פורום פסיכיאטריה

אבקש לקבל אינפורמציה על התרופה סימבאלתה 60 מ"ג קיבלתי אותה היום ורציתי לקבל עליה פרטים ואפקט התרופה

לאהרון מדובר בתרופה הפועלת על הסרוטונין וגם על הנוראפינפרין בדומה לאפקסור ואיקסל. תרופה נוגדת דיכאון עם השפעה נוגדת חרדה ובמיוחד כאשר ישנם מיחושים גופניים בדיכאון. מידע מלא תוכל למצוא בכל אינדקס תרופות. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, אני לוקחת סרוקסט 20 מ"ג ליום (בתקופות "רגועות" יותר לוקחת אף פחות) מזה כמה שנים. כמו כן, סובלת ממיגרנות כ20 שנה וכעת, לאחר החרפה, יעצה לי הנויולוגית לנסות טיפול בטופמקס למשך חודשיים כטיפול מונע. האם יש איזו בעייה בשילוב שתי התרופות?? תודה מראש.

אין בעיה בשילוב של השניים, אך יש לידע את הפסיכיאטר המטפל שהתחלת טיפול בטופמקס, עפ"י המלצת נוירולוגית. טופמקס תרופה טובה למגרנות אך יש לה השפעה גם על נושאים נפשיים, כמו איזון מצבי רוח.

לענבר תודה לדור ואני מצטרף לדבריו כל טוב דר' גיורא הידש

שלום - אני נוטל זיפרקסייה 5 מ"ג, מחשש להשמנה אני עושה דיקור ודיאטה, עלי לאכול בבוקר ובערב סלט +2 כפיות שמן זית ובצהריים 3 חתיכות שניצל, ו- 3 ליטר מים, האם אי אכילה של פחמימות במהלך הדיאטה עלולה לגרום להחרפת החרדות מהם אני סובל .

לרמי שמעתי מאנשים שבדיאטה של אי אכילת פחממות מרגישים חרדות ואי שקט נפשי. כל דבר צריך לעשות במידה וגם דיאטה קיצונית בדרך כלל לא מומלצת. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לך ובוקר טוב, אני בת43 , ובהמלצת רופא המשפחה התחלתי לקחת רסיטל. במשך 10 ימים לקחתי הכדור בכמות של 10 מ"ג, וביום למחרת התחלתי לקחת 20 מ"ג. היום אני ביום ה-14 לתחילת הטיפול. אני מאד עייפה וחשה ברצון לישון הרבה. וכן בצמרמורות. האם זה חלק מתופעות הלוואי המקובלות? אודה לתשובתך ויום טוב

לפרח בדרך כלל הרסיטל מעורר אבל ישנם כאלו שהפעולה דווקא הפוכה, מדובר על תופעת לוואי ופעמים רבות הגוף מסתגל והיא חולפת. בינתיים אפשר להוריד במינון או ליטול את התרופה בערב כך שתשני יותר טוב. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, אומרים שחבורת ה SSRI גורמת לבעיות מיניות (אם הפחתה בחשק ואם הארכת הזמן עד הגעה לאורגזמה). אני חווה חשק מיני מוגבר כחודשיים לאחר תחילת לקיחת רסיטל עקב דיכאון קשה. אין שום שינוי מבחינת הגעה לאורגזמה, אך החשק המיני שלי מוגבר בהחלט, ורציתי לשאול האם יכול להיות שזה פועל הפוך או שמא זוהי תוצאה עקיפה של יציאה מהדיכאון ואז החשק המיני גם הוא התעורר לחיים חזרה? תודה

שלום, הכל נכון, בדרך כלל רסיטל גורם לירידה בחשק המיני, סביר יותר שהיציאה מהדיכאון היא הגורם לחשק המיני המוגבר. אבל, שמעתי גם על מספר אנשים שדווקא הרגישו כמוך והחשק המיני עלה, נדיר אבל כנראה קיים. כל טוב דר' גיורא הידש

אם יצאת מאפיזודה של דיכאון אז סביר שהחשק המיני יחזור לרמה נורמלית, כמו התיאבון שלך לאכול, או סדירות השינה. מדובר בסימנים הפיזיולוגיים של הדיכאון. אבל רסיטל יכול לפגוע בתפקוד המיני ע"י פגיעה בזיקפה ו/או פגיעה ביכולת להגיע לאורגזמה (גם אצל נשים) ולכן חשוב לבדוק את התפקוד המיני עפ"י כל הפרמטרים ולא רק עפ"י החשק.

שלום אני מעוניין לדעת האם רופא משפחה יכול לתת כדורים נגד דיכאון ,תודה

לקובי\ כן בהחלט דר' גיורא הידש

שלום. בבקשה דוקטור ענה לי לשאלות: 1. האם ידוע למדע במדויק למה ישנים ומה התפקיד של השינה? 2. האם ידוע למה חולמים? 3. האם ידוע למה יש שיתוק בכל האיברים בזמן שחולמים? תודה רבה מראש

למיטב ידעתי, לא ידוע במדוייק למה ישנים ולמה חולמים, יש כל מני השערות. הסיבה לשיתוק השרירים בזמן שנת חלום היא שהאדם (או החיה) לא יפעל בהשפעת החלום שלו. יש תופעה נדירה שבה נפגע האיזור במוח שמשתק את השרירים בזמן חלום ואז האדם מגיב בתנועות למה שקורה לו בחלום. יש גם תופעה יותר שכיחה של סהרהריות שמופיעה בעיקר בילדים. אקס-מן.

לדרור שאלה מצויינת ואני שואל אותה שנים רבות. אנחנו יודעים את התפקיד של רוב האברים בגוף אבל עדיין אין תשובה מדוע חולמים. מה שידוע שאם לא מאפשרים לאדם לחלום הוא מתחיל להזות ונכנס למצב פסיכוטי, כלומר החלום הכרחי לחיים. ווטסון שגילה את ה DNA חקר את הנושא ודעתו היא שאחנו חולמים כדי לעבד את המידע היומי וגם כדי לשכוח את מה שלא נחוץ. כך שפעילות מוחית רבה מאוד נעשאת בזמן השינה. אבל לאף אחד עדיין אין תשובה טובה ומבוססת כל טוב דר' גיורא הידש

היי דור, שלום שוב בפעם המי יודע כמה(= אז לעניינו: אם כן ההסטוריה הרפואית שלי החלה בגיל 13 וחצי אחרי אירוע די טראומתי שעברתי. החלו להיות לי רק מחשבות טורדניות וחודרניות מציקות מאוד אשר ניסיתי כל הזמן להיפטר מהן ולא הצלחתי להוציאן מהראש(ככל שנלחמים כך הן גוברים, הטקס בעצם הוא המחשבה המנטרלת), זה גרם לי לייאוש וחוסר אונים עמוק, מחשבות אובדניות מאחר ולא ידעתי מה נפל עלי. ניגשתי לפסיכיאטרית ילדים ונוער של קופת חולים מכבי אשר חשבה בהתחלה שמדובר במצב דכאוני למרות שהייתי בטוח שהדכדוך מקורו במחשבות השגרמו סבל רב. בכל אופן מבחינה הדבר הכי חשוב היה להתגבר על המחשבות האובדניות במהירות כדי לצאת מכלל סכנה. לכן היא נתנה לי אפקסור(הרגיל אז עוד לא היה xr) במינון 75 מ"ג ליום אם אני לא טועה מחולק לשתיים. בכל אופן לאחר חודש המצב לא השתפר ועברנו לטיפוו בפקסט עד 40 מ"ג ביום. הפקסט עזר במידה מסויימת וחלקית לocd ועקב כך הדיכאון חלף אך המשכתי לסבול מכפייתיות ברמה זו או אחרת שגרמה לי סבל. בעצתה הלכתי לטיפול פסיכולוגי מהסוג של השיחות כשכל פעם הפסיכולוג ניסה להרגיע את החרדות השונות שהתחלפו ולבשו צורות שונות מידי פעם(בעיקר היה פחד להטריד מינית ולהיות מוטרד מינית), אט אט ההשפעה הנוגדת כפייתיות התחזקה בהדרגה ולאחר טיפול ארוך(אם אני לא טועה של כמעט שנה בערך אולי קצת פחות חודשים) וההפרעה הכפייתית הגיעה למצב מצויין, וזאת למרות שלא קיבלתי טיפול התנהגותי. יש חלציין שלםפני ובהמלך הטיפול הכפייתיות הייתה די קשה מאחר שהייתה מלוויה בעוצמות חרדה אדירות שהובילו אךף למ' התקפי פאניקה. בתקופה זו, לאחר זמן רב שהכפייתיות הגיעה למצב מצויין ואפשר לומר שכבר לא היוותה הפרעה כפייתית, הפסיכיאטרית הורידה את המינון מ40 ל30 ואז ל20 מ"ג פקסט, כל זאת בהדרגה ולאחר ביקורת חודשית שבה הוחלט כל פעם על הורדת המינון. לאחר מכן ברוב טיפשותה חשבה שהגיע הזמן להפסיק עם הטיפול התרופתי והורידה לי ל10 מ"ג, הכפייתיות חזרה כמעין מטה קסם, בביקורת הבאה הפסיכיאטרית שאלה איך אני מרגיש ואמרתי שהכל בסדר ושהכפייתות לא חזרה(הייתי כנראה להוט להוריד לגמרי את התרופות)כנראה מתוך מחשבה שאולי אצליח להתגבר על המחשבה הטורדנית לבד כי זה התחיל לחזור ב"קטנה". היא הורידה לי את הפקסט לגמרי. לאחר מכן המצב החל להידרדר בהדרגתיות, אני חשבתי שבעזרת ספרי פסיכולוגיה ורוחניות אצליח להשתלט על הכפיתיות אך היא רק התחזקה והחריפה. לאחר שנה של הפסקה פניתי שוב לפסיכיאטרית(אותה אחת) שהורתה הפעם על נטילת רסיטל(מהלך שלא ברור לי עד היום). התחלנו עם 20 מ"ג הייתה הטבה ושוב החרפה עלינו לכדור וחצי ואז שניים כלומר 40 מ"ג הייתה שוב הטבה ושוב החרפה לאחר זמן קצר. מרגע זה הפסיכיאטרית כנראה התייאשה והבינה שנכשלה והטילה את כל האשמה במצבי הקשה עלי("רוצים לזרוק אותך מבית ספר" "אתה לא פועל לפי הוראותי וכו... ."יש לך הורים נפלאים" וכו'.... במקום להאשים את עצמה על כישלונה הפילה הכל עלי, ואני מה בסך הכל הייתי? ילד בן 15 עם חרדות בעוצמות גבוהות וחסר אונים. החלטתי לעבור פסיכיאטרית. עברתי לפסיכיאטרית ילדים ונוער שעובדת גם היא עם מכבי אבל אחת אחרת. היא הייתה יותר סימפטית. המשכנו עם ה40 מ"ג רסיטל. אך לאחר זמן מה משום מקום ושום סיבה החל להופיע אצלי תיאבון אדיר! שלא ידעתי מאיפה הגיע. אני חשבתי שזה מהתרופה ובגלל הכפייתיות והחרדות שלי ביקשתי אולי להחליף תרופה(יש לציין שתקופה זו עם הרסיטל היו לי רממות חרדות גבוהות מה שאולי גם גרם לרעב,חוץ מזה הייתי בגיל ההתבגרות כך שאי אפשר לדעת מה גרם לתיאבון המוגבר ומה לא. בכל מקרה אני הייתי מאוד היסטריוהרופאה אמרה שכדאי לעבור לציפרמיל המקורי בטענה שרסיטל זה החיקוי וציפרמיל זה הטהור עם פחות תופעות לוואי וכו'. אם כן עברנו לציפרמיל והיא הורידה לי ל30 מ"ג הרעב העצום פסק. לאחר תקופה זו היא הורתה לי להעלות במינון מ30 ל40 כדי "שלגמרי לא יהיו תסמיני כפייתיות". באותו זמן הייתי בטיול שנתי ניסיתי לעלות במינון וראיתי שזה מגביר את החרדה שלי. אז בזמנו לא ידעתי שבהתחלה יש החמרה זמנית בחרדה ובשל הכפייתיות והחרדה שבי חשבתי שהתרופה רק מגבירה את החרדה(כמובן שזה היה כנראה בגלל הטיל השניתי וכל הילדים והחברים-שאלו גורמים שעלולים להעלות רמות מתח). בכל מקרה היא נכנעה לי וירדנו ל20 מ"ג הכפייתות כמובן התגברה, ואז היא החליטה לשנות לי את התרופה ל"לוסטראל" שכמובן היינו צריכים אישור מיוחד של הפסכיאטר המחוזי שיאשר את התרופה מכיוון שלא הייתה בסל הבריאות. אז מכבי מינה לי 85 אחוז מהתרופה והתרופה עדיין הייתה יקרה מאוד בהשוואה לאחרות. אז התחלנו עם לוסטרל. הייתי בביקרות פסיכאורית ומעקב תרופתי כל שבוע אצל פסיכאטרית ילדים ונוער של מכבי שדרך אגב הייתה לא רעב בכלל בנושא ocd. היא העלתה לי בהדרגה במינונים, אך מאוד בפחדנות, עד שהייתה מעלה מינונים הייתה מוציאה לי את המיץ. היא החליטה אז בזמנו להעלות מ200 מ"ג ל225 מ"ג כי התלוננתי עדיין על מעט דכדוך. לאחר שבוע שבועיים בטלפון איתה לחצתי על העלת המינול ל250 כי אם כבר עלינו ל225 אז מה זה משנה אם נעלה ל250 כך אמרתי לה היא אמרה שזה לא משנה ועלינו ל250. מכאן ואילך זה הסיפור הקודם שכתבתי לך. בכל מקרה, בזמן שנטלתי ציפרמיל 40 מ"ג הייתה פגיעה מינימלית מבחינת התפקוד המיני. הלוסטרל גם לא פגע כל כך במינונים הנמוכים והבינוניים אך במינונים הגבוהים גרם לאימפוטנציה-הייתי מגיע לפורקן אבל הזקפה הייתה חלשה ביותר.(לאחר מכן גם שילבנו אנפרניל כזכור) בנושא הocd הלוסטרל השפיע במידה חלקית אבל כזו שמעלה את רמת ההתנגדות לטקסים. אולי בגלל הסחבת שהייתה בעהעלאת המינון המינון לא צלח(כי אתה יודע, האפקט הראשוני, אחרי חודשיים-שלושה של שימוש בתרופה אנטי אובססיסיבת הוא שיפור של 30 אחוז בלבד לערך והוא מתחזק בהדרגה במשך הזמן -עד חצי שנה שמגיע לשיא לכן כנראה לא היה לי הכח וחשבתי שאולי עם טיפול התנהגותי אצליח והורדתי אז את התרופות, עקרונות הטיפול ההתנהגותי לבדם לא עזור לי ושקעתי בנוסף לOcd גם בדיכאון: MODERATE DEPRESSIVE EPISODE לפי אבחנת הפסיכיאטר. עד כאן בינתיים ותודה(יש לי עוד מה לרשום בהמשך אל תדאג......נמצא לך תעסוקה.....(= )

לאלי- מה אתה עושה חוץ מלקחת כדורים- אתה עובד? לומד? היית בצבא? מדוע הנושא המיני כ"כ מטריד אותך? יש לך חברה? כיום יותר ויותר מקובלת הגישה ש-OCD היא מחלה ביולוגית ואפילו יש נסיונות (בחו"ל בלבד) לטפל בה באמצעות קוצב מוח (DBS), בדומה לפרקינסון, עבור חולים שלא מגיבים לתרופות. היחידה להפרעות חרדה בבי"ח גהה נחשבת למצוינת וטוב שפנית אליהם. נראה שכיום אתה מטופל היטב.

שלום שוב לדור היקר. שוב אין באפשרותי להודות על תרומתך הגדולה לי ולפורום. קודם כל, ראוי לציין שאני אלא מחליט על דעת עצמי, א א מתייעץ איתך ומעלה בפני הפסיכיאטרית את האופציות וההצעות שאצה מציע. במכתבי הארוך כרגע ייתכן שאוסיף פרטים ושורות שכתבתי לך כבר בעבר וזאת כדי שתבין את התמונה השלמה והכוללת שכך תוכל יותר להיות לי לעזר. בקשר ללימודים-אני בכתה יב", האוסידי אצלי התפרץ בגיל -13 וחצי, כתה ח' חטיבת הביניים. אבל בעקבות טיפולים שונים(תרופתיים וכו') הצלחתי לסחוב את כל שנות התיכון והייתי תלמיד סביר(אבל הרבה פחות מיכולתי השכליות ומבלי להשתחצן). בגיל 13 כזכור קיבלתי אפקסור 75 רגיל(אז לא היה Xr) שלא עזר. כשפניתי לטיפול אצל הפסיכיאטרית(פסיכיאטרית ילדים ונוער של קופ"ח מכבי) היא חשבה שמדובר במצב דיכאוני ולא הבינה כל כך עם מה יש לה עסק, למרות שאני הייתי בטוח שחוסר האונים, הייאוש, והדיכאון היו בעצם מצב נלווה לכפייתיות-המחשבות הורדניות שלא הרפו וגרמו לחרדה רבה. לא היה ברור לה כל כך עם מה יש לה עסק, אני מראש ידעתי שזה מחשבות טורדניות שלא עוזבות רק שלא ידעתי שזה Ocd מכיוון שרוב רובו היה ocd מחשבתי טהור ללא טקסים נראים לעין, שזה דבר קשה יותר לאבחון. בכל מקרה החרדות אז הגיעו לרמות עצומות עד לכדי עוצמות של התקפי פאניקה. הפסיכיאטרית בתחילה חשבה שמדובר במצב דיכאוני והיו לי מחשבות אובדניות בזמן זה ולכן נתנה אפקסור 75(אז לא היה xr)אם אני לא טועה מחולק מכיוון שלזה האחרון השפעה אנטי דיכאונית יחסית מהירה(או שכך היה נהוג לחשוב, בין 10ל14 ימים), וזה מבחינתה היה הדבר הדחוף ביותר לטיפול(מחשבות אובדניות) .נתנה 75 מ"ג אם אני לא טועה מחולק לשתי מנות(35.5 כל מנה) היא לא הבינה מה שאני בעצמי ידעתי, אולי מקשר לקוי ובעית שפה(ידעה עברית אך הייתה ממוצא רוסי) שהדיכאון,חוסר הייאוש, המצב רוח הירוד וכו' היו כולן תוצאות של המחשבות הטורדניות והחרדתיות שהציפו אותי. בקיצור סוף סוף המשיח הגיע-היא החליפה לי את התרופה לפקסט בטענה שבתחילה חשבה שמדובר במצב דיכאוני ראושני וכעת הבינה שמדובר בכפייתיות בעצם(הגיעו ימות המשיח...) הייתה אולי הטבה מועטה בכפייתיות ובעקבות כך הדיכאון דעך, אך עדיין היו חרדות ברמות גבוהות מאוד והפסיכיאטרית(זו של קופת חולים מכבי) המליצה על טיפול פסיכולוגי(חבל שלא המליצה על התנהגותי..). יש לציין בזמן אותה התקופה של הטיפול אינני זוכר בדיוק מתי ניסו להוסיף לי אף תמצית פרחי באך!(הפסיכיאטרית!) {בשל רמות החרדה הגבוהות והעצמותכל יום נטלתי כף פסיפלורה מרה.(שלא ידעה אם שינתה את המצב במאומה..) בכל מקרה הלכתי לטיפול פסיכוחוגי רגיל ושם הפסיכולוג כל הזמן ניסה להרגיע את חרדותי שהשתנו מעת לעת. כלומר הפסיכולוג היה מעין מכבה שריפות עד השריפה הבאה.... אם אני לא טועה באותם זמנים המחשבות היו לי מחשבות כפייתיות נטו וללא טקסים נראים לעין-מחשבות וספקות האם אני הומו? האם אני מטריד מינית בזמן זה? האם הוטרדתי מינית? האם אני שמן ותוך כדי חקירה מהם הגורמים להשמנה-גנטיקה או תזונה לקויה(טקס כשלעצמו) ותוך כדי שאילת המורים לספורט מה גורם לכך(להשמנה)(שזה גם טקס משלעצמו)וייתכן שעוד מס' דברים שאינני זוכר. אך לאט לאט, הכפייתיות השתפרה באיטיות רבה ובהדרגה עד שהגעתי למצב שבו הכפייתיות כבר לפי דעתי לא ענתה על ההגדרה של הפרעה כפייתית. חייתי כמו ילד רגיל והכל היה טוב. הטיפול בפקסט(לא טיפול המניעה, פשוט משך הנטילה) נמשך כמעט כשנה.(יותר נכון בערך9-10 חודשים לערך, לא בדיוק) הפסיכיאטרית החלה להוריד לי המינון-מ40 ל-30 ואז ל20 ולא חל שום שינוי לרעה בכפייתיות. לאחר מכן חשבה אולי להוריד לי את הטיפול התרופתי לגמרי כי חשבה שאולי אין בו צורך ואני הייתי להוט כבר העיקר לא ליטול את הכדורים. בקיצור ירדנו ל10 מ"ג-ט ע ו ת - ח י י! הכפייתיות החלה לחזור כבמטה קסם אני חשבתי שאצליח להתגבר בעזרת ספרי רוחניות ופסיכולוגיה ישנים ולא הצחלתי. בפגישה הבאה לאחר חודש הפסיכיאטרית שאלה אם זה לא חזר ואמרתי שלא והכל בסדר. במשך שנה שלמה לא חזרתי לטיפול וניסיתי לטפל בעצמי והכפייתיות חזרה והתחזקה בהדרגה.. לאחר שנה(בן 14 וחצי) פניתי לטיפול אצל אותה רופאה פסיכיאטרית שניסתה משום מה לתת הפעם רסיטל(באיזה היגיון? הרי הפקסט עזר...) . היא חשבה ש20 מ"ג יספיק. ל20 מ"ג הייתה בתחילה השפעה מטיבה, אך הOcd הידרדר והחמיר מאוד(יש לציין שבאותה תקופה עליתי לתיכון). היא הורתה לי להעלות את הטיפול לכדור וחצי ואז לשני כדוריםכ כלומרר 40 מ"ג. יש לציין שבזמן זה רמות החרדה היו גבוהות.(גם בטיפול בפקסט וגם ברסיטל השתמשתי בקלונקס לעת הצורך אך לא לשימושי קבוע וממושך) אם כן ב40 מ"ג שוב הייתה בתחילה הטבה אך הocd שוב החמיר והידרדר מאוד. כעת אם אני לא טועה הפסיכיאטריתה מליצה בנוסף המלציה לי לחזור לטיפול פסיכולוגי. פניתי שוב לטיפול פסיכולוגי הפעם שוב דרך הקופה, אך עם פסיכולוג אחר, הטיפול לא עזר במאומה. בנקודה זו הפסיכיאטרית הפילה את כל האשמה עלי. זו היה כשלונה ולא הייתה מוכנה להודות בכך. היא הטילה את האשמה בפני ואף התנהגה בגסות רוח וצעקה עלי אף בנוכחות הורי. ואני אני הייתי הסף הכל בן14! בתקופה זו רמת החרדה שוב הייתה גבוהה מאוד כמו בעבר ואף לא פחות.- ocd שבעיקרו חשש מפגיעה מינית והטרדה מינית של הזולת ושלי. תחשוב ילד בן14 שסובל הפרעות נפשיות לא קלות ונאצלתי להתמודד עם חוסר הבנה של הסביבה, האשמות של המורים ושל הבית ספר שאין אני מביא ציונים טובים, האשמות וחוסר הבנה מצד ההורים המסכנים שלא מבינים ולא ידעו מה נפל עליהם, ואפילו מבעלת המקצוע! הרופאה זו שאמורה לתת כתף והבנה לפיתרון הבעיה. בשלב זה הבנתי שאין ברירה וחיפשתי טיפול אחר. ניגשתי לפסיכיאטרית ילדים ונוער אחרת של מכבי(למי יש כסף לפרטי?! שלא בהכרח טוב יותר ובהרבה מקרים גרוע יותר) בלית ברירה מאחר ואין כמעט למכבי פסיכיאטרים של הילד והנוער באזור המרכז(כנראה משום שילדים הם עניין מורכב יותר) פניתי לפסכיאטרית של הילד והנוער(עצמאית במכבי)(עובדת גם בתל השומר) הפסיכיאטרית אבחנה מיד ocd, והמליצה על טיפול קוגניטבי התנהגותי.?(בניגוד לקודמתה שכלל לא הזכירה זאת..) פסיכיאטרית זו הייתה מוכשרת וידעה לטפל בocd. בכל מקרה במקביל החלתי בטיפול קוגניטבי התנהגותי דרך פסיכולוג שעובד עם קופת חולים "מכבי". הפסיכולוג אומנם לא היה נחשב לפסיכולוג עם "שם" ולא היה אחד מהגדולים, אבל בכל זאת היה פסיכולוג "אפור" וחרוץ, שטיפולו כלל שיעורי בית ומשימות(חשיפות הדרגתיתות וכו')(משה שקלים שמו) המשכתי עם פסיכיאטרית זו והמשכנו עם הרסיטל 40 מ"ג תקופת מה, היה שיפור חלקי בocd אבלהמצב היה עדיין קטסטרופלי-ocd מחשבתי שכלל חשש מפגיעה מינית בזולת למרות שלא היה לכך כעת וגם בעבר בסיס הגיוני, ביקורת עצמית תוך כדי משחק כדורגל-האם אני משחק טוב האם מסרתי נכון, והאם לא הטרדתי מינית בדרך... בנוסף התווספו טקסים פיזיים כמו בדיקה וסגירת חלונות, בדיקת גז, בדיקת הדלת לפני השינה עשר פעמים וכ'...רחיצת ידיים המשכנו עם ה40 מ"ג רסיטל(אצל הפסיכיאטרית השנייה). אך לאחר זמן מה משום מקום ושום סיבה החל להופיע אצלי תיאבון אדיר! שלא ידעתי מאיפה הגיע. אני חשבתי שזה מהתרופה ובגלל הכפייתיות והחרדות שלי ביקשתי אולי להחליף תרופה(יש לציין שתקופה זו עם הרסיטל היו לי רממות חרדות גבוהות מה שאולי גם גרם לרעב,חוץ מזה הייתי בגיל ההתבגרות כך שאי אפשר לדעת מה גרם לתיאבון המוגבר ומה לא. בכל מקרה אני הייתי מאוד היסטריוהרופאה אמרה שכדאי לעבור לציפרמיל המקורי בטענה שרסיטל זה החיקוי וציפרמיל זה הטהור עם פחות תופעות לוואי וכו'. אם כן עברנו לציפרמיל והיא הורידה לי ל30 מ"ג הרעב העצום פסק. לאחר תקופה זו היא הורתה לי להעלות במינון מ30 ל40 כדי "שלגמרי לא יהיו תסמיני כפייתיות". באותו זמן הייתי בטיול שנתי ניסיתי לעלות במינון וראיתי שזה מגביר את החרדה שלי. אז בזמנו לא ידעתי שבהתחלה יש החמרה זמנית בחרדה ובשל הכפייתיות והחרדה שבי(שמכל דבר נכנסתי להסטריה וישרתי האשמתי דברים-למשל את התרופה) חשבתי שהתרופה רק מגבירה את החרדה(כמובן שזה היה כנראה בגלל הטיל השניתי וכל הילדים והחברים-שאלו גורמים שעלולים להעלות רמות חרדה. מתוך חרדה והסטריות(שהיו חלק מהפייתיות שלי) התקשרתי טלפונית לפסיכיאטרית וביקשתי להוריד מהציפראמיל 30 מ"ג ל20 מ"ג כי חשבתי שהתרופה ושה את ההיפך כלומר מגבירה את הכפייתיות(שהיום אני יודע שזה נכון טאבל רק זמנית ואחרי זה יש שיפור ברמת החרדה). בין לבין עברתי מפסיכולוג התנהגותי אחד במכבי לפסיכולוג הנתנהגותי אחר במכבי דווקא השני שעברתי אליו כן יש לו "שם"- אורי פישר אם מוכר לך. מאז עברנו ללוסטראל כפי שכתבתי לך פעם קודמת: "בעבר נטלתי לוסטרל עד מינון 250 מ"ג שעזר חלקית לocd, הוא הפחית במידה מסויימת את הסימפטומים, וכח ההתנגדות לטקסים עלה (בנוסף הייתי בטיפול התנהגותי, למען האמת איני יודע אם זה התנהגותי פרופר, מאחר שכל הזמן הפסיכולוג הסביר לי על עקרונות השיטה "חשיפה ומניעת תגובה" חזר והסביר מידי פגישה ולא נתן לי שיעורי בית, פשוט אני הייתי אומר לו על הסימפטומים והוא היה אומר תעשה ההיפך{כלומר תתנגד ואל תבצע את הטקס המרגיע} וכו'.... בלי שום הדרגתיות או תכנית). בהמשך ניסינו להוסיף ריספרדל במינון נמוך 0.5 מ"ג לפני השינה, כאשר אני מידי פעם התקשרתי לרופאה ולחצתי קצת לעלות במינון(חלק מהכפייתיות, רציתי עוד ועוד כדורים העיקר שמשהו כבר יעזור) וכל פעם היא "נכנעה" ואישרה הצעתי עד שהגענו למינון של 3 מ"ג לפני השינה. לאורך כל הטיפול היא לא בדקה התקדמות על ידי גורם אובייקטיבי כמו סקאלת ייל בראון או שאלונים של התנהגויות כפייתיות, אלא בדיקתה הייתה רק לפי התחושה הסובייקטיבית אישית שלי, ורמה תפקודית לימודית וחברתית שלי וזו הייתה טעות לדעתי. בכל מקרה לפי תחושתי הסובייקטיבית היה קשה לקבוע אם יש שיפור או לא לכן החליטה על הורדת הריספרדל והחלה לשלב את הלובטראל עם אנפרניל,. עלינו במינון האנפרניל, ובלחץ שלי{חלק מהכפייתיות שהייתה לי באותה תקופה וכנראה נבעה מאמון לא מוחלט ברופאה) עלינו עד שהגענו ל225 מ"ג אנפרניל ו250 מ"ג לוסטרל. המצב אולי השתפר מעט אך ללא שינוי דרסטי. לאחר מכן הורדנו את הלוסטרל ל150 ואם אני לא טועה עלינו ל250 אנפרניל כאשר הכוונה לפי דעתי הייתה לעלות באנפרניל ולהוריד את הלוסטרל, שלדעתה הייתה הכדור נגד כפייתיות הכי טוב, אבל אחרי זה אמרה שאנפרניל היא הכי טובה לכפייתיות, קצת מבולבלת הרופאה הזאת... בכל מקרה באותה תקופה לא הייתי שמח ולא עצוב, כזה באמצע וזה עצבן אותי. ואז הפסיכולוג שלי אמר שזה כנראה מהתרופות "הזומביות" הזו. מאוד נבהלתי ולא רציתי להיות זומבי לכן במחשבה שזה מהכדורים הייתי מאוד לחוץ וביקשתי מהרופאה להוריד מיד את התרופות תוך חשיבה שרק עם הטיפול ההתנהגותי אצליח. ברוב טיפשותי הפסקתי עם התרופות, ואפילו בבת אחת בליד לרדת במינון.בזמן שהחלטתי להפסיק עם התרופות הocd ירד לרמה נמוכה(לא נעלם לגמרי)ץ בהתחלה הכל היה טוב והocd המשיל להיות ברמה נמוכה ועם עקרונות הטיפול ההתנהגותי(חשיפה ומניעת תגובה) נלחמתי בocd והוא נחלש מאוד. אך לאחר 3-4 חודשים לאחר ההפסקה התסמינים הכפייתים החלו לחזור, ניסיתי להפעיל את עקרונות הטיפול ההתנהגותי אך כשלתי וזה לא עזר לבדו. נכנסתי לייאוש. פניתי שוב לפסיכיאטרית והיא המליצה לחזור לתרופות(רצתה לרשום מרוניל, בגלל שלוסטרל עשה לי זקפה חלשה, עייפות ונדודי שינה ולא הייתי מרוצה איתו, לבסוף לאחר התעקשות קלה שלי רשמה סרוקסט, בשל העובדה שבעבר נטלתי אותו(התרופה הראשונה של,י השתמשתי בה עד 40 מ"ג, האלמנטים הדיכאונים חלפו אך לכפייתיות זה לא כל כך עזר אבל בהשך עם טיפול פסיכולךוגי פסיכודינמי ממושך הכפייתיות נחלשה בהדרגה והגיעה למצב טוב מאוד) והוא עזר לי עם הדיכאון שבא בעקבות הocd אשר אמרה יש לי הרבה מטופלים שכל כך השתפרו רק עם סרוקסט..." והסכימה. אז הocd חזר(מס' חודשים אחרי הפסקת אנפרניל ולוסטרל על דעת עצמי ולבסוף באישורה של הפסיכיאטרית ששוב נכנה לכפייתיות שלי...). נכנסתי לייאוש. הפסיכיאטרית הנוכחית(של מרפאת חרדה גהה) המשיכה עם הסרוקסט, עלינו אחרי שבועיים מ20 ל40 אחרי שבועיים נוספים עלינו ל60 אחרי חודש שלא הייתה הטבה ב60 עלינו ל80 מ"ג סרוקסט. בתקופה הזו הפסיכיאטרית אישרה לי להשתמש בקלונקס לפני השינה לפי הצורך, כי היה לי קשה להירדם. בכל מקרה נכנסתי לייאוש כפי שציינתי מקודם הייתי מיואש מאוד, זה התבטא בתחושה קשה ללא סיבה ישירה חוסר תקוה ופסימיות ומצב רוחי היה מדוכא מאוד כל זאת בלי סיבה ישירה, לא קשור לocd.(הocd נחלש שהדיכאון הופיע), הייתי מתקשה להירדם בלילות והייתי מתעורר מס' פעמים במהלך הלילה, הייתי אוכל גם הרבה מתוקים בתקווה שיעשה לי קצת טוב, היו לי מחשבות קשות על התאבדות ופחדתי שאעשה לעצמי משהו, לא רציתי למות אבל לא יכולתי לחיות בתחושה הקשה הזו בכל מקרה במהלך ההעלאה היו תקופות שהשתפר המצב רוח ואז הסימנים הכפייתים התגברו, ואז הייתי בדיכאון והסימנים התחזקו. בכל מקרה זה היה המצב: שיפור במצב רוח-התגברות כפייתיות-שקיעה בדיכאון-החלשות הכפייתיות-שיפור במצב הרוח וכך חוזר חלילה. בכל מקרה כעת אני מטופל במרפאת חרדה על ידי פסיכיאטרית טיפול שכולל מעקב תרופתי ע"י הפסיכיאטרית וטיפול התנהגותי שבועי ע"י הפסיכיאטרית(אותה אחת). אני לאחר 3 וחצי שבועות על 80 סרוקסט ומרגיש הרגשה כללית טובה יותר, הדיכאון חלף, הocd ככה ככה ונראה בהמשך, קשה לי לקבוע עכשיו אם הוא השתפר או לא. בכל מקרה תודה שאתה מאוד מסייע לי, ואשמח להיעזר בך גם בהמשך דרכי הטיפולית ו"נתיב ייסורי"... " בקשר לשאלותיך הקודמות: חוץ מלקחת כדורים אני גם לומד, בתיכון בכתה יב', תיכון במרכז הארץ שנחשב כתיכון ברמה גבוהה, במגמה הומאנית(שהיא הרבה מתחת לכישורי) אני נמצא בהידרדרות מתמדת וכנראה שאבקש לעבור למוסד של מחלקת יום לנוער של גהה ששם גם נותנים טיפול רפואי ונפיש וגם לומדים ועושים בגרויות כרגיל(קבוצה כזאת), אפילו יש חוגים, כמו של מוסיקה, ציור והתעסקות עם בעלי חיים. כעיקרון אין לי מה להפסיד, כי הבית ספר עקף אותי בחומר, אני לא בחומר הלימודי ואפשר לומר כרגע בר' גלי שפרשתי מהתיכון. היועצת ובעיקר המחנכת אולי עוד חושבות שזהו משבר זמני ומקוות לשיפור בין לילה, אך לא, אני לא כמו שאר התלמידים שמחייכים ונהנים וצוחקים זה בחברת זה. גם בכתה לא השתלבתי, ואין לי חברים בכתה, וקשר מינימלי עם בנות כיתתי, אלא רק יש לי את החברים הישנים מחטיבת הביניים שאחד מהם פרש מהלימודים השני נשאר שנה והשלישי לומד ומצטיין. בקשר לשאלתך השנייה לגבי הנושא המיני-אין לי חברה. אך הדבר מציק לי מעט בגלל הכפייתיות שבי. וגם הדבר קשור בעיקר לביטחון העצמי. כשאתה בן 17 וכל מעיינם של חבריך הוא בנות המין השני, ודיבורים על כך מבוקר עד ערב אתה מרגיש קצת שונה ו"פגום" כי הרי אתה לא יכול לעשות זאת....וגם לא תוכל בזמן הקרוב....יש לציין שעוד לא עשיתי זאת(משגל), ורוב חברי עשו זאת(אך עם זונה), ולאוו דווקא זה שהם עשו ואני לא זה מה שמטריד אותי, אלא פשוט הסיבה שפירטטי מקודם. אני לא יודע לכמה זמן אצטרך ליטול את הטיפול התרופתי מאחר והocd אצלי כרגע אינו קשה כל כך, ואני מקבל גם טיפולהתנהגותי(לא רק לימוד העקרונות, אלא משימות שבועויות ומדד התקדמותי תוך כדי סקאלת ייל בראון ושאלונים על ההפרעה-האם יש לך את החששהזה, הפחד הזה וכו' האם אתה נכנס לשירותים ציבוריים האם אתה הודק דברים וכו'). בכל זאת באם יוחלט שאצטרך טיפול תרופתי ממושך מאחר ופעמיים כבר חזר אצלי הocd אז מבחינה אחת-נפשית ארגיש מצויין, אך מבחינה שנייה- לא אוכל להכיר ולשכב עם בנות סליחה על הביטוי בשל הטיפול התרופתי. ועוד מעט אני נכנס לצבא ששם זה עולם הפיתויים וסדום ועמורה. מלבד כך אינני יכול לענג את עצמי דבר שגם חסר לי. אם כן צריך להתאים את התרופה שתביא לאפקט האנטי-כפייתי הגדול ביותר ומאידך תגרום מינימום תופעות לוואי בכלל ותופעות לוואי מיניות. אז אפשר לומר שבמבחינה אישית וסובייקטיבית וכנראה גם קלינית כל לכל התרופות ממשפחת הssri הייתה השפעה מטיבה עמי. אך עם כן יש צורך להתאים את התרופה שמבחינת האפקט הקליני-רפואי תיתן השפעה נוגדת כפייתית טובה ומצד שני תגרום לינימום תופעות לוואי כלליות וגם תופעות לוואי מיניות(ושלא יחגרמו להשמנה גם בשימוש ממושך אם הדבר אפשרי) אז כך: פקסט- בתחילה הייתה השפעה נוגדת כפייתיות שהעלימהגם את הדיכאון שנבע מהocd. אך עדיין המשכתי לסבול מכפייתיות לא קלה והלכתי לפסיכולוג(בזבוז זמן וכסף)רגיל, לא התנהגותי שכל הזמן כיבה את השריפות, שריפות הכפייתיות והרגיע עד לשריפה הבאה. לאט לאט השריפות(המחשבות הטורדניות)הלכו והתמעטו בעוצמתן ובעיקר בתדירותן. היה זה שיפור מאוד הדרגתי ואיטי. הגעתע למצב שהכפייתיות דעכה מאוד ולא הייתה קיימת כמעט. אפשר לומר שהכפייתיות כבר לא ענתה להגדרה של הפרעה כפייתית.לאחר מכן ירדנו במינונים והפסקנו וכל הסיפור הידוע. הכל מקרה תופעות לוואי כלליות כמעט שלא היו ומבחינה זו התרופה הייתה נוחה לשימוש, תופעות לוואי מיניות הופיעו בהתחלה אך אם אני לא טועה בהמשך ובהורדת המינונים והתמתנו ודעכו והיה אפשר להסתדר והכל בא על מקומו ושלום על ישראל (=. במהלך השימוש התיאבון לא גבר והיה תיאבון בריא ורגיל כיאה לילד בגיל 14 בגיל ההתבגרות. לא הייתה עליה במשקל(השימוש ארך כ10 חודשים) רסיטל-גרמה מעט תופעות לוואי כלליות כמו קיצור משך השינה, יקיצה מודקדמת וכו' תופעות קלות אשר חלפו לאחר שהגוף הסתגל אליהן. מבחינת ההשפעה על הכפייתיות הייתה השפעה די מטיבה למרות שבמצב נטילת הרסיטל המצב הכפייתי היה ממש קטסטרופלי-כולל Ocd מחשבתי של חחש מפגיעה מינת באחרים וטקסים פיזיים(שטיפות ידיים וכו') לאחר זמן מה היה תיאבון אדיר שאין אני יודע אם הוא קשור לתרופה(אולי זה היה בגלל החורף אולי זה היה בגלל רמות מתח עצמות אך למרות הכל זה היה רעב פיזי עמוק לא רעב נפיש שמעולם לא חוויתי לפני כן כמותו למרות שלפני מס' חודשים למרות שזה כמה שנים אחרי כן שזו הייתה תקופה מעט מתוחה כן היו לי התקפי רעב כאלה...). בכל מקרה לא נטלתי את התרופה למשך זמן ארוך כמוהסרוקסט למשל לכן אי אפשר להשוות בדיוקץ אבל נראה לי שאפקט השיפור הראשוני הנוגד כפייתיות היה טוב אך מראנ לי מעט פחות מאפקט האנטי כפייתי של הסרוקסט). היתרון הגדול הוא שעד 40 מ"ג ציפרמיל היו תתופעות לוואי מינימליות בלבד. אם בכלל. הטיפול בציפרמיל היה בשילו טיפול התנהכותי(עם הפסיכולוג הראשון והאפור) לוסטרל- כבר פירטטתי בעבר-עשו לי בעיות במימון קופת חולים ועד שכן אישרו עד שהרופאה העלתה לי את המינונים היא הוציאה לי את המיץ, אולי שבגלל שבלוסטרל אפשר לשלוט על המינוניםף כל מקרה בלחץ הכפייתיות שלי העלנו מ225 ל250 מ"ג. השיפור עם לוסטראל היה חלקי. הטיפול בלוסטראל היה גם משולב בטיפול התנהגותי הפעם עם הפסיכולוג השני שלא עובד עם תוכניות ושעיעורי בית אלא רק לוקח כסף ומסביר את עקרונות השיטה. הלוסטראל במינונים נמוכים ובינוניים לא גרמה לבעיות בפקוד המיני אך במינונים הגבוהים-250 גרמה לאימפוטנציה מוחלטת-זקפה חלשה ביותר. בכל מקרה גם אם התרופה עוזרת חלקית קשה להילחם בשאריות של הכפייתיות בטיפול ההתנהגותי ולעשות כל הזמן "דווקא" וההיפך, זה מתיש, ויש לזכור שהאובססיות עקשניות מאוד כך שזה קרה התשה שהאדם נלחם בעצם נגד....עצמו, אז איך יהיה לו כח להילחם ולהתמודד עם שאר העולם? אנפרניל-ניסיתי במינון עד 225 מ"ג אבל קשה לקבוע איך השפיעה, אם השפיעה ואילו תופעות לוואי גרמה מאחר והייתה משולבת בלוסטראל במינונין של 225 מ"ג ו20 מ"ג של לוסטראל. בכל מקרה ייתכן שאצטרך טיפול מניה אורך טווח גם אחרי שאחלים ומבחינה זו אנפרניל ממש גרוע כי הוא מעייף ומתיש ולא אוכל ללמוד ולתפקד איתו(הלא כן דור?). חו ץ מזה יש את האפשרות של הפרעה בקצב הלה הפרעה קטלנית ביותר שיכולה לגרום למוות, כם אם אז עשיתי וגם אם אעשה א.ק.ג. אתה לא יכול להבטיח לי שיום אחד לא אמצא עצמי שוכב בארון מתים. גם אם לא ואטרך ר טיפול קצר טווח באנפרניל לשם חיסול מהיר של האובססיות והמשך עם טיפול התנהגותי זו לא נראית לי האפשרות האידיאילית בגלל התופעות לוואי עצירות, יובש בפה, בחילות, הקאות, פרכוסים ועדיין התופעת לוואי קטלנית של הפרעות בקצב הלב, חוץ מזה זכור שלשם הפרעה כפייתית אנפרניל נוטלים במינון של 300 מ"ג ויש כאלה שחוצים רף זה, זהו מינון גבוה מאוד עם המון תופעות לוואי וסיכון מוגבר לפרכוסים והפרעות בקצב הלב. כך שנראה לי שנוותר הינתיים וכנראה גם לתמיד על אופציית האנפרניל/מרוניל. אז נשארנו עם פרוזק ופבוקסיל. נתחלי עם פרוזק. פרוזק- פרוזק ידוע יותר בפקט האנדטידיכאוני שלו אך כיום משתמשים בו גם להפרעה כפייתית, אך שים לב! אם לשם השפעה מטיבה כלשהי הצטרכתי להעלות את סרוקסט ל80 מ"ג את פרוזק אצטרך כנראה לעלות ל120 מ"ג ואולי אף יותר ה' ירחם. פרוזק פוגעת כמעט כמו הסרוקסט בתפקוד המני ולמעשה ב120 מ"ג תחסל לחלוטין את התפקוד המיני שלי ותעשה אותי עוד יותר אימפוטנט, מה גם שלא בטוח ישפיע עלי טוב כמו הסרוקסט. דבר נוסף וחשוב: אני בגיל ההתבגרות-פרוזק נוטה לדכא תיאבון, במינון של 120 מ"ג אני אאבד הרבה מהתיאבון והפגיעה שלי לגובה עלולה להיפגע(אני בן 17 וחצי ועדיין צומח וגובהה בלי עין הרע) עלולה להיפגע, אולי זה פעם ראשונה שאתה שומע על כך אך תיאורטית יש בכך היגיון רב, במיוחד במינון לא מקובל של 120 מ"ג. פבוקסיל-התרופה לא נמצאת בשימוש נפוץ ולפי דבריך יש לה הרבה תופעות לוואי בדומה לאנפרניל(טוב נו, אולי הגזמתי, פחות מאנפרניל אבל עדיין יותר מssri אחרים) השפעתה על התפקוד המיני לידיעתי לא פחותה מסרוקסט, אפקסט האנטי כפייתיות שלה לא גדול מסרוקסט, ויתכן שעבורי היא לא תתאים מבחינה אישית. כמו כן יש לה אינטראקציות רבות עם תרופות אחרות ומאחר ואינה בשימוש נפוץ ואין לה תחלים המחיר גם יקר ולחלוטין ללא צדק. אז מראש אני פוסל אותה. כך שנראה לי שסרוקסט היא תרופת הבחירה כרגע לפחות בעבורי, ואלי גם בהמשך אוסיף רבע כדור בונרין להרשה האישית הטובה יותר(= עד כאן הייתה ההסטוריה הרפואית שלי כדי שתוכל קצת יותר לעזור לי וגם סתם להתפרק אתה יודע....בתור אחד שרק בגיל 18 יש לי כבר ניסיון חיים עשיר ולאוו דווקא לטובה.... בכל מקרה סוגיה ספציפית ומאוד חשובה שרציתי לדון איתך בה היא כפייתויות וssri's. האפקט הקליני רפואי הראשוני, ואני נוטה להדגיש הראשוני הקליני הרפואי המתבטא אצל סובלי הפרעות כפיייתיות הנוטלים תרופות אנטי כפייתיות במינון גבוה הוא כ30 אחוז. ההשפעה בהדרגה מתחזקת ומתעצמת ומגיעה לשיא לאחר חצי שנה של אפקט השיפור הראשוני. קודם כל שיפור של 30 אחוז הוא למעשה שיפור עצום אצלי זה הצליח להוציא אותי מדיכאון-MODERATE DEPRESSIVE EPISODE וזאת כפי שאבחנה הפסיכיאטרית בנסוסף לocd. אך אם כן נשארים ה70 אחוז הנוספים, ולא תמיד יש את הסבלנות(ולפי דעתי גם לא צריכה להיות) של לחכות חצי שנה במינון הגבוה עד להיעלמות מוחלטת של התסמינים. לכן מה עושים עד שהssri יסיים את פעולתו האנטי-כפייתית שקורית לאחר חצי שנה.? מוסיפים מתגבר שמקל באופן זמיני עד שהssriישלים פעולתו האנטי כפייתית שמסתיימת רק לאחר חצי שנה. המתגבר הנפוץ ביותר הוא ריספרדל במינון נמוך. אך אני יוצא חוץץ כנגד גישה זו. ריספרדל וגם במינון נמוך גורם עלייה במשקל, וזאת בנוסף לעליה בפרוךקטין שיכולה לגרום להתפתחות שדיים מוקדמת אצל ילדות קטנות ועליה ברמות הפרולקטין שגרומת להפרשת חלב מן הפטמות, ועתים אף מעלה את הסיכון לטרדיב דיסקנזיה ועוד משהו שאמרת ושכחתי כבר. שלא לדבר על כך שריספרדל אינו נמצא בסל הבריאות וגם במינון נמוך עלותו נמצאת יקה. לכן, הפיתרון האידיאלי הוא הקלונקס. זהו כדור מצויין אשר משמש בפסיכיאטריה למגוון מצבים:ייצוב מצב רוח אל דו קוטבים, אפילפסיהף הרגעה ועוד. סבילות לתופעת הלוואי של העייפות מתפתח שזה דבר מצויין אבל סבילות לאפקט האנטי החרדתי לא מתפתח(אלא אם כן לאחר מס' חודשים ואז כבר בssri ישפיעו יותר טוב על הכפייתיות). המתנגדים לשיטה זו טוןענים שקלונקס ממכר מבחינה פיזיולוגית(סבילות לא מתפחת לאפקט האנטי חרדתי לכן אל דאגה). אבל----סרוקסט לא ממכר פיזיולוגית??? קח בן אדם שנוטל באופן קבוע סרוקסט(במיוחד סרוקסט) או כל ssri אחר(מלבד פרוזזק) ותמנע ממנו ליום יומיים את המנה היומית שלו ותראה איזה תגובות תקבל: עצבנות, אגרסיה, אלימות וכ'ו, אני חוויתי זאת על בשרי כאשר בעבר כשנטלתי סרוקסט ונגמר לי המינון הגבתי בצורה זו. אם לזה אתה לא קורא התמכרות אז למה אתה כן קורא? זה בדיוק כמו מכור לסיגריות.... הרופאים כמובן יגידו שסרוקסט ושות' לא ממכרים אך יש להפסיק בהדרגה כדי למנוע סימני גמילה.... אם אני אפסיק קלונקס בהדרגה אני גם לא אחווה תסמיני גמילה.....כמו גם סיגריות.... וכאן תגיד שבבנזו יש צורך להגדיל את המינון אבל בקלונקס זה לא נכון אם המדבור על השפעה אנטי חרדתית. דבר נוסף אפשרי הוא במקום קלונקס להוסיף קסנקס xr שלו יש גם מרכיב אנטידיכאוני אבל הוא ממכר חזק יותר ומתפתחת אצלו סבילות בכל הקשור להשפעה אנטיחרדתית הלא כן? אם כן אז מה אתה מציע? להישאר עם הסרוקסט? להוסיף רסיפרדל/קסנקס xr או קלונקס כמו שחשבתי? הפגישה עם הפסיכאטרית מחר ואפרוש בפניה את הצעותיך חבר. בינתיים ביי לך ידיד יקר(אני כבר תחת 2 מ"ג קלונקס אז הגיע הזמן לישון) שמור על קשר...

היו לו כמה מפרצות ראש, הוא תוקפן ומתקיף, משליט טרור בבית, מתעלל באשתו בילדיו בנכדיו, חברים ניסו לפנות לפסיכיאטר המחוזי שרצה שאשתו תפנה, אשתו מפחדת שהוא יהרוג אותה, היא לא פונה, יש לו אקדח ורשיון מהיגה ויש לו חור בראש באמת, ממלחמה אחת, וגכם היו לו שבצים במוח, מה עושים מי יכול לעזור, שלא תגידו שלא בקשו ואתם לא עשיתם כלום, פנו למשרד הבטחון והוא התנער, פנו בעילום של למשטרה הם רוצים ושם אף אחד לא יתן

"שלא תגידו שאתם לא עשיתם כלום" גיורא ועמית בבקשה לשתף פעולה עם היחידה לעברות מחשב בנושא זה

שלום, נראה שמכתב זה הוא המשך למכתב קודם שאני לא מוצא אותו? בכל אופן כדי למנוע אסון הכתובת האחת והיחידה והמיידית היא המשטרה. יש לפנות בדחיפות למשטרה כדי להגיש תלונה ולעצור את האדם המסוכן. אם הבנתי טוב את השאלה, לא ניתן לעשות דבר כאשר אדם אחד מדווח על משהו אחר (עלולים להיות למדווח אינטרסים שונים שאננו יודעים עליהם, או שמדובר בתלונת שווא, או שהדבר אמיתי ואין שום אפשרות לדעת איזו אפשרות נכונה). לכן אם המדווח כל כך מודאג הוא חייב להתלונן במשטרה על מנת להציל את האדם המסוכן ואת האחרים. דר' גיורא הידש

האם שימוש בתרופות נוגדות חרדה (בנזו) עשוי לפתור הפרעה בזיקפה שנובעת ממקור חרדתי?- (אין לי עניין להשתמש בויאגרה ודומיו) תודה רבה

התשובה לכל השאלות היא כן כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, אני בת 30+, נשואה ובהריון בחודש שביעי. במשך שנתיים לקחתי ציפראמיל, אך לאחרונה - החלטתי, בעצה אחת עם גורמים מקצועיים, להפסיק את הטיפול עקב שיפור ניכר במצב והרצון ללדת ללא השפעה תרופתית כלשהי. הפסקתי באופן הדרגתי, ומזה 5 ימים שאינני לוקחת כדורים כלל. אני מרגישה טוב, חוץ ממעין סחרחורות קלות או - זרמים חשמליים קצרים שצצים מידי פעם. האם ייתכן שאחרי 5 ימים עדיין מדובר בתופעת גמילה מהכדורים ? האם ייתכן שזה קשור להריון בדרך כלשהי ( אציין שבחודשים האחרונים נמצאה אצלי אנמיה, ומאז אני לוקחת ברזל) ? האם עליי לעשות משהו בנדון או להמתין שיעבור ? בתודה מראש !

לאחת יתכן מאוד שאלו סמנים בחוסר סרוטונין, הפתרון והשתובה די פשוטים, ליטול קמצוץ של רציפרמיל ולהרגיש טוב יותר. כל טוב דר' גיורא הידש

האם הדפלפט משמין וגורם לתיאבון מוגבר?עד היום כל הכדורים שניסיתי גרמו לי לאכילה מרובה חוץ מהציפרלקס.הרופא שלךי טועם שהדפלפט גורם להשמנה. האם רא הציפרלקס לא משמין???

ללינור הציפרלקס עלול לגרום לעליה במשקל למרות שהוא עושה זאת בשכיחות נמוכה, הדפלפט אינו גורם לעליה במשקל. כל טוב דר' גיורא הידש

אני אכלנית כפייתית. התחתלתי לפני 4 ימים טיפול בטופמקס. 50 מ"ג ביום ו50 מ"ג בערב. אינני מרגישה כלום. תוך כמה זמן אני אמורה להתחיל להרגיש בתוצאות התרופתיות? האם לדעתך המינון טוב ומספיק? ומתי ואם בכלל עלי להעלותו? אני לא סובלת מתופעות לוואי. אאני מטופלת גם בסרוקסט שגרם להשמנה . אני נוטלת 80מ"ג ביום.

לימית תחכי עוד שבועיים שלושה ואחר כך אפשר לחשוב על עליה במינון יחד עם הרופא המכיר אותך. את רק בהתחלת הדרך של הטיפול. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום! בהמשך לשאלתי בנוגע לטגרטול CR האם המינון 400 מ"ל להתחלת טיפול זה נורמלי? תשובתך לא מספקת אותי ניכנסתי לאן שהופנתי ולא מצאתי שום דבר העונה על שאלתי אודה לך אם תענה לי בקצרה תודה.

שלום לך נסה ללמוד על התרופה טגרטול מן הקישור הבא: http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=253 אם ישנה עוד שאלה ספציפית אתה מוזמן לשאול רק טוב מיכל

לג'ולי כעת גם אני עניתי לך, בכל אופן מקובל להתחיל במינון של 400 מג' והמינון הטיפולי הוא 800-1200 מג' ביום. אם יהיו שאלות נוספות אשמח לענות. דר' גיורא הידש מנהל הפורום

והנה אני כבר ארבעה חודשים אחרי שסיימתי את הטיפול שלי, עם הפסיכולוגית שכל כך אהבתי. סיימתי כי הרגשתי שדי, זה אינטנסיבי מדי, אני אוהבת אותה מדי, תלויה מדי, אסירת תודה מדי. זה מחליש אותי, אני עסוקה בקשר שלנו יותר מבחיים עצמם. אחרי תקופה של כארבעה חודשים בה מאד התלבטתי- כן לא קונפליקט אינסופי- החלטתי שאני עוזבת, ועזבתי. מאז קורים לי דברים רבים וטובים בחיי. גדלה לומדת ומתפתחת. ועם זאת, לפעמים אני כל כך מתגעגעת, שממש כואב לי הלב. כל כך אני רוצה ברגעים האלה לחזור, להתקשר, לשמוע את קולה, לראות אותה. כל כך מתגעגעת לנוכחות האוהבת שלה. לתחושה שהיא מכירה אותי כל כך טוב. שהיא מרגישה אותי. שהיא שלי, בכל כך הרבה מובנים ודרכים, קרובה אלי כמו שאף אחד לא היה. היא הגיעה אלי או אני אליה באחת התקופות הקשות של חיי. כשהייתי אחרי לידה. כשהייתי בדיכאון עם עליות מהירות להיפומניות. כשהתלבטתי אם אני בכלל נמצאת במקצוע הנכון. כשהכל היה כל כך קשה ומאיים. כל העולם היה מפחיד ואני הייתי כל כך קטנה. והיא היתה שם איתי. ואני כל כך מתגעגעת. כזה רעב היא עוררה בי. האם הרעב הזה אומר שהטיפול לא הסתיים? שלא נסגרו בינינו דברים כמו שצריך? למה כל כך כואב לי כשאני חושבת עליה? ולמה אני עסוקה בזה כל כך עכשיו? האם גם לכם, חברי בוגרי הטיפול השונים- יש רגעים כאלה של געגועים למטפל? ומה אתם עושים עם זה??? יעזרו לי תשובותיכם. תודה. תמי.

תמי יקרה לא יודעת למה, אבל כל פעם כשאני קוראת את הדברים שלך פשוט בא לי לחבק אותך :-) כן, אני מזדהה לגמרי עם התחושות שאת מתארת. עברו כבר מספר חודשים מאז ה"גמילה" שלי... במהלך החודשים האלה קרו מספר דברים טובים בחיי, ובכל פעם שכזו הרגשתי צורך בוער של ממש להרים טלפון, לשלוח אימייל, לשתף... קרו גם דברים רעים לצערי, והצורך לשתף עלה חזק שבעתיים במקרים אלו. התחושה שאיש לא יבין אותי טוב יותר ממנו, כי מי חוץ ממנו מכיר את הקרביים הנפשיים שלי באותו האופן...? לרוב הצלחתי להתאפק, מדי פעם "חטאתי" ויצרתי קשר. הקלה עלי העובדה שהוא טרח לציין שאני תמיד מוזמנת להתקשר ולעדכן, ושהוא ישמח לשמוע מה עובר עלי. אני משערת שזה משפטי סיום טיפול שנאמרים לכל מטופל אבל הצד הילדותי שלי רוצה להאמין שלא כך הוא, ושאני יחידה ומיוחדת ולא לכולם הוא אמר את זה... :-) השארנו את הדלת פתוחה עבורי, אמרנו שבכל זמן שארצה - אוכל תמיד לחזור ולהמשיך את הקשר הטיפולי, ואני משאירה לי את האופציה הזו בצד, מעין תעודת ביטוח נעימה כזו, רשת ביטחון שתתפוס אותי אם ארגיש שאני עומדת למעוד. לאחרונה הרהרתי האם לפתוח את הדלת הזו ולהיכנס דרכה שוב, אבל בינתיים אני עוד מתלבטת. לא רק מהסיבות הכלכליות (הכאובות) אלא בעיקר כי אני חוששת מאוד מהתלות הזאת. מרגישה שעזבתי בזמן, לפני שנהייתי תלותית מדי, ויתכן שאם הייתי נשארת עוד קצת - - - תהליך הגמילה היה כואב וקשה פי כמה. תודה ששיתפת, נחמד לדעת שאני לא לבד עם הגעגוע... אבישג

אבישג יקרה האמת היא שראיתי שענית למיכאל וחשבתי עליך כשכתבתי את ההודעה. כי זכרתי שנפרדנו מהמטפלים שלנו בערך באותו זמן, וחשבתי לעצמי מעניין איך את מרגישה. איזה כיף שאת כל כך זמינה ועונה מהר, והמילים המחבקות שלך מנחמות קצת את הגעגוע הזה. למה אנחנו מתגעגעים? למה אני מתגעגעת? הרי כשמסתכלים אחורה יש גם המון כאב בקשר הזה שהיה לי. הרי הייתי שם ממש במשבר. לתקופה ההיא אני לא מתגעגעת. היא היתה נחוצה לי, למי שאני היום, אבל אני שמחה שהיא עברה. כי גדלתי מאז, גדלתי הרבה, ואני באמת שלמה וחזקה ועשירה כל כך הרבה יותר מאז. ואת הרעב הזה שמתעורר בי לפעמים לאמא כזאת מחבקת, אני משביעה די בקלות בקשרים שיש לי עם אנשים בסביבתי הקרובה וגם כאן בפורום. בתוך המחשב שלי יש אנשים. אנשים נהדרים. כמו מעגל של אנשים נפלאים, שנותנים אחד לשני יד כשלאחד כואב או קשה. וזו קבוצת תמיכה נהדרת, נכון, אבישג? תודה לכולנו שאנחנו כאן, אחד בשביל השני. כשנותנים ידיים במעגל תמיכה, הגעגוע נעלם. אני מכניסה את הפסיכולוגית שלי הפנימית לתוך המעגל, ושוב אני לא לבד... רק טוב לכולנו, תמי שפחות מתגעגעת...

רציתי לומר ל שמצבי בדיוק כמו שלך,אני כבר כשנתיים מטופלת ואינני מבחינה האם אני תלויה בפסיכולוגית שלי או שאני אכן כל כך זקוקה לטיפול. לאחרונה אני לא מגיעה אליה הרבה כי רין לי כסף,אני סטודנטית...ואינני יודעת מה לעשות! אך כשאני מגיעה אליה אניחשה כל כך תלותית ומפרגנת לה יותר מידי.. ונראה לי שאין דבר כזה סוף טיפול בכלל... חשבתי שרק אני חשה ככה... אני נמצאת במייל [email protected] אשמח אם תתכתבי איתי שם ותציעי לי פיתרון כי גם אני ככה תלותית בטירוףףףף

תמי יקרה, בדרך כלל זו את שמנחמת ותומכת ומאירה באור חיובי את התמונה, משדרת שאפשר להתגבר ואפשר לצמוח מן המשברים והקשיים. אז הפעם מגיע לך חיבוק וחיזוק מכולנו, ואני רוצה באמת לחזק אותך ולומר שנראה לי מאד טבעי להתגעגע למטפלת שכל כך אהבת. ובכל זאת - תראי כמה הרבה הישגת ולאן הגעת. תמשיכי להאמין בעצמך ובכוחותיך, ואנחנו פה לעזרתך, כפי שאת עצמך תמיד כותבת. חיבוק מכל הלב, מיכלי

תודה רבה על החיבוק והמילים הטובות. זה באמת עוזר. ושיהיה לכולנו רק טוב. תמי.

כמה תחושות ורבדי-רבדים של רגשות טמונים בשתי המילים האלה. הגעגועים לטיפול ולמטפלת, שקשה לדעת למה יותר מתגעגעים, לחוויה שיש בטיפול או למטפלת הזו, הספציפית, שכל כך היתה שם והטיבה, ואהבה והבינה. אני חושבת שכולנו, כל מי שהיה בטיפול וחווה אותו כחוויה טובה ומטיבה, יכול להבין ולהזדהות עד מאד. אני יודעת שאני מבינה אותך בדרכי, מרגישה שוב את הגעגועים איתי. סימתי טיפול לפני כמה שנים ומאז התחלתי שוב אחד ועדיין, הגעגועים למטפלת ההיא, הראשונה, קיימים. לפעמים יותר, לפעמים פחות. געגועים לחיוך, להומור, לחוויות הטובות שעברתי איתה ולתמיכה שלה ברגעים הקשים. בלתי נמנע מלהשוות בין מטפלים שונים, ואני עושה את זה ומתגעגעת להיא, הראשונה, למרות שגם היום הטיפול טוב ומכיל, אבל אחרת. בראיה אובייקטיבית אני יכולה לומר אפילו שהטיפול היום טוב יותר, עמוק יותר, נוגע ביותר דברים, אבל קל יותר כנראה להתגעגע לחוויות רחוקות. ובעבר, כשהרגיש לי שהגעגועים רבים מדי, או ברגעי משבר גדולים, התקשרתי - פעם רק לשמוע את ההודעה בקליניקה שלה, בשעה שידעתי שהיא לא תהיה שם. לשמוע ולהרגע. ופעם גם דיברנו, והתייעצתי, ועצם הידיעה שהיא שם בשבילי למרות הזמן שחלף, למרות הטיפול שנגמר, נתנה לי המון רוגע ובטחון ותחושה שאם רק ארצה, היא תשמח לראות אותי שוב. וזה הספיק להרבה מאד זמן. מאחלת לך פגישה משביעה, מרווה וכילה ואוהבת ביום ראשון.

רציתי לדעת מה פירוש המילה קומורבידית והאם יש משמעות לכך שההפרעה היא כזו (מדובר על הפרעת OCD שחשודה כקומורבידית מ-ADHD).

לאבי שתי הפרעות שונות מהמופיעות ביחד. כך למשל אדם יכול לעבור התקף לב ואז לסבול מחרדות כלומר ישנה קומורבידיות בין גוף ונפש בדוגמא שנתתי. כל טוב דר' גיורא הידש

אני במינון150 מ"ג ביום{מחולק לפעמיים },כבר 3 שבועות,האם זה טבעי שיש לי עדיין לחצים בראש ובעניים,ישנוניות,חרדה {מתח,עצבנות,אישקט}דכדוך קל במשך היום,מתי אני אמור להרגיש הקלה משמעותית? לפי הבנתי מתשובתכם בעבר אתם ממליצים להיות במינון של 150 מ"ג חודשיים לפני שמחליטים להעלות מינון. אשמח לקבל תשובות

אפשר לעלות במינון כבר עכשיו ולראות איך אתה מרגיש עם 225 מ"ג ליום. אם יהיו בעיות תמיד תוכל לרדת במינון בחזרה. השאלה מה מידת הסבל והסובלנות שלך לחכות שיגיע שיפור גם במינון הנוכחי. כתבנו לך שרצוי לחכות, אבל זה לא חובה, אפשר לעלות במינון כבר עכשיו. מה הרופא שלך חושב בעניין? כדאי ללכת עפ"י המלצתו.

התופעות לוואי שציינתי {לחצים בראש ,ישנוניות,סחרחורות קלות,עלייה בחרדה}עדיין קיימים ,האם לפי דעתך עדיף לחכות שהם יפחתו ואז להעלות במינון? כי אם עליית המינון כנראה התופעות לוואי יחריפו ואז התפקוד שוב יהיה יותר קשה. אם אני נוטל 3 שבועות וונלה במינון של 150 מ"ג ,מתי אמורה להיות הקלה משמעותית או העלמות התופעות לוואי שמפריעות בשגרת החיים? אודה לך אם תענה לי.

שלום ד"ר הידש בתי בת 23 חוות לראשונה דיכאון. אנחנו כהורים אף פעם לא היינו קורבים לאדם עם דיכאון וזה נראה לנו כרגע כסוף העולם. אין לנו מושג למי לפנות, איך להתחיל לטפל, רופא המשפחה אמר שיש לה דיכאון מז'ורי והפנה לפסיכיאטר, אנחנו מלאי פחדים, צר לי להודות שאכן מדובר על פחד עם בורות ודעות קדומות, והלוואי וניתן היה לפתור את המחלה באהבה ובתמיכה שלנו. איך מתחילים? מה עושים? למי הולכים? מה זה בדיוק דיכאון מז'ורי? למה זה קרה לה פתאום? זה באשמתנו? תודה רבה לך, הורים מודאגים.

מירה היקרה דיכאון זו מחלה ככל המחלות במובן שהיא ביולוגית, יש כאן הפרעה ביוכימית במוח שגורמת לתופעות שאתם רואים אצל הבת- חוסר אנרגיה, מחשבות שליליות, חוסר תקווה, מחשבות על מוות, לפעמים בעיות בשינה ובתיאבון, הסתגרות חברתית, וכו'. אתם לא אשמים במחלה. כפי שלא הייתם מאשימים את עצמיכם אם היה לה אולקוס או מחלת לב. מתחילים מללכת לפסיכיאטר, ואפשר גם לפסיכולוג, אם היא רוצה ומוכנה. אפשר וכדאי לקרוא ספרים או לשאול שאלות שמציקות לכם, כדי להקטין את הבורות והפחד והסטיגמות. זו מחלה שחולפת עם טיפול תרופתי והיא תחזור להיות כשהיתה. אהבה ותמיכה בהחלט עוזרים לצד הטיפול המקצועי. תשאלו את הפסיכיאטר שתראו את כל השאלות שלכם, וחוץ מזה- גם אנחנו פה. יוצאים מזה. תמי.

למירה, הנה קישור שיכול לפזר קצת את הערפל. ולא, אתם לא אשמים, בוודאי שלא :-) http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3166113,00.html

שלום לכולם! ברצוני לעניין אתכם בעבודה ייחודית ומהנה- פרוייקט "תעסוקה בתנועה" עבודה נורמטיבית, מאתגרת, עם אפשרות לקידום ושכר נאות כל המעוניין לשמוע פרטים נוספים מוזמן לשלוח הודעה לכתובת המצורפת. מומלץ לנסות...

אשמח לשמוע יותר פרטים המייל שלי rami99990walla.com

שלום לדר' הידש ולכל מי שיכול לעזור, אני בת 58 אחרי תקופה של חרדה המלווה בדיכאון קל. במשך שנה וחצי נטלתי סרוקסט 20 מג'. לאחרונה לפי דעת הרופאה הפסיכיאטרית שמטפלת בי ולדעת הפסיכולוגית שלי ,הגעתי למצב טוב ויציב (כפי שהייתי לפני כן), שמאפשר להפסיק את הכדור. בתחילה ירדתי ל-10 מג' ליום, והרגשתי מצוין. ברגע שירדתי לרבע כדור ליום, התחלתי להרגיש תופעות של חרדה בצורה מינורית מאד אבל לא סימפטית במיוחד, מה שנותן הרגשת "דז'וו" לא נעימה. מה ניתן לעשות כדי למזער את התופעה? תודה מראש על העזרה רחלי.

לרחלי חשוב לזכור שאין מדובר בחרדות ובחזרה של החרדות אלא בתופעות של ירידה בסרוטונין במוח עקב הפסקת הסרוקסט ועד שהגוף מסתגל לירידה בסרוטונין, לכן חשוב לעשות את ההפחתה לאט כפי שמתאים לך, אם ישנן חרדות תמיד אפשר להוסיף רבע כדור והן יעלמו תוך זמן קצר. אפשר גם ליטול תרופת הרגעה כמו וואבן או לוריוון עד שהתופעות הגופניות הללו יחלפו. אין מדובר בחזרה של החרדות כל טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר. אני בת 27. לאחרונה אני מאוד לחוצה מהתופעות שהתחילו אצלי וממש מפוחדת, אני מאוד מבקשת שתיתן לי תשובה מפורטת ומוסברת היטב כי אני ממש במצב לחוץ. אז ככה, התחתנתי לפני 4 חודשים, יש לי בעיות במציאת עבודה ומציאת תחום עבודה ואני לא עובדת כבר כמה שנים. ובמקביל סובלת מעט מחרדה חברתית וביישנות ודיבור לפני קהל ברמה מעטה, בגלל הבעיה של החרדה חברתית ודיכאון שהיה לי פניתי לטיפול פסיכיאטרי - הרופא רשם לי כדורי "ציפרלקס", נטלתי אותם במשך כחודשיים, חצי כדור ליום, במקביל גם התחתנתי, והכדורים עזרו לי מעט להתמודד עם החתונה. כשבועיים אחרי החתונה הפסקתי עם הכדורים. בעלי מתנגד להם וגם אני. מאז שהפסקתי עם הכדורים הכל די בסדר אצלי ואני לא מרגישה צורך בכדורים בכלל. חוץ מדבר אחד: פתאום בזמן האחרון, לפני 3 שבועות בערך התחילו אצלי מחשבות שחוזרות על עצמם על אלימות ופגיעה בי ובעיקר באחרים, רק באנשים שאני אוהבת. מחשבות שחוזרות על עצמן כל היום. ואני ממש מתוסכלת מהם. בעיקר בגלל שאף פעם לא היו לי מחשבות כאלה ואני חוששת שזה קרה בגלל הכדורים. התחלתי לאחרונה טיפול פסיכולוגי ואני ממש מפוחדת שמא המחשבות האלו יישארו איתי כל הזמן, אני גם לא מבינה למה זה קורה לי. מחשבות ללא סיבה הגיונית וללא מניע. בבקשה תענה לי. למה זה קורה? האם יש קשר לכדורים שלקחתי? האם זה יפסיק? ומה משמעות המחשבות? בבקשה תענה לי בהקדם.. תודה לך

לבסמת אין קשר בין התרופה ובין המחשבות שאת מתארת. המחשבות שאת מתארת יכולות להיות לפי התיאור מחשבות טורדניות שהן למעשה ביטוי של חרדה, כלומר חרדות עלולות להופיע בצורות רבות ואחת מהן היא מחשבות טורדניות וחודרניות. אני מקווה שהפסיכולוגית מאבחנת את מצבך ויכולה להסביר לך יותר מדוע דווקא את סובלת מחרדות ומדוע החרדות מתבטאותת אצלך באופן הזה. בכל אופן מדובר בביטוי של חרדה, ולכן אפשר לטםפל גם בשיחות וגם בתרופות. כל טוב דר' גיורא ההידש

שלום דור, אני שוב מודה לך מאוד על תשובתך, ואיני יודע איך להודות לך... אז כן, המצב די מסובך. בעבר נטלתי לוסטרל עד מינון 250 מ"ג שעזר חלקית לocd, הוא הפחית במידה מסויימת את הסימפטומים, וכח ההתנגדות לטקסים עלה (בנוסף הייתי בטיפול התנהגותי, למען האמת איני יודע אם זה התנהגותי פרופר, מאחר שכל הזמן הפסיכולוג הסביר לי על עקרונות השיטה "חשיפה ומניעת תגובה" חזר והסביר מידי פגישה ולא נתן לי שיעורי בית, פשוט אני הייתי אומר לו על הסימפטומים והוא היה אומר תעשה ההיפך{כלומר תתנגד ואל תבצע את הטקס המרגיע} וכו'.... בלי שום הדרגתיות או תכנית). בהמשך ניסינו להוסיף ריספרדל במינון נמוך 0.5 מ"ג לפני השינה, כאשר אני מידי פעם התקשרתי לרופאה ולחצתי קצת לעלות במינון(חלק מהכפייתיות, רציתי עוד ועוד כדורים העיקר שמשהו כבר יעזור) וכל פעם היא "נכנעה" ואישרה הצעתי עד שהגענו למינון של 3 מ"ג לפני השינה. לאורך כל הטיפול היא לא בדקה התקדמות על ידי גורם אובייקטיבי כמו סקאלת ייל בראון או שאלונים של התנהגויות כפייתיות, אלא בדיקתה הייתה רק לפי התחושה הסובייקטיבית אישית שלי, ורמה תפקודית לימודית וחברתית שלי וזו הייתה טעות לדעתי. בכל מקרה לפי תחושתי הסובייקטיבית היה קשה לקבוע אם יש שיפור או לא לכן החליטה על הורדת הריספרדל והחלה לשלב את הלובטראל עם אנפרניל,. עלינו במינון האנפרניל, ובלחץ שלי{חלק מהכפייתיות שהייתה לי באותה תקופה וכנראה נבעה מאמון לא מוחלט ברופאה) עלינו עד שהגענו ל225 מ"ג אנפרניל ו250 מ"ג לוסטרל. המצב אולי השתפר מעט אך ללא שינוי דרסטי. לאחר מכן הורדנו את הלוסטרל ל150 ואם אני לא טועה עלינו ל250 אנפרניל כאשר הכוונה לפי דעתי הייתה לעלות באנפרניל ולהוריד את הלוסטרל, שלדעתה הייתה הכדור נגד כפייתיות הכי טוב, אבל אחרי זה אמרה שאנפרניל היא הכי טובה לכפייתיות, קצת מבולבלת הרופאה הזאת... בכל מקרה באותה תקופה לא הייתי שמח ולא עצוב, כזה באמצע וזה עצבן אותי. ואז הפסיכולוג שלי אמר שזה כנראה מהתרופות "הזומביות" הזו. מאוד נבהלתי ולא רציתי להיות זומבי לכן במחשבה שזה מהכדורים הייתי מאוד לחוץ וביקשתי מהרופאה להוריד מיד את התרופות תוך חשיבה שרק עם הטיפול ההתנהגותי אצליח. ברוב טיפשותי הפסקתי עם התרופות, ואפילו בבת אחת בליד לרדת במינון.בזמן שהחלטתי להפסיק עם התרופות הocd ירד לרמה נמוכה(לא נעלם לגמרי)ץ בהתחלה הכל היה טוב והocd המשיל להיות ברמה נמוכה ועם עקרונות הטיפול ההתנהגותי(חשיפה ומניעת תגובה) נלחמתי בocd והוא נחלש מאוד. אך לאחר 3-4 חודשים לאחר ההפסקה התסמינים הכפייתים החלו לחזור, ניסיתי להפעיל את עקרונות הטיפול ההתנהגותי אך כשלתי וזה לא עזר לבדו. נכנסתי לייאוש. פניתי שוב לפסיכיאטרית והיא המליצה לחזור לתרופות(רצתה לרשום מרוניל, בגלל שלוסטרל עשה לי זקפה חלשה, עייפות ונדודי שינה ולא הייתי מרוצה איתו, לבסוף לאחר התעקשות קלה שלי רשמה סרוקסט, בשל העובדה שבעבר נטלתי אותו(התרופה הראשונה של,י השתמשתי בה עד 40 מ"ג, האלמנטים הדיכאונים חלפו אך לכפייתיות זה לא כל כך עזר אבל בהשך עם טיפול פסיכולךוגי פסיכודינמי ממושך הכפייתיות נחלשה בהדרגה והגיעה למצב טוב מאוד) והוא עזר לי עם הדיכאון שבא בעקבות הocd אשר אמרה יש לי הרבה מטופלים שכל כך השתפרו רק עם סרוקסט..." והסכימה. אז הocd חזר(מס' חודשים אחרי הפסקת אנפרניל ולוסטרל על דעת עצמי ולבסוף באישורה של הפסיכיאטרית ששוב נכנה לכפייתיות שלי...). נכנסתי לייאוש. הפסיכיאטרית הנוכחית(של מרפאת חרדה גהה) המשיכה עם הסרוקסט, עלינו אחרי שבועיים מ20 ל40 אחרי שבועיים נוספים עלינו ל60 אחרי חודש שלא הייתה הטבה ב60 עלינו ל80 מ"ג סרוקסט. בתקופה הזו הפסיכיאטרית אישרה לי להשתמש בקלונקס לפני השינה לפי הצורך, כי היה לי קשה להירדם. בכל מקרה נכנסתי לייאוש כפי שציינתי מקודם הייתי מיואש מאוד, זה התבטא בתחושה קשה ללא סיבה ישירה חוסר תקוה ופסימיות ומצב רוחי היה מדוכא מאוד כל זאת בלי סיבה ישירה, לא קשור לocd.(הocd נחלש שהדיכאון הופיע), הייתי מתקשה להירדם בלילות והייתי מתעורר מס' פעמים במהלך הלילה, הייתי אוכל גם הרבה מתוקים בתקווה שיעשה לי קצת טוב, היו לי מחשבות קשות על התאבדות ופחדתי שאעשה לעצמי משהו, לא רציתי למות אבל לא יכולתי לחיות בתחושה הקשה הזו בכל מקרה במהלך ההעלאה היו תקופות שהשתפר המצב רוח ואז הסימנים הכפייתים התגברו, ואז הייתי בדיכאון והסימנים התחזקו. בכל מקרה זה היה המצב: שיפור במצב רוח-התגברות כפייתיות-שקיעה בדיכאון-החלשות הכפייתיות-שיפור במצב הרוח וכך חוזר חלילה. בכל מקרה כעת אני מטופל במרפאת חרדה על ידי פסיכיאטרית טיפול שכולל מעקב תרופתי ע"י הפסיכיאטרית וטיפול התנהגותי שבועי ע"י הפסיכיאטרית(אותה אחת). אני לאחר 3 וחצי שבועות על 80 סרוקסט ומרגיש הרגשה כללית טובה יותר, הדיכאון חלף, הocd ככה ככה ונראה בהמשך, קשה לי לקבוע עכשיו אם הוא השתפר או לא. בכל מקרה תודה שאתה מאוד מסייע לי, ואשמח להיעזר בך גם בהמשך דרכי הטיפולית ו"נתיב ייסורי"...

היי אלי, אין בעד מה, שמחתי לעזור ואשמח לסייע גם בהמשך ולענות על שאלות נוספות. אם סרוקסט היחידי שעזר לך, אז צריך לחשוב היטב לפני שמחליפים אותו, כי זאת באמת תרופה טובה ל-OCD ויש לה מעט מאד תופעות לוואי. קלונקס גם משמש כאוגמנטציה לסרוקסט (בדומה לריספרידל), כלומר מגביר את ההשפעה של הסרוקסט ולכן טוב שהיא הוסיפה לך את הקלונקס. אם הבחירה בין קלונקס או ריספרידל אז לדעתי עדיף קלונקס, למרות החסרונות שלו (עייפות, ירידה בזיכרון, תלות). ריספרידל עלול לגרום מלבד עייפות, גם עליה במשקל, פרקינסוניזם וטרדיב דיסקינזיה ולכן הוא איננו מומלץ לתקופה ארוכה למי שאין לו סכיזופרניה.

שלום רב!! אחי בן 38 סובל מאופססיה,היתפרצויות זעם,חוסר ריכוז,ועוד בנוסף סובל מלחץ דם גבוהה רופאת המשפחה נתנה לו קלונקס 5 מ"ל ליום.זה לא השפיע אז אימי החליטה להפסיק את הכדורים מאחר וזה היה מרדים אותו וזהו אחרי ההפסקה של הכדור התחיל להיות לו דופק בין 90 ל101 הלכנו לפסיכיאטר והוא טוען שבגלל שהפסקנו את הטיפול שלא בהדרגה לכן התופעה של הדופק, ונתן לו כדורים בשם טגרטול CR 200מ"ל פעמיים ביום 400 מ"ל ליום התחלת טיפול האם זה לא הרבה להתחלת הטיפול והאים התרופה אכן יכולה להיות יעילה למצבו אני לא שמעתי על התרופה הנ"ל שמעתי על אחרות כמו סרוקסט,פרוזאק, רסיטל,ועוד רבות אבל טגרטול לא , אודה אם אוכל לקבל מעט אינפורמציה על הכדור והאם היא לא גורמת להשמנה כי הוא גם כך שמן וכן לא גורמת לתלות ומה הם תופעות הלוואי שלה אם יש תודה רבה רבה גו'לי..תשובתך חשובה לי כי עוד לא רכשתי את הכדורים אני פוחדת לכן אני שואלת ושוב תודה.

לג'ולי לא לגמרי הבנתי את מצבך של אחיך ואת האבחנות שציינת. בכל זאת אנסה להשיב באופן כללי. טגרטול היא במקורה תרופה נגד אפילפסיה. בפסיכיאטריה יש לה מספר שימשים, בעיקר לייצוב (מלשון יציב) של מצבי רוח אצל אנשים הסובלים מהפרעה דו-קוטבית, או אצל אנשים שיש רקע אורגני למצב הנפשי. האם חשבתם על האפשרות שאחיך סובל מהפרעת קשב? כל טוב דר' גיורא הידש

לג'ולי לא לגמרי הבנתי את מצבך של אחיך ואת האבחנות שציינת. בכל זאת אנסה להשיב באופן כללי. טגרטול היא במקורה תרופה נגד אפילפסיה. בפסיכיאטריה יש לה מספר שימשים, בעיקר לייצוב (מלשון יציב) של מצבי רוח אצל אנשים הסובלים מהפרעה דו-קוטבית, או אצל אנשים שיש רקע אורגני למצב הנפשי. האם חשבתם על האפשרות שאחיך סובל מהפרעת קשב? כל טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר הידש, אני בחורה בת 29, מטופלת ע"י פסיכוטרפיסטית מזה שתיים וחצי. פניתי לטיפול דרך המרכז לנפגעות תקיפה מינית לאחר שסבלתי ממעשים מגונים מצד אחי בגיל 12 בערך. בחצי השנה האחרונה הוחמר מצבי הנפשי המוגדר ברובו כדיסטימיה ופניתי לפסיכיאטרית שרשמה לי רסיטל במינון של 20 מ"ג. אני לוקחת אותו מזה 5 שבועות והשפעתו החלה מייד. אני הרגשתי בשינוי משמעותי של 180 מעלות וגם הסובבים אותי ציינו שאני נמרצת יותר מעורבת ושמחה. לפני מספר ימים חלו שתי אפיזודות שמאוד ערערו אותי (כרגיל) ובמשך יומיים וחצי חשתי מאוד לא טוב, בכיתי, נאטמתי, חשתי צורך עמוק לסגור את הטלפון ולהתנתק מכל מכרי לצמיתות.בערב, בשעה שהייתי בעבודה, שוב חזרו המחשבות האובניות עד לכדי תכנון מעמיק ובדיקת אופציות בצורה הרציונלית ביותר. בנוסף כתבתי מכתבי פרידה לכל האנשים החשובים לי. חשוב לי לציין שהיום כמה ימים אחרי "הסערה" אני מרגישה יותר טוב אולם עדיין גמלה בי החלטה שבאיזה שהוא שלב אצטרך לשים קץ לחיי. מעולם לא עשיתי זאת ואני לא יודעת אם אמצא דרך לחיות את חיי בשלווה. ממתינה לתשובתך ובבקשה הארך בדבריך. תודה.

שלום, אני בת 30 ולוקחת רסיטל כבר 3 חודשים, לאחר דיכאון ומחשבות אובדניות. אני סובלת ממאניה דיפרסיה ואינני מעוניינת לקחת ליתיום וחברים. כרגע אני בטיפול אנטי דכאוני תרופתי, כמצויין לעיל, ואני מרגישה מצויין, שמחה, עירנית מהרגיל, מעורבת והכל שמח, היפומאני כזה. שאלתי היא - גם לי עדיין יש מחשבות אובדניות, גם אני חושבת שיום יבוא ואני אתאבד, אולי לאחר שהוריי ילכו לעולם, שלא אקשה עליהם, אולי לאחר המשבר הבא, אבל מתישהו זה יקרה. אני יודעת איך ויודעת איפה ויודעת מה לכתוב - הכל בסדר. רק שאני לא מרגישה את זה בגוף, אני רק חווה את זה בראש. האם עליי לדאוג? האם פעם מחשבות אובדניות - לנצח מחשבות אובדניות? האם כל דיכאון יוביל אותי למחשבות אובדניות? תודה רבה חשופית

לרוני וחשופית מחשבות שאין טעם לחיים, עדיף למות, שאולי פעם נסיים את החיים מוקדם יותר יתכן שהן מחשבותרגילות. מחשבות כאלו עוברות לאנשים רבים בראש בעיקר בתקופותקשות כאשר אינם מאושרים. כך שיתכן שמדובר בדבר שכיח. יחד עם זאת מחשבות אובדניות הן חלק מדיכאון ודיכאון הוא מצב חולף ולכן הציפיה היא שגם המחשבות הללו יעלמו עם השפור במצב. כך שהרסטל שהיא תרופה נוגדת דיכאון "צריכה" לשפר את המצב והמחשבות האובדניות צריכות לחלוף. אבל כל אדם הוא יחיד ומיוחד וכדי לקבל תשובה אישית ולדעת מה הסיכון האובדני אצל כל אחד חייבים לשאול את הרופא המכיר אותכן. תשמרו על עצמכם דר' גיורא הידש

שלום ובכן, אתמול הייתה לי עוד פגישה עם הפסיכולוגית, ודיברנו בה בעיקר על הנטייה המינית שלי, ועל כך שהחבר שלי "זרק" אותי, כי הוא החליט שהוא לא הומו יותר, והוא רוצה להקים בית ומשפחה עם אשה. מה שמאוד אכזב אותי, וגם פגע בי, ואני גם כועס עליו וגם קצת מתגעגע, אבל לא נורא, לא הייתי מאוהב בו יותר מדי, וגם לי היו מערכות יחסים עם בחורות, אז אולי עוד יהיו, אולי לא. אני נמשך אליהן פחות ללא ספק. בכל מקרה, מיי דיר שרינק, שאלה בצורה מאוד נבונה, האם מערכת יחסים של אהבה חייבת להתבסס על ילדים, והיא שאלה אם מאן דהוא מתחתן עם אשה עקרה האם הוא יתגרש ממנה רק בגלל זה, וסיפרתי לה שזה בדיוק מה שאבא שלי עשה עם אשתו הראשונה. קשקשנו קצת על נטייתי המינית, והיא אמרה לי שזה אכן מצב מורכב, וגם העבירה ביקורת על ההומואים שלא מוכנים לקבל שיש בי-סקסואליות, ויש רבים כאלה. היא גם שאלה אותי עם בנות מתחילות, והיא הופתעה שאין זה קורה. סיימתי את הפגישה בכל שתהיתי עם זה כל מה שיש בחיים? והיא אמרה שלא בפסקנות. ושאלתי אותה אם היא לא אמורה להמהם. בקיצור, הייתה פגישה נחמדה, אבל עם כל הכבוד אני עדיין לא בטוח שיש בזה טעם. היא אמנם אדם אינטילגנטי ומעניין, אבל האם אני צריך להשקיע את כל הזמן הזה והכסף רק בשביל לשוחח עם מישהי...זאת בסך הכל שיחה, מה היא כבר תועיל לי במובן העמוק יותר. והאמת היא שלנוכח הטיפול הזה אני מתחיל להעריך קצת יותר את הפסיכולוג הקודם שלי, למרות שעם הנוכחית אני מרגיש יותר טוב, אבל בכל מקרה זו רק ההתחלה אז מוקדם מדי מכדי להעריך. ועדיין לא עניתי למיכל, אם אני זוכר את השם נכון, מה גורם לי לעצבות....האמת היא שאני לא ממש יודע, היא שוכנת לה שם מוצקה ואיתנה בלי סיבה. ואיתה שוכנת הריקנות והציניות והשנאה העצמית, שכבר הגיעו לא מזמן לדרגה של רצון למות. אבל עכשיו אני לא רוצה למות, אבל גם לא נורא רוצה לחיות... בברכה מיכאל, שדווקא מרגיש יותר טוב בזמן האחרון

מיכאל היקר תן לעצמך זמן. טיפול זה לא השיחות שמדברים, זה הקשר שנוצר. קודם רציתי לכתוב קשר ויצא לי קרש. אולי טיפול זה קרש קפיצה לאהבה עצמית. אולי כשהיא תאהב אותך, מיקי, לא בגלל שאתה אינטיליגנטי ומעניין אלא בגלל מי שאתה, מעבר לריקנות ולביקורת העצמית, תתחיל גם אתה לקבל את כל החלקים האלה שלך, לשנות את הניתן לשינוי ולקבל באהבה את הקבוע והבלתי משתנה. לפעמים מעריכים יותר את הטיפול אחרי שהוא נגמר, זה נכון, זה קרה לי לא פעם. זה קורה כשיש ניסיון עם יותר ממטפל אחד. ובכל זאת- אתה מרגיש קצת יותר טוב, למרות שהבחור עזב אותך. איך זה יכול להיות??? תמשיך, זה נשמע שזה עוזר לך. ותרגיש טוב ותמשיך לכתוב. תמי.

מסכימה עם דבריה (המקסימים כתמיד) של תמי. גם בטיפול שלי (ז"ל...) מצאתי את עצמי תוהה מדי פעם על ההגיון בתשלום עבור שיחות, מעניינות ככל שיהיו, והאם *זה* הטיפול או שאנחנו סתם מעבירים זמן בשיחות האחד עם השניה. אני חושבת שכמו שתמי אמרה, זה באמת מעבר לשיחות, כי לפחות במקרה שלי אני יודעת שבשבוע שהיה חולף בין פגישה לפגישה, הייתי ממשיכה לשוחח עם הפסיכולוג בראשי, היו צצות ועולות לי שאלות שנולדו כפי הנראה במהלך השיחה הטיפולית הקודמת, כך שהאינטראקציה לא התרחשה רק בתוך המרחב הטיפולי המוגבל אחת לשבוע, אלא הרבה מעבר לזה. חוץ מזה, אני תמיד בדיעה ששווה להמשיך בכל דבר שגורם לך הנאה או עניין, אפילו אם אינך רואה את התועלת הנוספת בשלב זה. האם הנאה אינה תועלת מספיקה בפני עצמה...? רק טוב אבישג

התחלתי היום טיפול בסימבאלתה אני מרגיש דיי חלש ועוד כמה תופאות שצויינו בפי לפני התחלת התרוופה . האם התרופה הזו אכן עוזרת במצב של דיכאון? כי אני קורה ושומע שיש כאלה שמרגישים ממש רע בחודש הראשון אני ממש דואג ורוצה להרגיש טוב זו המטרה של התרופה לא? אני אשמח לעזרה תודה רבה מראש

שלום מוטי, ברוך בואך לפורום פסיכיאטריה, המקום הטוב ביותר ברשת ליעוץ פסיכיאטרי ותרופותי, וגם לתיאור הרשמים שלך מטיפול פסיכולוגי, או לספר איך השתגעת. לגבי השאלות שלך, אני לא מכיר את התרופה ולכן תאלץ לחכות לד"ר הידש, אבל אני יודע שלתרופות פסיכיאטריות לוקח די הרבה זמן להשפיע זה יכול להיות גם חודש חודשיים. מצד שני, יש אנשים שזה משפיע עליהם הרבה יותר מהר. וחוץ מזה, אתה יכול במקביל לתרופה ולא במקומה, להתחיל להרגיש טוב כבר מיידית בעזרת כל מיני דברים אחרים. אני לא יודע מה הם בדיוק כי אני לא מכיר אותך. אולי סרט טוב...אולי מוסיקה טובה...אולי ספר טוב...אולי לאט לאט תתחיל להינות מדברים יותר... זהו.. בברכה מיכאל

ממוטי התחלתי אתמול בטיפול ואני מרגיש רעידות בגוף וחולשה יכול להיות שהתיפול של הסימבלאטה לא מתעים לי אודה למשהו שצורך את הסימבלאטה לשתף אותי אם זה עזר לו. וכיצד הוא הרגיש במהלך זמן הטיפול...

אני נוטלת זיפרקסייה, מחשש להשמנה אני עושה דיקור ודיאטה, בבוקר אני אוכלת ירקות בצהריים 3 פרוסות שניצל ובערב שוב ירקות, האם אי אכילת פחמימות במהלך הדיאטה (כחודש ) עלולה לגרום להחרפת החרדה , ממנה אני סובלת .

למרי עד כמה ששמעתי, אי אכילת פחמימות גורמת לאי שקט וחרדות, אבל אלו דברים ששמעתי מאנשים שעשו דיאטה של הפסקת פחממות. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, ברצוני לשאול האם בפניה לפסיכיאטר מטעם קופ"ח ולא פרטי, במקרה של דיכאון, האם חל חיסיון כך שהמידע הזה לא יגיע לשום גורם (כולל מקום עבודה שיבקש ויתור סודיות רפואית ע"מ לדעת את מצבו הבריאותי של מועמד לעבודה)? כמו כן, האם במקרה והדיכאון מופיע בזמן השירות הצבאי ויוביל אולי להורדת הפרופיל, האם המידע הזה יכול להגיע לגורמים שונים כולל מקומות עבודה פוטנציאליים לעתיד? תודה רבה!

שלום החוקים לגבי גורמים נפשיים הם כמו של הגורמים והמחלות הגופניות, הכל נרשם, הכל סודי רפואי, אלא אם כן ניתן ויתור על סודיות רפואית ואז הכל גלוי בפני הגורם שנתת לו את הויתור. בדרך כלל הצבא לא מוציא אינפורמציה רפואית אלא במקרים קיצוניים כאשר האדם עלול לסכן בנהיגתו או בהחזקת נשק ואז הצבא חייב לדווח. מעסיקים שואלים על הפורפיל הרפואי אבל עושים זאת מיוזמתם ורק אתה יכול לספר להם, הצבא אינו מדווח לאף אחד לגבי הפרופיל וסעיפי הליקוי. כל טוב דר' גיורא הידש

לד"ר הירש תודה על היחס. הנני בת 26 ואני לעיתים ובדר"כ אדם נורא עצבני ,רציתי לדעת האם הטרזודיל גורם להשמנה ולאכילת יתר כמו הבונסרין.והאם כדור ששמו "מירו" אינו משמין ?ויכול לעזור לעצבים שלי?

טרזודיל- לא גורם לעליה בתיאבון או להשמנה. מירו (רמרון) כן גורם לכך, בדומה לבונסרין.

ללינור כל התרופות הללו עלולות לגרום לעליה במשקל בשימוש ממושך? אבל מדוע הפנו אותך לקבוצת תרופות אלו? כל טוב דר' גיורא הידש

שלום האם ניתן לראות בבדיקות דם שיגרתיות שאדם נוטל PAXXET? תודה.

לאנונימית, לא. לא ניתן . דנה

SSRI לא ניתן אבל טריציקלים כן ניתן (אם מחפשים). לפעמים אחד השיקולים לתת תרופה טריציקלית זה היכולת לראות בבדיקת דם אם היא נלקחה.

היי שאלה קשה לי אליכם המומחים- איך מבחינים אם בעיה בריכוז, טווח קשב ותחושה של חוסר פוקוס היא על בסיס חרדה / מצב רוח לא טוב או על בסיס ADHD? המדובר במישהיא בשנות השלושים לחייה. מעט חרדתית. טוענת שסבלה במידה מסוימת מתסמינים שאופייניים לבעיית קשב לאורך רוב חייה אם כי לטענתה (היא לא בטוחה) זה החריף בשנים האחרונות. האם ניסוי של רטלין יכול לסייע לאבחנה? תודה

גם אצל ילדים קטנים לא ניתן לדעת בוודאות אם הבעיה היא אורגנית או נפשית ומכאן ההתנגדות הציבורית הרבה לשימוש בתרופה זאת, שפסיכיאטרים אוהבים לתת אותה. כיום כל ילד שקצת רע לו בגן ולא מרוכז, יקבל ריטלין, אחרי בדיקה של 10 דקות. צריך לזכור שמדובר באמפטמין, סם ממריץ, שבאופן לא ברור דווקא מרגיע ילדים היפראקטיביים. לעיתים קרובות גורם לתחושה של "זומבי" והשפעתו הפסיכואקטיבית איננה רק בתחום של הריכוז והקשב. לשאלתך, הפתרון האבחנתי אצל מבוגרים, לבצע בדיקה פסיכיאטרית ונוירולוגית ואח"כ לפנות למבחן TOVA שבעזרתו רואים אם הריטלין משפר את היכולת הקוגנטיבית, או שאיננו משפר. אבל עדיין יכולה להיות ברקע בעיה נפשית נוספת, אצל אותו חולה, כמו הפרעה באישיות, התמכרות לסמים, דיכאון, סכיזופרניה, הפרעות חרדה ועוד. רופא מקצועי צריך למצוא שילוב תרופתי אשר ייתן מענה לכל ההפרעות אצל אותו חולה. לכן כדאי לפנות לרופא שמומחיותו העיקרית היא טיפול ב-ADHD אצל מבוגרים.

לידע כללי, אנשים עם ADHD- קיימת קומוביליות עם הפרעות אחרות (בחלק גדול מהמקרים): חרדה, דיכאון, OCD וכו'. הסם מעלה את הפעילות המוחית של הילד ולכן, מרגיע היפראקטיביים. היפראקטיביים הם בעצם ילדים עם פעילות מוחית נמוכה ולכן הם צריכים גירויים מבחוץ. זה מאד ברור. עם כל הידע הזה שלי- עדיין לא מצאתי תשובה ברורה לשאלה אותה שאלתי. אולי גם כי לא קיימים הרבה פסיכיאטרים לפחות אני לא מכירה שמתמחים גם בחרדה וגם ב ADHD ולדעתי כדי לענות על שאלה זו, חייבים ידע מעולה בשתיהן. אולי.. תודה על תגובה.

אני בת 48 נוטלת רסיטל מזה שנתיים. תהיתי אם ישנן איזה שהן השפעות לטווח ארוך ואם יש צורך לעשות הפסקות בנטילת הכדור. כמו כן, נאמר לי שכדור זה אינו גורם לתיאבון יתר או לחוסר חשק מיני, ובשני נושאים אלה אני בצרה צרורה. מה האמת?

לגליה אכן הרסיטל לא גורם לבעיות או הפרעות משימוש לטווח ארוך, להיפך יש האומרים שהוא פועל כמו אספירין ולכן הוא משפיע לטובה. לצערי כמו כל התרופות הפועלות על הסרוטונין היא יכולה להשפיע על המין ועל התיאבון. אחרי שנתיים של השפעה טובה אולי כדאי לשקול עם הרופא המטפל את סיום הטיפול? כל טוב דר' גיורא הידש

כי ה ocd שלי משתגע בדיוק כמו לפני מחזור והייתה לי נפיחות בחזה ורגישות וואני לא לפני מחזור. ואני בטוח לא בהריון. איזה עוד שינויים הורמונליים יכולים להיות ?

שלום איני חושב שמדובר על משהו מיוחד, תחכי מספר ימים שזה יעבור. כל טוב דר' גיורא הידש

ד"ר הידש שלום. אני דקלה, כבר ביקרתי בפורום ודיווחתי על שיפור במצב כבר לאחר שבועיים של נטילת רסיטל. בשבוע האחרון שהוא השבוע השלישי (נותרו עוד יומיים לסוף השבוע השלישי) הרגשתי קצת פחות טוב, אם כי לא נורא. אני רוצה לציין שהרופא בדק אותי לאחר שבועיים של נטילת התרופה וקבע שאין צורך להעלות את המינון (אני נוטלת 20 מ"ג). חשבתי שזה ילך וישתפר אבל אני עכשיו מרגישה נסיגה, וזה מדאיג אותי. עוד דבר -עוד שבוע בערך אני אמורה לקבל מחזור ובדר"כ יש לי "תסמונת קדם ויסתית" שכוללת עצבות ועצבנות. השאלה היא - האם זה נורמלי שיש פתאום נסיגה?(אתמול בערב היה די קשה) האם זה חלילה אומר שהתרופה הפסיקה לעבוד או משהו? מתי זה יעבור לי? הבנתי שההשפעה המקסימלית של התרופה היא בין 3-6 שבועות, זה נכון? אשמח מאוד לקבל תשובה מפורטת ואופטימית (אם אפשר)

זה בהחלט נורמלי, השינוי במצב הרוח הוא לא תמיד בקו ישר כלפי מעלה לפעמים יש "נפילות קטנות" אבל המגמה הכללית צריכה להיות כלפי מעלה, כך שאת יכולה להיות רגועה.

לדקלה אפשר להרגע, כפי שדורון כתב עלולות להיות ירידות קטנות. אמנם הרסיטל מתחיל להשפיע אחרי כשלושה שבועות, אבל השפעתו המקסימלית היא כעבור כשלושה חודשים, כך שאת רק בראשית הדרך של ההטבה ועוד יהיה טוב יותר. יתכן שהפעם לפני המחזור עוד תרגישי כפי שבעבר, אבל מהמחזור הבא צפוי שיהיה קל יותר ולא יהיו שינויים רגישיים לפני המחזור. גם אני איני נוהג לעלות מעל כדור אחד ביום כל טוב דר' גיורא הידש

היי אשמח לדעת כמה זמן עליי לחכות מסיום טיפול תרופתי בזייבן למניעת עישון עד שאוכל לקחת בונסרין , בלי לגרום לתגובות בין תרופתיות?

לאורית תחכי יומיים שלושה ובהצלחה, אני מקווה שכבר הפסקת לעשן! כל טוב דר' גיורא הידש

האם אוכל לקבל הסבר על תופעת ה"שרייבקראפפ", ממה נובעת, כיצד באה לידי ביטוי והאם ניתנת לטיפול? תודה.

לעינת לא הבנתי למה הכוונה, אולי תכתבי את המושג באנגלית. כל טוב דר' גיורא הידש

המונח באנגלית הוא: writer's sapsm או scrivener's palsy האם זו תופעה פסיכיארית? תודה, עינת.

האם ידוע לך אם שימוש בדפלפט עשוי לגרום להפרעות בזיקפה? בתודה מראש א

לדעתי אין קשר, יתכן שמצב נפשי מפריע בתפקוד המיני. כל טוב דר' גיורא הידש

ד"ר הירש שלום, אני בן 24 מאזור המרכז, וסובל מאוד עקב משיכה מינית לילדים. מעולם לא מימשתי את הדבר, אך הוא מעיק עלי בכל רגע ערות. הייתי רוצה את עזרתך במציאת מטפל המתמחה בנושא. בנוסף, רציתי לדעת האם ישנו איזשהו טיפול תרופתי המקהה את הדחפים הנ"ל. בתודה מראש, אבניבי

שלום רב, איני ממליץ על מטפלים מסויימים בפורום מסיבות מובנות. אין טיפול תרופתי ספציפי לבעיה שהעלת אבל ישנם טיפולים להורדת הרצון המיני והדחף המיני, דבר לא נעים אבל אין ספק שבעיה פחות חמורה מאשר לפגוע בילדים דר' גיורא הידש

שלום דר' הירש. אני בת 24, מעוניינת להתחיל טיפול פסיכותרפויטי דינמי. (רצוי אצל פסיכיאטר) איך מתחילים לחפש מטפל מתאים? תודה

שלום רינת, מאיפה את ברחבי הגלובוס? טיפול פסיכותרפויטי מבוסס על (לפחות) פגישה שבועית אחת ולכן תתחילי לברר באיזור מגוריך. תבקשי מאנשים קרובים אליך שיתנו לך המלצות.

תודה על ההתייחסות, אני מאזור תא, ו- אולי זו תפיסה ארכאית, אבל לא הייתי רוצה להתייעץ במכרי... אני גם מניחה שזה דבר אינדיווידואלי וסובייקטיבי, אבל לא הייתי רוצה לחפש ב"דפי זהב" זה נראה לי לא רציני.

אני מתה מפחד שיש לי מאניה דיפרסיה. לדוד שלי היה את המחלה והוא התאבד. כיום אני נמצאת באשפוז משום שהייתי בדכאון עמוק . בעבר קיבלתי אפקסור ונכנסתי למצב היפו מאני ושוב עשו איתי את אותה טעות והייתי ברכבת הרים של רגשות. כיום אני מקבלת 200 מ"ג למיקטל ו1.5 רספירדל. יש לי תופעות פיזיות לא נעימות כמו טשטוש ראיה, נמנום וקשיי ריכוז. אני לא חושבת שאני עדיין בסוג של מאניה. אני מאד שקולה, יש לי קצת חוסר שקט. בקיצור, אני לא רוצה אבחון שגוי ורציתי לדעת אם יכול להיות שאין לי את המחלה אלא נטייה לדיכאון במצבי לחץ והיפו מאניה בהשפעת אפקסור. חשוב לי לדעת ואני לא מקבלת תשובות מלאות מהרופאים המטפלים בי.

שחר היקרה למה את כל כך פוחדת ממאניה דיפרסיה? זה לא שזו מחלה כל כך איומה שאי אפשר לחיות איתה. זה לא יותר גרוע מדיכאון, אם מטפלים בזה. וזה לא אומר כלום אם דוד שלך התאבד. בדרך כלל מתאבדים בגלל הדיכאון. עכשיו אני לא אומרת לך שיש לך את המחלה. אני לא רופאה. אני פסיכולוגית שבעצמי סובלת או חיה עם מאניה דיפרסיה. רוב הזמן אין מאניה. לפעמים היא עולה, אבל רק כשלא מטפלים בה. ונראה לי שאצלך היית מאד עירנית וטיפלת במצב ההיפומאני שהיה לך. הרופאים לא עונים לך כי אולי זה מוקדם עוד לקבוע אבחנה. גם אני קיבלתי את האבחנה שלי רק במשבר השלישי שלי. בראשון בכלל לא פניתי לטיפול, זה עבר לבד (מניה פסיכוטית ודיכאון), בשני כן פניתי לטיפול אבל הפסיכיאטר שהיה לי חשב שיש לי משברים פסיכוטיים ודיכאונות שאחריהם, ורק במשבר האחרון, אחרי הלידה של הבת הקטנה שלי, שעכשיו היא כבר בת שנתיים ורבע, קיבלתי את האבחנה- מאניה דיפרסיה עם מעברים מהירים בין מצבי דיכאון להיפומאניה. האבחנה רלוונטית לצורך מתן טיפול תרופתי. אם אפקסור גרם לך להיפומניה, אז אולי צריך לתת לך תרופות מייצבות יחד עם התרופות האנטי דיכאוניות. זה לא אומר שיש לך כלום. זה אומר משהו על הטיפול. דר' הידש יתקן אותי בוודאי אם אני טועה. העיקר שחר שתרגישי טוב ושתחיי את חייך בלי לאבחן את עצמך יותר מדי. זו מחלה שאנחנו חולים בה, החולים הפסיכיאטרים- כל הזמן מאבחנים את עצמינו, כאילו זה ממש חשוב איך קוראים למחלות שלנו. אולי נקרא למחלה שלנו כוכבית. אני חולה בכוכבית, וזה אומר ככה וככה על התרופות שאני לוקח ועל הזהירות שבה אני צריך לנהל את חיי במצבים מסויימים. מישהו נכנס ללחץ ויש לו אולקוס, ולנו דיכאון. לפעמים הדיכאון קצת היפומאני, אם לא נזהרים מהתרופות. זוהי הכוכבית שלי, איך נראית שלך? אני מקווה שקצת עזרתי. אשמח לענות לך על עוד שאלות גם במייל, אם תרצי. תרגישי טוב, תמי.

שלום לך, ברור לך שאי אפשר לתת אבחנה למצבך דרך האינטרנט. רק רופא שמטפל בך ומכיר אותך אישית יכול לתת אבחנה. התשובות הלא ברורות של הרופאים הן דבר מוכר וידוע. לפעמים הם בעצמם לא בטוחים באבחנה ולעיתים האבחנה משתנה במשך הזמן. זכותך להמשיך ולשאול עד לקבלת תשובה ברורה. בנוסף , לאחר שתצאי מהאישפוז את יכולה לבקש סיכום מחלה דרך משרד בית החולים. הסיכום עולה כסף ( לא הרבה), ובו רשום מהלך המחלה שלך והאבחנה של הרופא.

לשחר אי אפשר לאבחן דרך הרשת, אבל מה שאת כותבת שהיו מצבים של דיכאון וגם היפומאניה, מהבחינה האבחנתית אין חשיבות לסיבה שגרמה להיפומאניה. כל טוב דר' גיורא הידש

אני בת 31 ותמיד סבלתי מתסמונת קדם וסתית אולם בשנה האחרונה זה החמיר בצורה בולטת. אני סובלת מחרדות ודכאון קיצוני בימים שלפני הוסת, כמו כן אני חשה שאני תוקפנית מאוד, רועדת ודומעת. גלולות למניעת הריון גורמות לי דכאון במשך כל החודש ולתופעות לואי נוספות. האם ישנו טיפול שעשוי להועיל לי? תודה מראש

שלום לך, אפשר להפחית את העצבנות ואת רגשות החרדה בעזרת תרגול והפגת מתחים(מדיטציה או תרגילי הרפיה). פלואוקסטין (פרוזק) מפחית את הדיכאון ותסמינים אחרים. צריכת סורבון או אלפרזולם(קסנגיס), במשך תקופה קצרה, עשויה לשכך את הרגזנות והעצבנות ולהפיג את תחושת המתיחות, אבל השימוש באלפרזולם עלול להביא להתמכרות. עם זאת הרופא הוא הוא, שיוכל להעריך נכונה את יעילות הטיפול. לגבי הגלולה למניעת הריון,- אולי גלולה המכילה אסטרוגן ופרוגסטין יכולה להקל על התסמינים. אבל אני לא בטוחה. תרגישי טוב מיכל

פרוזק העלים לי כמעט לגמרי את התופעות ואפילו הקל על הכאבים. יש גלולות שלא גורמות לתופעות לוואי שכאלה.תתיעצי עם הרופא להחליף גלולה נגד הריון. אני לא מצאתי גלולה נגד הריון שלא הגבירה את הדיכאון אבל אם הפרוזק זה הרבה יותר טוב

ד"ר הירש ערב טוב, אני פונה אליך במטרה לקבל אינפורמציה איך ועם מי מדברים לגבי אישפוז כפוי. תודה מראש, גילי.

שלום לך, בישראל בדיקה כפויה, טיפול כפוי או אישפוז כפוי מתבצעים בהוראת הפסיכיאטר המחוזי, על סמך חוות דעת של רופא פסיכיאטר מומחה בעל מינוי (שמונה ע"י הפסיכיאטר המחוזי) רשאי לבקש מהפסיכיאטר המחוזי הוראת אישפוז עבור חולה שנבדק על ידו מיכל.

הנוהל לאישפוז כפוי מבוסס על החוק לטיפול בחולי נפש. הסבר מלא ומפורט על הנושא ניתן למצוא באתר משרד הבריאות- המרכז הפסיכיאטרי בב"ש- בקישור הבא: http://www.health.gov.il/pages/default.asp?maincat=68&catId=554&PageId=3222

לגילי חסרים פרטים רבים בשאלתך ואם תרחיבי נוכל לענות בפירוט רב יותר. הדרך הפשוטה ביותר לאשפוז כפוי היא להפגש עם פסיכיאטר אשר יבקש מהפסיכיאטר המחוזי הוראה לבדיקה או אשפוז כפוי. גם רופא המשפחה יכול לפעול בדרך זו. כל טוב דר' גיורא הידש

רציתי לדעת על ההבדלים בגדול בין OCD התנהגותי קומפולסיבי לבין OCD מחשבתי בלבד ,ויותר מעניין אותי דרכי הטיפול וההבדלים בטיפול ובמינונים של התרופות שהם מקבלים,אם בכלל אותם תרופות. תודה לכל המשיבים ולכל מי שיש ידע בנושא מוזמן להשיב . כמובן לדור ולד"ר

אולי כדאי לך לקרוא גם על gad - general anxiety disordr

לגבי מקובל שאם מדובר על מחשבות בלבד אז התגובה לטיפול טובה יותר, גם מבחינת המינון וגם מבחינת משך הטיפול. זו תשובה סטטיסטית ואצל כל אדם כפרט זה יכול להיות אחרת. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, אני אישה בת 48 וסבלתי כל חיי מדיכאונות וחרדה. השנה, אחרי 2 נסיונות התאבדות, אישפוזים בבתי חולים של 4 חודשים ונסיונות רבות למצוא תרופה שתתאים לי, אני סוף סוף מתחילה להתייצב. אני לוקחת 350 מ"ג אפקסור ליום, 3 כדורי 0.5 מ"ג קלונקס ליום ובלילה פנרגן, בונסרין וכדור שינה. כמו כן, מקבלת טיפול אינטנסיבי אצל פסיכולוג קליני שמאוד עוזר. אני עובדת במשרה מלאה ומתפקדת טוב ומקוה שהסיוט אחוריי. בביקור אצל הפסיכיאטר שלי, הוא אמר שכדאי להישאר עם אותו מינון של התרופות לשנה לפחות. האם זה נחשב לתקופה סבירה או שעדיף להתחיל להוריד מינון (כמובן בהדרגה ובזהירות רבה) לפני זה ? כמובן שהגוף התרגל לקלונקס ואני לא מרגישה שום עייפות ובעצם אני מלאה אנרגיה. אשמח לקבל דעתך בנושא. בתודה

לליאורה שנה היא התקופה המינימלית, אין מה לדבר על פחות. את כותבת שאת סובלת מדיכאון כל החיים. הבריטים מדברים על טיפול של חמש שנים כאשר הדיכאון חוזר פעם שניה. האמריקאים אומרים לכל החיים. כך שכדאי שנישאר אופטימיים ונקווה שיהיו טיפולים חדשניים לדיכאון שיקצרו את משך הטיפול, אבל כיום הטיפול המומלץ הוא למספר שנים. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לך, רציתי להעיר על מה שאמר לך ד"ר הידש, לדעתי הוא התכוון בתשובתו לטיפול באפקסור, שאותו מומלץ להמשיך לכמה שנים. לעומת זאת שאר התרופות, ובמיוחד הקלונקס, הן תרופות ממכרות שאותן ממומץ להפסיק על ידי ירידה מאוד איטית והדרגתית במינון. ככל שתוכלי עדיף להשתמש בכמה פחות. אקס-מן.

פסיכיאטר שהלכתי אליו החליט שהוא רוצה לפגוע בי, לא פיזית אבל מספיק קשה. אין לי אפשרות לתת פרטים כי זה יחשוף. אבל- האם ייתכן שגרמתי לו לשנוא אותי? מדובר בפסיכיאטר מוכר בעל מעמד רציני בתחום, אין איזה כלל נגד שינאה?

אני מבקש ממך לשלוח אלי למייל את הפרטים של הרופא הזה ואני כבר אדאג שהעניין יטופל. אני מבקש אם תוכל/י לפרט קצת פרטים על מה שהיה... חוץ מזה אם תחליט/י שלא אני רוצה שתדע/י שאני אישית התנסיתי לצערי באחד חלאה כזה שטען כי אני כל החיים אשאר בבעיה שלי ושהיא רק תלך ותהפוך כרונית יותר וכמעט גמרתי את החיים אחרי זה.

תודה על תגובתך. האם תוכל לומר לי רק איך זה יטופל, ואם אפשר - מי אתה?

האם מקובל לתת ריספרדל ל-BPD ו-OCD ? כמה? יכול להיות OCD שלא מתבטא בפעולות פיזיות? איך אפשר לדעת אם יש לי OCD, או שיש לי יידע שפשוט אין לאחרים?

שלום, לא כל כך ברור לי מה הקשר בין OCD וידע, אבל כדאי להגיע לפסיכיאטר לשם אבחנה מלאה ולשקול אתו דרכי טיפול. אפשר לתת רספרידל לאישיות גבולית וגם להפרעה טורדנית כפייתית. כל טוב דר' גיורא הידש

ריספרידל היא תרופה אנטי פסיכוטית לטיפול בסכיזופרניה. מכיוון שהיא תרופה מאד חזקה משתמשים בה כמעט בכל אבחנה פסיכיאטרית, במקרים קשים, במקרים עמידים, כאשר יש הפרעה התנהגותית קשה, או כאשר יש הפרעה באירגון מחשבתי. אבל שימוש בה כרוך בסיכונים לא מעטים. יש לה השפעה על קצב הלב, השפעה על מערכת התנועה והשרירים- עשוי לגרום לתופעות לוואי חמורות ובשימוש ממושך גם לטרדיב דיסקינזיה, השפעה על המטבוליזם (השמנה וסכרת). בקיצור היא לא מומלצת לשימוש ממושך מלבד סכיזופרניה.

שלום אני מעונין לראות פסיכיאטר בעל נסיון בטיפול בחרדות היכן אני יכול למצוא רשימה של רופאים מומלצים ? (חוץ מדפי זהב כמובן)

ד"ר שלמה מנדלוביץ', טל' 050-6770178, פסיכיאטר מנהל מחלקה בשלוותה, מקבל פרטי ברעננה.

שלום רציתי לדעת אם יש בדיקה שמודדת כמות סרטונין במוח בתודה מראש

לדן התשובה פשוטה - אין כל טוב דר' גיורא הידש

דור שלום, קודם כל, אני מודה לך מאוד על תשובתך. הבעיה בתפקוד המיני היא שרמת הגירוי המיני ירדה מאוד, קשה לי מאוד להתגרות ולהגיע לאורגזמה(עיכוב באורגזמה). הבעיה בוודאות נגרמה מהתרופות, לפני התרופות היה לי דחף מיני בריא וחזק(אני בן 18, כיאה למישהו בגילי...) מה אתה ממליץ לעשות ? זה די בעייתי מכיוון שמצד אחד אני צריך את התרופה, לפחות כרגע, וגם נראה לי שלפרק זמן ארוך מאחר שאני סובל מocd מגיל 13, ocd שהתפתח במהירות והיה די חמור, גרם לפגיעה משמעותית בתפקוד הלימודי, החברתי, ובמצב רוח. מצד שני, אני מרגיש קצת "נכה" בגלל התופעת לוואי. אז מה אתה מציע?

מבין התרופות מסוג SSRI ו-SNRI לאיקסל יש הכי מעט תופעות לוואי שקשורות לתפקוד המיני. לאיקסל יש השפעה חזקה נגד דיכאון. אבל- אין לה השפעה מוכחת נגד כפייתיות. אולי בהמשך, כאשר מצבך יהיה יותר יציב, ניתן יהיה לרדת במינון, או להחליף לתרופה שפחות פוגעת במין, או לטפל בכפייתיות רק ע"י טיפול התנהגותי. כלומר, טיפול תרופתי ב-OCD יותר בעייתי מטיפול תרופתי בדיכאון, בהקשר של תופעות לוואי מיניות.

שלום דור, אני שוב מודה לך מאוד על תשובתך, ואיני יודע איך להודות לך... אז כן, המצב די מסובך. בעבר נטלתי לוסטרל עד מינון 250 מ"ג שעזר חלקית לocd, הוא הפחית במידה מסויימת את הסימפטומים, וכח ההתנגדות לטקסים עלה (בנוסף הייתי בטיפול התנהגותי, למען האמת איני יודע אם זה התנהגותי פרופר, מאחר שכל הזמן הפסיכולוג הסביר לי על עקרונות השיטה "חשיפה ומניעת תגובה" חזר והסביר מידי פגישה ולא נתן לי שיעורי בית, פשוט אני הייתי אומר לו על הסימפטומים והוא היה אומר תעשה ההיפך{כלומר תתנגד ואל תבצע את הטקס המרגיע} וכו'.... בלי שום הדרגתיות או תכנית). בהמשך ניסינו להוסיף ריספרדל במינון נמוך 0.5 מ"ג לפני השינה, כאשר אני מידי פעם התקשרתי לרופאה ולחצתי קצת לעלות במינון(חלק מהכפייתיות, רציתי עוד ועוד כדורים העיקר שמשהו כבר יעזור) וכל פעם היא "נכנעה" ואישרה הצעתי עד שהגענו למינון של 3 מ"ג לפני השינה. לאורך כל הטיפול היא לא בדקה התקדמות על ידי גורם אובייקטיבי כמו סקאלת ייל בראון או שאלונים של התנהגויות כפייתיות, אלא בדיקתה הייתה רק לפי התחושה הסובייקטיבית אישית שלי, ורמה תפקודית לימודית וחברתית שלי וזו הייתה טעות לדעתי. בכל מקרה לפי תחושתי הסובייקטיבית היה קשה לקבוע אם יש שיפור או לא לכן החליטה על הורדת הריספרדל והחלה לשלב את הלובטראל עם אנפרניל,. עלינו במינון האנפרניל, ובלחץ שלי{חלק מהכפייתיות שהייתה לי באותה תקופה וכנראה נבעה מאמון לא מוחלט ברופאה) עלינו עד שהגענו ל225 מ"ג אנפרניל ו250 מ"ג לוסטרל. המצב אולי השתפר מעט אך ללא שינוי דרסטי. לאחר מכן הורדנו את הלוסטרל ל150 ואם אני לא טועה עלינו ל250 אנפרניל כאשר הכוונה לפי דעתי הייתה לעלות באנפרניל ולהוריד את הלוסטרל, שלדעתה הייתה הכדור נגד כפייתיות הכי טוב, אבל אחרי זה אמרה שאנפרניל היא הכי טובה לכפייתיות, קצת מבולבלת הרופאה הזאת... בכל מקרה באותה תקופה לא הייתי שמח ולא עצוב, כזה באמצע וזה עצבן אותי. ואז הפסיכולוג שלי אמר שזה כנראה מהתרופות "הזומביות" הזו. מאוד נבהלתי ולא רציתי להיות זומבי לכן במחשבה שזה מהכדורים הייתי מאוד לחוץ וביקשתי מהרופאה להוריד מיד את התרופות תוך חשיבה שרק עם הטיפול ההתנהגותי אצליח. ברוב טיפשותי הפסקתי עם התרופות, ואפילו בבת אחת בליד לרדת במינון.בזמן שהחלטתי להפסיק עם התרופות הocd ירד לרמה נמוכה(לא נעלם לגמרי)ץ בהתחלה הכל היה טוב והocd המשיל להיות ברמה נמוכה ועם עקרונות הטיפול ההתנהגותי(חשיפה ומניעת תגובה) נלחמתי בocd והוא נחלש מאוד. אך לאחר 3-4 חודשים לאחר ההפסקה התסמינים הכפייתים החלו לחזור, ניסיתי להפעיל את עקרונות הטיפול ההתנהגותי אך כשלתי וזה לא עזר לבדו. נכנסתי לייאוש. פניתי שוב לפסיכיאטרית והיא המליצה לחזור לתרופות(רצתה לרשום מרוניל, בגלל שלוסטרל עשה לי זקפה חלשה, עייפות ונדודי שינה ולא הייתי מרוצה איתו, לבסוף לאחר התעקשות קלה שלי רשמה סרוקסט, בשל העובדה שבעבר נטלתי אותו(התרופה הראשונה של,י השתמשתי בה עד 40 מ"ג, האלמנטים הדיכאונים חלפו אך לכפייתיות זה לא כל כך עזר אבל בהשך עם טיפול פסיכולךוגי פסיכודינמי ממושך הכפייתיות נחלשה בהדרגה והגיעה למצב טוב מאוד) והוא עזר לי עם הדיכאון שבא בעקבות הocd אשר אמרה יש לי הרבה מטופלים שכל כך השתפרו רק עם סרוקסט..." והסכימה. אז הocd חזר(מס' חודשים אחרי הפסקת אנפרניל ולוסטרל על דעת עצמי ולבסוף באישורה של הפסיכיאטרית ששוב נכנה לכפייתיות שלי...). נכנסתי לייאוש. הפסיכיאטרית הנוכחית(של מרפאת חרדה גהה) המשיכה עם הסרוקסט, עלינו אחרי שבועיים מ20 ל40 אחרי שבועיים נוספים עלינו ל60 אחרי חודש שלא הייתה הטבה ב60 עלינו ל80 מ"ג סרוקסט. בתקופה הזו הפסיכיאטרית אישרה לי להשתמש בקלונקס לפני השינה לפי הצורך, כי היה לי קשה להירדם. בכל מקרה נכנסתי לייאוש כפי שציינתי מקודם הייתי מיואש מאוד, זה התבטא בתחושה קשה ללא סיבה ישירה חוסר תקוה ופסימיות ומצב רוחי היה מדוכא מאוד כל זאת בלי סיבה ישירה, לא קשור לocd.(הocd נחלש שהדיכאון הופיע), הייתי מתקשה להירדם בלילות והייתי מתעורר מס' פעמים במהלך הלילה, הייתי אוכל גם הרבה מתוקים בתקווה שיעשה לי קצת טוב, היו לי מחשבות קשות על התאבדות ופחדתי שאעשה לעצמי משהו, לא רציתי למות אבל לא יכולתי לחיות בתחושה הקשה הזו בכל מקרה במהלך ההעלאה היו תקופות שהשתפר המצב רוח ואז הסימנים הכפייתים התגברו, ואז הייתי בדיכאון והסימנים התחזקו. בכל מקרה זה היה המצב: שיפור במצב רוח-התגברות כפייתיות-שקיעה בדיכאון-החלשות הכפייתיות-שיפור במצב הרוח וכך חוזר חלילה. בכל מקרה כעת אני מטופל במרפאת חרדה על ידי פסיכיאטרית טיפול שכולל מעקב תרופתי ע"י הפסיכיאטרית וטיפול התנהגותי שבועי ע"י הפסיכיאטרית(אותה אחת). אני לאחר 3 וחצי שבועות על 80 סרוקסט ומרגיש הרגשה כללית טובה יותר, הדיכאון חלף, הocd ככה ככה ונראה בהמשך, קשה לי לקבוע עכשיו אם הוא השתפר או לא. בכל מקרה תודה שאתה מאוד מסייע לי, ואשמח להיעזר בך גם בהמשך דרכי הטיפולית ו"נתיב ייסורי"...

שלום ד"ר הידש, רציתי בבקשה לדעת אם דופאמין משמש רק כנוירוטרנסמיטר או שהוא מופרש גם כהורמון. תודה מראש.

שלום, דופמין קיים רק כנאורוטרנסמיטר כל טוב דר' גיורא הידש