פורום פסיכיאטריה

שלום דר' הידש, אני אובחנתי כחולה סכיזופרניה, אני בן 24. בעקבות כך אני מטופל ב5 מ"ג ריספרדל ליום כבר כמעט 7 שנים. לאחרונה עשיתי בדיקת דם שגרתית (פעם בשנה) בקופת החולים שלי (כללית). ונאמר לי שתפקודי הכבד בחריגה מסוימת. הפירוט להלן: GOT (AST) - 45 מתוך נורמה של 0-40 GPT (ALT) - 50 מתוך נורמה של 0-40 האם זה אומר שתפקודי הכבד שלי אינם תקינים? האם המשמעות היא שאני צריך להוריד את המינון של ריספרדל? תודה רבה על תגובתך, דודו.

לדוד תפקודי הכבד מעט מעט מעל הנורמה, כך שאין שום סיבה לדאגה ואין מה למהר. קודם כל צריך לפנות לרופא המשפחה שיבדוק אותך, יחזור על הבדיקות של תפקודי הכבד ויבדוק האם ישנה סיבה גופנית כלשהי לעליה בתפקודים. צהבת ומליון מחלות אחרות עלולות לגרום לתפקודי הכבד לעלות. כך שקודם כל צריך לבדוק אם ישנה בעיה גופנית ברקע. כל טוב דר' גיורא הידש

בת 30, חרדתית מאז ומתמיד, לפני ראיונות עבודה אני ממש מרגישה התקפי חרדה, שילשולים, דפיקות לב מואצות וכו'.. בראיון עצמו אני מרגישה שאני ממש בחרדה שהורסת לי את היכולת להוכיח מי אני באמת, רועד לי הקול, אני מסמיקה ולא מרוכזת ואני ממש מרגישה שאני לא מסוגלת לעמוד בראיונות עבודה ושזה מה שעוצר אותי, היות והיום אני מחפשת עבודה ורוצה לעשות את זה כמו שצריך חשבתי לקחת כדור הרגעה לפני ראיון (אולי לא שלם) אבל אף פעם לא לקחתי כדור הרגעה כך שאני לא יודעת איך תהיה ההשפעה שלו עלי, יש לי בבית ובן שנתנו לי בזמנו אבל אף פעם לא עשיתי בו שימוש, מה איתה מציע ד"ר? אני ממש רוצה להצליח לא רוצה שהחרדה תגרום לי לא להצליח מקצועית, האם לקיחת כדור לפני הראיון תעזור לי???

ליעלי אכן ניתן לנסות את הוואבן להרגעה נקודתית. הפתרון לשאלתך הוא פשוט, לנסות פעם פעמיים את הוואבן בבית למשל בסוף השבוע ואחר כך ביום חול, כאשר תכירי את השפעתו עליך יהיה לך גם ביטחון בראיון העבודה. אנחנו משתמשים בפתרון זה גם אצל אנשים הסובלים מחרדה מטסט של נהיגה וכך הלאה. בהצלחה דר' גיורא הידש

הי כולם, היום דווקא היה קרב קל, לא היו פצועים. היו לי הרבה הסחות דעת, שמנעו ממני לשקוע. אולי המפלצת לא מתפרצת בכלל, ואין בכלל קרב ולא מלחמה. נכנס לי היום כסף לחשבון מביטוח לאומי. מתברר שהם מוכנים לשלם לי קצבה חלקית למרות שאני עובד במשרה מלאה. (הם יודעים שאני עובד וגם כמה אני מרוויח) עכשיו אני יכול לממן בקלות את הפסיכולוגית גם מבלי להיעזר באבי, שזה נחמד. זו בלאו הכי קיצבה זמנית, וכבר עוד חצי שנה אני אצטרך לעבור את כל התהליך המעצבן מחדש. נראה עוד כמה פעמים אני אתאשפז עד אז. נקווה שאפילו לא פעם אחת. ושישללו ממני את הקיצבה המעצבנת הזו, שאני כלל לא שש לקבל. אבל מצד שני, זה נחמד לקבל כסף שיתמוך בי בקשיים הנפשיים שלי. לקח להם שלושה חודשים להחליט לתת לי את הכסף, אז לפתע יש לי 3000 שקל, שסתם צצו להם מ"השמיים". כמובן שאני צריך לבזבז את הכסף, שלפחות עוד אנשים יהנו ממנו, ושגם אני אהנה. מה הייתם עושים עם סכום כזה שסתם לפתע פתאום צנח עליכם....האמת היא שאני לא יכול לחשוב על שום דבר שחסר לי כרגע מבחינה חומרית...מה אני כבר יכול לקנות, שיעשה לי טוב על הנשמה בסכום כזה? יש לכן רעיון? נו, עברתי מלשאול שאלות על דיכאון ללשאול שאלות על איך לבזבז כסף. אולי באמת מצבי משתפר...ובכל זאת, חשבתי לראות היום רופא שיכתוב לי מרשם לתרופות אנטי דיכאוניות. הגעתי בארבע אחרי העבודה ואמרו לי שאין רופא. אני אנסה מחר לדבר עם הרופא האישי שלי. נראה אם הוא בכלל יהיה. טוב, זה הכל להערב... ביי מיכאל

מיכאל היקר אולי לצאת לאיזה סופשבוע מפנק באיים הקאריביים? עם חתיכות (או חתיכים) בבגד ים צמוד שישקו אותך במשקה האלים ויאכילו אותך ענבים ופירות טרופיים? או יכול להיות גם משהו יותר קרוב, איזה טיול ג'יפים בגליל, עם ארוחת בוקר מפוצצת באיזה צימר במושב בצפון הארץ, עם כל הפשטידות והסלטים הכי גליליים שיש? בוא נרקום איזו פנטזיה של פיצוי. אתה אוהב פיצה? הנה ביטוח לאומי נותן לך פיצה. שתפצה אותך על מחלה לא קלה בכלל שאיתה אתה מתמודד בגבורה רבה. אז שיהיו לך קצת צ'ופרים. קצת רווח משני. מגיע לך, לא? אחרי הכל אתה גר לבד, לא דרך אנוש. אתה עובד לבד, לא דרך תעסוקה משקמת. אתה בטיפול פרטי. אתה חוסך למדינה כסף כי אתה כזה עצמאי ומתפקד. ובנוסף, אתה לא מתקמצן, ומשתף חולים נוספים במה שעובר עליך, כך שאתה גם עוזר לזולת. ממש חולה לדוגמא, לתפארת מדינת ישראל (איפה הלפיד שלנו, אולי תדליק אותו ביום העצמאות הבא?). וברצינות- תהנה מהכסף. תשתדל להימנע מאישפוז. עדיף לישון אצל חברים אם ממש קשה לך לבד. עדיף להתמקד בהסחות של החיים במקום לשקוע. כי אתה יודע, מיקי, גם לאנשים "נורמלים" (יש חיה כזאת, איפה היא?) יש את נקודות השבירה והשקיעה שלהם. אבל כמו שעלית על זה יפה בעצמך, אין להם את המפלט של בית משוגעים. אז הם חוזרים לחיים. שוקעים וצפים וממשיכים. וכך גם אתה עושה, זה זמן מה (כמה זמן מאז האישפוז האחרון?) ובגבורה בלתי מבוטלת. אז מדינת ישראל החליטה לתת לך קצבת נכות. אם אתה ממש מרגיש שאין לך מה לעשות איתה, תמיד תוכל לתרום כסף לנזקקים. ככה גם תהיה פילנטרופ. אבל אולי הפנטזיה על הקאריביים עדיפה? ביי ורק טוב, עושר ואושר. תמי.

מגיע לך וכף לך!! אולי תבוא לבקר אותי , אני גרה בארץ קסומה , עם מפלים ונהרות ,יערות ועתיקות ,ואינדיאים משרידי המאיה. עוד מעט אני חוזרת לארץ אז תמהר נצחת היום אז תאגור כח למלחמה של מחר, אני בטוחה שתנצח גם בה.

מיכאל כמה נעים לקרוא אותך (גם כשאתה כותב על דברים קשים), תמיד מוצאת קצת את עצמי בתוך המילים שלך. אני מאחלת לך שתמיד יהיו לך "בעיות" הרות גורל כמו איך לבזבז סכום כסף שצנח עליך במפתיע... :-) מצטרפת לדיעותיהן של שתי הנשים היקרות שענו לך לפניי, חופשה באיזה אזור קסום נשמעת לי כמו בריחה קטנה ורצויה ביותר מהמציאות, ולו היה מדובר בי - ללא ספק הייתי מוסיפה כמה דיסקים של מוסיקה אהובה לעניין (אהבת חיי), או כמה ספרים שכבר מזמן רציתי אבל לא היה לי כסף עבורם... תחשוב מה אתה אוהב, מה יעלה חיוך על שפתיך, מה יגרום ללב שלך להתרחב משמחה - אפילו רק לכמה רגעים, וזו התשובה לשאלתך כיצד לבזבז את הכסף. אגב, במקרה כזה זה לא נקרא "בזבוז" אלא "השקעה" ! רק טוב אבישג

אני סטודנטית לפסיכולוגיה,בת שלושים. מאז שאני מכירה את עצמי סבלתי מחרדות, בתיכון את המבחנים ליוותה היסטריה שלי, לכן בחרתי מסלול לא מאיים. בצבא, נמנעתי ממפגש עם גורמים בכירים כדי למנוע מעצמי תחושה של חוסר ערך, ועל אף שקיבלתי זימון לקצונה בחרתי בתפקיד שהמפגש עם גורמים בכירים היה דל. ערך עצמי נמוך ליווה אותי, חוסר בטחון בעצמי ויתרה מכך - חוסר בטחון ברגשות שלי, לא סמכתי על עצמי, היה לי ברור שמפגש עם גורם "מאיים" עשוי להביא חוסר נחת, חרדה ואף תחושה של אובדן אנרגיה, יכולתי בקלות בעקבות מפגשים כאלה להיכנס לתחושה של עצבות. במהלך השנים, ובגלל שאני טיפוס "מטפל" נשאבתי לתוך יחסים (עם גברים ונשים) בהם אני המכוונת, אני המייעצת, אני היודעת, אבל כל מערכות היחסים הללו היו יחסים של נתינה בלעדית שלי, לא ידעתי לקבל חום ואהבה, לא ידעתי לפתח יחסים תקינים בהם יש שיוויון. אנשים / חברים רואים בי אמיצה, חכמה, יודעת, אבל תחושת האפסיות מלווה אותי כל הזמן משום שאני לא מצליחה להיות מסופקת, כל נפילה קטנה וכל כישלון גורר אחריו תסכול ונפילה אדירה שבה אני רואה שחורות, שופטת את עצמי בכבדות, בביקורתיות, מרגישה שאינני ראויה. תחושות אלה מלוות אותי עד היום. לפני כשבע שנים התחלתי טיפול אצל עובדת סוציאלית המתמחה בטיפול אישי. לקח לי שנים לבנות את האמון הנדרש על מנת לספר ארועי ילדות כואבים, לקח לי עוד יותר זמן לקבל את הילדה שהייתי, לסלוח לה, לאהוב אותה... החרדות אט אט התמעטו, ובאחת מהתקופות "נטולות החרדה" עשיתי את אחת הבחירות המשמעותיות ואף הטיבעיות בחיי - התחלתי את התואר הראשון בפסיכולוגיה. חרדות הבחינות כבר לא מורגשות, ואני די מצליחה, אפילו מעל למה ששיערתי. ולמרות ההתקדמות הזו, אני נמנמעת בתקופה האחרונה כמעט לחלוטין מקשר זוגי, אני מפחדת, חוששת מלחוש חרדה במפגש ראשון ואז לא לתפקד, להיות גולם מטופש, אני בונה לעצמי סנריו בו אי פוגשת את הוריו ולא יודעת אם אצליח לומר משפט אחד לא מגומגם, או מבוהל... ולכן נמנעת שוב ושוב ... ולכן, כשכל כולי מתוך תחושת החרדה באה תקופה "רעילה אף יותר" בה אני חשה מדוכאת, לא מעוניינת לצאת עם חברים לבלות, לא רוצה לראות אף אחד, חשה לא חברותית, אני במן בועה כזו שבה יש לי מן ערפל כזה במוח שמגביל את יכולתי לתקשר באופן טבעי. ובמקרים כאלה, ומאחר ואני לומדת וחייבת לתקשר אני משקיעה כל כך הרבה אנרגיה בלסלק את הערפל ולתקשר לפחות במינימום. חשוב לי לציין שאני אדם משכיל, כל חיי למדתי הרבה באופן עצמאי, אני אומנית, ויש בי כל כך הרבה להציע לעולם, ובכל זאת, תחושת האפסיות לא עוזבת... הרבה פעמים בטיפול אני קושרת את תחושת האפסיות עם תחושת חוסר הבטחון ברגשות שלי, מכיוון שאני לא מצליחהלהבין למה למרות היותי אדם חכם אני לא מסוגלת להציג רפרטים בכיתה, למה אני מגמגמת, רועדת באופן כל כך בולט כשאני בסך הכל צריכה לספר מי אני בעת דיון בכיתה, אני לא יודעת מה בא לפני מה - האם חוסר הבטחון גורם לי לחרדה או האם החרדה גורמת לי לחוש חסרת בטחון (כי הרי החרדות גורמות לי לחוש שאינני יכולה לסמוך על עצמי). מערכות היחסים עם חברי הן כאלה שאני נותנת ללא סוף, מוותרת על עצמי, דואגת לרווחת האחר במחיר של החופש שלי, כך לדוגמה הכרתי מישהי לפני שנה, נרקמה ביננו מערכת יחסים מאוד חברית, אט אט היא הפכה תלותית, בוכה כשאני לא יכולה להיפגש איתה, מודדת את מספר המפגשים שלי איתה לעומת עם חברות אחרות שלי, כועסת ורוטנת כשאני עם המשפחה שלי, ואני... כמו שאני.... "גיליתי אט אט את הסיבות לתלותיות, ניסיתי "לטפל" במקום להיות רק חברה, בינתיי היא מתקדמת בחייה הרבה בזכות הבטחון שאני נותנת לה, ואז באה השאלה הגדולה - מה איתי??? ללא כל כוונה, וכנראה משום שאני בתקופה כל כך קשה, וכנראה משום שאני כל כך זקוקה לעזרה, מצאי עצמי כותבת טקסט ארוך, ואני מתנצלת על כך מאוד. שאלותי הן כאלה... דנתי עם המטפלת שלי כבר לפני שנתיים על טיפול תרופתי, היא עוד לא בטוחה שאני צריכה, אבל אני מרגישה שאני תקועה... האם בכל זאת ללכת על זה, לפני שבוע היא אמרה לי שטיפול תרופתי לא יכולה לעזור אם הבעיה היא אישיותית אצלי, האם זה נכון? ומהי ההבחנה בין בעיה אישיותית לבין בעיה שאפשר לטפל בה באמצעות תרופות (אם יש כזו)? האם טיפול תרופתי מאפשר למוח "ללמוד" להפריש לבדו את חומרים שאולי "חסרים" אצלי, ולאחר תקופה של טיפול תרופתי הכל מסתדר? האם טיפול תרופתי רק מפזר את הערפל או שהוא גורם לתחושה של "היי" לא טבעי? האם חרדת הקהל שיש לי תיעלם בעקבות טיפול תרופתי ולא אגמגם או ארעד ואחוש יותר בטוחה? האם הוא יפתור גם את נושא החרדה שיש לי מפני אינטימיות? האם יש ספר שאתה ממליץ עליו בו אוכל ללמוד איך לשים גבולות? האם, לאור מה שקראת אתה חושב שזה נכון להיפגש לפגישת ייעוץ עם פסיכיאטר, או שאני צריכה טיפול מסוג אחר? האם טיפול בחרדות או בדיכאון באמצעות תרופות לא רק מונע את הגעתן של אותן תחושות אלא גם יעזור לי מלהימנע להיכנס לתסבוכות רגשיות במערכות יחסים, לדעת לשים גבולות, וכו') כמה עולה פגישה עם פסיכיאטר פרטי? האם את הכדורים אני רוכשת בבית מרקחת של קופת חולים ואם כן האם זה נרשם בתיק האישי? האם רישום בתיק שלי בקופת חולים כנעזרת בטיפול פסיכיאטרי יכול להזיק לי כשארצה להמשיך את לימודיי בפסיכולוגיה קלינית? כל כמה זמן נפגשים עם פסיכיאטר והאם כל מפגש (עד התאמת התרופה) מלווה בתשלום ואם כן בין אילו סכומים נעים המחירים. ושאלה אחרונה לגבי מחירם של התרופות - בין אם הן נרכשות באופן פרטי או לא. אשמח אם תוכל לעזור לי, אני מתנצלת על האורך של מכתבי, אך היה לי חשוב לצייר תמונה כללית שלי, על מנת שתוכל לייעץ לי האם באמת אני זקוקה לכך... כי בחודשיים האחרונים התפקוד שלי יורד, והדמעות עומדות בהיכון לצאת כמעט בכל רגע. תחושת האפסיות רק גדלה, והתחושות הפיזיות (בטן מתהפכת וקיבה עצבנית) הקשות רק מתעצמות...

המילים שלך מאד נגעו לליבי. המילים, והסיפור האישי שלך, שמזכיר לי במידת מה את עצמי, לא לגמרי, אני עם הוואריאציות שלי כמובן, עם הרקע המשפחתי שלי השונה, עם המחלה השונה- מאניה דיפרסיה, אבל עם הכיוון הדומה- פסיכולוגיה. אני כבר פסיכולוגית, בשלך הסופי של ההתמחות - קלינית של הילד. לכן אני מזדהה עם החששות שלך, עם הכאב, רוצה כל כך לחזק אותך כדי שתצליחי לההפך למטפלת, כי אני מאמינה שבאמת יש לך המון להציע לעולם. לגבי תרופות. יש חובת סודיות על ביקור שלך אצל פסיכיאטר. האניפורמציה של טיפול מרפאתי בבריאות הנפש לא עוברת למשרד הבריאות. אם כן תתקבלי לתואר שני, הנקודה שבה תצטרכי לקבל החלטה אמיצה מה לעשות עם המידע על החרדות שלך, תהיה זו בה תרשמי בפנקס הפסיכולוגים ותצטרכי את לדווח על שימוש בתרופות פסיכיאטריות, או להחליט להעלים את המידע. קבלת לתואר השני לא כרוכה בוויתור סודיות אלא בראיונות אישיים בציונים ובהמלצות. לפחות ככה זה היה בתקופתי. ומשברים פסיכולוגיים קורים לכולם, כך שלא כולם צריכים לדעת שבחרת בתרופות. אבל זו החלטה שתצטרכי להחליט בעתיד. אם את טובה באומנות, אולי תוכלי לבחור ללכת דווקא על כיוון של טיפול באומנות ולא פסיכולוגיה קלינית. שם ביה"ת (הארגון של המטפלים בהבעה וביצירה) הם פחות חרדים ומרובעים לגבי האפשרות של מטפל שסובל מבעיות נפשיות בעצמו. הפסיכולוגים הם מרובעים יותר וחרדים. חשבת על אפשרות כזאת? תרופות יכולות לעזור. במיוחד תרופות אנטי חרדתיות. ויש דברים נוספים שיכולים לעזור לך כמו טכניקות הרפייה וטיפול קוגניטיבי- התנהגותי שמספק כלים פרקטיים להתמודדות עם ההצפה החרדתית הזאת, בזמן אמת. כשהתרופות עוזרות, קל יותר לטפל ב"בעיה האישיותית" כפי שהגדרת אותה. יש לך יכולת טובה ליצור קשר, כך שזה סימן טוב ליכולת שלך להעזר בטיפול. ולא צריך לפחד מהכימיה. אחרי הכל, הכל זה כימיה- גם לשתות קולה זה כימיה, לא? התרופות מאפשרות מצב רגוע יותר שדרכו אפשר לפתח את מה שאת קורית "לשים גבולות", להגן על עצמך ממצבים של ניצול אולי, למצוא הדדיות בקשר ולתת אמון. תרופה לא עושה את זה באופן של גלולת פלא. היא מרגיעה. היא גם משפיעה על המחשבות, שנהיות פחות לופיות, פחות שחורות, פחות לא הגיוניות. אני לא סובלת מחרדה אבל דיכאון וחרדה הם בני דודים, את יודעת. אם את הולכת לפסיכיאטר פרטי, זה יכול לעלות 500 ש"ח ואף יותר לפגישה. אבל יש פסיכיאטרים שעובדים דרך קופות חולים והם גם מנהלי מרפאות ואפשר לקבל החזר מהקופה - אני בכללית והפסיכיאטרית שלי לוקחת 500 ש"ח ואני זכאית להחזר של 400 ש"ח לשלוש פגישות בשנה. לא צריך כל הזמן פגישות. הרבה פסיכיאטרים מאפשרים להתייעץ בהם גם דרך הטלפון לצורך איזון ולבוא אליהם כל כמה חודשים. אני חושבת שטיפול תרופתי יכול לעזור במקרה שלך כי את מתארת תופעות של חרדה. זה לא רק תופעות פסיכולוגיות, ויתקן אותי דר' הידש אם אני טועה. כמובן שגם הוא יגיד לך שלא עושים איבחון דרך הרשת. בכל מקרה, תלכי להתייעץ, אפילו פרטי חד פעמי אם את רוצה לשמור על דיסקרטיות מלאה. תרופות דרך הקופה לא עולות הרבה כסף. גם כשהולכים פרטי- לוקחים מרשם לרופא המשפחה והוא ממשיך לתת את המרשמים דרך קופת חולים. אני לא יודעת אם התרופות מלמדות את המוח לייצר חומרים. אני מאמינה שתרופות נותנות את החומרים ומאפשרות לתהליכים הפסיכולוגיים ללמד את המוח לייצר את החומרים. שוב, אין לי ידע רפואי על כך. אבל ידוע ששיחות פסיכותרפויטיות משפיעות גם על הכימיה המוחית. רק שזה לוקח הרבה זמן ובינתיים את סובלת. לא נורא אם לוקחים תרופות כמה שנים. תמיד אפשר להפסיק. וכן, זה עוזר. יעזור לך לתפקד במסגרת הכל כך לוחצת של לימודי הפסיכולוגיה. במסלול הכל כך לא פשוט של לההפך למטפלת פצועה. אין לי ספק שאת תהיי פסיכולוגית או מטפלת מצויינת. אם את רוצה, את יכולה לפנות אלי גם למייל. תרגישי טוב, תמי.

לאיילת מכתבך ארוך וגם מרגש וזה בסדר גמור. אני מציע לך לקרוא את הספר "פרוזק, התרופה של שנות התשעים". לפי מכתבך כנראה שתרופה עשויה לעזור לך, יתכן שתתקדמי ותצליחי במשך השנים גם ללא תרופות אבל התרופה עשויה לקדם אותך הרבה יותר מהר ולחסוך המון שנים. פרט להערה זו אני מצטרף לכל מה שתמי כתבה ותודה לתמי כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, רציתי לדעת האם מצב נפשי יכול לגרום לבעיות פיזיולוגיות כמו; בחילות, שיהוקים, חוסר תאבון וחולשה ? האם תופעות כאלו יכולות להיגרם כתגובה פוסט - טראומטית לאירוע של תאונת דרכים (למרות שלא היו נפגעים) ? תודה.

ליעל כן, כל התופעות הללו עלולות להיות בטוי של מצב נפשי, לעתים הנפש "מדברת" גם בתחושות וגם דרך הגוף. כמובן שקודם כל צריך לעבור אצל רופא המפשחה כדי שיבדוק ויחליט שמהבחינה הגופנית את בריאה. כל טוב דר' גיורא הידש

הבן שלי בכיתה ב' , לפני שנתיים בערך קבעו במערכת החינוך שהוא צריך אבחון כי הוא לא מרוכז ולא מקשיב, אני הבעתי את התנגדותי לכך. בתקופה האחרונה, גם המורה וגם יועצת בית הספר שטפו את מוחה של אישתי שהילד חייב אבחון ובדיקה אצל נוירולוג "אי אפשר ללמד בכיתה, הילד לא מרוכז הוא זז על הכסא ולא שקט". אני חייב לציין שהוא חכם, בעל קליטה מהירה וקשוב לנו. לבסוף לקחנו אותו לאבחון אצל נוירולוג ואחרי מספר דקות ללא בדיקה מקיפה כלשהיא אלא רק על סמך מה שאנחנו סיפרנו על השובבות של הילד, קיבלנו מרשם לכדור הזה רטאלין. אישתי רצתה לתת לילד את הכדור ואני התנגדתי, עד שהיום הראתי לה כל מיני מחקרים ומאמרים הנושא הרטאלין ואז חשכו עיניה. אני שואל את המבינים/מנוסים האם לתת לילד להשתמש או שמישהו במערכת החינוך צריך את הכדור הזה?

יש איבחונים פסיכולוגים מיוחדים לעניין זה- איבחון נוירופסיכולוגי. אם יש הפרעת קשב (ADHD)- ניתן להיעזר בהוראה מתקנת ובטיפול התנהגותי. ריטלין לא צריך להינתן בכל מקרה של הפרעת קשב, בוודאי לא במקרים קלים. טיפול תרופתי יכול לפגוע בדימוי העצמי של הילד ולתת לו תחושה שהוא "חולה", לכן לא צריך למהר עם התרופות. במצבים חמורים של הפרעת התנהגות זה עניין אחר, אבל הילד שלך רחוק ממצב כזה.

שלום לך אם תשים לב, הניסוח שבחרת לשאלתך חושף את תחושותיך לא פחות מתוכן הדברים... ואני מדברת למשל על משפטים כגון: "יועצת בית הספר וגם המורה שטפו את מוחה של אשתי..." אם תחשוב על המשפט הזה שוב, אני בטוחה שתבין שהוא מציג באור לא מחמיא במיוחד הן את הנשים שאחראיות על החינוך של ילדך בביה"ס והן את האישה שילדה אותו ואחראית על החיים ועל הבריאות שלו. ולענייננו - ילדך זקוק לאבחון רציני, ויש גורמים רבים ומקצועיים שעוסקים בכך. מציעה לך לפנות לרופא המשפחה ולדון איתו על הנושא, ולקבל הפניה למישהו דרך קופ"ח (חוץ מחוות הדעת שכבר קיבלת) או לעשות את מה שאנשים רבים עושים, ולפנות למאבחנת באופן פרטי (סליחה על השימוש בלשון נקבה, אבל הן כמעט תמיד מאבחנות...) אני יכולה לספר לך מניסיון של עבודה עם תלמידים מהחינוך המיוחד, ריטאלין בשום אופן לא מיועד כדי להקל על חייהם של אנשי החינוך, גם אם התוצאה בסופו של דבר אכן תורמת גם למחנכים. הוא נועד למטרה אחת ויחידה: לעזור לילד ה*סובל* ממצבו. ילד שלא מצליח להתרכז בכיתה, שנע וזע בכסאו בחוסר מנוחה, שיש לו "קוצים בישבן", שקורא את אותה השורה 100 פעם אבל לא מצליח לקלוט ולו מילה אחת כי הראש שלו גדוש בעשרות מחשבות שרודפות האחת את חברתה - ילד כזה *סובל* בבית הספר, ואני לא מדברת רק על סבל ברמה הלימודית אלא גם על הסבל שנוצר ברמה החברתית כתוצאה מכך. מסע ההפחדה שנעשה בציבור כנגד ריטאלין מגוחך בעיניי, אבל לא ניכנס לזה כרגע כי זה נושא מורכב שלא שייך לפורום הזה. השורה התחתונה - ערכו לילדכם אבחון מסודר, קבלו דיעה נוספת של נוירולוג (נוירולוג מומחה בילדים) ובמידה והוא ממליץ על שימוש בריטאלין - אנא אל תמנעו ממנו את הכדור הזה, שעשוי לשנות את כל התמונה עבורו. הערה קטנה לדור, לגבי התווית של "ילד חולה" שזקוק לתרופות. הרבה מאוד תלוי בגישה של ההורים למתן תרופה, ואם ההורים לא מציגים זאת כמחלה אין שום סיבה שהילד יתפוס את עצמו כ"חולה". בעיניי, הנזק של ילד שלא משתלב בביה"ס ומפגר בחומר הנלמד יותר ויותר עד כדי כך שכל החוויה הלימודית הופכת בעיניו לסיוט - זוהי תווית חמורה בהרבה מכל תווית אפשרית של ילד עם בעיה בריאותית הנזקק לכדור יומי. אבישג

לאבישג- בהודעה של האב לא נרשם שהילד "לא משתלב בביה"ס ומפגר בחומר הנלמד", אז בבקשה לא לכתוב דברים לא אחראיים. אם לילד יש מחלה או הפרעה שאובחנה ע"י פסיכיאטר ילדים שיקח ריטלין, אם אין מחלה או הפרעה אז אין סיבה לסמם את הילד ללא צורך. סימום הילד ללא צורך יכול לגרום לילד הרבה בעיות פסיכולוגיות. הימנעות מטיפול הכרחי גם יכולה להזיק. הכתובת זה פסיכיאטר ילדים שיש לו אפשרות לבצע איבחון יותר מקיף מנוירולוג.

בת 30. נוטלת ציפרלקס כ-חצי שנה לטיפול בחרדה. עברתי 2 הריונות תקינים ויש לי 2 ילדים בריאים. (ללא תרופות) רציתי לשאול לגבי הריון ולידה עם נטילת הציפרלקס. מה הסיכונים? האם יש אינפורמציה עלכך? אשמח גם לשמוע ממשתתפים בפורום שהתנסו בכך.

לגבי הטיפול בך ובחרדה במהלך ההריון אני לא יודעת, אבל לגבי הנזקים האפשריים לעובר כדאי לפנות למכון הטרנטולוגי של אורנוי בירושלים, שם הם מספקים בטלפון ללא תשלום (ושולחים בכתב) כל מידע מחקרי שנצבר על השימוש בתרופות בהריון. הם עונים לטלפונים בכל ימי החול בשעות הבוקר: 02-6243669

תודה רבה על האינפורמציה.

לשפינוזה פרוזק אינו פוגע בכבד, כליות, מוח או כל איבר אחר, לכן אין נזקים בלתי הפיכים. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום! ברצוני לדעת איפה אוכל למצוא מידע על מוסדות לימוד פסיכיאטריה (קריטיריוני קבלה, המלצות של אנשים שכבר עברו את זה, וכל המידע בנושא)... אשמח לפירוט כל המידע הנ"ל. תודה!

פסיכיאטר לומד רפואה ורק אח"כ מתמחה בפסיכיאטריה. תנאי הקבלה ללימודי רפואה בארץ הם תעודת בגרות במגמה ריאלית, ציון פסיכומטרי גבוה וראיון אישי בפני ועדת קבלה. אחרי שתסיימי לימודי רפואה תוכלי לשלוח את קורות החיים שלך למנהלי מחלקות בפסיכיאטריה, אשר יחליטו אם לזמן אותך לראיון ולבדוק אפשרות להתמחות אצלם. התמחות בפסיכיאטריה נמשכת 4.5 שנים.

אני סובל מזה מספר שנים ממאניה דפרסיה BE POLAR 2 בהגדרתה הרפואית לאחרונה פרצה אצלי היפו-מאניה אני נוטל רספירדל במינון 2 מ"ג ולמיקטל במינון של 300 מ"ג קבלתי את התרופות הללו לאחר מספר רב של נסיונות בכדורים אחרים כטיפול במחלה אך אף אחד מהם לא מנע התפרצות. המאניה האחרונה שלי התפרצה לפני חודש כאשר ההתקף האחרון היה לפני כ-עשרה חודשים. הייתי שמח לקבל הסבר יותר רחב לגבי הלמיקטל (האם גורם לכהות חושים, פגיעה בחיי יום יום תופעות לוואי) האם היא תגרום לי להיות "זומבי"?

לגבריאל הלמיקטל במקורה תרופה נוגדת אפילפסיה שבפסיכיאטריה היא בשמוש לייצוב מצב הרוח, כלומר נותנים אותה להפרעה ביפולרית (מאניה דפרסיה) לייצוב, מניעה של מאניה ושל דפרסיה. מדובר בתרופה עדינה עם מעט תופעות לוואי ולא תעשה אותך "זומבי". תופעת הלוואי המסוכנת ביותר היא תגובה אלרגית בעור ולכן עולים במינון לאט לאט. כל טוב דר' גיורא הידש

ד"ר שלום לך יכול להיות שבמהלך מחזור חודשי הגוף מתחיל להשתולל מבחינת מערכת העצבים

לגלית יתכן אי שקט וחוסר יציבות רגשית לפני המחזור, מה שנקרא תסמונת טרום וסתית. נוגדי דיכאון מסוג הפרוזק והאנפרניל מקלים על התופעות הללו. כל טוב דר' גיורא הידש

מבקשת בבקשה המלצה לפסיכיאטרית באיזור המרכז - רצוי שמייעצת ולא רק למרשם כדורים תודה

ליוד אם עוד לא מצאת, תפנה אלה למייל, יש לי מישהי מצויינת מרחובות אם אתה רוצה. תמי.

שלום! החל מיום שבת שעברה ה - 04/12/05 התחלתי ליטול את התרופה במינון של 30 מ"ג ואתמול עליתי למינון של 60 מ"ג. רציתי לדעת,לשאול כמה דברים: 1. האם הסימבלטה מיועדת לחרדות ודיכאון או רק לדיכאון?(אני יודע שהיא מיועדת לדיכאון עם כאבים, מה שלי אין) 2. מתי התרופה מתחילה להשפיע? טווח התחלת השפעה? 3. מה ההצלחה של התרופה עד כה? הבנתי שהיא חדשה יחסית... 4. אם לקחתי בעבר שילוב של מרוניל, לוסטרל וליתיום שעזר לי אבל כשחזרתי ליטול אותם לאחר שהבעיה חזרה לא עזרו שוב, האם זה חכם לקחת סימבלטה ששונה לגמרי מהקוקטייל שלקחתי? 5. דבר נוסף, ניסיתי בעבר רמרון ואפקסור מאותה משפחה שלא עזרו. תודה, ארז.

לארז אכן הסימבלטה רשומה לדיכאון אבל סביר מאוד שהיא מקלה גם על חרדות. התחלת השפעתה אחרי שבועיים שלושה וההשפעה הטובה עולה במשך כשלושה חודשים עד שמגיעים להתייצבות. נכון שנטלת את מגוון התרופות נגד דיכאון, אבל תמיד יתכן שתרופה חדשה תפעל קצת אחרת ודווקא היא תטיב אתך. עד שלא תנסה לא תדע. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום האם יש תרופות נגד עצבנות, התפרצויות זעם וחוסר שליטה בכעסים? תרופות שניתן לקחת על בסיס קבוע ולטווח ארוך? אם כן - מהן? תודה מראש

שלום, התשובה הראשונית היא כן, אבל בודאי שלא אמליץ על תרופה מסויימת על פי מכתב קצר. הדבר החשוב ביותר הוא להגיע לפסיכיאטר ולעבור אבחון טוב ולראות את הסיבה להתפרצויות ולזעם. אחרי האבחנה אפשר להתקדם ולראות את האפשרויות הטיפוליות. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, אני חוששת שאחותי בת ה 22 אנורקסית. מהם הסימנים לאנורקסיה? איך ניתן להיות בטוחים? והאם יש דברים שאני יכולה לעקוב אחרייהם כדי לבדוק את חששותיי? היא רזה מאוד, הלחיים שלה מוכנסות פנימה..היא נראית כמו מקל וכל הזמן אומרת שהיא שמנה... אני פוחדת.. אנא עזרו לי, תודה.

לנופר הסמנים שתיארת מספיקים לחשד לאנורקסיה, עכשיו צריך לדבר עם ההורים ולשכנע את אחותך להגיע לטיפול. אנורקסיה היא מחלה קשה וחייבים להגיע לטיפול. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, אודה לך אם תוכל להפנות אותי לגורמים המפקחים על פסיכיאטרים במגזר הפרטי. מה האפשרויותהעומדות בפני החולה כאשר הפסיכיאטר משתמש בעמדתו ככוח להציב עובדות בפני המטופל באופן חד צדדי ולמרות ההבנות שנקבעו בטיפול. תודה מראש

אפשר להגיש תלונה לוועדת האתיקה של הר"י (הסתדרות הרופאים בישראל)- ז'בוטינסקי 35 רמת גן, בניין התאומים 2 ק-11, ת.ד. 3566. טלפון: 03-6100444

ליעל תודה לדור כל טוב דר' גיורא הידש

ביתי בת ה-18 שקעה שוב בדכאון למרות שמטופלת בליתיום 1500 והגיעה לרמות גבוהות. הרופא החדש רצה לראות לאורך זמן את השפעת הליתיום בלבד.מזה שבועיים היא בדכאון, לא יוצאת מהבית ולא מדברת עם חברים. היום הוסיפו לה פריזמה ותהיה במעקב למנוע מעבר למאניה. מתי מחליטים אם הליתיום לא עוזר? אנחנו מנסים כבר תקופה של 4 חודשים לאזן אותה וטרם הגענו למטרה. האם עצם הקושי לאזן מצביע על חומרת המחלה? מיותר לציין שאני עוקבת אחרי הפורום בשקיקה ונתרמת מאוד ממך דר הידש והשותפים הקבועים שחולקים את חוויותיהם המניותוהדפרסיביות, תודה, aviva

לאביבה טוב שהרופא זהיר והוא מעדיף תרופה אחת ובודק את הדברים לאורך זמן, זו הגישה הנכונה למרות שבמציאות לעתים קשה יותר וישנם מצבים של דיכאון כפי שקרה אצל הבת. הקושי באיזון אינו מצביע על חומרת המחלה כך שלפחות מהבחינה הזו אפשר להרגע. ההתרשמות שלי היא שהבת נמצאת בידיים טובות. תודה על המילים החמות ובטח שתודה לכל משתתפי הפורום כל טוב דר' גיורא הידש

אני בת 66 מקבלת כבר כמה שנים melodil בעקבות חרדות .היום אני סובלת מחולשות חוסר שקט ורעד פנימי בכל הגוף אחרי שאני עושה עבודה בידים- למשל נקיון הבית, שטיפת רצפה וכו. וזה קורה לי גם כשהעבודה לא מאומצת במיוחד. המצב נרגע רק לאחר לקיחת תרופת הרגעה. אני רוצה לדעת האם מצב זה יכול להגרם כתוצאה משימוש ממושך בכדורי הרגעה? איך אפשר לבדוק זאת? והאם החלפת תרופה יכולה להקל על המצב?

לגילת איני חושב שיש קשר בין מה שאת מרגישה והמלודיל. קודם כל הייתי מציע לעבור בירור גופני אצל הרופא המטפל כולל בדיקות מעבדה כגון בלוטת התריס ו B12 ועוד. אם מדובר על מצב נפשי יתכן שמדובר בהרעה במצב הנפשי, כלומר התגברות החרדות ולכן המלודיל לא מספיק ואינו עושה את "כל העבודה", לכן צריך להעריך את יעילות הטיפול מחדש אצל הפסיכיאטר המכיר אותך. כל טוב דר' גיורא הידש

האם כל רופא כללי, בוגר לימודי רפואה באוניברסיטה זרה או ישראלית, יכול להתקבל להתמחות בפסיכיאטריה? או שנדרשות גם תכונות כמו כישורים אינטלקטואליים, שליטה בשפה העברית, בריאות נפשית, אישיות בריאה וכיוצ"ב? האם נכונה הדיעה שלפסיכיאטריה מגיעים בעיקר אותם רופאים שלא הצליחו להתקבל להתמחויות אחרות, בגלל בעיות שקשורות לאישיות שלהם או לרמתם המקצועית?

לעדן הכללים לפסיכיאטריה הם כמו לכל התמחות אחרת ברפואה. מנהל המחלקה מחליט אם לקבל את הרופא הצעיר ואחר כך הרופא נבדק במשך כשנה ומנהל המחלקה יכול לפטר את המתמחה אם הוא מתרשם שהאדם אינו מתאים. אין מבחנים או קריטריונים מובנים שעל פיהם מתקבלים להתמחות. מנהל המחלקה מקבל וישנם מקומות ששם המועמדים צריכים לעבור מכרז למשרה. נכון שפסיכיאטריה בעבר לא נחשבה למקצוע אטרקטיבי ויש כאלו שאף מזלזלים בו, לכן באופן טבעי הגיעו למקצוע הזה אנשים עם כישורים פחותים, לדעתי המצב משתנה כיום ומסיבות רבות הפסיכיאטריה מושכת רופאים הרבה יותר טובים. כל טוב דר' גיורא הידש

מה המשמעות של המונח rcd האם זה קשור לנכות קונברסבית? איפה מוצאים חומר על זה

לאמיר איני אוהב קיצורים אבל איני יודע למה הכוונה, אם משהו יודע את המשמעות אשמח לעזור בהמשך. כל טוב דר' גיורא הידש

אני סובלת מחרדה כללית כ7 שנים לערך. ניסיתי אין ספור תרופות מסוגים שונים (ssri, בנזודיאזפינים, וכו) וסבלתי מתופעות לוואי קשות במינונים נמוכים מאוד. עלפנות, איבוד הכרה, אלרגיה (נפיחות בלחיים), או "סתם חולשה קשה, סחורות קשות" וכו. בכל זאת הכדור היחיד שסבלתי היה וואבן. (שגם גרם לצרבת ועוד תופעות לוואי אך זה היה הרע במיעוטו, לא היה ברירה) אותו נטלתי 6 שנים ברציפות(במינון של 2 ביום לערך). לאחר 6 שנים בהדרגה מהירה התחלתי להרגיש מאוד רע עם הכדור, התקפי זעם, עצבנות,דיכאון, מעין איבוד שליטה, ואחר כך זה הגיע לחולשה חזקה מאוד, מעין פירכוסים, דופק חזק וקושי בנשימה. כמובן שנאלצתי להפסיק עם התרופה. (לא היו סימני גמילה מיוחדים אם בכלל) לפסכיאטרים אליהם הלכתי אין תשובה לסיבת המיקרה. חוץ מהתשובה המטופשת והאטומה שזה היה התקף חרדה, והוובן לא עבד. (אני אומרת מטופשת כי זה ברור לי שזה לא התקף חרדה. ושהכדור דווקא כן עבד, גם לא הייתי מסוגלת להעלות מינון כי הרגישות תמיד היתה) שאלתי היא האם יכול להיות שהגוף דחה את הכדור (כך הרגשתי ממש כמו הרעלה) ? האם ישנם מצבים כאלו? כמה זה נדיר? מה לדעתך יכולה להיות הסיבה לתופעה שכזו? כרגע אין שום תרופה שהתאימה לי ואני מאוד סובלת. האם קיים מצב כזה של חוסר סבילות לכדורים? או שאני היחידה בכל העולם עם חרדות קשות בלי יכולת לקחת טיפול תרופתי? מקווה שתענה לי. תודה רבה..

שלום מיכל, אני יכול לתת לך תשובה לא מקצועית. התופעות שתיארת לא מתאימות לתגובה אלרגית לתרופה, אלא מתאימות יותר לתסמיני גמילה מבנזודיאזפינים או לחרדה. אם יש לך עדיין את הכדורים שהגבת אליהם בצורה הזאת, אולי תבדקי האם פג התוקף שלהם? ואולי הם היו במינון יותר נמוך ממה שאת רגילה לקחת? כאשר לוקחים בנזודיאזפינים תקופה ממושכת, ההשפעה שלהם נחלשת ונעלמת ויכולים להופיע תסמיני גמילה גם אם לא מורידים מינון אלא נשארים באותו מינון. את לא היחידה שלא מצליחה לקחת תרופות לטיפול בחרדה, אבל לא מדובר בחוסר סבילות לתרופות. אקס-מן.

למיכל לרופאים יש ניסיון מצטבר רב מאוד עם התרופות שאת נטלת, וואבן למשל נמצאת בשימוש המוני של מליוני בני אדם כבר ארבעים שנים! לכן תופעות הלוואי והרגישויות לתרופות מוכרות מאוד. צר לי לאכזב אותך אבל וואבן לדוגמא אינו גורם לצרבת...., ויש לי ספק רב אם התופעות שתארת הן תוצאה של התרופות או כפי שכתבת "רגישות רבה לתרופות". לדעתי מדובר בתופעות של חרדה וחרדה מתרופות ולא תופעות ישירות מהתרופות, למרות שאני מבין ויודע שאת מרגישה אחרת. בכל אופן ללא קשר לסיבה העובדה היא שאת מרגישה רע מאוד כאשר את מתחילה ליטל את התרופות, לכן צריך לחשוב על טיפול אחר, האם היית פעם בפסיכותרפיה-שיחות, או בהרפיה, ביו-פידבק? או כל טיפול אחר שאינו תרופתי? כל טוב דר' גיורא הידש

ד"ר הידש אני מבקשת לדעת איך זה עובד, עניין הכפייה. לא שאני במקום כזה חלילה, גם הספיק לי אשפוז בבית משוגעים פעם אחת בחיים שלי ואין מצב שאגיע שוב למקום כזה (על גופתי המתה), אבל זה פשוט מעניין אותי. אם בנאדם בגיר, מעל גיל 18, לא פסיכוטי, סובל נאמר מדיכאון ומסוכן לעצמו - אובדני, אבל לא מסוכן לסביבה - אפשר לאשפז אותו בכפייה? כי אם כן, באיזו זכות? ברגע שאני מעל גיל 18 אני אחראית לחיים שלי, וכל עוד אני לא מהווה סכנה לאף אחד אחר, זכותי לעשות מה שאני רוצה עם עצמי. לא?.. איך החוק עובד פה? בכל מקרה, עד כמה פשוט לאשפז בכפייה מבוגרים? מעניין אותי. לפני כמה וכמה שנים איימו עליי לא מעט בענייני הכפייה באשפוזים חוזרים וכאלה, אבל אני כבר מזמן לא נחשבת קטינה, ופשוט מעניין אותי איך זה עובד. כנ"ל לגבי טיפול - האם למטפל יש זכות להוציא איזשהוא מידע מחדר טיפול כאשר המטופל מעל גיל 18, וכל עוד המידע לא קשור בסכנה לאדם אחר מלבד המטופל? (ולא משנה אם הוא אמר שהוא פוגע בעצמו, או ניסה להתאבד, או ינסה להתאבד, וכו'..) תודה.

עד כמה שידוע לי לפי החוק ניתן לאשפז בכפייה כאשר החולה מסוכן לעצמו ולסביבתו. משתמע מכך שגם כוונה או נקיטת אמצעים כדי להתאבד מהווה סיכון של החולה לעצמו ומאפשרת אשפוז בכפייה. גם אם אדם בוגר מביע רצון להתאבד יש חובה מוסרית למנוע ממנו זאת ולכן מתאפשר האשפוז.

1. לפני אישפוז כפוי חייבת להיות בדיקה כפויה. את הבדיקה מבצע פסיכיאטר בכיר, דהיינו, פסיכיאטר מומחה שיש לו כתב מינוי מהפסיכיאטר המחוזי לבצע סוג כזה של בדיקה. 2. בבדיקה צריכים להתקיים 3 תנאים מצטברים: קיומה של מחלת נפש, הפרעה בשיפוט המציאות, מסוכנות פיזית מיידית. כלומר גם אם קיימת הערכה שאת הולכת להתאבד באופן מיידי, אבל זה מבחירה ולא עקב פסיכוזה, אז לא ניתן לאשפז אותך בניגוד לרצונך, עפ"י החוק.

לאנה מיה תודה למשיבים ואנסה מעט להבהיר את הדברים. לאשפוז בכפיה צריכים להתקיים שלושה תנאים בו זמנית, מצב פסיכוטי-הפרעה בשיפוט המציאות, מסוכנות (גם אובדנות נחשבת למסוכנות) וכמובן התנגדות לבדיקה וטיפול. אני בטוח שאת מבינה שיש הבדל בין אדם אשר מחליט להתאבד מתוך הכרה צלולה ובין אדם המחליט להתאבד במצב פסיכוטי (כאשר הוא שומע קול ממאדים שאומר לו למות, לדוגמא). כמובן שכפי שדור כתב, קודם כל מגיעים לבדיקה כפויה ורק אחר כך לאשפוז אם שלושת התנאים שציינתי מתקיימים. מבחינת החוק אין קשר בדברים הללו לקטין. אם משהו קטין אז הוריו הם האפוטרופסים שלו והם חותמים על אשפוז ואז אין אשפוז כפוי. גם כאן ישנה בעיה ולכן שינו את החוק שיש צורך גם בחתימת הקטין נדמה לי שמגיל 14. אבל שוב, כל שלושת התנאים צריכים להתקיים בו זמנית. כל טוב דר' גיורא הידש

האם מותר לקוח את שתי התרופות בו זמנית?

ליעל כן כל טוב דר' גיורא הידש

קודם כל עדכונים משמחים הבת הגיעה אתמול לחופשת כריסמס סיימה נהדר את הסמסטר וקיבלה את המילגה המובטחת ואפילו קצת יותר ,עוזרת מרצה , איזה כף שהדברים הקטנים והטובים משכיחים מהר את הרגעים הארוכים והכואבים. שוב אני שואלת בקשר לגאודון היא מסיימת עכשו את המלאי של גאודון 60 שהיא לוקחת אחת ליום ( בנוסף ל1000 חומצה וולפורית ) מאחר שקראתי שגאודון נשאר בגוף 7 שעות אז מה כבר עושה כדור אחד ביום?? אם היא תרד לגאודון 20 או 40 זה ישנה משהוא ?? היא רוצה להפסיק את הגאודון כפי שהמליץ הרופא פה שאומר שהוולפורי מספיק , וכזכור באוניברסיטה רוצים שתמשיך איתו . מרבה רופאים מרבה ספקות אבל אנו נשמח לדעתך !! וכרגיל הרבה תודה.

לאמא רחוקה טוב לשמוע דברים טובים, גם על ההצלחות וגם שהבת מגיעה לחופשה ותוכלו לבלות ביחד. אמנם הולפורת (=דפלפט) עשוי להיות מספיק, מדובר על תרופה אחת מייצבת ותמיד טוב להסתפק בתרופה אחת. ככלל, תרופה אחת עדיפה על שתי תרופות. גם הגאודון יתכן שמוסיפה לאיזון כלומר היא מוסיפה ביטחון שהאיזון ישמר. לכן השאלה היא האם הורדת הגאודון מעלה את הסיכון לדיכאון או פעילות יתר או שהגאודון מוסיף לביטחון שהכל ישאר מאוזן. את צודקת שהגאודון לא נבדקה מספיק כמייצבת וגם לגבי זמן מחצית החיים של התרופה, אבל מצד שני יש את השאלה מדוע לשנות שילוב מנצח? כך שהחלטה אינה קלה אבל נקווה שהאיזון ישאר עם כל החלטה שתקחו. כל טוב דר' גיורא הידש

אני סובל מדכאון מספר שנים,בעבר נטלתי פקסט ואפקסור,הכדורים פגעו לי בחיי המין בעיקר בעות בזיקפה ובעיקר בעיכוב האורגזמה. אילו כדורים לא גורמים לבעיות אלו אך בכל זאת מגנות בפני חרדות ודכאון. תודה יואל

לא פוגעות- רמרון, טרזודיל, אדרונקס, זייבאן... תרופות שפועלות במנגנון שונה מה-SSRI ויש להן גם תופעות לוואי אחרות. לפני כן, אפשר לנסות איקסל או סימבלטה, ששייכות אמנם ל-SNRI, אך כנראה שיש להן מעט מאד תופעות לוואי מיניות. היצרן של סימבלטה טוען שהיא לא פוגעת במין.

אני יפנה לרופא שלי ע"מ שישנה לי לתרופה אחרת

בעלי בן 41 נוטל את כדור המרוניל מזה 12 שנים, בגין התנהגות כפייתית. מזה שנים רבות הוא עבד בהמון מקומות ועזב כולל להיות עצמאי ללא לקיחת אחריות על עובדיו כלומר: העדיף לישון במיטה ולא לנהל את העסק (חשב שהעסק יתנהל מעצמו). עד היום הוא כשצריך לקום בבוקר מאוד מאוד קשה לו לקום ולתפקד. גם כשהוא קם לתפקד הוא חוזר הביתה מוקדם ונכנס למיטה. עכשיו הוא שוב הקים עסק עם שותף והפחד שלי שזה הוא לא יתמיד ויכניס פרנסה הביתה. ניתן לאמר שאנחנו כבר מס' שנים ללא פרנסה קבועה. השאלה היא האם זה נפשי? האם ניתן לריפוי? האם זוהי נכות שנובעת מבעיות נפשיות? או כל דבר אחר שניתן לאמר לי אשמח לשמוע. תודה,

ענת שלום זו גלית גם אני צורכת מרוניל 225 מילגרם ביום כלומר שלוש פעמים ביום עובדת חצי יום ובבית עם 3 ילדים אבל צהרים חייבת לישון יש לכדור הזה השפעה על הרדמות אבל זה לא מוריד מוטיבציה להפך זה עוזר לחרדות ולדיכאון אם תרצי לשאול עוד שאלות אני לרשותך ביי גלית

לענת אתכותבת שבעלך אובחן כסובל מהפעה נפשית OCD ומטופל בהתאם. לא ברור ממכתבך האם הטיפול פתר את הבעיה או שהקל באופן חלקי. בכל אופן אם הוא כבר לא נמצא במעקב אצל פסיכיאטר כדאי לחזור לטיפול מסודר ולנסות לשפר את המצב הנפשי. בנוסף הייתי בודק לכיוון של הפרעת קשב וריכוז שיתכן שקיימת אצלו כבר מילדות ולא אובחנה. כל טוב דר' גיורא הידש

סובלת מזה שנתיים מקשיי נשימה מזה שנתיים ז"א שאני לוקחת נשימות עמוקות דרך הפה כל היום מה שמטריד אותי מאוד , עשיתי בדיקות ולא גילו כלום לא אסטמה לא אלרגיה פרט לגודש באף ולא קישרו את זה לכך (הציעו לי ניתוח). בעקבות הבעיה נכנסתי לדכאון ממש עמוק יומיומי והפנו אותי לפסכיאטר ואני מטופלת בכדורים נגד טיקים "הלדול"שכבר לא עוזרים לי מה לעשות היני אובדת עצות !

אם לא נמצאה בעיה גופנית אז סביר שקשיי הנשימה שתיארת נובעים מחרדה. גם טיקים יכולים להצביע על מתח וחרדה. מומלץ לטפל בחרדה. הטיפול בחרדה איננו ע"י הלידול, אלא תרופה מסוג SSRI או SNRI, בשילוב שיחות תרפויטיות.

לבתאל גודש באף עלול לתת קשיים בנשימה דרך האף ואז נושמים דרך הפה, כך שהייתי בודק שוב את הנושא של הגודש באף אצל רופא אף אוזן גרון. הרגשה של קושי בנשימה עלולה להיות על רקע נפשי, הפסיכיאטר אבחן כנראה שמדובר בטיקים, אם הטיפול בהלידול עוזר אז טוב מאוד ופתרת את הבעיה, אם הוא לא עוזר יתכן שצריך להחליף את הטיפול או לשקול שוב את האבחנה. כל טוב דר' גיורא הידש

סבלתי בעבר מהתקפי חרדה (ללא דיכאון) וטופלתי ע"י לוסטרל במשך כשנה. דרך אגב, הפורום הזה עזר לי מאוד... עברה שנה וחצי מאז, והכל עבר (בינתיים). היום ללא שום כדורים. לפי מה ששמעתי, כאשר נכנסים להריון יש השפעה של הורמונים שיכולה לעורר כל מיני בעיות (שדים מהעבר). האם זה אומר שההריון יעורר מחדש את החרדות?? * בכלל הלחיצו אותי ואמרו לי שההריון יכול לגרום לתופעות כגון דיכאון, חוסר איזון של סרטונין וכו'. מה ההסתברות שבהריון שוב אני אפול לבור??

ללי הדברים הם קצת שונים. בדרך כלל בהריון המצב הנפשי של האשה הוא טוב מאוד ואין סכנה לחרדות או דיכאון. מי שסבלה מדיכאון בעבר צריכה להזהר אחרי הלידה ואז יש שכיחות גבוהה יותר של דיכאון. אבל בהחלט לא כל אחת, מדובר על שכיחויות. בהצלחה דר' גיורא הידש

שלום רב!! אני סובל מ - GAD לפי DSM-IV כבר 8 שנים. הייתי בטיפולים פסיכותרפיים אך אלו עזרו בקושי. טיילתי בהודו 7 חודשים ושם צרכתי הרבה גראס אשר הקל עליי עם החרדה, אך רק גראס ולא שום חומרים אחרים. לא מזמן חזרתי והחלטתי שאיני מוכן לחיות יותר עם החרדה ואף על פי ההתנגדות העקרונית שלי לתרופות פניתי למרכז בריאות הנפש ששם הייתי מטופל בעבר ונתנו לי CIPRALEX אשר את האמת די עוזר, למרות שעדיין לא לגברי (התחלתי לפני שבוע). שאלתי היא כזאת : לאחר בירורים הבנתי שלא מומלץ לצרוך אלכוהול עם התרופה הנ"ל אך בשום מקום לא מסבירים מדוע - עם זאת הפסיכיאטרית שלי אמרה שבשל גילי 25, אין בעיה אם אשתה בסופי שבוע וכו' ולא אשתכר לגברי כי אני בחור צעיר והכוונה על האיסור של האלכוהול הוא רק לאלכוהוליסטים כבדים. למה האיסור הזה קיים והאם צריכה של אלכוהול עלולה לפגוע ביעילות התרופה? שאלה נוספת היא האם לא מומלץ לצרוך גראס בעת השימוש בתרופה? אם כן, למה? והאם עלולות להיות תוצאות חמורות לכך? כמו כן אני מפחד מהגמילה ומכך השחרדה תחזור כשאפסיק להשתמש בתרופה? תודה רבה מראש והתנצלותי על "מטר" השאלות...

למשה- מוזר שאתה מפחד מהתמכרות לציפרלקס אך אינך מפחד מהתמכרות לגראס או לאלכוהול. גראס אסור לשימוש בארץ, ללא קשר לתרופות. החומר נמצא בפקודת הסמים המסוכנים, עשוי לגרום להתמכרות וגם עשוי להחמיר תופעות של חרדה ודיכאון. אלכוהול מותר לשימוש, אם מדובר בשימוש מדי פעם ובכמות סבירה. בוודאי שלא כל יום או שתיה לצורך השתכרות. בגלל התרופות מומלץ לצמצם את השתיה למינימום האפשרי.

למשה תרופות וחומרים פסיכואקטיביים מושפעים זה מזה בשני מנגנונים. ראשית מדובר על חומרים שונים הפועלים באופן שונה ובמנגנונים שונים במוח ולכן לא מומלץ ליטול יותר מדי תרופות וחומרים המשפיעים על המוח והרגשות. כך הציפרלקס, אלכוהול וגראס כולם חומרים פסיכואקטיביים, כלומר פועלים על הנפש וביחד זו עירבוביה לא קטנה. הדרך השניה היא בהתפרקות בכבד, הכבד מפרק גם את התרופה וגם אלכוהול כך שאם נוטלים את שני החומרים יחדיו הם מתפרקים לאט יותר ומפונים לאט יותר מהגוף. שבוע ימים עם הציפרלקס היא רק התחלה והתרופה תמשיך ותשפיע לטובה בהמשך. אני מקווה שתבריא מהחרדות עם הציפרלקס ולא תצרוך חומרים "טבעיים" המרגיעים ללא שום פיקוח. אין שום ספק שהציפרלקס בטוחה יותר וטובה יותר מאלכוהול וגראס. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לכולם אחרי שהפסקתי עם הונלה על דעת עצמי, הרגשתי רע ואובדנית. כשהסברתי לפסיכיאטר שלי מדוע הפסקתי, הוא נתן לי אדרונקס לניסיון. הקופסא שנתן לי הייתה דוגמית, ששמתי לב שהתאריף שלה פג לפני כשמונה חודשים, אך לא היקניתי לכך חשיבות והמשכתי לקחת. (אז מה אם הם מתפוררים ויש להם ריח) אני עם האדרונקס כבר שבועיים, ולא רואה את האור. יש לי כמה ימים טובים, ואז כמה ימים שאני מתפתלת מסבל. נשבעת שאם זה היה כלב, הייתי יורה בו. אני לוקחת ואבנים וקלונקס וישנה לפחות 20 שעות ביממה. לא רוצה לקום. לא רוצה לחיות. האם תאריך התפוגה של האדרונקס יכול להוריד את ההשפעה? האם אני צריכה לחכות עוד? במצב הזה אני לא מוכנה לחיות. ניסיתי כבר את כל משפחות התרופות ואני נמצאת בטיפול פסיכולוגי, שאני לא רואה את התכל'ס שלו. יש בכלל פיתרון? תודה

לדנה אכן חשוב לקנות או לקבל מהפסיכיאטר אדרונקס בתוקף כי השפעתו במקרה הטוב פחותה. בנוסף לוקח לאדרונקס שלושה עד ארבעה שבועות עד אשר מרגישים את השפעתו המטיבה כך שאין ברירה אלא לחכות להשפעתו. כל טוב דר' גיורא הידש

מה שכתבת נורא צבט לי בלב, ואני פשוט רוצה להגיב לך.. כואב לקרוא... פשוט אפשר להרגיש את הכאב, את התשישות.. מהמילים הכתובות... מה שתארת מוכר לי, ואני מזדהה... תחזיקי מעמד ותשמרי על עצמך. אפילו שבכלל לא מכירה - שולחת מפה חיבוק..

מה שכתבת נורא צבט לי בלב, ואני פשוט רוצה להגיב לך.. כואב לקרוא... פשוט אפשר להרגיש את הכאב, את התשישות.. מהמילים הכתובות... מה שתארת מוכר לי, ואני מזדהה... תחזיקי מעמד ותשמרי על עצמך. אפילו שבכלל לא מכירה - שולחת מפה חיבוק..

תודה, אנה-מיה. תודה, לפעמים אני מרגישה כל כך לבד, כאילו רק אני סובלת. תודה רבה על העידוד, על החיבוק. דברים שאני לא מרגישה סביבי לאחרונה. תשמרי על עצמך, חיבוק בחזרה.. דנה

הי דנה, אני שולח לך גם חיבוק ומקווה שתרגישי יותר טוב. קשה, קשה, אני מבין אותך. לא נורא אם את ישנה הרבה. אני אומר את זה גם לעצמי כי גם אני ישן הרבה מאוד. הנפש כנראה צריכה לנוח יותר. אני מתכוון לצאת לרוץ ביום שלישי ולעשות התעמלות. יש לי פארק ליד הבית, וחבל לא לנצל אותו. אולי תנסי גם את? לא שנראה לי שזה יעזור, אבל שווה לנסות. מאחל לך שתצאי מזה כמה שיותר מהר... מיכאל

לדר הידש שלום הבן של י חזר מהודו לא הכי בסדר פעם רביעית שנסע לשם אפרט בקיצור חי בעולם של פנטזיות מדבר על מיליונים בשבוע שעבר לקח את הרכב נסע לאילת ועף לשוליים כיום מתגורר בבית נטוש ישן על מזרון בחוץ מסרב לקבל טיפול אתמול עמד לקבץ נדבות ברחובות מסרב לחזור הביתה כל השיחות לא הועילו איך מביאים אותו לטיפול גמר את כל החסכונות בבנק בתודה דחוף עזרא אבא מודאג

בקיסריה קיים מקום טיפולי המיועד למקרים מסוג זה. המקום נקרא כפר איזון. מטופלים שם צעירים נפגעי חומרי הזיה למיניהם, לאחר שהות במזרח. אינני יודע איך מפנים לשם לצורך טיפול אבל כדאי לך להתעניין.

לאבא המודאג לצערי אני יכול רק להצטרף לדאגתך כי הדברים שכתבת אינם נשמעים כטובים. נראה שהבן במצב נפשי לא טוב, יתכן שהדבר קשור לסמים או להפרעה נפשית ללא קשר, אבל בטוח שצריכים להגיע לאבחון אצל פסיכיאטר. כיום ישנן שתי אפשרויות העומדות לפניכם. הראשונה היא לנסות לשכנע אותו להגיע לאבחון, יתכן שאתה תצליח, אמו, אחד האחים שלו או חברים, כל אחד שיכול לעזור כדאי לגייס אותו למשימה. אם מדובר על סמים אז כפר איזון בהחלט בא בחשבון אבל מדובר על מקום פרטי. אם אי אפשר לשכנע אותו ויש סכנה במצבו הנפשי אז צריך להתחיל לחשוב על טיפול כפוי בהוראת פסיכיאטר מחוזי. בכל מקרה, להמשיך ולשמור אתו על קשר, לנסות לדבר אתו ולא להתייאש גם אם הוא מסרב ואפילו תוקפני. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, אני בת 26 ואובחנתי לפני כחצי שנה בADD. לאחרונה התחלתי טיפול בזייבן לADD לאחר שחוויתי תופעות לוואי רגשיות חמורות עם נסיון בריטלין. במקביל אני נוטלת כבר תקופה מסויימת (מאז נסיון הריטלין) רסיטל ללא תופעות לוואי. בשבוע השני של הזייבן התחלתי לחוות קשיים איומים בנשימה וכאבים בגב ובחזה ולא תפקדתי כל השבוע. נשללה כל בעיה בריאות או בלב, לכן החלטתי לנסות להפסיק בהדרגתיות את הזייבן. שאלתי היא, אם הורדת המינון ל150 מ"ג ליום תשפר את הרגשתי. האם ניתן לקחת זייבן רק פעם ביום בלי שיהיה "בלאגן כימי" או שמוכרח להיות שחרור איטי כל היממה.

שלום, ממכתבך לא הצלחתי להבין בשביל מה אתה נוטל את הזיבן?? התרופה היחידה שנבדקה ואושרה לטיפול בהפרעת קשב אצל מבוגרים היא הסטרטרה שאינה מיובאת לארץ ובכל זאת אפשר לייבא אותה ביבוא אישי. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, אני נוטלת 20 מג' ציפרלקס (שני כדורים) כמינון קבוע. אני חוששת שמא נטלתי היום מינון כפול בטעות (בשל בלבול שנוצר) כלומר 40 מג' ... האם יכול להיגרם נזק כתוצאה מכך ? האם יש משהו שעליי לעשות ?

לשמרית כמובן שאין זה מומלץ אבל לא יקרה שום נזק. אפשר להרגע כל טוב דר' גיורא הידש

לפני 4 שנים היה לי התקף חרדה ובהשך דיכאון טופלתי בפלוטין.רמרון.ציפרמיל .אדרונקס.אנפרניל.לוסטרל.אפקסור.אפקסור+טופומקס.סימבאלטה+למיקטל.חלק מתרופות אלו עזרו מעט [עם כל תופעות הלואי שלהן].כרגע אני מטופל באיקסל 100 מג ללא שיפור ניכר .ברצוני את תשובתך האם ניתן לשלב או להחליף לתרופה אחרת כגון זיבאן.רדוקטיל.מודפיניל.סרוקסט .

למרקו איני רואה טעם להוסיף סרוקסט שפועלת כמו התרופות הקודמות ומה הטעם ברדוקטיל שהיא תרופה להורדת משקל? זיבאן היא תרופה נוגדת דיכאון הפועלת במנגנון שונה ולכן יש הגיון לנסות אותה, זיבאן מאושרת בארץ רק להפסקת עישון אבל בארה"ב היא מאושרת כתרופה נוגדת דיכאון. בדרך כלל מקובל לעבור לתרופות מהדור הישן כמו אנפרניל או טופרניל, אפשרות נוספת היא להוסיף תרופה מייצבת כמו ליטיום או דפלפט או למיקטל אשר מפעילות טוב יותר את נוגדת הדיכאון. עם זאת השאלה המרכזית היא האם היית בשיחות-פסיכותרפיה, יתכן ששיחות מתאימות הרבה יותר מאשר טיפול תרופתי. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לכולם, אני רוצה לספר לכם סיפור מעניין על ספיכיאטרית שטופלתי אצלה בארצות הברית, בחורה צעירה יחסית, מקסימה, ישראלית, אני הגעתי אליה מהסיבה שכולם מגיעים לפסיכיאטר-דיכאון, אני הייתי בטוחה שהיא ישר תמליץ לי על כדורים לדכאון כמו כל הפסיכיאטרים בערך, אך מה שקרה היה ההפך ממה שציפיתי, היא סיפרה לי שתמיד רצתה להיות פסיכולוגית אך מכיוון שחשבה שהיא איננה רוצה לשלוח את המטופלים שלה, אלה שסובלים מדכאון לפסיכיאטר היא החליטה ללמוד פסיכיאטריה ושתהיה לה היכולת לטפל ולהשפיע (ולא באמצעות הכדור) בכל סוגי הבעיות לכל סוגי המטופלים, כששאלתי אותה איך זה יתכן שהיא לא ממליצה לי טיפול תרופתי היא סיפרה לי שכל העניין עם כדורים זה עניין של אופנה, שהפסיכיאטרים עצמם עובדים או מקבלים תמלוגים כשלהם מחברות הכדורים ושאין דבר כזה כדור יותר טוב ופחות טוב, זה רק עניין של שיווק ותמלוגים, היא המשיכה ואמרה שבהרבה מיקרים הפסיכיאטר זורק עלייך מירשם וסוף פסוק, מספיק שהרופא יגיד שהתרופה מומלצת בכדאי שהמטופל ירגיש בטוח, היא המשיכה ואמרה שכדורים הם רק גלגל הצלה במיקרים וטובים ובמיקרים פחות טובים הם לא עוזרים ואפילו מזיקים, בשורה התחתונה היא אמרה שהרופאים היום פועלים משיקול כלכלי שלהם, לדחוף כמה שיותר כדורים כשכל אחד טוען שזה הכדור הכי טוב, ממש כמו בשוק!!! דרל אגב הפסיכיאטרית היא בעצמה סבלה מדכאון חריף בעבר, היא המליצה על רפואה אלטרנטיבית עם טיפול פסיכולוגי אינטנסיבי. רציתי לציין שכמובן מה שכתבתי כאן הוא לא אפסולוטי, ואני בטוחה שיש הרבה שמשתמשים בכדורים וזה עוזר להם אבל יש משהו בדבריה שאומר שבעיות נפשות לא פותרים רק באמצעות כדורים, והכדורים הם רק תחליף זול לבעיה, ובטח שלא לטווח הארוך.

כדורים זה לא תחליף זול , העלות בארצות הברית היא בערך 450 דולר בחודש לתרופה לא גנרית. וחוץ מזה זה לא כל כך פשוט כמו שאת מתארת , אני לא חושבת שרופא טוב יפעל משקולים כלכליים לגבי תרופות , ובטח שלא כל התרופות אותו. דבר אני פגשתי רופאים שנתנו דוגמאות בחינם רק כדי לראות אם הם מתאימות לפני שהם ירשמו מרשם . אני מסכימה שיש כדורים שהם במודה מסיבה זו או אחרת, אבל כדורים מצילים חיים, ויש ספר של פסיכיאטרית חולה בבי פולר שמתאר את ההתנגדות לתרופה ואת השיפור שלאחר לקיחת התרופה. יש הרבה רופאים פסיכיאטרים שעושים עבודת קודש ולא אהבתי את מה שכתבת!!

צריך לקחת את מה שכתבת בערבון מוגבל וכל מקרה לגופו. מה תגידי אם מישהו נוטל תרופה והיא עוזרת לו?שהוא יוצא מן הכלל? להתיחס לדברייך על הפסיכיאטרית כמקרה מסוים בלי השלכה על כלום. תודה

בס"ד שלוםרב אני בדכאון כבר הרבה זמן ואני ניסיתי כדורים שונים טיפולים שונים וזה לא עוזר אנא אמרו לי מה לעשות.תודה

לים טיפול קוגניטיבי/התנהגותי נמצא יעיל כטיפול בדיכאון ובמיוחד בשילוב עם טיפול תרופתי. לגבי דבריה של קים. אכן את צודקת בכך שאנחנו הולכים אחרי האמריקאים ששם הטיפול התרופתי שולט. איני חושב שמדובר על "שיחוד" הרופאים, ולדעתי אין מילה יותר עדינה לכך שרופאים מקבלים טובות הנאה אם הם משתמשים בתרופה מסויימת, אבל גם ברפואה ישנן אופנות וישנן מגמות שולטות וכיום הכיון בארה"ב הוא הכיוון התרופתי ואנחנו בישראל הולכים אחרהם. עם זאת ברור שגם לטיפול בשיחות יש מקום וחשיבות רבה והטיפול המומלץ הוא בדרך כלל השילוב בין תרופות ושיחות. כל טוב דר' גיורא הידש

רציתי לדעת מהו בדיוק הקשר בין בולימיה לסכיזפורניה ואם בכלל הוא קיים, אמי חולת סכיזופרניה, ואני כמה שנים הייתי בולימית הדבר מאוד מעניין אותי, אודה על תשובה

אין קשר בין שתי ההפרעות שציינת. כלומר אין קשר רפואי בין הסכיזופרניה של אימך לעובדה שהיית בולימית. רק רופא מומחה יכול לאבחן את הסיבה שבגללה היית בולימית.

לשירן לעתים אנורקסיה יכולה להיות חלק מסכיזופרניה אבל אז מדובר על אותו האדם. לא ידוע לי על קשר גנטי בין סכיזופרניה ובולמיה אבל תמיד ישנם דברים חדשים ואולי מי שמתמצא במחקרים הגנטיים האחרונים יכול לכתוב דברים נוספים. כל טוב דר' גיורא הידש

מי שנפגע/ה כמוני מלקיחת רואקוטן מוזמן/ת ליצור עימי קשר. [email protected]

לדני דווקא בעת האחרונה אני שומע על מספר מקרים של שינוים נפשיים שיתכן שקשורים לראוקוטן. אשמח אם תעדכן אותי אם התקשרו אליך אנשים ומה מצבם. כמו כן אתה יכול להכנס בסרגל הכלים למעלה ב"חיפוש בפורום זה" ולהכניס רואקוטן ולראות את האנשים ששאלו בקשר לנושא זה. כל טוב דר' גיורא הידש

הי פורום... וכמובן אני צריך לדווח על זה לפורום פסיכיאטריה בדוקטורס. הנה דיווחתי. מחר אני נפגש עם הפסיכולוגית. נראה מה היא תגיד. היום אני כבר הולך עוד מעט לעבודה. אולי זה יעזור להשכיח. מחר יחזור היום-יום. השיגרה המבורכת. הייתי רוצה להפסיק את כל זה. אני לא מסוגל. לא רוצה לזוז, לנוע. רק לשכב. בעצם גם לא לשכב, אני לא מסוגל. אז מה? אני אמור להיפגש עם הפסיכאטר שלי רק בעוד חודש וחצי. אולי נקדים את הפגישה. אולי נתאשפז שוב פעם. יומיים באישפוז ואני ארצה לחזור לחיים שלי. אני יודע את זה, אבל כרגע אני לא רוצה את החיים שלי, לא רוצה כלום. שיתפוצץ הכל. בפעם האחרונה שהייתי במצב הזה, בלעתי את כל הכדורים שהיו לי בבית, הגעתי לחדר מיון, התעלפתי, עשו לי שטיפת קיבה, ואחרי זה הייתי מאושפז לשלושה שבועות. באישפוז נתנו לי סרוקסט והרופאה גם הציעה טיפול בנזעי חשמל, אבל לבסוף ויתרנו על זה. האם המצב שלי היום כל-כך גרוע כמו שהיה אז? אני לא מתכוון לבלוע את כל הכדורים שיש לי בבית, כבר עשיתי את זה פעמיים וזה לא עזר בכלום. לא מתתי, הכל חזר להיות כמו שהיה לפני כן והייתי צריך להמשיך להתמודד. בלאו הכי אין לי מספיק כדורים בבית כדי למות, אולי לשקוע בתרדמת. אני מעשן עוד סיגריה. הסיגריות מובילות למוות בטרם עת. אולי נסע אחרי העבודה לחדר מיון פסיכיאטרי, כבר מכירים אותי שם. יתנו לי שם קלונקס, למרות שזה סתם מיותר. אולי המצב שלי לא כל-כך רע. לא יודע. אל תדאגו, אין לי כוונה לנסות להתאבד או משהו, אני סתם חושב על זה. טוב, עכשיו אני אתלבש ואסע לעבודה. מחר אולי יהיה יותר טוב. נראה. בברכה מיכאל

מיכאל, אני מקווה שתרגיש יותר טוב , תחזיק מעמד. דורון

היי מיקי ואולי בזה ההבדל, בזה שאתה לא לוקח את כל הכדורים בבית, אלא מעשן עוד סיגריה וכותב לנו. בזה שאתה לא הולך לחדר מיון פסיכיאטרי אלא הולך לעבודה. בזה שאתה לא שובר את הכלים אלא רק קצת את המילים, שובר אותם כאן בפורום ואולי אחרי שהם יוצאים אתה מרגיש קצת יותר טוב, קצת פחות כבד על הלב? ואולי אחרי שאתה חוזר מהעבודה, משהו בכבדות משתנה, והנה, הצלחת לשרוד עוד הצפה בלי להיכנס לסרטים הידועים והמציפים של המחלה, של הייאוש, של איבוד השליטה. כי יש לנו את ההצפות האלה, גם כשאנחנו בריאים. כי האיזון הוא לא כשהמצבים האלה נעלמים, אלא כשאנחנו יודעים טוב יותר מה לעשות איתם, איך לחזק את עצמינו מול המתקפות הפנימיות האלה שלנו. אתה כבר מזהה. אתה כבר לא מזדהה. אתה כבר לא לגמרי מאמין לתחושה שסופהעולם הגיע. לא, הוא לא הגיע. מה תעזור עוד תרדמת. היא לא תסלק אותך מכאן. ואתה גם לא לגמרי רוצה להסתלק. רק לסלק את הכאב. וכאב בא והולך, אתה יודע. פחות ועדיין עדיין פוגע זה בא והולך, את יודעת כואב כשאני בך נוגע כואב כשאת נוגעת. תכתוב את הכאב החוצה, מיקי, תעשן אותו, ואז תלך לעבודה. תדבר עם אנשים. אל תהיה לבד. לא חייבים חדר מיון פסיכיאטרי. גם אנחנו כאן. תרגיש טוב, תמי.

תודה לכם על התמיכה דורון, תמי ואנה מיה... לכתוב זה עוזר. לא הלכתי בסוף לחדר מיון פסיכיאטרי, אין ממש דחיפות שאני אפנה לשם כל כך מאוחר בלילה, ומחר בלאו הכי אני נפגש עם הפסיכולוגית. אני שוקל לחזור לקחת כדורים נגד דיכאון. הבעיה שבפעם האחרונה שלקחתי סרוקסט, בסופו של דבר זה גרם לי לרוממות רוח, שהתחלתי לחשוש שחוזרת המאניה. חוץ מזה, השהיית האורגזמה הייתה לא נעימה כל-כך. טוב, ניתן לזמן לעשות את שלו ונראה עד כמה זה נעשה בלתי נסבל. אולי נחזור לקחת את הליתיום שהפסקתי על דעת עצמי. ומה יהיה מחר? אני יודע שזה לא הולך לעבור כל-כך מהר. זה לא מיום ליום אצלי. וכבר הרגשתי שזה חוזר כבר לפני שבוע, שבועיים. אתם הרי יודעים, אני כותב כאן בתדירות גבוהה. למה אני פשוט לא יכול לשים את כל זה מאחורי. להגיד זהו! עכשיו הכל בסדר..לשכוח מכל המחלה הארורה הזו. הרי אילו לא היו מאבחנים אותי, לא הייתי מתרגש מזה שאני מרגיש לא טוב, ובטח שלא הייתי חושב על אישפוז. מפני שהתאשפזתי כבר כל-כך הרבה פעמים, זו נעשתה אופציה. רוב האנשים הרי כלל לא מעלים את זה על דעתם, או נורא מפחדים מכדי לעשות משהו כזה. טוב, נו, אני אכתוב מחר בערב שוב פעם. נראה איך יעבור המחר. מיכאל

אני לא מכירה אותך, אבל הדברים שכתבת כל כך נגעו בי, וחלק מהם גרם לי להזדהות .. שולחת מפה חיבוק, ומקווה שתחזיק מעמד ותשמור על עצמך...

אנחנו מזדהים ומזדהים, בוכים בשבילך ובוכים בשבילינו. ואח"כ אומרים שלאיידס אין תרופה... גם כן תרופות למחלות הנפש התרופות הן לא תרופות והיחס הוא לא יחס. אם הייתי מאבדת רגל המדינה הייתה כבר דואגת לי למגורים, אישה בת 30, שלא יכולה לתפקד למרות שיש לה שתי רגליים. מוכרת אחת בשביל השפיות שלי ובשביל זיק של רצון לחיות כשאני מתעוררת, במקום לבכות על שהתעוררתי. טוב, זה מה יש

אני חולה סכיזופרניה לטעם הרופאים. לפי מכתבם הייתי במצב פסיכוטי פעיל ורמיסיה . על כן הרופאה המליצה על אישפוז במחלקה סגורה . הייתי 10 ימים ושוחררתי ובמכתב שיחרור נכתב כי נמצא ברמיסיה חלקית. אודה לתשובתך על למה אושפזתי ומה זה רמיסיה חלקית .

שלום לך, רמיסיה בשפה הרפואית פרושה הפוגה או נסיגה. כלומר כששוחררת מבית החולים היית במצב הפוגה חלקית מהמצב הפעיל של המחלה. לפי הסברך ישלהניח שאושפזת כי היית במצב פסיכוטי ואבדת קשר עם המציאות ווהיגיון וכרגע אתה במצב יותר טוב. שיהיה לך כל טוב.

לחדש תודה לשלום ואני מצטרף לדבריו. אני מקווה שאינך נוהגת להפסיק את הטיפול התרופתי, טיפול תרופתי מסודר מונע אישפוזים חוזרים. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום שמי איילת, אני חיילת בת 20 וסובלת מחרדה חברתית כ-4 שנים. לאחרונה החרדה הפכה להיות כל כך קשה, עדי כי אני מסתגרת בבית בכל זמן שניתן, ומפחדת פשוט לצאת מהבית. גם כאשר אני נמצאת בבסיס, אני כל הזמן בהתקף חרדה אחד גדול, דפיקות לב, רעד קל ובלתי נראה, ואלו התקפי חרדה שנמשכים שבועות על גבי שבועות ולא דועכים. התחלתי בטיפול אצל קבן, קבן שמזלזל בי ולא נותן לי את הטיפול הראוי המגיע לי. אני לא יודעת אם לעבור קבן זהו הפתרון, כי עד כה הייתי אצל 2 קבנים שהם פסיכיאטרים, ושניהם לא ממש לקחו את הבעייה שלי בצורה קשה. אנני יודעת מה לעשות. אני לא יכולה להמשיך ככה יותר... אותו קבן מגביל אותי ל 2 תרופות נגד חרדה: ציפרלקס וסרוקסט- שני כדורים שהייתי לוקחת בעבר ולא השפיעו עליי לטובה. מה עושים?

את מקבלת את 2 התרופות הלה יחדו? או ניסת אחד ועברת לשני? האם הציפרלקס גורם לך בעית הגעה לאורגזמה כי הסורקסט שאני מגיבה אליו יחסית טוב פרט לרעידות מדי פעם בידים . אבל ביחסי המין צרה גדולה ?.

היי נועה לגבי השאלה שלך, כמובן שניסיתי את התרופה אחד אחרי השני, ולא לקחתי את שניהם בו זמנית. לגבי השאלה שלך על הגעה לאורגזמה, כן שתי התרופות האלו ידועות בתופעת לוואי המעצבנת הזאת שלהם, היא מעכבת אורגזמה ומפחיתה חשק מיני. בשני המקרים החשק המיני שלי פחת, וכמו כן הייתה בעיה בהגעה לאורגזמה.

מחפש נואשות פסיכיאטר באיזור ראשל"צ. יש למישהו המלצה?

יש לי מישהו באזור רחובות. אם אתה מעוניין השאר הודעה ב [email protected]

ד"ר יעקב חרמון פסיכיאטר מעולה מאבחן אדיר מקבל בראשון

שלום הנני סובל ממחשבות טורדניות שקשורות לתפקוד הגוף. הדבר מתבטא בחוסר מצב רוח, חוסר ריכוז והתעסקות לא רצונית עם זה. הקשה מכל הוא שאני יודע שזה כלום אך המחשבות האלה לא מרפות כאלו אני צריך לחשוש מזה. זה לא הפעם הראשונה שקורה לי. עד היום זה קרה לי כבר כ-7 פעמים עם הפסקות באמצע. כשיש הפסקות באמצע הכל בסדר, וכשזה מופיע (בעיקר בגלל מתח מצטבר או בגלל בעיה רצינית ואמיתית בחיים) זה נמשך לפחות שנה של סבל נוראי. עד היום לא הלכתי לרופא מהרבה סיבות. שאלתי האם יש לזה פתרון מוחלט שאינו מסוכן, עד כמה זה אפקטיבי מנסיונך, והאם בזמן כל שהוא ניתן להפסיק את התרופות. תודה רז

לרז הדבר הראשון שהוא החשוב ביותר הוא להגיע לאבחנה נכונה, לכן כדאי להגיע לפגישה אחת לפחות עם פסיכיאטר, לאבחון ואחר כך לשקול אתו ביחד את האפשרויות הטיפוליות. באופן כללי במחשבות טורדניות אפשר לטפל בתרופות ובשיחות או בשילוב של שתי השיטות ביחד. הטיפולים אינם מסוכנים, התרופות אינן גורמות להתמכרות, אבל כמובן שאין ביטחון ואין פתרון של מאה אחוזים. שבוע טוב דר' גיורא הידש

דר' הידש היקר ולכולם שלום אני בן 29 וסובל ממאניה דפרסיה כבר הרבה שנים אני לוקח ליתיום 300מ"ג שעושה את העבודה מצויין ואני מרוצה ממנו וזיפרקסיה 5מ"ג שגם היא מצויינת אבל יש לי רק תופעת לוואי אחת שמעצבנת אותי והיא ההשמנה או יותר נכון תיאבון מוגבר אני עובד ,מאוד פעיל ועושה הרבה ספורט ודיאטה ובכל זאת יש לי תיאבון מוגבר ואני מעל המשקל שלי.אני מאוד כועס על זה ולא יודע מה לעשות מחכה לתשובה שי

לשי אכן זיפרקסה עלולה לגרום לתיאבון מוגבר, לכן צריך לבצע כל כמה חודשים (תלוי בגיל) בדיקות גופניות לסוכרת ושומנים בדם. אין מה לעשות אלא לשמור על דיאטה (לפחות לאכול דל קלוריות) ופעילות גופנית. בדרך כלל העליה במשקל נעצרת במשך הטיפול. שבוע טוב דר' גיורא הידש

תודה לך על תשובתך.

שלום, ליטיום אינה תרופה ל OCD, לעתים מנסים להוסיף אותה כיוון שהיא משפרת את הפעילות של נוגדי דיכאון, אבל כתרופה יחידה היא אינה עוזרת. שבוע טוב דר' גיורא הידש

אני נואשת ומיואשת . למה הדרמטיות ? כי אני עייפה כבר מלספר את הסיפור ולחפש פתרון. בולמית הרבה מאוד שנים. נשואה ילדים משפחה למופת... ניסיתי כל כך הרבה תרופות , אך אני מאוד רגישה וכבר ממינונים נמוכים מפתחת תופעות לואי בלתי נסבלות . תרופה שעוזרת לי לחרדה ועוזרת בבולמוסי האכילה ושליטה בהקאות - סימבלטה , גורמת לי ללחוסר תחושה ריגשית וקרירות מינית איומה שפוגעת לי בקשר עם בן זוגי .איקסל הנוכחית כבר חודשיים , אינה פוגעת לי במיניות אך אני עצבנית וטורפת אוכל בכמויות וכמובן רצה להקיא.קשה לי עם דפיקות הלב המואצות ועוד יותר קשה לי ששוב פעם אני רואה שהזמן עבר והתרופה הייתה אמורה להשפיע והיא לא עוזרת (אגב המינון 100 מ"ג פעמיים ביום) בבקשה תנסה להביע את דעתך למרות הקושי בפרטים שבוודאי חסרים לך ... בברכה ותודה רבה לילך

ללילך אכן קשה לענות כאשר מדובר על הפרעה ממושכת ובודאי שניסית כבר פתרונות רבים. בכל אופן האיקסל אינו גורם לתיאבון ואינו גורם לעליה במשקל. בנוסף, יתכן שיש מקום להתייעצות אפילו חד פעמית עם אחד הרופאים הבכירים בארץ שאולי הוא יתן עצה טובה לדברים המורכבים. בנוסף, הייתי בודק את הנושא של הפרעת קשב, לעתים הרקע לבעיות אלו היא הפרעת קשב וריכוז. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום רב בתי בת ה10 אובחנה כסובלת מהיפר אקטיביות וכן מהפרעות קשב וריכוז. הרופא שאיבחן אותה המליץ לנו לתת לה פרימוניל במינון של חצי כדור ביום ולהעלות את המינון בהדרגה עד לכדור וחצי. התחלנו את הטיפול לפני ארבעה ימים. ממה שהבנתי מקריאה על התרופה -תרופה זו ניתנת להפרעות חרדה ולהשתנת לילה. שאלתי היא האם זוהי התרופה הנכונה? האם לא עדיף השימוש בריטלין? יש לציין שאני רואה שינוי התנהגותי מסויים אצל הילדה. אך היא מתלוננת על כאבי ראש (לא נהגה להתלונן בעבר), והיא גם מאוד רגישה ופגיעה ובוכה בקלות הכל דבר. (גם תופעה חדשה). אודה לדר' על תשובתו.

לאורית איני פסיכיאטר ילדים ונוער אבל שאלתך מאוד במקום. יש המטפלים בהפרעת קשב עם פרימוניל כתרופה ראשונה למרות שיעילותה לא הוכחה במחקרים. כדאי לשאול את הפסיכיאר שהמליץ על טיפול זה מה היו השיקולים שלו ומדוע הוא בחר דווקא בפרימוניל? שבוע טוב דר' גיורא הידש

ריטלין תרופה מאד ממכרת, עדיף פרימוניל.

אני סובלת בדיכאון בדרך כלל רק בערב לילה וביום אני אופטימית, שמחה יחסית, יחסית מלאת מרץ לעומת הערב ובערב נופלת עליי המרה השחורה, האם זה סוג של מאניה דיפרסיה, אשמח לקבל תיאור מפורט של המאניה דיפרסיה ושל הסממנים האם מצב רוח טוב ואז רע בזמן קצר זה מאניה דיפרסיה

מהתאור הקצר שנתת קשה לאבחן אם מדובר במאניה דפרסיה אם כי המאפיינים דומים. יש דרגות חומרה שונות להפרעה ולעיתים במצב המאני יכול להיות הפרעה בשיפוט, בזבוז כספים בלתי מבוקר, דיבור מהיר בלתי פוסק תוך מעבר מנושא לנושא ללא קשר הגיוני. לא ציינת האם את מטופלת בתרופות או ע"י פסיכולוג. אם אינך בטיפול חשוב מאוד שתפני לקבלת טיפול בהקדם.

הבעיה אצלי זה שביום אני "נורמלית" מתכננת דברים, רוצה לעשות דברים ובלילה אני דיי בדיכאון שכמובן מקשה על תפקודיי, אם למשל אני לומדת ביום ואז בערב אני חלשה מדיי לשבת ולהמשיך ללמוד, כך שחצי יום אני מתפקדת וחצי אני יותר שרועה מול הטלביזיה, מדוכאת....אני תמיד אומרת עם היום היה נמשך לעד ולא היה הלילה זה היה נפלא מבחינתי

הי קים, ראשית כל אני לא מומחה לשום דבר למרבה הצער, אבל מה שהייתי רוצה לשאול אותך הוא האם ועד כמה זה מטריד אותך? עד כמה קשה לך לתפקד? האם את מנהלת אורח חיים תקין? מאניה דיפרסיה היא הפרעה קשה ביותר. לא מדובר על מצב רוח רגיל של שמחה יחסית, להיות יחסית מלאת מרץ, וגם לא מדובר על מרה שחורה יחסית נורמלית. בברכה מיכאל

לקים עייפות אינה דיכאון ופעילות רגילה אינה מאניה, במכתבך לא מצאתי סמנים לא לדיכאון משמעותי ולא למאניה. אבל אפשר להגיע לפסיכיאטר לפגישה חד פעמית ואבחון מלא כדי שגם את תרגעי. שבוע טוב דר' גיורא הידש

ד"ר שלום,וסליחה על האורך.... אני מקבלת פרוזאק כבר חודשיים. התחלתי עם פריזמה ובחודש השני עברתי לפלוטין. הרקע-דיכאון קל שפרץ בשל משבר בחיים האישיים (אבטלה שלי, מצב כלכלי, פיטורים של הבעל, וטיפול בשני ילדי ADHD). לאחר כ-3 שבועות התחלתי לחוש שיפור משמעותי במצב. במקביל חלו שינויים לטובה בחיי האישיים: התחלתי עבודה חדשה, בעלי החל לעבוד גם הוא, מצאנו מטפל מעולה שמלווה אותנו בהתמודדות עם הילדים, אני יורדת יפה במשקל (יש לי עודף משקל) ובסך הכל - הכל נראה נפלא עכשיו. אבל - בשבועיים האחרונים יש לי מרץ רב, הספקים וביצועים מעולים ואני זקוקה למעט מאוד שינה. (כל לילה אני מתעוררת לאחר 3 שעות שינה). התייעצתי בפורום שכן ומאז אני ממש מוטרדת. הייתכן שאני בעצם סובלת מהפרעה בי-פולרית? האם הפרוזק גורם לכך או שההפרעה היתה חבויה? לפני כשנתיים טופלתי למס' חודשים בסרוקסט עם שיפור אבל בלי כל התופעות הנ"ל (הפסקתי בגלל עליה גדולה במשקל). איך זה שזה לא התפרץ אז? אני ממש לחוצה ויש לי בעיה להשיג תור קרוב לפסיכיאטר. האם מצבי עלול להחריף? קראתי מידע רב באינטרנט על ההפרעה ועכשיו אני לחוצה מכך - אני פוחדת להגיע למצב קיצוני של איבוד קשר עם המציאות וכל התופעות המלחיצות האחרות שקראתי עליהן. אודה לתשובתך המהירה. רונה

לרונה, אני לא יודעת לענות לך תשובה מקצועית של רופא, אבל נראה לי שלא כ"כ מהר מגיעים למצב מאני או פסיכוטי, גם אם ישנים 3 שעות בלילה. לפעמים גם אנשים שלא סובלים ממחלות נפשיות יש להם תקופות של תפקוד יעיל ומיעוט בשעות שינה, ופרוזאק מניסיון אישי השפיע גם על מידת העירנות והאנרגייה הכללית. מה שכן, אם המצב נמשך זמן רב ואם את מודאגת תנסי בכל זאת להגיע לפגישה עם הפסיכיאטר שמטפל בך, לברר מה קורה איתך. מניסיון שלי, לאחר משבר נפשי שהייה לי נהייתי מאוד עירנית לכל שינוי שחל בתחושות שלי, ואז גם דאגתי יותר שמא משהו נפשי לא כשורה איתי, גם במצבים שהתגובות שלי היו מותאמות למציאות. אולי רגישות שכזו מאפיינת גם אותך. מקווה שתמשיכי עם המגמה החיובית בחיים שלך, ושיתבדו חששותייך, אני.

לרונה אכן צריך להזהר ממצב של מאניה או היפומאניה, הדבר הטוב ביותר הוא לשאול בני משפחה קרובים אשר מכירים אותך ויכולים להעריך את מצבך באופן אובייקטיבי יותר, בנוסף חשוב מאוד לקבוע תור מוקדם לפסיכיאטר כי יתכן ויש צורך להפסיק את הטיפול בפריזמה. אם תאמרי במרפאה שאת חוששת שהתרופה גרמה לפעילות יתר ואת דורשת תור דחוף אני מאמין שהפסיכיאטר יראה אותך מחר או מחרתיים. שבוע טוב דר' גיורא הידש

אני עו"ס מתחילה,בתיק האישי של המטופלת שלי כתוב שהיא קיבלה פרפנן(עקב הלוצינציות) וטיפול הופסק עקב ת.ל. אקסטרהפירמידלית. מה זה? תודה

להלן אם את עובדת סוציאלית וישנם נפגעי נפש בטיפולך כדאי שתלמדי את הנושא של טיפול תרופתי ותופעות לואי לעומק. אבל בקיצור- מדובר על תופעות לוואי של תנועות לא רצוניות, ישנן תנועות לא רצוניות המופיעות בתחילת הטיפול התרופתי בנוגדי פסיכוזה תנועות כמו רעד פרקינסוני או קיפאון הדומה לפרקינסון, או התכווצות חדה של שריר. וישנן תופעות לוואי מאוחרות של תנועותלא רצוניות כמו תנועות מציצה של הפה, רעד, פרקינסון. התופעות המאוחרות נקראות tardive dyskinesia, מדובר בנושא חשוב ביותר וכדאי שקצת תלמדי עליו לעומק. שבוע טוב דר' גיורא הידש

יש ליח ילדה בת 8 שסובלת מפחדים ומהתנהגות בלתי שקטה לא מרוכזת מתנהגת כמו קפיץ שום דבר לא מרצה אותה מבקשצת סרט וקופצת למשהו אחר מבקשת אוכל ולאחר מכן משהו אחר נתקלת במשקופים ובקירות ומתנהגת לא שקט ראוי לציין שילדה חכמה וחדה כתער עם זיכרון אדיר לאחרונה טופלה בתרופה שהורידה לה את הפחדים שנעלמו לחלוטין פבוקסיל אולם בבעית הקשב והריכוז לא חל שיפור נהפוך הוא היא קיבלה יותר ביטחון וחוצפה ותעוזה הרופא רוצה לעבור לטיפול בהל דול אני כרגע לא רציתי להתחיל בטיפול זה מסיבה ברורה שטיפול זה הוא לסכיזופרניה ובבעיות של מחשבות שווא ולא יפתור לדעתי את בעיית הקשב והאי שקט של הילדה כרגע היא ללא טיפול תרופתי מבקש יעוץ דחוף אנו תושבי הקריות וכרגע אני בדילמה מה לעשות ולמי לפנות בברכה בני

בדרך כלל דר הידש נזהר מלענות לשאלות שנוגעות לילדים אבל נקווה שיענה לך. בכל אופן מצאתי אתר של פסיכיאטריה לנוער אומנם אני לא יכולה להמליץ עליו כמו על הפורום הנהדר הזה אבל תנסה. http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-2216-12318,00.html בכל אופן מאחר ואתה תושב הקריות בצד ימיו פה יש את מס הטלפון של המרפאה של דר הידש. יהיה בסדר בהצלחה

לבני אכן איני פסיכיאטר של ילדים ונוער אבל מדוע לא מטפלים בבעיה של הפרעת הקשב שהיא הבסיסית והגורמת לבעיות בהתנהגות. אומנם הלידול היא תרופה לסכיזופרניה אבל היא עשויה לעזור גם בהפרעות התנהגות. פרטים נוספים תצטרך לקבל מפסיכיאטר שהוא מומחה לילדים ונוער. שבוע טוב דר' גיורא הידש