקות דם. כיום ישנם כדורים של ריספרדל וזיפרקסה שמתפרקים כבר ברוק של הפה ואז החולה לא יכול להסתיר את התרופה בפה מבלי שהיא תשפיע. זאת טכניקה מתקדמת. מדובר על RISPERDAL QUICKLET או ZYPREXA VELOTAB. לא קיים משהו דומה עם סרוקוול ולכן קיימת אפשרות שהחולה יסתיר את התרופה בפה ואח"כ ירק אותה ולא תהיה השפעה. בברכה

לסאן תודה לדור ואני מצטרף לדבריו שבוע טוב דר' גיורא הידש

לד"ר שלום במשך 3 חודשים אחרונים אני מקבלת כדורי פרפנאן -8 מ"ג כפול 3 פעמים ביום. אני עליתי מאז במשקל כ-5 ק"ג. אני מרגישה שאני משמינה למרות שאני בדיאטה של כ-900 קלוריות ליום. השאלה שלי היא האם אני צודקת שאכן הכדורים האלו גורמים לי להשמנה? (אני מקבלת גם איטומין ומודיקט בזריקה) האם אתה יכול להתייחס גם ליתר התרופות בקשר להשמנה? תודה לך אלכסנדרה

שלום רב כן, את צודקת. עליה במשקל היא תופעה נפוצה תחת טיפול אנטיפסיכוטי, כולל פרפנן. תבררי עם הפסיכיאטר שלך אם ניתן לוותר על הפרפנן ולהסתפק בשתי התרופות האחרות שאת לוקחת שגם הן אנטיפסיכוטיות. האיטומין גורם לכך הרבה פחות. בברכה

לאלכסנדרה תודה לדור, כל התרופות שציינת עלולות לגרום לעליה בתיאבון ועליה במשקל (התרופות עצמן אינן גורמות לעליה במשקל), כך שחשוב לשמור על דיאטה ופעילות גופנית. בכל אופן את מקבלת שלוש תרופות לאותה המטרה, אולי אפשר להסתפק בפחות סוגים? תתיעצי עם הרופא המטפל. שבוע טוב דר' גיורא הידש

לד"ר הידש וקוראי הפורום יש לי בעיה, אני מקווה שזה מקום נכון לשאול עליה: למשל, אני כל הזמן פוחדת שמדברים עלי ושאנשים נגדי ושאנשים חושבים שאני טפשה עוד ועוד מלא דוגמאות, מאז שאני זוכרת את עצמי אני כזאת. למשל עד אמצע-סוף כתה י' הייתי בטוחה שכל העולם מובנה בשבילי כדי שאני לא אזהה שאני משהי עם צרכים מיוחדים, לדוגמא חשבתי שבי"ס והישוב שאני גרה בו וכל מיני והתיכון, מובנים במיוחד עבורי כדי שאני לא אזהה שאני לא רגילה וכדי שאני אחשוב שאני נורמלית לחלוטין, למשל הציונים וכל מיני כאלו נותנים לי ציון מסוים ולא משקף (לדעתי) ולאחרים נותנים ציונים נגיד פחות גבוהים משלי כדי שאני אחשוב שאני נורמלית (לפני ט' היה זמן ארוך שחשדתי שמדובר בניסוי כלשהו [עלי בתור חריגה], נסיתי לצותת לאנשים כי הייתי בטוחה שהם מדברים עלי) ובכל מקרה הייתי בטוחה שכל הארץ בערך מובנת עבורי ובשביל שאני 'לא אגלה'. בכל מקרה אז מה שקרה לי בעבודה השנה זה ששוב היה לי כזה דבר והייתי בטוחה שהשרות לאומי הוא מסגרת 'מיוחדת' עבורי ושאני בעצם מוגבלת שבאה להשתקם ממקום השרות (אני עובדת עם אנשים מוגבלים: פיגור, נפשי, שיקומי) במקום להיות בת שרות ולעזור לאחרים. והייתה לי מין התפרצות כזאת על אחת העובדות (כאילו היא חושבת שאני אחת מהחוסים, מהמטופלים) בואי נגיד שבזמן שאני כותבת לך את השורות האלו אני עדין לא משוכנעת בעצמי שזה לא נכון מה שחשבתי אז ועכשיו. אני כותבת לך עכשיו כאילו אני כבר יודעת שחשבתי משהו שהוא לא נכון אבל אני לא מבינה את זה באמת יש לנו בישוב שתי אחיות עם פיגור מבוגרות ממני בכמה שנים, ואני כל הזמן חושבת ההאם רואים אותי כמו שרואים אותם?? אני לא מסוגלת לחשוב על זה בכלל מה זה נראה לך? מה אפשר לעשות עם זה? (אם יש בכלל צורך) אני בכלל מפחדת לפנות ליעוץ (וגם לא יודעת איזה סוג יעוץ עדיף). את תוכל לעזור לי ולכוון אותי, אני אשמח. תודה רבה על ה*הקשבה*

למרים אין ספק שיש מרכיב בולט של חרדה בדברים שאת מתארת, אולם אין זו אבחנה, לאבחנה מלאה יש להגיע לפגישה עם פסיכיאטר, אפשר דרך רופא המשפחה למרפאה לבריאות הנפש של בית החולים הכללי הקרוב אליך. שבוע טוב דר' גיורא הידש

לד"ר הידש תודה על התגובה אנשים שונים מפנים אותי לאנשי מקצוע שונים, האם תוכל להגיד שאתה ממליץ דוקא על פסיכיאטר? בתודה,

כפי שכבר דיווחתי לך התחלתי לפני כשבועיים טיפול תרופתי(אחרי שיכנועים רבים וכמובן בהחלטה ובחירה בלעדית שלי-את זה חשוב לי להדגיש),ואני מפחדת בין היתר שאולי כעת האישיות- הזהות שלי תשתנה,אולי אהפוך לאדם אחר שאיני מכירה אותו,אדם אדיש יותר,אולי גם קצת 'זומבי'; מפחיד אותי מאוד שהכדורים ישנו אותי ויותר לא אהיה 'אני'-שזה לטוב ולרע,איני רוצה להיות אדם אחר,אני רוצה להישאר 'אני עצמי'.זה נשמע מוזר? איך מתגברים על חששות אילו? וחוץ מזה,רציתי לדעת,אני לוקחת "פבוקסיל" 50מ"ג,כמה זמן לדעתך,תופעות-הלוואי שלו אמורות להימשך? בינתיים המצב הוא שאני רוב הזמן תשושה מאוד ועייפה,עם כאבי-ראש מרובים,סחרחורות,בחילות,איבוד תיאבון חלקי(אך זה דוקא דבר טוב),יובש קיצוני בפה ובעיניים-עד כדי מצב של גרון חרוך,תחושה של אציטון בפה,צמא מרובה מאוד ללא תחושת רוויה גם אחרי שתיה מרובה מאוד של מים,לחץ תכוף בשלפוחית והשתנה מרובה,ועוד ועוד....,האם כל זה אופייניי לתופעות-הלוואי? וכמה זמן הן אמורות להימשך? את השאלה הראשונה העתקתי לך שוב,כיוון שלא ענית עליה (היא נמצאת בין מספר השאלות שלא נענו בין השאלה האחרונה שענית לפני החופשה ובין השאלה הראשונה שענית בחזרתך). בתודה מראש, מישהי

למישהי הפנית את דברייך לדר הידש, אך הייתי רוצה להתייחס גם אני. אני מכירה היטב את הפחד הזה לקחת כדורים ולאבד את העצמי שלי. ובכל פעם שאני מתחילה ליטול שוב כדורים זו אותה דילמה. אמנם נראה לי שלא מאבדים את האישיות (לפעמים הייתי מוכנה שהאישיות שלי תצא לחופש...) אבל בכדורים מסויימים אכן יש תחושה כאילו מישהו שיטח את הגבעות החוליות שהן אני ונעשיתי שטוחה, כהה. אמר לי ידיד - את פשוט כמו סכין לא מושחזת. דימוי קצת בעייתי...אך מבהיר את האפקט. העוצמות בהן אני חווה את החיים מצטמצמות, ואיתן גם ספקטרום הרגשות. יש כדורים שלא מאפשרים לי לחוש עצב, לבכות. מה אני אגיד לך, אלו אכן מחירים כבדים מאד. עכשיו לדוגמא אני כמעט שלשה חודשים עם סימבאלטה, הדיכאון המאז'ורי חלף, והכדור מאד עוזר לי גם נגד חרדות. החיים לפתע קלים, אני נורמלית מדי וזה מפריע לי. יש גם מוטיב של אדישות מסויימת. לגבי תופעות הלוואי כל מה שאת מתארת מוכר מאד. רב התופעות חולפות כעבור זמן. צריך להמתין ולראות. והדילמה... אצלי לפחות- תמיד נשארת. תרגישי טוב! מירי

תודה, אני שמחה על התייחסותך,באמת הבהרת גם לי יותר את כוונתי,שהיא שבמצב שהופכים אדישים להכל ואולי גם "חסומים רגשית"-כלומר:חסרי רגשות,אז בעצם אנחנו לא מי שאנחנו באמת,אלא "זומבי" או "תוצר של התרופות"; כי מה שווים החיים אם לא נוכל לחוות בהם חוויות ולהתרגש,לאהוב,לשנוא,לכעוס,לשמוח,לבכות וכו' - אם אנחנו אדישים להכל אז בעצם איננו "חיים",נכון? איני יודעת אם באמת זה יהיה ככה,כיוון שאני רק בתחילת טיפול,וגם הטיפול הקודם הופסק עוד לפני שהתחיל ממש להשפיע. אשמח לתגובתך,ולתגובת ד"ר הידש על כך.

בהמשך לתשובתך לגבי הפסקת פרוזק בהדרגתיות אני לוקחת קפסולה של פרוזק מקורי,האם אפשר לחצות קפסולה לשניים? בנתיים אני לוקחת יום כן ויום לא-האם זה בעייתי?

שלום אנה ניתן להפסיק פרוזק בבת אחת ללא צורך בהדרגתיות שכן זמן מחצית החיים של תרופה זאת הוא מאד ארוך- מעל 70 שעות. עפ"י הוראות היצרן אסור לפתוח קפסולות של פרוזק בשום מקרה ולכן ההצעה לא טובה. ניתן לקחת פרוזק אחת ליומיים במשך שבועיים ובצורה כזאת יש לך הפסקה "הדרגתית". בברכה

דור תודה על התשובה אתה גם פסיכיאטר?

בן דודי נער בן 16 נמצא במצוקה ואני מבקשת לעזור לו.הוא נער מוכשר מאד ,מצייר מדהים,מנגן בפסנתר בכישרון רב,ותלמיד מצטיין.הבעייה שהוא מאד מופנם ושקט,לא יוצר קשר עם חברים בגילו,לא מדבר עם אף אחד בכיתה ולא הולך לשום בילוי חברתי או לבית של חבר.גם עם המשפחה המורחבת הוא בקושי מדבר,מאד ביישן.עם הוריו יש לו קשר טוב והוא מבטא מצוקה קשה,מודע לכך שיש לו בעיה,חושש מאד מהצבא ולא יודע איך לצאת מהמצב.הוא רוצה לשנות אבל לא יודע איך. ןעכשיו השאלה שלי: האם יש לכם אפשרות להמליץ על פסיכיאטר / מטפל טוב,שלא רק יתן תרופות ,באיזור ירושלים או המרכז? אני ממש מבקשת אם למישהו כאן יש המלצה על מטפל טוב כדי לא להתחיל לנסות כל מיני טיפולים / מטפלים לשווא. תודה מראש.

לאורנה מסיבות מובנות אני איני ממליץ על מטפלים בפורום, אני מקווה שהחברים ידעו ויענו לך. שבוע טוב דר' גיורא הידש

מישהו יודע או מכיר?

יש לך בספר של מכבי הרבה פסיכיאטרים בחיפה. אני אישית פניתי לדר' ברק שיושבת בדניה אני חושבת ברחוב לאה גולדברג. אם אין את הספר תתקשרי לקופה 8351111 ותבקשי את הטלפון שלה. גלית

שלום, בתי סובלת מתסמונת טורט, רק הולכת ומתגברת. אני לא מצליחה להתמודד עם הבעיה. המצב בבית נורא בגלל זה. אני עובדת עצות....אנא עזרו תודה, מירי

שלום רב תסמונת טוראט שייכת בד"כ לנוירולוגיה ולא לפסיכיאטריה. ברוב המקרים ההמלצה לא לטפל תרופתית בטוראט אלא בכלים של פסיכולוגיה התנהגותית. התרופות שיכולות לעזור לטוראט הן של "הפסיכיאטריה הקשה" תרופות שיכולות לגרום להרבה נזקים ומעט תועלת ולכן ברוב המקרים ההמלצה לא לטפל תרופתית. כמובן שכל מקרה לגופו ועפ"י המלצה של רופא, רצוי נוירולוג. בברכה

היי מירי, שולחת לך קישור לאתר של קליניקה לפסיכולוגיה מתקדמת ברחובות. קראתי רבות על התסמונת, כי חשדתי שהאחיין האהוב שלי סובל ממנה, הגעתי לאתר זה והתרשמתי מהבנתם את התסמונת והאבחון המיוחד שלהם, דרכי הטיפול ועוד. http://geneplus.org/toret.htm את מוזמנת לקרוא ולהתרשם בעצמך, כל טוב מירי 2

למירי שלום, אמנם האתר של ד"ר קסלר (פסיכולוג) מעניין, אך מדובר באיש מקצוע שנוי במחלוקת, בלשון המעטה. למעשה, יצא לו שם של שרלטן. פרטים אפשר לקבל בפורום תסמונת טוראט בתפוז. דווקא המקום המומלץ לאיבחון וטיפול בטוראט הוא מרפאת טוראט בבי"ח שניידר בניהולו של פרופ' אלן אפטר (פסיכיאטר). מיועדת לילדים ונוער. בברכה

האם תרופה זו גורמת לתיאבון מוגבר ולהשמנה???

קיבלת תשובה כבר פעמיים. תשאירי מקום לשאלות אחרות.

הנני משתמש בקלונקס 0.5 מ"ג בליילה מזה כחצי שנה ברציפות ובנוסף משתמש בסרוקסט 20 מ"ג מחולק פעמיים ביום. בהמלצת פסיכיאטר ועקב תופעות לוואי הומלץ לי להפסיק בהדרגה סרוקסט כך שכל שבועיים להפחית 1/4 כדור (5 מ"ג) עד להפסקה כללית . לאחר ההפסקה להשאר עם קלונקס בלבד ובעת הצורך להעלות מינון עד 1 מ"ג. לאחר מכן יבחרו תרופה חדשה שעשויה להתאים לי. עד כה השתמשתי במגוון רחב של תרופות ממשפ' ה SSRI וממשפ' SNRI וגם ממשפחות נוספות כגון: בונסרין, סורבון, מודאל, רמוטיב (היפריקום). לדעת הרופא נותרו מס' תרופות אפשריות כמו : מירו, טרזידול, פרוזאק מה דעתך?

שלום רב בנוגע לתרופות הדברים שנאמרו לך נכונים. למרות שניתן לציין תרופות חלופיות נוספות. האם הרופא המליץ לך על CBT? כיום CBT מאד מומלץ לסובלים מחרדה, לא פחות מתרופות. http://health.walla.co.il/?w=/5017/1064052 בברכה

1. מה נכון לגבי התרופות שיטת הגמילה מסרוקסט נכונה? האם ניתן לרדת מ 20 מ"ג ל 10 מ"ג למשך שבועיים ולאחר מכן לרדת ל 5 מ"ג לשבועייםולהפסיק? הכדור גורם לי לכאבי שרירים חזקים וכאבי ראש וחוסר איזון שלדעת רופאים לא נגרם מהקלונקס. 2. היכן בחיפה ניתן לקבל טיפול CBT? האם צריך המלצת פסיכיאטר?

לאביעד תודה לדור, כמובן שצריך לבדוק באופן מסודר כל תרופה האם היא עזרה ולו במעט וכמה זמן נטלתה אותה. באופן עקרוני הירידה במינון הסרוקסט נכונה למרות שאם ישנן תופעות לוואי אפשר לעשות זאת לאט יותר. שבוע טוב דר' גיורא הידש

האם קסנקס XR מגביר תיאבון וגורם להשמנה??

מדובר בתרופה מאד ממכרת נגד חרדה. לא ידוע על השמנה עקב נטילתה.

תודה לדור הידש

האם הריספרדל יכול לגרום לאחת או יותר מהבעיות הבאות: סכרת בעיית לחץ דם כולסטרול?

לרחל בשכיחות נמוכה הרספרידל עלול לגרום לתופעות הללו אשר נקראות כולן ביחד תסמונת מטבולית,. כאמור השיכחות נמוכה. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, יש לי שאלה כזאת: אני סובלת שנים מטריכוטילומניה ובחודשים האחרונים המצב לא טוב במיוחד. אני מסתייגת מאוד מטיפול פסיכולוגי והשאלה שלי היא האם יש טיפול תרופתי שיכול לעזור? בתודה מראש ויום טוב:)

לעמי בהחלט ישנם טיפולים תרופתיים שעשויים לעזור וגם טיפולים פסיכולוגיים. אולי הגיע הזמן להתגבר על הפחדים ולהגיע לטיפול מסודר? כל טוב דר' גיורא הידש

אני ירדתי לגמרי מהפסים. ילדתי לפני 4.5 חודשים תינוקת מדהימה. אין מאושרת ממני (ומבעלי). אני ובעלי כרגע גרים בחדר אצל ההורים שלי. זה יימשך עד שהילדה תהיה בת שנה וחצי בערך ואז נעבור לביתנו החדש. כתוצאה מהמגורים המשותפים,ומכיוון שאמא שלי אוהבת מאוד את הילדה, היא הרבה איתה. בנוסף, חזרתי לפני כשבוע לעבודה ואמא שלי מטפלת בה. (טיפול ממש מעולה). הכל מושלם לא? אז זהו שלא. במקום לשמוח הכי בעולם, יש לי אובססיה שלא עוברת וגורמת לי לבכות כל יום. הכנסתי לי לראש שהילדה נקשרה יותר לאמא שלי, ושהיא תתבלבל ותחשוב שהיא אמא שלה ולא אני ועוד כל מיני דברים בסגנון הזה. בפועל יוצא שאמא שלי יותר עם הילדה כי היא גם מטפלת בה שאני בעבודה וגם כשאני חוזרת אז היא הרבה באה אליה כאילו שהיא לא היתה איתה כל היום. יוצא שהילדה רואה אותה ממש הרבה. אני מקנאה וכל הזמן רואה שהילדה מגיבה אליה יותר, מחייכת אליה יותר וכאילו אוהבת אותה יותר. הקנאה הזאת גורמת לי לבכות הרבה ולהכניס לי לראש שטויות. זה לא נותן לי מנוחה ואני עצובה במקום רק להנות עם הבת המדהימה שלי. נראה לי שזה אובססיה. האם כדאי לקחת כדורים? יש לציין שאני מאוד אוהבת את אמא שלי והיא ממש מעולה עם הילדה ועוזרת לי המון. אבל השריטה שלי לא עוברת...אני כל הזמן חושבת על זה וזה לא יוצא לי מהראש. מה עושים?

שלום רב את קופצת מהר מדי למסקנות. אם "ירדת מהפסים", לדבריך, אז ברור שאת חייבת להגיע לבדיקה פסיכיאטרית ובהקדם כדי לבדוק את הדברים. אם פסיכיאטר יתרשם שאכן "ירדת מהפסים", שיש לך דיכאון או פסיכוזה, אז הוא יתן לך טיפול תרופתי שנותנים לנשים אחרי לידה שסובלות מבעיות כאלה. לא ניתן להשיב לך דרך הפורום מה האבחנה. פני לבדיקה. בברכה

ללי איני חושב שירדת מהפסים, עם זאת קיימת מצוקה וקיימת גם חרדה וצריך לזכור שאת גם אמא צעירה ולכן יש גם חוסר ביטחון מובן. תופעות של חרדה מוכרות והן קורות בשכיחות גבוהה אחרי לידה ובמיוחד אחרי לידה ראשונה. אם את רוצה לשפר את הרגשתך כדאי להגיע לאבחון, להרגשתי כדאי יותר לפסיכולוג קליני ולחשוב אתו על הדרכים האפשריות להקל עליך. כל טוב דר' גיורא הידש

לרופא שלום רב, רציתי להתייעץ אתך בנושא מאמר שקראתי באתר שמקשר בין אוסטאופורוזיס לדיכאון, ואומר שתרופות נגד דיכאון יכולות לסייע לטפל באוסטאופורוזיס. המאמר הפתיע אותי משום שאני סובלת מאוסטאופורוזיס חמור, אך אינני סובלת מדיכאון כלל ומעולם לא סבלתי מדיכאון. אם כך, האם תרופות נגד דיכאון יעזרו לי? כיצד? האם ייתכן שאדם סובל מדיכאון ללא ידיעתו? או שלא זהו המצב, ותרופות נגד דיכאון יעזרו בטיפול באוסטאופורוזיס רק לאנשים שסובלים משתי הבעיות גם יחד? תודה רבה, מיטל

למיטל מה שאת כותבת מעניין אבל אני טרם ראיתי את המאמר שאת מתייחסת אליו. בודאי שאני רוצה לקרוא אותו אם יש לך את הקישור. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר, קראתי גם אני את המאמר לפני זמן לא רב הנה הקישור http://health.walla.co.il/?w=/5044/1065180 בברכה, מירי 2

הנה הקישור למאמר אליו התכוונתי. (מירי 2, תודה רבה! :-) התכוונתי במקרה למאמר דומה, אבל אחר.) http://www.doctors.co.il/xID-5169,xCT-138,m-Doctors,a-Article.html אעריך זאת מאוד אם תוכל לחוות דיעה. האם ייתכן שאדם סובל מדיכאון ללא ידיעתו והדבר גורם לאוסטאופורוזיס, וטיפול תרופתי יעזור בכל מקרה? או שלא בכך מדובר, אלא רק באנשים הסובלים מדיכאון ומאוסטאופורוזיס גם יחד? תודה! מיטל

שלום ד"ר הייתי מבקש לדעת מהי בדיקה קוגנטיבית וכיצד נעשית בדיקה כזו, דוגמא לסוג שאלות או איזה מן צורת בדיקה באיזה כלים משתמשים לצורך האיבחון.אם אפשר תשובה מפורטת. אני בן 55 , תודה לתשובתך

לשי הבדיקה הקוגניטיבית כוללת בדיקה של הזיכרון והריכוז תוך מתן מטלות הדורשות ריכוז וחשיבה. כמו תרגילי חשבון או חומר לקריאה ושאלות על החומר. כמו כן נבדקים היבטים נוספים כמו התמצאות וזיכרון של אירועי חיים וחדשות. מומלץ לא להתכונן לבדיקה. כל טוב דר' גיורא הידש

תודה דור ביררתי לגבי ההפרעה הזאת ואין לי את זה יש לי תפקוד לקוי וחלק מהסימפטומים אבל זה כנראה עדיין רחוק מא.ס

שלום רב כדאי לבדוק אם יש לך הפרעת אישיות. אם כן, לטפל בה בדרכים המקובלות. אספרגר מאד קשה לאבחן אצל מבוגרים ורוב הפסיכיאטרים למבוגרים לא עוסקים בכך. איבחון חייב להתבצע בבדיקה פנים אל פנים מול איש מקצוע ולא דרך האינטרנט. אם יש ספק לגבי האבחנה ניתן להוסיף טסטים פסיכולוגים (בדיקה פסיכודיאגנוסטית). בברכה

מינון של 2 מ"ג ריספונד תוך כמה זמן צריך להשפיע לחולה שהוא חולה פסיכוטי

שלום לקטי רספרדאל רספונד מתחיל להשפיע בפעם הראשונה 2-3 ימים,השפעתו הניכרת יותר נראית לאחר שימוש כשבועיים עד שלוש.

שלום רב ההשפעה המרגיעה היא אמנם מיידית, אך ההשפעה נוגדת פסיכוזה רק לאחר 4-8 שבועות. המינון הממוצע של ריספונד נגד פסיכוזה הוא כ-4 מ"ג ליום. לכן אם אין הטבה ברמה מספקת אז ניתן להכפיל את המינון. בברכה

לקטי תודה לדור והזמנים המצויינים הם נכונים. בדרך כלל מקובל מינון מקסימלי של 6 מג' רספונד. 4 מג' בהחלט מינון מקובל. כל טוב דר' גיורא הידש

לפני שנתיים+ עברתי משבר מאוד גדול, פסיכוזה ארוכה וכואבת. כיום אני עדיין לא במצב טוב בכלל. פוחדת לחזור לעבוד, אם כי מנסה.(הפסיכוזה החלה במקום העבודה). מסתגרת די הרבה בבית, מיואשת בצורה שלא ניתן לתאר, פגועה מאוד רגשית, אין חיות ושמחה כלל וכלל, אני גם הצטמצמתי מאוד לעומת קודם. קראתי אצלך כאן הרבה, על האפשרויות של דכאון פוסט פסיכוטי שהסיכוי מאוד נמוך לשיפור אחרי זמן כה ממושך, כמו- כן, קראתי גם על חרדה כרונית שכתבת שיכולה לנבוע אחרי המצב הנ"ל. המשבר שהיה הבהיל אותי עד אימה, שערות ראשי הלבינו, נתקפתי בחרדה אינטנסיבית גבוהה למשך זמן רב מידיי, כאשר בו בזמן נפגעתי רגשית מאוד קשה, והתחלתי לראות בהכל מצב תוקפני כלפי והעליב עד עמקי נשמתי. מרוב שקרו כ"כ הרבה, אני לא יודעת לשים את האצבע כיום היכן כבר הנזק והאם הוא הפיך. הרופא חושב שאני בסדר. אני לא חולה במחלת נפש אך, אני סובלת מאוד ובעיקר חוששת לעצמי...ישנו מרחק של שנות אור בין מה שהייתי קודם להיום ואני מתקשה להשלים עם הגורל האכזר. האם יש משהו שניתן לעשות על מנת לשפר ולחזור למצב קודם? אני נוטלת 40 מ"ג ציפרלקס וההקלה היא לא משמעותית. ולמה אתה טוען שהסיכויים נמוכים לחזור למצב קודם לאחר זמן ממושך (אני לא הייתי במסגרת של עשייה תמידית בזמן הזה), הרי אני לא חולה!!!! האם לעיתים לוקח מספר שנים להתאושש וחזרה למצב קודםאחרי משבר קשה, הן מנטלית והן קוגניטיבית? תודה

מאיה יקרה מאד זמן התקיעות אינו ערובה לנצחיותה. אני עברתי משברים ממושכים, ויצאתי מהם. אנשים משקמים עצמם אחרי תקופות ארוכות של קיפאון וסבל. יש היוצאים מהר ממשברים, ויש היוצאים לאט. כל אדם וכל מצב, לגופו. הפסיכיאטריה אינה יכולה לתת לך תשובות מוחלטות, ואולי הגיע הזמן להפסיק לחפש את התשובות בספרי האיבחון או בתרופות. גורם עיקרי שמביא לשיפור במצב הוא עבודה. עליך למצוא עבודה, עבודה טובה, משמעותית ומעניינת, שתוציא אותך מהעיסוק המופרז בעצמך ותאפשר לך חוויות של הצלחה. עבודה היא השיקום של הנפש. אין משהו אחר. טיפול יכול להיות לצד העבודה, אבל אסור שהוא יחליף את החיים... לחיות פרושו לאהוב לעבוד ולהאמין... את איבדת אהבתך לעצמך, אמונתך בך ואת מסגרות העבודה שבעבר נתנו לך תחושת מסוגלות ויכולת. שולחת לך מכאן את אמונתי המוחלטת בך, ואת אהבתי. תמי.

למאיה היקרה ראשית אני מבין לליבך,. מה שאת מתארת ונשמע מדברייך מדבר אלי גם אני עברתי התקפים פסיכוטים שהראשון החל לפני כ10 שנים , בהמשך עוד היו לי כמה התקפים שהצריכו גם אישפוזים, לאחר מכן מצבי ידרדר והשתנתי מקצה לקצה כלומר לפני ההתקפים הייתי פעיל מאוד בכל התחומים עבודה בילויים לימודים חברה שמחת חיים וכדומה בשלוש שנים האחרונות אחרי ההתקף האחרון ניכנסתי למצב של דיכאון ממש יאוש מוחלט ניתוק , מהכל, פגוע,ומפוחד והתחלתי לראות הכל עגום וקודר,ממש התקשתי להשלים עם המחלה והעובדה שככה הישתנתי לרעה חשבתי שכבר אין מה לעשות לאחר סידרה ארוכה של שינויי תרופות לפתע התחלתי להרגיש שיפור הדרגתי ביכולות שלי כלומר היתמודדות מול אנשים יציאה מהבית יתקשרות לחברים ועוד. מה שכן מאוד חששתי לצאת לעבוד אבל לאחר תקופה ארוכה של בית וכלום הבנתי שאני חייב לדחוף את עצמי, ופה נעזרתי בסל שיקום דרך עובדת סוציאלית שסידרה לי לעבוד במפעל רגיל שהמעסיק מודע לחששותי ונותן לי תמיכה מלאה בצורה הדרגתית, כלומר בשבוע הראשון עבדתי 4 שעות ביום לאחר מכן 5 והיום אני עובד 7 שעות ביום ופה אני לא ישקר בהתחלה היה לי קשה עד מאוד אבל עם הזמן מצאתי את מקומי ולאט לאט יסתגלתי, לאחר מכן התחלתי לקבל משובים חיוביים מהעובדים מהמנהל מכולם, מה שהרים לי את המורל והמוטיבציה ברמות ופה אני מצטרף לתמימי עבודה מאוד עוזרת אומנם בהתחלה זה מפחיד ביחוד במקרה שלך (ואל תשכחי אנשים לא יודעים מה עובר לך בראש ועם קשה שתיקה שווה זהב לאט לאט זה יחלוף} אבל שתדעי עבודה היא תרפיה קוגנטיבית ומנטלת לגמרי. מה שאני בעצם אומר בעזרת טיפול תרופתי מתאים, עבודה, יציאה מהבית, מסגרת, מצבך עשוי להשתנות ולישתפר הרבה מאוד לי בכל אופן זה מאוד עזר ושיפר את הרגשתי מאוד לטובה אפשר להגיד שיחסית לפעם די חזרתי לעצמי אם הייתי בזמנו מאה אחוז לאחר ההתקף שלושים אחוז כיום אני מרגיש תשעים אחוז אז לא להתייאש ולחשוש, אני מאמין שעם הזמן הרצון ושיתוף פעולה הכל יהיה בסדר. בהצלחה וכל טוב.

למאיה תודה למשיבים ואני מצטרף לדבריהם שאין מדובר בסיכויים סטטיסטיים ובהחלט ישנם דוגמאות רבות ואנשים רבים שהשתפרו וחזרו למצב התפקודי הקודם ואף הרגישו טוב יותר אחרי זמן (כמובן שלא כולם). חשוב שתמשיכי בדרך של ההתקדמות ותצברי חוויות חיוביות ומחזקות ומזה תתחזקי ותמשיכי קדימה. כל טוב דר' גיורא הידש

לפני כשלושה חודשים התחלתי טיפול בהפרעת אכילה אובססיבית על ידי טופמקס ורסיטל. לאחר חודשיים הוחלף הרסיטל בפלוטין כיוון שלא הורגשה כל השפעה שלו. כרגע לוקחת 150 מ"ג טופמקס בערב ו-20 מ"ג פלוטין בבוקר. יש לי שתי שאלות. ראשית, האם זהו הטיפול המומלץ, ושנית: לפני כחודש ובסמוך מאוד לתחילת הטיפול בפלוטין, התחיל לי שיעול שהפך (כנראה) לבצקת בגרון. בשבוע האחרון הצרידות הפכה לקשה כל כך שיכולה רק ללחוש. רופא המשפחה הציע שאולי זו תופעת לוואי לפלוטין. התקשרתי לפסיכיאטר והוא אמר: הכל יכול להיות וקבע לי תור לעוד שבוע, אבל אני בינתיים רק לוחשת! הצילו!!! יש לי ילדים, יש לי עבודה, מה לעשות? להפסיק את הפלוטין? האם זה וירוס שלא קשור ורק צירוף מקרים?

שלום רב לא חושב שזה קשור לתרופות אבל עליך להיבדק ע"י רופא כללי/משפחה ובהמשך גם ע"י מומחה לא.א.ג. (אף, אוזן וגרון). יש לציין שאת לוקחת מינונים מאד נמוכים של התרופות. בהפרעות אכילה ניתן לעלות עם הפלוטין עד 80 מ"ג ליום ועם הטופמקס עד 400 מ"ג ליום. בברכה

לרחלי תודה לדור ואכן לפני שמתחילים לחשוב על תופעות לוואי חשוב לבדוק האם מדובר על בעיה גופנית. לא שמעתי על תופעת לוואי כזו מפלוטין אבל את נוטלת את התרופה כחודש ימים בלבד ואיני חושב שעלולה להגרם בעיה אם תפסיקי את הפלוטין ואחר כך במידת הצורך תחדשי את הטיפול. כל טוב דר' גיורא הידש

מה זה אשפוז בית? כיצד מתבצע?כמה זמן?במה כרוך?

שלום רב ד"ר עמי אבני (פסיכיאטר פרטי מת"א) עושה אישפוז בבית של החולה. יש לו אתר באינטרנט עם כל הפרטים. הכוונה לחסוך מהמטופל את הטראומה והסטיגמה שיש באישפוז פסיכיאטרי בבתי חולים. העלות של אישפוז בבית היא גבוהה. בברכה

לויק תודה לדור ואכן מדובר במצב שבו המשפחה מתגייסת לטיפול וכך חוסכים את הטיפול בבית חולים. כמובן שהמעקב הרפואי חייב להיות צמוד, כמעט יומיומי ולכן העלות הגבוהה. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, יש לי שאלה לגבי קרוב משפחה בן 18 שלקה לפני כחודש בהתקף מאניה חריף בראשונה בחייו.הדבר בא לידי ביטוי בעצבנות יתר, חוסר שינה, אלימות מילולית עד כמעט פיזית, דיבור בלתי פוסק, אכילה כפייתית, מחשבות גדלות וכיו"ב. פסיכיאטר איבחן מאניה-דיפרסיה. אציין כי הנער נוטל מאז גיל עשר ריספרדל לטיפול בתסמונת אספרגר. לפני שלושה שבועות הנער החל באשפוז יומי במוסד לחולי נפש ושם קיבל גם טיפול תרופתי (סרוקוול 800 מ"ג, ריספרדל - לא ידוע המינון, וליתיום 1500 מ"ג). מכיוון שחש בתופעות לוואי חריפות החליט להפסיק נטילה של ריספרדל ולאחר הפסקה של כמה ימים נתקף במאניה חריפה מאוד עד כדי אלימות. עקב כך אושפז בכפייה והוא שוהה במחלקה סגורה מזה כשבוע. אציין כי מרגע אישפוזו מצבו מידרדר מיום ליום. בימים הראשונים התקף המאניה החריף ומזה ארבעה ימים אנו עדים להתקף פסיכוטי המתבטא בכך שהנער איבד קשר עם המציאות, קשה להבין מה הוא אומר, הוא ממלמל לעצמו דברים, לא מעוניין בביקורים של המשפחה הקרובה, לא ברור אם הוא מזהה את הסביבה וכיו"ב. שאלותי הן: האם ניתן בכלל לצאת מהמצב הפסיכוטי הזה? האם נכון לחשוב שככל שעובר הזמן פוחתים הסיכויים לצאת מהמצב ולחזור למצב לפני ההתקף? האם נכון לחשוב שככל שעובר הזמן ישנה פגיעה מוחית בלתי הפיכה? האם נכון לחשוב שהעובדה שהנער אושפז בכפייה והרגיש כאילו משפחתו הפנתה לו עורף וכל עולמו חרב עליו היא שגרמה להתדרדרות המהירה ופרצה את כל הגבולות? מה פרק הזמן הידוע שבו אדם שוהה במצב פסיכוטי לאחר התקף מאני? אשמח על תשובות בהקדם ואם אפשר לקבל פרטים לקיום פגישה בנושא. תודה, נטע

שלום רב לך, אמנם אינני רופא אך מכיר את הנושא ממקרה דומה במשפחה ואשתדל לענות לך עד כמה שאוכל. ניתן לצאת ממצב פסיכוטי ולחזור לחיים תקינים, בלווי תמיכה וטיפול תרופתי. פסיכוזה קשה איננה בהכרח מצב שלא ניתן להחלים ממנו. השאלה היא כמה זמן ולזה קשה לתת תשובה ברורה. תלוי ביעילות הטיפול התרופתי ובהרבה גורמים נוספים. לא נכון לחשוב שככל שעובר הזמן פוחתים הסיכויים להחלמה. יתכן גם אש]פוז ארוך שבסופו של דבר החולה חוזר לעצמו. אין פרק זמן מוגדר לפסיכוזה לאחר מצב מאני, כל מקרה הוא אישי ומקרה אחד לא דומה לשני. לא כתבת האם הבחור אובחן ובאיזו מחלה. אם האבחנה היא סכיזואפקטיב, סיכויי ההחלמה טובים יותר מאשר באבחנה של סכיזופרניה. חשוב שתדעי גם שפסיכיאטרים לא אומרים את כל מה שצריך לומר ולעיתים מתחמקים בדיפלומטיות ממסירת מידע מדויק. לא בטוח למשל שימסרו לכם אבחנה מדויקת וזכותכם לבקש אותה. אם אוכל לעזור במידע נוסף כתבי תשובה לפניה זו ואקבל אותה דרך המייל. כל טוב

שלום נטע, סיפורו של הנער נגע כלכך לליבי. שאלת שאלות ועל רובן אין לי מענה, אינני אשת מקצוע אך ברצוני להתייחס לאחת השאלות שכן בקוראי את דברייך עוד בטרם קראתי אותה הייתה לי תחושה שיתכן והתדרדרות הקשה הייתה גם משום שהנער אושפז בכפייה ועולמו חרב עליו מכל הכיוונים. נראה לי שקל כעת לכלול כל החמרה או סמפטום ל"מחלה" עצמה, אך יהיה זה חטא כלפיי הנער. מחלה- קשה ככל שתהייה יכולה להיות נסבלת יותר עם יש תמיכה עדינות, אהבה מסביב. אשפוז בכפייה הינו ההיפך מזה, הוא כשלעצמו אלים. טוב שיש לו קרובת משפחה שואלת ואיכפתית כמוך. אל תפסיקו לאהוב אותו, בעדינות, כמה שניתן. מקווה כלכך לשמוע כאן שהוא מרגיש טוב יותר. מירי

לנטע תודה למשיבים ואני מצטרף לדבריהם. אכן אישפוז בבית חולים אינו טוב ובדרך כלל הוא מתבצע כאשר אין ברירה אחרת. במצבים אלו כאשר האדם מבריא הוא מבין בדרך כלל שלא הייתה ברירה. בדרך כלל מקובל שככול שההתקף הפסיכוטי חריף יותר כך גם ההבראה טובה יותר (גם מאניה היא מצב פסיכוטי). אבל הכללים אינם חשובים אלא מה קורה לאדם הפרטי ונקווה שגם הילד יתאושש בקרוב. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב הפרוגנוזה בכאלה מצבים נחשבת לנמוכה, אם נקח בחשבון את כל מהלך חייו עוד לפני ההתקף האחרון. ישנם חולים שמאושפזים להרבה שנים כי מצבם מאד קשה אבל יש אחרים שמצליחים לחזור למצבם הקודם תוך חודש-חודשיים. לכן יש צורך להמתין ולראות אם הכיוון המסתמן הוא לקראת שיפור או שלא. בברכה

אני מטופלת בתרופת ציפרלקס ב -3 החודשים האחרונים יש לציין כי השתמשתי בתרופה זאת בעבר לפני כ-3 שנים בערך והיא מאוד עזרה לי . לאחרונה גם כאשר אני לוקחת את הכדור פעם ביום עדיין יש לי ימים של דיכדוך וחרדות מוזרות ,,,,, שאלתי היא האם כדאי להעלות את המינון התרופתי או להחליף לתרופה אחרת , בעבר הרופא המטפל המליץ לי להפסיק את התרופה בהדרגה והייתי ללא התרופה במשך 3 שנים והרגשתי מעולה . אודה לתשובה מהירה . בתודה מראש , פנינה

שלום רב המינון המקסימלי של ציפרלקס הוא 20 מ"ג ליום. ניתן לנסות מינון זה כ-6 שבועות. במידה ולא מועיל מספיק אז להחליף תרופה. שימי לב שכל שינוי במינון או בטיפול יש לבצע אך ורק בתיאום ובאישור של פסיכיאטר שבדק אותך פנים אל פנים. בברכה

לפנינה תודה לדור, בדרך כלל אני ממליץ לחכות עוד כחודש חודשיים ואם אז ההשפעה אינה מלאה אז לחשוב על החלפת הטיפול. אבל גם עליה במינון מקובלת. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, אנוכי בת 26 בעלת היסטוריה של בולימיה ודכאון קל. לפני שלוש שנים נטלתי פרוזק למשך כשנה כחלק מטיפול וזה עזר מאוד להפסקת המחשבות האובססיביות שהיו לי על רזון ואכילה. כיום עזבתי עבודה שעבדתי בה כחצי שנה (אחרי סיום לימודים) עקב בעיות של בטחון עצמי וחוסר ריכוז עזבתי את העבודה וכעת אני בבית כל היום לא בשלה עדיין להתחיל לחפש עבודה אחרת (משתדלת לא לחשוב על זה ונמנעת) אני לא בדכאון אבל אין לי חשק במיוחד לעשות דברים, מעדיפה להתעצל. התיאבון שלי גם קצת הוגבר לאחרונה וגם הקיץ קרב והסכנה לעלות במשקל מטרידה אותי. ביקשתי מהפסיכיאטרית שהייתה לי לרשום לי פרוזק בגלל השינויים בתיאבון והיא רשמה לי. (במקרה שלי זה כמו להקדים תרופה למכה כי אם אני אשמין יהיה לי מצח רוח רע מזה, זה מערער לי את הדימוי העצמי) השאלה שלי היא האם זה בסדר לקחת תרופה כדי שתסייע בויסות התאבון והריכוז ולא בגלל מצב רוח רע? זה יכול להזיק לי?

שלום רב התאמה של טיפול תרופתי מחייבת בדיקה פנים אל פנים עם איש מקצוע. לעיתים טיפול בפרוזק ניתן למניעה גם אם אין אפיזודה חריפה. עליך להיבדק ע"י פסיכיאטר לפני כל התחלה או שינוי בטיפול התרופתי. בברכה

זה בסדר גמור לקחת כדור לשיפור איכות החיים , וגם לאור ההיסטוריה שלך עם הפרעות אכילה ומחשבות אובססיביות , הכדור לא יכול להזיק יש אנשים שלוקחים עשרות שנים ללא בעיות מיוחדות , כמובן כדאי לעשות בדיקות כלליות כל שנה.

ללילי תודה למשיבים כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לילדו של בן זוגי יש בעיות נפשיות. כך נאמר לו אם כי הוא אינו מוגדר מאחר שבארצנו אין מעניקים לילדים לפני גיל 18 תוויות של מחלות נפש. יש לציין כי נאמר לו שיש לו בעיה אפקטיבית. זה בנוסף ל ADHD. לאחר תצפית ממשוכת נאמר להורים כי יש לו בעיה ב"רצף המצפון" שלו. האם אפשר תרגום?.... חן חן ליאת

תרגום: ADHD- הפרעת קשב וריכוז הכוללת גם מרכיב של היפראקטיביות. מדובר בהפרעה אורגנית מאד נפוצה אצל ילדים ומבוגרים, ויש לה גם קשר עם הפרעות אפקטיביות, כלומר- הפרעות במצב הרוח. הפרעה אפקטיבית- מדובר בגליות של מצב הרוח, לפעמים מתפתחת מחלה ביפולרית- מאניה דיפרסיה הכוללת מצבי רוח מרוממים ואופוריים עד כדי פעילות יתר ו"היי", לצד מצבי נפש של דיכאון, דיכדוך, הסתגרות חברתית ייאוש וריקנות. לא ברור עדיין אצל הילד הנ"ל אם התנודות במצב הרוח קשורות לADHD ממנו סובל, מתנודתיות במצב המשפחתי המשפיעה על מצב רוחו, או באמת מקיום מצב אפקטיבי אצלו. לגבי המושג האחרון- בעיה ברצף המצפון- זאת נשמעת לי אמירה ביקורתית ולא במקום מצד המאבחן, כי איני מכירה מושג כזה בפסיכולוגיה או בפסיכיאטריה. כנראה הוא מתכוון לבעיה בהפנמת נורמות חברתיות או קבלת גבולות הקשורות למצפון, אבל הרבה פעמים אצל ילדים עם ADHD יש קשיים בדחיית סיפוקים, בהתנהגות ובקבלת גבולות, ושיפוטי בעיני לייחס לילד בעיות מצפון בגילו ובמצבו הנפשי... חשוב למצוא מטפל שלא רק יעזור לילד אלא בעיקר להורים להבין את בעייתו האורגנית של הילד ולעזור להם להציב לו גבולות ולעודד אותו להתמודד עם קשיי חייו. בהצלחה תמי.

תודה לתמי ואני מצטרף לדבריה הידש

זה מספר שנים בהן אני מלווה קרובת משפחה באישפוזים חוזרים ונשנים, בבתי חולים בחול ובארץ. בכל פעם סיפור חדש, סימפטומים חדשים ובקיאות יוצאת דופן במצבה הרפואי. תמיד מאחורי דמות המסכנה, הנאבקת, האופטימית. בעיות שונות בכל חלקי הגוף- נוירולוגיות, גסטרואנטרולוגיות, קרדיולוגיות ועוד. תסמינים שונים ולא מאובחנים של CF קרונס גידול מוחי, אוסטאופורוזיס, תת משקל ואפיזודות תחלואתיות שונות. מספר פעמים אשר הובילו כמעט למוות, ועוד. לאחרונה אובחנה כלוקה בתסמונת מינכהאוזן באופן חמור ביותר. רציתי לדעת באם ישנו טיפול כלשהו לתסמונת?? האם היא מודעת כלל למה שהיא מעוללת לעצמה? עד שהנושא התגלה היא תמיד שחקה תפקיד של נלחמת במחלה שלה, של גיבורה ושל אופטימית. מסתבר שהיא הזריקה לעצמה חומרים מזוהמים. כיצד בתוך משפחה אני יכולה לתמוך בה ואם יש בכלל עילה כלשהיא לתת אמון באי אלו מדבריה? הרופאים מפחדים לאשפז אותה במחלקה פסיכיאטרית מכיוון שמצבה הגופני קשה ביותר. אודה לך על כל פרט של מידע.

שלום, אכן השלב הראשון והחשוב ביותר בטיפול הוא ההכרה והמודעות שיש בעיה נפשית ואין מדובר בבעיה גופנית. דווקא כאן המשפחה וחברים יכולים לעזור מאוד על ידי שיחות רבות וחזרה על הדברים שאין מדובר בבעיה גופנית אלא בבעיה נפשית. השיכנוע וההבנה שמדובר במצב נפשי הוא השלב הראשון הקשה והחשוב ביותר בטיפול בתסמונת זו. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לילדו של בן זוגי יש בעיה נפשית. אין היא מוגדרת מאחר ואין מעניקים בארצנו תוויות של מחלות נפש לפני גיל 18 . מדובר בילד בן 12 עם בעיות אפקטיביות וגם עם ADHD שלהורים נאמר לאחרונה לאחר תצפית ממושכת עליו כי יש לו בעייה של חוסר "רצף מצפון". מה משמעות הדבר? חן חן ליאת

לליאת אין זו הגדרה רפואית ולכן איני יודע למה הכוונה פרט לפירוש המילולי של מילי הדברים, כך שתצטרכי לשאול את הרופא אשר אמר את הדברים. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום. אני נוטלת מירו 30 מ"ג כל ערב נגד דיכאון. הסיבה שהפסיכיאטרית שלי בחרה במירו היא כי התקשתי להירדם בלילות. התרופה אכן עוזרת בעניין אך בחודש וחצי בו אני מטופלת במירו אני משמיה מיום ליום. כמובן שעצם העובדה שאני עדיין בדיכאון ומתקשה לתפקד ביום-יום לא עוזרת למשקל שלי.. האם זו תופעל לוואי חולפת או שאתה ממליץ להחליף תרופה? (אולי תרופה שלהפך - "תיתן לי אנרגיה"?)

לגלי אכן שאלה קשה כי החלטה לא קלה. לא הבנתי אם המירו עוזרת נגד דיכאון? אם המירו אינה עוזרת נגד הדיכאון אז מומלץ להחליף אותה לתרופה שגורמת פחות לעליה במשקל ואפשר להוסיף תרופה אחרת לשינה אם עדיין יש צורך. אם המירו עוזרת נגד הדיכאון וגורמת לעליה במשקל, אז הבעיה היא גדולה יותר כי צריך להחליט מה חשוב יותר אצלך. פעמים רבות העליה במשקל נעצרת כאשר הגוף מתרגל לתרופה. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לכולם בני בן 22 וסובל מסכיזופרניה, זקוק לטיפול פסיכותרפי סדיר (מפגש של שעה בשבוע)ואינני יודעת מה הזכויות בנושא זה ברפואה הציבורית. לאחר שנים לא מעטות שבהם השתמשנו בפסיכולוגים פרטיים איננו יכולים לעמוד בכך כלכלית. תודה להתיחסות.

שלום רב אין הוכחה בספרות המקצועית שטיפול פסיכולוגי כלשהו עוזר לחולים בסכיזופרניה, מלבד תמיכה והכוונה, אשר דרושה לעצם שיקומם, דבר שניתן לביצוע גם ע"י עובדת סוציאלית במרפאה. עם זאת, הטיפול בסכיזופרניה הוא כוללני וכולל גם מרכיב זה. בתי החולים הפסיכיאטרים בארץ מאד מנוסים בטיפול בחולים סכיזופרנים ולכן כדאי לפנות אליהם בשאלה של נחיצות הטיפול וזמינותו במסגרת המרפאה. הדבר תלוי גם במוטיבציה של החולה והיכולת שלו לשתף פעולה. בברכה

לאמא המתעניינת לצערי אין לך ואין לבן "זכויות", כיום יש צמצום רב בטיפולים הפסיכותרפיים במערכת הציבורית (כי הם עולים הרבה כסף למערכת.....), זכותם להחליט למי לתת טיפול ולמי לא, וגם במידה שהאדם מתקבל לטיפול פסיכותרפי אז הטיפול קצר ומספר הפגישות מצומצם. אבל בהחלט כדאי לנסות ולבקש מהרופא המטפל שיחות ואם הבן מתאים (לפי דעתם) אז הוא עשוי להכנס למערכת, ולו גם לזמן קצר. כל טוב דר' גיורא הידש

גמור מת, שניה לפני שאני הולך בחזרה לפתוח את הנעילה של החלון בבית הורי, רציתי תמיכה. אני סובל מטורדנות וחרשה קשים כ 5 שנים מטופל בפבוקסיל ושיחות. הורי נסעו לחו"ל ובקשו ממני פעמיים בשבוע להגיע לדירה כדי להשקות את הצמחים. בפעם הראשונה שהגעתי פתחתי את החלון קודם - שמתי לב שהנעילה היתה פתוחה, ואז פתחתי את התריסים שהם היו כן נעולים. מאז כל פעם שאני בא אני נאבק בין ההכנעות - לנעול את החלון וההתגברות להשאיר את הנעילה פתוחה. מן הסתם ברור שאני נכנע והדבר גורם לי לחרדות פיזיות עצומות -עד כדי קריסה כללית של הגוף והרגשה של פיצוץ ורידים במוח (נשבע לך) בחוזרי הביתה את השכנות אפילו לא טרחה להגיד שלום (מה שעושה תמיד) הדבר רק חזק את תחושתי שכתוצאה מהחרדה הקטלנית הזאת פניי התעוותו. דוקטור מה אני עושה, מת מפחד שמה יקרה לי משהו הרסני באמת. מה הדבר הנכון לעשות היה? (בעניין החלון) רב תודות.

לרני כדאי לא להתקרב לאותו חלון ותריס בבית הוריך ולהמנע מהמתח הכרוך בכך. בכל אופן כדאי לידע את הרופא המטפל כיוון שיש החמרה בחרדות וסביר שהוא יוסיף/ישנה את הטיפול התרופתי. כל טוב דר' גיורא הידש

לרופאי האתר שלום רב, שמי שלי, ואני בת 28. רוב חיי הייתי נערה רגילה לכל דבר, מלאה בשמחת חיים וכמעט אף פעם לא חולה. השנה האחרונה היתה קשה למדי - עזבתי את בית הוריי, התחלתי עבודה חדשה ומלחיצה, סבתי האהובה נפטרה, שררה מלחמה שהכניסה אותי לחרדות קשות, ולאחרונה אימי לקתה בהתקף לב קשה (אימי היא הסלע בחיי ואני תלוייה בה עד מאוד,עקב מחלתה השתנו היוצרות והתחלפנו בתפקידים, זה ערער אותי מאוד). התחילו להופיע אצלי תופעות שונות ומשונות. הקאות, הפרעות שינה, בחילות, כאבים בגוף, גפיים כבדות, ידיי ורגליי נרדמות במשך שעות היום והלילה. לאחר בדיקות דם כלליות החליט רופא המשפחה לקרוא לבעייתי: פסיכוסומטית. הוא נתן לי "לוריוון" וגם "מודאל". הלוריוון באמת עוזר לי לשינה ואת המודאל עוד לא ניסיתי. התופעות בגופי עוד לא נעלמו ואפילו פניתי לרפואה אלטרנטיבית (שיאצו). מה עובר עלי? האם כדאי להחליף את הלוריוון במודאל? האם המודאל עוזר לרומם את מצב הרוח או האנרגיות? האם נכון לקחת את שניהם בו זמנית? או האם אתם ממליצים על כדור אחר או טיפול אחר? אנא עיזרו לי.

שלום רב מודאל היא תרופה אנטיפסיכוטית ישנה והיא איננה מומלצת לטיפול במצבך. לוריוון הוא טיפול סביר אבל אפשרי רק באופן זמני בגלל סיכון להתרגלות והתמכרות. אם דרוש לך טיפול ממושך- אז המלצתי שתקחי תרופה מסוג פרוזק, ציפרלקס או אפקסור. אם הרופא איננו מתמצא בתחום אז יש לפנות לפסיכיאטר (במסגרת קופ"ח). בברכה

לשלי אכן נראה שאת מתמודדת עם דברים רבים כעת בדרך כלל מצבים של לחץ ומצוקה ממליצים על שיחות-פסיכותרפיה, כמובן שאפשר לחשוב גם על עזרה בטיפול תרופתי אשר עשוי לעזור. איני מתיימר להמליץ על טיפול ממכתב קצר ברשת אולם ממכתבך עולה שגם מודל וגם לוריוון עשויים לעזור אבל בהחלט כדאי להתייעץ עם פסיכיאטר לגבי הערכה כללית של מצבך ולשקול טיפול בנוגדי דיכאון וחרדה. כל טוב דר' גיורא הידש

הבת שלי בפאניקה , נשברו לה שתי שיניים , והיא חקרה קצת באינטרנט (דבר שפעם התפללתי שתעשה ועכשו כבר לא) וגילתה חולה אפילפסיה שלוקח חומצה וולפורית ואומר שזה גורם לסדיקת אמייל השן. אני לא רוצה שהיא תפסיק לקחת את התרופות, יש תחליף לוולפורי ?. הפגישה שלה עם הרופאה עוד שבועיים , והייתי רוצה ממך עצה, כמו תמיד.. אני מציינת שהחששות שלה מוצדקות ולא קשורות למחלה , היא מתפקדת נהדר , והיא לקראת בחינה חשובה מאוד לקבלת התואר השני ,ואמא רחוקה מודאגת מאוד!!! להזכירך המינון שהיא לוקחת אפסי 500 וולפורי ו 40 גאודון תודה

נראה לי שאני גם נכנסתי לפאניקה, מצטערת אם הנסוח הקודם היה מבולבל . התקשרתי לאחות הקטנה והיא אמרה שהיא נסתה להרגיע ואמרה לגדולה, לא להתרגש מאנשים ברשת, ושתקח משהוא לחיזוק השיניים . סליחה אבל מחכה לעיצה

לאמא רחוקה מצטער על האיחור בתשובה. אני לא שמעתי שדפלפט פוגע בשיניים אבל אפשר לבדוק זאת עם רופא שיניים, הם בטח יותר מודעים להבטים של השיניים. בכל אופן מדובר במצב מתפתח באיטיות ולכן בהחלט איני ממליץ על הפסקת הדפלפט עכשיו. קודם שהבת תסיים את הלימודים, תשאר מאוזנת ואחר כך (רק במידה ויוכח שיש קשר) לחשוב על שינוי בטיפול. כל טוב דר' גיורא הידש

ד"ר הידש שלום, שאלותיי נוגעות לטיפול בחרדה חברתית ככלל, ולהשפעת נטילת רמוטיב על הסובלים מהבעיה. קראתי את תשובותייך הקודמות בהתייחסות לרמוטיב כתרופה עדינה העוזרת במצבי דיכאון קלים עד בינוניים. כל שאלה על השפעה כלשהי בהפרעות אחרות נענו בשלילה. ובכל זאת, אם הרמוטיב פועלת בדומה לפרוזק (ssri), וידוע שהפרוזק כן יעיל בטיפול בחרדה חברתית, לא ייתכן שלרמוטיב תהייה השפעה חיובית בטיפול בחרדה חברתית? אני סובלת מדיכאון מינורי (פאסיביות ודחיינות) וחרדה חברתית. אני מתפקדת ברב תחומי החיים (לימודים, עבודה, חוגים חברתיים). אני לא נמנעת ממצבים חברתיים (גם המוניים) אבל ההתרגשות היא חזקה מאוד והתגובות שלי במצבים כאלה מאוד מלאכותיות. מתקבל רושם של ביישנות (אני נוטה להאדים בקלות). אחרי התנסויות חברתיות אני מתמלאת זעם עצמי כי אני לא מבינה למה אני מגיבה כך למרות העבודה העצמית שלי על עצמי מראש. מדובר בקונפליקט מאוד חזק ביני לבין עצמי. איזה טיפולים מומלצים במצב שכזה? האם הרמוטיב היא בזבוז זמן? אני לא מוכנה יותר לוותר על תחושה עצמית טובה ודימוי עצמי חיובי גם במחיר של נטילת תרופות פסיכיאטריות. יש לציין שאני בטיפול פסיכודינמי כ-6 שנים. טיפול שסייע לי רבות ביצירת מודעות, קבלה עצמית, פתוח אמון וגישה חיובית מאוד לחיים. אני רוצה לצאת מהפאסיביות, לדרוש את מקומי בעולם ובין אנשים ושיהיה לי האומץ להגשים את שאיפותיי וחלומותיי...יש כדור קסם או טיפול קסם כלשהו? מעיין.

שלום רב טיפול דינמי אמנם מפתח את המודעות והאישיות אך איננו מקנה מיומנויות חברתיות. הטיפול המומלץ למצבך הוא טיפול קבוצתי בגישה קוגנטיבית-התנהגותית. תרופות שיכולות לסייע (חלקית) לחרדה חברתית ואושרו למטרה זאת ע"י ה-FDA הן סרוקסט, לוסטרל ואפקסור XR. לעיתים משתמשים גם בפרוזק וציפרלקס נגד חרדה חברתית למרות שהן לא אושרו באופן ספציפי למטרה זאת אלא רק לחרדה כללית. הרמוטיב אושר בארץ לדיכאון קל עד בינוני ולא לבעיות חרדה. אין הוכחה מחקרית שהוא יעיל נגד חרדה בכלל וחרדה חברתית בפרט. בברכה

למעיין תודה לדור, כפי שכתבת הגיוני שהרמוטיב עשויה להועיל גם לחרדות אבל אין עבודות מחקריות אשר מאשרות את הדברים כפי שאין עבודות ששוללות. לכן אפשר לנסות רמוטיב למרות שישנן תרופות אשר הוכיחו את עצמן בהפרעות החרדה והביטחון העצמי. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, לאחרונה צצו כתבות על עניין התרופה הכל כך פופולרית הנ"ל שאגב עוזרת לי אך כעת, עם האזהרות לגביה כאילו היא גורמת להתאבדויות או רצח.... אשמח לקבל את חוו"ד. תודה

שלום רב קיימת אזהרה של ה-FDA לגבי כל נוגדי הדיכאון מהדור החדש שניתנים לסובלים מ-MDD (דיכאון מאז'ורי) עם מחשבות אובדניות (ולא רק ללוסטרל). האזהרה אומרת שבתחילת הטיפול בדיכאון מאז'ורי ייתכן מצב של יציאה חלקית מהדיכאון שהוא טוב במהותו אבל דווקא בשלב הזה ייתכן שהחולה ינקוט ביוזמה של נסיון התאבדות. פסיכיאטרים יודעים שמדובר למעשה בנושא ישן שהיה קיים גם עם נוגדי הדיכאון מהדור הישן. מסיבות פוליטיות (ולא רפואיות) הנושא עולה לכותרות ע"י גורמים אינטרסנטים. הנושא לא מופרך לחלוטין ולכן ה-FDA הסכים לחייב את חברות התרופות לכתוב את האזהרה על הקופסא. בברכה

למבוהלת תודה לדור ואני מצטרף לדבריו. מה שחשוב שמדובר על מצב של אי שקט בתחילת הטיפול, כך שאם את נוטלת את הלוסטרל מעל לשבועיים הדברים אינם נוגעים לך. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום ! שמי רונית ואני בת 32, בעבר טסתי מס' פעמים לחו"ל ללא כל חשש, ומאוד נהינתי, והבטחתי לעצמי תמיד שאני אקפיד ליסוע אחת לכמה זמן לנופש בחו"ל כי זה דבר שתמיד אהבתי לעשות. אבל מהרגע שהפכתי לאמא (יש לי שתי בנות קטנות) התחלתי לפתח פחד טיסה. הדבר בא לידי ביטוי בקושי שלי ליזום ולתכנן טיול לחו"ל (למרות שבלב אני חולמת לעשות טיול לחו"ל), ובפעם האחרונה שבעלי הזמין נופש לחו"ל (עם הבנות), בהתחלה זה מילא אותי שמחה אבל שבועיים לפני הטיסה התחילו להציף אותי מחשבות פסימיות, שמה אם יקרה משהו, ואיך אני מסכנת את הבנות שלי, ואיך אני אהיה מסוגלת להיות בתוך המטוס, וניסיתי שוב ושוב לשחזר בדמיוני את ההמראה וכאשר דמיינתי את ההמראה ללא פחד זה מילא אותי באותו רגע בשימחה, אך ששוב דמיינתי וזה פתאום הפחיד אותי - כעסתי על עצמי מדוע אני לא יכולה להינות מהעובדה שאני יוצאת לנופש ובמקום זה אני חוששת כל הזמן. בקיצור, בסוף כשבעלי ראה שזה עושה לי לא טוב, הוא ביטל את הטיול. ומה שמוזר זה, שאחרי שהוא ביטל את הטיסה זה לא עשה לי יותר טוב, חשתי שנכנעתי וכעסתי מאוד על עצמי, וניסיתי שוב ושוב לנסות לפענח מה מציק לי בנושא הטיסה ודמיינתי מה היה קורה אם הייתי נוסעת עם הבנות ומה הייתי מרגישה אם הייתי טסה בלי הבנות, והגעתי למסקנה שבשני המקרים היה קשה לי והיו מציפים את ראשי מחשבות רעות ופחדים. לעומת זאת כאשר אני מנסה לדמיין שעומד מולי מטוס ואני צריכה לעלות עליו ספונטאנית ולטוס, אין לי בעייה עם זה, הקושי שלי הוא התיכנון והזמן שעובר עד הטיסה עצמה. איך אתה מגדיר את הפחד שלי? האם זה פחד מהפחד ? מה אתה ממליץ לי לעשות? (הנושא מטריד אותי מאוד גם בזמנים שאין לי טיסה מתוכננת, אני שונאת את עצמי על כך שאני לא יכולה לטוס לחו"ל בכיף).

לרונית הדברים שאת מתארת הם פחד טיסה שהוא פחד נפוץ ויש גם פחד מהפחד וגם אולי חרדה ואחריות לבנות. השאלה באמת עד כמה שזה מפריע לך, לפי מה שאת מתארת זה מפריע לך מאוד ולכן כדאי לפנות לאבחון מסודר וגם לטיפול. בדרך כלל טיפול התנהגותי קוגנטיבי עשוי לעזור וגם תרופות עשויות לעזור, אבל קודם כל אבחון כל טוב דר' גיורא הידש

1. רשמת שאם זה מציק לי אז כדאי ללכת לאבחון מסודר ולטיפול. לאיזה סוג של איש מקצוע אתה ממליץ במקרה שלי? (אם הכוונה לפסיכולוג אז לאיזה סוג של פסיכולוג? לכזה שמתמחה בטיפול קוגנטיבי לפחד טיסה?). 2. מה ההבדל בין פחד טיסה לבין פחד מהפחד (כשמדובר בטיסה)? האם שניהם קשורים לפחד טיסה? 3. אודה לך אם תוכל להמליץ לי במייל על מישהו שאתה מכיר וממליץ שאוכל לפנות שאליו במקרה שלי (צרפתי כתובת מייל שלי) תודה רונית

שלום, הכרתי מישהו שסיפר לי כי הוא חולה ב"מניה דיפרסיה", קראתי על המחלה באינטרנט, אך עדיין אני לא יודעת האם אדם אשר חולה במחלה מסוגל לקיים מערכת יחסים טובה ובריאה? תודה מראש

קניתי מייבש כביסה עם אחריות לשנה אחת , הייתה תקלה תיקנו אותו, אבל האחריות נגמרת עוד מעט ומה יהיה? אם קראת על המחלה אז לא צריך לפרט , אם הוא לוקח כדורים ומתמיד בטיפול יכול להיות שיהיה בסדר ממש כמו כל זוג אחרת עם הבגידות, המחלות, וכולי . אין ביטוח ואין אחריות , עצתי תחיי איתו לזמן מה לפני התחייבות , למרות שהיתה פעם שאלה אם כדאי לבזבז את הזמן על אדם עם מאניה דיפרסיה??? יש לי בת חולה, ושאלות כאלו תסלחי לי מקוממות אותי ,למרות שאני יכולה להבין אותך. תלכי לפי הרגש , אם את אוהבת ונאהבת , טוב לך !!!

שלום רב אם מדובר בחולה שמודע למצבו, נוטל ליתיום (או תרופה מקבילה) באופן קבוע וכרוני ומאוזן לאורך זמן אז הוא יכול להיות ככל האדם ויהיה קשה לאבחן שיש לו בכלל מחלת נפש. עניין אחר, קשור דווקא אליך כי את בעצם לוקחת על עצמך להיות "המטפלת" שלו בתוך מערכת היחסים. אדם שאומר לך שיש לו מחלה כרונית גם מטיל עליך אחריות מסויימת לטפל בו או להשגיח עליו וכיוצ"ב. בברכה

לטלי תודה למשיבים ובנוסף, ישנן חומרות שונות של הפרעה דו-קוטבית=מאניה דפרסיה. ישנם אנשים עם מחלה קלה שבהחלט מסוגלים ונוהגים כמו כל אדם רגיל וישנם אנשים עם התפרצויות תכופות של המחלה ומצב לא מאוזן במידה רבה. כך שיש לראות את האדם הפרטי. כל טוב דר' גיורא הידש

אני פדוי השבי הסורי, ומוגדר כסובל מ-P.T.S.D בדרגה קשה, בשנת 1996 הופיע אצלי יתר לחץ דם , אני מאושפז לפחות 3 פעמים למשך כחודש כל פעם במחלקה פסיכיאטרית, סובל מחרדה, וחוסר שינה, ומטופל בתרופות:קלונקס 2מ"ג 3פעמים ביום,איטומין 40מ"ג 1 ביום, זיפרקסה 10 מ"ג 1 ליום, ויפאקס150 מ"ג 2 ביום,לוסטראל 100 מ"ג 2 ביום, פנארגן 25 מ"ג 2 ביום. אני מטופל בתרופות ליתר לחץ דם:אינלדקס5 מ"ג 1 ביום, נפידין 60מ"ג 1 ליום,נורמיטן50מ"ג 1 ליום,דיזוטיאזיד25 מ"ג 1 ליום. שאלתי היא האם יש קשר נסיבתי בין ה-P.T.S.D והתרופות הנ"ל להופעת יתר לחץ דם??, תודה על התשובה,

לאיציק שאלה קשה כי חרדה (ו-PTSD שייכת לקבוצת הפרעות החרדה) ממושכת עלולה לגרום לעליה בלחץ הדם, מצד שני משרד הביטחון עלול לטעון שהעליה בלחץ הדם היא תופעה טבעית אצלך כפי שקורה אצל רבים מהאנשים המבוגרים. לכן התשובה היא מאוד אישית, ובנוסף כדאי להתעניין אצל עורך דין עם ניסיון בטיפול של נכים של משרד הביטחון מה המדיניות והתקדמים. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, בסיטואציות של דיבור בפני קהל מופיעות אצלי התופעות הנפוצות כגון דפיקות לב מואצות, רעד בקול וכו' האם ניתן לקחת תרופה שתפחית את סימני ההתרגשות? האם ניתן לקבל מרשם מרופא משפחה?

לרון ישנן מספר סוגים של תרופות שעשויות לעזור וגם טיפולים פסיכולוגיים. בחירת התרופה נעשאת לפי חומרת ההפרעה ומידת הצורך שלך-התכיפות של דיבור לפני קהל. גם רופא משפחה שיש לו הבנה וידע בנושאים הפסיכיאטריים עשוי לעזור ולרשום את התרופה. כל טוב דר' גיורא הידש

אשמח לשמוע חוות דעת מאנשים שהיו מטופלים במיסגרת זו ברמת חן. האם התרופות דרך אגב ניתנות על ידם? או שלקיחת התרופות היא בפיקוח המטופל..

אני לא הייתי מאושפזת ברמת חן, אבל הייתי מאושפזת בבית החולים הפסיכיאטרי בבאר שבע (לא אישפוז יום). וכן - הם מספקים את התרופות בין אם זה אשפוז יום או מלא. אני אישית ממליצה בחום על האישפוז - לא בתור "הפיתרון הסופי" אלא בתור "בית הבראה" זמני שכזה בו מסופקים כל צרכייך ואתה יכול להירגע ולא לדאוג לכלום. זו מין רגיעה זמנית מהלחץ ש"בחוץ" ומהלחץ המשפחתי -אם יש.

אילן אבירם מנהל פורום פסיכולוגיה בYENT , עובד באשפוז יום ברמת חן סביר להניח שהוא יידע לענות על כך.

שלום, בעבר ניסיתי הרבה תרופות אנטי דיכאוניות רובם ממשפחת SSRI, כמו כן ניסיתי גם אדרונקס ולאחרונה אפקסור כולם במינון מקסימלי למשך מספר חודשים אך ללא שיפור במצב הדיכאוני. תרופות אנטי דיכאוניות טריציקליים עדיין לא ניסיתי. רציתי לשאול: אני שוקל לנםות את הסוג הטרציקלי איזה תרופה מסוג זה משפיעה גם על הסרטונין וגם על הנאודרנלין ובעיקר על הנאודרנלין אבל לא רק, אלה גם וגם? האם כדאי לנסות?ומה טיב ההצלחה? תודה מראש רוני.

רציתי גם לשאול אם אפשר לשלב ויאפקס רגיל יחד עם תרופה ממשפחת הטריציקליים ובאיזה מינונים עד המקסימלי? שוב תודה רוני.

שלום רב חולים בדיכאון קשה ו/או עמיד עשויים להגיב לטריציקלים אחרי כישלון של שלוש תרופות לפחות מהדור החדש. יש מגוון רחב של תכשירים- מרוניל, נורטילין, דפרקסן, טופרניל, אלטרול, ג'ילקס ועוד. המינון הטיפולי של טריציקלים הוא בד"כ 150 מ"ג ליום (6 טבליות של 25 מ"ג). במקרים קשים ניתן לשקול עליה במינון, כאשר המקסימום הוא 300 מ"ג ליום (12 טבליות של 25 מ"ג). לא מומלץ לקחת במקביל שתי תרופות שונות נגד דיכאון וגם אין בכך שום תועלת טיפולית. בברכה

לדור, תודה רבה על תשובתך ועל היחס הגדול שאתה מעניק בישבלנו. ראשית, ניסיתי יותר משלוש סוגי תרופות מהדור החדש, כמו כן ניסיתי רמרון מה שגרם לי לתאבון מוגבר ועליתי במשקל, אחרי חודשיים הרופה החליף לי לויאפקס וחזרתי למשקל שלי. רציתי לשאול עם מרוניל היא תרופה הגורמת להשמנה (יש לי נטייה להשמין} ועם כן איזה תרופה אינה גורמת להשמנה מסוג הנל? והאם הם פועלים גם על הסרטונין וגם על הנרואדרנלין?תודה רבה רבה רוני.

שלום חזרתי מהחופשה הקצרה עם כוחות רעננים, לצערי רק עכשיו אני רואה שצוות האתר לא פתח את הפורום כפי שביקשתי וחבל מאוד. מקווה שטיילתם ועברתם את החג בשמחה הרי מדובר על חג החירות. שבוע טוב לכולם ונתחיל בעבודה. הידש

ד"ר הידש שלום, חג-שמח, אני שמחה שחזרת,ושמחה שחידשת כוחות,חסרת לנו.

שלום דוקטור. ברוך שובך. . כמו שאתה רואה, האתר באמת לא כל כך עבד והפורום לא תיפקד. מקווה שעכשיו הדברים יסתדרו. אני מאד שמחה שחזרת ולכל החבר'ה - מקווה שאתם בסדר, למרות החג... נעמה .

שלום לך ד"ר הידש, שלום לכל הפורום! חסרת כאן מאד, ובאמת חבל שהפורום היה סגור במיוחד במועדים שכאלה חשוב שהפורום יהיה נגיש גם בהעדרך. טוב לדעת שכוחותיך מחודשים! מירי

ברוך הבא, הידש... אכן היה כאן סגור בלעדיך, טוב שחזרת אלינו ושיהיו ימים יפים, עכשיו כשנגמרו החגים תסעדו ותרווחו תמי.

לד"ר הידש שבוע טוב וברוך שובך מהחופשה דעתי האישית בנושא (לא שאלת לפני הנסיעה) שאין לשנות את מתכונת הפורום (פתוח או סגור) רק בגלל חופשה קצרה של מנהל הפורום. או שהפורום יהיה פתוח כל השנה או שיהיה סגור כל השנה. אמנם לכל שיטה יש יתרונות וחסרונות משלה אך חשוב לדבוק באותה שיטת ניהול כל השנה, גם בחופשות. בברכה, דור.

יש לי בעיה שאובחנה כחרדה חברתית,ותרופות לא ממש עוזרות,נראה לי שיש לי את תסמונת אספרגר,קושי בתגובות רגשיות מותאמות,בנוסף קושי בהבנה של הקשרים מילוליים באינטרנט במהלך שיחה.או במהלך שיחה פנים אל פנים קושי לעיתים להבין סרקזים, או לענות תגובה מתאימה רגשית,איטיות בקורדינאציה, אני בן 24 ומעולם לא אובחנתי ,אך בטיפול אצל פסיכאטר ומתן תרופות נוגדות דכאון ואין לי דכאון זה יותר לחרדה במצבים חברתיים.קושי בליצור קשרים חדשים.ולתחזק קיימים אני לא יודע אם זה אספרגר אבל זה בהחלט דומה מאוד לתיאור התסמונת. וכמובן בעקבות כל אלו תפקוד לקוי. האם יש לזה טיפול תרופתי?

שלום רב זאת הפרעה התפתחותית. בשביל לקבוע אבחנה של אספרגר צריך לדעת על ההתפתחות שלך בשנים הראשונות של חייך. זה נראה לי בלתי אפשרי לביצוע בגיל שלך. לכן פסיכיאטרים של מבוגרים לא משתמשים באבחנה זאת בכלל. האם יש לך גם כפייתיות? כי באספרגר חייבת להיות כפייתיות, בנוסף להתבודדות וקשיים בתקשורת עם אנשים ודברים נוספים. זה חלק מ-PDD (כמו אוטיזם) אבל האינטליגנציה תקינה או גבוהה. ישנה פסיכיאטרית מנהלת מרפאה ממשלתית בנס ציונה שהיא מומחית לאספרגר, כרגע שכחתי את שמה. בברכה

השם שלה הוא ד"ר רוני הגש (פסיכיאטרית)- מנהלת מרפאת ילדים ונוער בנס ציונה.

אפשר לאבחן גם מבוגרים, אם כי כמובן כמו באבחון ילדים ומתבגרים, המאבחן צריך להיות אדם מקצועי המכיר את התחום (לא כל פסיכולוג או פסיכיאטר) ואת כלי האבחון. אני אובחנתי רשמית אחרי גיל 40. לגבי פנייה לגורמים מקצועיים לשם אבחון מסודר: השאלה היא, מה מטרת האבחון לגביך. אם המטרה היא בעיקר להבין טוב יותר את עצמך וללמוד דרכי פעולה מתאימות יותר עבורך, אז קבלת "תווית" רשמית כשלעצמה לא תקדם אותך הרבה בכיוון זה. לעומת זאת, קריאת כתבי א"סים (שהאינטרנט מלא בהם בימינו) ושיח עם א"סים אחרים בהחלט יכול לעזור. א"ס = איש-ספקטרום, אדם על הספקטרום האוטיסטי. בהצלחה סולה שלי http://www.solashelly.org קהילת אנשי הספקטרום האוטיסטי בישראל http://aci.selfip.org